אוצר החכמה כתב:ההבחנה שהעלית היא מהותית. שבאמת שבדרך כלל בהיתר עגונה מדובר באופן שלפי השכל האנושי היא מותרת כי סביר להניח שבעלה מת רק שאי אפשר להתירה על פי דין. השאלה אם יש ראייה לזה שזה עיקר הסיבה שמחפשים היתר לעגונות?
משה גרוס כתב:השם 'עגונה' פירושו בעיברית כמו עוגן, שהוא תקוע והספינה אינה יכולה לשוט
לגבי הגט הנוכחי, דנו באריכות, גם הגר"ז ליטקה להסביר מדוע יש פסול אצל השוטה, ואף שברך כלל רוב ההיתרים עד היום היו במקרה שבהם היה גילוי כלשהו של הבעל לרצון בגט וכאן לא - מכל מקום כאן השתמשו בכמה המצאות של אחרונים, שאף שיש שפקפקו עליהם, מכל מקום אינם חידושים משל הדיינים אלא משל קדמאי.
כלומר, שבגט אין רק שליחות אלא גם זכייה וכן ש'זכין מאדם' ולא רק 'לאדם'. אבל לשמה צריך ציווי הבעל, לא מספיק שהגט מזוכה ממונית לבעל ושייך לו. חוץ מזה לזכות ממון לשוטה שאינו בר שליחות זה בעיה שהרי זכיה מטעם שליחות כאילו היה מינוי שליחות. וכאן גם אם ימנה אין לשליח דין שליח צירוף שני חידושים אלו מוליד אפשרות חדשה, והיא שאם נסבור שיש כאן זכות גמורה בלי שום צד של חובה - אפשר לגרש את האישה. מלבד זאת הוכיח הגר"ז ליטקה ששוטה הוא בר גירושין. אמנם ודאי שלפי הרמב"ם אין כאן אפשרות לגט שהרי לפי הרמב"ם צריך אדם שעומד ורצונו גלוי לכול. ברם מי שלא פוסק לפי הרמב"ם רשע קרי ליה?? וכי הגר"מ שטרנבוך הולך בכל פסקיו רק לפי הרמב"ם ולא לפי הקצות??
איך אפשר לקרוא לאדם רשע רק משום שהוא חולק עליך בסברא ובדין?
נראה שהם הסיטו את הדיון לכיוון אחר כדי שתלמידיהם יתרחקו מדעה שהם לא רוצים לקבל, וזה הפך דרכה של תורה. שהרי אפילו ב"ש וב"ה שנחלקו בעניין כזה ממש, אם אישה מותרת לקהל או שהיא שומרת יבם כמבואר בריש יבמות בכל זאת 'לא נמנעו וכו'. טעות בפשט. שוב פעם עמראצות שנובעת מתימלול של עברית לנוסח של משנה וגמרא! במשנה ובגמרא מבואר שהסיבה שלא נמנעו היא בדיוק ההיפך! בגלל שבית הילל היו מגלים לבית שמאי אילו נשים אסורות לדעתם של בית שמאי ומותרות לפי בית הלל, בכדי שלא להכשילם לדעתם, ושלא יתחתנו עם הנשים הללו! לכן לא נמנעו מלהתחתן עמהם בכלליות. אבל בימינו הרי מה שרשום במשרד הפנים על פי מעשה בי"ד של המזרחניקעס שהאשה גרושה מסתיר את האמת מאתנו שאיננו סומכים עליהם! וז"פ וק"ל. והרי כאן נמנעו ונמנעו מלשאת נשים מבעלי כיפה כזו או אחרת עוד קודם הפסק, וכל שכן אחריו.
המעיין כתב:על כל הדוגמאות אכן צריך לחשוב, אבל מי שבעלה הצביע רח"ל עץ ודאי וודאי שעגונה מיקרי..
אוצר החכמה כתב:ההבחנה שהעלית היא מהותית. שבאמת שבדרך כלל בהיתר עגונה מדובר באופן שלפי השכל האנושי היא מותרת כי סביר להניח שבעלה מת רק שאי אפשר להתירה על פי דין. השאלה אם יש ראייה לזה שזה עיקר הסיבה שמחפשים היתר לעגונות?
לומד_בישיבה כתב:אוצר החכמה כתב:ההבחנה שהעלית היא מהותית. שבאמת שבדרך כלל בהיתר עגונה מדובר באופן שלפי השכל האנושי היא מותרת כי סביר להניח שבעלה מת רק שאי אפשר להתירה על פי דין. השאלה אם יש ראייה לזה שזה עיקר הסיבה שמחפשים היתר לעגונות?
הרב אוצה"ח אם הגט להתיר את העגונה עומד על שתי רגליים כפי שכתבת והערת לי איני יודע לפרש מה טעם יש בה, ומדוע צריך לברר על פי השכל קודם וכו' נתינת הגט לעגונה והרי זה גט לכתחילה.
מדוע צריך לזכות את הגט מדוע אי אפשר שתבוא לבית דין ויתנו לה גט.
משה גרוס כתב:מצ"ב הכחשת הגרז"נ והגר"ש פישר, לענ"ד מזויף, שהרי יום ד' אינו אור לא' באייר אלא ל' בניסן.
בד_קודש כתב:לאלו שהם להם סבלנות לקרוא את הפסק דין הוצאתי את הדפים מתוך הפס"ד להקל על הקוראים.
ניתן לעשות חיפוש בקובץ ואם זה לא פורים אז זה פורש המשולש ח"י פעמים.
משה גרוס כתב:משה גרוס כתב:מצ"ב הכחשת הגרז"נ והגר"ש פישר, לענ"ד מזויף, שהרי יום ד' אינו אור לא' באייר אלא ל' בניסן.
לאחר בירור כתב לי חבר ידיעה מכלי שני שהמכתב אמתי והסיבה שהוא חתם היא מפני שעושים לו צרות על כך, אך הוא לא חזר בו מעצם הפסק, ומכל מקום הוא ביקש שלא יזכירו אותו יותר בהקשר של הפסק הזה...
בנימין11 כתב:משה גרוס כתב:משה גרוס כתב:מצ"ב הכחשת הגרז"נ והגר"ש פישר, לענ"ד מזויף, שהרי יום ד' אינו אור לא' באייר אלא ל' בניסן.
לאחר בירור כתב לי חבר ידיעה מכלי שני שהמכתב אמתי והסיבה שהוא חתם היא מפני שעושים לו צרות על כך, אך הוא לא חזר בו מעצם הפסק, ומכל מקום הוא ביקש שלא יזכירו אותו יותר בהקשר של הפסק הזה...
זה הוצאת שם רע על אחד מגדולי הת"ח שבדור. להוציא לעז על גט ולאמלל אשה שגם כך אומללה נורא רק בגלל שעושים לו צרות זה הרי רשעות עצומה.
אבל כך דרכם של אנשים שנתפסו בקלונם להרחיק עדותם שכל מה שלא יאמר תמיד התירוץ מוכן לוחצים עליו.
משה גרוס כתב:כידוע אין לערער אחר פסק שום בי"ד, בייחוד על גט, והגר"ש גורן בקונטרס האח והאחות המפורסם שלו האריך בתחילה להסביר כיצד הוא יכול לדון אחר פסק בי"ד, ושם בעלי הדין באו לפניו וכאן הרי האישה לא תלך לשום בי"ד כדי שיאסרו אותה. ולכן יש למחוק כל הודעה שבאה לפקפק בגט, והרוצה לדון בגט ידון בפלפולא בעלמא ולא למעשה.
רק רציתי לחדד נקודה זו...
משה גרוס כתב:כבוד הרב הוה אמינא שליט"א
אני חושב שדי ברור לכול מה ההבדל בין נדו"ד, שהבעל שוכב כצמח שבע שנים, ובין שאר המקרים. ואכן נדו"ד דומה לבעל שנסע לסיביר ולא חזר שבע שנים, אלא שכאן אנחנו גם רואים את הבעל סובל ולא רק מדמיינים, עכ"פ האישה סובלת וצריך לעזור לה בגבולות ההלכה, והדיינים 'עיגנו' את היתרים בהלכה לפי מה שהדיין רואה, וכידוע אין לדיין וכו', וצ"ע כיצד הרב שטרנבוך מעיז פניו לערער על גט שניתן בלי להיפגש עם הדיינים ולדבר אתם. זו ממש הוצאת לשון הרע, וכי הוא ניזון מקריאת הפסק בלבד בלי לשמוע בע"פ את כל מה שיש לדיין לומר??
ולמען הסיר מכשול מודיע אני קבל עם ועדה שמי שידבר עם הרב לביא או דיין אחר [כמו שאני עשיתי] יתבאר לו שיש דברים שלא נכתבו בפסק ולא ייכתבו, ולכן צריך להיזהר בהוצאת שם רע על דייני ישראל.
ארץ כתב:אני רואה שנידון כאן בענין חרם הקדמנים שלא להוציא לעז על הגט.
א. האם בכל פרשיות הגט הידועות לא ידעו מזה?
ב. האם מישהו שרואה גט פסול אסור לעורר על זה?
אם נתפוס שבכה"ג יש אומדנא לביטול קידושין, אין צורך להגיע לדיני זכייה כלל, ואיגלאי מילתא למפרע שמעולם לא היתה כאן א"א. הזכיה היא רק על הצד שהקידושין אינם בטלים, ואז גם אחרי הזכיה לא יהיו בעילותיו בעילות זנות.בד_קודש כתב:ד. יש מקום לדון אם הקידושין במקרה הזה בטלה למפרע ולדעתם מדובר אם כן בספק אשת איש. – ואילו הייתה יודעת לא הייתה נישאת לה. ולכן הם קובעים שמעמדה של האשה אינה אשת איש אלא ספק אשת איש. (ראה עמוד 5 ועמוד שש). - (א"ה: צ"ע והרי השימוש בזכין בא רק כאשר זכות גמור לו ואילו נתפוס שזה זכייה עבורו הרי עשית אותו כבועל בעילות זנות ולא שייך להשתמש בסברא שהקידושין נעקרים למפרע שהרי דבר זה סותר את הקביעה שלהם שמדובר בזכייה, שהרי אין עושה בעילת זנות - ובאם יש להם וולד הם מטילים דופי בוולד, שהרי נולדו בזנות).
גם כאן, ערבת בין שני הטעמים להיתר(*). כשדנים אם יש אומדנא לעקור הקידושין למפרע, אין צורך להגיע לזיכוי גט, ולכן האומדנא היא על הצד שלא יועיל גט זיכוי. אם ננקוט שיש כח ביד בי"ד לזכות גט לבעל במצב כזה, באמת כבר לא תהיה יותר אומדנא להפקיע למפרע, אבל אז היא מותרת לשוק מכח הגט. מלבד זאת, יש מקרים בהם גם אליבא דביה"ד אין מקום לזכות גט אף שנשארת עגונה לעולם (וכגון שהבעל שוטה גמור, אך מזהה את אשתו ונעזר בה).בד_קודש כתב:ו. כמו כן כתבו לחלוק עם האגרות משה שסובר שלא עוקרים קידושים למפרע רק מפני שיקול זה שתישאר עגונה לעולם ללא פתרון, וזה לשונם (בעמוד 12): ביחס לדרכו של האגרות משה שלא הסכים ששיקול זה שנשארה עגונה לעולם ללא פתרון אינו טעם מספיק לומר "אדעתא דהכי לא התקדשה ומנלן דבר כזה". וכתבו כמה וכמה ראיות שאין זה עילה לבטל קידושין, לדעתם, וכך הם גם הבינו בבית הלוי שאם אין לה כל סיכוי שהוא יספק את צרכיה שפיר אמרינן אדעתא דהכי לא התקדשה. (א"ה: לכאו' אם הצדק כדבריהם לא נוכל להתיר בזה עגונות בטעם שלהם ושוב לא שייך לומר אדעתא דהכי וכו' שהרי ידעה שבית דין יתירו אותה אם יקרה לו משהו – יתירא מכך. במידה ונתיר אותו בגט שוב ליכא אומדנא שעל מנת כן לא הייתה נשאית לו שהרי בבוא היום תקבל גט מבית דין. וצ"ע).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 650 אורחים