מדינת ישראל באספקלריא תורנית

[אפרקסתא דעניא]

ברזילי, הטענה איננה שהקימו תנועה עם דגשים אחרים. הטענה היא שכל משנתם הייתה "לנרמל" את עם ישראל, וכך לפטור את האנטישמיות. הם ראו בבדלנותו של העם ובשמירת התורה והמצוות את הגורמים לשנאת ישראל, ולכן חפצו בשלב ראשון לבולל את העם בין עמי אירופה. כשקלטו שזה לא ילך, מחוסר פרטנרים, החליטו ליצור עם חדש בארצו, עם "בריא", חופשי מהגלותיות שהייתה שווה בעיניהם לשמירת התורה והמצוות. זה הכל. יסוד התנועה הציונית = כינון עם "נורמלי", "ככל הגויים", ללא תורה, ללא מצוות, וללא אלקים, עפ"ל.

[בריסק]

הרב ברזילי. כמומחה בעניינים הללו. האם תוכל להצביע על פוגרומים בפולין בנוסף לקישינוב, ואני מדבר לפני הצורר הנאצי ימ"ש.
אפשר שלא הבנתי אותך נכון, מדוע הנך חולק בקטע הזה שכאן כבר נהרגו עשרות אלפים במלחמות השונות ואילו בפולין ישבו איש תחת גפנו במשך ארבע מאות שנה.

[המעיין]

הדברים נראים היום כפשוטם.
אך בזמנו אין כל ספק שנאמרו ברוח הקודש.
וסיפר לי הגרא"ט ז"ל שהוא ישב עם רבין באסיפה לפני איזה מלחמה, מבצע יותר נכון, והוא שמע את הויכוח ביניהם, רבין טען שהוא מוכן לחמשת אלפים הרוגים!!! על התווכחו כמה חיילים כדי להרוג בשביל המבצע ההוא.

אין בי שום כבוד לרבין שהיה עם הארץ שעל חייו אינו חס ולא חס על חיי אחרים והביא עלינו רעות רבות וצרות, אבל העיקרון העומד מאחורי הטיעון הזה נראה מטופש, ברור שמצביא היוצא למלחמה לוקח בחשבון שיהיו הרוגים, ואין לו ברירה אלא לנסות לחשב מה עלול לקרות ולשקול את זה לעומת הצורך במלחמה. ולהגיד התווכחו כמה חיילים כדאי להרוג זה דמגוגיה במירעה.

[המעיין]

הרב ברזילי. כמומחה בעניינים הללו. האם תוכל להצביע על פוגרומים בפולין בנוסף לקישינוב, ואני מדבר לפני הצורר הנאצי ימ"ש.
אפשר שלא הבנתי אותך נכון, מדוע הנך חולק בקטע הזה שכאן כבר נהרגו עשרות אלפים במלחמות השונות ואילו בפולין ישבו איש תחת גפנו במשך ארבע מאות שנה.

אם כבר הגעת לארבע מאות שנה אני מבין שאתה סבור שעל פרעות ת"ח ות"ט גם הם ראוי לכתוב כמו שכתבת "שהרגו יהודי אחד וגם זה הי' ספק, ורעשה פולין,"

[החוזר]

הרב ברזילי. כמומחה בעניינים הללו. האם תוכל להצביע על פוגרומים בפולין בנוסף לקישינוב, ואני מדבר לפני הצורר הנאצי ימ"ש.
אפשר שלא הבנתי אותך נכון, מדוע הנך חולק בקטע הזה שכאן כבר נהרגו עשרות אלפים במלחמות השונות ואילו בפולין ישבו איש תחת גפנו במשך ארבע מאות שנה.

ראה בשורה האחרונה בציטוט הקודם מויקיפדיה. וראה עוד למשל בערך סופות בנגב:

הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב (או הפרעות בנגב) הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו). הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, אשר הגביר את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית) וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית.

"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית, והוא ציטוט מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה" (כ"א, א). השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.

האנטישמיות המודרנית שהחלה במאה התשע-עשרה ברוסיה ניזונה משני מקורות: שכבת המשכילים ואנשי הכמורה שדגלו בפאן-סלאביות, קרי: בדעה שלפיה אין לעמים אחרים או דתות זרות מקום בקרב האומה הרוסית. הגורם השני היו סוחרים ובעלי מלאכה, שראו ביהודים מתחרים. העיתונים מלאו מאמרים נגד היהודים, אשר דנו בפגיעתם בחיי רוסיה. הם נהגו לומר ששליש מיהודי רוסיה צריכים להגר, שליש להמיר את דתם ושליש פשוט לגווע ברעב.

באותה תקופה הנהיג הצאר אלכסנדר השני רפורמות חוקתיות ברוסיה. הרפורמות לא סיפקו מגזרים רבים בעם הרוסי, ובייחוד את חוגי האינטליגנציה הרדיקלים שעמדו על הצורך בהפלת המשטר המלוכני. במרץ 1881 נרצח הצאר על ידי חברי תנועת מחתרת מהפכנית – נרודניה ווליה. העיתונות האנטישמית בקייב ובאודסה רמזה באופן ברור מאוד שהיהודים הם אלו שרצחו את הצאר; הופצו כרוזים רבים ותועמלנים הטיפו לממשלה להכות את היהודים על שרצחו את "הצאר הגואל", משחרר הצמיתים.

פקידי הממשל, ובראשם שר הפנים, ניקולאי פבלוביץ' איגנאטייב, לא רק שלא מנעו את פרוץ הפרעות, אלא עודדו אותן במידת מה, על מנת להסיח את דעת הקהל הכללית מהמשבר הפוליטי בעקבות הרצח. פגיעה ביהודים התאימה גם לתפיסתם הפאן-סלאבית, כאמור לעיל. איגנאטייב אמר אז שהגבול למערב פתוח לפני היהודים, וכוונתו הייתה ברורה.

מהלך הפרעות
הפרעות החלו בפסח (15 באפריל 1881) בעיר יליזבתגרד (קירובוגרד של ימינו) שבחבל אוקראינה. משם התפשטו לעוד חבלים בדרום תחום המושב – אזור קייב, צ'רניגוב, פולטאבה, חרסון ויקטרינוסלב (דניפרופטרובסק), ובמאי 1881 נערך פוגרום ביהודי אודסה; כל אלה באזור אוקראינה. בחג המולד של 1881 ניסו פרובוקטורים רוסים להרחיב את הפוגרום גם לאזורי פולין, שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית. אולם הפרעות שהחלו בוורשה נבלמו על ידי ראשי החבל, אצילים פולנים, אשר מנעו את המשכם משנאתם לשלטון הרוסי ולאו דווקא מאהדה ליהודים. במאי 1882 הגיעו הפרעות לבַּאלטָה, שמרבית תושביה יהודים; בפרק זמן של 36 שעות נותרו על תילם 40 מתוך כ-1,000 בתי יהודים.[1] הפרעות, שבאו לידי ביטוי בהרס, שריפה, ביזה ושוד יותר מאשר ברצח, לא נבלמו בתחילה על ידי המשטרה או הצבא. התושבים הנותרים סימנו את בתיהם בצלב, כדי לציין לפורעים במי אין לפגוע. בחלק מהמקומות נערכו היהודים להגנה. כך היה ביליזבתגרד ובאודסה, שם הקימו הסטודנטים היהודים קבוצות להגנה עצמית. דווקא האיכרים והכמורה הנמוכה סייעו ליהודים ומילטו אותם.

אלכסנדר השלישי
השלטונות ניסו לתלות את הקולר בצווארם של הקבוצות המהפכניות. אף הצאר, אלכסנדר השלישי, שירש את הכתר מאביו הנרצח, אמר זאת לנציגי היהודים שפנו אליו. עם זאת המשיכו פקידי השלטון לטעון שבעצם האשמה היא ביהודים עצמם. הגופים שהסיתו לפרעות אלו, בעידוד סמוי של השלטון, הגיעו מחוץ לחבלים אלה, מצפון האימפריה – מקורסק, ממוסקבה ומחארקוב.

לאחר שדעת הקהל העולמית החלה להביע את הזדעזעותה מהמאורעות המתרחשים ברוסיה החלה אף הממשלה להרגיש שיש לדכא את המהומות. איגנאטייב הבין שעליו לעשות מעשה, והחל להפעיל את המשטרה לדיכוי המהומות; 3,675 איש נאסרו, ומהם נמצאו אשמים 2,350,[1] אך נגזרו עליהם עונשים קלים יחסית. במאי 1882 פוטר איגנאטייב מתפקידו, ומחליפו, הרוזן דמיטרי טולסטוי, נקט צעדים חמורים והצליח לדכא את הפרעות.

הפוגרום הקר ו"חוקי מאי"
במשך כל 14 שנות מלכותו היה אלכסנדר השלישי נוקשה כלפי היהודים. לאחר שביטאו הפרעות את זעם העם כלפי היהודים, הגיע תורו של השלטון, והחלה תקופת "הפוגרום הקר"; על היהודים נגזרו גזירות קשות בצורת אפליה והגבלות נוספות, שצמצמו עוד יותר את זכויותיהם של היהודים, שהיו בלאו הכי מוגבלות.

עוד במהלך הפרעות הקים איגנאטייב ועדות מחוזיות, שמטרתן "לברר את התנאים הקשים של התושבים הרוסים, שנגרמו על ידי התנהגות היהודים בעסקיהם". הוועדות כללו גם שני יהודים, למראית העין של הוגנות, אך עקב היותם במיעוט קולם לא נשמע ולא נחשב. השאלות שהועמדו בפני הוועדות היו בדבר פעולות כלכליות מזיקות של היהודים וכיצד יש למונען. המלצות הוועדות היו שורת הגבלות שיש להטיל על היהודים.

במאי 1882 נקבעו חוקים שמטרתם הייתה להצר את צעדי היהודים, בייחוד מבחינה חברתית וכלכלית. חוקים אלה הותקנו כ"הוראת שעה" ועל כן לא היו צריכים לעבור הליך הצבעה במועצת המלוכה. לחוקים אלה קראו "חוקי מאי" והם:

1. אסור ליהודים לגור בכפרים, גם בתחום המושב, אלא רק במושבות היהודיות הקיימות.
2. יופסק קיומם של כל שטרי מכירה וחכירה שבידי היהודים על נדל"ן הנמצאים מחוץ לערים ולעיירות.
3. אסור ליהודים לסחור בימי ראשון ובחגי הנוצרים.

החוקים פגעו ביהודים בעיקר מבחינה כלכלית, משום שנאסר עליהם לעסוק במסחר ביום ראשון – היום שבו באים האיכרים לעיר. כמו כן, נאסר על היהודים לעסוק בחקלאות או לגור באזור חקלאי. תקנה זו פגעה לא רק בפרנסת היהודים, אלא אף חיזקה את הטענה שהיהודים אינם עוסקים בפעילות יצרנית. יהודים שחיו בכפרים הועברו לערים הגדולות, דבר שצמצם עוד את אפשרויות הפרנסה. הפקידים נתנו פירוש מרחיב במיוחד, והצרו עוד יותר את חיי היהודים. כיוון שנאסרה ישיבת קבע חדשה בכפרים, הרי כאשר בן משפחה, אפילו חייל, הגיע לביקור אצל משפחתו נחשב הדבר להפרת החוק. יחד עם תקנות אחרות שהגבילו זכות ישיבה רק לבעלי מלאכה מיומנים (כאשר ההגדרה מהי בעל מלאכה מיומן הייתה נתונה בידי הפקידים ששיתפו פעולה עם מתחרי היהודים) הלכה והצטמצמה יכולתם של היהודים להתפרנס.

למרות היות התקנות "זמניות", הן היו שרירות וקיימות, ואף הורחבו לשטחי פולין, עד המהפכה הרוסית ב-1917.

[אפרקסתא דעניא]

כדי להבין את השורשים ההיסטוריים והתרבותיים של המשטמה העזה מצד הממסד השולט על עם ישראל בארץ הקודש לתורת ישראל ולציבור החרדים לדבר ה´, באמצעות מדינת הכפירה שהקימו כאן - צריך ללכת אחורה, לאירופה, לסופרי "ההשכלה", שהם בעצם האבות הרוחניים של הציונות ואי אפשר להבין את פועל הממסד הציוני בלי לדעת אודותיה.

אברהם קריב, בספרו הנוקב "נרתק את השלשלת", מנתח ספרות זו. כך הוא רואה את יחס ספרות "ההשכלה" ליהדות:

"לא זו בלבד שלא חדרה לעומקם של חייו (חיי העם היהודי) ואפילו עד הפרוזדור של פנימיותם לא הגיעה, אלא אף לתיאור חיצוני ראוי לשמו במידה כלשהיא לא זכו אצלה".

קריב כותב כאן שסופרי ההסכלה לא זו בלבד שלא השכילו להבין את מהות העם היהודי בפנימיותו, אלא גם תיאור חיצוני נכון של חייו לא ידעו לתת. צריך לזכור שמערכת החינוך של מדינת "ישראל" מושתתת על סופרים אלו, המהווים חומר חובה בכל בחינת בגרות, והם אשר עיצבו את השקפת הציבור החילוני על היהדות. ובכן, אפילו כיצד באמת חיו פיזית היהודים בגולת אירופה - לא יודעים בוגרי מערכת החינוך הזאת.

ממשיך קריב לתאר את הצורה בה תיארו סופרי ההסכלה את היהדות:

"שום קו אור, שום נקודה של חן, שום זיע טהור בנפש לא השאירה בהם (ביהודי אירופה) לפליטה. עולם שכולו כיעור, שכולו רשע. עולם מושחת עד היסוד בו - זוהי האספקלריה הספרותית של עולמנו היהודי במשך כל המאה הי"ט והרחק בתוך המאה הנוכחית. ב´מבצע´ אשר כזה, רצוף ושקוד ו´יסודי´, לא תוכל להתפאר שום ספרות בעולם!"

זאת היא הערכתו השקולה של קריב על ספרות ההסכלה. ספרות שכל כולה מכוון לעוות, לסלף ולהשחיר את היהדות. מסביר קריב מה ההבדל העקרוני בין סופרי ההסכלה ובין יהודים אחרים במהלך ההיסטוריה שנטשו את היהדות:

"שומה לדעת כי בכל עידן קמו בתוך עמנו אנשים שהציצו חוצה ונפגעו...שם...היו החיים רווחים יותר ומלאים פיתויים, שהעולם היהודי היה גדור בפניהם". (כלומר, פיתויי היצר של פריקת גדרי ההלכה.) "ולא יפלא כי נפשות מנודפות שבפנים נמשכו חוצה, ולא מעטים מהם גם פרצו אל מעבר למחיצה. אולם היו גם כאלה שלא עצרו כוח לפרוץ אותה פריצה או נסיבות חייהם גרמו שנשארו בפנים, אבל ליבם פרכס בתוכם אל ´העולם האמיתי´ אשר בחוץ".

קריב מסביר כאן את היסוד הפסיכולוגי שגרם להתפתחות השנאה העצמית היהודית אצל סופרי ההסכלה - תסכולם מן הסתירה שבין רצונם להתבולל ובין דחית העולם החיצוני אותם חרף רצון זה. שנאה עצמית יהודית זאת - אשר נחקרה רבות בידי סוציולוגים - היא אשר היתה המניע העיקרי אצל מתבוללים כמו הרצל וחבריו.

ממשיך קריב לתאר את עולמם הנפשי של סופרי ההסכלה:

"רק מה שראו שם מנגד (אצל הגויים) היה אנושי, יפה, שובה את הלב, ואילו בבית פנימה היה הכל שלא ´כדרך העולם´. וממילא מופרך, בזוי, חייב עקירה. ולמלאכת העקירה הוקדש עט סופרים, שהוא עצמו היה דוגמא קלושה של מעשי חוץ. כך צמחה אצלנו ספרות, שכל המיוחד בחיינו, כל צורה וכל תוך, ששורשם יהודי פנימי, היו לה למורת רח ולסלידת נפש, ספרות שלבה בחוץ ומרירתה בפנים".


לפני שניגש להביא דוגמאות מכתבי סופרי ההסכלה, ראוי להקדיש עוד כמה שורות לדרך בה רואה קריב את ההיסטוריה היהודית:

"הנושא שמסביב לו מרוכזת כל המתיחות של דברי ימינו במשך ל"ה מאות שנים, נושא ראש וראשון בקיומו של עם ישראל, שכל השאר רק טפל לו או מסועף ממנו - הוא דבר יחודנו מכל העמים. לא כמו שכל עם נבדל מחברו, אלא נבדלים ומיוחדים מכולם יחד. (´עם לבדד ישכון´.) הכרת היחוד הזה באה לעולם בראשית דמדומי שחרו של עמנו, ומתוכה נוצרה כל תרבות ישראל. אמנם נתגלעו בעמנו בפעם בפעם גם נטיות חורגות להיות ככל הגויים.

היצר הזה הוא יצר הרע של עם ישראל. אך התנ"ך הוא ספר המתרסים וספר המלחמה כלפי הנטיות הללו, כלפי היצר הזה. בו ניתנה ההכרעה הגדולה שהדרך להיות ככל הגויים פסולה בשבילנו.

וההכרעה הזאת עוברת כחוט השני גם בכל ספרות ישראל שנסתעפה מן התנ"ך. גם ההיסטוריה של עם ישראל במשך אלפיים שנות גלותו היתה מחיר עקשנותו שלא להיות ככל הגויים. ומה היו החשמונאים שאנו רצים בלפידים לכבודם, אם לא מורדים בתרבות העולם? המתיוונים הלא הם המתקדמים של הימים ההם, שרצו לזכותנו ולשתפנו בהישגיה של תרבות יוון, פאר גויי העולם. והנה קמו ´הברברים´ ממודיעין ומיגרו את ´הקידמה´ מיהודה וחידשו את תולדות ישראל...

וכן כל שגב בתרבותנו וכל שגב בתולדותינו צמחו לנו על כנה זו של היחוד הישראלי, וגם אצל חסידי אומות העולם מכובד שם ישראל לא מפני שהתקדמנו לעברם אלא דוקא על שום שגיון יחודנו.

רק ההשכלה שמשקלה כשחק-מאזניים חזרה וחרתה על דגלה: ´נהיה ככל הגויים´, וממנה ינקה הספרות החדשה, שגם היא שכחה והשכיחה את המהות הישראלית...זכור פסוקו של ברדיצ´בסקי: ´מערבא! לשם בן חמש אותיות זה כרעתי והשתחויתי!´ "

וכאן מבהיר קריב את היחס בין הסופרים החילוניים היוצרים במדינת "ישראל" ובין ספרות ההסכלה:

"ו´המתקדמים´ של ימינו אך תלמידיה המובהקים הם. תורת רבותיהם בידיהם שאנו מצווים לרוץ מן היהודי אל האדם. אלא בימי ברדיצ´בסקי חשבו שהאדם שוכן בברלין. ועתה, לאחר שסרחה ברלין, נמנו וגמרו שהאדם שוכן במוסקבה. הנסיבות נתחלפו ואתן נתחלפה הכתובת, אבל המגמה בעינה עומדת".

קריב כתב את ספרו כאשר בקרב האליטה האינטלקטואלית בעולם הנוכרי וממילא כאן, שאינה אלא חיקוי עלוב של תרבות הגויים, שלט הסוציאליזם המרקסיסטי בכיפה. עכשיו, לאחר שקרס גם האליל הזה, שוב נתחלפו הנסיבות אבל המגמה בעינה עומדת. כל מה שיהודי זה רע, וכל מה שבא מתרבות אנשים זרה זה טוב.

קריב מתעכב גם על היסוד העמוק של כל מחלוקת תרבותית בעולם:

"גיתה אמר באחד המקומות, שהנושא העיקרי והעמוק ביותר בתולדות העולם ובתולדות האדם הוא הסכסוך בין אמונה וכפירה. כל התקופות שבהן מושלת האמונה בכל צורה שהיא תקופות מפוארות הן ונושאות פירות גם לתקופות הבאות. וכנגד זה כל התקופות שבהן יד הכפירה על העליונה בכל צורה שהיא, אפילו כשהן עוטות זוהר מדומה, נשארות עקרות".

המחשה בולטת לדבריו אלו של גיתה, היא קורות העולם מאז המהפכה הצרפתית. נושאת על דגלה את בשורת הכפירה בקיומו של בורא עולם, הביאה לחילונו של העולם המערבי. מה שהתרחש מאז הוא התדרדרות מחרידה: הרס המוסר, פורנוגרפיה, זימה, פשע אלים, התמכרות לסמים וכל תועבה שאפשר להעלות על דל שפתיים. עם התמוטטות החומות המוסריות של המונותאיזם היהודי גלש העולם לשורת מלחמות הרסניות שלא היה כמותן בכל תולדותיו. שתי מלחמות העולם, צמיחת הנאציזם והקומוניזם - שתי האידאולוגיות הכפרניות שגרמו למותם של עשרות (אם לא מאות) מיליוני אנשים - פול פוט, מאו טסה טונג, ועוד דמויות שהן פועל ישיר של העולם המודרני המחולן, שידיהם מגואלות בדם מיליונים רבים.

המלים הבאות של קריב, תקפות לגבי תרבות הממסד השולט כיום על העם היהודי - אותם אנשים מן הערב רב כפי שהסבירו גדולי ישראל - כמו שהיו תקפות לגבי סופרי ההסכלה ומנהיגי הציונות בעבר:

"בדורות האחרונים התגנבה אלינו הערכת-עצמנו נמוכה מעשב. הערכה נמוכה זו השתררה בחלקים מרובים ומכריעים של הספרות העברית (כוונתו כמובן לספרות החילונית). עליה התבססו במידה מרובה התעמולה הציונית והחינוך העברי, ומהלכת היא גם בחוצותינו. די להזכיר כיצד אנו מבטאים את צמד המלים ´יהודי גלותי´. מושג זה נעשה אצלנו מין בור של שופכין, שאנו זורקים לתוכו כל מידה רעה וכל תכונה מגונה. אבל יהודי גלותי איננו אלא פרט אחד של עם גלותי - והמבין יבין. (הוא איננו רוצה להגיד במפורש שהציונות הפכה לתנועה הפועלת כנגד מהותו של העם היהודי).

יתר על כן, אם נקשיב היטב לדיבורים המנסרים בחלל אוירנו בין בכתב ובין בעל פה, נקלוט הדים ברורים גם של אותה סברא, שהיהודים אינם עם והמדינה באה לעשותם עם".

ר´ חיים מבריסק, ביטא זאת בתמציתיות: מטרת הציונות איננה מדינה. המדינה היא רק אמצעי למטרה. המטרה האמיתית היא לעקור את התורה. כלומר לעקור את הדבר שעושה את היהדות לעם, כמו שתמצת זאת רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה".

קריב מתאר את האסטרטגיה של סופרי ההסכלה להמאיס את התורה על עם ישראל - ע"י נגוח גדולי התורה:

"...אולם דא עקא, יש מי שמונע את תקנתו של היהודי, הלא הם רועיו הרוחניים וכל העוזרים על ידם. העם כולו היה רק בחזקת חשוך אור, אבל הרועים הללו היו בחזקת ´מורדי אור´, ובהם כילו את חיציהם, חיצי רעל. לא כשוגים ומשגים תיארו לוחמיה של ההשכלה את הרב והרבי והמלמד וכו´...אלא כאנשי זדון ומרמה! מחברי הברית החדשה הדביקו לאנשי חרמם הפרושים ´רק´ את התואר ´צבועים´, ואילו המשכילים שמלחמתם היתה נטושה כנגד יורשיהם של הפרושים (הוא משתמש בכינוי הנוצרי שהושאל מיוסיפוס לגבי חז"ל), השימו אותם גם רשעים. כל תופש תורה בישראל, כל שומר חומת היהדות - רשע הוא ואיש בליעל! זאת היתה ´התיזה´."

אומר קריב שסופרי ההסכלה, וכמובן הממסד הציוני השולט שחינך לחושכם, היו בעצם גרועים מן הנוצרים.

די להתבונן במדיה ובטוקבקים, לבוז והשנאה התהומית שהם רוחשים לגדולי התורה של עם ישראל וכל מה שבושם יהדות נודף ממנו; לזכור כיצד הצליחה מפלגה שהאג´נדה היחידה והבלעדית שחרתה על דגלה היה מלחמה ביהדות - כדי להיווכח עד כמה הצליחה מזימת התנועה הציונית שחושך ההסכלה היה נר לרגליה.

הבה נסקור קמעא את אבותיהם הרוחניים של התנועה הציונית.

חיים הזז:

"...אינני מכבד את ההיסטוריה היהודית...אינני ´מכבד´ זו לא המלה...אין לנו היסטוריה כלל...אצלם (אצל הגויים) יש מעשים ועלילות, גיבורים, לוחמים וכובשים, עזי לב ועזי נפש, במלה אחת, עולם מלא גבורה (בעוד אצל היהודים) לא נלחמים, לא כובשים ולא שולטים".

כאן ימצא הקורא את השורש למדיניות השחץ של ב.ג. וחבריו שקוממו נגדנו את כל העולם הערבי. לאחר התנפצות ההזיה הסהרורית שבכח החרב נצליח להכניע את הערבים, הפכה מפלגתו של ב.ג. למוקד ממנו שרצו לאויר העולם אותם "פוסט-ציונים", שבמקום לחזור לכור מחצבתם היהודי לאחר שמדיניות כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה פשטה את רגלה המצחינה כנגד חוטמם, הפכו למפיצי שטנה על יהודים בכל רחבי העולם, בלי להבין שהתמונה השתנתה, ועכשיו היהודים בארץ הם המתגוננים. מה שנותר מן הרהב הציוני הראשוני הוא ההתלהמות של נוער הגבעות הד"לי - חוד החנית של ציבור האוילים היחיד ההולך עדיין שולל אחר מדוחי השווא של ב.ג. וחבורתו. הם עדיין הוזים יחד עם הזז על "מעשים ועלילות, לוחמים וכובשים".

נחזור להשקפת הזז את ההיסטוריה היהודית:

"אני בכלל הייתי אוסר ללמד היסטוריה. לאיזה שד ללמד אותם את קלון אבותיהם."

על היחס בין הציונות והיהדות, יש ליודקה החלוץ של הזז דעה נחרצת:

"אין הציונות והיהדות דבר אחד הם...אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה... כאשר אדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני...הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם. הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה".

למרות שיונקי משנתו האידיאולוגית של הזז החילונים למדו את דבריו אלו כפשוטם, לא הפריע הדבר למואסי חיי התורה של תנועת "המזרחי" לשתף עמם פעולה, תוך בריאת יצור שעטנז נלעג של "לוחם וכובש עז לב" דוגמת הגוי של הזז, מוכלא עם כיפה על הראש. סרוגה - כדי להבדיל מן היהודי הגלותי. סרוגה ע"י חברתו של הד"ל - להבדילו מבחור הישיבה שגם בארץ ישראל המשיך במסורת השידוכים הגלותית.

חיים נחמן ביאליק:

תלמיד ישיבת וולוז´ין המפוארת בנערותו, ערק מן הישיבה והפך לציוני אדוק. כך מתאר אברהם קריב את יחסו של ביאליק אל היהודי שהותיר אחריו:

"סיפוריו של ביאליק...אינם פרקי תיאור מהותיים מחיי העם...ביאליק נמשך לתאר גויים שביהודים במקום שיתאר יהודים שביהודים". מנתח קריב את "אריה בעל גוף" שלו: "ביאליק הציב בפנינו אדם שפל, בהמי, גוש של גסות אנושית, שאינו עשוי אלא להסליד".

הנה, תיאור של ביאליק את גיבורו זה:

"שפיכת מעיים, ריסוק אברים, מליקת הראש, רציצת גולגולת וריטוש הבטן, אלה הם המלח והתבלין ששיחותיו של אריה ממולחות ומתובלות בהן". וכך מתאר המשורר הלאומי את אשתו של אריה גיבורו: "אשה כרסתנית ומפוטמה, שפניה וחוטמה ועיניה מצהיבין תמיד מאהבה לטיפה המרה".

ילך נא אדם ברחובות קריה חרדית גם כיום (כאשר נגע החילוניות פגע אף ביהודים החרדים לדבר ה´) וינסה למצוא ברחובות אלו אשה מכורה לטיפה המרה.

המכיר את דמויות התפארת שהצמיחה ישיבת וולוז´ין עתירת ההוד, יקבל מושג על נפלאות נפש האדם כאשר יקרא תיאור זה של משורר העם הציוני ה"חדש": כיצד יתכן שמתוך ישיבה זו, יצאו, בצד גדולי התורה של עם ישראל, גם אחד כמו ביאליק.

שואל קריב בנהמת לבו:

"לשם מה שוהים צעירי ישראל (כוונתו לילדים המתחנכים במערכת החינוך של מדינת "ישראל") בעולם זה של שפלות וזוהמה וניבול פה ומתנות-אגרוף ורציצת גולגלות? מה חפץ להם בכל הכיעור הזה? עמדו וחייבו נפשות צעירות, בנים ובנות, לטבול ברפשם של אריה ובני ביתו".

יוסף חיים ברנר:

"על יהדות בתור בריה לעצמה יכולים לדבר רק בעלי דת במובן המוני".

כך רואה חיים ברנר, המשורר הנערץ של התנועה הציונית את היהדות. אפילו הנוצרים והמוסלמים מודים שהמונותאיזם היהודי הוא מקור התרבות המוסרית בעולם. לא כן הפגנים הציוניים. אין דבר כזה שנקרא יהדות מקורית, אליבא דברנר. יהדות אינה אלא דת של אספסוף, עפרא לפומיה.

רק מי שנפשו מעוותת בשנאה עצמית מסוגל לתאר את ימי בין המצרים, כמו שעושה ברנר:

"כיון שנשוב רוח חם וימות החמה מגיעים...ימי אבל וצום ובכי ממשמשים ובאים ליהודים...בכיה ושפיכת דמעות...כי על כן עם האמונה יקרא לעם הבכין והמקולל הזה, שככה משפיעה עליו התחדשות הטבע...זוהי אמונה?...לא רליגיוזיות מרוממת את הנפש של יודעי אושר, לא תמימות רליגיוזית של אנשי השדה...כי האמונה לעם עירוני זה אלפים בשנים מאין, מאין תמצא".

האם כך יכול יהודי באמת לתאר את ההויה היהודית? את התשובה ראינו לעיל אצל הזז:

"כאשר אדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני".

והיהדות?

"דומן. דומן היהדות" - כך ברנר.

לא רק שאינה דת בפני עצמה, דת של אספסוף. "זבל". זאת היא היהדות של התנועה הציונית. וממשיך איש אשכולות הרוח של הציונות:

"אצל היהודים הכל רליגיה מחוסרת יחס לעולמות אחרים...היהודים אינם עם רליגיוזי, כי אם אנשים המחזיקים בדת, רבים מתוך צביעות ושפלות הנפש".

זאת היא היהדות של סופרי ההסכלה. סופרים אמורים להכיר את נבכי המציאות אותה הם מתארים. אבל רואים אנו, שאלה לא היו באמת סופרים, אלא תועמלנים בעלי אג´נדה אנטי יהודית. הם חיו בעיירה היהודית אבל לא הכירוה. שאחרת, איך יכול אדם שטעם ולו גם קמצוץ מן הגעשמאק של התורה, מן הניחוח של תוספות אחד, מדברי תורה סביב החלות והיין של שולחן השבת המשפחתי - לתמצת את היהדות כ"דומן"?



ברנר הוא תוצר טיפוסי של הפנומן המדהים של שנאה עצמית יהודית ששיא פריחתה ניכר בסופרי ההסכלה ובתנועה הציונית שצמחה על ברכיה. ואת ברנר מלמדים בבתי הספר כאן כ"סופר יהודי". יהודי? גוי! זאת בעצם היתה שאיפת הציונות: לבולל את היהודי. להפוך אותו לגוי. לאיכר רוסי. זאת היתה משאת נפשו של ברנר:

"למרות רוח העבדות הנוקשה שבעם הרוסים, למרות האכזריות הכהה המתגלית בו לעתים קרובות, למרות סדרי חייו הרעים הרי זה עם של חיפושים רליגיוזיים באמת ושל הרגשות תמימות, טובות ומעולות, שחברו יחד אל אינסטינקטים איתנים, יעריים".

זהו האידיאל של ברנר. האיכר הרוסי. הפוגרומיסט האוקראיני. זה היה האידיאל הציוני. והם הגשימו אותו. מאות אלפים מהם מסתובבים היום ברחובותינו. את ה"חיפושים הרליגוזיים באמת" שלהם; את ה"הרגשות התמימות, טובות ומעולות" את ה"אינסטינקטים האיתנים, יעריים" שלהם - אנו רואים יום יום ובעיקר ערב ערב. כיצד נערים שהתחנכו במערכת החינוך הציוני מתמזגים עם גויים מברה"מ, בפאבים של המדינה הציונית, בקובות הזונות של נערות מולדובה בארץ ישראל החלוצית.

תורה? מצוות? נו, באמת... "היהודים אינם עם רליגיוזי". שום דבר שאפילו דומה לאיכר הרוסי הרליגיוזי האמיתי...

"מי יתן ויכולנו קצל לעלות על עצמנו, להשתחרר מעקרותנו היהודית ולהיות יותר קרובים אליהם" - עורגת נפשו של ברנר.

"עם ככל העמים" כמו שניסחה את כמיהת ההתבוללות הזאת, הציונות. העיקר לברוח מן היהדות, מן הדת שכל כולה מורכבת מן:

"החוקים השוטים, הרשעים והמגוחכים שאין דוגמתם בשום קיבוץ בני אדם חיים ושכל לב יתמרמר אליהם מדי התקלו בהם" - כך ברנר.

"עם עקר" - זהו העם היהודי בלשונו של ברנר. אבל לא יותר, אליבא דברנר. יש! יש התחדשות. "עם עקר", רק:

"...עד אברהם מאפו ולבנזון, האב והבן".

לא מכירים? צ..צ...צ.. נכשלתם בודאי בבחינות הבגרות בספרות של מערכת החינוך של מדינת "ישראל".

כי עד אותם גדולי ספרות שמונה הסופר המהולל:

"היו לנו" כך ברנר, "כתבי-קודש עם אלף וקל"ב פירושים, ספרי התלמוד, השו"ת הרבניות, פוסקים, פלפול, דתיות מתפלספת, דרוש וקבלה... בעיקרם רעיונות הבל - אבל לא ספרות".

משה רבינו, ישעיה, ירמיה, הלל, רבי עקיבא, רבי יהודה הנשיא, אביי, רבא, רב אשי, רבי סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, רבי יוסף קארו, הרמח"ל, הגאון מוילנא, כולם - "בעיקרם רעיונות הבל". עד שבאו אנשי הרוח והתרבות האמיתיים "מאפו ולבנזון, האב והבן".

שהרי עד מאפו ולבנזון היה הכל עבר עקר מרליגיוזיות גויית כפרית אמיתית:

"רגש האדם שבו" כך ברנר "יכול להתייחס בשנאה גמורה לכל העבר שלנו...באי-כבוד גמור לאבותינו...שלא הורישו כלום לדורות אחריהם מלבד המון ספרי הבל".

שהרי על מה מתבססים כל אלו? על מתן תורה בסיני. בעוד ברנר:

"כשאני לעצמי אין בשבילי גם לברית הישנה (כך הוא קורא לתנ"ך) אותו הערך, שהכל צועקים עליו בתור ´כתבי קודש´, ´ספר הספרים´...מן ההיפנוט של עשרים וארבעת ספרי הביבליאה נשתחררתי זה כבר".

מה נלין על איזה "נמרוד" או "רועי" או "שגיב" המסתובבים ברחובותינו, כאשר זאת היא שטיפת המח אותה עברו כל חייהם? אנשים שאף פעם לא למדו דף גמרא עם רש"י ותוספות, אבל את ברנר, הזז, ביאליק - למדו גם למדו.

מה נלין על אנשים שהתחנכו על יצירות ספרותיות של אחד, ברנר, הכותב:

"העבר והתרבות שלנו הנם אפסיים...הרוח העברית - זה אינו כלום, הירושה הגדולה (תורת ישראל) - אפס ותוהו".

אבל לא נחה רוחו של עוכר ישראל זה - שלחושכו חינכו דורות של ילדים ב"מדינת היהודים" עם "אפס ותוהו" כתיאורו את המורשת היהודית עד אשר פסק את דינו על אוצרות הרוח של העם היהודי:

"כל אוצר רוחנו - יתוש מת!"

זהו סיכום מורשת היהדות בפיו של סופר ההסכלה, ברנר. "יתוש מת". זה אנחנו. אבל הגויים...אוהו!

"ולהם יש!" כך ברנר "להם יש תרבות! להם יש אחיזה בחיים הבו גודל להם! למדו מהם! חקו אותם! כי אנחנו...מה אנו ומה חיינו? מה יצרנו? סרסורים היינו, סרסורי ממון וסרסורי רוח".

לא מלא מקום הופיע טומי לפיד בזירה של "מדינת היהודים". לא לפתע פתאום צץ והגיע. יש! ברנר! מנזיד העדשים הרוחני של האיכר הרוסי הרליגיוזי עד לגולש ההונגרי של טומי שזורה לה רוח הציונות של העם המתחדש.

ואכן, ברנר היה חוזה הציונות לא פחות מהרצל. בעיני רוחו חזה ברנר בדיוק רב את רחובות תל אביב והרצליה:

"אנו רוצים בקולטורה שלהם ברחובנו אנו, על אדמתנו אנו, אצלנו, בתוך עמנו".

רצה וקיבל. מצעד התאוה, יום המריחואנה, מאורות אלכוהול, נערות ליווי. את כל הקולטורה שלהם קיבל ברחובותינו. סוף סוף הפכנו עם ככל העמים. עם נורמלי. במקום עם של:

"נקלים ומגוחכים" בלשון ברנר, "...בלתי יפים ולפיכך גם בלתי מוסריים".

שירי שכורים גויים מארצות חבר העמים במקום אמירת מזמורי תהלים. שהרי גם אלו נקלים בעיני ברנר:

"אפילו אמירת התהלים, אינה...אלא בריחה מפני אותה הריקניות המזוהמה והבלתי מוסרית כאחד" של חיי היהודים.

לנוכח עם בזוי כזה כמו העם היהודי, מובנת מאליה, וגם מתבקשת שנאת האומות:

"השנאה הקשה והמובנה לבריה משונה זו מצד הכל" מסביר ברנר את האנטישמיות "השנאה הלא היתה דבר שבהכרח".

איך אפשר שלא לשנוא עם, שכך מתארו ברנר:

"הסרסור...הבריה שאין לה כל קודש וכל דאגה לציבור; הבריה שאינה מוסיפה לעולם משהו על מה שהיא מעבירה מיד ליד...הבריה שאינה מוקירה ואינה יכולה להוקיר כל עצם, ובראשית כל ובאחרית כל היא נותנת לבה רק לשוה כסף של החפץ".

מספרות ההסכלה הזאת עובר כחוט השני, בכל ההיסטוריה הציונית עד עצם ימינו, התיאור של היהודי כפרזיט. בעוד אצל ברנר - היה זה היהודי ברוסיה, הרי אצל יאיר לפיד, גדעון סער, יוסי שריד, אריק שרון, ניצן הומוביץ ובנימין נתניהו - זה היהודי מבני ברק.

מי שקורא את המסד התרבותי שעליו נבנתה מערכת החינוך הציונית, לא משתומם למראה האוטו-אנטישמיות הפורחת עם קריסת הציונות.

כן, זה מסריח. צחנת הפגר הציוני המרקיב. אבל זו גם אולי נחמתנו. לאחר שתסולק הגוויה המפרפרת הזאת המטמאת את ארץ הקודש, אותם "חיים" מתים - יגיע תורם של החיים באמת ותבוא סוף סוף הגאולה המיוחלת.

[אפרקסתא דעניא]

מקור: http://tsofar.com/zofar/see_article.asp?id=12483

[מה שנכון נכון]

וסיפר לי הגרא"ט ז"ל שהוא ישב עם רבין באסיפה לפני איזה מלחמה, מבצע יותר נכון, והוא שמע את הויכוח ביניהם, רבין טען שהוא מוכן לחמשת אלפים הרוגים!!! על התווכחו כמה חיילים כדי להרוג בשביל המבצע ההוא.

ש"ב יא,כה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב.
וראה עוד במנ"ח סוף מצוה תכה.
מלבד מה שהמספר 5000 מורה על אמינות הספור...

[צולניק]

הדברים נראים היום כפשוטם.
אך בזמנו אין כל ספק שנאמרו ברוח הקודש.
וסיפר לי הגרא"ט ז"ל שהוא ישב עם רבין באסיפה לפני איזה מלחמה, מבצע יותר נכון, והוא שמע את הויכוח ביניהם, רבין טען שהוא מוכן לחמשת אלפים הרוגים!!! על התווכחו כמה חיילים כדי להרוג בשביל המבצע ההוא.

מי זה הגרא"ט?

[בריסק]

לא זה הנושא, הבאתי את הסיפור מרבין רק כדי להדגיש מה קורה במדינה שלנו, וכמה עוד נצטרך לקזז דם, לעומת מה שהיה בפולין, לפני עלות הצורר הנאצי.

[החוזר]

.

[בריסק]

הכוונה ליו"ר ועד הישיבות ז"ל.
ובשורה תחתונה, אחלי שהרי"ד ז"ל וכו' יתבדו בסופו של דבר, אנו באמצע המערכה ואולי בהתחלה, ואין אתנו היודע עד מתי. זכור לי ששלמה לורץ כותב שבן גוריון אמר לו שהוא אינו רואה איך תתקיים המדינה בעוד ששים שנה כאשר במדינות ערב יתחילו ללמוד באוניברסיטאות

[ברזילי]

ברזילי, הטענה איננה שהקימו תנועה עם דגשים אחרים. הטענה היא שכל משנתם הייתה "לנרמל" את עם ישראל, וכך לפטור את האנטישמיות. הם ראו בבדלנותו של העם ובשמירת התורה והמצוות את הגורמים לשנאת ישראל, ולכן חפצו בשלב ראשון לבולל את העם בין עמי אירופה. כשקלטו שזה לא ילך, מחוסר פרטנרים, החליטו ליצור עם חדש בארצו, עם "בריא", חופשי מהגלותיות שהייתה שווה בעיניהם לשמירת התורה והמצוות. זה הכל. יסוד התנועה הציונית = כינון עם "נורמלי", "ככל הגויים", ללא תורה, ללא מצוות, וללא אלקים, עפ"ל.

זו כבר טענה לענין, רק שהיא לא ממש נכונה. משנתם של מי בדיוק? היו הרבה זרמים ותתי זרמים אצל "הוגי הציונות". חלקם היו בעמדה שהזכרת, חלקם לא. מה שיותר חשוב - המיליונים שתמכו ברעיון הציוני לא התענינו באידיאולוגיה הזו, והנושא הזה כלל לא תפס מקום. הם בעיקר חפשו בית לאומי ותו לא. מה יהיה באותו בית לאומי - כל חד כדאית ליה במקומותם בארצותם לגוייהם. מי שהיה סוציאליסט בבריסק רצה שהבית הלאומי יהיה סוציאליסטי וכו', והיפוכם בחכם.

שנית, גם לגבי אותם אלה שהזכרת, כפי שהסברת היטב מופרך לומר שמטרתם היתה לעקור את התורה ולכן הקימו מדינה. מטרתם היתה לפתור את בעיית האנטישמיות, ולשם כך הציעו לעקור את התורה. מי שהציע כן היה כבר עוקר תורה עוד לפני שהיה ציוני. גם ההערה ההיסטורית שלך על אותם שנכשלו בנסיון להתערות בין הגויים ולכן הפכו לציונים אינה ממש ממצה את הענין. בסופו של דבר היו הרבה יותר מתבוללים לא-ציונים מציונים בתקופה הרלבנטית (כמובן, עד השואה), כך שאין ממש רגליים לטענה כאילו באופן כללי הציונות היתה מפלט למי שנכשל ברעיון ההתבוללות: למרות שיש פה ושם אנשים שהתאכזבו מהשתלבות בין העמים ולכן פנו לציונות אחרי שניסו להתבולל, באופן כללי הציונים היו דווקא אלה שלא רצו להתבולל אלא לשמר את עם ישראל כישות לאומית נבדלת. גם בפרספקטיבה היסטורית המתבוללים דווקא הצליחו במטרתם הרבה יותר מן הציונים - מי שהתבולל ונטמע בין האומות לחלוטין אכן אינו סובל מאנטישמיות כיום. לעומת זאת, כלפי הציונים האנטישמיות עדין כאן.

במבט רחב יותר, אציין כי השאלה של היחס למדינה (אף טרם הקמתה, וכ"ש היום) נפרדת משאלה המוטיבציה של מייסדיה. אני באופן אישי לא מתענין בשאלה משנתו הרוחנית של פלמינג ויחסו לשאלת מדע מול אמונה כשאני נוטל אנטיביוטיקה. אני רק מקווה שזה עובד. רעיון המדינה כבית לאומי עובד לא רע (לעת עתה עכ"פ), כפי שמוכיחים ההמונים המצביעים ברגליהם.

נגררתי לעצם הדיון, אף שלהבנתי אין טעם לקיים אותו כאן, ואני מתנצל מראש שלא אמשיך בזה. מ"מ אפשר (ואולי כדאי) לקיים דיון בשאלות הללו מבלי להזקק לפרשנות יצירתית של העובדות ברוח ההיסטוריונים החדשים. מי שבאמת שכח, התבלבל או הדחיק את הסיבות להעלמותן הפלאית של קהילות מזרח אירופה למרות רוח אהבת האדם בכלל והיהודים בפרט השוררת שם זה מאות בשנים, מוזמן לעבור לשם. לעת עתה הציונים הרשעים עוד לא סגרו את הגבולות ומאפשרים מעבר חופשי לפולין מכורתנו. שמעתי שרבנות בריסק פנויה, מן הסתם אפשר למצוא שם יראים ושלמים, צאצאיהם של אותם שלא כרעו לבעל ויצאו שלמים בגופם ובנשמתם על אף מזימות הציונים.

[חשבונות רבים]

הנני סמוך ובטוח שאילו היה הרב ברזילי חי בזמן בית ראשון היה תוקף את הטענה הקונפירטיבית לפיה "לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא".

[אנונימי]

הנני סמוך ובטוח שאילו היה הרב ברזילי חי בזמן בית ראשון היה תוקף את הטענה הקונפירטיבית לפיה "לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא".

הרב ברזילי. כמומחה בעניינים הללו. האם תוכל להצביע על פוגרומים בפולין בנוסף לקישינוב, ואני מדבר לפני הצורר הנאצי ימ"ש.
אפשר שלא הבנתי אותך נכון, מדוע הנך חולק בקטע הזה שכאן כבר נהרגו עשרות אלפים במלחמות השונות ואילו בפולין ישבו איש תחת גפנו במשך ארבע מאות שנה.

והנני גם סמוך ובטוח שאם בריסק היה חי בזמן מצרים היה טוען אל משה ואהרן

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ

או גם

מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצריים בשבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ

הוי אומר כל אחד רואה מהרהורי ליבו ומביא ראיה מן הכתוב, ואין בידינו להכריע.

[בריסק]

אנא מכם. - הוא בסה"כ ביקש להוכיח את הצביעות והדמגוגיה שלהם, שבשעתו טענו הציונים שיש להקים מדינה, כי הם חסים על חיי אדם, ובסופו של דבר מתברר שלא איכפת להם מהרוגים ולא בטיח.

[לייבעדיג יענקל]

במבט רחב יותר, אציין כי השאלה של היחס למדינה (אף טרם הקמתה, וכ"ש היום) נפרדת משאלה המוטיבציה של מייסדיה. אני באופן אישי לא מתענין בשאלה משנתו הרוחנית של פלמינג ויחסו לשאלת מדע מול אמונה כשאני נוטל אנטיביוטיקה. אני רק מקווה שזה עובד. רעיון המדינה כבית לאומי עובד לא רע (לעת עתה עכ"פ), כפי שמוכיחים ההמונים המצביעים ברגליהם.

אכן הרעיון בהחלט עובד לא רע
למעלה משלושים אלף הרוגים במשך שנות קיומה של המדינה של גיהנם
מליונים המתחנכים לכפירה, ג"ע ושפ"ד
כנסת וערכאות המעודדים חוקי סדום (הן הנוגעים לבין אדם למקום והן הנוגעים ל'יד עני ואביון לא החזיקה')
צבא שהוא כור היתוך לזימה נוראה (עדיף שלא להזכיר כאן בפורום הנכבד הודאות בע"ד)
גרמת התבוללות איומה באמצעות מאות אלפי גויים מיובאים (ומקבלים ניירות גיור ע"י רב מסויים מאוד בעל זקן לבן ארוך, או ע"י תלמידיו) ע"מ לשמור על הרוב החילוני
אך בעצם, חכ"י הבית הגויי חובשי הטיפות הסרוחות מסודרים יפה בג'ובים (ואפילו דואגים ברוב חמלה להוציא את החרדים מהכוללים לשוק האבטלה), ואת התקציבים הכפולים והמכופלים להסדרניקים ולאולפנות [ולשאר המוסדות המנציחים את ארבעים השנים הראשונות של ר' עקיבא] לא קיצצו, זה ממש עובד מצויין.

[גאולה בקרוב]

בלי להתייחס או להודות לרשימה הנ"ל,
אפשר לעשות באותה מידה רשימה מקבילה של דברים נפלאים וקדושים שיש כאן

אם כן, כשיש חושך ואור, השאלה בעצם "מה קורה כאן" [ראו היטב "שטייגן" עמ' קעה-קעו]:
יש לפנינו אור שמלווה בחושך וסיבוכים, או חושך המלווה באור כדי לבלבל?

ולענ"ד אי אפשר להתמודד עם שאלה זו - בלי תחילה להודות באור!

[לייבעדיג יענקל]

בלי להתייחס או להודות לרשימה הנ"ל,
אפשר לעשות באותה מידה רשימה מקבילה של דברים נפלאים וקדושים שיש כאן

אם כן, כשיש חושך ואור, השאלה בעצם "מה קורה כאן" [ראו היטב "שטייגן" עמ' קעה-קעו]:
יש לפנינו אור שמלווה בחושך וסיבוכים, או חושך המלווה באור כדי לבלבל?

ולענ"ד אי אפשר להתמודד עם שאלה זו - בלי תחילה להודות באור!

לגבי השאלה 'מה קורה כאן', כבר כתבתי לעיל שזהו בדיוק שורש הויכוח. מעכ"ת ורבותיו אומרים בכה, והגר"ח הלוי והגרי"ז ושאר רבותינו אומרים בכה, וא"צ לכפול הדברים.
על הדברים הנפלאים והקדושים שיש כאן למרות שרצל ובן גוריון נתניהו לפיד ובנט (ולא הודות להם) צריך כמובן להודות להשי"ת (אך לא בתאריך פלוני או באופן שעלול להראות כאילו ישנה איזושהיא שייכות בין שמחתינו על האור והקדושה לבין הוללותם של המורדים בקב"ה ואומרים 'ניקח את גורלנו בידינו' 'עולם ישן עדי היסוד נחריבה').
חשוב גם לשים לב שהרבה מהדברים הקדושים והנפלאים שיש כאן [-מקום מקלט למאות אלפי יהודים לאחר השואה, פריחה עצומה של היכלי תורה וחסידות ומוסדות צדקה וחסד] יש גם במלכות של חסד היא אמריקה ובארצות נוספות. מתי הינכם אומרים הלל ע"כ?

[אריסמנדי]

והגרי"ד אמר שהי' עשרים שנה בפולין ואינו זוכר אלא פוגרום אחד בעיר קישינוב שהרגו יהודי אחד וגם זה הי' ספק, ורעשה פולין, וכהיום נהרגים מאות יהודים במלחמות פה

האם היה מנותק מתקשורת? יצא לי לעיין בעיתונים מהתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כמעט בכל יום כתוב על יהודי שנהרג פה ושניים שנהרגו שם (ולא הכל ידעו, למשל מארצות המזרח). וזה בימים רגילים.
המאות שנהרגו במלחמות העבר במדינה פה, נהרגו כדי לאפשר קיום יהודי עצמאי. ומלחמות היו גם בזמן המקרא ובזמן בית שני ולאחריו. מצד שני בגולה היהודים נשחטו כמו זבובים לאלפים ולרבבות מדי תקופה כצאן לטבח (ומי מדבר על השואה).
יש עוד כ"כ הרבה מה לומר בנידון ואין הזמן מספיק.

[אלכסנדר וימפן]

והגרי"ד אמר שהי' עשרים שנה בפולין ואינו זוכר אלא פוגרום אחד בעיר קישינוב שהרגו יהודי אחד וגם זה הי' ספק, ורעשה פולין, וכהיום נהרגים מאות יהודים במלחמות פה

האם היה מנותק מתקשורת? יצא לי לעיין בעיתונים מהתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כמעט בכל עיתון כתוב על יהודי שנהרג פה ושניים שנהרגו שם (ולא הכל ידעו, למשל מארצות המזרח). וזה בימים רגילים.
המאות שנהרגו במלחמות העבר במדינה פה, נהרגו כדי לאפשר קיום יהודי עצמאי. ומלחמות היו גם בזמן המקרא ובזמן בית שני ולאחריו. מצד שני בגולה היהודים נשחטו כמו זבובים לאלפים ולרבבות מדי תקופה כצאן לטבח (ומי מדבר על השואה).
יש עוד כ"כ הרבה מה לומר בנידון ואין הזמן מספיק.

אתה בטוח שהתכוונת לכתוב את מה שיצא לך?
מה שאתה אומר בעצם זה שההרוגים של צה"ל ושל הפיגועים זה פחות חבל ממי שנהרגו בגלות כי הם נהרגו עם סיבה והם נהרגו בלי סיבה

[אריסמנדי]

אינני רואה היכן כתבתי את הדברים שאתה תולה בי. אין מדברים כלל על מידת ה"חבל". אלא על ההשוואה בין המצב בארץ היום למצב בגולה.

[לומד_בישיבה]

ראה ניצולים בקו האש.
http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/ali.htm

[המתקיף]

ולא זו אף זו אלא שטפשי אומה"ע ורוב גולמי בנ"י מעלים בדעתם שהתנועה הלאומית באירופה של המאה ה-19 היתה משום שאירופאים רבים חשקו במדינת לאום, ואילו האמת היא שכל עיקרה של התנועה הלאומית הפולנית היתה כדי לעקור את דת ישראל, שמתוך שתתעורר הלאומיות הפולנית יבואו גם היהודים להרהר בלאומיות יהודית, שסופה קיצוץ הקצבאות לאברכים עמלי תורה.

האמת היא שהקשר הדוק בהרבה. חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כתב ב"אוטוביוגרפיה" שלו: "במשך החודשיים האחרונים של שהותי בפריז כתבתי את הספר "מדינת היהודים". הדבר היחיד שהסב לי תענוג בערבים היה שמיעת המוזיקה של וגנר, במיוחד "טנהויזר", אופרה ששמעתיה כמספר הפעמים שהועלתה על הבמה. היא חיזקה את מערכת העצבים שלי ואת נפשי. רק באותם ערבים שהאופרה לא הוצגה בהם, חשתי הרהורים בנכונות מחשבותיי".

[משולש]

הראש והמנהיג של תנועת הציונות הגה את הרעיון הלאומי רק אחרי שהתיאש מלהכניס את כלל ישראל תחת כנפי הנצרות. ואת זה הגר"ח הלוי לא ידע, אבל היה חכם עדיף מנביא.
וגזיזת הפאות וחטיפות הילדים והעברתם לשמד, בוצעה מיד כאשר היה לציונות קצת כח, עוד לפני שהספיקו אפילו להקים מדינה.

בחשבון כללי מצבו (הרוחני והגשמי) של עם ישראל הורע מאוד בגלל הציונות. ואפילו הדברים הטובים שכן ישנם זה על אפם וחמתם, ונתונים כל הזמן לרדיפות וגזירות השלטון. (כמו שכבר הזכירו כאן).
כך שאפשר לומר שמהרשעים יצא רק רשע.

[לומד_בישיבה]

לאלו שפנו אלי באישי.
ביקשתי בזה להפנות את הכותב למעלה על ההבדל בין דם לדם.

נשמעה בארץ אבחנה בין מותם של יהודי אירופה בתקופה השואה לבין המוות על אדמת מולדת דוד שפירנצק..... ואילו קרבנותינו קרבנות גבורה הם.

בנוגע למה שהוא כותב שם שמתוך שמונים אלף החיילים שנלחמו במלחמת העצמאות עשרים אלף היו ניצולי שואה ללא הכשרה מינימלית ושבן גוריון התבטא "...הם לא תרמו כלום הם בסה"כ רק דיברו שטויות באידיש – אני אפילו לא רוצה לחשוב על כך, קשה לי לעכל את זה, עם מי יש לנו עסק.

[אריסמנדי]

הכותב למעלה על ההבדל בין דם לדם.

אם הכוונה אלי, אבהיר שוב שחלילה לי מלמדוד ערך חייו של אדם ע"פ התרומה הלאומית שלו במותו וכיו"ב. צר לי שכך הבינו ממני, זו הוצאת דבריי מהקשרם, שכן אני הגבתי על דברי מי שהשלה את עצמו ו/או אחרים שבגולה היה טוב ליהודים והם חיו בביטחון ושבקישינב נהרג אולי יהודי אחד וכו' לעומת המצב כאן במדינה. טענתי מצד אחד שבגולה נהרגו יהודים כסדר הרבה יותר מהיום, קל וחומר בהריגות ההמוניות שאירעו מדי תקופה בהיסטוריה. ומצד שני שכל קיום עצמאי עומד על מלחמות וכך היה בכל הדורות מעת היות ישראל לגוי. זה הכל. מכאן ואילך ימשיך איש איש את מחשבותיו בדרכו.

[משולש]

אז אם גם היום נהרגים כסדר וגם אז נהרגו, מה הועלנו?
שנהרגים כגיבורים ולא "כצאן לטבח"?????

[אריסמנדי]

אינני דובר של הציונים או המדינה. יכולני לשער שלדעת ההוגים הציוניים קיום עצמאי של עם שווה את המחיר הכואב שלו, ובוודאי התקווה שלהם היא שעם הזמן המדינה תתבסס והמצב ישתנה ולא יישפך יותר דם. מה לעשות שרוב העם היושב כאן מסכים כנראה לדעתם. (מעבר לכך שהשוואת מספר ההרוגים בכל ההיסטוריה של הגלות למספר ההרוגים במלחמות המדינה היא בעייתית מכמה צדדים. ננסה לחשוב כמה קל היה להרוג יהודי בגלות, והאם גם היום קל כל כך לעשות זאת ובלא חשש מעונש. כמו כן לגבי הרג המוני כמו הפוגרומים והשואה, האם בדרך הטבע הם יכולים להתבצע גם בימינו בקלות כל כך?).

מה שכן, מי שחושב שטוב ובטוח לו יותר במקום אחר, נכון יעשה אם יילך מ"ארץ אוכלת יושביה" לפי מחשבתו. ביום ששוללי העצמאות יהיו רוב במדינה, יהיה מעניין לראות כיצד הם יבטלו את מדינת ישראל וימסרוה לאוסף החמולות הפלסטיניות. לבטח אז ישובו השלום והביטחון הנצחיים לאפוף אותנו, אמן כן יהי רצון.

[משולש]

השלילה העיקרית היא כמובן על רדיפת הדת.
מה שמדברים על הסכנה במדינה, זה רק כדי ללעוג לאלו שהיו בטוחים שיקחו את גורלם בידיהם, ובסוף נותר להם רק "התקווה שעם הזמן המדינה תתבסס והמצב ישתנה ולא יישפך יותר דם". (תקווה מדהימה, ואחרי 66 שנה שהמצב רק מחמיר מיום ליום, והקלות להגיע עם גראד וקטיושה לכל מקום בארץ משתפר והולך. בלי לדבר על האיום הגרעיני (אם דברת על "הרג המוני", נקודה למחשבה). שכל העולם שותק למרות הגרון הניחר של נתניהו, מדהים שכותב התגובה בשם "רוב העם היושב בציון" עדיין מחזיק באמונה זו, במקום להאמין בבורא עולם שהוא מחליט מתי תשפך כל טיפת דם עם מדינה או בלעדיה).
והלעג והלצון על "אוסף החמולות הפלסטיניות" שהמדינה הציונית בעצמה יצרה אותם, וכל תינוק יודע שלא היה כדבר הזה מעולם עד הציונות, זה נסיון עלוב להסיט את הדיון למקומות של דמגוגיה.

[אריסמנדי]

כתבתי בפירוש שאינני דובר של הציונים, אבל מתוך רצון טוב לענות על שאלתך ניסיתי לשער מה דעתם. כך שההתלהמות מיותרת וכנראה גם לא עוזרת לחשיבה הגיונית. אמונה בה' איננה סותרת השתדלות בדרך הטבע. לא ידוע לי שאוסף החמולות הפלסטיניות הן יצירת הציונים. חשבתי שהן ישבו כאן במאות השנים האחרונות. אם יש לך רעיון טוב יותר כיצד להגן על יהודים מפני שואה וכד', לך בכוחך וגו'. המשך יום טוב.

[המתקיף]

זה נסיון עלוב להסיט את הדיון למקומות של דמגוגיה.

שפתיים ישק...

[משולש]

אתה אומר את דעתם ההפוכה מדעת תורה וההפוכה מההגיון.
וכי מדינה מגינה מפני שואה? וכי הנאצים לא כבשו עשרות מדינות ברחבי העולם? במה צה"ל יותר חזק מהם שהיה יכול לעשות מה שכל בעלות הברית לא יכלו?

והטירור הפלסטיני לא היה לפני הציונות וזו עובדה. היהודים גרו בין הערבים מאות שנים בידידות.

[אריסמנדי]

שאלתך על מידת הגנתה של המדינה צריך לשאול מומחי צבא ומדינה.

לאחרונה נכתב ספר מחקר שסותר את האשליה על השלום והשלוה שאפפו את היהודים בשבתם בין הערבים. מלבד זאת, ודאי שנעשו טעויות גם לשיטתם של הציונים, ויש גם דינמיקה שאי אפשר למנוע ומחיר שיש לשלם על כל עשייה ויוזמה. מי שלא עושה לא טועה.

אני מסכים איתך שיש הרבה מה לשקול ולבדוק בענין. כל מה שבאתי לומר כאן הוא שטיפשי לשבת בכורסא ולשפוט דברים כאלו מתוך ראייה מצומצמת, בלי להבין את כל הרקע ההשקפתי וההיסטוריה וכו', במיוחד כשלא באים באובייקטיביות אלא בטינה בלתי מסותרת שנובעת מתוך הבדלי המחנות, תחושת הרדיפה, הבדלי אמונות ודעות, ועוד.

[ברזילי]

רק בשביל הפרופורציה -

א. בישראל שיעור ההרוגים במלחמות ופיגועים נמוך בהרבה משיעור ההרוגים מתאונות דרכים
ב. שיעור ההרוגים במלחמות, פיגועים ותאונות דרכים גם יחד, בישראל, נמוך משיעור ההרוגים מתאונות בארה"ב
ג. שיעור ההרוגים מתאונות דרכים בארה"ב נמוך בהרבה משיעור ההרוגים מתאונות כרכרה בארצות מתוקנות בראשית המאה העשרים

---

אכן דמגוגיה לטעון שקודם היות הציונות היו כאן חמולות עוינות. כידוע לכל, המצב בא"י היה נפלא עד תקופת הציונות. כה נפלא עד שהיישוב היהודי כאן פרח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ומנה (לפני כמאתיים שנה) שבעת אלפים נפש, לא פחות! אותם מתי מעט שמשום מה נשארו בארצות העמים כנראה עשו כן מרוב חששם כי גודל התענוג הגשמי של ישיבת א"י תחת שלטונו הנאור של הסולטן תמעט משכרם לעוה"ב.

אמנם כן, מאז הגיעו הציונים הרשעים ועד היום הדרדר המצב כאן מדחי אל דחי עד שבקושי אפשר למצוא כאן ולו ששה מיליון יהודים בלבד, ואף הם כנראה באו להסתגף תחת המגף הציוני (גלגולי שלג יצאו מהאופנה).

[אפרקסתא דעניא]

כמה דמגוגיה. מדינת ישראל מגינה מפני שואה? ואם מחר יחליטו בארצות הברית חלילה לטבוח ביהודים, האם מדינת ישראל תצא להציל אותם?!

נכון הוא שבשישים שנה האחרונות נרצחו בממוצע שנתי הרבה פחות יהודים מאשר לפני כן, אבל למרבה הפלא רוב אלו שנרצחו נרצחו בישראל. זה כנראה מלמד שלא המדינה הצילה את היהודים, אלא שינויי המודרנה וההומניות היחסית שפשתה בעולם הם אלו ששינו את תמונת הגלות (בדרך הטבע, כמובן).

[משולש]

שאלה זו צריך לשאול מומחי צבא ומדינה.

מה צריך מומחי צבא? כל ילד יכול לדעת שצה"ל לא חזק יותר מצבאות ארה"ב, בריה"מ, פולין, צרפת, בריטניה, הונגריה, רומניה, ליטא, לטביה, אסטוניה, הולנד, דנמרק, יגוסלביה, מרוקו, לוב, מצרים, ועוד הרבה מדינות שכולם ביחד נלחמו נגד צבא גרמניה ולא הצליחו במשך חמש שנים, ורק בניסי ניסים הוכרעה המלחמה בסופו של דבר.

איזה מומחי צבא צריך בשביל להבין את זה?

[אלף אלפים]

טוב למות בעד ארצינו

[בריסק]

איני רוצה ליטול חלק בויכוח הרגיש הזה, ואני מצטער על שנכנסתי לזה כלל, אך אבקש רק לשאול מדוע הרצל לא שמע מהפוגרומים, הרי הטריגר שלו בספרו מדינת היהודים אינו אלא משפט דרייפוס ותו לא.

[משולש]

טוב למות בעד ארצינו

מצדה לא תיפול שנית.