רוצה ללמוד כתב:אומרים בשם הרבי מסאטמר זצוק"ל שכל המועדות נכתבו בפ' אמור וא"כ היכן יום העצמאות ותירץ בשנינותו שזה נאמר בסוף הפרשה - פרשתו של המגדף...
ושמעתי ליתן טעם לשבח לאמרתו של הרב מסאטמר בדרך שבין צחות להלצה... והבוחר יבחר
רש"י מביא שהמגדף והמקושש היו באותו זמן וא"כ גם מעשה המגדף היה בשבת, רש"י מביא קודם ומתניתא אמרה שגידף לאחר שיצא חייב מבית דינו של משה שרצה ליטע אהלו בשבט דן דהיינו לאחר שנתחלקו למחנות, ומסתבר שהיה זה מייד לאחר שנחלקו למחנות, הדגלים ניתנו לאחר שעמ"י נפקד וכתיב בתחילת ספר במדבר שהיה זה באחד לחודש השני, א' אייר באותה השנה חל ביום שלישי מאחר וא' ניסן בו הוקם המשכן היה ביום ראשון (ראשון למעשה בראשית) וא"כ השבת הראשונה לאחר נתינת הדגלים חלה בה' אייר...
ראיתי השנה שפרסמו הוורט הזה,
(לדעתי המקבילה הקנאית של סיומו של הא"ת ב"ש לשש"פ) וכשראיתי הרהרתי שמסתמא כדרכם של וורטים אינו נכון.
עכשיו יש כמה צורות בשביל להניח שהיה בשבת. כאן כתוב שזה מכיוון שהיה באותו יום עם המקושש. ולפי"ז הבעיה שהמקושש הרי היה בשנה ראשונה, כמבואר שהיה השבת השניה שנצטווו עליה, ועיין בשפתי חכמים כאן (אות ה') בשם הרא"ם לפי השיטה של לחם הפנים, שבאמת היה זה בשנה ראשונה וכבר בשנה ראשונה נצטוו על לחם הפנים. (וכנראה שיטה של לחם הפנים חולקת על השיטה שהיו ביום אחד). וא"כ לפי השיטה שיצא מלחם הפנים זו אין ראיה שהיה באייר, ולפי השיטה שיצא מב"ד של משה ומהדגלים אין ראיה שהיה בשבת (רצ"ל בה' אייר).
בנוסח אחר ראיתי שבאגדה תמיד אומרים שאלו ואלו דא"ח, ולכן יש לומר שיצא גם על הדגלים וגם על לחם הפנים. ולחם הפנים הרי היו שמים בשבת, וא"כ היום שבו מתאים ללעוג על לחם הפנים הוא בשבת.
ולכאו' זה אינו דאף שבשבת מתאים לדבר על לחם הפנים, מצד שני הלא מעשה הדגלים ודאי לא היה בשבת דאין דנים בשבת, וממילא דווקא מתאים יותר שלא היה בשבת.
(ואגב בדרך זה ראיתי שם עוד וורט, שבמוצאי ה' אייר (או בלילו כשהוא נדחה), סופרים ספירת העומר "כ"א יום שהם
שלושה שבועות".. להזכיר האיסור...)