קריאת שמע שעל המיטה

[יין המשמח]

האיסור לדבר אחר קריאת שמע שעל המיטה - או לאחר קבלת עול מלכות שמים - המופיע בצוואת רבי אליעזר הגדול,
הוא האיסור לדבר אחר ברכת המפיל,
או שמא הוא איסור כשלעצמו לדבר גם לפניה?

[רחמים]

לגבי דיבור אחר ברכת המפיל:
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח ד"ה קיז) בעמוד

קיז) בעמוד קנ אות יב, מ"ש שכיון שרבים נהגו לומר ברכת המפיל "בלא שם ומלכות", יכולים להמשיך במנהגם. אין דבריו נכונים, אלא יש להורות להם לברך בשם ומלכות, כמו שנאמרה בגמרא (ברכות ס ב) ובכל הפוסקים. וכן צריך להיות גם ע"פ דברי רבינו האר"י, כמ"ש בבן איש חי (פרשת פקודי אות יב), וא"כ למה יפסידו בידים ברכה חשובה זו, שהרי ידוע שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה (ברכות מ ב). וידועים דברי מרן הב"י אה"ע (ס"ס לד) בשם הריב"ש (סי' פב), שמורינו הרב רבינו פרץ היה מלעיג על מה שנהגו בברצלונא, שהמקדש ע"י שליח, חוזר ומקדש בשעת נישואין בברכת אירוסין בלא הזכרת השם, שמה תועלת לברך בלא הזכרת ה', מאחר שאינה ברכה. ע"ש. ומ"ש בבן איש חי שם שיש נוהגים לברך המפיל בלא שם ומלכות, מפני שחוששים פן יהיו מוכרחים להפסיק בדיבור בין ברכת המפיל לשינה, מה בכך, והרי אין זו ברכת הנהנין, שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא ברכת השבח וההודאה, וכמ"ש בשו"ת ברכת אברהם ח"ד (סי' קסו), דלכאורה קשה לפי מ"ש התוס' (ברכות יא ב) "וא"ת למה אין אנו מברכים "לישן בסוכה", וי"ל שמא לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה, שהרי אין בידיו של אדם לישן כל שעה שירצה". לפ"ז איך תקנו חז"ל לברך המפיל לפני השינה, והרי יש לחוש פן לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה. וי"ל שברכת המפיל אינה אלא ברכת שבח והודאה על מנהגו של עולם, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה, אבל ברכת לישן בסוכה היא ברכת המצות, ואם לא יישן נמצאת ברכתו לבטלה. ע"כ. וכ"כ הגאון רבי דוד עמאר בספר תפלה לדוד (סי' שנו) וזת"ד: ראיתי אנשי מעשה שאין מברכים ברכת המפיל לפני השינה, וקשה שהרי ברכה זו נאמרה בש"ס (ברכות ס ב) ובכל הפוסקים בשם ומלכות, ולא חששו חכמים פן לא יישן, ונמצאת ברכתו לבטלה, כמ"ש כיו"ב התוס' (ברכות יא ב), אלא ודאי שברכת המפיל היא ברכת שבח והודאה להשי"ת על מנהגו של עולם, וא"צ שתהיה עובר לעשייתן כברכת המצות, שבכל שעה ושעה אנו חייבים להודות להשי"ת. ע"כ. גם הגאון ר' אברהם פריסקו בספר בירך את אברהם (דף קב ע"א) תמה על המברכים ברכת המפיל בלי שם ומלכות, באומרם שמא לא תבוא להם שינה, או יוכרחו לדבר, ונמצאת ברכתם לבטלה. והרי בגמרא ובכל הפוסקים נאמרה בשם ומלכות, שבאמת לאמתו של דבר אין לחוש לכך, וכמ"ש הכנה"ג בשם ברכת אברהם, שברכת המפיל נתקנה על מנהגו של עולם, ולכן העיקר שצריך לאומרה בשם ומלכות. ע"ש. וכן מתבאר בדברי החיי אדם (כלל לה סי' ד), ובשו"ת קרן לדוד (סי' ס), ובספר יפה ללב (סי' רלט סק"ב). ע"ש. ועוד ראיה ממ"ש בהגהות מיימוני (פ"ז מהל' תפלה ה"ב) להוכיח מהירושלמי (פ"ק דברכות ה"א), שר' שמואל בר נחמני היה קורא ק"ש על המטה וחוזר וקורא עד שהיה שוקע בשינה, ומוכח שהיה קורא ק"ש אחר ברכת המפיל, וכן שאר פסוקי דרחמי (כמו שאמרו בשבועות טז ב) יש לאומרם אחר ברכת המפיל סמוך לשינה. ושכן כתב רבינו נסים גאון. ע"כ. וכ"כ רבי דוד אבודרהם (דף יא ע"ד) בשם רבינו האי גאון, ע"פ הירושלמי הנ"ל. ע"ש. וכ"כ מרן הש"ע (סי' רלט) שאחר ברכת המפיל אומר יושב בסתר עליון וכו'. ואם איתא איך מותר להפסיק בין ברכת המפיל לשינה בק"ש ובפסוקי דרחמי, אלא ודאי שברכת שבח והודאה היא, ואין לחוש להפסק. ומ"ש הרמ"א שאין להפסיק בדיבור בין ק"ש שעל המטה לשינה, חומרא בעלמא היא, משום דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם "ודומו סלה", וכמ"ש הכל בו (סי' כט), אבל לא משום איסור הפסק בין ברכת המפיל לשינה. ולכן אם הדיבור נחוץ שפיר דמי. וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"א (סי' צג) שמותר לברך אשר יצר בין ברכת המפיל לשינה. ע"ש. וכ"כ הגר"ש סופר בשו"ת התעוררות תשובה ח"א (סי' קכח), שאין ברכת המפיל כברכת הנהנין, שאם מפסיק בין ברכה להנאה, הויא ברכה לבטלה, זה אינו, שהרי אנו מפסיקים בפסוקי דרחמי בין ברכת המפיל לשינה, ולכן בודאי אם הוצרך לנקביו, מברך אשר יצר. ע"ש. וכ"כ בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף מג ע"א), שאם אחר ברכת המפיל הרגיש שהוא צמא רשאי לברך ולשתות בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק לדבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו וכיו"ב. וכ"כ בשו"ת באר משה ח"א (סי' סג אות ד). ע"ש. וע' בספר עמק יהושע אחרון (דף קסא ע"א), שהגאון רבי חיים מצאנז בעל דברי חיים, היה אומר, שמוטב לברך ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות, אפילו אם יפסיק בדיבור בכמה לילות, ולא יבטל פעם אחת ברכת המפיל מלאומרה בשם ומלכות, כדין. וכתב, גם בשם רבו הגר"ד בנו של הגאון בעל בני יששכר, שהזהיר מאד על אמירת ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות. ע"ש. וכן הורתי ברבים לברך ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות, ותלי"ת פשט המנהג כן. ואין לשנות.

[וילנאי]

אני שמעתי פעם רמז לדבר 'רגזו ןאל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה' וראה ברכות ד.

[ישעיהו]

מהו המקור לתוספת הפסוקים שאינם מופיעים בשו"ע או"ח סי' רלט (מהטור בשם רב עמרם גאון), כגון לישועתך קויתי ה', ממיני מיכאל וכו', שיר המעלות אשרי כל ירא ה,
והאם צריך לאומרם, או שזה רק ענין בעלמא,
אשמח אם מישהו יוכל לפרט כאן מהו המקור הראשון לכל הוספה מהנ"ל (שאינה כתובה בשו"ע), כגון ספרי מנהגים מהראשונים, או סידורים עתיקים וכדו'

[דורש טוב לעמו]

אני שמעתי פעם רמז לדבר 'רגזו ןאל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה' וראה ברכות ד.

מופיע בתשובה ביב"א, כמובא בשם הרב רחמים.

[עזריאל ברגר]

מהו המקור לתוספת הפסוקים שאינם מופיעים בשו"ע או"ח סי' רלט (מהטור בשם רב עמרם גאון), כגון לישועתך קויתי ה', ממיני מיכאל וכו', שיר המעלות אשרי כל ירא ה,
והאם צריך לאומרם, או שזה רק ענין בעלמא,
אשמח אם מישהו יוכל לפרט כאן מהו המקור הראשון לכל הוספה מהנ"ל (שאינה כתובה בשו"ע), כגון ספרי מנהגים מהראשונים, או סידורים עתיקים וכדו'

לא כל הנ"ל מופיעים בכל הסידורים (השווה לדוגמא לנוסח חב"ד).

[תורה מפוארת]

האיסור לדבר אחר קריאת שמע שעל המיטה - או לאחר קבלת עול מלכות שמים - המופיע בצוואת רבי אליעזר הגדול,
הוא האיסור לדבר אחר ברכת המפיל,
או שמא הוא איסור כשלעצמו לדבר גם לפניה?

להעיר דבר מקור הנ"ל זה זוהר (ח"ג קיג ב): ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו, רבי יוסי פתח (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו וגו', רגזו ואל תחטאו האי קרא אוקמוה דבעי בר נש לארגזא יצר טוב על יצר הרע ושפיר אבל בשעתא דרמש ליליא וב"נ שכיב על ערסיה כמה גרדיני נמוסין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין ובני נשא בעאן לאתרגזא מקמיה קודשא בריך הוא ולדחלא מניה בגין דלא ישתכח נפשיה בגווייהו וישתזיב מנייהו, ויבעי ליה לב"נ דלא יפיק מנייהו מלה בפומיה בגין דלא יתער להו לגביה ולא ישתכחון בהדיה הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה, דלא יפיק מנייהו מלה מפומיה, ת"ח בשעתא דאתשכחון ישראל זכאין קמיה קודשא בריך הוא מה כתיב ונתתי שלום בארץ, האי לעילא, דאתי קודשא בריך הוא לאתחברא בכנסת ישראל, כדין ושכבתם ואין מחריד, מ"ט בגין והשבתי חיה רעה מן הארץ

[לענין]

במחכ"ת, כתוב פה שלא להזכיר שמות של מלאכים מסוימים 'דלא יפיק מינייהו' בכדי לא להעיר אותם. שום שייכות לדיבור אחרי ק"ש על המטה.

[מגופת חבית]

מהו המקור לתוספת הפסוקים שאינם מופיעים בשו"ע או"ח סי' רלט (מהטור בשם רב עמרם גאון), כגון לישועתך קויתי ה', ממיני מיכאל וכו', שיר המעלות אשרי כל ירא ה,
והאם צריך לאומרם, או שזה רק ענין בעלמא,
אשמח אם מישהו יוכל לפרט כאן מהו המקור הראשון לכל הוספה מהנ"ל (שאינה כתובה בשו"ע), כגון ספרי מנהגים מהראשונים, או סידורים עתיקים וכדו'

כמדומה ראיתי בספר שיטה מקובצת על הסידור או מסכת תפילה שמביא מקור לכל דבר [ודומני כשעיינתי רוב הדברים היו מפורשים בטור ב''י ובמטה משה]

[יואל שילה]

ק"ש שעל המיטה איננה חובה לת"ח אלא חד פסוקא דרחמי (ברכות ה'.)

מקור האיסור להפסיק בין המפיל לשינה הוא בספר סדה"י שהצריך לברך כשממש חש שנרדם דאל"ה ברכתו לבטלה, אך כבר חלקו עליו דאין הברכה אלא על מנהגו של עולם, ואף ר"י שחשש לברכת "לישב בסוכה" לבטלה אם לא יצליח לישון בסוכה הוא רק שם שזו ברכת המצוות, משא"כ בהמפיל שמברך על מנהגו של עולם, וכ"ש לר"ת שם, ותו - בביאור הגר"א כתב שאין צריך להניח פתיתים בעת בדיקת חמץ דברכת "על ביעור חמץ" היא על הבדיקה אף אם לא ימצא חמץ ומסתייע מהמפיל שלא חששו שלא יישן, וכן לאבודרהם מפורש שמותר להפסיק בדיבור שתמה על הראב"ד שסבר שברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך מאחר ונחשבת סמוכה להמפיל, ותמה כיצד היא סמוכה הרי לאחר המפיל עדיין מדבר עם אשתו לפני התשמיש, ואיננו נוקטים כבן איש חי שחשש לסדה"י וכתב שרבים אינם מברכים, וביותר שהרי לשון הגמרא והרמב"ם הוא שמברך על ההליכה לישון ולא שמברך על שינה זו (שמעתי ממו"ר שליט"א).

[מגדל]

ק"ש שעל המיטה איננה חובה לת"ח אלא חד פסוקא דרחמי (ברכות ה'.)

מקור האיסור להפסיק בין המפיל לשינה הוא בספר סדה"י שהצריך לברך כשממש חש שנרדם דאל"ה ברכתו לבטלה, אך כבר חלקו עליו דאין הברכה אלא על מנהגו של עולם, ואף ר"י שחשש לברכת "לישב בסוכה" לבטלה אם לא יצליח לישון בסוכה הוא רק שם שזו ברכת המצוות, משא"כ בהמפיל שמברך על מנהגו של עולם, וכ"ש לר"ת שם, ותו - בביאור הגר"א כתב שאין צריך להניח פתיתים בעת בדיקת חמץ דברכת "על ביעור חמץ" היא על הבדיקה אף אם לא ימצא חמץ ומסתייע מהמפיל שלא חששו שלא יישן, וכן לאבודרהם מפורש שמותר להפסיק בדיבור שתמה על הראב"ד שסבר שברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך מאחר ונחשבת סמוכה להמפיל, ותמה כיצד היא סמוכה הרי לאחר המפיל עדיין מדבר עם אשתו לפני התשמיש, ואיננו נוקטים כבן איש חי שחשש לסדה"י וכתב שרבים אינם מברכים, וביותר שהרי לשון הגמרא והרמב"ם הוא שמברך על ההליכה לישון ולא שמברך על שינה זו (שמעתי ממו"ר שליט"א).

מי הוא מורך שליט"א?

[אריק]

האם ברכת המפיל מוזכרת בירושלמי או במקורות ארץ ישראליים אחרים?