חידה!האם יש עניין או טעם להכריז את סימני הסדר לפני כל סימן??

[מחפש משמעות]

כבוד הרבנים שליט"א נתעוררתי מתוך דיוני כאן בפורום בשאלה מעניינת, האם יש עניין להכריז לפני כל סימן שעורכים בליל הסדר את שם הסימן, כמו 'קדש' 'ורחץ' 'כרפס' 'יחץ' וכו'???
בחיידר למדו אותנו שמכריזים, האם יש לזה מקור או עניין בהלכה???
אשמח מאד מאד בתשובותיכם להגדיל תורה ולהאדירה!!

[צולניק]

אף אני אתפוס 'טרמפ' על הדיון ואשאל מהו המקור של ט"ו סמנים אלו [ואפשרשתשובה אחת על ב' השאלות].

[מחפש משמעות]

אף אני אתפוס 'טרמפ' על הדיון ואשאל מהו המקור של ט"ו סמנים אלו [ואפשרשתשובה אחת על ב' השאלות].

אתה שואל על עצם קיומם?
כולם מוזכרים בגמרא!! זה תחנות בלילה שחייבים לעשות לפי דינא דגמרא,
תסביר את שאלתך שוב לתועלת כולם

[מתיישב]

אם איני טועה בכתבי האר"י הקדוש ולפחות אצל אחד מגורי האר"י עולה שמות מן הסימנים.

[מתיישב]

וראה בספר יסוד ושורש העבודה ועל כן בעבודה זו יאמר גם הסימנים בפה מלא כי נרמזו בו סודות גדולות וכו'

[מתיישב]

אף אני אתפוס 'טרמפ' על הדיון ואשאל מהו המקור של ט"ו סמנים אלו [ואפשרשתשובה אחת על ב' השאלות].

יש שמייחסים אותו לרש"י ויש אומרים שנתחבר מאת אחד מבעלי התוס' ראה הגדת הרב ראובן מרגליות עמוד 13

[מחפש משמעות]

תודה

[קולמוס הסופר]

בס"ד
על מקור הסימנים ונוסחאות שונות, בהגדה של רמ"מ כשר.

הגדה שלמה.PDF

(651.09 KiB) הורד 369 פעמים

על המנהג להכריז, לא מצאתי באוצר יותר מהיסוד ושורש העבודה המובא לעיל, וגם במנהגי לוב מובא שנהוג להכריז.

[משולש]

כמובן שאין לסימנים מקור בגמרא.
מה שמוזר שמכריזים "כרפס!" (סלרי בלע"ז) ואוכלים תפוח אדמה...
ובכורך לא כורכים כבר מזמן מאז שאוכלים מצות דקות ושבירות. (לכרוך מלשון לסובב סביב משהו).

האם "נרצה" זהו שם של איזה סדר? או שזה המשך של "הלל נרצה"?? (דהיינו שאמירת הלל רצויה).

[מחפש משמעות]

סליחה אבל לרוב סימני הסדר יש מקור בגמרא וזה פשוט קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל

ובקשר לנרצה, כן זה סימן כמבואר בספרים שמכיון שהגענו לשעת הריצוי הזו יש להלל ולשבח בפיוטים ומזמורים להשם הנכבד, אכן לזה לכאורה אין מקור בגמרא [מה שידוע לי] אבל באמת יפה לברר מקור הדבר.
ואכן בקשר לנרצה אני רואה שצריך לפתוח אשכול מיוחד לברר הדבר.

[משולש]

ברור שהבסיס הוא מהגמרא.
אבל בגמרא לא תמצא מוזכר בכלל "כרפס" אלא ירק סתם. בזמן הראשונים או הגאונים התחילו לנהוג לקחת לטיבול ראשון דווקא כרפס.
וגם לא כל הסדר שלנו מבואר בגמרא.

[חכם באשי]

הייחוס הסימן 'קדש ורחץ' לרש"י, כפי שהביא אחד הכותבים דלעיל, אין לו על מה לסמוך.
מתוך 'מוריה' האחרון

קדש1.jpg (171.67 KiB) נצפה 6582 פעמים

קדש2.jpg (111.94 KiB) נצפה 6582 פעמים

[אלכסנדר וימפן]

ובכורך לא כורכים כבר מזמן מאז שאוכלים מצות דקות ושבירות. (לכרוך מלשון לסובב סביב משהו).

הפועל לכרוך משמש בשתי משמעויות גם מלשון לסובב דבר סביב חבירו וגם מלשון לחבר שני דברים (כמו כרוך ותני) ומשמעות זו האחרונה היא משמעות המילה כורך שבליל הסדר.
כעין זה גם הפועל להקיף משמש בשתי משמעויות דומות.

[משולש]

מניין ש'כרוך ותני' הכוונה לחבר בלי כריכה וסיבוב?
בפשטות גם כרוך ותני זה אותו רעיון, לכרוך ולקשור אותם אחד עם השני.

בפועל בכל מקום אחר שכתוב לכרוך הכוונה לסובב סביב.

[אלכסנדר וימפן]

ריב"ל מיכרך בבעלי ראתן ועסק בתורה (כתובות ע"ז ב)

[משולש]

אני חושב שאתה צודק בעצם הרעיון שכריכה יכולה לשמש גם כביטוי לחיבור הדוק. כמו למשל:
רש"י מסכת כתובות דף עז עמוד ב
מיכרך בהו - נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו

אבל בכל זאת נראה לי שכאן "כורך" הכוונה לסובב. כמו ברוב המקומות שכתוב כריכה. (וגם במקום שהכוונה לחבר, זה נראה כלשון מושאלת: כל כך מחובר כאילו כרכו אותם ביחד סביב. ובדומה למילה קשור. כולם יודעים שקושר הכוונה בקשר ממש, אבל יש כמה מקומות שמשתמשים בלשון קשירה בשביל לבטא חיבור בלבד ולא קשר ממש).

[קולמוס הסופר]

הייחוס הסימן 'קדש ורחץ' לרש"י, כפי שהביא אחד הכותבים דלעיל, אין לו על מה לסמוך.
מתוך 'מוריה' האחרון

בס"ד

הגדה של פסח עיוני ההגדה 44.JPG (41.21 KiB) נצפה 6541 פעמים

[חכם באשי]

מה בדיוק הוספת על המובא מ'מוריה'?

[קולמוס הסופר]

בס"ד
את השינויים הבלתי נודעים.
(בפרט מ'נרצה' ל'ברכה' שהוא שינוי משמעותי.)

[מחפש משמעות]

אכן זה גילוי מדהים ביחס לנרצה וכמו שכבר העלו כאן, וגם פתחתי אשכול על זה, מה זה נרצה? זה סימן למה? סימן לריצוי בלי משהו מעשי? אולי, אבל אולי לא?! בכל אופן יש אשכול על זה כאן בפורום בית המדרש.

[מתיישב]

וראה בספר יסוד ושורש העבודה ועל כן בעבודה זו יאמר גם הסימנים בפה מלא כי נרמזו בו סודות גדולות וכו'

נכתב באשכול על גדולי תורה בת"א:

גוראריה כתב:
הפעם הראשונה בה חייך הרבי מבעלזא לאחר השואה:
כמה חסידי גור מתל אביב עלו אליו בליל הסדר. [כנראה כבר השכימו לשחרית ושם רק התחילו. כך זה היה הרבה פעמים]. עמדו בצד בדחילו והתבונו בו. 'כל הקהל כולו' מנה כמובן לא יותר ממספר מצומצם מאד של אנשים.
והנה הכריז הרבי מבעלזא 'קדש' תוך שהוא מביט על א' מהם. מנימת הברתו של הרבי מבעלזא סבר אותו חסיד שהוא אומר: "קדיש" ומצווהו לומר קדיש.
זה היה מוזר בעניניו אלא שעל הקדוש מבעלזא לא שואלים שאלות... אמנם, עדיין היה מסופק בדבר.
והנה אמר הרבי מבעלזא שוב 'קדש' שנשמע באזניו כ'קדיש', וכשחזר ע"כ הרבי מבעלזא בשלישית נעמד אותו חסיד בתמימות ואמר בקול: יתגדל ויתקדש שמיה רבה...
לראשונה מאז נמלט מעמק הבכא התפשט חיוך גדול על פני הרבי מבעלזא ועד סוף הסדר היה בת שחוק שרויה על פניו.

לפי מה שסופר לי, אותו חסיד לא הסכין למנהג שקורים את סימני הסדר בקול, לכן לא הבין.

עוד אוסיף שראיתי אצל הרבי מלובביץ' האחרון שהתייחס לאות ו' במילה 'ורחץ' בשלושה רבדים - לשונית (לולא הו' היו כל המילים שתי הברות, מלבד 'רחץ'), הלכתית (הסמכת נטילת ידיים לקידוש) וקבלית (אינני זוכר).

קיבלתי באישי

[בן החבורה]

בפשטות במקור הסימן היה 'רחץ' ולא 'ורחץ' כי הסימנים באים בחרוזים קדש רחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, מוציא מצה, מרור כורך, שולחן עורך וכו', ו'רחץ' הרבה יותר מתאים מ'ורחץ'.