סגן אלוף כתב:תברא מי ששנה זו לא שנה זו, וכדאמר להו פשוטה של משנה לחכמי הפורום שיננאי שבוקו מתניתין ואתאו אבתראי, רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני...
ולזה אתה קורא פשט... עד שנבוא למקומות שהגמ' אומרת רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני [כגון ב"מ מ"ב וכתובות ע"ה] ושם תסביר לנו שאדרבה עפ"י פשוטה של משנה אין כאן אלא תנא א'.....
והעיקר שלא כדעת רז"ל.
אוצר החכמה כתב:שתי שאלות לי ביחס לפירוש זה.
א. האם לדעתך תנא בתרא גם הוא אוסר באשתו רק לא דיבר עליה או שלפי דעתו באשתו מותר.
ב. מה עניין בטיל מדברי תורה שייך לאשת חבירו דווקא?
בברכה המשולשת כתב:יעויין באדר"נ כאן
פשוטה של משנה כתב:והנה לא נראה מתאים להשתמש בלשונות חריפים כאלו ביחס למרבה שיחה עם אשתו שזה רק הנהגה טובה ולא חיוב,
וכן מפרש: לפי שהוא גורם רעה לעצמו ר"ל תקנה לו פחיתות מידות בנפשו והיא רוב התאוהפשוטה של משנה כתב: ועוד שלשון 'גורם רעה לעצמו' נראה כשייך לענין עריות שגורם לעצמו הרהורי עבירה,
כיצד זה משמע מהפשטות?פשוטה של משנה כתב: וכן הנאמר וסופו יורש גיהנם נראה בפשטות שהכוונה שיבוא להכשל באשת איש.
פשוטה של משנה כתב:
על כן נראה שיש כאן מחלוקת תנאים בהבנת דברי יוסי, שתנא בתרא הבין דבריו על אשה זרה ולא על אשתו שלו ועליה דבריו אמורים וכנ"ל.
מה שנכון נכון כתב:פשוטה של משנה כתב:
על כן נראה שיש כאן מחלוקת תנאים בהבנת דברי יוסי, שתנא בתרא הבין דבריו על אשה זרה ולא על אשתו שלו ועליה דבריו אמורים וכנ"ל.
זה יותר "בקורת המשנה" [על משקל בקורת המקרא] מאשר פשוטה של משנה.
מיהו העורך הלא יוצלח שידו בכל לגזור ולחתוך לתפור ולהדביק עד שהצליח להעלים מכל קורא את המקורות שמהן לקח, ומה טעם ראה לחבר כחדא מקורות הפכיים, ואחריו כל חכם ימשוך, עד שקמתי וכו'.
פשוטה של משנה כתב:אכן צודק מי שהעיר שבאבות דר"נ לא משמע כן, למרות שאפשר לדחוק שם שהגורם רעה לעצמו מוסב רק על אשת חבירו.
פשוטה של משנה כתב:מה שנכון נכון כתב:פשוטה של משנה כתב:
על כן נראה שיש כאן מחלוקת תנאים בהבנת דברי יוסי, שתנא בתרא הבין דבריו על אשה זרה ולא על אשתו שלו ועליה דבריו אמורים וכנ"ל.
זה יותר "בקורת המשנה" [על משקל בקורת המקרא] מאשר פשוטה של משנה.
מיהו העורך הלא יוצלח שידו בכל לגזור ולחתוך לתפור ולהדביק עד שהצליח להעלים מכל קורא את המקורות שמהן לקח, ומה טעם ראה לחבר כחדא מקורות הפכיים, ואחריו כל חכם ימשוך, עד שקמתי וכו'.
האם כשהגמ' אומרת תברא מי ששנה זו לא שנה זו אתה גם שואל מיהו העורך הלא מוצלח וכו'.
פשוטה של משנה כתב:האם כשהגמ' אומרת תברא מי ששנה זו לא שנה זו אתה גם שואל מיהו העורך הלא מוצלח וכו'.
בכל מקרה במשנה כאן ברור מתוך הטקסט שמדובר במקורות שונים [וכ"כ כמה מפרשים] וממילא אין תימה כלל אם חלוקים זה עם זה.
פשוטה של משנה כתב:אכן צודק מי שהעיר שבאבות דר"נ לא משמע כן
פשוטה של משנה כתב:בכל אופן כאן לשון המשנה בעצמה מורה שיש כאן תנאים שונים [מכאן אמרו חכמים].
פשוטה של משנה כתב:והנה לא נראה מתאים להשתמש בלשונות חריפים כאלו ביחס למרבה שיחה עם אשתו שזה רק הנהגה טובה ולא חיוב, ועוד שלשון 'גורם רעה לעצמו' נראה כשייך לענין עריות שגורם לעצמו הרהורי עבירה, וכן הנאמר וסופו יורש גיהנם נראה בפשטות שהכוונה שיבוא להכשל באשת איש.
פשוטה של משנה כתב:מכיון שבאתי לידי בהלה מריבוי מגדפי ומנאצי מבקשי נפשי באתי לכלל שכחה משונה.
והיא שיש שתי גמרות מפורשות המבינות דברי יוסי על אשה זרה.
א. נדרים כ. - כל המרבה שיחה עם האשה בא לידי ניאוף [וכידוע שאין ניאוף אלא באשת איש].
ב. המעשה הידוע בברוריה שאמרה לרבי יוסי הגלילי 'גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד'.
ובודאי שברוריה הבינה מימרה זו על אשת איש, ואין לומר שנתכוונה בקל וחומר מאשתו, דהא פשיטא שריבוי שיחה באשתו היינו בריבוי של קלות ראש ולא באומר באיזו דרך נלך ללוד במקום לקצר דבריו בשתי מילים.
וזה פשוט לכל מבקש אמת [אך כמובן לא לאותם קנטרנים שכל רצונם אינו לקפחני בדברים].
פשוטה של משנה כתב:מכיון שבאתי לידי בהלה מריבוי מגדפי ומנאצי מבקשי נפשי באתי לכלל שכחה משונה.
והיא שיש שתי גמרות מפורשות המבינות דברי יוסי על אשה זרה.
א. נדרים כ. - כל המרבה שיחה עם האשה בא לידי ניאוף [וכידוע שאין ניאוף אלא באשת איש].
ב. המעשה הידוע בברוריה שאמרה לרבי יוסי הגלילי 'גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד'.
פשוטה של משנה כתב:ובודאי שברוריה הבינה מימרה זו על אשת איש, ואין לומר שנתכוונה בקל וחומר מאשתו, דהא פשיטא שריבוי שיחה באשתו היינו בריבוי של קלות ראש ולא באומר באיזו דרך נלך ללוד במקום לקצר דבריו בשתי מילים.
פשוטה של משנה כתב:וזה פשוט לכל מבקש אמת [אך כמובן לא לאותם קנטרנים שכל רצונם אינו אלא לקפח בדברים].
אוצר החכמה כתב:א. לא הבנתי בשביל מה היית צריך להסתבך בכל העסק של תברא מי ששנה זו וכולי כשכל מה שרצית לומר הוא שכיוון שנראה לך שבאשתו לא שייך לומר לשון כזאת חריפה לכן יש לומר שהמכאן אמרו חכמים מדבר דווקא באשת חבירו. אפשר לקבל את טענתך או להתווכח אבל אין כאן דיון בפשט המשנה אלא בסברא ושיקול הדעת
לא הבינותי כוונתך הלוא הסברא מכוונת אותנו בהבנת הפשט.
ב. איני יודע מה הראייה מברוריה, ממה נפשך או שדברי ברוריה הם גם באשתו (כמובן כפוף לכללי הצורך כדמשמע מרב ששח וכולי) ואם לא וחומרה זו שייכת רק באשת איש אז יהי כך. הרי כולם מודים שהדין אל תרבה הוא גם באשת חבירו ויכול להיות חילוקים בזה בין עניין לעניין.
ג. נראה לי שעל הגמרא בנדרים אפשר להדיין בדיוק כמו על משנתינו. היינו או לומר שהגמרא שם מדברת בא"א אבל אין ראייה על המשנה, או להיפך שהרגיל בשיחה עם הנשים אפילו עם אשתו לא יימלט מהרבות שיחה עם נשים אחרות וסופו שבא לידי ניאוף.
ג. אם ברוריה נתכוונה לקל וחומר הנ"ל הלוא יש לנו לומר דיו לבא מן הנידון להיות כנידון מה אשתו לא אסרו אלא בשיחה של קלות ראש אף אשת חבירו כן ומנ"ל לאסור בריבוי מכה מילים ספורות.
פשוטה של משנה כתב:ג. אם ברוריה נתכוונה לקל וחומר הנ"ל הלוא יש לנו לומר דיו לבא מן הנידון להיות כנידון מה אשתו לא אסרו אלא בשיחה של קלות ראש אף אשת חבירו כן ומנ"ל לאסור בריבוי מכה מילים ספורות.
אוצר החכמה כתב:(ולדעתי זה ר' יוסי איש ירושלים עצמו ואין צורך לכל השכבות והמחלוקות אבל יהי לך אשר לך בעניין זה)
פשוטה של משנה כתב:וכבר זכרתי דברי רש"י הידועים שאין ניאוף אלא באשת איש, ואילו בא על הנדה לא יקרא מנאף בשום מקום.
ואיל נא לעיין במדרש שמואל שכבר עמד על כך שבאשתו אמרו הם דברי רבי מסדר המשנה [וכמובן יתכן גם שהוא תנא אחר ולא רבי], ומכאן אמרו חכמים הם חכמים נוספים וכדברי.
פשוטה של משנה כתב:בלמדי בשבת אבות פרק א' עלה ברעיוני הצעה נפלאה בפשוטה של משנה זו.
"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה -באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יורש גיהינם.".
והנה כל מעיין רואה שיש שלוש 'שכבות' במשנה זו, א. מימרתו של יוסי - ואל תרבה שיחה עם האשה. ב. פרשנות של תנא על דבריו - באשתו אמרו ק"ו באשת חברו. ג. דברי חכמים שאמרו מכאן [כלומר מדברי יוסי] שכל המרבה וכו'.
והנה לא נראה מתאים להשתמש בלשונות חריפים כאלו ביחס למרבה שיחה עם אשתו שזה רק הנהגה טובה ולא חיוב, ועוד שלשון 'גורם רעה לעצמו' נראה כשייך לענין עריות שגורם לעצמו הרהורי עבירה, וכן הנאמר וסופו יורש גיהנם נראה בפשטות שהכוונה שיבוא להכשל באשת איש.
על כן נראה שיש כאן מחלוקת תנאים בהבנת דברי יוסי, שתנא בתרא הבין דבריו על אשה זרה ולא על אשתו שלו ועליה דבריו אמורים וכנ"ל.
ויש להאיר שלדברי תנא זה מובן קישור המאמרים של יוסי שמאחר שאמר שיהיו עניים בני ביתו ובכלל זה מסתמא גם נשות העניים, על כן הוצרך להזהיר שלא ירבה עימן בשיחה. אבל לתנא קמא צ"ל שאמר יוסי מאמרים נפרדים שאין שייכות ביניהם.
אוצר החכמה כתב:נו באמת. הק"ו כאן הוא לא לימוד אלא התנא (ולדעתי זה ר' יוסי איש ירושלים עצמו ואין צורך לכל השכבות והמחלוקות אבל יהי לך אשר לך בעניין זה) עצמו אומר שהאיסור הוא באישתו וק"ו שאסרו באשת חבירו ואין כאן שייכות לימוד כלל.
וגם ברוריה לא היה לה איזה לימוד שלהוסיף מילים אסור שאפשר לדון בזה דיו, אלא סברתה היתה שיש להחמיר בזה ולכן אפשר שזה דווקא באשת איש. ובפשטות חומרה זו לחשב מילים היינו דווקא רק לאדם חשוב כריה"ג ואיני יודע אם יש ללמוד מזה לכל אדם.
בכלל עניינים אלו שאינם דין גמור דאורייתא או דרבנן נידונים בכל עניין לפי מקומו ושעתו, כמו הרבה עניינים במסכת אבות שהם הנהגות שחייבים בהם לפי העניין וז"פ. ובזה גם השבתי לשאלה הנוספת ששאלת.
לעומקו של דבר כתב:לעניין מש"כ שהוספת תיבה אחת הוא מכלל אל תרבה, וחיליה ממש"כ באיזו ללוד,
יש לציין שכמדומני בשיש"ק פולין מביא מאחד מגדולי פשיסחא קאצק, שהבעיה שם הייתה בגלל הנוסח "באיזו דרך נלך ללוד" (כן הנוסח בגמ' שלנו אמנם בדרך פיקודיך כאן השמיט "נלך"), וכלל עצמו עמה בדיבור שזה צורת קירבה. (ואולי אין מדוייק בגמ' כך כ"כ).
===
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 153 אורחים