וידיו לא שטף במים -פשט ודרש

[פשוטה של משנה]

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
הנה מפשט הפסוק עולה לכאורה שזב ששטף ידיו אינו מטמא במגע ידיו באדם אחר אע"פ שלא טבל מזובו. אבל חז"ל קיבלו שאין שום ערך לשטיפת ידים אלא רק לטבילת כל גופו, ועל כן פירשו שאכן הכוונה היא שנטהר מזובו בטבילת כל הגוף.
והנה לפי הפשט קשה לומר שידיו היינו כל גופו, ועוד שרק לאחר מכן מיירי בטהרת הזב ועד השתא עוסקת התורה בדיני טומאתו. ועוד קשה שמילתא דפשיטא היא שאם נטהר מזובו אינו מטמא [וחז"ל תירצו על זה שבא הפסוק להשמיענו דין מגע בית הסתרים ואין זה מתיישב בדרך הפשט]. והנה למרות כל הקשיים הנ"ל הפשטנים כולם פירשו כאן כדעת חז"ל איש איש לפי דרכו, ומיאנו לפרש לפי פשוטו לפי שהפשט כאן הוא נגד ההלכה ממש בהנגשות חזיתית.
יוצא מן הכלל אחד מצאתי והוא הנצי"ב בהעמק דבר שכתב וז"ל:
ונראה דמשמעות אשר יגע בו אפילו בבגדי האדם בשעה שהוא לבוש כמש"כ לעיל. מש"ה התנה הפסוק וידו לא שטף במים שהזב לא שטף ידיו וסתמן עסקניות הן ומלוכלכות בטיפת זיבה וביחוד זב שמצות בדיקתו תדירה כמו נשים כדאי' ר"פ כל היד. וא"כ הרי נפל טיפת זיבה על בגדי הטהור והוא נושאם מש"ה הוא מטמא בגדים.
וחידוש גדול היה בעיני כמה רב גובריה דהנצי"ב לפרש פשוטו של מקרא נגד הלכה מוסכמת מה שלא ההין לעשות כן אחד מכל שאר הפשטנים שקדמוהו.

[יורה_דעות]

במה לא קדמוהו? והרי כך נהגו רבים וטובים מקדמוננו ועד אחרוננו?

[אוצר החכמה]

בפרט שלא פירש בכלל נגד ההלכה המוסכמת, אלא צייר עוד מקרה שנכלל בפסוק זה והוא נכון ע"פ דין.

[פשוטה של משנה]

בדרך כלל נמנעו מלעשות כן בדברים שהפשט סותר חזיתית את ההלכה המוסכמת.
וגם אם נמצא כן פה ושם ברי שמדובר בפשטנים כמו הרשב"ם והאבן עזרא, ולא בפרשנים מאוחרים כהנצי"ב.
ויתירה מזו שכאן מדובר בענין יסודי שלפי הפשט מועילה שטיפת ידים לטומאה דאורייתא מה שאין לזה זכר בתורה שבע"פ ועל כן נרתעו הפרשנים מלפרש כן.

[פשוטה של משנה]

בפרט שלא פירש בכלל נגד ההלכה המוסכמת, אלא צייר עוד מקרה שנכלל בפסוק זה והוא נכון ע"פ דין.

כד ניים ושכיב אמרה הרב אוצר להאי שמעתא.
וכי לפי ההלכה זב שנטל ידיו ונגע בבגדי אדם אחר לא טימאהו????

[מרן המשגיח]

בפרט שלא פירש בכלל נגד ההלכה המוסכמת, אלא צייר עוד מקרה שנכלל בפסוק זה והוא נכון ע"פ דין.

כד ניים ושכיב אמרה הרב אוצר להאי שמעתא.
וכי לפי ההלכה זב שנטל ידיו ונגע בבגדי אדם אחר לא טימאהו????

כד ניים ושכיב הגיב הרב פש"מ תגובה זו.
א. זב הנוגע בבגדי טהור אינו מטמא אותו. מגע הזב (כלומר כלים שנגעו בזב) אינו מטמא אדם וכלים.
ב. כוונת ההעמק דבר שנגע הזב אפילו באדם עצמו החידוש הוא שמטמא בגדים שהוא לבוש בהם מדין נושא הזיבה.
אני חשבתי בקראי את תחילת דברי כת"ר שבאת על החידוש שבהעמק דבר שאם הזב לא שטף ידיו חוששים שמא נטפה זיבה ממנו על מה שנגע בו

[אוצר החכמה]

וא"כ הרי נפל טיפת זיבה על בגדי הטהור והוא נושאם מש"ה הוא מטמא בגדים.

זה מה שאתה כתבת דהיינו שהנציב צייר שסיבת טומאת הבגדים היא שהשני ובגדיו נושאים את טיפת הזב. והזב לא נגע בבגדים אלא באדם הטהור , מצד מגע הזב בטהור יש כאן רק טומאה בחיבורין ויש בזה חילוק.

[פשוטה של משנה]

וא"כ הרי נפל טיפת זיבה על בגדי הטהור והוא נושאם מש"ה הוא מטמא בגדים.

זה מה שאתה כתבת דהיינו שהנציב צייר שסיבת טומאת הבגדים היא שהשני ובגדיו נושאים את טיפת הזב. והזב לא נגע בבגדים אלא באדם הטהור , מצד מגע הזב בטהור יש כאן רק טומאה בחיבורין ויש בזה חילוק.

אבל הפסוק אומר 'ורחץ במים וטמא עד הערב' כלומר שרק בכה"ג הוא מטמא אותו, אבל אם שטף ידיו אז אין הלה נטמא כלל לא הוא ולא בגדיו.

[אוצר החכמה]

א. העירוני שאין צריך להבדל בין טומאה בחיבורים למשא אלא שמיירי שנגע הזב בבגד העליון והחידוש הוא שנטמא גם האדם, שבבגדים אין טומאה בחיבורים וכך הנציב כותב בפירוש שם שנגע בבגדי האדם ולא באדם שזה ידענו כבר שטמא, והנושא הוא טומאת האדם הנושאם.
ב. ממילא לא קשה קושיתך שאם שטף ידיו במים, האדם לא נטמא כלל ואין בו טומאת ערב.

[נוטר הכרמים]

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
הנה מפשט הפסוק עולה לכאורה שזב ששטף ידיו אינו מטמא במגע ידיו באדם אחר אע"פ שלא טבל מזובו. אבל חז"ל קיבלו שאין שום ערך לשטיפת ידים אלא רק לטבילת כל גופו, ועל כן פירשו שאכן הכוונה היא שנטהר מזובו בטבילת כל הגוף.
והנה לפי הפשט קשה לומר שידיו היינו כל גופו, ועוד שרק לאחר מכן מיירי בטהרת הזב ועד השתא עוסקת התורה בדיני טומאתו. ועוד קשה שמילתא דפשיטא היא שאם נטהר מזובו אינו מטמא [וחז"ל תירצו על זה שבא הפסוק להשמיענו דין מגע בית הסתרים ואין זה מתיישב בדרך הפשט]. והנה למרות כל הקשיים הנ"ל הפשטנים כולם פירשו כאן כדעת חז"ל איש איש לפי דרכו, ומיאנו לפרש לפי פשוטו לפי שהפשט כאן הוא נגד ההלכה ממש בהתנגשות חזיתית.

היאך לא שזפו עיניו את דברי רשב"ם על אתר, וז"ל,

הזב לא טבל כך פי' חכמים, ולי נראה לפי פשוטו לפי שאמר למעלה רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו, שהוגלד ונדבק על בשרו, לכך דבר לשון נקיה וידיו לא שטף במים, שאם לא שפשף יפה את בשרו וגם פי האמה שהחתים... אע"פ שטבל עדיין טמא, הואיל ולא שפשף יפה קודם טבילה וכל הנוגע בו טמא.

הרי שנטה מדרש חז"ל, ופירש שלא מועילה טבילה אם נשאר עליו לכלוך, וכנראה מטעם חציצה אתי עלה, וצ"ע דזה ילפינן מקרא דורחץ במים את כל בשרו, יעוין עירובין ד,ב. וצ"ת.

[פשוטה של משנה]

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
הנה מפשט הפסוק עולה לכאורה שזב ששטף ידיו אינו מטמא במגע ידיו באדם אחר אע"פ שלא טבל מזובו. אבל חז"ל קיבלו שאין שום ערך לשטיפת ידים אלא רק לטבילת כל גופו, ועל כן פירשו שאכן הכוונה היא שנטהר מזובו בטבילת כל הגוף.
והנה לפי הפשט קשה לומר שידיו היינו כל גופו, ועוד שרק לאחר מכן מיירי בטהרת הזב ועד השתא עוסקת התורה בדיני טומאתו. ועוד קשה שמילתא דפשיטא היא שאם נטהר מזובו אינו מטמא [וחז"ל תירצו על זה שבא הפסוק להשמיענו דין מגע בית הסתרים ואין זה מתיישב בדרך הפשט]. והנה למרות כל הקשיים הנ"ל הפשטנים כולם פירשו כאן כדעת חז"ל איש איש לפי דרכו, ומיאנו לפרש לפי פשוטו לפי שהפשט כאן הוא נגד ההלכה ממש בהתנגשות חזיתית.

היאך לא שזפו עיניו את דברי רשב"ם על אתר, וז"ל,

הזב לא טבל כך פי' חכמים, ולי נראה לפי פשוטו לפי שאמר למעלה רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו, שהוגלד ונדבק על בשרו, לכך דבר לשון נקיה וידיו לא שטף במים, שאם לא שפשף יפה את בשרו וגם פי האמה שהחתים... אע"פ שטבל עדיין טמא, הואיל ולא שפשף יפה קודם טבילה וכל הנוגע בו טמא.

הרי שנטה מדרש חז"ל, ופירש שלא מועילה טבילה אם נשאר עליו לכלוך, וכנראה מטעם חציצה אתי עלה, וצ"ע דזה ילפינן מקרא דורחץ במים את כל בשרו, יעוין עירובין ד,ב. וצ"ת.

שזפו גם שזפו.
דברי היו אמורים ביחס למי שיפרש שדי בשטיפת ידים לבד נגד ההלכה, לעומת זאת רשב"ם מפרש נגד פי' חז"ל [שזה יש בלי סוף במפרשים] אבל לא נגד הלכת חז"ל כמובן.

[בריה נמוכה]

ונראה להסביר בהנצי"ב
שהתורה הקילה בידים משום שהוא דבר שנחוץ טובא
ולכן די בזה בשטיפת הידים