נוטר הכרמים כתב:י"ל מחדש מוגה ע"פ כת"י ומוער (קצרות) ע"י הרה"ג מנחם אביטן שליט"א. [לפני למעלה מעשור].
נוטר הכרמים כתב:אינו תח"י, אקוה לבדוק מחר בבית המדרש. {אין באוצר?}
היא שיחתי כתב:האם המוציא לאור הראשון של הספר יהודה רוזנברג
אינו הזייפן הידוע מנפלאות המהר"ל?
היא שיחתי כתב:עכ"פ אני לא העזתי לכתוב הנוסח שמופיע בכותרת האשכול...
החזן כתב:היא שיחתי כתב:עכ"פ אני לא העזתי לכתוב הנוסח שמופיע בכותרת האשכול...
מה ההתלהבות הילדותית כאן?
כתבת שטות מוחלטת, ובא אחיך במרמה להחזיק ידיך בדברי הבל הנשמעים כמעשיות ישישי צפת. נכנסת לקטלוג הספרייה לבדוק את כתה"י?
היא שיחתי כתב:על הטענה שתשובותיו הוזכרו בספרי הפוסקים
יש טעם לפגם, שכן דומני שבכמה מקרים (אחד וודאי... יותר אני מסופק) אין נוסח הציטוט דומה לנוסח שלפנינו
שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן י"ד כפי הנדפס (ובכת"י פרנקפורט הנ"ל הוא דף 21ב כאן):
הנה בא אלי שארי ידידי נחמן בר' שמריה והראה לי מכתב מה"ר משה בה"ר מאיר זצ"ל שמה"ר שמריה בר' חיים ז"ל הורה ואמר שאין להתאבל על הקדושים. ומטיבותיה דמר קאמינא שלא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. ואומר אני שצריך כפרה וסליחה על הדבר אשר יצא מפיו כך. כי זה לשון רבנא זקיני זצ"ל בפרק נגמר הדין: תנן הרוגי ב"ד, לא היו מתאבלין עליהם, אלא אוננין שאין אנינה אלא בלב, וכתיב נמי באבוד רשעים רנה. הילכך נראה בעיני אני יצחק בר' משה המחבר, דאדם שעבר
עכ"ל רבנא זקני זצ"ל באור זרוע. וזה לשון אבא מארי זצוק"ל בסימני אור זרוע: אדם שעבר עברה שיש בה חיוב מיתה, ומת מתוך רשעו דהיינו קודם שעשה תשובה אין מתאבלין עליו. נהרג בידי גוים מתוך רשעו, הויא ליה כפרה, ומתאבלין עליו, עכ"ל אבא מארי זצוק"ל:
ומעתה כ"ש וכ"ש עד סוף כל העולם שנהרג מתוך צדקו בידי גוים, כגון אלו הקדושים שנהרגו בידי גוים על קידוש הב"ה ונתקדשו על יחוד שמו יתברך שמתאבלין. ומי שאמר שאין להתאבל, א"כ הוא מוציא לעז עליהם ומדמי להו ח"ו מת מתוך רשעו, פשיטא שזה עצמו צריך כפרה וסליחה. ולא להוכיח באתי, כי מי אנכי ומי חיי, עפר רמה ותולעה, ואני תלמיד ומדוכא ומה"ר שמריה ב"ר חיים הוא הרב, אך שכותב לי בכל שעה שארי לכן לא נמנעתי מלכתוב את אשר עם לבבי ועצתי. כ"א היה שומע לעצתי, היה נראה לי על הדבר שיצא מפיו, שלכל הפחות היה מקבל עליו תעניות שני וחמישי עד ראש השנה. ועל כל זאת חס לי להרהר אחריו, כאשר אמרו רבותינו אם ראית ת"ח וכו' אל תהרהר אחריו, והוא יודע בטוב מה לעשות, אך כתבתי את אשר עם לבבי ועצתי. והקב"ה ייחד לבבינו, לאהבה ולירא את שמו ויחזירנו בתשובה שלימה לפניו, ויתן בלבנו לשוב בתשובה שלימה לפניו ובשכר זה ישלח לנו הקב"ה גואל במהרה בימינו ככתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע וגומ'. ושלם למורי ולתורתו ולישיבתו ולכל קהלא קדישא שברג"נ. והמקום ירחם עליהם ועלינו ועל כל ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ויפיל כל אויבנו, וישבר וימגר כל הקמים עלינו לרעה, אכי"ר. ושלום כחשק תלמיד המדוכה העני והעלוב הנבזה, יצחק בן הרב ר' חיים נב"ה:
לוצאטי כתב:לאחרונה יצא לי להגיה קטעים ארוכים למדי משתי תשובות (ח, קכט) מתוך כ"י פרנקפורט שהזכיר הרב הנקין הי"ד לעיל.
בשתי התשובות היו חסרים בדפוס משפטים שלמים מטעות הדומות, ועוד טעויות שמשנות משמעות. כך שאין לסמוך על הספר המונח לפנינו.
ומה שכתב המו"ל הרב אביטן שהגיה מכה"י, אינו נכון. אולי הגיה מכ"י אוקספורד, שהוא העתקה של כ"י פרנקפורט משנת תר"ב וכמובן אין לו כמעט שום ערך.
ויעויין עוד כאן.
יצויין שגם כ"י פרנקפורט משובש למדי, אך רוב השיבושים הם טעויות בהשלמת קיצורים או שיבושים גרפיים מחמת דמיון בצורת האותיות, והם די קלים לתיקון.
מי שיוציא הספר מחדש מוגה כראוי, ירבה שכרו.
היא שיחתי כתב:האם יש כתב יד של הספר?
האם נעשה מחקר מקיף על הספר?
הוא חריג מאוד בנוף הראשונים, הוא שואל רבות משאלות האחרונים, דברים שלא נגעו בהם הראשונים, ומחלק חילוקים למדניים שלא מופיעים בראשונים
אפרוש כמה דוגמאות מזכרוני
1) ידועים דבריו בגדר בעלות על תפוסת הבית
2) בגדר מצוות מילה כמדומה דן אם המצווה בתוצאה
3) דן בבישול כלאחר יד ומחלק בין מלאכות שעניינם במעשה לשבתוצאה
4) מעיר בד' כוסות על המתנת שיעור עיכול
ועוד ועוד
דעת_האברך כתב:חידוש מפורסם נוסף שעולה בדעתי הוא דבריו בנוגע לגדר "הרגשה" בנידה, וקשור לספק האחרונים האם הרגשה בנידה היא סימן או סיבה.
שו"ת מהרי"ל החדשות סימן צג
חכם אחד היה וחיבר הלכות שחיטה במליצת השיר וחרז בלשון אשכנז ובביאור מאוד ובכוונה טובה עשה, יען כי ראה כי יש כמה עמי ארץ שיש בישובים שאין יכולים להשיג ולהבין מלב' על בוריים אפי' הילכות שחיטה מתוך חבור לשון הקדש, ואפי' צריך לידעם תמיד ולהתרגל בהם תמיד בעל פה ולזכור אותם תמיד ולמרמי אנפשיה בשעת שחיטה, וכל זה חמור עליהם במחבורי השחיטות ולחזור תמיד, על כן יסד להם בלשון אשכנז. ואפ"ה לא נתפשט, אלא כולם צריכים לידע הילכות שחיטה שיסדו לה מחברים אף כי יש שקצרו ביותר ומהר"ם יותר מכולם ואותם של אשכנז מבוארים היטב ואפ"ה לא נהגו רבו' להקביל השוחטים על פיהם, אף כי כל פסול שחיטה דאוריית' ק"ו בן בנו של ק"ו והילכות נידה בדורינו השפל והפרוץ בע"ה מהטעמים דלעיל. ולא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב לעולם, אך הנח להו לבנות ישראל אם אינן נביאות הן בנות נביאות הן ומנעוריהן בקיאין הן על פי אימותן והורתן ושורש רוב החומרות דרבנן דמקילי הרבה בנות ע"ה ונשותיהן. על כן מוטל על כל חכם ות"ח להודיעם ולהפרישם מאיסור ולהדריכן בדרך ישרה, ולכל הפחות בני ביתו והם יודיעו לחברותיהם, והכי הוי לישנא דתלמודא אמרו רבותינו לעולם ילמד אדם בני ביתו לרחק כו' ולפעמים ידרוש להם לפי מה שנראה לו צורך להודיען, אי בר הכי הוא. אך יזהר בדבריו שלא יטעו כאשר ראיתי כמה פעמים שטועים בדברי הדורש מה שדרש לאסור הבינו להיתר. וכזה עשו קמאי דקמן מהר"ח ואחריני שדרשו עניינים שלו הנראה להם צורך, וכן שאר ענייני תורת הבית הנ"ל. וכן נהוג חכמי דורינו ונלך בעקבותיהם ובזה נפשינו הצלנו.
חד ברנש כתב:כעת הופיע מאמרו הגדול של פרופ' ר' שמחה עמנואל, 'תשובות ר' חיים אור זרוע', סידרא, לג.
איני יודע אם הוא נוגע בשאלת האשכול. ממש כעת קיבלתיו ולא הספקתי לעיין בו. אני רק מעדכן...
ומיהו זכור אני כשהייתי תינוק בבירצבורק
בהיותי יוצק מים על ידי מורי הר' יצחק מווינא
אמר לי שפעם אחת באת גויה ואמרה להר' יוסף אחיו של רבי יהונתן שנפטרה אחותו
ושאל את רבינו אבי העזרי כדת מה לעשות
והשיב לו שהיה לו להתאבל
והביא ראיה מהא דתניא בתוספתא דדמאי
כתב מורי הר' יצחק מווינא
דתשעה באב שחל להיות בשבת
אף על פי שאנו דוחים אותו למחרתו
אותו היום אסור בתשמיש המטה
מידי דהוה אקובר מתו ברגל שאנו דוחים אבלו עד לאחר הרגל
ואפ"ה נוהג דברים שבצנעה ברגל (כתובות ד' א')
א"כ ה"נ האי שבת לגבי ט' באב הויא כרגל ואסור בת"ה,
וט' באב ורגל שייכו אהדדי כדרב חסדא בפ"ק דתענית (י"ג א')
עד כאן לשון מורי.
הדבר יצא מפי מורי הקדוש, וכל עדת ישראל יעשו אותו,
כדאי הוא בית אלקינו לאבד עליו עונה אחת בשנה,
אף על פי שיש לי להשיב
ט' באב ואבלות חלוקין בכמה ענינים כדאמרינן בפרק החולץ...
שו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קכט):והמברך ברכה לבטלה, אומר בירושלמי שיש לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אכן שמעתי ממורי רבינו מאיר זצוקלה"ה שאומר, שאם לפעמים היה מזכיר שם שמים לבטלה, היה אומר לאלתר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אחננה פני רבותי להשיבני הלכה למעשה.
על שוק שישראל וגוים דרים בו, מצד אחד ישראל, ומצד אחד גוים.
אם יכולים הישראלים לעשות צורת הפתח לפני פתחי בתיהם ולטלטל מזה לזה.
אף על גב דקיימא לן כר' יוחנן דצורת הפתח מתיר מד' רוחות,
זהו דוקא בבקעה, שאין אחרים אוסרים עליו,
או בחצר שרובה פתחים וחלונות, שאינה חשובה בכך כפרוצה למקום האסור לה.
אבל חצי חצר אחד או חצי מבוי אחד איך יהא ניתר בכך.
מ"מ כשהוא מוציא מביתו לתוך צורת הפתח,
הרי הוא מוציא מרשות המיוחדת לו לרשות אחרים,
כי במה נסתלקו בני המבוי או החצר מכאן.
... ושוב ראיתי בפסקי מורינו ורבינו מאיר זצ"ל בעירובין וכתב להיתר
... וכן כתב רבינו אבא מארי זצ"ל
ועוד הודיעוני...
העני בדעת חיים אליעזר בן רבינו יצחק
אענה אף אני חלקי.
על דקשיא ליה למר האיך צורת הפתח מתיר בחצי מבוי, משום דמוציא מרשות המיוחדת לו לרשות המיוחדת לאחרים...
לא ידענא מאי קשיא לי' למר...
ועל העופות לא מלאני לבי להתיר...
אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל
אני צעיר ואלופי הדל, ונבזה אישים וחדל.
ואין מענה לפי גדול כח, ולפני שושן איך יענה החוח.
אמנם ידעתי כי כח מורי הרב ר' מרדכי לחדד תלמידו.
כי יש לאל ידו להוציא מתוך חשיכה אורה, במשנה ובגמרא אשר בידו סדורה.
ומסכים להלכה כאשר כתב מורי הרב מדנפשיה
שנראה לו כי היכי דלקידושין פסקינן פ' יש נוחלין (קכ"ט ב') דתוך כדי דיבור לא כדיבור דמי, הוא הדין לגרושין. וכן פוסק סתמא דתלמודא פ' בתרא דנדרים (פ"ז א'). והלכתא כל תוך כדי דבור כדבור דמי, לבד ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש. אמנם אין אנו צריכים מזה הפסק בנדון זה...
ואם שגיתי הבינני, ואל יהו דברי למשא בעיני אדוני.
ואני איני אוסרה ואיני מתירה, עד שאשמע דעת מורי.
ושלום לתורתו ולישיבתו ולדורשי טובתו, כחשק תלמידו ומשרתו.
חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
ראובן טוען על שמעון: 'תן לי ערבוני'... ושמעון משיב: '...והנה בכלל הערבונות היה ספר אחד אותו מסרת לידי ועודנו בידי...
לכן פרע לי עד גמירא, ואחזיר לך ספרך, וזיל אשתעי בהדי בתי עבור הבגדים'.
וראובן אומר: 'להד"ם, אלא לך מסרתי ערבנותי, ואין לי עסק עם בתך, וכאשר טענתי כן הוא היו שוים יותר כפלים מהחוב'.
אחרי הדברים האלה, נראה דשמעון ישבע שדבריו כן הוא, שלא מסר לו ראובן הערבונות...
וכן מצאתי בספר רבינו משה מיימון זצ"ל בפרק א' מהלכות שכירות וז"ל...
והנראה לפע"ד כתבתי מאיר ב"ר יקותיאל הכהן ז"ל
תשובה
כתבת מורי.... והנה באת לחייב מה שהמשכון שוה יותר מן החוב מטעם שומר שכר, מטיבותא דמר אמינא דזה אינו, דהא קיימא לן כרבה דשומר חנם הוי...
ונראה לי אני עבדך, דלפי דברי שמעון, ראובן חייב לפרוע לשמעון כל החוב...
ומדברי המיימוני שכתבת אין שום ראיה לאשתו ולבניו, דאיהו איירי בשומר שכר שמסר לשומר חנם, דהתם גרע לשמירתו וחייב בלא טעם דאמ"ל, אבל באשתו ובניו לא גרע לשמירתו לא.
חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה
לוצאטי כתב:מהדורת הרב אביטן נראית בסדר גמור, וגם אם יש דברים קטנים לתקן פה ושם, בסך הכל היא טובה וראויה.
אכן, אינה שם.ברנרכרמיאל1 כתב:לא הצלחתי למצוא אותה באוצר.
חד ברנש כתב:כעת הופיע מאמרו הגדול של פרופ' ר' שמחה עמנואל, 'תשובות ר' חיים אור זרוע', סידרא, לג.
איני יודע אם הוא נוגע בשאלת האשכול. ממש כעת קיבלתיו ולא הספקתי לעיין בו. אני רק מעדכן...
הבטחתי כתב:האם יש באפשרות אחד מן החברים להעלות מאמר זה לכאן?
עושה חדשות כתב:האם נודעו פרטים אודות הר' עובדיה (בעל החידוש בענין הרגשה הנ"ל) המובא בדבריו?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 396 אורחים