הוה אמינא כתב:יש כאן קצת עירבוב דברים חלוקים.
יסלח כב' שלא הספקתי לקרוא תמיהותיו עד תומן, ואענה רק על הראשונה:
סבירת הקולמוסין וכללי קים לי הוא בשאלות ממון ומחלוקת פוסקים איך לפסוק בספק ממון.
ודברי החזו"א עולין בשופי בספקות ומחלוקות שביורה דעה.
הוא כותב שדין רוב זה רק במציאות של בי"ד ולא כשלא התאספו ודנו יחד. הרי זה מפורש בגמ' "נמנו וגמרו", ובאותו יום רבו תלמידי ב"ש וכו'.
אמנם נגד מוחזק בממון אי אפשר להוציא מספק, והמציאות שיש דעה שונה יוצרת ספק, והמוחזק עם טענת קים לי, עושה את שכנגדו להמוציא מחבירו עליו הראיה, ותוכיח לי שאין הדין כהפוסקים שכמותי, כמבואר כל זה להדיא בנתיבות. ועל זה האריכו שרק ב' פוסקים אפשר לטעון קים לי כמותם ולא יחיד נגד כולם, ורק פוסקים שמוזכרים בפוסקים כגון בש"ך וכדו' ולא איזה נידחים שלא הוקבעו להלכה, ועוד כללים. זה לא קשור לשאלת רוב ומיעוט איך לפסוק.
אוצר החכמה כתב:לא כל כך מובן.
א. העניין של רוב הוא דין דאורייתא של אחרי רבים להטות, ואז באמת נפסק כך הדין. וע"ז אומר החזון איש שזה אינו אלא במושב ב"ד.
ב. עניין הרופאים הוא לא משום דין שאחרי רבים להטות אלא שבמקום ספק שאיננו יודעים מה לעשות סברא היא שמה שיותר דעות סוברות הוא סברא מסתברת יותר. אבל מי שאינו חושב שזה צודק וודאי לא מחוייב בדבר, (אי אפשר לכפות רופא בעניין זה כי הוא אינו מסופק בדבר ולא היה כאן מניין).
ג. איני יודע את דברי הג"פ אבל מתוך מה שהבאת זה דווקא נראה כדברי החזון איש שהרי אם היחיד אינו חייב לבטל דעתו, גם אחר שחושב כמוהו לא חייב לבטל דעתו וזה בדיוק מה שכתב החזון איש שכל חכם יכול להכריע כדעתו גם נגד הרוב.
ד. העיר נכונה הווה אמינא שעניין קים לי הוא עניין אחר ששם אומר הנתבע לדיין איני שומע לך ולדעתך אלא לפוסקים אחרים, וכיוון ששורש העניין שטוען שלא חשובה לי דעתך אלא דייני בזה שהדעה שאני נסמך עליה היא דעה חשובה אפשר לשאול מהי ההגדרה של דעה חשובה, אבל אין זה אומר שמי שחושב לא כך חייב ללכת אחריה.
ה. את מה שביארת עם קבלת המסורת לא הבנתי בכלל, אתה טוען שאם התורה אומרת לנו ללכת אחר הרוב הרי שנלך אחר הרוב ונצא מאפילה לאור גדול, אבל זה בדיוק מה שטוען החזון איש שבעניין זה אין שייך רוב ולא אמרה תורה לילך אחר הרוב. רק החזו"א מחזק יותר את טענתו שלא מיבעייא שלא עמדו למניין כפי שצריך לדעתו אלא אפילו איננו יודעים את מספר הדעות האמיתי כי רבים שלא נודעה לנו דעתם. ברור שאם היה כתוב בתורה בפירוש שדי בדעות הידועות לנו ולא איכפת לנו באותן שאינן ידועות לא היה ממש בטענת החזון איש אבל הרי זה לא מה שכתוב, וזו אחת מטענותיו דלמא בעינן לכל מי שהיתה לו דעה אפילו שלא פרסמה.
אוצר החכמה כתב:בעניין מה שעשה הב"י וודאי שיסביר החזו"א שסבר הב"י שזה נופל תחת הגדרתו "ובכל זאת למיעוט הלבבות להכריע בסברא נוטלים לפעמים גם רוב המספרי לנטיה לצד זה" כלומר שכיוון שחשש לבא בכל מקום ולהכריע מלבו סבר שראוי לנטות אחר הרוב המספרי, אבל לא שזהו חיוב ללכת אחר הרוב.
בברכה המשולשת כתב:את הטענה שאיננו יודעים כלל מה הרוב כי הרבה מרבותינו לא באו דבריהם על ספר כבר כתב רבינו חיים ב"ר בצלאל אחי מרנא מהר"ל בהקדמה לספרו ויכוח מים חיים
יורה_דעות כתב:במח"כ סג"א כל דבריו בדויים וחסרי שחר. ונראה בעליל שצייר המטרה מראש לקיים דברי כת המעתיקים ומדביקים שמך בקודש פעמיים באהבה שמע אומרים
ודנו באימה וביראה על כח קים לי ביחיד נגד רבים או בב' וג' נגד רבים, וכן אם הטור והרא"ש דינם כשיטה אחת
כפי שהעירו לך השרבוב באימה וביראה של קים לי לכאן מחוסר פשר, קים לי פירושו שא"א לכוף את המוחזק לעשות כפי שנפסק על ידי הפוסקים, כל עוד יש שיטות שסוברות כמותו. וזה רק מוכיח שדעת הרוב אינה הלכה מוחלטת, כי הרי יכול לומר קים לי כמיעוט.
יורה_דעות כתב:הבעיה שלא הבאת אפילו מקור אחד למסורת ארוכה זו
יורה_דעות כתב:הבאת שם הספר אבל לא תכנו ולמה אתה מצפה שנלך לחפש את הספר? אם מצא חן בעיניך מדבריו תוכל להביא כאן
בברכה המשולשת כתב:לפי הרדב"ז בכלל לא אומרים ספק על מחלוקת כי זה חסרון ידיעה שלנו ולא ספק
בברכה המשולשת כתב:יש תשובה של הרדב"ז שאין בכלל דין ספק למחלוקת- ורק לספק במציאות יש דין ספק.
סגן אלוף כתב:בברכה המשולשת כתב:יש תשובה של הרדב"ז שאין בכלל דין ספק למחלוקת- ורק לספק במציאות יש דין ספק.
וממילא????
מרן המשגיח כתב:כל זמן שכבודך מתעקש לא להבין את החזו"א אתה יכול למצוא מקורות נגדו בכל התורה כולה.
גם הש"ך בכללי הוראת או"ה כותב מפורש שבמקום שיש שיקול אחר בראיות או בשקול הדעת אפשר לפסוק נגד המרובים אפילו בדאורייתא ומבואר כהג"פ והחזו"א שאין זה דין גמור לפסוק כהמרובים. ומ"ש איך נעקור מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות יפרש החזו"א כנ"ל שרואים בתורה שיש כח יותר לדעת הרבים ולכן צריך לפסוק כמוהם מדין הלך אחר הגדול ועדיף טפי, ואפילו תפרש דברי הש"ך באיזה דרך שיהיה אחרת מסברת החזו"א ממ"מ בדין מבואר להדיא גם בש"ך כהחזו"א.
סגן אלוף כתב:הדברים ברורים ולא עליהם הקשתי, שהרי מאז ומעולם כך היתה דרך חכמי אשכנז [ויש בזה הערה גדולה, דהנה גדול האחרונים הש"ך אשר לא נרתע לחלוק על הראשונים אפילו כשהם כמעט פה אחד - וכגון בענין דעת אחרת מקנה בקטן - אעפ"כ בספרו תקפו כהן אסף וקיבץ כעמיר גרנה ארבעים פוסקים הסוברים דמהני תפיסה בספיקות והחל ברמב"ם וסיים בר"ח בנבנישתי בעל כנה"ג שהוא בן דורו - ודעתו נמצאת בענין זה כשואל בשו"ת מהרי"ט - ומכאן תשובה להשגה שהשיגו כאן על אלו המצטטים בשיטת "העתק - הדבק" ], להכריע בדברי הראשונים מסברת עצמם, אלא דהנה כשבא החזו"א להסביר שיטת פסיקה זו האריך שאין בכלל מושג של רוב ומיעוט בפוסקים וכל שיש ב' שיטות אין סיבה לפסוק כרובם אלא או ספק או המסתבר, אלא שלפעמים דעת החכם מושפעת מן הרוב המספרי והיא נסיבה ליצור בשיקול דעתו עצמו נטיה לצד זה ולא מדין רוב.
ועל זאת באו דברי, שהמעיין בגט פשוט ובכל ספרי השו"ת שהזכיר כמהריב"ל ובני דורו יראה שדנו דין רוב ומיעוט ממש, גם בענין קים לי דנו משום אין הולכין בממון אחר הרוב [וזהו מקור הדברים שנגד פוסק אחד אומרים רוב, שלמדו ד"ז מדין אין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב שנגד רופא א' כן הולכים ומכאן תשובה לאלו שהשיגו עלי שקים לי אינו שייך לכאן], ואכן דהא מיהא צריך להדגיש כמ"ש החזו"א שדין אחרי רבים להטות רגיל לא שייך כאן אלא דין רוב רגיל, שאמנם מוגבל - לשיטת הפסק הלזו - למקום שאין לחכם הבא להכריע דעה עצמית אלא בא להסתמך על דברי הראשונים, ואז יש לו דין רוב ממש כרוב רופאים, אלו היו דברי ועתה תנו לי תשובה על זה.
סגן אלוף כתב:"היה הדבר מסור להכרעה לכל חכם" גם השגה זו לא הבנתי שהרי תורה זו שנאמר בה ללכת אחר רוב נאמר בה גם מושג זה לבחור חכם כשדעתו מסתברת ולעשות כמותו, והיינו שנעשה תלמידו בשמועה זו ויכול להשען על חכמתו של חכם זה, ומיניה וביה הרי מכך שנהגו הדורות כן מוכרח לא רק שאין דין רוב בכה"ג אלא גם שיש כח ביד חכם אחרון להכריע את הספק שחל ע"י שנסתפקו בו רבותינו, אם כן אף אנו נאמר שיש כח לחכם להכריע את הרוב במקום שהמיעוט כוותיה.
סגן אלוף כתב:אוצר החכמה כתב:בעניין מה שעשה הב"י וודאי שיסביר החזו"א שסבר הב"י שזה נופל תחת הגדרתו "ובכל זאת למיעוט הלבבות להכריע בסברא נוטלים לפעמים גם רוב המספרי לנטיה לצד זה" כלומר שכיוון שחשש לבא בכל מקום ולהכריע מלבו סבר שראוי לנטות אחר הרוב המספרי, אבל לא שזהו חיוב ללכת אחר הרוב.
קשה מאד לומר כן, לא היה הבית יוסף מכריז בהקדמת ספרו שזה מה שבא לעשות בספרו כאשר זהו רק ש"נוטלים לפעמים"
וזה גם מה שכתב הש"ך לילך מדין אחרי רבים להטות ולא כשיטתך שיש צווי דינים של אחרי רבים להטות: יש רוב שכופה את המיעוט ויש רוב שאינו כופה את המיעוט ושניהם מדין רוב. והיכן נרמז כזה דבר בתורה?מרן המשגיח כתב:כמו"כ בקטע הקודם החזו"א כותב שיש עניין ללכת אחר רוב דעות אף במקום שלא עמדו למנין מדין הלך אחר הגדול, עיי"ש.
מרן המשגיח כתב: ולא כשיטתך שיש צווי דינים של אחרי רבים להטות: יש רוב שכופה את המיעוט ויש רוב שאינו כופה את המיעוט ושניהם מדין רוב. והיכן נרמז כזה דבר בתורה?
סגן אלוף כתב:כתב החזו"א וז"ל נוטלים לפעמים גם רוב המספרי ל"נטיה" לצד זה עכ"ל, דהיינו אין כאן הכרעה גמורה אלא נטיה לפי שדין אחרי רבים להטות נאמר דוקא בבית דין.
כתב הש"ך וז"ל והרי הא דיחיד ורבים הלכה כרבים דאוריתא הוא וכמ"ש לעיל והיאך אפשר לעקור דבר תורה בהפסד מרובה והלא כך הוא גזירת המקום לילך אחר הרבים עכ"ל.
רק טיפש או שקרן יאמר שאין כאן מחלוקת....
יורה_דעות כתב:סגן אלוף כתב:כתב החזו"א וז"ל נוטלים לפעמים גם רוב המספרי ל"נטיה" לצד זה עכ"ל, דהיינו אין כאן הכרעה גמורה אלא נטיה לפי שדין אחרי רבים להטות נאמר דוקא בבית דין.
כתב הש"ך וז"ל והרי הא דיחיד ורבים הלכה כרבים דאוריתא הוא וכמ"ש לעיל והיאך אפשר לעקור דבר תורה בהפסד מרובה והלא כך הוא גזירת המקום לילך אחר הרבים עכ"ל.
רק טיפש או שקרן יאמר שאין כאן מחלוקת....
במחילת כבודך, כבר השיבותיך על זה, ושוב נשתכחה ממך הלכה ערוכה, "יחיד ורבים הלכה כרבים" בשבת ס: ועוד מקומות רבים. ושם מיירי במקום שאין הכרע ואי אפשר להכריע, כי על הרוב לא היו האמוראים מכריעים במחלוקות התנאים מעצמם. וע"ז מיירי הש"ך, כשאין הכרעה והוא כלל מכללי הפסיקה ולא דין ב"ד (ולכן יש יוצאי דופן ממנו והרבה פעמים אמרו דמסתבר טעמיה דיחיד ופסקו כוותי' ולפעמים אפי' הראשונים פסקו כמ"ד א' משום דמסתבר טעמיה), ואילו החזו"א מיירי כשיש לחכם הפוסק גם ראיה או סברא להכריע, בזה אינו מתחשב תמיד ברוב. וכך נהגו הפוסקים בפועל ובראשם הש"ך עצמו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 381 אורחים