מורה צדק כתב:לכאו' יש לחוש לצער הנשמה המגולגלת בבהמה.
צוציק כתב:מי מחליט מהו צורך ומהו לא צורך?
אם אני אוכל בשר לשם הנאה בעלמא, האם זה לא לצורך?
א"כ גם מי שאוכל לתיאבון, אולי הכזית האחרון שלו הוא כבר לא לצורך?
לדעתי כל שהאדם אוכלו, הרי זה לצורך, ולא שייך לשאול כלל אם אדם אוכל שלא לצורך.
צוציק כתב:מי מחליט מהו צורך ומהו לא צורך?
אם אני אוכל בשר לשם הנאה בעלמא, האם זה לא לצורך?
א"כ גם מי שאוכל לתיאבון, אולי הכזית האחרון שלו הוא כבר לא לצורך?
לדעתי כל שהאדם אוכלו, הרי זה לצורך, ולא שייך לשאול כלל אם אדם אוכל שלא לצורך.
מנחם זאב צוקרמן כתב:טרם הסכמתי עם הקביעה שאסור לאכול בעלי חיים שלא לצורך, אבל בלי שום קשר אני חייב לחלוק על דברי ההבל של צוציק.
אף אחד לא מחליט מהו צורך ומהו אינו צורך!
הלה שאמר שאכילת בעלי חיים שלא לצורך היא אסורה, לא קבע קריטריון ואמת מידה אובייקטיבית לדבר, כגון מלוא כרסו או מלוא חופניו, אלא נתן הגדרה עמומה ושמה "שלא לצורך" והוא דבר הנתון ללב כל אחד ואחד, כלומר סובייקטיבית. אדם שכרסו הולך להתפקע מרוב בשר ועדיין סבור הוא לאכול בשר, ומבחינתו הוא "לצורך", לא חל עליו האיסור. מאידך גיסא, סגפן שלא אכל ארבעים יום וארבעים לילה, אבל אכילת בשר מיותרת היא בעיניו, הריהי "שלא לצורך".
כל אחד ואחד זכותו להחליט על צרכו ושלא לצרכו, כמו בהגדרת "תשבו כעין תדורו" שלא נאמר בה הגדרה כללית, אלא כל אחד לפי הרגלו. וכל ההתקפה הזו מיותרת ועלובה, ובפרט הסיפא ש"כל שהאדם אוכלו, הרי זה לצורך".
בן באג באג כתב:מאמר ארוך עד ומתוק עד למאוד בענין גזירת השחיטה מאת הרב ראזנשטיין מלאמז'ה בספרו אהבת מישרים
תורף דבריו הינם:
שחיטה היא המוות הכי קל שיש לבהמה
שחיטה "נראית" למתבונן כהמוות הכי קשה
כל זאת מפני שלא ירבו בבשר תאווה.
וע"G במאמר המיוחד ותמצא רוב נחת למכביר אין קץ,
איש_ספר כתב:אם נדע מהו שיעור שלא לצורך, (אכילה גסה?) אזי יתקרבו הדברים לסוגית צידה שדנו בה הפוסקים (ידועים דברי הנוב"י ועוד) כדאי לעיין גם בספר של שטסמן (בעל כל נדרי, חתנו של הר"י אביב"י) על צעב"ח המצוי באוצר שמא ימצא שם משהו לענייננו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים