היש היתר לאוצר בי"ד שלא הופקר ?!
מי שמע [או יודע] לפתור שאלה על בקבוקי יין מאוצר בית דין (של כמה שמיטות) שהבעה"ב הסיחם מדעתו, כי לא היה יכול להשתמש בהם, כי הוא יין מתוק (ולמעשה אפילו לא הזמינם, אלא באו אליו ואמרו לו שזו מצוה לקנות), ועתה מעוניין לחלקו לת"חים או לעמלי תורה או לנזקקים, אלא שאמרו לו שכבר נאסר לפי שלא נתבער או הופקר במועדו.
השמע מישהו על היתר, בנימוק שאם היה יודע הלה שחייבים להפקירו בזמנו, היה עושה כן, ועוד, הכי למה אינו מופקר מאליו כשהגיעה שעת הביעור (לדעת הסבורים שאי"צ להוציאו מרשותו), כשם שחמץ משש שעות ולמעלה נעשה אינו ברשותו ומופקע מבעלותו, כלומר, שאם עניים היו יודעים שיש לו בביתו בקבוקים כאלה, משעת הביעור ואילך, היו רשאים להיכנס לביתו ולקחתם בטענה שידם שוה לידו לזכות בהם ? היש פתח תקוה להכשיר את היין, בדיעבד ???