אפרקסתא דעניא כתב:וז"ל שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב עמ"ס ברכות (עמ' פא, פג-פד):
"אין איסור ללמוד בלי ברכת התורה, ואין זה כברכת הנהנין שאסור לאכול בלי שמברך תחילה... רק שמצוות עשה כשרוצה ללמוד שיברך, וכשלומד תורה בלי לברך הוא מבטל מצוות עשה. ולכן כל שיש לו מניעה מלברך או שא"א לברך וכד', רשאי ללמוד בלא ברכת התורה"
"ש. כשערים בליל שבועות, האם אסור ללמוד אחר עלות השחר עד שישמע הברכה מאחר שיוציאו יד"ח?
ת. מותר ללמוד. לא מצאתי בשום מקום שיש איסור ללמוד בלי ברכת התורה!"
וז"ל רבנו בקובץ תשובות (סי' ט): "אולם צ"ל דבמקום שא"א לו לברך ברכת התורה שאין עליו איסור לעסוק בתורה ללא ברכות התורה. אדרבא, יעסוק בתורה ויקיים מצו"ע של לימוד התורה".
ובהערה הוסיף רב"צ קוק:
"וכ"כ במנחת שלמה (צ"א א') וחולק בזה על "הר צבי" הסובר שאסור ללמוד בלי ברכת התורה אפילו כשהוא אנוס ואינו יכול לברך"
איך יתכן שהגרי"ש כתב שאין איסור? וכי אין איסור לבטל עשה? אלא מאי, פשוט גם לכת"ר שכוונתו שאין בזה לאו, אך יש איסור ללמוד קודם ברכת התורה משום שאסור לבטל עשה. ודברי הגרי"ש אמורים במקום שאינו יכול לברך, ואז אינו מבטל עשה, כפי שדעת כמה מן האחרונים לגבי בגד של ד' כנפות כשאין לו חוטי ציצית, שיכול ללובשו כיון שאינו מבטל עשה.
אך אני חוזר בי ממה שכתבתי לעיל, ומסכים לדברי הרב סינון שלדעת האחרונים שכשהוא אנוס שלא לקיים העשה, אינו עובר עליו, במקום שיפסיד הזמן קרי"ש יכול לכאו' לקרוא קרי"ש בלא ברכות התורה, כיון שאינו יכול לקיים מ"ע דברכות התורה.