רבנו חיים הלוי מבריסק - דברים לשיטתו

אליהו סולובציק

מחשבות 1

לא מספק אותי מה שכתב שרבי חיים ברח למקום שנוח לו על פי אופיו.
הוא היה צריך הסבר, לפחות לעצמו.

בריסק · הודעהעל ידי **בריסק** » ו' פברואר 28, 2014 1:18 pm

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה.
– מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו

אליהו סולובציק

רמ_זל נא לשלוח צילום

מחשבות 1
עיין ערך חסורי מחסרא

מה שנכון נכון

אליהו סולובציק כתב:רמ_זל נא לשלוח צילום

כיון לזה

: מוולאזין.GIF (11.33 KiB) נצפה 12335 פעמים

הוגה ומעיין

אליהו סולובציק כתב:הוגה ומעיין,
אנא שלח לינק, צילום של הספר שהזכרת
תודה מראש

http://aleph3.libnet.ac.il/vufind/Record/009143963

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ו' פברואר 28, 2014 1:55 pm

איש_ספר כתב:
"...ונפלא הדבר שבעלי מוחין הללו, לא נתנו רשות למוחם לחקר ולנקר במופלא מהם, כים זה שמסיע גליו האיתנים רק עד הגבול שהושם לפניו, כן הכה המוח הליטאי גליו בתוך הוויות דאביי ורבא, רב ושמואל ר' יוחנן וריש לקיש, ולא עבר גבולן, לא "המורה נבוכים" כי אם "היד החזקה" העסיק שם את המוחות, כי אכן למדני ליטא לא היו נבוכים כל עיקר ולא ידעו חיבוטי אמונות ודעות, כל אחד מהם נתקיים בו הכתוב וצדיק באמונתו יחיה, בתחום האמונה היו החריפים הללו אנשי תום, שלמים עם נפשם ושלמים עם אלקים, והנחילו תום זה ושלימות זו לתלמידיהם אחריהם דור אחרי דור. שופרות הזמן תקעו תקיעות השכל הכובש, וחומת האמונה לא שחה לפניהם, רוחות סערו בישרו הפיכות ומהפכות, ובחללה של ליטא הוסיף להשתפך מימים ימימה הניגון העצוב המתוק ---- ת---נו רבנן!
אברהם קריב, ליטא מכורתי, עמ' 26.

תינח הא דשכח מהאו"ש, שאותו המו"נ דווקא העסיק לא מעט, אבל איך נשמט ממנו ביאליק מפורש "הרביעי עם מורה נבוכים הסתתר"?
לאור הידוע על מצב היהדות בליטא בדורות המדוברים (ובכלל זה כמות לא מבוטלת של מתפקרים יוצאי ישיבות), דומה כי יש אצל קריב תיאור ספרותי נוסטלגי יותר מאשר עדות היסטורית
(אלא אם מראש התכוון לדבר רק על אותם יחידים אנשי תום שלא ידעו חיבוטי אמו"ד וכו'. כלפיהם התיאור שלו מדוייק)

אליהו סולובציק

בריסק
אני מסכים שזה צריך לעשות כאבי ראש לווארט של הבית הלוי שהזכירו כאן

אליהו סולובציק

איש ספר
ייש"כ על הציטוט!!!!!
אכן תמיהה זו של אברהם קריב אני קורא בשופר גדול.
לא מוכן לקבל רגשית את הגישה שלו, לפחות לא על רבי חיים
הוא היה מוכשר מדי, ועוצמתי מדי

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 28, 2014 2:49 pm

ברזילי כתב:
איש_ספר כתב:
"...ונפלא הדבר שבעלי מוחין הללו, לא נתנו רשות למוחם לחקר ולנקר במופלא מהם, כים זה שמסיע גליו האיתנים רק עד הגבול שהושם לפניו, כן הכה המוח הליטאי גליו בתוך הוויות דאביי ורבא, רב ושמואל ר' יוחנן וריש לקיש, ולא עבר גבולן, לא "המורה נבוכים" כי אם "היד החזקה" העסיק שם את המוחות, כי אכן למדני ליטא לא היו נבוכים כל עיקר ולא ידעו חיבוטי אמונות ודעות, כל אחד מהם נתקיים בו הכתוב וצדיק באמונתו יחיה, בתחום האמונה היו החריפים הללו אנשי תום, שלמים עם נפשם ושלמים עם אלקים, והנחילו תום זה ושלימות זו לתלמידיהם אחריהם דור אחרי דור. שופרות הזמן תקעו תקיעות השכל הכובש, וחומת האמונה לא שחה לפניהם, רוחות סערו בישרו הפיכות ומהפכות, ובחללה של ליטא הוסיף להשתפך מימים ימימה הניגון העצוב המתוק ---- ת---נו רבנן!
אברהם קריב, ליטא מכורתי, עמ' 26.

תינח הא דשכח מהאו"ש, שאותו המו"נ דווקא העסיק לא מעט, אבל איך נשמט ממנו ביאליק מפורש "הרביעי עם מורה נבוכים הסתתר"?
לאור הידוע על מצב היהדות בליטא בדורות המדוברים (ובכלל זה כמות לא מבוטלת של מתפקרים יוצאי ישיבות), דומה כי יש אצל קריב תיאור ספרותי נוסטלגי יותר מאשר עדות היסטורית
(אלא אם מראש התכוון לדבר רק על אותם יחידים אנשי תום שלא ידעו חיבוטי אמו"ד וכו'. כלפיהם התיאור שלו מדוייק)

ראשית מה ראית לקחת את המתמיד כרשימה היסטורית ואת ליטא מכורתי כפואימה אתמהה
שנית, פספסת כאן משהו, הרי גם לא כולם ניגנו תנו רבנן, קריב מדבר על ההנגדה בין הלומדים, שנתנו את כל חילם לגמרא ועל צבאם לשונות הרמב"ם ומאידך בעניני אמונה היו "אנשי תום".
מלבד זאת, ההתרשמות שלי שההתפקרות של הזמן ההוא בין הצעירים כשליטא אינה יוצאת דופן באופן מהותי, אינה "חיבוטי אמו"ד" אלא השקפה על היהדות כבלתי רלוונטית מול התנועות והאידיאות שהתחדשו באותה זמן. ואף אותם שלא כפרו בכל, ולא יצאו לגמרי מהכלל, השאירו את היהדות כמשהו פולקלוריסטי בלבד, או ביטוי לאומי מעורטל, ולכן רובם לא הקדישו ליסודות האמונה לא מחשבה ולא כתיבה.

חובב_ספרים

תיקונים כתב:את הבדיחה שהבאת אינו בדיחה כלל ועיקר.
הגר"א קוטלר ז"ל מסר פעם שיעור כללי על רמב"ם מוקשה בסוף השיעור הראו לו שחכמי נוניל שלחו קושיא זו אל הרמב"ם והרמב"ם משיב מה שמשיב שם.
ענה להם הגר"א קוטלר ז"ל הרמב"ם אינו בעל הבית על הרמב"ם זכותו לומר כך ואני זכותי לפרש אותו באופן אחר.

זה כבר מיוחס להגר"א שפסק במק"א כהרמב"ם הגם שחזר בו בתשובה. טענתו היתה שהרמב"ם זכה לסייעתא דשמיא מיוחד בשעת שחיבר יד החזקה ולא היה לו ס"ד זה תמיד, וממילא אם מיישבים הקושיא שמחמתו חזר בו אפשר לסמוך על דעת הרמב"ם המקורי.
אגב, גם בתימן נהגו כיד החזקה במקומות שהרמב"ם חזר בו. ראיתי הסבר לזה מהג"ר חיים כסאר ז"ל, מאחרוני רבני תימן, שהרמב"ם לא חזר בו באמת אלא היה לו גרסא אחרת בספריו. הוא כתב רק שלגרסת השואל צריכים לחזור אבל דעתו האמיתי היה כגרסתו.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ו' פברואר 28, 2014 3:01 pm

א. אדרבא, רצוני לומר שערכו ההיסטורי של התיאור הנ"ל כזה של המתמיד.

ב. היו לומדים שנתנו את כל חילם לגמרא ועל צבאם לשונות הרמב"ם ומאידך בעניני אמונה היו אנשי תום,
והיו לומדים שנתנו את כל חילם לגמרא ועל צבאם לשונות הרמב"ם ובעניני אמונה לא היו אנשי תום.
גם בין אלה שלא היו מבני בית המדרש היו אנשי תום והיו אחרים. הנקודה שלי היא שאין שום בסיס לומר
שבני הישיבות בליטא היו מיוחדים בזה שלא ידעו חיבוטי אמו"ד (בהשוואה לבני דורם במקום אחר למשל).

ג. מאי משמע "השקפה על היהדות כבלתי רלוונטית מול התנועות והאידיאות שהתחדשו באותה זמן"? האין השקפה
זו עצמה בגדר חיבוטי אמו"ד ? (מו"נ ברובו באמת לא רלבנטי לשאלות שהעסיקו את בני הדור ההוא, אבל הוא משמש,
גם אצל קריב אני מניח, לסמל לעיסוק ביסודות המחשבה היהודית, ולנסיון סינתזה עם רוח התקופה)

זה כבר מיוחס להגר"א שפסק במק"א כהרמב"ם הגם שחזר בו בתשובה. טענתו היתה שהרמב"ם זכה לסייעתא דשמיא מיוחד בשעת שחיבר יד החזקה ולא היה לו ס"ד זה תמיד, וממילא אם מיישבים הקושיא שמחמתו חזר בו אפשר לסמוך על דעת הרמב"ם המקורי.

אני יודע שהגר"א כותב שהרמב"ם השיב לחכמי לוניל שטעה משום שמה שכתב בספר היה ע"פ נוסחת הרי"ף שם ומה ששאלו אותו הוא ע"פ נוסחת הגמרא שלנו, ואישתמטתיה להרמב"ם באותו שעה עניין זה. איפה כתוב ההסבר הכללי הזה?

מה שנכון נכון

כאן מובא בשם רח"ו כעי"ז ומטעם אחר.

: מאמרי שלמה הרכבי ב.GIF (18.79 KiB) נצפה 12277 פעמים

מה שנכון נכון

חובב_ספרים כתב:אגב, גם בתימן נהגו כיד החזקה במקומות שהרמב"ם חזר בו. ראיתי הסבר לזה מהג"ר חיים כסאר ז"ל, מאחרוני רבני תימן, שהרמב"ם לא חזר בו באמת אלא היה לו גרסא אחרת בספריו. הוא כתב רק שלגרסת השואל צריכים לחזור אבל דעתו האמיתי היה כגרסתו.

מה המקור לכל זה.

חובב_ספרים · הודעהעל ידי **חובב_ספרים** » ש' מרץ 01, 2014 9:36 pm

ראיתי זה לפני כמה שנים. עכשיו מצאתי מק"א בספרו על הרמב"ם שכ"כ. איני יודע אם זה כלל לכל מקום או רק במקום זה, אבל ממה שהביאו בתשובתו המצורף משמע שנקטו כן תמיד.

מה שנכון נכון

חובב_ספרים כתב:ראיתי זה לפני כמה שנים. עכשיו מצאתי מק"א בספרו על הרמב"ם שכ"כ. איני יודע אם זה כלל לכל מקום או רק במקום זה, אבל ממה שהביאו בתשובתו המצורף משמע שנקטו כן תמיד.

איני מבין מדוע אתה כותב שכן נקטו בתימן, יש כאן רק דעת חכם אחד מתימן שאומר כן מעצמו ומתוכח עם חכם אחר מתימן בן גילו [רי"ק], ואין כאן עדות על קבלה מרבותיו או דוגמאות מענינים הנוגעים למעשה שמוכיחות שהמנהג בתימן היה שלא לחוש לדברי הרמב"ם שחזר בו.
ובכל אופן דבריו לענ"ד תמוהים מאד ואינם במשמע כלל.
ז"ל הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל.

: רמבם.GIF (17.71 KiB) נצפה 12262 פעמים

וזה מה שכתב ע"ז רח"כ בפירושו שם טוב.

: שם טוב ציצית.GIF (9.78 KiB) נצפה 12262 פעמים

מ.ל. · הודעהעל ידי **מ.ל.** » ש' מרץ 01, 2014 11:18 pm

אליהו סולובציק כתב:מ.ל.
כפי שזכור לי, בעל הנפש החיים קורא לזה "סגולה נפלאה" זוהי הסיבה שאני קראתי לזה סגולה.

....על כך כתבתי, שלא הייתי מביא ראיה מהסגולה שבנפש החיים,
כי זה נתפס כעובדה, וכחלק בלתי נפרד מהאמונה בהשגחה שהוא דבר אמיתי ומקובל.

הצדק עמך במש"כ שהנה"ח קורא לזה סגולה נפלאה, אבל מסופקני אם כוונתו למונח 'סגולה' שאנו מכירים כיום בדורנו, - במקור סגולה הוא אוצר יקר. וממילא לא צריך ללכת רחוק ולייחד 'סגולה' זו מחברותיה, ואף לומר שהיא נתפסת כמדע וכעובדה. וכפי שגם הנך כותב, זהו חלק בלתי נפרד מן האמונה.

ובנוגע לרציונליזציה,
מקובל אצל החוקרים שכמעט כל הגותו של הרמב"ם שוללת הסברים מיסטיים ומחייבת הסברים לוגיים לעקרונות היהדות ולתופעות הטבע. יתכן מאוד שהם צודקים. בשביל לדעת אם קביעה זו נכונה אם לאו, צריך לשפוט הרבה מדי חומר כתוב. אבל גם בהנחה שברוב המקומות זוהי גישתו של הרמב"ם, השאלה מה נעשה במיעוט, באותם אי אלו מקומות שזה לא כך, האם נוכל לומר (ח"ו) שהרמב"ם טעה, שהוא לא התכוון. אלא מאי, ברור שהרמב"ם דן בכל מקום לגופו של ענין וסוגיא, ואין בזה קוים חתוכים לכל אורך הדרך.
ומשכך, גם אם כדבריך, שהגר"ח היה חסיד מושבע של הרמב"ם, ובוודאי חש את עוצמת הרציונל שיש ברמב"ם, אבל הבעיה שעומדת כנגדנו היא, ש'חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם' לא עוסק בכלל באותם הלכות וענינים. וא"כ איך תרצה לדון על הגר"ח, מפי השמועה?

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » א' מרץ 02, 2014 12:03 am

מ.ל. כתב:
אליהו סולובציק כתב:מ.ל.
כפי שזכור לי, בעל הנפש החיים קורא לזה "סגולה נפלאה" זוהי הסיבה שאני קראתי לזה סגולה.

....על כך כתבתי, שלא הייתי מביא ראיה מהסגולה שבנפש החיים,
כי זה נתפס כעובדה, וכחלק בלתי נפרד מהאמונה בהשגחה שהוא דבר אמיתי ומקובל.

הצדק עמך במש"כ שהנה"ח קורא לזה סגולה נפלאה, אבל מסופקני אם כוונתו למונח 'סגולה' שאנו מכירים כיום בדורנו, - במקור סגולה הוא אוצר יקר. וממילא לא צריך ללכת רחוק ולייחד 'סגולה' זו מחברותיה, ואף לומר שהיא נתפסת כמדע וכעובדה. וכפי שגם הנך כותב, זהו חלק בלתי נפרד מן האמונה.

פשוט שזו לא 'סגולה' גרידא. אלא מבוסס על דברי הרמב"ם במורה שאפילו החכמים והחסידים שקרתה אותם רעה, לא קרתה אותם כי אם בעת השכחה(!) דהיינו שלא שייך שכשאדם מכיר ב'אין עוד מלבדו' שיקרה לו נזק כלשהו.

אליהו סולובציק

מ.ל.
אנו מנסים להבין מה עומד, או יותר נכון, מה עמד, מאחורי ההגדרות הכאילו יבשות, של רבי חיים בספרו.

חובב_ספרים · הודעהעל ידי **חובב_ספרים** » א' מרץ 02, 2014 1:51 am

מה שנכון נכון כתב:
חובב_ספרים כתב:ראיתי זה לפני כמה שנים. עכשיו מצאתי מק"א בספרו על הרמב"ם שכ"כ. איני יודע אם זה כלל לכל מקום או רק במקום זה, אבל ממה שהביאו בתשובתו המצורף משמע שנקטו כן תמיד.

איני מבין מדוע אתה כותב שכן נקטו בתימן, יש כאן רק דעת חכם אחד מתימן שאומר כן מעצמו ומתוכח עם חכם אחר מתימן בן גילו [רי"ק], ואין כאן עדות על קבלה מרבותיו או דוגמאות מענינים הנוגעים למעשה שמוכיחות שהמנהג בתימן היה שלא לחוש לדברי הרמב"ם שחזר בו.

כתבתי כן משום שזה מה שזכור לי. עכשיו לא מצאתי יותר, יתכן שהוא כ"כ יותר מפורש במקום אחר או שלא זכרתי נכון ולא כתב יותר ממה שמצאתי עכשיו. בשעתו זה היה בגדר מילתא דלא רמיא אנפשיה.

אליהו סולובציק

להלן לינק למאמר שכתבתי על הספר חידושי רבנו חיים על הרמב"ם
http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... %20&id=741

יש גם מאמר שלי במוריה,
אולי מישהו יכול להעלות את זה כאן מאוצר החכמה

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' מרץ 02, 2014 11:35 am

הוגה ומעיין כתב:
אליהו סולובציק כתב:הוגה ומעיין,
אנא שלח לינק, צילום של הספר שהזכרת
תודה מראש

http://aleph3.libnet.ac.il/vufind/Record/009143963

הרבנית מרים רוזנברג נתנה את רשותה להעלות כאן את הפרק כולו, ברכות הקוראים נתונות לה.

בתורתו יהגה5.pdf: הרב שג"ר על דרכו של הגר"ח; (580.01 KiB) הורד 1449 פעמים

אליהו סולובציק

לאיש ספר
תודה!
המחבר מצטט הרבה מהספר 'תורת חיים'
האם יש איזה לינק לספר?

אחד מעיר · הודעהעל ידי **אחד מעיר** » ב' מרץ 03, 2014 11:33 am

אני רוצה להודות מאוד לידידי רא"ס על פתיחת הדיון.
אני רואה שאני יודע מעט מדיי
היה רצוי להמשיך במפעל של הראשון לבית בריסק
ולהמשיך גם בר"ח.
בעניין המעשה על ר"א קוטלר,
הרי ידוע שהגר"א מוילנא ז"ל טען על אחת מהתשובות לחכמי לונל
שאע"פ שהרמב"ם חזר בו [לדעת הרב קאפח אותה תשובה מזויפת....] הרי דברי הרמב"ם שרירים וקיימים להלכה.
מכל מקום צריך לבדוק את הנושא, ולראות אם אותו שיעור של ר"א קוטלר אמנם מיישב נכונה את הרמב"ם.
כידוע לא כל סברא ישיבתית עומדת במבחן ההלכה [ואחציף ואומר גם במבחן האמת].

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' מרץ 03, 2014 1:02 pm

הדיון מעניין מאוד, אם כי אינו מיועד ל*אמסטרדם*, ויש להמליץ על כך את המובא לעיל על האיסור שהטיל הגר"ח על בנו ללמוד במורה נבוכים, שאינו טוב לבריאים...

לענ"ד הדבר פשוט וברור, שהגר"ח וההולכים בדרכו היו בעלי דרישה להבנה מלאה ומדויקת של כל עניין, ודווקא לכן קיבלו את יסודות האמונה העומדים בכבשונו של עולם וכן את יסודות ההלכה כאקסיומה, כי כאשר עוסקים בליבון היסודות עצמם, העניינים מבולבלים הרבה יותר ואי אפשר להגיע לאותה רמה של הבנה חדה כתער.

אפשר להביא לכך דוגמא פשוטה מתחום החול: המדע בימינו עומד על אקסיומות שאינן מדעיות, אלא פילוסופיות (לדוגמא: היכולת להקיש מן הפרט אל הכלל - אינדוקציה, ועוד רבות כהנה), ועם זאת, רוב בעלי הכשרון הגדולים אינם מתעסקים בפילוסופיה, שבה אפשר בקלות להידרדר להבלים ולדיבורים חסרי שחר, אלא הם מקבלים את כל ההנחות הפילוסופיות הללו כאקסיומה, ועוסקים בעובדות המדעיות עצמן, שהן מוצקות וברורות והדיון בהן הוא חד וברור.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ב' מרץ 03, 2014 1:23 pm

אחד מעיר כתב:מכל מקום צריך לבדוק את הנושא, ולראות אם אותו שיעור של ר"א קוטלר אמנם מיישב נכונה את הרמב"ם.

דברי רבי אהרן קוטלר אמורים באופן ערקורני, וגם אם אתה חושב שסברתו של ר' אהרן קוטלר אינה מיישבת את דברי הרמב"ם הספציפיים עליהם נסובה [ולדעתו של רבי אהרן קוטלר היא כן מיישבת], עדיין יש פה אמירה עקרונית.

אחד מעיר כתב:כידוע לא כל סברא ישיבתית עומדת במבחן ההלכה [ואחציף ואומר גם במבחן האמת].

וכל פסק הלכתי עומד במבחן האמת?

גמח · הודעהעל ידי **גמח** » ב' מרץ 03, 2014 2:24 pm

איש רגיל כתב:
אחד מעיר כתב:מכל מקום צריך לבדוק את הנושא, ולראות אם אותו שיעור של ר"א קוטלר אמנם מיישב נכונה את הרמב"ם.

דברי רבי אהרן קוטלר אמורים באופן ערקורני, וגם אם אתה חושב שסברתו של ר' אהרן קוטלר אינה מיישבת את דברי הרמב"ם הספציפיים עליהם נסובה [ולדעתו של רבי אהרן קוטלר היא כן מיישבת], עדיין יש פה אמירה עקרונית.
אחד מעיר כתב:כידוע לא כל סברא ישיבתית עומדת במבחן ההלכה [ואחציף ואומר גם במבחן האמת].

וכל פסק הלכתי עומד במבחן האמת?

כשבחור היה אומר סברא בשיעורו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה שואלו האם היה מתיר עגונה עם סברא זו.(כך שמעתי מתלמיד).
לגבי "סברא ישיבתית" לא תמיד עוסקים בשיטה שנפסקה להלכה וא"כ מדוע שלא יהיה להלכה.
ישנו מאמר יפה בעניין הנ"ל מגאון רבי גבריאל יוסף לוי באחד מקבצי "חיזוק" של דרשו.

אחד מעיר · הודעהעל ידי **אחד מעיר** » ב' מרץ 03, 2014 2:50 pm

לאיש רגיל
אודה לך אם תודיע לי איזה רמב"ם יישב ר"א ז"ל.
ואז אביע את דעתי הדלה אם הם נראים לי.
כמובן שאינני יכול להתמודד מול יגיעת התורה וידיעתה של ר"א ז"ל.
גם למי שלא הגיע לדרגת דיין אין לו רק מה שעיניו הטרוטות רואות.
אבל אינני רוצה להסחף מדיי מהנושא העיקרי

בברכה המשולשת

ויעויין עוד במכתבו המעניין של השרידי אש (מצוטט בחוברת בד"ד, גליון 13, עמ' 146): " הגר"א מווילנא... מבקש את האמת הפשוטה לאמיתתה. לא כן ר' חיים: הגיונו וסברותיו אינם משתלבים לא בלשון הגמ' ולא בלשון הרמב"ם. ר' חיים היה לכשלעצמו רמב"ם חדש אבל לא מפרש הרמב"ם. כך אמרתי להגאון ר' משה ז"ל אביו של הגרי"ד שליט"א."

ולמען הסר ספק, אין אני מביע כאן את דעתי הדלה, שכן מי אני ומה חיי שאכניס ראשי בין ההרים

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ב' מרץ 03, 2014 6:02 pm

גמח כתב:
איש רגיל כתב:ישנו מאמר יפה בעניין הנ"ל מגאון רבי גבריאל יוסף לוי באחד מקבצי "חיזוק" של דרשו.

מי מתנדב?

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ב' מרץ 03, 2014 6:07 pm

סליחה על שאני מתערב בדיון שלא שייך לי...
להגיד שר' חיים או תלמידיו אמרו סברות לא אמיתיים רק לתפארת השיעור זה בורות וטפשות גמור וגם הוצאת שם רע. יתכן שלא היו מתירים א"א לעלמא על סמך הסברא עד שלא יקובל על גאוני עולם נוספים אבל הם בטח סבור שזה לכאו' אמת כפשוטו.
והסובר אחרת הוא אשר אוהב לייפות האשכול ולא להגיד סברא אמיתית.
[האם ר' חיים השקיע את מוחו הגדול בשטיות הללו? הוא פשוט עבד את ה' כפי מדרגתו ושכלו הנעלית - ותו לא! ואמנם היו לו השגות גדולות שכמה מהחברים בחרו שהצמיד להם שמות זרים ותאוריות כאילו שהיה מודע לכל השטיות שאינם בגדר עבודת ה' ולימוד התורה ע"ד הפשט].

קטינא דארעא · הודעהעל ידי **קטינא דארעא** » ב' מרץ 03, 2014 6:49 pm

גם בספר איש ההלכה וגם בספר זכרונותיו של הרב מאיר בר אילן יש על הגר"ח וקבלה

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ב' מרץ 03, 2014 8:03 pm

קטינא דארעא כתב:גם בספר איש ההלכה וגם בספר זכרונותיו של הרב מאיר בר אילן יש על הגר"ח וקבלה

מי מתנדב?

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ב' מרץ 03, 2014 8:11 pm

אולי זה קצת שייך לכאן.

אליהו סולובציק

אחרי קריאת מאמרו המאלף של הרב שג"ר
אין לדעתי טעם לדון על רבי חיים, ללא התיחסות לדבריו.

השאלה שאני רוצה להעלות, על דבריו של הרב שג"ר היא כלהלן:
הרושם שלי הוא שכל דברי הגרי"ד (נכד הגר"ח) והרב שג"ר, אינם הסברים של אדם העומד בחוץ?
לי חשוב יותר לדעת מה חשב / הרגיש / התחבט / רבי חיים.

ואסביר את עצמי
אפשר למשל לומר שתורתו של הרמב"ן משלבת בין תורת הגאונים, הספרדים, וחכמי אשכנז וצרפת.
אפשר גם לומר: הרמב"ן היה חוקר תלמודי מובהק, בער בו לדעת את אמיתות התורה. כחוקר, לא בחל בשום שיטה ודרך שהיה לפניו, והשתמש עם הגאונים, הספרדים, האשכנזים והצרפתיים.

באפשרות הראשונה, דברתי על מעשיו
באפשרות השניה התייחסתי למניעיו / לאופיו / למה שקרה אצלו בנפש (כמובן שזה להמחשה בלבד).

כך גם, הגרי"ד והרב שג"ר, מסברים יפה את שיטת החשיבה של רבי חיים. הרב שג"ר אף מרמז על חרדה מהגמישות של התורה אצל הרב, והצורך הנפשי במשהו עוצמתי.
אבל עדיין אני רוצה לרדת לסוף מחשבתו / אישיותו / התחבטיותיו של רבי חיים כבן אדם.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ב' מרץ 03, 2014 9:41 pm

גמח כתב:כשבחור היה אומר סברא בשיעורו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה שואלו האם היה מתיר עגונה עם סברא זו.(כך שמעתי מתלמיד).

מסופר על רבי משה מידנר זצ"ל ששמע סברא מראש ישיבה אחד, ושאלו אם היה מתיר עגונה על פי סברא זו. ענה לו אותו ראש ישיבה שלא היה מתיר עגונה על פי זה, אך בתור סברא זה ראוי להיאמר. וענה לו רבי משה מידנר, סברא שאי אשר להתיר עמה עגונה אינה ראויה להיאמר כלל.

אמסטרדם כתב:סליחה על שאני מתערב בדיון שלא שייך לי...
להגיד שר' חיים או תלמידיו אמרו סברות לא אמיתיים רק לתפארת השיעור זה בורות וטפשות גמור וגם הוצאת שם רע. יתכן שלא היו מתירים א"א לעלמא על סמך הסברא עד שלא יקובל על גאוני עולם נוספים אבל הם בטח סבור שזה לכאו' אמת כפשוטו.

פשוט.

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ב' מרץ 03, 2014 9:58 pm

מה שהביא איש ספר לעיל על חכמי ליטא שהיו גאונים וחקרנים אבל בעניני אמונה ודעות היו תמימי דעים, והעירו שאין זה תיעוד היסטורי ומעיד על הכלל כולו, ולא נועד לכך. אמנם כל זה אמת, אבל יש לזכור שכך היה באמת מדתם של רבים מאוד מבין חכמי אומתנו. היו היו גאוני ארץ שהתעמקו בכל מכמני התורה, ואף חידשו וסללו מהלכים וגישות חדשות ואפיקים חדשים בלימוד התורה, אך ככל הנוגע לדעות, הסתפקו באמונת אומן כגמול על אמו, ולא חיטטו למצוא 'מהלכים חדשים' ולסלול דרכים בזה. תופעה זו אין להתכחש למציאותה, ואני בטוח שכל אחד מכיר כמה וכמה כאלו. [נראה לי שהסיפור עם הגר"ח העליר והגר"י קמינצקי ממחיש את זה, האמונה התמימה והטהורה של אפי' החוקר התורני בן הדור הישן, שעסק בתחומים מאוד "פתוחים", ונותר רק להשתומם מתמימות אמונתו דייקא בתוך תחום חקרנותו.]
וממילא כל המגמה לייחס להגר"ח מבריסק "מפותחות" בעניני דעות ולחפשם בנרות, וכביכול ל'הוכיח' כך מגישתו החדשנית והעצמאית בבירור סוגיות קשות שבש"ס, [חוץ מזה שלפענ"ד היא אינה כל כך מחודשת ולא כ"כ עצמאית אלא פיתוח נקודות חשיבה מסויימות וההתמקדות עליהן], נראית יותר כמשאלת לב.
והציפייה למצוא בין דברי הגר"ח הלוי רמזים או השפעות מתוך כמה פרקים של דברי ניטשה שסיפרו לו על פה, נשמעת אצלי ממש מצחיק, במחילה.

מעט צרי · הודעהעל ידי **מעט צרי** » ג' מרץ 04, 2014 12:01 am

הגר"ח התעניין בנושאים מגוונים, והיה לו סקרנות בריאה, והיה מרבה לשוחח במילי דעלמא עם אנשים מלומדים ואפי' עם סתם עמך. ראה ספרו של יעקב מארק "במחיצתם של גדולי הדור" בפרק על הגר"ח איך שהגר"ח בשהותו בעיר קיט להבראה פתר בעיה מתמטית סבוכה תוך כדי שיחה עם מארק.

הרב ליכטנשטיין בספרו באור פניך יהלכון מספר על דודו ר' אהרן סולובייצ'יק שקרא ספרו של פרויד על משה רבינו וחשש מתגובת אביו, בסוף כאשר ציטט אחד מתובנותיו של פרויד לאביו, השיבו שאכן הוא תובנה נכונה על אביו הגר"ח היה אומר את זה עוד יותר טוב. (אינני יודע אם זה משקף על הגר"ח עצמו).

מה שנכון נכון

מעט צרי כתב: הרב ליכטנשטיין בספרו באור פניך יהלכון מספר על דודו ר' אהרן סולובייצ'יק שקרא ספרו של פרויד על משה רבינו וחשש מתגובת אביו, בסוף כאשר ציטט אחד מתובנותיו של פרויד לאביו, השיבו שאכן הוא תובנה נכונה על אביו הגר"ח היה אומר את זה עוד יותר טוב. (אינני יודע אם זה משקף על הגר"ח עצמו).

היודע מר תוכן הספר הנ"ל, כמדומני שיהודי שומר תומ"צ היודע עיקר תוכנו יקשה עליו לקוראו ולהתפעל מה"תובנות" שבו. [והדברים אמורים גם במי שמתיר לעצמו לקרוא בספרים עם דעות שאינן כשרות לצורך תועלת כל שהיא, מ"מ הספר הנ"ל מבהיל ומבחיל ובנוי על הזיות שאין להם קץ].

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ג' מרץ 04, 2014 6:50 am

מעט צרי כתב:הגר"ח התעניין בנושאים מגוונים, והיה לו סקרנות בריאה, והיה מרבה לשוחח במילי דעלמא עם אנשים מלומדים ואפי' עם סתם עמך. ראה ספרו של יעקב מארק "במחיצתם של גדולי הדור" בפרק על הגר"ח איך שהגר"ח בשהותו בעיר קיט להבראה פתר בעיה מתמטית סבוכה תוך כדי שיחה עם מארק.

נ"ב שלמה המלך והגר"א ג"כ היו להם "סקרנות בריאה".
עיין או"ח סי' רל"א. ומשום מה מסתבר לי מאוד שלר' חיים היה זה משום "חופש" הנצרך לכל אדם לצורך גבוה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר