מורה צדק כתב:אין כזה דבר שפוסק יכול לפסוק רק לפי מה שיצא לו מהבטן, תמיד הוא צריך להתלות באילנות גדולים ממנו, לחפש ראיות והוכחות.
בכלל של סב"ל, ישנם דברים ברורים, מתי אומרים ומתי לא אומרים. הרוצה להרחיב בזה יעיין בספר "עין יצחק" ח"ג.
שליטא כתב:זה תלוי בדין האחרונים אם הדיין יכול לפסוק על פי דעתו..
לפי מה שיצא לו מהסוגיא..
או שהוא צריך להיות משועבד לדברי האחרונים (רוב בנין ומנין)
ממ"נ..
מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל..
(אלא אם כן גם לפי דעתו יש סב"ל)
מי שאינו יכול לסמוך על דעתו - תלוי בשיטת הפוסק שהולך לפיו..
כך שהכלל בזה תלוי בשיטה שהאדם הולך..
כי על כל כלל יש מחלוקת בגלל שיטת הלמוד השונה..
כידוע ששיטת יבי"א שונה משיטת החזו"א וכן לגבי שיטת האור לציון או פוסק אחר..
רשלץ כתב:שליטא כתב:זה תלוי בדין האחרונים אם הדיין יכול לפסוק על פי דעתו..
לפי מה שיצא לו מהסוגיא..
או שהוא צריך להיות משועבד לדברי האחרונים (רוב בנין ומנין)
ממ"נ..
מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל..
(אלא אם כן גם לפי דעתו יש סב"ל)
מי שאינו יכול לסמוך על דעתו - תלוי בשיטת הפוסק שהולך לפיו..
כך שהכלל בזה תלוי בשיטה שהאדם הולך..
כי על כל כלל יש מחלוקת בגלל שיטת הלמוד השונה..
כידוע ששיטת יבי"א שונה משיטת החזו"א וכן לגבי שיטת האור לציון או פוסק אחר..
בס"ד
לא זכיתי להבין מה כוונת כת"ר,
מי יכול לסמוך על דעת עצמו ולפסוק כפי הבנתו ולהחליט ולברך במקום שיש מחלוקת מבלי להסתמך על גמרא וראשונים ואחרונים שמפיהם ומפי כתבם אנו חיים למוצאהם מפיהם?. והתורה ציוויתנו ככל אשר יורוך. וכמה הזהירונו רבותינו שלא יסמוך אדם על דעת עצמו כמ"ש ואל בינתך אל תישען, והדברים ארוכים בענין זה במקום אחר.
ובר מן דין, הלא ידעת אם לא שמעת דכל בר ב"ר דח"י יודע דכאשר יש פלוגתא בין הפוסקים לענין ברכה אמרינן סב"ל, לבד ממקומות ידועים (כגון מנהג דל"א סב"ל במקום מנהג ועוד כיו"ב) והשאלה על הפרק היא האם יש בזה כלל מוחלט ומוסגר. ודבריך כאן אינם מובנים בשכל הישר.
ומה שכתבת "מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל". דברי הבל. וכל המשך דבריך שם לא שרירים ולא קיימים וכו' ודי בזה ההערה.
ולמותר לציין כי כל הסברות שאדם מעלה בדעתו כדאי שיביא סמוכים לעד לעולם, כי סברות הכרס הלואי ותהא הליכתם, כביאתם.
שליטא כתב:אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..
חיים כתב:שליטא כתב:אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..
לא מספיק שכך יצא לו...
הוא צריך להביא ראיות גמורות ומוצקות כדי לחלוק על זה שלפניו.
שליטא כתב:חיים כתב:שליטא כתב:אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..
לא מספיק שכך יצא לו...
הוא צריך להביא ראיות גמורות ומוצקות כדי לחלוק על זה שלפניו.
אם ראיותיו אינם גמורות כמו זה שלפניו אז לא לא נחשב שיצא לו..
חיים כתב:נא באר דבריך:
פוסק אחרון לא צריך לסתור ראיות קודמו?
הוא לא צריך לפרש למה החכם הקודם לא צודק?
חיים כתב:כלומר, אם ישנם שני מהלכים אפשריים בהבנת סוגיא,
שניהם מיישבים את כל הקושיות,
אחד הפוסקים הקדמונים הלך במסלול אחד,
יכול פוסק אחרון לעבור למסלול אחר,
וזאת בלי להציג פירכא למסלול הראשון.
הפסיקה משתנה מפני שכך יצא לו...
מפני שעל דעת כן ניתנה תורה..
הבנתי נכון?
חיים כתב:יישר כח על דברי ההסבר.
אני מתקשה לרדת לסוף דעתך,
אם היא שונה מהמקובל.
גם לא ברור לי מיהו הת"ח שיכול לדעתך להכריע מסברא בין הפוסקים,
אברך כולל מצטיין,
אדם שעבר מבחן הסמכה ברבנות.
עושה רושם שאתה דיי מתגמש בנושא.
כלומר, כל מי שהגיע לדרגת לימוד סבירה,
זכותו לחלוק על פוסקים מפורסמים,
כי כך יצא לו..
שעל מנת כן ניתנה תורה...
ושוב אני רק שואל..
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 34 אורחים