ר' צבי הירש צוזמיר- חתן הרמ"א

[אבן זועקת]

שמעתי שיש מפקפקים אם היה כזה אדם. האם נתפרסם באיזה מקום מאמר מוסמך בעניין?

[ירון]

המקור הוא בכתב יחוס המגיע עד צבי הירש הנ"ל חתן הרמ"א, וממשיך כי אביו של רצ"ה היה חתנו של המגלה עמוקות.

כלומר - כתב היחוס המקורי עצמו לא מתיישב עם סדר השנים, ומכאן הפקפוק.

כמו כן - למיטב זכרוני אין חתן כזה בכתב היחוס העתיק לצאצאי הרמ"א שפורסם ע"י רבי שלמה אנגלרד ב-ישורון.

[אבן זועקת]

המקור הוא בכתב יחוס המגיע עד צבי הירש הנ"ל חתן הרמ"א, וממשיך כי אביו של רצ"ה היה חתנו של המגלה עמוקות.

כלומר - כתב היחוס המקורי עצמו לא מתיישב עם סדר השנים, ומכאן הפקפוק.

כמו כן - למיטב זכרוני אין חתן כזה בכתב היחוס העתיק לצאצאי הרמ"א שפורסם ע"י רבי שלמה אנגלרד ב-ישורון.

תודה.
אבל אין בכך די כדי לבטל באופן חד משמעי את היחוס הנ"ל.
א. ידוע לנו שהייתה לרמ"א בת נוספת (מ' שרה) שאינה נזכרת בכתב היחוס שנדפס בישורון. וגם נראה שם איזה חסרון בלשון שמקום שבו מזכיר את בנותיו של הרמ"א.
ב. עצם העובדה שאביו של רצ"ה ר' בנימין הדיין היה חתנו של המג"ע היא לא הגיונית מבחינת השנים, לכן יותר מסתבר לבטל אותה מלבטל את היחוס של רצ"ה כחתן הרמ"א. ראיתי פעם מי שר"ל שנתחלף ר"נ שפירא בעל המב"ש בנכדו בעל המג"ע.

[ירון]

אבן זועקת, אני מסכים איתך.

ככל הזכור לי המקור הוא בכת"י יחסית אמין (מבית היוצר של משפחת מרגליות מסטנוב ? גזע ישי ? ואח"כ ביחוס רדומסק, המאוחר יותר).

הקושי הוא שבהעדר כתב יחוס מקורי אחר, אנחנו נשארים עם הקיים ומנסים ליישב. אולי עדיף להניח כי הכותב לא המציא, אלא טעה בפרטים, ולומר רק כי הצאצאים מיוחסים לרמ"א ולמג"ע.

לא בדקתי, אם נשים בצד את עניין המג"ע, מבחינת סדר השנים ותקופות חייהם של צאצאי ר' צבי הירש - האם יתכן שהיה חתנו של הרמ"א ?

[אבן זועקת]

נגעת בנקודה בעייתית בלי קשר לכל עניין הרמ"א והמג"ע.
בשם הגדולים החדש מביא את הייחוס המדובר בזה"ל:

הרב מו"ה שלמה גאון גדול ומפורסם בדורו אבד"ק פינטשוב הן הגאון הגדול בדורו מו"ה זאב וואלף אבד"ק טשיקטשין בהגאון הגדול בדורו מו"ה צבי צאזמיר (חתן רבינו הרמ"א ז"ל) בהגאון הגדול בדורו מו"ה בנימין אבד"ק פוזנא חתן הגאון המקובל אלקי מו"ה נתן שפירא בעל מגלה עמוקות זי"ע

התמיהה איך יתכן שנכדו של המגלה עמוקות יהיה חתנו של הרמ"א היא כמובן זועקת, לכן יש שרצו לתקן רנ"ש בעל המב"ש במקום המג"ע.
אבל בלי קשר לזה- אם כוונת כתב הייחוס להג"ר בנימין הדיין מפוזנא המוזכר בשו"ת הב"ח ועוד (כמו שהבינו כמה חוקרי יוחסין) הרי שהוא נפטר בזקנותו בערך בשנת ש"צ וקשה להאמין שהג"ר שלמה בוכנר אבד"ק פינטשוב שנפטר כמאה ושלושים שנה לאחר מכן היה נינו. זה אולי אפשרי אבל לא כ"כ סביר.
אם נניח שהכוונה לאדם אחר הרי שהתאמת פער השנים להמג"ע היא הגיונית אך נצטרך כמובן לתקן את הייחוס לרמ"א באיזה שהוא אופן. לעצם הייחוס להמג"ע יש עוד מקור כי הרא"ם מסטנוב שהיה חתן בנו של ר' שלמה בוכנר מכנה את המג"ע מוח"ז.

ניסיתי מעט לחפש מידע על אביו של ר' שלמה בוכנר אך לא הגעתי לכלום.

[ירון]

מסכים. המוזר בכל העניין הוא שהמקור לכאורה אמין, לא בשם הגדולים אלא ב-גזע ישי, לפי כתב יחוס מרצ"ה מרגליות בנו של ראס"מ מסטנוב, כבר משנת תקס"ח.

[אבן זועקת]

עלה בדעתי רעיון שצריך לבדקו.
היתכן להגיה בכתב הייחוס ר' צבי צאזמיר חתן הרמ"מ במקום הרמ"א?
ראיתי שפרידברג כותב במרגניתא שפירא שהיה למג"ע חתן בשם רמ"מ בן בנימין ואם השערתי נכונה נפרש כך: ר' צבי צויזמיר חתן הרמ"מ בן ר' בנימין מפוזנא שהוא (הרמ"מ) חתן המג"ע.

[אמנם לפי האמור שם רמ"מ נפטר בשנת שצ"א אבל מכיוון שהמג"ע עצמו נולד רק בשמ"ה מוכח שחתנו נפטר צעיר מאד כך שהפרש השנים עדיין הגיוני]

[אלכסנדר וימפן]

ידוע למישהו אם הקונטרס גזע ישי שהזכירו כאן נדפס לבד או בתוך ספר אחר והאם נדפס שוב לאחר מכן?

[ירון]

אלכסנדר וימפן - למיטב זכרוני גזע ישי נדפס רק בפני עצמו.

אבן זועקת, הרעיון האחרון שהעלת נשמע מאוד מעניין ואולי פותר את התעלומה, מן התם לא יקסום לצאצאים ...

[תוך כדי אכילת פרס]

על ר' בנימין דיין ראו כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=793
ורשימת נכדיו בקיצור בסוף המאמר: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=804

[ירון]

מעניין מאוד. קראתי בזמנו את המאמר, אבל עכשיו נראה לי שהדברים מתחברים, גם לסברה שהעלה אבן זועקת.

אולי אכן - רמ"מ -- בנו של ר' בנימין, וחתנו של המג"ע. כך אכן משתמע ממה שכתב קרנגל. לדעתי הוא ופרידברג מסתמכים על פנקס ח"ק קראקא.

ואם כך -- אין שייכות לרמ"א, ואין צורך לאלץ את ר' בנימין אב"ד פוזנא להיות חתן המג"ע בניגוד לסדר השנים.

[אבן זועקת]

היה מעניין לראות את הנוסח שנדפס בגזע ישי. אין באוצר החכמה ובהיברו בוקס (אך מופיע בקטלוג הספריה הלאומית) אם מישהו יוכל להעלות סריקה אודה לו מאד.