שיטה פלאית ויחידאית של הרמב"ם - העתקת פיה"מ לרמב"ם שבמאירי

[איש_ספר]

אודה מאד למי שיקדיש מזמנו לקרוא את הדברים ואולי יהיה בידו לסייע להבהיר את התעלומה הזו, שהיא ממש קרוב לגדר "מידי דלא רמיזא באוצר" רח"ל..."

במשנה פסחים סג ע"א נמנו שלוש שיטות בדין הלאו של לא תשחט על חמץ דם זבחי.

ת"ק: אין האיסור אמור אלא בקרבן פסח בלבד.
רבי יהודה: מוסיף גם תמיד של בין הערביים.
רבי שמעון: בערב פסח, רק פסח בלבד, במועד (היינו יו"ט וחוה"מ) גם שאר קרבנות.

(הקטע הזה אינו מוכרח להבנת נושא האשכול, וניתן לדלגו למי שהוא לטורח עליו : ועוד מוסיף רבי שמעון, שרק קרבן כשר עוברים עליו משום לא תשחט ולכן, אם שחט את הפסח על החמץ במועד, כיון שהוא פסול, אינו עובר (אא"כ שחטו שלא לשמו שאז הוא הופך להיות שלמים ככל מותר הפסח). וכן אם שחט במועד חטאת שלא לשמה שדינה שהיא פסולה, גם עליה לא עובר, אבל שאר קרבנות אפילו שחטן שלא לשמן, שהרי הם כשרים).

הרמב"ם בפירושו למשנה, מבאר את דברי רבי שמעון וזה לשונו:

ואין חילוק בין אמרו במועד או בשאר ימות השנה. והטעם שלר' שמעון אם שחט שאר קרבנות על החמץ בשאר ימות השנה בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה, הוא הכלל שאצלינו והוא אמרם בתחלת זבחים כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אף על פי שלא עלו לבעלים משום חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן. והלכה כחכמים.

תיבות "בשאר ימות השנה", מופיעות גם במקור הערבי בלשון הקודש, כך שהרב פרופ' לשפות שמיות, הוגה ומעיין, לא יושיענו. (לפחות לא כשבתו כפרופ'...).

לרבי שמעון המביא קרבן בשאר ימות השנה ויש ברשותו חמץ עובר בל"ת? הנשמע כדבר הזה או הנראה כמוהו?
האם יש איניש על יבשתא שמצטט את שיטת הרמב"ם הלזו (בדעת ר"ש)???


המשך יבוא

[הצב''י]

בבית הבחירה צוטט הרמב"ם 'ואין חילוק בין אמרו במועד או בשאר ימות הפסח, ומה שחייב שיהיה לדעת ר"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות (השנה) [הפסח]' [בפעם השניה זה כנראה תיקון של המביא לבית הדפוס].

[איש_ספר]

מתברר שבדפוס ווילנא, תיקנו את הרמב"ם כך:

ואין חילוק בן אמרו במועד או בשאר ימות (השנה) [הפסח]. וכן בקטע השני.

וכוונת הרמב"ם פשוטה: שהרי לרבי שמעון התחדש שכל הקרבנות בכלל האיסור אבל לא בערב פסח, אלא במועד. ובא הרמב"ם לבאר את הדבר הפשוט, שאין הכוונה דוקא ביו"ט (במועד =יו"ט) אלא גם בחולו של מועד.

בפירוש המשניות שבסוף מהדורת עוז והדר, נדפסו בגליון לקט הערות על הפיה"מ, ושם יש מי שמבאר כמש"כ, וחתום "ד"ת" מי זה? (אינו דרך תמים)

הרב המאירי העתיק את פירוש הרמב"ם. וכך באים הדברים במהדורת מכון התלמוד:

מאירי.png (24.11 KiB) נצפה 11051 פעמים

בהופעה השניה רואים שהעורך ז"ל, תיקן, בהופעה הראשונה היה מתוקן מעיקרא? ליבי אומר לי שגם שם תוקן בלי לסמן. בנתים אין לי כת"י לאמת את תחושתי.

[איש_ספר]

במהדורת הרב קאפח נדפס בלי תיקון. ובהערות הוא לועג/מבקר את מי שתיקן, ועוד מגדיל את המדורה וכותב, שלפי הרמב"ם לרבי שמעון אין חילוק בין מועד לשאר ימות השנה, ששאר קרבנות אצלו, דינם כתמיד לרבי יהודה.
גיוועלד ! גם לרבי יהודה חייב על תמיד על החמץ כל השנה?

[איש_ספר]

בחיפוש באוצר מצאתי רק למחבר אחד בשם הרב ריינמן מח"ס לב איש, שכתב נגד הרב קאפח והשיטה שמייחס לרמב"ם, הוא פרסם את דבריו בכמה במות (המאור, הדרום, ובסוף בספרו לב איש ח"א).
וכן מצאתי, בידי משה לר' יעקב משה טולדינו ז"ל, שמקבל דברי הרמב"ם ככתבן.

מלבד זה לא מצאתי דבר. והיא פליאה גדולה מאד.

[אוהב אוצר]

לכאורה בכל מקרה זה תמוה גם לאלו שניסו לתקן, כי זה כפילות מועד ושאר ימות הפסח כי קרבן פסח לא נשחט ביו"ט שנגיד שהמילה 'מועד' הכוונה ליו"ט הראשון ושאר ימות החג היינו חולו של מועד ויו"ט שני, הלא כן?

[איש_ספר]

בחיפוש באוצר מצאתי רק למחר אחד בשם הרב ריינמן מח"ס לב איש שכתב נגד הרב קאפח והשיטה שמייחס לרמב"ם, הוא פרסם את דבריו בכמה במות (המאור, הדרום, ובסוף בספרו לב איש ח"א).
וכן מצאתי, בידי משה לר' יעקב משה טולדינו ז"ל, שמקבל דברי הרמב"ם ככתבן.

מלבד זה לא מצאתי דבר. והיא פליאה גדולה מאד.

תמצית דברי הרב טולדינו:

על קרבן פסח עוברים אפילו אם החמץ אצל אחד מבני החבורה, אבל בתמיד לר"י ובשאר קרבנות לר"ש, עוברים כל השנה כשהחמץ בעזרה. והוא מדייק כך מלשון הרמב"ם. את דבריו הוא מסיים:

ידי משה.png (10.75 KiB) נצפה 11033 פעמים

[איש_ספר]

לכאורה בכל מקרה זה תמוה גם לאלו שניסו לתקן, כי זה כפילות מועד ושאר ימות הפסח כי קרבן פסח לא נשחט ביו"ט שנגיד שהמילה 'מועד' הכוונה ליו"ט הראשון ושאר ימות החג היינו חולו של מועד ויו"ט שני, הלא כן?

אסביר: לדעת רבי שמעון בערב פסח עוברים רק על פסח. ובשאר ימים, עוברים רק על שאר קרבנות (בין לשמן ובין שלא לשמן חוץ מהחטאת ששל"ש פסולה ועל קרבן פסול לא עוברים), ועל פסח לא עוברים, משום שאם שוחטים פסח (לשם פסח) ביו"ט ובחוה"מ הפסל פסול. לכן אומר הרמב"ם שלרבי שמעון עוברים על שאר קרבנות בין במועד (יו"ט) בין בשאר ימות הפסח (חוה"מ).

[איש_ספר]

בקיצור:

א. האם מצאנו שיטה כזו בשום מקום שהמביא חטאתו בחודש סיוון ויש עמו חמץ (ולהצעת רימ"ט: חמץ בעזרה) עובר בל"ת?
ב. האם מישהו מביא את הרמב"ם כמות שהוא לפנינו?
ג. האם יתכן שיש ט"ס ברמב"ם בשני מקומות?
ד. מיהו ד"ת בעוז והדר?

[קולמוס הסופר]

בס"ד
יש כמה שהבינו שדעה כזאת בא רש"י לאפוקי.
הרב ז'ולטי.

קובץ המועדים פסח א 569.JPG (66.6 KiB) נצפה 11021 פעמים

בספר נתיבות החכמה

שמלת בנימין 40.JPG (83.38 KiB) נצפה 11021 פעמים

מראה איש ב 99.JPG (25.9 KiB) נצפה 11021 פעמים

ושם באות ד'.

שם את ד.JPG (65.66 KiB) נצפה 11021 פעמים

[אריסמנדי]

מישהו שכבר תמה על כך והוא בטוח שהצדק עם מי שהגיהו בלשון הר"מ (בקטע האחרון בעמוד):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 8&pgnum=23

[הוגה ומעיין]

בפירוש המשניות שבסוף מהדורת עוז והדר, נדפסו בגליון לקט הערות על הפיה"מ, ושם יש מי שמבאר כמש"כ, וחתום "ד"ת" מי זה? (אינו דרך תמים)

דבש תמר, לר' דוד טייטלבוים.

גם לענ"ד אין נראה שט"ס היא ברמב"ם. יש גם הגיון לא מבוטל בדבריו, למרות שאינו מקהה את עוצמת החידוש שבהם. הרי הפסוק לא נאמר בפרשת הפסח אלא בפרשת הקרבת הקרבנות, ובשלמא אם "זבחי" הוא קרבן הפסח, כדעת חכמים וכפי שנפסק להלכה וכפי שפירשו מפרשי המקרא כולל בעלי פשוטו של מקרא, הרי שמסתבר שמדובר בזמן הקרבתו. אבל לדעת ר"י שהכוונה לקרבן התמיד, ולדעת ר"ש שמדובר בכל הקרבנות, מהיכי תיתי שמדובר בפסח דווקא? הרי חמץ בעייתי במקדש בכל זמן להקרבה, ואין מקור להגביל את הבעיה לשחוט על החמץ רק לזמן איסור אכילתו במדינה.

וחידוש הרמ"ט שאין האיסור אלא כשהחמץ בתוך העזרה, דומה במקצת לחידוש הר"ש (כלים פ"א מ"ח), שהשוחט את הפסח על החמץ לדעת ר"י דלא אמרינן על בסמוך, הוא רק כשהחמץ לפנים מחומת ירושלים. ואולי רבי שמעון ע"כ סובר על בסמוך.

[מרן המשגיח]

גם לענ"ד אין נראה שט"ס היא ברמב"ם. יש גם הגיון לא מבוטל בדבריו וכו'

הנעלם מעיני מר סוגיא מפורשת על אתר: כאן בי"ד כאן בחולו של מועד (פסחים סד א)?!

[הוגה ומעיין]

הרי זה בכלל מש"כ הרמב"ם: ואין חילוק בין אמרו במועד לאמרו בשאר ימות השנה.

[איש_ספר]

תודה רבה מאד לכל המגיבים.

א. הצב"י, יש"כ, הבאתי את המאירי בהמשך, ועי"ש שכתבתי שלדעתי שלחו בו יד.
ב. קולמוס (יש"כ על טרחתך בתשובות לכל החברים ובכלל זה באשכול זה), ר"ב ז'ולטי והמראה איש אינם ממין הענין, הם מדברים על קרבנות בפסח שאין להם שייכות לפסח, וגם המנ"ח מדבר על אימורין של קרבן שהוקרב בפסח, ואנחנו מחפשים קרבנות שהוקרבו כל השנה. השמלת בנימין זו מציאה יפה מאד מאד. יש"כ גדול.
ג. אריסמנדי, הוא הרב רינמן שהזכרתי למעלה, שפרסם דבריו בכמה מקומות, ומהם הדרום כנזכר למעלה.
ד. הוגה ומעיין. יש"כ. ואלו בעצם דברי רימ"ט, שלדעת הרמב"ם דלר"ש עובר בכל השנה, על כרחך מפרש שהאיסור כשהחמץ בעזרה, כי לומר שיש איסור כל השנה כשחמץ ברשותו זה כבר דבר שאין הדעת סובלתו, וכ"כ השמלת בנימין שהביא קולמוס, שרק לאומר שהאיסור רק כשהחמץ עמו בעזרה היה מקום לפרש שהאיסור כל השנה.

-------

אגב, כיון שהובאה כאן הגמרא כאן בי"ד כאן בחולו של מועד, יש להבין פשוטו של מקרא, למה לא אמרו כאן בי"ד כאן ביו"ט ובחולו של מועד, או כל לשון אחרת, בקיצור למה דלגו על יו"ט?
יש תשובה נפלאה ואמיתית של האדר"ת, מעניין עם מישהו נוסף עמד בקושי הזה. לפו"ר לא מצאתי.

[איש_ספר]

בפירוש המשניות שבסוף מהדורת עוז והדר, נדפסו בגליון לקט הערות על הפיה"מ, ושם יש מי שמבאר כמש"כ, וחתום "ד"ת" מי זה? (אינו דרך תמים)

דבש תמר, לר' דוד טייטלבוים.

יש"כ.
בין באוצר את החלק השני שבו הגהות לפיה"מ. אבל יש בה"ב. נשתדל להשיג בעז"ה.

[תוך כדי דיבור]

התיקון ברמב"ם וביאורו קצת דוחק, כי בלשונו "מועד" אין פירושו יו"ט אלא כל הפסח, כמו שפירש במשנה ריש פסחים לא בדק בתוך המועד יבדוק אחר המועד (אמנם אין זה חידושו שכבר הרי"ף פירש כן) וכמו שכתב בהל' יו"ט פ"ו הכ"ב שהימים בין ראשון לשביעי של פסח הם הנקראים מועד (וכן לשונו שם בכל עניין). ולפי זה אינו מיושב שיאמר "אין חילוק בין אמרו במועד או בשאר ימות הפסח" כי היינו הך.

אמנם מובן שבלא הביאור הוא דוחק עוד יותר.

אבל אמאי לא נימא דמודה ר"ש לר"י שהאיסור לא תשחט על חמץ דם זבחי היינו שלא יהא החמץ מצוי עמו שם? (ולא כחכמים שאסור שיהיה מצוי ברשותו אפילו חוץ לעזרה). ולפי זה שפיר אתיא להרמב"ם בשאר ימות השנה. וכן משמע קצת מלשונו לפני כן גבי פסח שני - שעל זה מוסיף להסביר מה שייך הלאו הזה בפסח שני, שאין חילוק בין אמרו במועד וכו'.
[אחר כך ראיתי שכבר הבאת כעין זה מהרי"מ טולידאנו ושגם הרב הוגה ומעיין כאן הלך בדרך זו].
ואין להקשות איפה מצאנו שיטה כזו שהמביא חטאת בסיוון ויש עמו חמץ עובר בל"ת, כי הרמב"ם גופיה פסק כחכמים.

[איש_ספר]

יש"כ גדול על המר"מ ללשון מועד, ותודה רבה גם על שאר הדברים. (התמיה שלי היתה שאיש לא מזכיר שיש בכלל שיטה תנאית כזו, אפי' שלא להלכה)

אם זה נכון שהרמב"ם אכן מתכון למה שכתב ואין כאן ט"ס, אז בעצם הרמב"ם היה כ"כ בטוח בדבריו עד שהוציא את המשנה מפשטותה, שהרי במשנה אמרו: רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחט שלא לשמה: ובא הרמב"ם ואומר, מועד לאו דוקא אלא היינו כל השנה כולה. וכן בגמ' שציטט המשגיח שאמרו שהברייתא שכתוב בה שהמולק את העוף על החמץ חייב, כאן בחולו של מועד, וגם כאן יגיד הרמב"ם חולו של מועד לאו דוקא, אלא הו"ה כל השנה כולה. וכמה דוחק יש בדבר.

[איש_ספר]

אגב, כיון שהובאה כאן הגמרא כאן בי"ד כאן בחולו של מועד, יש להבין פשוטו של מקרא, למה לא אמרו כאן בי"ד כאן ביו"ט ובחולו של מועד, או כל לשון אחרת, בקיצור למה דלגו על יו"ט?
יש תשובה נפלאה ואמיתית של האדר"ת, מעניין עם מישהו נוסף עמד בקושי הזה. לפו"ר לא מצאתי.

האדר"ת בטוב ירושלים הנדפס עה"ג של הירושלמי, מבאר קושט דברי אמת, שהרי איזה עוף קרב ביו"ט? רק עוף של עולת ראיה ורק לדעת הרמב"ם שאפשר להביא עולת ראיה בעוף (הגרממ"ש היה מספר שהמורה שלו בחיפה אמר שהרמב"ם הזה הוא נגזר מהשקפתו הסוציאלית...), אבל באותה ברייתא שכתוב בה שהמולק את העוף על החמץ חייב, כתוב אחד המזה, ועולת העוף אין בה הזאה אלא מיצוי, וע"כ מדובר בחטאת העוף, וחטאת העוף שהיא קרבן יחיד ואין זמנה קבוע, כמובן אינה קריבה ביו"ט. וש"י מד"נ.

[כהן]

ולפי"ז לשי' רבי שמעון קרבן תודה שבא עם חלות חמץ הוא התר מיוחד מגזה"כ,פלא פלאים

[איש_ספר]

ולפי"ז לשי' רבי שמעון קרבן תודה שבא עם חלות חמץ הוא התר מיוחד מגזה"כ,פלא פלאים

עיין בשמלת בנימין שהעלה כאן קולמוס, שמתייחס להערה זו (הוא כותב שהיה מקום לומר שכן הוא לר"ש, וכותב עוד שאין להקשות מתודה שכך צוותה תורה, כמו הקטרת מנחות של חמץ אע"פ שיש איסור של הקטרת חמץ).

[סוקר]

בפירוש המשניות שבסוף מהדורת עוז והדר, נדפסו בגליון לקט הערות על הפיה"מ, ושם יש מי שמבאר כמש"כ, וחתום "ד"ת" מי זה? (אינו דרך תמים)

דבש תמר, לר' דוד טייטלבוים.

יש"כ.
בין באוצר את החלק השני שבו הגהות לפיה"מ. אבל יש בה"ב. נשתדל להשיג בעז"ה.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 5&pgnum=75
הנה זה
הוא כבר מתייחס לרמב"ם המשופץ כאילו הוא הנוסח המקורי...
ההסבר שלו למה לפי הרמב"ם כתוב במשנה מועד, אינו משכנע...
(גם נראה שהוא מפרש מועד כחוה"מ, והרמב"ם לפי הנוסחה המשוחזרת נראה שמפרש מועד כיו"ט)

[הוגה ומעיין]

[(הגרממ"ש היה מספר שהמורה שלו בחיפה אמר שהרמב"ם הזה הוא נגזר מהשקפתו הסוציאלית...)

האם יש קשר ל"מורה" הזה?

[כהן]

ולפי"ז לשי' רבי שמעון קרבן תודה שבא עם חלות חמץ הוא התר מיוחד מגזה"כ,פלא פלאים

עיין בשמלת בנימין שהעלה כאן קולמוס, שמתייחס להערה זו (הוא כותב שהיה מקום לומר שכן הוא לר"ש, וכותב עוד שאין להקשות מתודה שכך צוותה תורה, כמו הקטרת מנחות של חמץ אע"פ שיש איסור של הקטרת חמץ).

יש לדון דר"ש ס"ל כרבנן דקק"ל לאו ממון בעלים ואמנם עדין עובר בבל יראה מחמת דהו"ל גורם לממון וכמבואר בפסחים ד"ה אך כבר דנו בזה האם ד"ז הוא רק לבל יראה או גם ללאו דשחיטה על החמץ

[איש_ספר]

לא הבנתי, אודה לו אם יבאר דבריו בטוב.
----

יש לי איזה השערה "פרועה" בכל הענין הזה.

רבי שמעון הרי סובר שחמץ בערב פסח (תוקנה ט"ס) אינו אסור כלל. לדעת תוספות באכילה אסור (מדין תשביתו) ורק הנאה מותר. לדעת בעל המאור ודעימיה, גם באכילה מותר. והנה בבעל המאור כ' שמ"מ אית ליה לר"ש לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי, והיינו שבשעה שרוצה להקריב מבער חמצו.
אבל בפרישה, כתב דבר מרעיש, שלרבי שמעון שלית ליה איסור חמץ בער"פ, האיסור הוא להקטיר את הפסח עם החמץ ודלא כלחמי תודה (גם האברבנאל, מבאר קושית שבכל הלילות חמץ ומצה, שפסח הוא כקרבן תודה והיה ראוי שיקריבו עמו לחמי חמץ ומצה)!
וכבר העיר במחזיק ברכה שנעלמו מהפרישה דברי בעל המאור. עכ"פ אלו דברי הפרישה.
לדבריו ודאי שאפשר שר"ש יסבור איסור זה כל השנה.

אלא שכנראה הא בורכא היא. שהרי בלא"ה אסרה תורה להקטיר חמץ על המזבח, ורק שבאו לומר שבפסח אינו כתודה, אבל שאר קרבנות א"צ לאיסור כזה.

[(הגרממ"ש היה מספר שהמורה שלו בחיפה אמר שהרמב"ם הזה הוא נגזר מהשקפתו הסוציאלית...)

האם יש קשר ל"מורה" הזה?

מעולם לא שמעתי ממנו או בכלל על איזה קשר שהיה ביניהם. (ולא שמענו אינה ראיה).

[אברהם]

אכן פלא פלאים.

על דרך הלומדות (..) היה אפשר ליישב, דלשיטת ר"ש שהאיסור בכל ימי הפסח, אין זה משום שרק בפסח אסרה תורה לשחוט על החמץ אלא משום דרק בפסח יש חמץ המחוייב בביעור [כלומר, אין זה דין בקרבנות 'הפסח' (שהרי מדובר בכל קרבנות שבאים בפסח, ואין להם שום שייכות עם המועד) אלא הוא דין 'בחמץ' הפסח, שרק בפסח החמץ אוסר את ההקרבה].

וזהו שדקדק הרמב"ם לומר, דאין זה דוקא במועד [=ביו"ט, כמו שפירשו הנ"ל] אלא גם בשאר ימות השנה שצריך לבער בהם את החמץ [=כלו', ימי חוה"מ פסח] ג"כ חייב לר"ש.

************

שאלת עם הארץ: מה הדין השוחט קרבן לאחר הפסח עבור בן חו"ל שאצלו עדיין פסח ויש ברשותו חמץ?

להנ"ל יתחייב משום אל תשחט על חמץ, דאף דההקרבה היא 'בשאר ימות השנה', מ"מ סו"ס יש עמו 'חמץ בפסח'.

[בברכה המשולשת]

רבי שמעון הרי סובר שחמץ בפסח אינו אסור כלל. לדעת תוספות באכילה אסור (מדין תשביתו) ורק הנאה מותר. לדעת בעל המאור ודעימיה, גם באכילה מותר. ).

סליחה על הבורות- אבל נראה לי שזה לא ייתכן כלל שלר"ש אין איסור אכילת חמץ בפסח

[אפרקסתא דעניא]

רבי שמעון הרי סובר שחמץ בפסח אינו אסור כלל. לדעת תוספות באכילה אסור (מדין תשביתו) ורק הנאה מותר. לדעת בעל המאור ודעימיה, גם באכילה מותר. ).

סליחה על הבורות- אבל נראה לי שזה לא ייתכן כלל שלר"ש אין איסור אכילת חמץ בפסח

ט"ס. בערב פסח.

[כהן]

לא הבנתי, אודה לו אם יבאר דבריו בטו
----

יש לי איזה השערה "פרועה" בכל הענין הזה.

רבי שמעון הרי סובר שחמץ בפסח אינו אסור כלל. לדעת תוספות באכילה אסור (מדין תשביתו) ורק הנאה מותר. לדעת בעל המאור ודעימיה, גם באכילה מותר. והנה בבעל המאור כ' שמ"מ אית ליה לר"ש לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי, והיינו שבשעה שרוצה להקריב מבער חמצו.
אבל בפרישה, כתב דבר מרעיש, שלרבי שמעון שלית ליה איסור חמץ בער"פ, האיסור הוא להקטיר את הפסח עם החמץ ודלא כלחמי תודה (גם האברבנאל, מבאר קושית שבכל הלילות חמץ ומצה, שפסח הוא כקרבן תודה והיה ראוי שיקריבו עמו לחמי חמץ ומצה)!
וכבר העיר במחזיק ברכה שנעלמו מהפרישה דברי בעל המאור. עכ"פ אלו דברי הפרישה.
לדבריו ודאי שאפשר שר"ש יסבור איסור זה כל השנה.

אלא שכנראה הא בורכא היא. שהרי בלא"ה אסרה תורה להקטיר חמץ על המזבח, ורק שבאו לומר שבפסח אינו כתודה, אבל שאר קרבנות א"צ לאיסור כזה.

כונתי שבתודה אינו שוחט על חמץ דידיה כיון שהרי החלות הם הקדש ואמנם הם קק"ל וא"כ הדין תלוי אי קק"ל ממון בעלים
אכן גם למ"ד דקק"ל ממון גבוה עדין נחשבים חלות תודה כחמץ דידיה [לענין בל יראה] שהרי הוא חייב באחריותן עד אחר הזריקה ואי יאבדו יתחייב בתודה אחרת וע"ז כתבתי שיתכן שהגם שדבר שחייב באחריותו נחשב כדידיה לעבור עליו בבל יראה מ"מ יתכן שהוא חידוש מיוחד לענין בל יראה ולענין דין שוחט על החמץ לא סגי בחיוב אחריות

לפי"ד הדרישה כונת התורה לומר שאין חיוב מחודש של חלות בכל הקרבנות כמו בתודה וא"כ תירוצך עולה יפה שנתחדש כאן שאין להביא חלות חמץ עם כל הקרבנות [צ"ב מהיכ"ת שצריך להביא ובשלמא פסח י"ל כאברבנאל וג"ז דחוק מאד] ולא הבנתי מה הקשית וגם הרי חלות תודה אינם נקטרים על המזבח כלל ואין בהם שום איסור גם של מחמץ מנחה שהרי אינם אינם מנחה עי' תוס' ריש כל המנחות

[איש_ספר]

לא הבנתי, אודה לו אם יבאר דבריו בטו
----

יש לי איזה השערה "פרועה" בכל הענין הזה.

רבי שמעון הרי סובר שחמץ בפסח אינו אסור כלל. לדעת תוספות באכילה אסור (מדין תשביתו) ורק הנאה מותר. לדעת בעל המאור ודעימיה, גם באכילה מותר. והנה בבעל המאור כ' שמ"מ אית ליה לר"ש לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי, והיינו שבשעה שרוצה להקריב מבער חמצו.
אבל בפרישה, כתב דבר מרעיש, שלרבי שמעון שלית ליה איסור חמץ בער"פ, האיסור הוא להקטיר את הפסח עם החמץ ודלא כלחמי תודה (גם האברבנאל, מבאר קושית שבכל הלילות חמץ ומצה, שפסח הוא כקרבן תודה והיה ראוי שיקריבו עמו לחמי חמץ ומצה)!
וכבר העיר במחזיק ברכה שנעלמו מהפרישה דברי בעל המאור. עכ"פ אלו דברי הפרישה.
לדבריו ודאי שאפשר שר"ש יסבור איסור זה כל השנה.

אלא שכנראה הא בורכא היא. שהרי בלא"ה אסרה תורה להקטיר חמץ על המזבח, ורק שבאו לומר שבפסח אינו כתודה, אבל שאר קרבנות א"צ לאיסור כזה.

כונתי שבתודה אינו שוחט על חמץ דידיה כיון שהרי החלות הם הקדש ואמנם הם קק"ל וא"כ הדין תלוי אי קק"ל ממון בעלים
אכן גם למ"ד דקק"ל ממון גבוה עדין נחשבים חלות תודה כחמץ דידיה [לענין בל יראה] שהרי הוא חייב באחריותן עד אחר הזריקה ואי יאבדו יתחייב בתודה אחרת וע"ז כתבתי שיתכן שהגם שדבר שחייב באחריותו נחשב כדידיה לעבור עליו בבל יראה מ"מ יתכן שהוא חידוש מיוחד לענין בל יראה ולענין דין שוחט על החמץ לא סגי בחיוב אחריות

לפי"ד הדרישה כונת התורה לומר שאין חיוב מחודש של חלות בכל הקרבנות כמו בתודה וא"כ תירוצך עולה יפה שנתחדש כאן שאין להביא חלות חמץ עם כל הקרבנות [צ"ב מהיכ"ת שצריך להביא ובשלמא פסח י"ל כאברבנאל וג"ז דחוק מאד] ולא הבנתי מה הקשית וגם הרי חלות תודה אינם נקטרים על המזבח כלל ואין בהם שום איסור גם של מחמץ מנחה שהרי אינם אינם מנחה עי' תוס' ריש כל המנחות

מסוף דבריך נראה שמפורש בתוספות שהמחמץ לחמי תודה אינו עובר, ויש לתקן הדברים. וכדלהלן:
בתו"כ אמרו על שאור שהותר מכללו, וכ"ה בגמ' מנחות נח, ופשטות הדברים שהותר מכללו בשתי הלחם ובלחמי תודה וכ"פ הראב"ד בפי' לתו"כ, אבל הרמב"ן פ' צו, כותב שרק שתי הלחם כי לחמי תודה אינם קרוים מנחה, ובפי' הטור תמה מה בין שתי הלחם ללחמי תודה. ואיזה איסור חמץ יש בהם שהותרו מכללו, יש לפרש בתרי אנפי, או כמו שמצינו שמקטיר שתי הלחם עובר משום כל שממנו לאישים כיון שהכבשים קרבים, ואולי זה גם עושה שם קרבן על הלחמים לענין חמץ, ויותר נראה שהוא משום התנופה וההגשה שיש בשתיהן, ואולי גם התנופה וההגשה בכלל איסור. וא"כ המחמץ לחמי תודה שנוי במחלוקת הראב"ד והרמב"ן
עכ"פ לכה"פ בד' הראב"ד מוכח שיש בלחמי תודה איסור הקטרת חמץ שהותר מכללו. ולפי"ז לא היתה צריכה תורה להזהיר על הבאת לחמים בשאר קרבנות ורק בפסח משום דדמיא לתודה (וע"ד מש"כ אברבנאל).
למקורות הדברים נסתייעתי מהערות לקר"א הנדמ"ח מנחות דף נח ע"א וממילואים בסוף בתוספת נופך בס"ד.

[כהן]

יש"כ מענין מאד
ואמנם הנך צודק בעיקר דבריך שלראב"ד א"א להביא לחם בשאר קרבנות דהוי מקטיר חמץ אך אין הכרח שאסור לחמץ לחמי תודה שזה תלוי בשם מנחה ולחמי תודה מפורש בגמ' דאינם מנחה

[איש_ספר]

יש"כ מענין מאד
ואמנם הנך צודק בעיקר דבריך שלראב"ד א"א להביא לחם בשאר קרבנות דהוי מקטיר חמץ אך אין הכרח שאסור לחמץ לחמי תודה שזה תלוי בשם מנחה ולחמי תודה מפורש בגמ' דאינם מנחה

מנין הפשטות שהא בהא תליא?

[כהן]

כך הבנתי מדבריך

מסוף דבריך נראה שמפורש בתוספות שהמחמץ לחמי תודה אינו עובר, ויש לתקן הדברים.

[איש_ספר]

התכוונתי לשאול מה המקור שהאיסור לחמץ תלוי בשם מנחה

[אביאסף]

אודה מאד למי שיקדיש מזמנו לקרוא את הדברים ואולי יהיה בידו לסייע להבהיר את התעלומה הזו, שהיא ממש קרוב לגדר "מידי דלא רמיזא באוצר" רח"ל..."

במשנה פסחים סג ע"א נמנו שלוש שיטות בדין הלאו של לא תשחט על חמץ דם זבחי.

ת"ק: אין האיסור אמור אלא בקרבן פסח בלבד.
רבי יהודה: מוסיף גם תמיד של בין הערביים.
רבי שמעון: בערב פסח, רק פסח בלבד, במועד (היינו יו"ט וחוה"מ) גם שאר קרבנות.

(הקטע הזה אינו מוכרח להבנת נושא האשכול, וניתן לדלגו למי שהוא לטורח עליו : ועוד מוסיף רבי שמעון, שרק קרבן כשר עוברים עליו משום לא תשחט ולכן, אם שחט את הפסח על החמץ במועד, כיון שהוא פסול, אינו עובר (אא"כ שחטו שלא לשמו שאז הוא הופך להיות שלמים ככל מותר הפסח). וכן אם שחט במועד חטאת שלא לשמה שדינה שהיא פסולה, גם עליה לא עובר, אבל שאר קרבנות אפילו שחטן שלא לשמן, שהרי הם כשרים).

הרמב"ם בפירושו למשנה, מבאר את דברי רבי שמעון וזה לשונו:

ואין חילוק בין אמרו במועד או בשאר ימות השנה. והטעם שלר' שמעון אם שחט שאר קרבנות על החמץ בשאר ימות השנה בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה, הוא הכלל שאצלינו והוא אמרם בתחלת זבחים כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אף על פי שלא עלו לבעלים משום חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן. והלכה כחכמים.

תיבות "בשאר ימות השנה", מופיעות גם במקור הערבי בלשון הקודש, כך שהרב פרופ' לשפות שמיות, הוגה ומעיין, לא יושיענו. (לפחות לא כשבתו כפרופ'...).

לרבי שמעון המביא קרבן בשאר ימות השנה ויש ברשותו חמץ עובר בל"ת? הנשמע כדבר הזה או הנראה כמוהו?
האם יש איניש על יבשתא שמצטט את שיטת הרמב"ם הלזו (בדעת ר"ש)???


המשך יבוא

פלא בעיני שלא הזכירו כלל באשכול זה דברי הירושלמי בפסחים שם פ"ה ה"ד דמפורש שם דלר"ש אין עוברין על שאר זבחים אלא בשעה שיש איסור בל יראה ובל ימצא.
מיהו בבבלי ס"ד א' ממעטים שאר זבחים בי"ד לר"ש דאין חייבין על שאר זבחים בשעה שחייבין על פסח ולכאו' אמאי צריך מיעוט הא לר"ש חמץ בערב פסח מותר אלא ע"כ דהבבלי לא ס"ל כהירושלמי הנ"ל וס"ל דגם בזמן דליכא ב" וב"י חייבין לר"ש וא"כ שפיר אפשר כדברי הר"מ דגם בשאר ימות השנה חייבין חוץ מערב פסח אחר חצות שהוא זמן פסח (ומ"מ זהו מילתא דתמיהא קצת שיהיו חייבים כל ימות השנה ופטורין בערב פסח ולפי"ז קרא דמחייב על פסח לא בא לחייב אלא אדרבה בא לפטור שאר זבחים וצ"ע).
ובעיקר שיטת הר"מ נראה דהדבר שיייך לשיטת הר"מ בסה"מ דאין האיסור לשחוט פסח על החמץ אלא האיסור להחזיק חמץ בשעת שחיטת הפסח וא"כ לר"ש שחייבין גם על שאר זבחים זהו ג"כ גדר האיסור היינו שאסור להחזיק חמץ בשעת זביחתם ואין זה שייך לאיסור חמץ הכללי ולהכי גם בשאר ימות השנה דינא הכי.
קצרתי מחמת דוחק הזמן, אם לא הובנתי אשמח להסביר מאוחר יותר.

[איש_ספר]

אודה מאד למי שיקדיש מזמנו לקרוא את הדברים ואולי יהיה בידו לסייע להבהיר את התעלומה הזו, שהיא ממש קרוב לגדר "מידי דלא רמיזא באוצר" רח"ל..."

במשנה פסחים סג ע"א נמנו שלוש שיטות בדין הלאו של לא תשחט על חמץ דם זבחי.

ת"ק: אין האיסור אמור אלא בקרבן פסח בלבד.
רבי יהודה: מוסיף גם תמיד של בין הערביים.
רבי שמעון: בערב פסח, רק פסח בלבד, במועד (היינו יו"ט וחוה"מ) גם שאר קרבנות.

(הקטע הזה אינו מוכרח להבנת נושא האשכול, וניתן לדלגו למי שהוא לטורח עליו : ועוד מוסיף רבי שמעון, שרק קרבן כשר עוברים עליו משום לא תשחט ולכן, אם שחט את הפסח על החמץ במועד, כיון שהוא פסול, אינו עובר (אא"כ שחטו שלא לשמו שאז הוא הופך להיות שלמים ככל מותר הפסח). וכן אם שחט במועד חטאת שלא לשמה שדינה שהיא פסולה, גם עליה לא עובר, אבל שאר קרבנות אפילו שחטן שלא לשמן, שהרי הם כשרים).

הרמב"ם בפירושו למשנה, מבאר את דברי רבי שמעון וזה לשונו:

ואין חילוק בין אמרו במועד או בשאר ימות השנה. והטעם שלר' שמעון אם שחט שאר קרבנות על החמץ בשאר ימות השנה בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה, הוא הכלל שאצלינו והוא אמרם בתחלת זבחים כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אף על פי שלא עלו לבעלים משום חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן. והלכה כחכמים.

תיבות "בשאר ימות השנה", מופיעות גם במקור הערבי בלשון הקודש, כך שהרב פרופ' לשפות שמיות, הוגה ומעיין, לא יושיענו. (לפחות לא כשבתו כפרופ'...).

לרבי שמעון המביא קרבן בשאר ימות השנה ויש ברשותו חמץ עובר בל"ת? הנשמע כדבר הזה או הנראה כמוהו?
האם יש איניש על יבשתא שמצטט את שיטת הרמב"ם הלזו (בדעת ר"ש)???


המשך יבוא

פלא בעיני שלא הזכירו כלל באשכול זה דברי הירושלמי בפסחים שם פ"ה ה"ד דמפורש שם דלר"ש אין עוברין על שאר זבחים אלא בשעה שיש איסור בל יראה ובל ימצא.
מיהו בבבלי ס"ד א' ממעטים שאר זבחים בי"ד לר"ש דאין חייבין על שאר זבחים בשעה שחייבין על פסח ולכאו' אמאי צריך מיעוט הא לר"ש חמץ בערב פסח מותר אלא ע"כ דהבבלי לא ס"ל כהירושלמי הנ"ל וס"ל דגם בזמן דליכא ב" וב"י חייבין לר"ש וא"כ שפיר אפשר כדברי הר"מ דגם בשאר ימות השנה חייבין חוץ מערב פסח אחר חצות שהוא זמן פסח (ומ"מ זהו מילתא דתמיהא קצת שיהיו חייבים כל ימות השנה ופטורין בערב פסח ולפי"ז קרא דמחייב על פסח לא בא לחייב אלא אדרבה בא לפטור שאר זבחים וצ"ע).
ובעיקר שיטת הר"מ נראה דהדבר שיייך לשיטת הר"מ בסה"מ דאין האיסור לשחוט פסח על החמץ אלא האיסור להחזיק חמץ בשעת שחיטת הפסח וא"כ לר"ש שחייבין גם על שאר זבחים זהו ג"כ גדר האיסור היינו שאסור להחזיק חמץ בשעת זביחתם ואין זה שייך לאיסור חמץ הכללי ולהכי גם בשאר ימות השנה דינא הכי.
קצרתי מחמת דוחק הזמן, אם לא הובנתי אשמח להסביר מאוחר יותר.

יפה כתבת!
(הסוף הוא לרפא שבר על נקלה, כי דבר של תימה לומר שיש איסור להיזק חמץ בבית למי שמביא קרבן באמצע השנה).
אגב במאירי של זכרון ושל המאור, גם בפעם השניה כבר אין זכר לסוגר עגול ומרובע, והתיקון מופיע כאילו כך כתוב במקור!

[איש_ספר]

מתברר שבדפוס ווילנא, תיקנו את הרמב"ם כך:

ואין חילוק בן אמרו במועד או בשאר ימות (השנה) [הפסח]. וכן בקטע השני.


הרב המאירי העתיק את פירוש הרמב"ם. וכך באים הדברים במהדורת מכון התלמוד:

הקובץ המצורף מאירי.png לא זמין יותר.

הבחירה.png (24.11 KiB) נצפה 10449 פעמים

בהופעה השניה רואים שהעורך ז"ל, תיקן, בהופעה הראשונה היה מתוקן מעיקרא? ליבי אומר לי שגם שם תוקן בלי לסמן. בנתים אין לי כת"י לאמת את תחושתי.

אכן נודע הדבר!
לפנינו תמונת כתב היד:

ויש"כ של הרב דוד ארונובסקי מיד הרב הרצוג בירושלים על טרחתו המרובה באיתור כתב היד ובמציאת הפסקה.

מאירי כתב יד.jpeg (102.18 KiB) נצפה 10444 פעמים

[ובפיהמ"ש מהדורת המאור, כתבו בהערות שבדפוס ווילנא תיקנו "ימות הפסח" וכ"ה במאירי... אוי לה לאותה בשוה]

[איש רגיל]

זהו כתב ידו של המאירי?

[איש_ספר]

לא

[איש רגיל]

נשתוממתי לחנם, כי שמעתי בעבר שלא המאירי כתב את פירוש המשנה להרמב"ם קודם פירושו, אלא המעתיקים צירפוהו.