פוסקים

[שליטא]

תגובה לyankev

מחילה אבל עשית סלט..

אבל במקום שאני יטרח להסביר (ואם אני מנחש נכון לא קראת את כל מה שכתבתי) אני ישאל אותך שאלה..
תגיד לי מתי יש ספק דאו' לחומרא כלומר תן לי דוגמא ציורית..
וכמובן לפי הרמב"ם..

טוב, אני רואה שצריך סבלנות איתך. אז בסדר.

דוגמאות 'ציוריות':
א- מחלוקת ר"ש וחכמים גבי פירכוס של בהמה מסוכנת בחולין (לז) יש שפסקו כר"ש ויש שפסקו כחכמים למרות הכלל ר"ש וחכמים הלכה כחכמים (ראה שו"ע יו"ד סימן י"ז וב"י שם ונו"כ ושם מוסבר דעת הסוברים הלכה כר"ש) אז אתה שואל בשביל מה צריך את הפוסקים שיפסקו? אז אני ישאל אותך מדוע צריך את הלוחמים שילחמו ומדוע צריך את התופרים שיתפרו, הלא זה מלאכתם?! ('תורתם אומנותם')
ב- מחלוקת בהבנת הסוגייה בגמרא יש המון פעמים. דוגמא בסיסית לדבר ראה מסכת שבת בתחילת פרק כירה, ושו"ע סימן רנ"ב וב"י שם ואז בין תבין כיצד נוצרת מחלוקת בין הראשונים שזה מפרש בכה ולפי דבריו מותר לעשות דבר שלפי השני הוא איסור דאורייתא, וזה מפרש בכה ולפי דבריו אסור לעשות דבר שלפי השני אפילו מדרבנן מותר לעשות אותו. עכשיו לכל אחד מהראשונים האלו יש תלמידים- והם נוהגים לפי רבם, מגיע איזה שלב שמתערבבים אלו עם אלו, ובא פוסק ואומר ששני הצדדים נראים מאוד חזקים וקשה להכריע בזה ולכן בשבילו ואני חוזר ומדגיש בשבילו יש ספק דאורייתא בדבר. וזו הסיבה שבשבילה צריך פוסקים שיאמרו ספק דאורייתא לחומרא. ואני מקווה שבזה תנוח דעתך בזה ובבא.

אני אסביר לך בבדידים..
א-נאמר שיש מחלוקת בין תנאים במשנה..
ולא נפסק בגמ' ההלכה..
באים הראשונים ואומרים את דעתם..
עד שבא השולחן ערוך ואמר את דעתו..
עד כאן אין לי קושיא..
(אפשר להתעקש שיש קושיא אבל אני לא רוצה להתעקש)

אחרי השולחן ערוך..
באו כל האחרונים ולא חדשו שום דבר בהלכה..
שאין לו מקור בראשונים או בדעות קדומות..
כאן הקושיא שאם כן בשביל מה הם כתבו את דעתם בשבילנו..
(שעוד לא הגענו להוראה)
הרי ספק דאו' לחומרא כו'..
בסדר..

ב-כנ"ל באות א..

[מיימונד]

תגובה לyankev
אני אסביר לך בבדידים..
א-נאמר שיש מחלוקת בין תנאים במשנה..
ולא נפסק בגמ' ההלכה..
באים הראשונים ואומרים את דעתם..
עד שבא השולחן ערוך ואמר את דעתו..
עד כאן אין לי קושיא..
(אפשר להתעקש שיש קושיא אבל אני לא רוצה להתעקש) היכן אתה יכול להתעקש כאן בדיוק? אדרבה תתעקש אולי יבינו אותך יותר, בינתיים אינך מובן

אחרי השולחן ערוך..
באו כל האחרונים ולא חדשו שום דבר בהלכה..
שאין לו מקור בראשונים או בדעות קדומות..
כאן הקושיא שאם כן בשביל מה הם כתבו את דעתם בשבילנו..
(שעוד לא הגענו להוראה)
הרי ספק דאו' לחומרא כו'..
בסדר..

ב-כנ"ל באות א..

א- מה זה בדידים?
ב- אם אתה מנסה לשאול על מקרה שהראשונים כבר פסקו הלכה זה לצד זה, וזה לצד זה, מדוע האחרונים (לדוגמא השו"ע) אומר ספק דאורייתא לחומרא? התשובה לכך היא: שאין הכי נמי, אין אתה צריך את השו"ע שיאמר לך את זה. אבל הוא כתב זה משום שלא כולם יודעים שיש חולקים, ושיש שתי דעות. מובן?

[שליטא]

בדידים זה כמו מקלות אחדים אחדים..
כלומר להסביר כל דבר..

אני מתכוון על האחרונים אחרי השו"ע..
עכשיו מובן..?

[מיימונד]

בדידים זה כמו מקלות אחדים אחדים..
כלומר להסביר כל דבר..

אני מתכוון על האחרונים אחרי השו"ע..
עכשיו מובן..?

אותה תשובה. (אם שמת לב, כתבתי: לדוגמא השו"ע, אבל אותה תשובה אתן לך גם לגבי המשנ"ב והשאר).

[שליטא]

בדידים זה כמו מקלות אחדים אחדים..
כלומר להסביר כל דבר..

אני מתכוון על האחרונים אחרי השו"ע..
עכשיו מובן..?

אותה תשובה. (אם שמת לב, כתבתי: לדוגמא השו"ע, אבל אותה תשובה אתן לך גם לגבי המשנ"ב והשאר).

ההבדל בין שו"ע לשאר הפוסקים שבאו אחריו..
זה ששאר הפוסקים שבאו אחרי השו"ע - הם כתבו את הצדדים של האוסרים והמתירים אלא שהם פעמים רבות החמירו בדרבנן..

לשו"ע נניח שיכול להכריע בדרבנן - כי קבלנו את הוראותיו..

אבל לשאר הפוסקים הבאים אחריו -לכתוב את הצדדים של האוסרים והמתירים בדרבנן-ניחה..
אבל להכריע להחמיר -קשיא..
עכשיו מובן?

[מיימונד]

בדידים זה כמו מקלות אחדים אחדים..
כלומר להסביר כל דבר..

אני מתכוון על האחרונים אחרי השו"ע..
עכשיו מובן..?

אותה תשובה. (אם שמת לב, כתבתי: לדוגמא השו"ע, אבל אותה תשובה אתן לך גם לגבי המשנ"ב והשאר).

ההבדל בין שו"ע לשאר הפוסקים שבאו אחריו..
זה ששאר הפוסקים שבאו אחרי השו"ע - הם כתבו את הצדדים של האוסרים והמתירים אלא שהם פעמים רבות החמירו בדרבנן..

לשו"ע נניח שיכול להכריע בדרבנן - כי קבלנו את הוראותיו..

אבל לשאר הפוסקים הבאים אחריו -לכתוב את הצדדים של האוסרים והמתירים בדרבנן-ניחה..
אבל להכריע להחמיר -קשיא..
עכשיו מובן?

להחמיר בדרבנן?
אולי תתן דוגמה אחת שקשה לך בהלכה ונשתדל לפתור לך אותה בעזרת השם.

[שליטא]

כל מקום שהמשנה ברורה מביא מחלוקת בפוסקים איך לפרש את השולחן ערוך והוא מכריע להחמיר..
על זה אני קאי..

כלומר תתן דוג' אחת שצריך באמת להחמיר כדברי המשנה ברורה..
(חוץ מיחיד כנגד כל הפוסקים כנ"ל.. למרות שגם זה אינו ברור ואכמ"ל..)
ואז נראה עם דברי המשנה ברורה זה הנהגה או עיקר הדין..

[מיימונד]

כל מקום שהמשנה ברורה מביא מחלוקת בפוסקים איך לפרש את השולחן ערוך והוא מכריע להחמיר..
על זה אני קאי..

כלומר תתן דוג' אחת שצריך באמת להחמיר כדברי המשנה ברורה..
(חוץ מיחיד כנגד כל הפוסקים כנ"ל.. למרות שגם זה אינו ברור ואכמ"ל..)
ואז נראה עם דברי המשנה ברורה זה הנהגה או עיקר הדין..

בוא ואסביר לך דבר:
המשנה ברורה הוא אחרון, ומי שהגיע להוראה רשאי לחלוק עליו, זה קודם כל צריך לדעת (ואכן יש הרבה בדורינו שחולקים עליו, ודברים אמורים על בני אשכנז כגון הרב אלישיב ועוד רבנים אשכנזים פחות מפורסמים, אבל בני ספרד רבים מהם כלל לא נשמעים להוראותיו וכידוע).
וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר. אכן במקום שיש אצלו ספק בדבר והוא רואה שאחרונים אחרים לא הכריעו בזה לפי דעתם שלהם, אז הוא מכריע מעצמו להקל, כי כאן יש לו ספק כמו מי להכריע.

[שליטא]

כל מקום שהמשנה ברורה מביא מחלוקת בפוסקים איך לפרש את השולחן ערוך והוא מכריע להחמיר..
על זה אני קאי..

כלומר תתן דוג' אחת שצריך באמת להחמיר כדברי המשנה ברורה..
(חוץ מיחיד כנגד כל הפוסקים כנ"ל.. למרות שגם זה אינו ברור ואכמ"ל..)
ואז נראה עם דברי המשנה ברורה זה הנהגה או עיקר הדין..

בוא ואסביר לך דבר:
המשנה ברורה הוא אחרון, ומי שהגיע להוראה רשאי לחלוק עליו, זה קודם כל צריך לדעת (ואכן יש הרבה בדורינו שחולקים עליו, ודברים אמורים על בני אשכנז כגון הרב אלישיב ועוד רבנים אשכנזים פחות מפורסמים, אבל בני ספרד רבים מהם כלל לא נשמעים להוראותיו וכידוע).
וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר. אכן במקום שיש אצלו ספק בדבר והוא רואה שאחרונים אחרים לא הכריעו בזה לפי דעתם שלהם, אז הוא מכריע מעצמו להקל, כי כאן יש לו ספק כמו מי להכריע.

טעות בידך..
גם אם נראה לו פרוש הסוגיא כדברי המחמירים..
הוא יכול להחמיר על עצמו..
אבל לגבי אחרים על זה נאמר ספק דרבנן לקולא..
אלא אם כן הוא כותב שמעיקר הדין מותר אבל לענ"ד נראה שכך וכך..

[מיימונד]

כל מקום שהמשנה ברורה מביא מחלוקת בפוסקים איך לפרש את השולחן ערוך והוא מכריע להחמיר..
על זה אני קאי..

כלומר תתן דוג' אחת שצריך באמת להחמיר כדברי המשנה ברורה..
(חוץ מיחיד כנגד כל הפוסקים כנ"ל.. למרות שגם זה אינו ברור ואכמ"ל..)
ואז נראה עם דברי המשנה ברורה זה הנהגה או עיקר הדין..

בוא ואסביר לך דבר:
המשנה ברורה הוא אחרון, ומי שהגיע להוראה רשאי לחלוק עליו, זה קודם כל צריך לדעת (ואכן יש הרבה בדורינו שחולקים עליו, ודברים אמורים על בני אשכנז כגון הרב אלישיב ועוד רבנים אשכנזים פחות מפורסמים, אבל בני ספרד רבים מהם כלל לא נשמעים להוראותיו וכידוע).
וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר. אכן במקום שיש אצלו ספק בדבר והוא רואה שאחרונים אחרים לא הכריעו בזה לפי דעתם שלהם, אז הוא מכריע מעצמו להקל, כי כאן יש לו ספק כמו מי להכריע.

טעות בידך..
גם אם נראה לו פרוש הסוגיא כדברי המחמירים..
הוא יכול להחמיר על עצמו..
אבל לגבי אחרים על זה נאמר ספק דרבנן לקולא..
אלא אם כן הוא כותב שמעיקר הדין מותר אבל לענ"ד נראה שכך וכך..

אתה כותב "טעות בידך", ואני לא מצליח להבין במה...
(בפעם הבאה שאתה כותב "טעות בידך" תסביר את דבריך ותאמר: טעות בידך לגבי מה שכתבת כך וכך... כי קשה לי לנחש על מה אתה מתכוין)

[שליטא]

מיימונד אתה כתבת ..וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר..

ואני כתבתי טעות בידיך..
כי לא משנה מה דעת המשנה ברורה..
(חוץ מזה קראת את ההודעה הראשונה שלי באשכול הזה..?)
כשהוא מורה לאחרים גם אם דעתו לאסור וכך יצא לו מלמודו..
על כל פנים לגבי הוראה לאחרים זה עדין ספק דרבנן (כי מי לא הגיע להוראה תמיד שייך לשאול אותו מה ראית כו')
לכן בכל מקום שהמ"ב מחמיר הוא היה צריך לכתוב שמעיקר הדין זה מותר..
רק שלדעתו יצא לו להחמיר..
בסדר..

[מיימונד]

מיימונד אתה כתבת ..וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר..

ואני כתבתי טעות בידיך..
כי לא משנה מה דעת המשנה ברורה..
(חוץ מזה קראת את ההודעה הראשונה שלי באשכול הזה..?)
כשהוא מורה לאחרים גם אם דעתו לאסור וכך יצא לו מלמודו..
על כל פנים לגבי הוראה לאחרים זה עדין ספק דרבנן (כי מי לא הגיע להוראה תמיד שייך לשאול אותו מה ראית כו')
לכן בכל מקום שהמ"ב מחמיר הוא היה צריך לכתוב שמעיקר הדין זה מותר..
רק שלדעתו יצא לו להחמיר..
בסדר..

המשנה ברורה בתור פוסק חש אחריות ג"כ כלפי אחרים ורוצה שגם אחרים ינהגו כפי הצדק שהוא חושב, אז אם הוא חושב שמשמעות הסוגיה היא כמו המחמיר, הוא לא ימליץ לאחרים לעשות כנגד דעתו, היה לא יהיה! אדרבה, הוא ישכנע את כל מי שלא הגיע להוראה להחמיר ויצדיק את הצד המחמיר כפי דעתו. ואכן הרבה פעמים אתה רואה שחולקים עליו הבאים אחריו, לכן אני לא מבין מה קשה לך כ"כ, שאתה עדיין מתקשה?

[שליטא]

מיימונד אתה כתבת ..וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר..

ואני כתבתי טעות בידיך..
כי לא משנה מה דעת המשנה ברורה..
(חוץ מזה קראת את ההודעה הראשונה שלי באשכול הזה..?)
כשהוא מורה לאחרים גם אם דעתו לאסור וכך יצא לו מלמודו..
על כל פנים לגבי הוראה לאחרים זה עדין ספק דרבנן (כי מי לא הגיע להוראה תמיד שייך לשאול אותו מה ראית כו')
לכן בכל מקום שהמ"ב מחמיר הוא היה צריך לכתוב שמעיקר הדין זה מותר..
רק שלדעתו יצא לו להחמיר..
בסדר..

המשנה ברורה בתור פוסק חש אחריות ג"כ כלפי אחרים ורוצה שגם אחרים ינהגו כפי הצדק שהוא חושב, אז אם הוא חושב שמשמעות הסוגיה היא כמו המחמיר, הוא לא ימליץ לאחרים לעשות כנגד דעתו, היה לא יהיה! אדרבה, הוא ישכנע את כל מי שלא הגיע להוראה להחמיר ויצדיק את הצד המחמיר כפי דעתו. ואכן הרבה פעמים אתה רואה שחולקים עליו הבאים אחריו, לכן אני לא מבין מה קשה לך כ"כ, שאתה עדיין מתקשה?

אז אתה מודה שהמשנה ברורה החמיר? כלומר בשבילנו (בשביל המ"ב בעצמו זו הלכה כי הוא הגיע להוראה-והבן) זה כבר לא הלכה מעיקר הדין אלא הנהגה?? נכון??

[חיים]

אז אתה מודה שהמשנה ברורה החמיר? כלומר בשבילנו (בשביל המ"ב בעצמו זו הלכה כי הוא הגיע להוראה-והבן) זה כבר לא הלכה מעיקר הדין אלא הנהגה?? נכון??

אז אם מישהו מתרגם לי הוראות באנגלית להתקנת מאוורר, אז בשבילו זה הוראות ובשבילי - הנהגות?

[שליטא]

אז אתה מודה שהמשנה ברורה החמיר? כלומר בשבילנו (בשביל המ"ב בעצמו זו הלכה כי הוא הגיע להוראה-והבן) זה כבר לא הלכה מעיקר הדין אלא הנהגה?? נכון??

אז אם מישהו מתרגם לי הוראות באנגלית להתקנת מאוורר, אז בשבילו זה הוראות ובשבילי - הנהגות?

האאאאאאאא..
לא דומה בכלל!
כי בהתקנת מאוורר אין בכלל מחלוקת..... לא?

[חיים]

האאאאאאאא..
לא דומה בכלל!
כי בהתקנת מאוורר אין בכלל מחלוקת..... לא?

דומה להפליא,
כי כאשר ישנה מחלוקת מוטל עליך לברר את ההלכה ולא לומר "ספיקא דרבנן לקולא".
אינך מסוגל?
המשנה ברורה עשה זאת עבורך.
כל עוד שלא תוכיח אחרת מדבריו,
ההכרעה תקפה גם בשבילך.
כך אלו הם הוראות היצרן,
"... אל השופט אשר יהיה בימים ההם".
"עשה לך רב והסתלק מן הספק".

[שליטא]

האאאאאאאא..
לא דומה בכלל!
כי בהתקנת מאוורר אין בכלל מחלוקת..... לא?

דומה להפליא,
כי כאשר ישנה מחלוקת מוטל עליך לברר את ההלכה ולא לומר "ספיקא דרבנן לקולא".
אינך מסוגל?
המשנה ברורה עשה זאת עבורך.
כל עוד שלא תוכיח אחרת מדבריו,
ההכרעה תקפה גם בשבילך.
כך אלו הם הוראות היצרן,
"... אל השופט אשר יהיה בימים ההם".
"עשה לך רב והסתלק מן הספק".

עצם זה שהמשנה ברורה אומר לי שיש כאן מחלוקת בין גדולי הפוסקים הקודמים..
ממלא אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..
כי מה לי המלאך מיכאל ומה לי המלאך גבריאל..
אל תחשוב שלמשנה ברורה יש ראיות חותכות לגבי דעתו..
זה ממש לא כך..
בסדר..

[חיים]

עצם זה שהמשנה ברורה אומר לי שיש כאן מחלוקת בין גדולי הפוסקים הקודמים..
ממלא אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..
כי מה לי המלאך מיכאל ומה לי המלאך גבריאל..
אל תחשוב שלמשנה ברורה יש ראיות חותכות לגבי דעתו..
זה ממש לא כך..
בסדר..

ממש לא בסדר.
דיין המתעלם מספרי הפוסקים, נחשב בהרבה מקרים לטועה בדבר משנה, עיין חו"מ כה, א.

אגב,
מעניין מאוד כיצד אתה נוהג במחלוקת קדמונים בדבר שהוא מדאורייתא,
אתה כנראה מחמיר גם במקום שהכריעו בו ספרי ההלכה לקולא...
הרי דעתם האישית אינה תופסת...

[שליטא]

עצם זה שהמשנה ברורה אומר לי שיש כאן מחלוקת בין גדולי הפוסקים הקודמים..
ממלא אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..
כי מה לי המלאך מיכאל ומה לי המלאך גבריאל..
אל תחשוב שלמשנה ברורה יש ראיות חותכות לגבי דעתו..
זה ממש לא כך..
בסדר..

ממש לא בסדר.
דיין המתעלם מספרי הפוסקים, נחשב בהרבה מקרים לטועה בדבר משנה, עיין חו"מ כה, א.

אגב,
מעניין מאוד כיצד אתה נוהג במחלוקת קדמונים בדבר שהוא מדאורייתא,
אתה כנראה מחמיר גם במקום שהכריעו בו ספרי ההלכה לקולא...
הרי דעתם האישית אינה תופסת...

למה קשה לך להבין את כוונתי..
אני מדבר כשאתה יודע במקרה מסויים שעל זה יש מחלוקת הפוסקים..
אלא שהמ"ב מכריע כאחד מהם..
איזה טועה בדבר משנה יש כאן??!

בדאו' אני פוסק לעצמי..
לפי מה שנראה לי ממה שהפוסקים כותבים..
ואם זה דבר שאני לא מונח בו..
אני סומך על השיטה שאפשר ללכת לפי פוסק אחד בדאו'..
(כך יצא לי מלמודי)
והפוסק שלי זה ר' בן ציון אבא שאול זיע"א..
או ר' משה לוי זיע"א..
(יש דברים שר' בן ציון לא כתב עליהם)

[חיים]

אני מדבר כשאתה יודע במקרה מסויים שעל זה יש מחלוקת הפוסקים..
אלא שהמ"ב מכריע כאחד מהם..
איזה טועה בדבר משנה יש כאן??!

הרי כתבת

עצם זה שהמשנה ברורה אומר לי שיש כאן מחלוקת בין גדולי הפוסקים הקודמים..
ממלא אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..

וזו טעות גמורה.
אי אפשר להתעלם מספרי הלכה מרכזיים,
דיין הנוהג כך, נחשב לטועה בדבר משנה.

[שליטא]

דייקת דיין..
אבל מי שלא הגיע להוראה אין זה אמור לגביו..
וכבר בהתחלת האשכול כתבנו ודיברנו בזה..

[מיימונד]

מיימונד אתה כתבת ..וכך קורה שלפעמים המשנ"ב רואה סוגייה מסויימת בדרבנן! שיש מחמירים ויש חולקים בה, ויותר נראה לו פירוש הסוגייה כדברי המחמירים אז במקרה הזה הוא לא יכול לומר "ספק דרבנן לקולא", כי לדידיה אין כאן ספק והדברים מוטין אצלו כמי שמחמיר, ולכן בכזה מקרה אינו הולך לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא- כי אין אצלו ספק בדבר..

ואני כתבתי טעות בידיך..
כי לא משנה מה דעת המשנה ברורה..
(חוץ מזה קראת את ההודעה הראשונה שלי באשכול הזה..?)
כשהוא מורה לאחרים גם אם דעתו לאסור וכך יצא לו מלמודו..
על כל פנים לגבי הוראה לאחרים זה עדין ספק דרבנן (כי מי לא הגיע להוראה תמיד שייך לשאול אותו מה ראית כו')
לכן בכל מקום שהמ"ב מחמיר הוא היה צריך לכתוב שמעיקר הדין זה מותר..
רק שלדעתו יצא לו להחמיר..
בסדר..

המשנה ברורה בתור פוסק חש אחריות ג"כ כלפי אחרים ורוצה שגם אחרים ינהגו כפי הצדק שהוא חושב, אז אם הוא חושב שמשמעות הסוגיה היא כמו המחמיר, הוא לא ימליץ לאחרים לעשות כנגד דעתו, היה לא יהיה! אדרבה, הוא ישכנע את כל מי שלא הגיע להוראה להחמיר ויצדיק את הצד המחמיר כפי דעתו. ואכן הרבה פעמים אתה רואה שחולקים עליו הבאים אחריו, לכן אני לא מבין מה קשה לך כ"כ, שאתה עדיין מתקשה?

אז אתה מודה שהמשנה ברורה החמיר? כלומר בשבילנו (בשביל המ"ב בעצמו זו הלכה כי הוא הגיע להוראה-והבן) זה כבר לא הלכה מעיקר הדין אלא הנהגה?? נכון??

אכן, אני מודה שהמשנ"ב החמיר, כלומר בשביל מי שלא הגיע להוראה, אך עדיין זו הלכה שמחייבת כל אחד שלא הגיע להוראה (לכה"פ אם הוא מבני אשכנז ואין לו פוסק אחר שהולך לפיו) ולא רק "הנהגה". אומנם, במקרה שאין אפשרות לאדם (שלא הגיע להוראה) לברר מה דעת הפוסקים באותה הלכה שמסתפק בה (כגון שהוא במדבר שממה ואין לו טלפון סלולרי והדבר דחוף וכל כיו"ב), בודאי שיש לו רשות להכריע מעצמו בדרבנן לקולא, בדאורייתא לחומרא.

[חיים]

דייקת דיין..
אבל מי שלא הגיע להוראה אין זה אמור לגביו..

ולמה שלא יאמר הדיין:

אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..
כי מה לי המלאך מיכאל ומה לי המלאך גבריאל..

אגב, גם אתה הגעת להוראה:

בדאו' אני פוסק לעצמי..
לפי מה שנראה לי ממה שהפוסקים כותבים..

[שליטא]

דייקת דיין..
אבל מי שלא הגיע להוראה אין זה אמור לגביו..

ולמה שלא יאמר הדיין:

אין אני חייב לשמוע את דעתו האישית..
כי מה לי המלאך מיכאל ומה לי המלאך גבריאל..

אגב, גם אתה הגעת להוראה:

בדאו' אני פוסק לעצמי..
לפי מה שנראה לי ממה שהפוסקים כותבים..

לגבי הדיין לא הבנתי את תגובתך..
מה זה קשור למה שכתבתי..

אני במה שאני מונח טוב טוב טוב..
אני סומך על דעתי..,
למרות שכיום אין דבר כזה..
כי הכל כתוב בפוסקים..
ואנחנו לא מחדשים כלום..
וכל סברא שהיא נורמלית היא כבר כתובה בספרים כו' כו'..

[חיים]

לגבי הדיין לא הבנתי את תגובתך..
מה זה קשור למה שכתבתי..

אתה חילקת את החילוק הבא:

דייקת דיין..
אבל מי שלא הגיע להוראה אין זה אמור לגביו..

לכן שאלתי מה פשר החילוק?
אתה מודה בדיין?

[שליטא]

לגבי הדיין לא הבנתי את תגובתך..
מה זה קשור למה שכתבתי..

אתה חילקת את החילוק הבא:

דייקת דיין..
אבל מי שלא הגיע להוראה אין זה אמור לגביו..

לכן שאלתי מה פשר החילוק?
אתה מודה בדיין?

כי דיין הגיע להוראה והוא משועבד למה שיוצא לו מהתורה..
משא"כ מי שאינו הגיע להוראה הוא אינו משועבד לאף אחד..
ולכן בשבילו כל המלאכים שוים וממלא ספק דרבנן לקולא..
אלא אם כן הוא רוצה להחמיר על עצמו..
הוא רוצה דייקא..
בסדר..

[חיים]

אני סומך על השיטה שאפשר ללכת לפי פוסק אחד בדאו'..
(כך יצא לי מלמודי)
והפוסק שלי זה ר' בן ציון אבא שאול זיע"א..
או ר' משה לוי זיע"א..
(יש דברים שר' בן ציון לא כתב עליהם)

דבריך סותרים זה את זה.
ההנחה שעל פיה אפשר ללכת על פי פוסק אחד,
מחייבת ללכת אחריו בכל דבר גם בדרבנן לחומרא.
העיקרון שאפשר לסמוך בקביעות על אחד מגדולי הפוסקים,
מבוסס על שני יסודות: א: שהכרעת התורה ניתנה לחכמי התורה לדורותיהם,
ב. שיכול אדם לקבל על עצמו אחד מחכמי הדורות לרבו מובהק ללכת אחריו בכל דבר.

להלן ציטוטים בהקשר לנושא הנידון: זה לשון ספר החינוך מצוה תצו:

על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל.
ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן] לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי. ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל.

וגם במחלוקת הפוסקים בדין דרבנן אין אומרים ספיקא דרבנן לקולא, אלא חייבים לבקש את הכרעת החכם.

ז"ל שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רה

אבל הספק מחסרון ידיעתנו הדין לא נקרא ספק כלל וכ"כ הגאונים הראשונים וגם האחרונים וכן בדין שאין לך דין מן הדינין שאין בו ספק (ידיעה) [ידיעת] הפסק מצד המחלוקת ואם כן את הכל [נעשה] ספק וניזיל בכולם להקל וא"כ תתבטל התורה ודיניה אלא ודאי לא אמרינן ספק אלא היכא דלא ידעינן המעשה בעצמו איך היה וזה פשוט אין צורך להאריך בו.

וכן כתב שם בשו"ת הרדב"ז חלק ד סימן יט

(אלף צג) שאלה עלה דהא דאמרינן בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא אם יהיה הדין כן אם נסתפקנו בדין מן הדינים בדבר שהוא מדרבנן והרי הספרים מצויים אצלנו נלך לבקש הדין או דילמא כיון שיש לנו ספק והוא מדרבנן נעשה ואחר כך נבקש הדין:

תשובה זה טעות גדולה בהבנת המאמר שהרי אם הרב בעל המעשה נסתפק בדין אין לו לעשות מעשה עד שיתברר לו הדין אפי' במלתא דרבנן ואף על גב דספיקא דרבנן לקולא הנ"מ בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחסרון ידיעה בהא לא אזלינן לקולא כלל.
וכן כתבו ז"ל על ענין הריאה דהא דאמרינן ספק טרפות להקל היינו כשנסתפק הדבר מעצמו כגון בא זאב ונטל אבל אם נסתפקו בדין בעצמו לא אזלינן לקולא וזה דבר מסכים אל השכל ואל האמת.
והא דאמרינן בדרבנן עבדינן והדר מותבינן בזמן שהרב יודע הדין וברור לו ועושה מעשה ואחד מן התלמידים יש לו ספק או קושיות על המעשה אם המעשה הוא בדאורייתא מותבינן והדר עבדינן ואם מדרבנן עבדינן ובתר מותבינן וכן הוא המעשה בעירובין. וזה פשוט מאד:

וכן כתבו הפוסקים בהרבה מקומות שחסרון חכמה אינו נחשב לספק, לכן כיון שעל פי התורה ניתנה הכרעת הדין לחכמי הדור, אסור ללכת בו לקולא בשעה שהם הכריעו לחומרא.

להלן העתק מאנציקלופדיה תלמודית ערך הלכה כבתראי:

אף במחלוקות הפוסקים שאחר התלמוד אומרים הלכה כבתראי (מהרי"ק שורש פד; שו"ת מהרשד"ם אהע"ז סי' קיד; גט פשוט כללים סי' ג ע"פ רא"ש סנהדרין פ"ד סי' ו ), והולכים אחר הפוסקים האחרונים כשהם חולקים על הראשונים במקום שדברי הראשונים כתובים על ספר, והם מפורסמים, אבל במקום שנמצאו דברים ותשובות לקדמונים שלא נדפסו אין צריך לפסוק כאחרונים, שאפשר שאם ידעו דברי הראשונים היו חוזרים בהם (מהרי"ק שורש צו; רמ"א בשו"ע חו"מ כה ב; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף שסט (רצז): וכלל זה קבלה בידינו; שו"ת מהר"ם אלשיך סי' לט; ש"ך בהנהגת או"ה ביו"ד סו"ס רמב סי' ח. ועי' ב"ב קע ב אי שמיע ליה האי ברייתא הוה הדר, ועי' שו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סי' עא ונדפסה גם בשו"ת רעק"א סי' קכב שהעיר מירושלמי מגילה פ"א סוה"ד אילו ידע רבי הברייתא כו'. ועי' חזו"א ערלה סי' יז ס"ק א שאין הדין משתנה מחמת כת"י חדשים שמדפיסים עכשיו להכריע במחלוקת).
ויש חולקים וסוברים שלא אמרו הגאונים הלכה כבתראי אלא על הדורות שקדמו להם, היינו מחכמי התלמוד, לא על הבאים אחריהם, שלא ראו דבריהם ולא הבינו דרכיהם, ולא ניתן דבר כזה אלא לנביאים, ועוד שעד איזה זמן ימשך לומר הלכה כבתראי, ואם תגביל הזמן עד דור פלוני נתת דבריך לשיעורים, ועוד מה ראית שעד אותו דור ולא עד דור אחר זולתו, ואם עד סוף העולם, הרי זה כחוכא ואטלולא ואסור להעלותו על לב שאין יחס לדורות אלו עם הראשונים (שו"ת מהר"ם אלשקר סי' נג ועי"ש בארוכה והוכיח כן מלשון הרמב"ם בהקדמתו ומרש"ג ועוד; ש"ך יו"ד הנהגת או"ה שם בשם יש חולקים וכ' שיש להחמיר, ועי' ש"ך חו"מ סי' כה ס"ק כא).
ויש מחלקים שאם הדרגה שבין הפוסקים האחרונים לראשונים הוא כעין דרגת אמוראים אחרונים לאמוראים ראשונים אומרים גם בפוסקים הלכה כבתראי, אבל אם יש ביניהם כמו הדרגה שבין אמוראים לתנאים, אין אומרים כן, שהרי גם אמוראים אין בכחם לחלוק על תנאים אם אין תנא אחר מסייעו, ולכן חכם מדורותינו אין אומרים עליו הלכה כמותו מפני שהוא מבתראי נגד בעלי התוספות וכיוצא מהראשונים (שו"ת מהר"ם אלשיך סי' לט, והובא בש"ך חו"מ שם, ועי' כ"מ ממרים פ"ב ה"א).

עוד מן העניין להביא חלק מתשובת הרשב"א חלק א סימן רנג שהרבו הפוסקים להביאה:

ומכל מקום עיקרי דברים אלו שאמרת יש בהן חלוקין. שאין כל הפוסקים והחכמים שוים ולא כל המקומות שוים מן הדין. כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים באחד זה אוסר וזה מתיר. אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל. היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם. בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המקל וכדאיתא בריש פרק קמא דעבודה זרה (דף ז). ומי שסומך על המקל בשל תורה עובר. וזה מאותן שנאמר עליהן (הושע ד) ומקלו יגיד לו כמו שאמר'.
אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם הן הולכים אחר דבריו. זהו חלוקת ארץ ישראל ובבל בתרבא דאיתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין. ואוכל בחשאי אפי' בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואף על פי שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל. והנה במקומו של רבי אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין לעשות אזמל. ולא מיחו בידם חכמים לפי שהן עושין כדברי רבם. ובפרק כל הבשר (דף קי"ז) אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישבא. איתיאו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי. כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו. אמר ליה אתריה דר' יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב. וכן רבים.
ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו. כתרבא דאיתרא דבא"י =דבארץ ישראל= שכלם נוהגין בו התר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב.
ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד. אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד. זה שנראה לי בענינים אלו.

למרות שיש עוד הרבה להאריך, אסיים כאן, כי אין כל כך טעם להכביר במלים על דברים פשוטים אשר אמיתותם גלויה לכל.

[שליטא]

אני סומך על השיטה שאפשר ללכת לפי פוסק אחד בדאו'..
(כך יצא לי מלמודי)
והפוסק שלי זה ר' בן ציון אבא שאול זיע"א..
או ר' משה לוי זיע"א..
(יש דברים שר' בן ציון לא כתב עליהם)

דבריך סותרים זה את זה.
ההנחה שעל פיה אפשר ללכת על פי פוסק אחד,
מחייבת ללכת אחריו בכל דבר גם בדרבנן לחומרא.
העיקרון שאפשר לסמוך בקביעות על אחד מגדולי הפוסקים,
מבוסס על שני יסודות: א: שהכרעת התורה ניתנה לחכמי התורה לדורותיהם,
ב. שיכול אדם לקבל על עצמו אחד מחכמי הדורות לרבו מובהק ללכת אחריו בכל דבר.

להלן ציטוטים בהקשר לנושא הנידון: זה לשון ספר החינוך מצוה תצו:

על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל.
ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן] לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי. ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל.

וגם במחלוקת הפוסקים בדין דרבנן אין אומרים ספיקא דרבנן לקולא, אלא חייבים לבקש את הכרעת החכם.

ז"ל שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רה

אבל הספק מחסרון ידיעתנו הדין לא נקרא ספק כלל וכ"כ הגאונים הראשונים וגם האחרונים וכן בדין שאין לך דין מן הדינין שאין בו ספק (ידיעה) [ידיעת] הפסק מצד המחלוקת ואם כן את הכל [נעשה] ספק וניזיל בכולם להקל וא"כ תתבטל התורה ודיניה אלא ודאי לא אמרינן ספק אלא היכא דלא ידעינן המעשה בעצמו איך היה וזה פשוט אין צורך להאריך בו.

וכן כתב שם בשו"ת הרדב"ז חלק ד סימן יט

(אלף צג) שאלה עלה דהא דאמרינן בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא אם יהיה הדין כן אם נסתפקנו בדין מן הדינים בדבר שהוא מדרבנן והרי הספרים מצויים אצלנו נלך לבקש הדין או דילמא כיון שיש לנו ספק והוא מדרבנן נעשה ואחר כך נבקש הדין:

תשובה זה טעות גדולה בהבנת המאמר שהרי אם הרב בעל המעשה נסתפק בדין אין לו לעשות מעשה עד שיתברר לו הדין אפי' במלתא דרבנן ואף על גב דספיקא דרבנן לקולא הנ"מ בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחסרון ידיעה בהא לא אזלינן לקולא כלל.
וכן כתבו ז"ל על ענין הריאה דהא דאמרינן ספק טרפות להקל היינו כשנסתפק הדבר מעצמו כגון בא זאב ונטל אבל אם נסתפקו בדין בעצמו לא אזלינן לקולא וזה דבר מסכים אל השכל ואל האמת.
והא דאמרינן בדרבנן עבדינן והדר מותבינן בזמן שהרב יודע הדין וברור לו ועושה מעשה ואחד מן התלמידים יש לו ספק או קושיות על המעשה אם המעשה הוא בדאורייתא מותבינן והדר עבדינן ואם מדרבנן עבדינן ובתר מותבינן וכן הוא המעשה בעירובין. וזה פשוט מאד:

וכן כתבו הפוסקים בהרבה מקומות שחסרון חכמה אינו נחשב לספק, לכן כיון שעל פי התורה ניתנה הכרעת הדין לחכמי הדור, אסור ללכת בו לקולא בשעה שהם הכריעו לחומרא.

להלן העתק מאנציקלופדיה תלמודית ערך הלכה כבתראי:

אף במחלוקות הפוסקים שאחר התלמוד אומרים הלכה כבתראי (מהרי"ק שורש פד; שו"ת מהרשד"ם אהע"ז סי' קיד; גט פשוט כללים סי' ג ע"פ רא"ש סנהדרין פ"ד סי' ו ), והולכים אחר הפוסקים האחרונים כשהם חולקים על הראשונים במקום שדברי הראשונים כתובים על ספר, והם מפורסמים, אבל במקום שנמצאו דברים ותשובות לקדמונים שלא נדפסו אין צריך לפסוק כאחרונים, שאפשר שאם ידעו דברי הראשונים היו חוזרים בהם (מהרי"ק שורש צו; רמ"א בשו"ע חו"מ כה ב; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף שסט (רצז): וכלל זה קבלה בידינו; שו"ת מהר"ם אלשיך סי' לט; ש"ך בהנהגת או"ה ביו"ד סו"ס רמב סי' ח. ועי' ב"ב קע ב אי שמיע ליה האי ברייתא הוה הדר, ועי' שו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סי' עא ונדפסה גם בשו"ת רעק"א סי' קכב שהעיר מירושלמי מגילה פ"א סוה"ד אילו ידע רבי הברייתא כו'. ועי' חזו"א ערלה סי' יז ס"ק א שאין הדין משתנה מחמת כת"י חדשים שמדפיסים עכשיו להכריע במחלוקת).
ויש חולקים וסוברים שלא אמרו הגאונים הלכה כבתראי אלא על הדורות שקדמו להם, היינו מחכמי התלמוד, לא על הבאים אחריהם, שלא ראו דבריהם ולא הבינו דרכיהם, ולא ניתן דבר כזה אלא לנביאים, ועוד שעד איזה זמן ימשך לומר הלכה כבתראי, ואם תגביל הזמן עד דור פלוני נתת דבריך לשיעורים, ועוד מה ראית שעד אותו דור ולא עד דור אחר זולתו, ואם עד סוף העולם, הרי זה כחוכא ואטלולא ואסור להעלותו על לב שאין יחס לדורות אלו עם הראשונים (שו"ת מהר"ם אלשקר סי' נג ועי"ש בארוכה והוכיח כן מלשון הרמב"ם בהקדמתו ומרש"ג ועוד; ש"ך יו"ד הנהגת או"ה שם בשם יש חולקים וכ' שיש להחמיר, ועי' ש"ך חו"מ סי' כה ס"ק כא).
ויש מחלקים שאם הדרגה שבין הפוסקים האחרונים לראשונים הוא כעין דרגת אמוראים אחרונים לאמוראים ראשונים אומרים גם בפוסקים הלכה כבתראי, אבל אם יש ביניהם כמו הדרגה שבין אמוראים לתנאים, אין אומרים כן, שהרי גם אמוראים אין בכחם לחלוק על תנאים אם אין תנא אחר מסייעו, ולכן חכם מדורותינו אין אומרים עליו הלכה כמותו מפני שהוא מבתראי נגד בעלי התוספות וכיוצא מהראשונים (שו"ת מהר"ם אלשיך סי' לט, והובא בש"ך חו"מ שם, ועי' כ"מ ממרים פ"ב ה"א).

עוד מן העניין להביא חלק מתשובת הרשב"א חלק א סימן רנג שהרבו הפוסקים להביאה:

ומכל מקום עיקרי דברים אלו שאמרת יש בהן חלוקין. שאין כל הפוסקים והחכמים שוים ולא כל המקומות שוים מן הדין. כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים באחד זה אוסר וזה מתיר. אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל. היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם. בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המקל וכדאיתא בריש פרק קמא דעבודה זרה (דף ז). ומי שסומך על המקל בשל תורה עובר. וזה מאותן שנאמר עליהן (הושע ד) ומקלו יגיד לו כמו שאמר'.
אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם הן הולכים אחר דבריו. זהו חלוקת ארץ ישראל ובבל בתרבא דאיתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין. ואוכל בחשאי אפי' בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואף על פי שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל. והנה במקומו של רבי אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין לעשות אזמל. ולא מיחו בידם חכמים לפי שהן עושין כדברי רבם. ובפרק כל הבשר (דף קי"ז) אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישבא. איתיאו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי. כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו. אמר ליה אתריה דר' יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב. וכן רבים.
ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו. כתרבא דאיתרא דבא"י =דבארץ ישראל= שכלם נוהגין בו התר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב.
ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד. אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד. זה שנראה לי בענינים אלו.

למרות שיש עוד הרבה להאריך, אסיים כאן, כי אין כל כך טעם להכביר במלים על דברים פשוטים אשר אמיתותם גלויה לכל.

סומך אין הכוונה שהוא הרב שלי לכל דבר..
(יש הולך לפי פסקים ויש סומך)
הכוונה שאני פוסק לפי דעתי אלא שבמקרים שאני לא מונח..
אני סומך על רב פלוני..

לגבי הרדב"ז תעיין טוב בדבריו..
הוא מדבר על ספק במציאות..
או על חוסר ידיעת המחלוקת..
וממלא על זה שייך הטעם שתתבטל התורה כו'..
אבל אם יבוא פוסק ויראה לנו את המחלוקת ואת הצדדים ואז אנו נקל בדרבנן תמיד אה"נ..
(או שהרדב"ז מדבר על מי שהגיע להוראה-ובזה הרמב"ם מודה כנ"ל "שאם אתה לא יודע" כנ"ל ברמב"ם..

מהרדב"ז בסימן יט' נראה לי שזה מחזק את ההסבר שלי..
שחוסר ידיעה אינה נחשבת לספק..
(והרי אני מדבר אחרי שיודעים את המסקנה שיש מחלוקת בדין כו' )

לגבי העתק מאנציקלופדיה כו' כבר אמרתי לך לדוגמא שאם המשנה ברורה הכריע כמ"א ולא כהגר"א -זה בסדר ללכת אחרי הגר"א מדין ספק ד"ל..
אין ראיה בכלל מהאנציקלופדיה..

דברי הרשב"א לא קשורים בכלל..
כי הוא דן על הפוסקים עצמם ולא עלינו (המסופקים)
אלא שעלינו הוא אומר שאפשר ללכת אחרי פוסק אחד..

חוץ מזה שעוד לא קרה לי מקרה אחד שהוא דין דאו' לכולי עלמא..
וחוץ מזה שתדע שאפשר ללכת אחרי רב אחד בדאו' תמיד ולהקל כנגדו בכל דיני דרבנן..
(כך אמר לי ר' יצחק ברכה..)

[חיים]

שליטא,
בכל הציטוטים שהבאתי, ויש עוד הרבה, לא התכוונתי לשכנע אותך.
ממש לא!
למרות שכל שהציטוטים כולם סותרים את שיטתך בכללות


בכל זאת, כמה מלים
אתה מתחמק, מההתחלה התחמקת.
כאשר מנסים לעמת אותך חזיתית בפני השאלה,
האם התורה נתנה כח וסמכות לחכמי התורה לדורותיהם?
אתה פשוט לא עונה.
כאשר מציגים לך פסוק "השופט אשר יהיה בימים ההם",
אתה לא מתייחס.
משנה כמעט מפורשת: "עשה לך רב והסתלק מן הספק",
אין מענה.
לשיטתך אין שו"ע, אין ראשונים ואין אחרונים, אין כלום,
כי למה שנשמע בכלל למה שנאמר בשו"ע?
מנין שואב השו"ע את סמכותו?
אבל אתה שוב מתחמק ואומר שכן ו....לא.

מילא היית עקבי,
אבל אתה לא!!!
לפתע יש לך רב ואתה הולך אחריו לקולא,
מנין שואב אותו רב את סמכותו לתת לך הוראות?
הרי ספק דאורייתא לחומרא?
אתה מתחמק ולא עונה.
כן, אתה עונה, אבל לא על השאלה!

נ.ב רציתי להגיב על כך שאתה נוטל עטרה לפסוק לעצמך,
אך לא מצאתי באוצר המלים שלי מספיק מילים עדינות,
ולהתבטא בחריפות אני לא רוצה.
אז סליחה...

[גלילי]

שליטא,
בכל הציטוטים שהבאתי, ויש עוד הרבה, לא התכוונתי לשכנע אותך.
ממש לא!
למרות שכל שהציטוטים כולם סותרים את שיטתך בכללות


בכל זאת, כמה מלים
אתה מתחמק, מההתחלה התחמקת.
כאשר מנסים לעמת אותך חזיתית בפני השאלה,
האם התורה נתנה כח וסמכות לחכמי התורה לדורותיהם?
אתה פשוט לא עונה.
כאשר מציגים לך פסוק "השופט אשר יהיה בימים ההם",
אתה לא מתייחס.
משנה כמעט מפורשת: "עשה לך רב והסתלק מן הספק",
אין מענה.
לשיטתך אין שו"ע, אין ראשונים ואין אחרונים, אין כלום,
כי למה שנשמע בכלל למה שנאמר בשו"ע?
מנין שואב השו"ע את סמכותו?
אבל אתה שוב מתחמק ואומר שכן ו....לא.

מילא היית עקבי,
אבל אתה לא!!!
לפתע יש לך רב ואתה הולך אחריו לקולא,
מנין שואב אותו רב את סמכותו לתת לך הוראות?
הרי ספק דאורייתא לחומרא?
אתה מתחמק ולא עונה.
כן, אתה עונה, אבל לא על השאלה!

נ.ב רציתי להגיב על כך שאתה נוטל עטרה לפסוק לעצמך,
אך לא מצאתי באוצר המלים שלי מספיק מילים עדינות,
ולהתבטא בחריפות אני לא רוצה.

לפחות נקוט לשון חכמינו "אדם קרוב אצל עצמו"....
וכן "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו"...

[חכם באשי]

(נראה לי, שאף אחד לא קורא את ההודעות הארוכות שבאשכול הנוכחי.
לא חבל להשחית מילים וזמן?)

[חיים]

(נראה לי, שאף אחד לא קורא את ההודעות הארוכות שבאשכול הנוכחי.
לא חבל להשחית מילים וזמן?)

אני קורא את ההודעות שלי,
ושליטא...

אגב, וכי אכסניית "בית המדרש" לא נוצרה למטרה זו?

[שליטא]

שליטא,
בכל הציטוטים שהבאתי, ויש עוד הרבה, לא התכוונתי לשכנע אותך.
ממש לא!
למרות שכל שהציטוטים כולם סותרים את שיטתך בכללות


בכל זאת, כמה מלים
אתה מתחמק, מההתחלה התחמקת.
כאשר מנסים לעמת אותך חזיתית בפני השאלה,
האם התורה נתנה כח וסמכות לחכמי התורה לדורותיהם?
אתה פשוט לא עונה.
כאשר מציגים לך פסוק "השופט אשר יהיה בימים ההם",
אתה לא מתייחס.
משנה כמעט מפורשת: "עשה לך רב והסתלק מן הספק",
אין מענה.
לשיטתך אין שו"ע, אין ראשונים ואין אחרונים, אין כלום,
כי למה שנשמע בכלל למה שנאמר בשו"ע?
מנין שואב השו"ע את סמכותו?
אבל אתה שוב מתחמק ואומר שכן ו....לא.

מילא היית עקבי,
אבל אתה לא!!!
לפתע יש לך רב ואתה הולך אחריו לקולא,
מנין שואב אותו רב את סמכותו לתת לך הוראות?
הרי ספק דאורייתא לחומרא?
אתה מתחמק ולא עונה.
כן, אתה עונה, אבל לא על השאלה!

נ.ב רציתי להגיב על כך שאתה נוטל עטרה לפסוק לעצמך,
אך לא מצאתי באוצר המלים שלי מספיק מילים עדינות,
ולהתבטא בחריפות אני לא רוצה.
אז סליחה...

כפרת עוונות..
אני חושב שעניתי ברצינות..
זה שזורקים עלי כמה וכמה מקורות..
בלי להבין לגבי מה הדברים נאמרו..
זו לא אשמתי..
אני רואה שקשה לך להבין את החילוק הדק שבדברי..
לכן אענה לך לאט לאט לאט לאט..
כן כן כן התורה נתנה כח וסמכות לחכמי הדורות למיניהם..
תן לי ציטוט אחד שלי (אבל באמת) שסותר את זה באמת..
(אני בטוח במאה אחוז שאין לך ציטוט כזה באמת..)
לגבי "השופט אשר יהיה בימים ההם"..
אתה סתם זורק משפטים..
כי מי שלדוגמא חולק על המשנה ברורה הוא עובר על הפסוק הזה..??!!
אל תזרוק סתם פסוקים בלי להביא עליהם פרוש מחז"ל או רבותינו..
אותו דבר לגבי עשה לך רב כו'..

לגבי שו"ע כו' אם תביא לי ציטוט אחד שמשמע ממני שאין שו"ע כו' כו'..
אז נדבר!!!

"לפתע יש לך רב"
דרך ארץ כו' אני לא נתתי לך דין וחשבון!
בא לא נגזים!!!

במקרה שאלת עלי אישית..
אז עניתי לך..
אבל אל תחשוב שנתתי לך דין וחשבון!!!!!!

"נוטל עטרה לפסוק לעצמך"..
אינך מכיר אותי..
ואל תבנה בניינים..
תאמין לי שאני נוהג בהלכות לפי מה שכתוב בספרים..
ולא לפי מה שאתה חושב..
אתה יכול להירגע..

יכול להיות שלא היה לך נח..
לגבי החילוקים שלי..

כשתרצה לדבר עניינית..
אני איתך!!

אבל כשזה נהפך כבר לאישי..
אין לי כבר מה לעשות..
מצטער..

בכל ויכוח אישי..
אני פשוט מוותר מראש..

דרך אגב..
אל תשכח את זה שטבע האדם לאהוב את הישנות..
ולשנוא את החדשות..
ונראה לי שכל הזעם שלך נובע מזה..

אתה חושב אחרת-בסדר..
אבל בא נפרד כידידים..

[חיים]

כי מי שלדוגמא חולק על המשנה ברורה הוא עובר על הפסוק הזה..??!!

מי שרואה פסק של הבן איש חי, משנה ברורה, מגן אברהם, וכו' וכו',
ואומר דעתם האישית לא מעניינת אותי "ספיקא דרבנן לקולא",
עובר בהחלט על הפסוק שממנו לומדים היתר ללכת אחר חכם שבדור בספק דאורייתא שהוא לחומרא.

כן כן כן התורה נתנה כח וסמכות לחכמי הדורות למיניהם..

אבל... [נו, השלם את המשפט]

אגב, למה אתה זורק משפטים ללא מקור?

ושוב לא ענית...

[מענה לשון]

דווקא אני באתי לחזק ידי הרב שליטא דנראה שדבריו מדודים מן ההתחלה על ציר אחד, וקושייתו לפום ריהטא קשה.
אלא שיש לי ג' אופני יישוב.
א. מנין שכל הראשונים מודו להרמב"ם בזה, אולי כל הנך פוסקים אחרונים סברו דלא כהרמב"ם הנ"ל בריש ההודעה.
ב. אף הרמב"ם מודה שרבים המחמירים בדרבנן אזלינן בתרייהו, וא"כ כל מי שהחמיר עשה על דעת להצטרף ולהוות רוב מחמירין.
ג. הרי יש דיעות אי גם בגדול במנין ובכחמה אמר הרמב"ם דבדרבנן לקולא או לא, וא"כ אפשר שה"ה בתראה שהלכה כמותו בכ"מ שם יודה הרמב"ם דאזלינן בתריה, דדברי הרמב"ם עצמן מיירי בשני חכמים שבאותו דור שנחלקו ואין אתה יודע כיצד לפסוק, אבל בבא פוסק אחרון (שכל ישראל נשענים עליו) ופסק דהלכה כבתראי שם מודה דאזלינן בתריה דלא גרע מגדול בחכמה ובנין.

[שליטא]

כי מי שלדוגמא חולק על המשנה ברורה הוא עובר על הפסוק הזה..??!!

מי שרואה פסק של הבן איש חי, משנה ברורה, מגן אברהם, וכו' וכו',
ואומר דעתם האישית לא מעניינת אותי "ספיקא דרבנן לקולא",
עובר בהחלט על הפסוק שממנו לומדים היתר ללכת אחר חכם שבדור בספק דאורייתא שהוא לחומרא.

נשמה טהורה..
אל תערבב..

יש ללכת אחרי הבן איש חי, המשנה ברורה כו' כו'..
מצד ההיתר שבדבר..
על זה לא דיברתי בכלל בכלל בכלל..
(ואני לא מבין למה לא קוראים את דברי טוב טוב..
במטרה להבין את הדברים עד הסוף בישוב הדעת..
מבלי להאמין מראש שאני מגלה פנים בתורה שלא כהלכה)

אני דיברתי על הבן איש חי כו' בעצמם..
שנניח שהייתי אצל הבן איש חי בשעור..
הייתי שואל אותו- מחילה אבל למה לכתוב פסקים לפי דעת כבוד הרב??
למה כבוד הרב לא יכריע לכלל הציבור..
לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא..
ולכבודו הרב יכריע לפי איך שנראה לו..?

הבנת את השאלה??

אני ישאל את הבן איש חי עצמו!

נמצא..
שכל קושיתי בנויה על זה שצריך ללכת לפי פוסק..
אלא שכל קושיתי זה על דרך הפסיקה של אותו פוסק..
אני חוזר..
על דרך הפסיקה של אותו פוסק..
שוב פעם..
שיטת הפסיקה של אותם פוסקים..
עוד פעם ודי..
הכרעת הפוסקים לציבור -לא לפי הכלל של ספק דרבנן לקולא..
פעם אחרונה..
לציבור לציבור לציבורררררררררררררררררררררר..
לא לפי הכלל של ספק כו' לקולא..

כלומר כן להכריע..
כן צריך פוסקים..
כן-בלעדיהם אנחנו כלום..
מסכים מסכים מסכים..
(ועוד יותר מזה -על זה בנוי כל מה שהקשיתי מהתחלה..
שחייבים פוסקים אלא שהפוסקים היו לכאו' צריכים לפסוק לנו..
אני חוזר הפוסקים היו צריכים לפסוק ספד"ל..
למי לעצמם -לא! לעצמם שיפסקו לפי דעת תורתם..
למי למורי הוראה או תלמידי חכמים-גם כן לא! כי גם הם שילכו לפי דעתם..
אם כן אז למי?????

לנו!
היינו למי שלא הגיע להוראה..

דווקא לנו צריך לפסוק לפי הכלל של ספד"ל..

הם הם הם..
לכאו' היו צריכים לפסוק לפי הכלל של ספד"ל..

שלא יהיו שאלות..
למי הם צריכים לפסוק לפי הכלל של ספד"ל..
למי למי למי????????????????

מממממממממממ..........
לנו לנו לנו...

מה גם לעצמם זה לא יכול להיות כו' כו'..

אז זהו שלא..
לעצמם שיפסקו מה שנראה להם..

מה גם לתלמידי חכמים זה לא יכול להיות כו' כו'..

לא לתלמידי חכמים!

אז מה נעשה בלי פוסקים..
הא!
מה לא צריך אותם???!!!!!!!!!!!!!

צריך...

לא יכול להיות!

וחוזר לו הגלגל...

[טוביה א]

אענה אף אני את חלקי, (למרות שלא נראה לי שייצא כאן משהו בדיון הנוכחי)
הפוסק חייב לפסוק את דעתו, כפי מה שנראה לו, אע"פ שנחלקו בה כבר קדמונים.
וזאת משום שלגבי אלו שקיבלו/מקבלים הוראותיו, כדוגמת מרא דאתרא/אב"ד לבני עירו (בימים עברו..) או חכם מפורסם במקומו שהכל נשמעים אליו, וכיו"ב. פסקו מחייב אותם (מחייב, ולא רק היתר) לנהוג כמותו ולא מכח ספק אלא מדין וודאי, ולכן הם [כן, הם השואלים] אסור להם לנהוג לקולא מצד ספיקא דרבנן לקולא שלגביהם כבר נפשט הספק, שכבר הכריע רבם כצד החומרא, ולכן כתבו כל הפוסקים את דעתם כיוון שלגבי אלו הנשמעים להם ומקבלים מרותם הם חייבים להורות הוראה ולפשוט את הספיקות
ואדרבה, כדי לפסוק ספיקא דרבנן לקולא ל"צ את הפוסקים,

[חיים]

שליטא,
ראשית, אבקש את סליחתך בשער בת רבים,
הדרנא בי מכל מה שכתבתי.

עוד לא עברתי בעיון על הודעתך האחרונה, לכן לא אגיב עליה.

בנוגע לרדב"ז שבהודעתי הקודמת מצאתי דברים חשובים בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן נב בהערה:

הנה הרדב"ז בתשובה חלק ג' (סימן תפ"ה דף י"ז ע"ד) חזר על הכלל הזה, שבספק פלוגתא דרבוותא לא אמרינן ספקא דרבנן לקולא, משום שהספק הזה בא מחסרון ידיעה, שאין אנו יודעים הלכה כדברי מי מהפוסקים. ודוקא בתיקו האמור בתלמוד, הולכים בספק דרבנן לקולא, שהואיל ובעלי התלמוד נסתפקו בדבר ולא ידעו לפשוט הבעיא שלהם, חזר הדבר כאילו נולד הספק מעצמו. מה שאין כן במחלוקת הפוסקים. ע"ש. וכן כתב עוד הרדב"ז בתשובה חלק ד' (סימן רצ"ז). וכן כתב הכנסת הגדולה אורח חיים (סימן ק"ס) בשם הרדב"ז חלק א' (סימן ר"ה), ושכן כתב המהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן קס"ה). ע"ש. אולם דברי הרדב"ז הם בניגוד גדולי האחרונים, וכבר כתב בשו"ת משאת משה (חלק אורח חיים סוף סימן א'), שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא. ע"ש. גם הגאון מהר"י טאייב בספר חקת הפסח (סימן מ"ט סק"א, דף ע"ח ע"א, וסימן תס"ז סק"ח, דף ק' ע"ב). תמה לנכון על דברי הרדב"ז, ממה שכתבו הרי"ף והרא"ש בפרק כל שעה (פסחים מ' ע"א) שבמחלוקת אמוראים ולא איפסקא הלכתא כמאן נקטינן דבדרבנן ספקא לקולא.

[חכם באשי]

שליטא,
עוד לא עברתי בעיון על הודעתך האחרונה, לכן לא אגיב עליה.

[/quote]

ומי כן?
ואם עברת בעיון על הודעותיו הקודמות, מגיע לך פרס מיוחד...

[שליטא]

אענה אף אני את חלקי, (למרות שלא נראה לי שייצא כאן משהו בדיון הנוכחי)
הפוסק חייב לפסוק את דעתו, כפי מה שנראה לו, אע"פ שנחלקו בה כבר קדמונים.
וזאת משום שלגבי אלו שקיבלו/מקבלים הוראותיו, כדוגמת מרא דאתרא/אב"ד לבני עירו (בימים עברו..) או חכם מפורסם במקומו שהכל נשמעים אליו, וכיו"ב. פסקו מחייב אותם (מחייב, ולא רק היתר) לנהוג כמותו ולא מכח ספק אלא מדין וודאי, ולכן הם [כן, הם השואלים] אסור להם לנהוג לקולא מצד ספיקא דרבנן לקולא שלגביהם כבר נפשט הספק, שכבר הכריע רבם כצד החומרא, ולכן כתבו כל הפוסקים את דעתם כיוון שלגבי אלו הנשמעים להם ומקבלים מרותם הם חייבים להורות הוראה ולפשוט את הספיקות
ואדרבה, כדי לפסוק ספיקא דרבנן לקולא ל"צ את הפוסקים,

יפה אמרת!
אבל אשמח לקבל מקור לדבריך..