כלל בדין סב"ל

[רשלץ]

בס"ד

הנה הרבה ישבו על המדוכה וטחנו בפרור כדי לדעת מתי אמרינן סב"ל. שהרי בדוכ"ט כשיש מחלוקת בפוסקים לענין ברכה אמרינן סב"ל וי"א שאף נגד מר"ן אמרינן סב"ל (וגם בזה נחלקו בעלי אסופות. וכ"ז תלוי איך הייתה קבלת מר"ן כמו"ש במקו"א).
והשאלה בפרקא דנן, אם יש בזה כלל ברור וחותך.

[שליטא]

זה תלוי בדין האחרונים אם הדיין יכול לפסוק על פי דעתו..
לפי מה שיצא לו מהסוגיא..
או שהוא צריך להיות משועבד לדברי האחרונים (רוב בנין ומנין)

ממ"נ..
מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל..
(אלא אם כן גם לפי דעתו יש סב"ל)
מי שאינו יכול לסמוך על דעתו - תלוי בשיטת הפוסק שהולך לפיו..
כך שהכלל בזה תלוי בשיטה שהאדם הולך..
כי על כל כלל יש מחלוקת בגלל שיטת הלמוד השונה..
כידוע ששיטת יבי"א שונה משיטת החזו"א וכן לגבי שיטת האור לציון או פוסק אחר..

[מורה צדק]

אין כזה דבר שפוסק יכול לפסוק רק לפי מה שיצא לו מהבטן, תמיד הוא צריך להתלות באילנות גדולים ממנו, לחפש ראיות והוכחות.

בכלל של סב"ל, ישנם דברים ברורים, מתי אומרים ומתי לא אומרים. הרוצה להרחיב בזה יעיין בספר "עין יצחק" ח"ג.

[שליטא]

אין כזה דבר שפוסק יכול לפסוק רק לפי מה שיצא לו מהבטן, תמיד הוא צריך להתלות באילנות גדולים ממנו, לחפש ראיות והוכחות.

בכלל של סב"ל, ישנם דברים ברורים, מתי אומרים ומתי לא אומרים. הרוצה להרחיב בזה יעיין בספר "עין יצחק" ח"ג.

הבטן של הפוסקים יותר גדולה מהראש שלי ושלך ושל כולם..

ידוע שהחזו"א וכן הר' בן ציון אבא שאול ועוד..
היו לומדים את הגמ' עם עיקרי הפוסקים..
והיו פוסקים לפי שיטתם גם אם כמה אחרונים לא הסכימו עימם..

החזו"א גם פעמים חלק על השולחן ערוך..


דרך אגב יש את הספר עין יצחק בשות בר אילן או באוצר..

[רשלץ]

זה תלוי בדין האחרונים אם הדיין יכול לפסוק על פי דעתו..
לפי מה שיצא לו מהסוגיא..
או שהוא צריך להיות משועבד לדברי האחרונים (רוב בנין ומנין)

ממ"נ..
מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל..
(אלא אם כן גם לפי דעתו יש סב"ל)
מי שאינו יכול לסמוך על דעתו - תלוי בשיטת הפוסק שהולך לפיו..
כך שהכלל בזה תלוי בשיטה שהאדם הולך..
כי על כל כלל יש מחלוקת בגלל שיטת הלמוד השונה..
כידוע ששיטת יבי"א שונה משיטת החזו"א וכן לגבי שיטת האור לציון או פוסק אחר..

בס"ד
לא זכיתי להבין מה כוונת כת"ר,
מי יכול לסמוך על דעת עצמו ולפסוק כפי הבנתו ולהחליט ולברך במקום שיש מחלוקת מבלי להסתמך על גמרא וראשונים ואחרונים שמפיהם ומפי כתבם אנו חיים למוצאהם מפיהם?. והתורה ציוויתנו ככל אשר יורוך. וכמה הזהירונו רבותינו שלא יסמוך אדם על דעת עצמו כמ"ש ואל בינתך אל תישען, והדברים ארוכים בענין זה במקום אחר.
ובר מן דין, הלא ידעת אם לא שמעת דכל בר ב"ר דח"י יודע דכאשר יש פלוגתא בין הפוסקים לענין ברכה אמרינן סב"ל, לבד ממקומות ידועים (כגון מנהג דל"א סב"ל במקום מנהג ועוד כיו"ב) והשאלה על הפרק היא האם יש בזה כלל מוחלט ומוסגר. ודבריך כאן אינם מובנים בשכל הישר.
ומה שכתבת "מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל". דברי הבל. וכל המשך דבריך שם לא שרירים ולא קיימים וכו' ודי בזה ההערה.
ולמותר לציין כי כל הסברות שאדם מעלה בדעתו כדאי שיביא סמוכים לעד לעולם, כי סברות הכרס הלואי ותהא הליכתם, כביאתם.

[שליטא]

זה תלוי בדין האחרונים אם הדיין יכול לפסוק על פי דעתו..
לפי מה שיצא לו מהסוגיא..
או שהוא צריך להיות משועבד לדברי האחרונים (רוב בנין ומנין)

ממ"נ..
מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל..
(אלא אם כן גם לפי דעתו יש סב"ל)
מי שאינו יכול לסמוך על דעתו - תלוי בשיטת הפוסק שהולך לפיו..
כך שהכלל בזה תלוי בשיטה שהאדם הולך..
כי על כל כלל יש מחלוקת בגלל שיטת הלמוד השונה..
כידוע ששיטת יבי"א שונה משיטת החזו"א וכן לגבי שיטת האור לציון או פוסק אחר..

בס"ד
לא זכיתי להבין מה כוונת כת"ר,
מי יכול לסמוך על דעת עצמו ולפסוק כפי הבנתו ולהחליט ולברך במקום שיש מחלוקת מבלי להסתמך על גמרא וראשונים ואחרונים שמפיהם ומפי כתבם אנו חיים למוצאהם מפיהם?. והתורה ציוויתנו ככל אשר יורוך. וכמה הזהירונו רבותינו שלא יסמוך אדם על דעת עצמו כמ"ש ואל בינתך אל תישען, והדברים ארוכים בענין זה במקום אחר.
ובר מן דין, הלא ידעת אם לא שמעת דכל בר ב"ר דח"י יודע דכאשר יש פלוגתא בין הפוסקים לענין ברכה אמרינן סב"ל, לבד ממקומות ידועים (כגון מנהג דל"א סב"ל במקום מנהג ועוד כיו"ב) והשאלה על הפרק היא האם יש בזה כלל מוחלט ומוסגר. ודבריך כאן אינם מובנים בשכל הישר.
ומה שכתבת "מי שיכול לסמוך על דעתו-אצלו לא אמרינן סב"ל". דברי הבל. וכל המשך דבריך שם לא שרירים ולא קיימים וכו' ודי בזה ההערה.
ולמותר לציין כי כל הסברות שאדם מעלה בדעתו כדאי שיביא סמוכים לעד לעולם, כי סברות הכרס הלואי ותהא הליכתם, כביאתם.

ברור שעם להסתמך על גמ' וראשונים ואחרונים! אלא שהשאלה עד כמה משועבדים לדברי האחרונים אם יש ראשונים כנגדם..
(המחלוקת הזו ידועה -ראה יבי"א ח"א בהקדמה-שסובר שאנו יתמי דיתמי ואין אנו יכולים לסמוך על דעתינו..
וידועה דעת חכם בן ציון זיע"א שזה לא כל כך נכון.. ומי שהגיע להוראה הוא יכול לסמוך על דעתו -לאפוקי מדעת יבי"א.. ע"ש)

אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..
וכבר בעל קצות החושן בהקדמתו לשב שמעתתא כתב שעל דעת זה ניתנה תורה..
אלא שהעיקר זה להיות מונח במשא ומתן של הסוגיא ולהיות ראוי להביע דעה..
ומה שיצא לאדם -על דעת זה ניתנה תורה..

[חיים]

אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..

לא מספיק שכך יצא לו...
הוא צריך להביא ראיות גמורות ומוצקות כדי לחלוק על זה שלפניו.

[שליטא]

אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..

לא מספיק שכך יצא לו...
הוא צריך להביא ראיות גמורות ומוצקות כדי לחלוק על זה שלפניו.

אם ראיותיו אינם גמורות כמו זה שלפניו אז לא לא נחשב שיצא לו..

[חיים]

אם יש פוסק שנראה לו כשיטה אחת כי כך יצא לו מלמודו-אז לא אמרינן סב"ל-כי מבחינתו אין סב"ל..

לא מספיק שכך יצא לו...
הוא צריך להביא ראיות גמורות ומוצקות כדי לחלוק על זה שלפניו.

אם ראיותיו אינם גמורות כמו זה שלפניו אז לא לא נחשב שיצא לו..

התכוונתי לומר שעליו להתייחס לראיותיו של זה שכנגדו להוכיח מדוע הן אינן נכונות.

לא אמרתי שאתה חושב אחרת, אך כך היה משמע מדבריך,
שכל אחד סולל לעצמו דרך, ועושה כפי הבנתו.

[שליטא]

[אם ראיותיו אינם גמורות כמו זה שלפניו אז לא לא נחשב שיצא לו..[/quote]
התכוונתי לומר שעליו להתייחס לראיותיו של זה שכנגדו להוכיח מדוע הן אינן נכונות.

לא מדויק..
או לא נכון..
כי צריך להיות משולל מקושיות שאין עליהם תשובות נכונות..
כך שאם יש לאדם מהלך שאין עליו קושיות שהם לא מתורצות כדבעי..
אז אה"נ הוא יכול לסמוך על מה שיצא לו..
העיקר זה להיות משולל מקושיות שאינם מתורצות..

[חיים]

נא באר דבריך:
פוסק אחרון לא צריך לסתור ראיות קודמו?
הוא לא צריך לפרש למה החכם הקודם לא צודק?

[שליטא]

נא באר דבריך:
פוסק אחרון לא צריך לסתור ראיות קודמו?
הוא לא צריך לפרש למה החכם הקודם לא צודק?

תראה..
כשחכם כותב פרוש לגמ' הוא בא לאפוקי מפרוש אחר..
בהנחה שהפרוש שלו משולל מקושיות..
כי משום כך הוא בחר בפרוש כזה ואל אחר..
כך שאם אחרון מפרש אחרת..
פרושו של דבר שהוא מתרץ את מה שהיה קשה לאותו חכם..
אבל בצורה שונה..
כמו רש"י ותוס'..
כך שלא תמיד צריך לסתור ראיות קודמו..
אלא להיות משולל מהקושיות שהקודם התקשה בהם..
הבנת..

כמו שנוהגים לומר בשלמא וכד'..

[חיים]

כלומר, אם ישנם שני מהלכים אפשריים בהבנת סוגיא,
שניהם מיישבים את כל הקושיות,
אחד הפוסקים הקדמונים הלך במסלול אחד,
יכול פוסק אחרון לעבור למסלול אחר,
וזאת בלי להציג פירכא למסלול הראשון.
הפסיקה משתנה מפני שכך יצא לו...
מפני שעל דעת כן ניתנה תורה..
הבנתי נכון?

[שליטא]

כלומר, אם ישנם שני מהלכים אפשריים בהבנת סוגיא,
שניהם מיישבים את כל הקושיות,
אחד הפוסקים הקדמונים הלך במסלול אחד,
יכול פוסק אחרון לעבור למסלול אחר,
וזאת בלי להציג פירכא למסלול הראשון.
הפסיקה משתנה מפני שכך יצא לו...
מפני שעל דעת כן ניתנה תורה..
הבנתי נכון?

לדוגמא מה יותר עדיף להצמד למילים או להצמד לסברא..
(כידוע זו מחלוקת בשיטת הלמוד בין רש"י לתוס')

לכן אין שני מהלכים אפשריים..
אלא מהלך אחד..
(אלא אם כן ידוע מראש שיש שני מהלכים אפשריים..
אבל בדרך כלל זה אינו כן..
שאל"כ לא היתה מחלוקת..
למרות שלפי הסוד מראים כמעט תמיד שאין מחלוקת)

אלא שהמחלוקת זה מה עדיף על מה..
מילים או סברא..
או דוחק במקום כזה או דוחק במקום אחר..
בדיוק כמו כל מחלוקת בגמ'..

כך שאם אחרון עובר למסלול אחר..
זה משום שהוא ראה דוחק במסלול הראשון..
ולכן זו שאלה מה עדיף על מה..
(במקרה שלא שייך לומר את שני הפשטים כמובן)

ואם במסלול האחר אין עליו קושיות..
אין הכי נמי -הוא יכול לסמוך על זה..

[חיים]

יישר כח על דברי ההסבר.
אני מתקשה לרדת לסוף דעתך,
אם היא שונה מהמקובל.

גם לא ברור לי מיהו הת"ח שיכול לדעתך להכריע מסברא בין הפוסקים,
אברך כולל מצטיין,
אדם שעבר מבחן הסמכה ברבנות.
עושה רושם שאתה דיי מתגמש בנושא.
כלומר, כל מי שהגיע לדרגת לימוד סבירה,
זכותו לחלוק על פוסקים מפורסמים,
כי כך יצא לו..
שעל מנת כן ניתנה תורה...

ושוב אני רק שואל..

[שליטא]

יישר כח על דברי ההסבר.
אני מתקשה לרדת לסוף דעתך,
אם היא שונה מהמקובל.

גם לא ברור לי מיהו הת"ח שיכול לדעתך להכריע מסברא בין הפוסקים,
אברך כולל מצטיין,
אדם שעבר מבחן הסמכה ברבנות.
עושה רושם שאתה דיי מתגמש בנושא.
כלומר, כל מי שהגיע לדרגת לימוד סבירה,
זכותו לחלוק על פוסקים מפורסמים,
כי כך יצא לו..
שעל מנת כן ניתנה תורה...

ושוב אני רק שואל..

היום אני לא יודע אם יש דבר כזה להכריע..
כי מה נחדש אנחנו שלא כתוב כבר בספרים..
כך שכל אחד מרגיש על עצמו..
היכן הוא אוחז..

ומי שחושב את עצמו יותר מידי..
הוא יגלה את זה במהרה..
אלא אם כן הוא לא ידבר עם תלמידי חכמים גדולים..
(גדולי דור או תלמידיהם המובהקים..)

אבל אדם שרגיל לדבר עם תלמידי חכמים גדולים..
(גדולי דור כו')
ויצא לו אחרת מכמה פוסקים..
יש סיכוי גדול שהוא יכול לסמוך על עצמו..
אלא אם כן הוא דעת יחידה..
כי היום רוב ככל ההכרעות..
הם בדברי דרבנן..
וכבר רוב ככל הדעות כתובות בספרים..
כך שאין צורך לעשות מזה ענין..
אלא אם כן מדובר באדם שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכד'...
אבל מי שאינו כזה..
אז גם אם הוא טועה..
על כל פנים יש לו על מי לסמוך..
כי לא יוכל להיות שהוא יאמר דעה שאינה כתובה בספרים..
אלא אם כן כמו שאמרנו..
הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה..
או שהוא סומך על דעת יחידאה..

מקווה שהדברים מובנים..

[חיים]

יפה מאוד.
יש לציין בעניין זה (ותחליט אתה אם קשור..) את דברי רש"י על הגמרא במסכת שבת דף סג, ב, כתוב שם בגמרא עה"פ (קהלת יא, ט):
"שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט".
ריש לקיש אמר: עד כאן - לדברי תורה, מכאן ואילך - למעשים טובים.
ופירש רש"י: עד כאן (עד ודע כי על כל אלה וגו') לתורה - שמח בתלמודך, למוד משמחה ומטוב לב, והלך בדרכי לבך - להבין מה בלבך לפי ראות עיניך.
מכאן ואילך למעשים טובים - ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים.