גדרי התראת ספק - ותוך כדי דיבור

[מיללער]

בכלי חמדה פרשת תרומה דן מענין לענין בעניני חזרה בתוך כדי דיבור ובתוה"ד מביא מדברי מרן החת"ס זצ"ל שהמקלל אביו ואמו יכול לחזור בתוכ"ד להיפטר ממיתה והוא ז"ל דחה דבריו שענין חזרה בתוכ"ד הוא דוקא בדבר שיש בו "חלות" אז שייך לחזור משא"כ בבמקלל שהאיסור הוא באמירה מה שייך לחזור בו והביא שכן כתב הגאון הרוגוצו'בר בצפנת פענח יעוי"ש בארוכה.

והוסיף הכלי חמדה שבדרך פלפול יש להביא ראיה לזה שמקלל לא יוכל לחזור בתוכ"ד, שא"כ כל מקלל הוי ליה התראת ספק כי שמא יחזור בו בתוכ"ד.

ונתקשיתי בדבריו, אם לזה יקרא "התראת ספק" א"כ כל התראה הוי התראת ספק כי מתרינן ביה מקודם שיעבור על האיסור שלא יעבור, ואולי ישמע לדברינו ולא יעבור וממילא כל התראה הוי בחזקת ספק, ומאי שניא ליה בזה שמי שעור יכול לחזור בתוכ"ד, זה וודאי שאם מהני חזרה בתוכ"ד הוי כמי שלא עבר בכלל?

וכל גדרי התראת ספק הוא רק בציור שאפי' יעבור על הפעולה שהולך לעשות בפועל לא ברור שיתחייב בזה מלקות או מיתה, לדוגמא כדאמרינן בשבועות (דף כח:) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה התראת ודאי היא אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה הויא התראת ספק, היינו שבאיכלת האיסור ליכא להתרות בו שאם יאכל זה יתחייב מלקות כי שמא לא יאכל את התנאי ועדיין העבירה מוטלת בספק.

[לולי דמיסתפינא]

נו, הרי זה דומה לכל התראת ספק, שעל גוף המעשה שעשה יש אפשרות שלא יתחייב, וכמו כן כאן, יכול לקלל, ולא יתחייב ע"ז, כיון שחזר תוך כדי דיבור.

ולא הבנתי תמיהת הג"ר מילער שליט"א. ואף שהוי כאילו לא עבר כלל, אבל סוכ"ס הרי עבר, רק תיקנו.

[מיללער]

נו, הרי זה דומה לכל התראת ספק, שעל גוף המעשה שעשה יש אפשרות שלא יתחייב, וכמו כן כאן, יכול לקלל, ולא יתחייב ע"ז, כיון שחזר תוך כדי דיבור.

ולא הבנתי תמיהת הג"ר מילער שליט"א. ואף שהוי כאילו לא עבר כלל, אבל סוכ"ס הרי עבר, רק תיקנו.

ענין חזרת תוכ"ד הוא שעד תוך כדי דיבור לא נסתיימה הדיבור הראשון ואם חזר בו בתוכ"ד הוי כמי שלא קילל, ואם מתרין אותו שלא יקלל אינם יודעים אם יקלל או לא ובכלל זה אינם יודעים אם יחזור בו בתוכ"ד ומאי אולמיה האי ספק מהאי ספק.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש חקירה על מהות תוכ"ד אם זה עקירת הדיבור או אי סיומו

[רחמים]

יש כאן מקום לחקירה מה גדר החזרה תוך כדי דיבור האם הפשט שהדיבור הראשון עוד לא נגמר או שתוך כדי דיבור אפשר לשנות את הדיבור הראשון.

[מיללער]

יש כאן מקום לחקירה מה גדר החזרה תוך כדי דיבור האם הפשט שהדיבור הראשון עוד לא נגמר או שתוך כדי דיבור אפשר לשנות את הדיבור הראשון.

מדברי הר"ן מס' נדרים משמע ששיערי חכמים שעד תוכ"ד עדיין לא גמר דעת האדם ומשייר לעצמו הזמן לחזור בו, לבר מהד' דברים ששם לא מהני תוכ"ד (מחרף ומגדף מקדש ומגרש) כי האדם עושהו בגמירת הדעת.


מדברי שאר הראשונים משמע שזה תקנת חכמים כדי שאילת תלמיד לרב לגבי קנין ומכירה (כן משמע מתוס' מס' ב"ק - ולדבריהם יש להכניסו בתוך האשכול של "דינים מדרבנן מהני לדאורייתא"), יש דעה שזה נכנס לכל שיעורין וכו' הלכה למשה מסיני וכן משמע מדין קריעה באחד שקרע ל"ע בתוכ"ד קודם מיתת קרובו שיצא ידי קריעה.

הצד השווה שבהם הוא שענין "תוך כדי דיבור - כדיבור דמי" היינו שבשיעור תוך כדי דיבור חזינן כאילו הוא עדיין - או הגיע (בציור הקריעה) בהדיבור עצמו וממילא כשחוזר בתוכ"ד הוי כמי שלא גמר הקללה, ודו"ק

[אוצר החכמה]

ראה בקובץ שצירפתי בדברי האור שמח, ובאריכות שהאריך בזה ביד לחכמה.

[מיללער]

ראה בקובץ שצירפתי בדברי האור שמח, ובאריכות שהאריך בזה ביד לחכמה.

תודה!

תתברך ממעון הברכות

[מיללער]

מצאתי און לי מדברי הגמ' מס' כתובות דף ל"ג ע"א: "רבי אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילקא לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי ניתרי בהו לבסוף מאי דהוה הוה מתקיף לה אביי וניתרי בהו בתוך כדי דבור מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא וניתרי בהו מעיקרא ונרמז בהו רמוזי"
ופירש"י: וניתרי בהו בתוך כדי דבור. לאחר שהעידו דתוך כדי דבור כדבור דמי ויכולים לחזור:

ולכאורה לפי דברי הכלי חמדה יקשה למה לא הביאו גמרא סברא עדיפא שאין שייך התראה בעדים זוממין כי התראת ספק הוא שמא יחזרו בהם מעדותם? למעשה רואים פה ההיפך שזה עדיין מיקרי התראה שמתרין בו בותכ"ד שיחזור ממה שחטא, באופן שיוכל לחזור.

[מיללער]

מצאתי און לי מדברי הגמ' מס' כתובות דף ל"ג ע"א: "רבי אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילקא לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי ניתרי בהו לבסוף מאי דהוה הוה מתקיף לה אביי וניתרי בהו בתוך כדי דבור מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא וניתרי בהו מעיקרא ונרמז בהו רמוזי"
ופירש"י: וניתרי בהו בתוך כדי דבור. לאחר שהעידו דתוך כדי דבור כדבור דמי ויכולים לחזור:

ולכאורה לפי דברי הכלי חמדה יקשה למה לא הביאו גמרא סברא עדיפא שאין שייך התראה בעדים זוממין כי התראת ספק הוא שמא יחזרו בהם מעדותם? למעשה רואים פה ההיפך שזה עדיין מיקרי התראה שמתרין בו בותכ"ד שיחזור ממה שחטא, באופן שיוכל לחזור.

אחרי תקופה של כמו ז' שנים הגעתי עוה"פ לדברי הכלי חמדה, וראיתי שהגאון זצ"ל בעצמו (עמוד 272 מדפו"ר) העיר מהגמ' בכתובות וחילק שם בין מקלל לעדים זוממין עיי"ש.

אולם עדיין לא עלתה לי ארוכה בקושיתו על רבינו הגאון בעל חתם סופר דס"ל דמהני חזרה תוכ"ד במקלל אביו ואמו להצילו ממיתה (וכל מקלל להצילו מאיסור לאו) וכמ"ש לעיל וצ"ע.

[מיללער]

מענין לענין באותו ענין, בפרשת בן סורר ומורה מקשה הההפלאה בפנים יפות דלכאורה כל סורר ומורה הוי התראת ספק, שהרי אחז"ל שאם רצו אביו ואמו למחול לו אינו נהרג וא"כ הרי ה"ל התראת ספק דשמא ימחלו לו.

ולא הבינותי במיעוט שכלי את קושיתו, שאם ימחלו לו מבטלין את דין מיתה שעליו, אבל האם עוקרין אותו מעיקרא דנימא כל ההתראה היתה מוטלת בספק, והפנים יפות בעצמו מתרץ שם שדומה למי שעבר על נדרו או נזיר שטימא עצמו דאמרו בתוס' דאין זה מיקרי התראת ספק דשמא ישאל על נדרו ונזירותו דכיון שצריך לעשות דבר לבטל את נדרו דנים על ההתראה באשר הוא שם, אבל לכאורה א"צ בכלל לדברי התוס' ולחידושם דשאני התם שהחכם עוקר הנדר למפרע ונמצא שלא עבר כלל על נדרו אבל כאן, המחילה אינו אלא פטור על העונש מכאן ולהבא ולא ביטול מעשה העבירה וצ"ע.

[מיללער]

שאלה חדשה שנתעורר אצלי היום בגדרי התראת ספק [אולי עמהארצית גמורה] - למ"ד חבר א"צ התראה יהא חבר חייב אף באופן שאם נתרה בו היה התראת ספק?

נקודת השאלה: התראת ספק זהו חסרון בההתראה או במעשה העבירה, כיון בשעת עבירתה עדיין בגדר ספק הוא?

לדוגמא - ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון, הכה את זה ואח"כ הכה את זה מבואר בסנהדרין שזה תלוי במחלוקת אי התראת ספק שמיה התראה

יש לדון בה שהחסרון הוא על מעשה העבירה שכל מעשה ומעשה שבו הרי הוא ספק אם עכשיו עובר על מכה אביו ולכן אי אפשר לחייבו מלקות - או שעל עצם המעשה סגי לן שנתברר אח"כ דממ"נ הכה את אביו, אלא שיש כאן חסרון בהתראה וממילא למ"ד חבר א"צ התראה יהא חייב מלקות

אפ"ל בזה שהנקודה הוא אי התראת ספק הוא סיבה לפטור או סימן לפטור שכמו שההתראה הוא בספק זהו סימן שהמעשה מוטל בספק