דינים דרבנן משנים את הדין דאורייתא

[ארי במסתרים]

נשבע שלא יאכל דבר איסור מדרבנן אם מיקרי נשבע לקיים או לבטל את המצוה

יומא ע"ד

יכלת להביא משם גם את הדין של שבועת העדות במשחק בקוביא

[אוצר החכמה]

לא הבנתי שם בגמרא מבואר להיפך שכיוון שלא אסור אלא מדרבנן חל עליו קרבן שבועה והגמרא דוחה את הראייה ממשחק בקוביה. ואלי לזה כיוונת שלגבי זה הוא להיפך.
ועיין בר"ן נדרים ח ע"א שכתב שאפילו לגבי דאורייתא אם נלמד רק מדרשה חל עליו השבועה.

[הוא היה אומר]

להרב ארי במסתרים ואוצר החכמה: הרב מיללער כבר הביא את זה בתחילת האשכול, הנה:

פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א

[מבקש לדעת ולהבין]

מה שהעלה הרב אוצה"ח בעניין איך יש בכוח בי"ד בזמנינו לגייר ועוד כהנה - כבר האריך בה הרמב"ן בסימן א' סעיף א' בשו"ע חו"מ - ודנו בזה החל מהש"ך עד הנתיבות וכו'.
--
בזמנו שאלתי את הרב קרלינשטיין ז"ל איך זה שאנשים נוטלים מן הרב את הד' מינים ביום טוב חג הסוכות והרי מדאורייתא צריך או כסף או חצר אך משיכה אינו מועיל - וכיון שכך נמצא שחסר להם ב"לכם" לאלו שנוטלים בחג ד' מינים מן הרב וכדו'. במתנה על מנת להחזיר.

[איש רגיל]

המקדש באיסורי הנאה מדרבנן אם האשה מקודשת מן התורה, הוא דיון נוסף בהסידרא

נחלקו בזה הראשונים מדוע המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין (פסחים ז.) לרש"י ובעל העיטור ודעימייהו, משום כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ולריטב"א ועוד ראשונים הוא משום שהאיסור הנאה מדרבנן הפקיע ממנו את בעלותו.

[מיללער]

אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.

אכן, אני כבר הכנתי לפני כמה ימים תגובה על דברי התוס' האלו, והיא נפתחה במילים 'מענין לענין באותו ענין' [לא פירסמתי אותה עדיין, כי רציתי למצות קודם את הנושא הראשון].

בוודאי שלא תשכח מלהשתתף אותנו כשהמאמר יהיה בשלימותו.......

[אוצר החכמה]

להרב ארי במסתרים ואוצר החכמה: הרב מיללער כבר הביא את זה בתחילת האשכול, הנה:

פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א

אכן. רק לענ"ד הגמרא ביומא מבארת שזה לא שייך לדיון כי כיוון שבפועל לא יכול להעיד משום האיסור דרבנן לא שייך בזה שבועת העדות. וצריך עיון לפי זה מי שלא יכול להעיד מחמת אימת המלכות שגזרה לפסול אותו לעדות ואין הב"ד יכולים מחמת כן לקבלו מה יהיה הדין.

מעין עניין זה הסתפקתי היום בחילוק הגמרא בכתובות ב א לצד אחד שבתקנתא דרבנן לא מעלה מזונות כי אניס בתקנתא דרבנן אבל חלה חייב להעלות מה החילוק ואפשר לומר בזה כמה צדדים ויש כמובן נפ"מ בכל צד.
א. שזה גדר של הם אמרו והם אמרו לחייב מזונות. (ולפי זה למשל גזירת המלכות לא תפטור)
ב. שהתקנה דרבנן היא גם עליה ולא רק עליו (ולפי זה אם חלו שניהם או שיש מניעה משותפת יהיה מקום לדון רק תלוי גם בנסתחפה)
ג. שהתקנה היתה קבועה מראש וממילא מראש זו התחייבותו. ולפי"ז אם התחדשה תקנה חייב או שהיתה גזרת מלכות קבועה פטור.
ד. שחלה אמרינן מזלו גרם. ולפי זה יש לדון במכת מדינה וגזירת המלכות.
ה. שתקנתא דרבנן אינו מקרה אלא זה גדרי חיוב התורה, וההבדל בין זה לאות א הוא במקום שהחיוב הוא דאורייתא, וכאן זה כבר נוגע לנושא האשכול הזה.

[מיללער]

להרב ארי במסתרים ואוצר החכמה: הרב מיללער כבר הביא את זה בתחילת האשכול, הנה:

פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א

אכן. רק לענ"ד הגמרא ביומא מבארת שזה לא שייך לדיון כי כיוון שבפועל לא יכול להעיד משום האיסור דרבנן לא שייך בזה שבועת העדות. וצריך עיון לפי זה מי שלא יכול להעיד מחמת אימת המלכות שגזרה לפסול אותו לעדות ואין הב"ד יכולים מחמת כן לקבלו מה יהיה הדין.

עיקר הסוגיא הוא בשבועות ל"א:

אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו': לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כל שכן מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו

ושם יוצא מפורש שבזה נחלקו רב פפא וראב"י, שרב פפא סובר כיון שמדאורייתא חזי מיקרי ראוי להעיד ומחויב קרבן שבועה אם נשבע שאינו יודע עדות וראב"י חולק וס"ל שכיון שהוא פסול לעדות מדרבנן לא מיקרי "בר הגדה" כדברי הגמ' ביומא.

הגמ' ביומא ע"ד הביא את המחלוקת רק להקשות מדברי ראב"י:

והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה למעוטי מאי רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עליה שבועה שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה

אבל אה"נ לרב פפא שחולק על דבריו משום שסובר שאין כח ביד חכמים להוציא ממנו דין עדות לא קשה מידי

(אה"נ שי"ל שנחלקו בפי' הדבר שצ"ל "בר הגדה" וממילא מה יהי' הדין אם היה אנוס מחמת אימת המלכות כמ"ש מע"כ, אבל לפע"ד החיוב של הקרבן הוא על השבועה ששקר שאינו יודע עדות, למה לא הודה שיודע עדות ורק שאינו יכול לבוא ולהעיד מחמת אימת המלכות ואז היה פטור משום אונס רחמנא פטריה, אבל לשקר ע"ז אינו אנוס, וממילא מוכרח שמה שאמרו חז"ל שמשחק בקוביא לא מיקרי "בר הגדה" אין זה רק מטעם שכיון שאינו יכול להעיד בפועל , אלא שסובר ראב"י שהחכמים עקרו ממנו שם עדות כמו פסולי עדות מדאורייתא ודו"ק)

[אוצר החכמה]

אני קצת מתקשה להבין את דבריך. לרב פפא נוהגת בו שבועת העדות וא"כ וודאי אינו דוגמא לדרבנן שמהני לדאורייתא כל הדוגמא היא לדעת ראב"י, ועל זה הגמרא מבארת שאין להוכיח מזה שרבנן עוקרים את הדאורייתא כי הטעם הוא משום שאינו בר הגדה.
ולכן איני מבין מה שכתבת

ממילא מוכרח שמה שאמרו חז"ל שמשחק בקוביא לא מיקרי "בר הגדה" אין זה רק מטעם שכיון שאינו יכול להעיד בפועל , אלא שסובר ראב"י שהחכמים עקרו ממנו שם עדות כמו פסולי עדות מדאורייתא ודו"ק

הלא את זה גופא הגמרא רצתה לומר ודחתה.

[מיללער]

אני קצת מתקשה להבין את דבריך. לרב פפא נוהגת בו שבועת העדות וא"כ וודאי אינו דוגמא לדרבנן שמהני לדאורייתא כל הדוגמא היא לדעת ראב"י, ועל זה הגמרא מבארת שאין להוכיח מזה שרבנן עוקרים את הדאורייתא כי הטעם הוא משום שאינו בר הגדה.

למה לרב פפא נוהגת בו שבועת העדות, הרי אינו בר הגדה?
הגמ' ביומא הוא רק "דיחוי" אבל בשבועות נראה שבזה נחלקו אם הדרבנן מהני לדאורייתא או לא
האם לשיטתך יחלקו ר"פ וראב"י באם אחד אנוס מאימת המלכות אם מיקרי בר הגדה?

[אוצר החכמה]

אם הראשונים אומרים על הגמרא שהיא רק דיחוי בעלמא נקבל, אבל מליבנו לומר שהגמרא היא דיחוי בעלמא?

[מיללער]

אם הראשונים אומרים על הגמרא שהיא רק דיחוי בעלמא נקבל, אבל מליבנו לומר שהגמרא היא דיחוי בעלמא?

או לכה"פ יש בזה סוגית חלוקות משבועות ויומא

[אוצר החכמה]

א. מעבר לזה שבפשטות הגמרא ביומא היא לא דיחוי בעלמא. כי אם תאמר כן אתה צריך לומר שלר"ל חצי שיעור מותר גם מדרבנן ולענ"ד זה אינו אלא להיפך שנקטינן שאסור מדרבנן.

ב. איפה משמע בגמרא בשבועות אחרת מהגמרא ביומא?

[מיללער]

א. מעבר לזה שבפשטות הגמרא ביומא היא לא דיחוי בעלמא. כי אם תאמר כן אתה צריך לומר שלר"ל חצי שיעור מותר גם מדרבנן ולענ"ד זה אינו אלא להיפך שנקטינן שאסור מדרבנן.

ב. איפה משמע בגמרא בשבועות אחרת מהגמרא ביומא?

א. דיחוי בצורת "אי משום הא לא איריא"
ב. שהרי הגמ' מסברי שרב פפא לא ס"ל כר' אחא בר יעקב שהרי "מדאורייתא מיחזי חזי", ולדברי הגמ' ביומא, זה לא משנה, הרי אינו בר הגדה.

[קשר של קיימא]

יתומה שאחיה מקבל קידושין עבורה, מדרבנן. בזה מוציא את כל הבעילות מבעילת זנות שיש בזה איסור דאו' לכמה מקמאי (כי י"א שכל שאינה מופקרת לכל אינה בכלל זונה ואיסורו מדרבנן - זכרוני שיש כזו שיטה)

[קשר של קיימא]

י"א שאם מכשיל את חבירו באיסורי דרבנן עובר על לפ"ע דאו', כי הרמב"ם כ' דלפנ"ע דאו' הוא גם שאומר לחבירו עצה שאינה הוגנת לו, ולהכשילו בדרבנן לא גרע מזה. אך לכאו' מהראשונים במו"ק כא מוכח לא כן ויל"ע אולי עכ"פ לרמב"ם זה נכון.

[איש רגיל]

י"א שאם מכשיל את חבירו באיסורי דרבנן עובר על לפ"ע דאו', כי הרמב"ם כ' דלפנ"ע דאו' הוא גם שאומר לחבירו עצה שאינה הוגנת לו, ולהכשילו בדרבנן לא גרע מזה. אך לכאו' מהראשונים במו"ק כא מוכח לא כן ויל"ע אולי עכ"פ לרמב"ם זה נכון.

viewtopic.php?f=17&t=16647#p157494

[מיללער]

המג"א בסי' רס"ז מביא דברי המרדכי מס' מגילה שמי שלמ"ד תוספות שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש שקידש מבעוד יום.

[מיללער]

יתומה שאחיה מקבל קידושין עבורה, מדרבנן. בזה מוציא את כל הבעילות מבעילת זנות שיש בזה איסור דאו' לכמה מקמאי (כי י"א שכל שאינה מופקרת לכל אינה בכלל זונה ואיסורו מדרבנן - זכרוני שיש כזו שיטה)

המ"מ בזה היא יבמות נ"ט ע"ב לדברי רבי אליעזר דס"ל דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ איפה משכחת בעולה שאסורה לכ"ג מטעם שאינה בתולה על אף שאינה גרושה ולא זונה ומסיק שם ר' זירא בממאנת היינו בקטנה יתומה הנישאת לבעל בקידושין דרבנן.

וכמ"ש מעלתו שהקידושין דרבנן מוציאה מבעילת זנות מה"ת (ציונים לתורה כלל כ"ט)

[מן השורה]

יש בריב"ש סי' רנ"ה דיש חיוב יהרג ואל יעבור גם באביזרייהו דרבנן דג' עבירות, דבסתם יינם אסור להתרפאות אפי' שהוא רק מדרבנן. ועי' מה שביאר בזה הגר"ש שקופ בסוף תוכן הענינים בשערי יושר ח"א. וכן ס"ל להגר"א יו"ד סי' קנ"ה ס"ק כ"ב

[מיללער]

כבר הובא לעיל הדיון אודות פסולי עדות מדרבנן לגבי חיובם בקרבן שבועת העדות מגמ' בשבועות ויומא.

יש עוד דיון ארוך בהפוסקים לגבי פסולי עדות מדרבנן אם נאמנים הם לאסור אשה על בעלה בעדי כיעור או להציל בדיני נפשות, עי' בשו"ת רעק"א מסי' צ"ט ובטו"א מס' ר"ה הובא גם במנ"ח סוף מצוה קכ"ב.

[אפרקסתא דעניא]

לפוסקים רבים טבילה בשאובין בקרקע מועילה מה"ת, ומדרבנן פסלו בג' לוגין שאובין.

מי שטבלה בשאובין בקרקע, האם נחשב שיצאה מידי נידה דאורייתא?

[איש רגיל]

לפוסקים רבים טבילה בשאובין בקרקע מועילה מה"ת, ומדרבנן פסלו בג' לוגין שאובין.

מי שטבלה בשאובין בקרקע, האם נחשב שיצאה מידי נידה דאורייתא?

בפשטות כן, צריך מקור מפורש לומר שאף מדאורייתא היא עדיין נידה.

[סינון]

אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'

[איש רגיל]

אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'

מחול לך, מחול לך, מחול לך.
לגבי ברכות התורה יש מחלוקת אם הוא דאורייתא או דרבנן.

[אפרקסתא דעניא]

גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.

[איש רגיל]

גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.

אין איסור לעבור על מצוות עשה מדאורייתא?!

[אפרקסתא דעניא]

גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.

אין איסור לעבור על מצוות עשה מדאורייתא?!

זה לא איסור עשה. זו מצווה בעלמא. מי שלא קיימה היא תחסר לו, אבל לא עשה איסור בעצם מה שלמד בלא ברכה.

הק' אחרונים, לשי' הרמב"ן שברכת התורה דאורייתא - למה לא יברך אותה (או אהבה רבה) בעל קרי? ואין לומר שאין צורך שיברך כי אסור בלימוד, שהרי קורא ק"ש בהרהור, וא"כ שיהרהר ברכת התורה? ועי' צל"ח ושאג"א ובחוט המשולש.

ותי' באפרקסתא דעניא דהתירו להרהר רק בדברים דלעיכובא, ובה"ת אינה לעיכובא, דיוצא יד"ח לימוד וק"ש גם בלא בה"ת, ואינו עושה איסור בלימוד או בקריאת ק"ש בלא בה"ת.

[איש רגיל]

גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.

אין איסור לעבור על מצוות עשה מדאורייתא?!

זה לא איסור עשה. זו מצווה בעלמא. מי שלא קיימה היא תחסר לו, אבל לא עשה איסור בעצם מה שלמד בלא ברכה.

מצוה בעלמא מדאורייתא?!
אתה בטוח?

[אפרקסתא דעניא]

?

[סינון]

אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'

מחול לך, מחול לך, מחול לך.
לגבי ברכות התורה יש מחלוקת אם הוא דאורייתא או דרבנן.

האיסור ללמוד לפני הברכה הוא לכו"ע דרבנן, וכמו שאר כל המצוות שאין לקיימם בלא בלא ברכה, כמש"כ במשנה ערום לא יתרום.

[סינון]

יתכן ואין ואין איסור דאו' ללמוד בלא ברה"ת אבל ודאי יש חובה גמורה לברך עליה [י"א כעין ברכת הנהנין עי' לבוש סי' מז דאשר בחר בנו זה ב"א על לימוד דאמש] ומי שילמד ולא יברך, [ויתכן דסגי לברל במשך אותו הלימוד כמו מי שיברך על לולב באמצע נענועים דרק הלכתחילה איבד אבל חשיב כמי שבירך על המצוה], מבטל עשה והרי נענשו על שלא בירכו בתורה בתחילה (אבל יתכן שזה קשור אלינו כי היה תביעה על הזלזול שהתורה לא חשובה ח"ו לברך עליה כמש"כ הרבינו יונה בנדרים).

[אוצר החכמה]

אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'

מחול לך, מחול לך, מחול לך.
לגבי ברכות התורה יש מחלוקת אם הוא דאורייתא או דרבנן.

האיסור ללמוד לפני הברכה הוא לכו"ע דרבנן, וכמו שאר כל המצוות שאין לקיימם בלא בלא ברכה, כמש"כ במשנה ערום לא יתרום.

כידוע מהא דערום לא יתרום יש דווקא ראייה להיפך כי הגמרא בברכות טו מסבירה שהסיבה שזה לא מעכב בדיעבד היא כי ברכה דרבנן וכבר האריכו בזה.

[איש רגיל]

איך פשוט לכולכם שהאיסור ללמוד קודם הוא דרבנן? לדעות שיש חיוב מדאו' לברך ברכת התורה, אסור ללמוד קודם ברכות התורה משום ביטול עשה, בדיוק כפי שאסור לילך עם בגד בן ארבע כנפות ללא ציצית.
וחוששני שמישהו פה התבלבל בין ברכת המצוות סתם שהיא דרבנן, לבין ברכות התורה שהיא דאו' לכמה מן הראשונים.

[אוצר החכמה]

למה פשוט לכולנו?

[איש רגיל]

למה פשוט לכולנו?

כשלחצתי על שלח תגובה, עדיין לא כתבת את ההודעה שלך, כך שכוונתי לסינון ולאפרקסתא דעניא.

[מן השורה]

יש בריב"ש סי' רנ"ה דיש חיוב יהרג ואל יעבור גם באביזרייהו דרבנן דג' עבירות, דבסתם יינם אסור להתרפאות אפי' שהוא רק מדרבנן, וכן ס"ל להגר"א יו"ד סי' קנ"ה ס"ק כ"ב. וז"ל הגרש"ש בסוף תוכן הענינים בשערי יושר ח"א, דקבלו חז"ל שעל הלאו של לא תסור לא נאמר וחי בהם, כי "אי אפשר בלא הוראת חכמים ולכן אנחנו מצווים לשמוע בקול חכמים אף בפקו"נ".
אולי אפשר לומר דאין הכוונה דחיוב לא תסור הוא עד מסי"נ, דהרי רק ג' עבירות אמרו, אלא שחז"ל יש להם כח לומר דיש מקום שאין מצוה, ולהפקיע מעל האדם את המצוה [כמו שהביאו באשכול זה], וא"כ במקום אביזרייהו אמרו חז"ל שאין מצוה של וחי בהם, ממילא אין מה שיתיר לעבור על האביזרייהו. - [ולפ"ז אם רבנן יצוו על ב"נ -אם הם יכולים- לא יוכלו לחייב ב"נ עד מסי"נ, דבב"נ אין ההיתר בפיקו"נ מצד וחי בהם, אלא פשוט לא נצטוה על קידוש ה'].

[איש רגיל]

יש בריב"ש סי' רנ"ה דיש חיוב יהרג ואל יעבור גם באביזרייהו דרבנן דג' עבירות, דבסתם יינם אסור להתרפאות אפי' שהוא רק מדרבנן, וכן ס"ל להגר"א יו"ד סי' קנ"ה ס"ק כ"ב. וז"ל הגרש"ש בסוף תוכן הענינים בשערי יושר ח"א, דקבלו חז"ל שעל הלאו של לא תסור לא נאמר וחי בהם, כי "אי אפשר בלא הוראת חכמים ולכן אנחנו מצווים לשמוע בקול חכמים אף בפקו"נ".
אולי אפשר לומר דאין הכוונה דחיוב לא תסור הוא עד מסי"נ, דהרי רק ג' עבירות אמרו, אלא שחז"ל יש להם כח לומר דיש מקום שאין מצוה, ולהפקיע מעל האדם את המצוה [כמו שהביאו באשכול זה], וא"כ במקום אביזרייהו אמרו חז"ל שאין מצוה של וחי בהם, ממילא אין מה שיתיר לעבור על האביזרייהו. - [ולפ"ז אם רבנן יצוו על ב"נ -אם הם יכולים- לא יוכלו לחייב ב"נ עד מסי"נ, דבב"נ אין ההיתר בפיקו"נ מצד וחי בהם, אלא פשוט לא נצטוה על קידוש ה'].

אולי אם אין היתר של וחי בהם הוא חייב למסור את נפשו על כל מצוה?

[אפרקסתא דעניא]

איך פשוט לכולכם שהאיסור ללמוד קודם הוא דרבנן? לדעות שיש חיוב מדאו' לברך ברכת התורה, אסור ללמוד קודם ברכות התורה משום ביטול עשה, בדיוק כפי שאסור לילך עם בגד בן ארבע כנפות ללא ציצית.
וחוששני שמישהו פה התבלבל בין ברכת המצוות סתם שהיא דרבנן, לבין ברכות התורה שהיא דאו' לכמה מן הראשונים.

שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב - אורח חיים סימן ו

כעת נפל ברעיוני, שראיתי לגדול אחד (כוונתו לשאג"א) שמביא ראי' דברכת התורה הוא מדרבנן, מבעל קרי דמהרהר קריאת שמע ולא הברכות שהן מדרבנן. וקשה יהרהר ברכת התורה או אהבה רבה דהוא כברכת התורה, דגם קריאת שמע חשוב לימוד דיוצאין בה מצות תלמוד תורה, אלא ע"כ שברכת התורה מדרבנן. ולענ"ד אין ראי', די"ל דלבעל קרי מותר רק להרהר מה שהוא מעכב וברכות אין מעכבות, אפילו אי הוי ברכת התורה מן התורה, מכל מקום אין מעכבות, דיוצא תלמוד תורה אף בלא בירך ברכת התורה, רק שלא קיים מצות אמירת ברכת התורה, מש"ה מתירי' לבעל קרי רק לקרות שמע בהרהור, ולא ברכת התורה, דאינו מעכב המצות קריאת שמע. כנ"ל בס"ד.

[אפרקסתא דעניא]

וז"ל שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב עמ"ס ברכות (עמ' פא, פג-פד):

"אין איסור ללמוד בלי ברכת התורה, ואין זה כברכת הנהנין שאסור לאכול בלי שמברך תחילה... רק שמצוות עשה כשרוצה ללמוד שיברך, וכשלומד תורה בלי לברך הוא מבטל מצוות עשה. ולכן כל שיש לו מניעה מלברך או שא"א לברך וכד', רשאי ללמוד בלא ברכת התורה"

"ש. כשערים בליל שבועות, האם אסור ללמוד אחר עלות השחר עד שישמע הברכה מאחר שיוציאו יד"ח?

ת. מותר ללמוד. לא מצאתי בשום מקום שיש איסור ללמוד בלי ברכת התורה!"

וז"ל רבנו בקובץ תשובות (סי' ט): "אולם צ"ל דבמקום שא"א לו לברך ברכת התורה שאין עליו איסור לעסוק בתורה ללא ברכות התורה. אדרבא, יעסוק בתורה ויקיים מצו"ע של לימוד התורה".

ובהערה הוסיף רב"צ קוק:

"וכ"כ במנחת שלמה (צ"א א') וחולק בזה על "הר צבי" הסובר שאסור ללמוד בלי ברכת התורה אפילו כשהוא אנוס ואינו יכול לברך"