מיללער כתב:נשבע שלא יאכל דבר איסור מדרבנן אם מיקרי נשבע לקיים או לבטל את המצוה
יומא ע"ד
יכלת להביא משם גם את הדין של שבועת העדות במשחק בקוביא
מיללער כתב:נשבע שלא יאכל דבר איסור מדרבנן אם מיקרי נשבע לקיים או לבטל את המצוה
יומא ע"ד
מיללער כתב:פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א
מיללער כתב:המקדש באיסורי הנאה מדרבנן אם האשה מקודשת מן התורה, הוא דיון נוסף בהסידרא
איש רגיל כתב:מיללער כתב:אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.
אכן, אני כבר הכנתי לפני כמה ימים תגובה על דברי התוס' האלו, והיא נפתחה במילים 'מענין לענין באותו ענין' [לא פירסמתי אותה עדיין, כי רציתי למצות קודם את הנושא הראשון].
הוא היה אומר כתב:להרב ארי במסתרים ואוצר החכמה: הרב מיללער כבר הביא את זה בתחילת האשכול, הנה:מיללער כתב:פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א
אוצר החכמה כתב:הוא היה אומר כתב:להרב ארי במסתרים ואוצר החכמה: הרב מיללער כבר הביא את זה בתחילת האשכול, הנה:מיללער כתב:פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א
אכן. רק לענ"ד הגמרא ביומא מבארת שזה לא שייך לדיון כי כיוון שבפועל לא יכול להעיד משום האיסור דרבנן לא שייך בזה שבועת העדות. וצריך עיון לפי זה מי שלא יכול להעיד מחמת אימת המלכות שגזרה לפסול אותו לעדות ואין הב"ד יכולים מחמת כן לקבלו מה יהיה הדין.
אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו': לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כל שכן מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו
והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה למעוטי מאי רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עליה שבועה שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה
ממילא מוכרח שמה שאמרו חז"ל שמשחק בקוביא לא מיקרי "בר הגדה" אין זה רק מטעם שכיון שאינו יכול להעיד בפועל , אלא שסובר ראב"י שהחכמים עקרו ממנו שם עדות כמו פסולי עדות מדאורייתא ודו"ק
אוצר החכמה כתב:אני קצת מתקשה להבין את דבריך. לרב פפא נוהגת בו שבועת העדות וא"כ וודאי אינו דוגמא לדרבנן שמהני לדאורייתא כל הדוגמא היא לדעת ראב"י, ועל זה הגמרא מבארת שאין להוכיח מזה שרבנן עוקרים את הדאורייתא כי הטעם הוא משום שאינו בר הגדה.
אוצר החכמה כתב:אם הראשונים אומרים על הגמרא שהיא רק דיחוי בעלמא נקבל, אבל מליבנו לומר שהגמרא היא דיחוי בעלמא?
אוצר החכמה כתב:א. מעבר לזה שבפשטות הגמרא ביומא היא לא דיחוי בעלמא. כי אם תאמר כן אתה צריך לומר שלר"ל חצי שיעור מותר גם מדרבנן ולענ"ד זה אינו אלא להיפך שנקטינן שאסור מדרבנן.
ב. איפה משמע בגמרא בשבועות אחרת מהגמרא ביומא?
קשר של קיימא כתב:י"א שאם מכשיל את חבירו באיסורי דרבנן עובר על לפ"ע דאו', כי הרמב"ם כ' דלפנ"ע דאו' הוא גם שאומר לחבירו עצה שאינה הוגנת לו, ולהכשילו בדרבנן לא גרע מזה. אך לכאו' מהראשונים במו"ק כא מוכח לא כן ויל"ע אולי עכ"פ לרמב"ם זה נכון.
קשר של קיימא כתב:יתומה שאחיה מקבל קידושין עבורה, מדרבנן. בזה מוציא את כל הבעילות מבעילת זנות שיש בזה איסור דאו' לכמה מקמאי (כי י"א שכל שאינה מופקרת לכל אינה בכלל זונה ואיסורו מדרבנן - זכרוני שיש כזו שיטה)
אפרקסתא דעניא כתב:לפוסקים רבים טבילה בשאובין בקרקע מועילה מה"ת, ומדרבנן פסלו בג' לוגין שאובין.
מי שטבלה בשאובין בקרקע, האם נחשב שיצאה מידי נידה דאורייתא?
סינון כתב:אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'
אפרקסתא דעניא כתב:גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.
איש רגיל כתב:אפרקסתא דעניא כתב:גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.
אין איסור לעבור על מצוות עשה מדאורייתא?!
אפרקסתא דעניא כתב:איש רגיל כתב:אפרקסתא דעניא כתב:גם אם זה דאורייתא, הרב אלישיב פסק שאין איסור ללמוד בלא ברכה, אלא שחייב לברך קודם הלימוד, ולכן באופן של ביטול מ"ע, מסתמא יקיים המצווה בלא ברה"ת.
אין איסור לעבור על מצוות עשה מדאורייתא?!
זה לא איסור עשה. זו מצווה בעלמא. מי שלא קיימה היא תחסר לו, אבל לא עשה איסור בעצם מה שלמד בלא ברכה.
איש רגיל כתב:סינון כתב:אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'
מחול לך, מחול לך, מחול לך.
לגבי ברכות התורה יש מחלוקת אם הוא דאורייתא או דרבנן.
סינון כתב:איש רגיל כתב:סינון כתב:אמנם פותח האשכול לא רצה דוגמאות של 'העמידו דבריהם' אבל בכל זאת אכתוב וימחל לי:
שמעתי מבעל האמרי יושר הגאון ר' מאיר גריינימן שליט"א, ששמע מהחזו"א שאחד שקם דקה לפני סוף זמן ק"ש ורוצה לקרות ואם יאמר ברכות התורה ודאי יפסיד הזמן, אמר החזו"א "אפשר" דהעמידו דבריהם ואל יקרא עד שיברך. [יש לציין שהמ"ב ס"ל לא כן עי' דבריו סי' סה סק"ח. וודאי הואיל ומר מספקא ליה ומר פשיט ליה, חובה עלינו לקרוא שלא להפסיד המצוה]. אפשר לדון בזה גם גבי זכור אם נזכר רגע לםני שקיעה ועוד לא בירך ברה"ת. וכן במי שלא קרא מגילה עד שכמעט מגיע עה"ש ואם יברך לא יספיק לסיים הקריאה עד עלות וכו'
מחול לך, מחול לך, מחול לך.
לגבי ברכות התורה יש מחלוקת אם הוא דאורייתא או דרבנן.
האיסור ללמוד לפני הברכה הוא לכו"ע דרבנן, וכמו שאר כל המצוות שאין לקיימם בלא בלא ברכה, כמש"כ במשנה ערום לא יתרום.
אוצר החכמה כתב:למה פשוט לכולנו?
מן השורה כתב:יש בריב"ש סי' רנ"ה דיש חיוב יהרג ואל יעבור גם באביזרייהו דרבנן דג' עבירות, דבסתם יינם אסור להתרפאות אפי' שהוא רק מדרבנן, וכן ס"ל להגר"א יו"ד סי' קנ"ה ס"ק כ"ב. וז"ל הגרש"ש בסוף תוכן הענינים בשערי יושר ח"א, דקבלו חז"ל שעל הלאו של לא תסור לא נאמר וחי בהם, כי "אי אפשר בלא הוראת חכמים ולכן אנחנו מצווים לשמוע בקול חכמים אף בפקו"נ".
אולי אפשר לומר דאין הכוונה דחיוב לא תסור הוא עד מסי"נ, דהרי רק ג' עבירות אמרו, אלא שחז"ל יש להם כח לומר דיש מקום שאין מצוה, ולהפקיע מעל האדם את המצוה [כמו שהביאו באשכול זה], וא"כ במקום אביזרייהו אמרו חז"ל שאין מצוה של וחי בהם, ממילא אין מה שיתיר לעבור על האביזרייהו. - [ולפ"ז אם רבנן יצוו על ב"נ -אם הם יכולים- לא יוכלו לחייב ב"נ עד מסי"נ, דבב"נ אין ההיתר בפיקו"נ מצד וחי בהם, אלא פשוט לא נצטוה על קידוש ה'].
איש רגיל כתב:איך פשוט לכולכם שהאיסור ללמוד קודם הוא דרבנן? לדעות שיש חיוב מדאו' לברך ברכת התורה, אסור ללמוד קודם ברכות התורה משום ביטול עשה, בדיוק כפי שאסור לילך עם בגד בן ארבע כנפות ללא ציצית.
וחוששני שמישהו פה התבלבל בין ברכת המצוות סתם שהיא דרבנן, לבין ברכות התורה שהיא דאו' לכמה מן הראשונים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 414 אורחים