דינים דרבנן משנים את הדין דאורייתא

[איש רגיל]

אני מחפש מקומות בהם דין דרבנן משליך על דין דאורייתא.
כדוגמא: כתב המנ"ח (מצוה ה) שגר שנתגייר בערב פסח שאסור מדרבנן בהקרבה, שמא נחשב מדאורייתא אינו ראוי לאכילה, דלא גרע מזקן שאינו יכול לאכול.

כמובן שאין כוונתי למקומות שחז"ל העמידו דבריהם במקום לאו בשב ואל תעשה כשופר בר"ה שחל בשבת.

תודה למסייעים.

[בברכה המשולשת]

יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא
יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן

[איש רגיל]

יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא

יישר כח.

יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן

היינו?

[אמסטרדם]

[יש גם הענין שפסול דרבנן עושה שגם מדאורייתא לא יוצא - תוס' סוכה ג].
קו' הגר"ח מבריסק דמאחר שמדרבנן רובו שאינו מקפיד חוצץ א"כ זה כבר יחצוץ מדאורייתא כיון שמקפיד עליו מצד הדין דרבנן.

[אפרקסתא דעניא]

דעת החזו"א שזימון דאורייתא, ועם זאת, מבואר במשנה ובגמרא, שאדם שאכל טבל דרבנן אינו מצטרף לזימון, ואם היה אחד משלושה מפקיע מהם הזימון בכה"ג.

[ידידיה]

מסתבר שהנדון הרחב האם ספק דאורייתא לחומרה מדא' או מדר', משיק לעניינו של האשכול, וכן אולי תבדוק הקניינים דרבנן והשפעתם על איסורי תורה, חמץ, שביתת בהמתו, וכו'. כמדומה שלעניין להנצל מאיסור שביתת בהמה נאמר בהלכה שיעשה מול הגוי גם משיכה וגם מעות, כדי שיהיה החמור של הגוי גם בקניין דאורי', וכ"ז לכתחילה, מעניין לברר לעניין דיעבד אם הגוי קנה כפי הנהוג האם נחשב שמהתורה החמור של היהודי

[אפרקסתא דעניא]

דעת אחרונים מסוימים בדעת הרמב"ם שקידושי כסף מדברי סופרים היינו מדרבנן, אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לקבוע מה נחשב קיחה, ואחרי שקבעו שכסף עושה ליקוחין הרי היא אשתו לכל דבר, כאשה שהתקדשה בשני הקניינים האחרים.

[גלאגוזים]

בן סורר ומורה מתחייב רק אם אכל דבר היתר.
ואם אכל איסור דרבנן יהיה פטור.
[וראיתי ב"פירורים משולחן רבינו" להג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל, פ' כי תצא,שדן שם מה הדין באכל ספק איסור דרבנן,
ונקט בפשיטות דכיוון שהדין הוא לקולא ומותר באכילה, יהיה חייב מיתה, אך דן שם מה יהיה אם יתברר אח"כ
שבאמת הדבר היה אסור, האם ייפטר אחר כך]

[איש רגיל]

בן סורר ומורה מתחייב רק אם אכל דבר היתר.
ואם אכל איסור דרבנן יהיה פטור.
[וראיתי ב"פירורים משולחן רבינו" להג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל, פ' כי תצא,שדן שם מה הדין באכל ספק איסור דרבנן,
ונקט בפשיטות דכיוון שהדין הוא לקולא ומותר באכילה, יהיה חייב מיתה, אך דן שם מה יהיה אם יתברר אח"כ
שבאמת הדבר היה אסור, האם ייפטר אחר כך]

אם אכל איסור דרבנן יהיה פטור מדאורייתא? מה המקור לזה?

[דניאל]

נדמה לי שבדיני חזקות יש מקרים שמחזיקים מאיסור או מטומאה דרבנן לדאורייתא.

[בברכה המשולשת]

יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן

היינו?

האם הם פטורים מקרבן שבועת העדות

[גלאגוזים]

בן סורר ומורה מתחייב רק אם אכל דבר היתר.
ואם אכל איסור דרבנן יהיה פטור.
[וראיתי ב"פירורים משולחן רבינו" להג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל, פ' כי תצא,שדן שם מה הדין באכל ספק איסור דרבנן,
ונקט בפשיטות דכיוון שהדין הוא לקולא ומותר באכילה, יהיה חייב מיתה, אך דן שם מה יהיה אם יתברר אח"כ
שבאמת הדבר היה אסור, האם ייפטר אחר כך]

אם אכל איסור דרבנן יהיה פטור מדאורייתא? מה המקור לזה?

הגמ' בסנהדרין מביאה דאכל דבר איסור כגון בתענית ציבור.
וברמב"ם הל' ממרים כתב כן להדיא דאם אכל דבר איסור אפילו מדבריהם
אינו נידון משם בסו"מ.

[איש רגיל]

אני לא בסוגי' של בן סורר ומורה, אך שמא שם חייב מיתה מן התורה, ורבנן פטרוהו, והעמידו דבריהם בשב ואל תעשה.
----
תודה לכל המגיבים, תבורכו מפי עליון.

[הצב''י]

עירוב תחומין בטבל הטבול מדרבנן, לא מהני גם למ"ד תחומין דאורייתא
הראשונים בשבת ק. כתבו שפירות טבולים הנמצאים בבור משנים את מהות הבור מרה"י לרה"ר לענין הוצאה, משום שהם אסורים מדרבנן בטלטול

[מיללער]

1. שחיטה שאינה ראויה מדרבנן אם נקרא שחיטה שאינה ראויה לגבי דיני דאורייתא כמו טביחה ומכירה, נידונה במס' ב"ק פרק מרובה (חולין בעזרה לאו דאורייתא - וממילא לא מיקרי שחיטה שאינה ראויה עיי"ש בתוס' ומפרשים)

2. מי שטמא טומאה דרבנן מיקרו אונס בעשיית הפסח ראשון ועושה פסח שני - כי אנוס עפ"י איסור דרבנן מהני להיקרא אונס דאורייתא

[איש רגיל]

מי שטמא טומאה דרבנן מיקרו אונס בעשיית הפסח ראשון ועושה פסח שני - כי אנוס עפ"י איסור דרבנן מהני להיקרא אונס דאורייתא

אני מחפש מקומות בהם דין דרבנן משליך על דין דאורייתא.
כדוגמא: כתב המנ"ח (מצוה ה) שגר שנתגייר בערב פסח שאסור מדרבנן בהקרבה, שמא נחשב מדאורייתא אינו ראוי לאכילה, דלא גרע מזקן שאינו יכול לאכול.

[אמסטרדם]

דעת אחרונים מסוימים בדעת הרמב"ם שקידושי כסף מדברי סופרים היינו מדרבנן, אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לקבוע מה נחשב קיחה, ואחרי שקבעו שכסף עושה ליקוחין הרי היא אשתו לכל דבר, כאשה שהתקדשה בשני הקניינים האחרים.

וכ"ה במלאכת חוה"מ לדעה א' בראשונים.

ובנותן טעם לציין לדברי הריטב"א ר"ה ומהר"ל בבאר הגולה דכל מקום שיש אסמכתא הכונה היא שהתורה גילתה את רצונה שהחכמים יאמרו את הדבר. [ולפי"ז מובן מאי דמצינו שדין דרבנן שיש לו אסמכתא חמור משאר דיני דרבנן].

[פנימי]

אני זוכר סוגיא בר"ה שרבנן תיקנו שאין מקבלים עדים לקידוש החודש אא"כ מכירים את העד כדי שלא יטעו אותם הצדוקים, ואם אין בי"ד מכירים אותו, שולחים איתו מישהו שמוכר לבי"ד שיאמר לבי"ד שהעד הזה אינו צדוקי.
ומבואר בגמ' שמותר לעדים לחלל שבת כדי לבוא להעיד, ומותר גם למעידים על העדים לחלל שבת, אע"פ שמדאו' אין שום צורך בהם, מ"מ למעשה לא יקבלו את העדות בלי העדות של המכירים, וממילא מוכרחים לחלל שבת (באיסורים דאו') כדי לבוא להעיד.

[אבי קלמן]

- נתקדשה בפני עדים הפסולים מדרבנן
- ראה מה שכתבתי באשכול סמוך גבי שחרור עבד לתפילה במניין
- עוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאו'
- המכשיל באיסור דרבנן אם עובר בלפנ"ע דאו'
- היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)

[מיללער]

פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א

[איש רגיל]

פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א

קדמך הרב בברכה המשולשת.
יישר כח לשניכם.

[איש רגיל]

- נתקדשה בפני עדים הפסולים מדרבנן
- ראה מה שכתבתי באשכול סמוך גבי שחרור עבד לתפילה במניין
- עוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאו'
- המכשיל באיסור דרבנן אם עובר בלפנ"ע דאו'
- היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)

יישר כח, האם כבודו יודע מ"מ לנידונים שהזכיר?

[מיללער]

לגבי איסור דרבנן בלפני עור, דכירנא שיש מו"מ בזה בהל' רבית לגבי רבית דרבנן אם עובר הלוה על לפ"ע (אולי בהמשל"מ על הרמב"ם שם)

[חדש---]

הלכה עוקרת את המקרא
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 34&hilite=

[לומד_בישיבה]

בשו"ת רע"א מהדו"ק סימן קנט דן באופן שעבר על שבות אם מעשהו קיים.

לכבוד אחי חביבי הרב רבי בונם ני' הגאב"ד דק"ק מאטרסדארף.

מכתב אחי רומעכ"ת הגיעני לנכון היום. ולעוצם טרדותי וחולשת כחי בעו"ה א"א להשיב על כל דבריו. ולמלאות רצונו במקצת אשיב על חד מנהון בקיצור. והוא.

על ספיקתו בביטול הגט קודם שנתקיים התנאי אם אסור משום שבות. וכן במה דקיי"ל אין קונין בשבת. אם מכר לו חפץ בע"ש במשיכה או בכסף. ואמר תקנה לך למחר. דבשבת נגמר הקנין. וכן מכר לו בע"ש במעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך. אם מותר לקיים התנאי במעשה בשבת. שעי"ז נתקיים הקנין למפרע בע"ש, די"ל דבשניהם מותר, דבראשון אינו עושה מעשה בשבת אלא דמעצמו נגמר דשרי. וכן בשני אף דעושה מעשה מ"מ הוי רק קיום התנאי. אבל המכר נגמר למפרע בשבת. או דבשניהם אסור. בא' משום גמר הקנין בשבת. ובשני משום דמעשה קיום התנאי גורם לגמור הקנין, או בא' מותר ובב' אסור. או בהיפוך. ע"כ תוכן דבריו.

לכאורה נ"ל להוכיח ממ"ש התה"ד בהא דאין פודין בשבת. ולא אמרינן יתן לכהן המעות מע"ש, דאיך יעשה עם הברכות (והובא במג"א סי' של"ט ס"ק ח') והרי הפדיון א"א לחול כ"א בשבת. ואעפ"כ לולי הברכות והסעודה היה מותר לפדות ע"י נתינת מעות לכהן בע"ש שיחול הפדיון בשבת. הרי מבואר דדין א' הנ"ל שרי. ואך מ"מ צריך ראי' גדולה לזה מהש"ס.

[מבקש לדעת ולהבין]

אי עביד לא מהני בעבר על איסור דרבנן הוא נידון גדול בפוסקים.
וראה למשל כאן.
שו"ת יחווה דעת חלק א סימן צ

ומ"ש שם אות ח', שגם לאחר שגזרו חז"ל להקדים קריאת המגילה לערב שבת, אם יקרא המגילה בפורים שחל בשבת, נהי דעבר על גזירת חכמים, מכל מקום מצוה עבד ע"כ. הנה אף שגם הגאון רבי עקיבא איגר בדרוש וחידוש (מערכה ח') כתב בפשיטות, שאם עבר ותקע שופר בראש השנה שחל בשבת, אע"פ שעבר על שבות דרבנן מכל מקום המצוה קיים בדיעבד ע"ש. אולם לכאורה זהו נגד מה שכתבו התוספות (סוכה ג' ע"א) שאם עובר על גזירה דרבנן לא יצא ידי חובתו כלל אף מן התורה. ואף להר"ן (בפסחים קט"ז ע"א) שנראה שחולק על התוספות, מכל מקום באופן שהפקיעו חז"ל המצוה בשב ואל תעשה, נראה שהעובר על דבריהם לא עשה ולא כלום. ועיין בשו"ת פרי הארץ חלק ב' (חאו"ח סי' י') מה שהאריך בנידון מי שעבר ובירך ותקע בשופר בראש השנה שחל בשבת, וכן אם עבר ובירך ונטל לולב ביום טוב שחל בשבת, אם יחזור לברך שהחיינו למחרת, משום דאף בדרבנן נימא אי עביד לא מהני, או לא עש"ב. והגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' תקפ"ח) העלה דאף בדיעבד לא מהני, משום מצוה הבאה בעבירה עש"ב. גם בשו"ת חלקת יואב בקונטרס קבא דקשייתא (סי' צ"ט) הקשה על הגרע"א הנ"ל, ממ"ש התוספות (מנחות מ') והרא"ש (בהלכות ציצית סי' י"ז), גבי סדין בציצית דנקט ב"ש פוטרין משום דלגמרי פטור והוי ברכה לבטלה. (וע"ע בבית יוסף או"ח סי' ט'). אלמא דהיכא שהפקיעו חכמים המצוה משום גזירה, אף בדיעבד לא יצא עש"ב. גם בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ס"ס רכ"ב) כתב בפשיטות, שמכיון שיש כח בידי חז"ל לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, נעקרת המצוה לגמרי, ואם יטול לולב או יתקע בשופר ביום טוב שחל בשבת ויברך עליו, פשיטא דהוי ברכה לבטלה. וגם עובר על לאו דלא תסור ע"ש.

[איש רגיל]

אי עביד לא מהני בעבר על איסור דרבנן הוא נידון גדול בפוסקים.
וראה למשל כאן.
שו"ת יחווה דעת חלק א סימן צ

ומ"ש שם אות ח', שגם לאחר שגזרו חז"ל להקדים קריאת המגילה לערב שבת, אם יקרא המגילה בפורים שחל בשבת, נהי דעבר על גזירת חכמים, מכל מקום מצוה עבד ע"כ. הנה אף שגם הגאון רבי עקיבא איגר בדרוש וחידוש (מערכה ח') כתב בפשיטות, שאם עבר ותקע שופר בראש השנה שחל בשבת, אע"פ שעבר על שבות דרבנן מכל מקום המצוה קיים בדיעבד ע"ש. אולם לכאורה זהו נגד מה שכתבו התוספות (סוכה ג' ע"א) שאם עובר על גזירה דרבנן לא יצא ידי חובתו כלל אף מן התורה. ואף להר"ן (בפסחים קט"ז ע"א) שנראה שחולק על התוספות, מכל מקום באופן שהפקיעו חז"ל המצוה בשב ואל תעשה, נראה שהעובר על דבריהם לא עשה ולא כלום. ועיין בשו"ת פרי הארץ חלק ב' (חאו"ח סי' י') מה שהאריך בנידון מי שעבר ובירך ותקע בשופר בראש השנה שחל בשבת, וכן אם עבר ובירך ונטל לולב ביום טוב שחל בשבת, אם יחזור לברך שהחיינו למחרת, משום דאף בדרבנן נימא אי עביד לא מהני, או לא עש"ב. והגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' תקפ"ח) העלה דאף בדיעבד לא מהני, משום מצוה הבאה בעבירה עש"ב. גם בשו"ת חלקת יואב בקונטרס קבא דקשייתא (סי' צ"ט) הקשה על הגרע"א הנ"ל, ממ"ש התוספות (מנחות מ') והרא"ש (בהלכות ציצית סי' י"ז), גבי סדין בציצית דנקט ב"ש פוטרין משום דלגמרי פטור והוי ברכה לבטלה. (וע"ע בבית יוסף או"ח סי' ט'). אלמא דהיכא שהפקיעו חכמים המצוה משום גזירה, אף בדיעבד לא יצא עש"ב. גם בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ס"ס רכ"ב) כתב בפשיטות, שמכיון שיש כח בידי חז"ל לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, נעקרת המצוה לגמרי, ואם יטול לולב או יתקע בשופר ביום טוב שחל בשבת ויברך עליו, פשיטא דהוי ברכה לבטלה. וגם עובר על לאו דלא תסור ע"ש.

יישר כח לכולם.
ראה עוד שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ה:

ונ"ל להביא ראיה מדברי תוס' (שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה) דהקשו אמאי לוקה לר"א ברודה חלות דבש, הא ר"א ס"ל בפסחים, דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים עיין שם, ולכאורה תמוה לי אף דהתוס' ס"ל בדבריהם אלו דגם תלישה מותר מה"ת לצורך אוכל נפש הא מ"מ מדרבנן אסור לתלוש ואף דיעבד אסור משום פירות הנושרים, וא"כ מכח האיסור דרבנן אם יקלעו אורחים לא יאכלו ממנו, ואזדא היתר דהואיל, וממילא עבר אדאורייתא.

אמנם דהגאון רבי ליב ז"ל בשו"ת שאגת ארי' כתב בפשיטות דשוחט בהמה ביום טוב שהיא טרפה מדרבנן לא עבר אדאוריי' כיון דמדאורייתא היא כשרה אמרינן הואיל, (וכבר הארכתי בזה בדרשותי) אך נראה דצריך לזה ראי' גדולה, דמסברא לא היה נראה כן, אף אם בעלמא אין דרבנן גורם לשויא דאורייתא, (עי' מ"ל פ"ז מהל' תרומות) מ"מ כיון דידעינן דאורחי' בודאי לא יאכלו מזה, יהיה מאיזה טעם שיהיה, ממילא לא הוי א"נ דהא ודאי אין לומר דאמרינן הואיל אם יקלעו אורחים וירצו לעבור על האיסור ולאכלו דא"כ גם באיסור דאורייתא נימא כן, דהא אם האורחים יאכלו אותו לא עבר למפרע דאכילת איסור הוי צורך קצת כמ"ש תוס' (ביצה דף י"ב) גבי מבשל גיד הנשה ביום טוב, ודוחק לומר דתרתי ל"א הואיל ומקלעי אורחים ויהא מותר מדין מתוך, [מהשמטות: אחר הימים מצאתי בטורי אבן חגיגה באבני מלואים (דף י"ג ע"א) שהעלה כן דאמרינן מתוך והואיל, ביחד]. אע"כ דל"א הואיל שיעברו על האיסור, וכמ"ש בס' אבן העוזר פסחים (דף מ"ז) דבר נאה ומתקבל בישוב קושית התוס' שם בההיא דכתישה ביום טוב מי שריא ע"ש, וגם הסברא נותנת כן למ"ש תוס' הא דלא אמרינן בכל מלאכת שבת הואיל ומקלע חולי שיש בו סכנה, היינו כיון דלא שכיח כלל ל"א הואיל ע"ש, וה"נ לא שכיח כלל דיקלעו אורחים וירצו לאכול דבר איסור, וכיון שכן מה לי דלא ירצו לאכול איסור דאורייתא מה לי דלא ירצו לאכול איסור דרבנן, ותרווייהו לא שכיח כלל.
וראה שם המשך התשובה.

[מבקש לדעת ולהבין]

יש לדייק שהפוסקים התחבטו בזה בשתים. האחד אם אמרינן בזה אי עביד לא מהני. והשני. מדוע אינו נחשב למצוה הבאה בעבירה כשעבר על איסור דרבנן. ומה איכפת לי שזה איסור דרבנן סוף סוף עשה מצוה בעבירה. ועיין ישועות יעקב או"ח סי' תרנא אות ה, ועי' שו"ת הרי בשמים ח"א סי' מה שהאריך.

[הוא היה אומר]

מנחת חינוך הידועה שההולך בסנדל ביום הכיפורים ברשות הרבים גם להשיטות שנעילת הסנדל אינו אלא מדרבנן, עובר על ההוצאה דאורייתא, כיון דביום הכיפורים אין לו דין מלבוש.

[מיללער]

נשבע שלא יאכל דבר איסור מדרבנן אם מיקרי נשבע לקיים או לבטל את המצוה

יומא ע"ד

[מן השורה]

להגאון הנורא רבי יוסף ענגיל זצ"ל יש כלל שלם על זה, או באתוו"ד או בלקח טוב.

[אמסטרדם]

אני הייתי כותב "הגאון המתוק אשר חכמתו הוא באופן מבהיל ונורא" [באם זה מתאים...].

[מיללער]

להגאון הנורא רבי יוסף ענגיל זצ"ל יש כלל שלם על זה, או באתוו"ד או בלקח טוב.

גם בזכרוני שהגאון דן בזה, אבל לא מצאתיה בחפשי דרך המפתחות לא באתוו"ד ולא בלק"ט, אלי תוכל לציין מראה מקום

יש ערך קטן בספרו ציונים לתורה כלל י' שדן על דברי הרמב"ם דכל מילי דרבנן יש עליהם לאו דלא תסור, אבל אין שם הרבה דוגמאות של דרבנן מהני לדאורייתא.

דבר חדש שנזכר שם שלא נזכר באשכול דנן הוא לגבי הדין של זקן ממרא בסנהדרין פ"ז מחלוקת התנאים אם חייב דוקא בהמרה על דין דאורייתא או אפי' בדרבנן.

ועי' עוד שם כלל ל' לגבי הוקצה למצוותו שהעלה מדברי הבית אפרים שמוקצה למצוה דרבנן אסור מה"ת. ודן בארוכה אם מצוה דרבנן יש לה שם מצוה מדאורייתא עיי"ש שהביא איזה דוגמאות לזה.

[איש רגיל]

לדעות שברכה לבטלה היא איסור דאורייתא, א"כ כל ברכה דרבנן פוטרתו מהאיסור דאוריתא דלא תשא.

[מיללער]

ידידי הי"ו העירני מדברי התוס' מס' סוכה על הגמ' "א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך" שאם לא קיים החומרא מדרבנן גם לא קיים המצ"ע דאורייתא.

לדוגמא, אם מישהו תקע בשופר בר"ה שחל להיות בשבת האם עשה מצוה דאורייתא?

[איש רגיל]

ידידי הי"ו העירני מדברי התוס' מס' סוכה על הגמ' "א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך" שאם לא קיים החומרא מדרבנן גם לא קיים המצ"ע דאורייתא.

לדוגמא, אם מישהו תקע בשופר בר"ה שחל להיות בשבת האם עשה מצוה דאורייתא?

זה נושא קצת שונה, עד כעת דיברו פה על מקומות שדין דרבנן שינה את המציאות ולכן השתנה גם הדין דאורייתא, אך לא שזו היתה כוונת חכמים - לעקור את דין התורה. ואילו בתוס' שאתה ציינת, שם רבנן עקרו את המצוה, וצריך עיון רב כדי להבין מהו הגדר בזה, ומתי אמרינן כן. ובתור התחלה, ראה פמ"ג (פתיחה להל' קרי"ש) שביאר את דברי התוס' בזה"ל: "ויש כח בחז"ל להפקיע ממנו מצוה מן התורה, וכל שכן אי לא תסור דין תורה".
אגב, נקודה זו אינה מוסקמת על כל הראשונים, ראה ביאור הלכה סימן תרלד (ד"ה כאלו לא) ושעה"צ שם (סק"ז) שמביא מחלוקת ראשונים בזה.

[מיללער]

אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.

יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו'

-

המקדש באיסורי הנאה מדרבנן אם האשה מקודשת מן התורה, הוא דיון נוסף בהסידרא

[מיללער]

היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)

מה זה "היזק דרבנן", האם הכוונה להיזק שחייב לשלם רק מדרבנן? בוודאי שאסור מה"ת

[איש רגיל]

אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.

אכן, אני כבר הכנתי לפני כמה ימים תגובה על דברי התוס' האלו, והיא נפתחה במילים 'מענין לענין באותו ענין' [לא פירסמתי אותה עדיין, כי רציתי למצות קודם את הנושא הראשון].

[אוצר החכמה]

אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.

יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו'

-

המקדש באיסורי הנאה מדרבנן אם האשה מקודשת מן התורה, הוא דיון נוסף בהסידרא

אפשר גם לעורר שאלה לגבי קרקע שנגבתה ע"י ב"ד בזמנינו לדעת רוב הראשונים ששליחותייהו קא עבדינן הוא רק מדרבנן מה דינה לענייני דאורייתא.
לדוגמא לעניין קניין חצר בגט וכדומה.