מבקש לדעת ולהבין כתב:פספסת אותי.
התכוונתי לומר בתחילת דברי שהטבילות קשורות לחליפת בגדיו וכמו שכתב רש"י באחרי פסוק ד אותו היום היה טעון טבילות בכל חליפותיו.
הרי שתלה הדבר בחליפת בגדיו ולא משום תוספת קדושה.
הרא"ם בפרשת אחרי כתב:ורחץ במים אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו. וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים, ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור.
כדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה (יומא ל. ושם לב א): "חמש טבילות טובל בו ביום, ועשרה קדושין, וכולן בקדש על בית הפרוה". ו"תניא, אמר ר' יהודה: מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, תלמוד לומר (פסוקים כג - כד): 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וגו' ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו', הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. אמר רבי: מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, שנאמר: 'כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד' וגו', הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. ואומר 'בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם' [הוקשו כל הבגדים זה לזה]. וחמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי זהב. עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קדושין, תלמוד לומר: ופשט ורחץ, ורחץ ולבש. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: קל וחומר הוא, ומה במקום שאינו טעון טבילה, טעון קדוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קדוש, אי מה להלן קדוש אחד אף כאן קדוש אחד, תלמוד לומר: 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד', שאין תלמוד לומר: 'אשר לבש', כלום אדם פושט אלא מה שלבש, אלא מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה טעון קדוש, אף פשיטה טעון קדוש", עד כאן לשון הברייתא. ותלמודא מפרש לה להא ברייתא, והכי פירושא: רבי יהודה מפיק לחמש טבילות באותו היום מקרא ד"ובא אהרן אל אהל מועד ופשט", דמיירי מעבודת פנים לעבודת חוץ, דהיינו מבגדי לבן לבגדי זהב, וכתיב בתריה: "ורחץ את בשרו במים", שהיא טבילת כל גופו, והוא הדין נמי מעבודת חוץ לעבודת פנים, דהיינו מבגדי זהב לבגדי לבן. ונפקא ליה מקרא ד"כתונת בד קדש ילבש", וכתיב בתריה: "ורחץ את בשרו במים", דהיינו טבילת כל גופו כדמפרש תלמודא. ועשרה קדושין נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר: "ומה אם במקום שאינו טעון טבילה", דהיינו כל ימות השנה, שהבא לעבוד אינו טעון טבילה מדברי תורה אלא מדברי סופרים (יומא ל א), "טעון קדוש", דכתיב (שמות מ, לב): "בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו מים", "מקום שטעון טבילה", דהיינו ביום הכפורים בכל חליפת בגדים, "אינו דין שטעון קידוש. אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד, תלמוד לומר: 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד', שאין תלמוד לומר 'אשר לבש', כלום אדם פושט אלא מה שלובש, אלא מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה טעון קידוש", כדנפקא לן מקל וחומר מטבילה, כדאמרן, "אף פשיטה טעון קדוש". הרי שני קדושין בכל טבילה וטבילה: אחד לאחר שפשט מיד, קודם טבילה.
ואחד לאחר שטבל מיד, קודם לבישה.
ומכיון שהעבודות של אותו יום הן חמש, כדקתני לעיל אליבא דכולי עלמא, דגמרא גמירי לה, כדאמר רב חסדא הלכה למשה מסיני, יחוייב שתהיינה הטבילות חמש בהכרח. ומפני שבכל טבילה וטבילה שני קדושין אחד לפניה ואחד לאחריה, יחוייב שיהיו הקדושין עשרה. אבל רבי מפיק לחמש טבילות מקרא ד"כתונת בד קדש ילבש", דמיירי מעבודת חוץ לעבודת פנים, דהיינו מבגדי זהב לבגדי לבן וכתיב בתריה "ורחץ במים את בשרו", דהיינו טבילת כל גופו, והוא הדין נמי מעבודת פנים לעבודת חוץ, דהיינו מבגדי לבן לבגדי זהב, דנפקא ליה מקרא יתירא ד"בגדי קדש הם", דתלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש, ללמדך שכל חליפות בגדי קדש בו ביום, טעון טבילה. ואם כן בגדי זהב, שהם בגדי קדש, טעונין טבילה קודם לבישתן כמו בבגדי לבן. ועשרה קדושין נפקא ליה מקרא דכתיב "ובא אהרן ופשט ורחץ ולבש" הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה. ואף על גב דהך רחיצה בטבילה קמיירי, כדכתיב "את בשרו", שהוא כל גופו, מכל מקום אם אינו ענין לטבילה, דנפקא לן מ"בגדי קדש הם", תנהו ענין לקדוש. ואפקיה רחמנא בלשון טבילה, כי היכי דיליף מיניה מה קדוש במקום קדוש, כדכתיב בהו "במקום קדוש" אף טבילות הבאות מחמת התחלפות העבודות באותו יום, במקום קדוש.
ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)
מבקש לדעת ולהבין כתב:ולולא דמיסתפינא הייתי אומר שגם האר"י הקדוש זי"ע שכתב לטבול משום תוספת קדושה הוא מפני שהיה מיטהר עצמו גם באפר פרה כידוע (ועיין מדבר קדמות) אך טהרה למחצה יתכן שאין בה עניין כל כך.
לומד_בישיבה כתב:מאמר מעניין שאין להקפיד כל כך על טבילת עזרא.
http://www.ateret4u.com/online/f_01528_part_23.html
אפרקסתא דעניא כתב:נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.
איש-אחד כתב:הגר"מ שטרנבוך הביא מכת"י אור חדש ראיה דאין עניין בטבילה לתוספת קדושה, מגמ'ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)
שאם יש עניין בטבילה לתוספת קדושה בלבד אף שלא לטומאה, למה היה להם לחשוד כלל?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116
מבקש לדעת ולהבין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.
כמה שזכור לי מבואר שם בראשונים ואולי ברשב"א דהמקשה דפריך מריב"ל דדריש סמוכין מה"ת לבע"ק שאסור בד"ת לא ידע ולא גרס את מה שהביאה הגמ' בהמשך כב עמוד א דריב"ל אמר מה טיבן של טובלי שחרית וכו' אפשר בנתינה ט' קבין.
אמסטרדם כתב:ב' כמדומה שאין שום 'בעיה' לומר שדרך הבעש"ט [עולם התיקון מהארה של מלך המשיח] לא היה שייך בזמן הגמרא.
מבקש לדעת ולהבין כתב:אמסטרדם כתב:ב' כמדומה שאין שום 'בעיה' לומר שדרך הבעש"ט [עולם התיקון מהארה של מלך המשיח] לא היה שייך בזמן הגמרא.
פשוט הוא שהרבה ממה שחידש האר"י ז"ל והבעש"ט זי"ע לא היו ידועים בזמן חז"ל כמו קריאת שמע שעל המטה שצריך לקרוא על המטה בנוסף לתפילת ערבית ועוד הרבה כהנה.
מבקש לדעת ולהבין כתב:מבקש לדעת ולהבין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:נעלם מהמחבר שריב"ל עצמו הוא זה שהתיר בט"ק ובשאובין, וכל חידושו נפל לבירא.
כמה שזכור לי מבואר שם בראשונים ואולי ברשב"א דהמקשה דפריך מריב"ל דדריש סמוכין מה"ת לבע"ק שאסור בד"ת לא ידע ולא גרס את מה שהביאה הגמ' בהמשך כב עמוד א דריב"ל אמר מה טיבן של טובלי שחרית וכו' אפשר בנתינה ט' קבין.
חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כא עמוד ב
והאמר רבי יהושע מנין לבעל קרי שאסור בד"ת שנ' והודעתם לבניך וכ"ת ר"י לא דריש סמוכים וכו', מכאן נראה שהמקשה היה סבור דריב"ל אסור מדאורייתא קאמר ולא שמיעא ליה אידך דריב"ל דאמר לקמן מה טיבן של טובלי שחרית הללו ופרישנא דה"ק מה טיבן בטבילה איפשר בנתינה ונתינה בדאורייתא ליכא ומההיא שמעינן בודאי דריב"ל אסור מדרבנן קאמר ומשום גדר גדול שגדרו חכמים וכדאמרינן לקמן.
הכהן כתב:??
אפרקסתא דעניא כתב:פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.
מבקש לדעת ולהבין כתב:אמנם האר"י הקדוש הזהיר ביותר שצריך לקרות ג' פרשת בקריאת שמע שעל המטה ולדעתו חייב אדם לקרוא ד' פעמים ביום את סדר קריאת שמע
מה לא בסדר?!
מבקש לדעת ולהבין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.
את הסוגיא למדתי מזמן והעתקתי ממה שרשום לי על הגיליון מפעם - שהמקשן סבר שלא אמר ריב"ל את שאובין וט' קבין. כך הבנתי בזמנו בכוונת הרשב"א.
אפרקסתא דעניא כתב:מבקש לדעת ולהבין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:פשוט אין קשר. הרשב"א שואל על המקשן שהביא את דברי ריב"ל מתוך מחשבה שזה דאורייתא, והרי מוכח מריב"ל בעמוד הבא שזה דרבנן.
ואילו אני טענתי שוודאי ריב"ל ידע את דבריו שלו עצמו, וא"כ א"א לומר שמה שדרש ממעמד ה"ס לחייב טבילה, זה משום שסבר שאי אפשר בשאובין ובט"ק, כמו שטען בעל המאמר שעליו יצא קצפי.
את הסוגיא למדתי מזמן והעתקתי ממה שרשום לי על הגיליון מפעם - שהמקשן סבר שלא אמר ריב"ל את שאובין וט' קבין. כך הבנתי בזמנו בכוונת הרשב"א.
קודם כל לא זו כוונת הרשב"א, אבל אפילו אם כן, הרי ודאי שהאמת היא שריב"ל אמר את שני הדברים. אז איך בא אותו כותב וטוען שלפי ריב"ל חייבים דווקא טבילה ולא ט"ק? האם הוא סובר כמו המקשן-לפי-הבנתך-השגויה-בהבנת-הרשב"א?
אמסטרדם כתב:שאלה עמהארצותי לגמרי: האיך מהני טבילה לטומאת נדה הא נשארת בטומאת מת?
מבקש לדעת ולהבין כתב:בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כב עמוד א
טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב צבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע"פ שאין ב"ד רשאי לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו' ולפיכך בטלוה יש מפרשים הטעם שלא נאמר אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שנתקן ממקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים והם מפרשים מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע"פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו' והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור וכבר כתבנו כיוצא בה במס' ע"ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה ומ"מ כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט' קבין על גופו שכך שערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואח"כ בטלו גם כן נתינה זו כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלין טומאה מ"מ טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר"ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה
מבואר מדבריו דעזרא לא תקן מדעתו אלא דרש הסמוכין ועל זה יכולין בית דין שאחריו וכו'.
ומה שהקשית מה מצאתי בתנא דבי אליהו עיין ב"ק פב עמוד ב' דפריך התם דאורייתא הוא וכו' ותירץ דאורייתא לתרומה וקדשים.
מבקש לדעת ולהבין כתב:ראה בעמוד הבא בתד"א ובהערות שם ולא יתכן שכוונתו לתרומה ולקדשים עיין שם כל העניין.
http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewb ... 73_297.pdf
---
הפניתי אותך לבבא קמא לומר לך שאין הכוונה לתרומה ולקדשים שלא בא התנד"א לומר לנו את המפורש בקרא.
איש-אחד כתב:הגר"מ שטרנבוך הביא מכת"י אור חדש ראיה דאין עניין בטבילה לתוספת קדושה, מגמ'ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות" (שבת קכז ע"ב)
שאם יש עניין בטבילה לתוספת קדושה בלבד אף שלא לטומאה, למה היה להם לחשוד כלל?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116
אדרבה, וכי למה אמר להם במה חשדתוני? אע"כ שאסור לעשות כן בלי לפרש!דב בער כתב:ודרך אגב, שמעתי פעם שמהגמ' זו נלמד שיש ענין לצדיקים לעשות פעולות שיחשדו בהם שאינם צדיקים, וכמו שמצינו בכמה וכמה צדיקים.
מבקש לדעת ולהבין כתב:ספר מדהים!!
בזמנו רשמתי שבחלק ט"ז כותב לבאר את דברי התנדב"א אך לצערי לעת עתה ביקשתיו ולא מצאתיו.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 156&page=1
http://www.hebrewbooks.org/51271
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים