מקוה בגלילות ליטא , גדוליה וישיבותיה

[איש_ספר]

כנראה רצה שאיש לא יבוא לקברו.

[אני ואפסי]

בנו הרב מרדכי שוחאטאוויץ היה חתנו של הרה"ג ר' שעפטיל קרעמער מישיבת נר ישראל בבאלטימאר

[ישבב הסופר]

מעניין שדוקא האזהרה לטבול כתובה באותיות בולטות.

[אני ואפסי]

כי עי"כ יהיה ההזהרה קשה לשכחה...

[כותב]

סיכום: הוא רצה שאיש לא יבא לקברו לכן כתב צוואה כזו, וכדברי אי"ס, אבל בניו התחכמו וכתבו האזהרה באותיות בולטות, הקשה לשכחה, שעי"ז יבואו כן יבואו...

[בור הגולה]

תמונתו של הרב שוחטוביץ, מאתר קברים:

[יגל]

אחת השמועות הנאות על הג"ר דוד בהר"ן: פ"א נכנס למקווה בשבת בבוקר, ולאחר שטבל בצונן עמד והזהיר את הנכנסים שאסור לטבול בחמין. נכנס חסיד א' ואמר לו 'אל תבלבל במוח' וירד וטבל בחמין. התעטף ר"ד ויצא במרוצה אל הרחוב בשאגה: 'העירוב פסול'...

מתוך מאמרו של הג"ר שריה דבליצקי שליט"א בספר החדש 'אורח דוד' על הגר"ד בהר"ן (ותשו"ח לאי"ס על בשורת הספר):

[נוטר הכרמים]

שלח לי אחד מידידי, חכם וסופר, הנמנה על קהל עדת ישורון חסידי קארלין סטאלין הי"ו.

ראיתי באוצר החכמה רק כעת הנושא אודות טבילה במקוה, וטעית במקצת במנהג קארלין,

בכתבי קודש לרבי יוחנן זי"ע כותב ללכת 3 פעמים בשבוע במקוה, ואם אפשר כל השבוע בודאי טוב.בכל אופן במפורש לא כל יום לכתחילה.

וידוע ושמעתי מנאמן ביתו ר' משה מלמד ז"ל שהיה הולך רק ביום שישי ולא באמצע השבוע (ואף לא בשב"ק בבוקר - כמדומני)

וידוע מגדולי הצדיקים עצמם שלא היו הולכים למקוה, והדברים עתיקין.

אך ר' אשר השני הצעיר מסטאלין הוא היה עוסק שעות רבות במקוואות כידוע. והנהגתו למעלה בקודש סתיר וטמיר כידוע בין חסידי קארלין.

ומה שכותב אתנחתא אודות מתנגדיו - איני יודע למה כוונתו ולא ידוע על מתנגדים שהיו לו - זה כבר היה בדור השלישי הרביעי של החסידות - איני יודע על מה סח - ואולי כוונתו על ר' אשר הראשון ? לא זכור לי כתבי מתנגדים אודותיו.

[רבטוב]

ידועים דברי הבית אהרן בספרו שבש''ק בבוקר צריך לילך למקוה וצינזרו מפני המתנגדים לגבי התחום כידוע בקרב חסידים .
ובדברי הרה''ק מהר''י מלוצק-טברי' מפורש שלכל הפחות ג' פעמים בשבוע . ובכל יום מה טוב .

[משה ששון]

סליחה על השאלה,
ידוע שטבילה לגברים היא לתוספת קדושה ולכן אין צורך להקפיד בחציצה..מכיון שנתקלתי בדיעות חלוקות האם הדבר כן גם בבעל קרי?

ביאור הלכה סוף סימן פ"ח
ושמעתי שיש לעיין בספר האשכול מהו שפשוף ואם אינו חציצה הרי מוכח שפוסק כדעת הגר"א
עיין בסימן ע"ו סעיף ג' שער הציון אות י"ד

[יאיר]

ישר כח גדול ר' ששון!

[להבין]

שבוע טוב, ראתי כעת האשכול הארוך, וקשה היה עלי לקראות כמה דברים שנאמר בלשון בוטה נגד חוג מסיום, מצד הראיה חד צדדית שהיה לכתות, והנני להעיר על כמה נקודות [סליחה על טעיות הכתיב].

א. טבילת עזרא
1. דנו על טבילת עזרא בכל יום, האם הוא חסידות או לכל היותר 'הידור' הלכה, והיה בזה משנה ראשונה ומשנה אחרונה של הרב נוטר הכרמים, אך מסקנתו 'שדיוק' בהלכה בודאי אין בזה, ואנשים המקפידים על זה הם חוסר פרופורציות. והנני להוסיף פרט חושב.

2. כיודע נחלקו גדולי הראשונים האם בטלה טבילת עזרא לתפלה, ויש אומרים שלא בטלה גם לתורה רק נהגו העם להקל [וכבר העלה אחד מן החברים לעיל שזה מן הסתם היה מצד הקושי בטבילה בזמנם], ראה המקובץ בזה בהלכה ברורה (ח"ה שו"ת אוצרות יוסף סימן ב'), טהרת התורה, ובעוד ספרים.

נצייר לעצמנו המצב
3. למעשה פסק השו"ע (סימן פ"ח סעיף א') כדעת האומרים שבטלה, אך נצייר לעצמנו מה היה במצב שעל השו"ע שם היה נמצא ס"ק של ביאור הגר"א שכתב שיש לפוסק כשאר גדולי הראשונים [רב האי גאון, הרי"ף, ועוד] שלא בטלה, ויקפיד על הטבילה?

4. הלא ברור שאז היה יוצא ליטא מקבלים זאת כהלכה פסוקה, ולא רק כהידור, ומן הסתם היה גם מרעשים על אלו שלא מקפידים על זה, אפי' יהא אלו שדרך אבהותם היה לפסוק כשו"ע ולא הגר"א.

5. א"כ מה שנא החסידים שמנהיגם שחיו באותו דור של הגר"א [כמו הבעל שם, המגיד הגדול, בעל התניא], גילו להם שבענין זה של טבילת עזרא פוסקים להחמיר, וצריכים להקפיד על זה מאוד. אמאי לא יחשב זאת כהלכה פוסקה אצלם? וכי מפני שהדברים לא נדפס על גילון השו"ע נפלה כח הפסק של גדולים אלו? [ובלאו הכא לא חסר חומר הנדפס בענין זה].

השווה למנהג יוצא ליטא בזמן ר"ת וקר"ש
6. ולהשוואה בעלמא, תקח ענין של זמן מעריב של הר"ת, הגם שברור שהשו"ע פסק כדעת הר"ת, וכן היה המנהג הפשוט, מכל מקום מאחר שהגר"א כתב שיש לפסוק כדעת הגאונים, נתקבל כן כהוראה פשוטה בין יוצא ליטא, וסומכים על כך לעשות אפי' מלאכה מן התורה במוצאי שבת!

7. וכעי"ז יש הרבה מיוצא ליטא שסומכים אף לכתחילה על זמן השניה של קר"ש על סמך דברי הגר"א וכמו שכתב בערוך השלחן (סימן נ"ד סעיף י"ח) ואגרות משה (או"ח ח"א סימן כ"ד), הגם שברור שדעת השו"ע (סימן רס"א סעיף ד', ראה שם במשנ"ב) ועוד הרבה מגדולי הפוסקים (הב"ח, ט"ז, מג"א, פרי חדש, חק יעקב) להחמיר לזמן הראשון!

8. ואם בכח של הגר"א 'להקל' בשאלות דאורייתא נגד פסק השו"ע, וכי לא שייך לגדולי החסידות 'להחמיר' נגד פסק השו"ע, ולחשבו כענין שהוא מעיקר הלכה? - אלא מאי יש בכך הילך מחשבה פסולה שרק מה שאני מתחנך עליו זה נכון [ראה עוד להלן מה שכנתב בענין טבילה בחם בשבת].

[להבין]

ב. מקור טבילה בכל יום

1. במה שדנו במקור לטבול בכל יום, והאם הוא על פי האר"י, לא עת האוסף פה לכל מה שנכתב בענין זה. אך מקור המנהג הוא אכן על פי האר"י שדיבר הרבה מענין טבילה מצד 'תוספת קדושה' ולא רק מצד טהרה מקרי, והגם שלא מצינו מפרוש בדבריו הקפדה על טבילה בכל יום, מכל מקום חשיבות הדבר יוצא מבית מדרשו, ועל זה התחילו לנהוג להקפיד בכל יום, ולכן תמצא מנהג זה גם אצל מקבלים וספרדים הנוהגים כפי האר"י. - ויש אומרים שהאר"י בעצמו הקפיד על כך [כן משמע מבן איש חי].

2. עוד טעם נאמרו על ההקפדה שהוא מצד שיש חשש טיפת ש"ז שלא יודעים מזה, או שחששו שראה מים חלוקים או עכורים שדיני כקרי (משנה פרק ח' דמקוואות משנה ב', ראה מג"א תר"ו סוף סק"ח שמפני זה צריכים לטבול בערב יו"כ אפי' לא ראה קרי, וראה א"ר שם סק"ח מש"כ).

3. ראה המצורף מספר הליכות השבת (עמ' ל"ד מקור הלכה הע' ק"פ) [נכנס כעת לאוצר 12] רשימה של פוסקים ["גם מבין חוגי הלואטים" כמו העורך השלחן והגרשז"א], שהיתרו לטבול בכל יום אף בתשעת הימים שבין ר"ח אב לת"ב, ושם בין הדברים ציין לספר 'שו"ת מקדש ישראל (בין המצרים סימן קס"ג) שציין להרבה מקורות וטעמים למנהג לטבול בכל יום'.

[להבין]

ג. טבילת עזרא לבני ליטא
1. בין גדולי ליטא היה הרבה שהקפידו מאוד על טבילת עזרא, לדוגמה הרעק"א והחפץ חיים. וראה בספר הלכות הגר"א ומנהגיו (עמ' ק"ט-ק"י) 'בליטא ואשכנז הקילו בזה טובא שלא היה מקואות מיחד לאשנים, אבל כהיום שרבו מוקאות לטהרה, ראוי ליזהר בזה לטהר נשמתו ולא יתפלל בלי טבילה'.

2. וכבר מובא לעיל מה שכתב בארחות יושר להגר"ח קנייבסקי שליט"א (ערך טהרה) שמביא דברי המגיד מישרים שלא לבטל טבילת עזרא, וכן מהאר"י זצ"ל שאין דבר מוכרח להאדם יותר. ומסיים שם 'וראיתי בספר א' (כעת איני זוכר היכן) שכל החיבורים שנתקבלו בכל ישראל הם אלו שהמחבר נזהר בטבילת עזרא והיום שמצוי מקואות וקל לטבול בודאי מי שיכול ראוי ליזהר בזה'

[להבין]

ד. טבילת עזרא או תפלה בציבור

ו) ומכאן שהמגיס לבו במי שאינם טובלים כל יום אינו אלא מן המתמיהים, וא"צ לומר שהמבטל תפילה בזמנה, ואף תפילה בציבור משום האי טעמא, עבריינא מיתקרי. (ה' הטוב יכפר בעדו).

1. אמליץ עליו שמן הסתם כוונתו היה למי שאינו צורך טבילת עזרא, שבמקום שיש צורך טבילת עזרא פסק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן ס"א), ושו"ת תשובות הנהגות (ח"א סימן ק"ט), והגר"ח קנייבסקי (נקיות וכבוד בתפלה עמ' ע"ז הע' 2) שמי שמפקיד על זה אפשר לו לבטל תפלה בציבור מפני זה. - וודאי שלא החשיב הגר"ח כעבריינא!

2. וכעת לאופן שאכן אינו צורך ט"ע - ברור חשיבות תפלה בציבור, אך הכלל הוא כשיש צורך מצוה בדבר מותר לבטל מפני כך תפלה בציבור, וה"ה בהפסד ממון כמו שכתב המשנ"ב (סימן צ' סקכ"ט). וזהו היסוד לפסק הנ"ל שכתבו שבמפני טבילת עזרא מותר לבטל תפלה בציבור [הגם שבשו"ע פסק שנתבטל].

3. א"כ מה רחוק כל כך לומר שה"ה לענין המקפיד בכל יום, וכי זה גרע מהפסד ממון? - וכי מי שמוכן לשלם סכום לא קטן על טבילה בכל יום, לא נחשב ענין הטבילה אצלו כצורך כעין של הפסד?

4. [למעשה בלאו הכא, כמדומה שהמנהג ברוב חסידים שלא יבטלו תפלה בציבור או בזמן מפני טבילת תוספות קדושה. ושמעתי על גדול מפורסם כששאלו שאלה מסוג זה מה עדיף, ענה שאינו עונה על כך, מפני שיר"ש צורך ליזהר שלא יגיע לידי שאלה כזה].

[להבין]

ה. טבילה בחמם בשבת - מחלל שבת?
1. נושא זה הוא ארוך, אך נקודה למחשבה, האם שייך שיקראו "מחלל שבת" לאלו שסמכו על דברי גדולי הפוסקים אלו:
1) הקרבנן נתנאל שהיתר 'טבילה' בחם (שבת פרק כ"ב אות ק'). 2) הנודע ביהודה (מה"ת או"ח סימן כ"ו) שהיתר בפושרין [ובדרך כלל פושרין היינו כל שאין היד"ס בהם, וזה היה כנראה כוונת הגרי"ש אלישיב זצ"ל במעשה המבוא לעיל. הגם יש הרבה מה לדון בזה האם שייך לענין טבילה לומר יסוד זה]. 3) האבני נזר ועוד רבות שהיתרו כל זמן שאינו מכוון להנאה מהמים, כדרך שהתירו לעבור במים לקבל מפני רבו אפי' בת"ב ויו"כ.
ולהעיר, המשנ"ב (סימן שכ"ו ס"ק ח') ג"כ ציין לדברי הקרבנן נתנאל ונודע ביהודה, וראה בדברי המשנ"ב להלן (שם סקל"ו) שמוכח שלמעשה היה המנהג שהמרחץ היה 'חם מאוד', על כל פנים בלילה.

2. ואם התשובה הוא כן, הם נחשבים מחללי שבת! - אזי כבר תצרכו לומר גם על הקהילות יעקב זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והרב וואזנר שליט"א [שעל כולם הובא לעיל שטבלו במקוה חם בשבת], שכולם נכללו בהגדרה זו! - וא"כ השאלה הוא מי אכן הוא שומר שבת?

3. ונשאר רק לדון האם יש רק לצד אחד חוסר 'פרופורציות' [כאן וכאן], או יש אותו ענין גם לצד השני רק על דבר אחר?

4. אלא מה יש בכך הילוך מחשבה פסולה, שכל מה שאני נתחנך עליו הרי זה תורה מסיני וכל מי שיעשה אחרת מזה, אפי' יהא זה על פי פסקי הפוסקים שהוא סומך עליו, הרי הוא מחלל שבת", "המון העם ההולכים בחשך". - ודבר זה צורך תיקון בכל החוגים!

[להבין]

ו. שימוש בחשמל
1. בדרך אגב נזרק כאן ענין של שימוש בחשמל והרב נוטר הכרמים כתב:

ד. מכאן שהטענות 'איך אפשר לומר 'נשמת' בטומאת הגוף וכיו"ב, אינן אלא הרגשים מסוימים של חוגים ידועים, לא מצינו דגש הלכתי כזה. ואולי אציע להם הרגשים אחרים: לדוגמא, כיצד אפשר לערוך 'שולחן הטהור' ולהחיות את 'נפשי חולת אהבתך' (אגב, האם יש מקור קדום למושג 'אהבת השבת'?) לאור האלקטר"י המופעל בידי מחללי השבת?

2. בלי ליכנס לכל נושא ארוך זה, אציין רק שזהו עוד הפעם דוגמה שהרבה אנשים שסוברים שעל מה שהוא נתחנך או הרב שלו אומר, שוב לא שייך בכלל שיהא בזה דיעה אחרת.

3. במאמרים רבים שראתי על נושא זה, היה הסגנון בערך כזה, 'הגם שהגדולים שאסרו מקדמת דנא חשמל כתבו בעיקר טעם של חולל השם, כהיום יש בו 'לאו מה"ת' של לפני עור לא תתן מכשול, מאחר שברור שעושים מלאכה בשבת'.

4. ועל סמך זה רגילים לשומע האיך שהמקפיד על חשמל כשר מגיסים דעת במי שאינו מקפיד על זה.

5. אך כשמתחילים לשאול, האם יודע להם שיש כלל שלא שייך לפני עור כשאינו תרי עברא דנהרה, שבאופן שאפשר להגיע לאיסור בלי מעשה שלי אין בו רק איסור מסייע שהוא מדרבנן, אזי הם פותחים שני עינים ושאלים מה? איני יודע ...אמר שיש בזה איסור מן התורה.

6. ואין צורך עוד להמשיך לשאול, האם יודע לכם שהש"ך פסק שליכא איסור מסייע באופן שהמדבור הוא במומר, שכבר אין למי לדבר.

7. נכון שבנקודות אלו אפשר לדון, אך אמאי מעלים עיין מזה, רק כדי להגיע למטרה שיהא אפשר לומר שחוג מסיום זה עוברים על איסור תורה של לפני עור. - וכי יהא ניחא להם שיאמרו עליהם שהם מחללים שבת כשעושים מלאכה לפני זמן הר"ת?

אסיים בבקשה שאף אחד לא יקח הדברים ללבו, שלא באתי אלא להעיר, וליתן נקודות למחשבה, שבוע טוב והצלחה מרובה!

[אמסטרדם]

בבראנקס שבנוא יארק היה גר רב ליטאי חשוב ונכבד, הרב אברהם יצחק שוחאטאוויץ, ומעניין מאוד הוא מה שלמרות היותו רב ליטאי ורב אמריקאי נחרטו -ביידיש ובאנגלית- על קברו כתב מפורש מצוואתו, שמי שרוצה להתפלל על קברו יטבול לפנ"כ במקוה...

פשוט מאוד שאין זה אומר שהוא הקפיד על מקוואות אלא שאצל מתים יכולים להיאחז כל מיני מרעין בישין הרוחפין שם.
ובדרך אגב - בעולם הנשמות כולם חסידים.

[משולש]

זכור לי באחד הפוסקים או בכמה מהם בהלכות טבילת עיו"כ משמע שזו הפעם היחידה בשנה שטובלים. (או אולי גם בער"ה).

[בין גברא לגברא]

בין גדולי ליטא היה הרבה שהקפידו מאוד על טבילת עזרא, לדוגמה הרעק"א והחפץ חיים.

זה נכון שהיו ועדיין יש הרבה בני ליטא המקפידים על טבילת עזרא [רק שמנהג ליטא להסתיר זה] אבל א"א להביא רעק"א כסמוכים לזה. אולי דרך הלימוד שלו קרוב יותר לדרך ליטא מלשום דרך אחר [הגם שקשה לעשות השוואות כאלו לגבי לפני מאתיים שנה] אבל למעשה רעק"א היה מאשכנז.
לא נראה לי שהמקפידים על טבילת עזרא חששו להלכה אלא כהידור בעלמא. אם היו ס"ל כן להלכה היו מקפידים שגם נשותיהם יטבלו לתפילה אחר ששימשו, וזה לא שמענו מעולם.

[סוקר]

הרבה דמגוגיה בדברי הרב להבין

א. חסידים (רובם לכה"פ) לא הקפידו על ט"ע בגלל דעות להלכה, (ולכן לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק, וגם לא ראיתי מעולם שהן נזהרין בחציצה (ליש סוברים), או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח). ובשל אותו "עניין" מבטלים ת"צ או מאחרים זמן תפילה (חלקם כמובן)

ב. האריז"ל לא טבל כל יום וזו בדותא המוכחשת לגמרי בדברי הרח"ו עצמו וכבר הביאו כאן את דבריו. (ואצל החסידים יש סיפורי מסיו"נ של פיקו"נ לטבילה והאריז"ל לא מסר נפשו ע"ז כמבואר שם...)

ג. הביטוי מחלל שבת על הטובלים במקוואות חמים, הוא כמובן סגנון חריף, לא רק לקומארנער מותר לומר שמי שלא מניח תפילין דר"ת הוא קרקפתא וכו' וכן לשאר הצדיקים....

ד. הסיפור של חשמל הוא אכן בושה גדולה לחסידים, שמצד אחד רוממות שבת קודש בגרונם ומצד שני רובם ככולם מקילים בדבר שיש בו רמיסת השבת בגאון (אם לא איסור ממש) ובזה צדק נוטה"ק לגמרי, שאין לך זיוף גדול מזה לעמוד על הפראנצעס ולהשתפך בשירת י'ה אכסוף שבת קודש וכו', ומצד שני בכלל לא להכנס לדון אם האור הנשקף מהנברשות הרהבתניות או כשר או חילול שבת.

כמובן הכל נאמר בלשון הכללה

[בברכה המשולשת]

כהערה- מה שהביא הרב להבין שאדוננו הגר"א סבר כהשו"ע בעניין בטלה טבילת עזרא- יעויין בתומע"ר תרמ"ד אות י"ג (מובא בסידור אזור אליהו בהשכמת הבוקר)- בטבילת בעלי קרי לתפילה היה נזהר ומזהיר מאד שלא להתפלל עד שיטבול

[אפרקסתא דעניא]

הרבה דמגוגיה בדברי הרב להבין

א. חסידים (רובם לכה"פ) לא הקפידו על ט"ע בגלל דעות להלכה, (ולכן לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק, וגם לא ראיתי מעולם שהן נזהרין בחציצה (ליש סוברים), או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח). ובשל אותו "עניין" מבטלים ת"צ או מאחרים זמן תפילה (חלקם כמובן)

נעלם מכבודו שט"ע אפשרית אפילו בשאובין, ומסתמא גם זוחלין, וא"כ כל ברכה או אמבטיה גדולה כשרה לטבילה זו, ואף כי מקוואות של מוסדות כלשהם.

[היימישער]

לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק

לא נכון, כשאין מקוה מקפידים על ט"ק.

או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח

מלבד ההערה של אפרקסתא, לפחות בחסידות אליה אני משתייך מקפידים שמקוואות גברים יהיו כשרים לכתחילה לכל סוגי הטבילות (ולו משום טבילת כלים, אבל גם ללא זה).

[אפרקסתא דעניא]

היימישער, מכבר רציתי לידע - היכן מבואר בפרוטרוט סדר ניתינת ט' קבין בדורנו? [למשל: האם אדם יכול לשפוך על עצמו, אף שידיו אינן נרטבות שהרי אוחז בהן בכלי? וכן - מה שיעור ט"ק לפי חזו"א וראח"נ (מסתמא אפשר להקל בזה כראח"נ)? האם מקילים בטוש (יודעני שזו מחלוקת, אך מה הנהוג)?].

[משולש]

תנמיכו קצת את הלהבות...
החשמל בשבת לא יודע איך נכנס לכאן, אבל לא נראה לי שיש עוד מה למצוץ בנושא הזה.
מאוד סביר להניח שאם היה שיתוף פעולה בזה בכל הציבור החרדי, היו יכולים למנוע אלפי יהודים מחילול שבת גמור. (כך אמר החזו"א בעבר, היום כשהציבור החרדי גדל זה הרבה יותר אקטואלי).

[להבין]

הרבה דמגוגיה בדברי הרב להבין

א. חסידים (רובם לכה"פ) לא הקפידו על ט"ע בגלל דעות להלכה, (ולכן לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק, וגם לא ראיתי מעולם שהן נזהרין בחציצה (ליש סוברים), או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח). ובשל אותו "עניין" מבטלים ת"צ או מאחרים זמן תפילה (חלקם כמובן)

כבר כתבו לעיל שזהו שקר גס, בין מצד שמקפדים, ובין מצד שהכלל בט"ע שכל שאין המקוה פסול מן התורה הרי הוא כשר לט"ע - וגם בענין חציצה הדין הוא שמיעוט שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, ורק בטבילת נשים יש 'מנהג' להסיר גם את זה [ראה בדברי הפוסקים בהל' חציצה]

בבקשה, לכל אלו שאין מכירים נושא מבפנים שלא יכתבו דברים שרק 'שמעו'!

ב. האריז"ל לא טבל כל יום וזו בדותא המוכחשת לגמרי בדברי הרח"ו עצמו וכבר הביאו כאן את דבריו. (ואצל החסידים יש סיפורי מסיו"נ של פיקו"נ לטבילה והאריז"ל לא מסר נפשו ע"ז כמבואר שם...)

כתבתי בעצמי שיש בזה מח' - ועיקר הנקודה הוא שברור שהאר"י טבל לא רק לט"ע, ולדעתו יש לסתם טבילה ענין מיחוד, כמבואר בדבריו לענין ערב שבת ושבת בבקר [ולא כאלו שהעלו מקודם לכן שאין שום טעם לטבילה כשאין צורך מצד ט"ע]
ולגוף הענין ראה נגיד ומצוה [עמ' כ"ט] שכתב שהאר"י היה מברך על הטלית בבית הטבילה, [משמע שהיה זה בכל יום, אך אין הדבר מכורח, וכאומר אין זה מעלה או מורד לנידון שלנו]

ג. הביטוי מחלל שבת על הטובלים במקוואות חמים, הוא כמובן סגנון חריף, לא רק לקומארנער מותר לומר שמי שלא מניח תפילין דר"ת הוא קרקפתא וכו' וכן לשאר הצדיקים....

זה בדיוק מה שכתבתי שענין זה לומר דברים חרפים על אחרים שפשוט שומעים למה שהפוסקים שלהם אמרו - אינו נאה ויפה בכל החוגים - אך כאוב ביותר כשבא מישהו בטענה זו נגד חוג מסיום בזמן שהוא בעצמו כותב דברים כאלו

ד. הסיפור של חשמל הוא אכן בושה גדולה לחסידים, שמצד אחד רוממות שבת קודש בגרונם ומצד שני רובם ככולם מקילים בדבר שיש בו רמיסת השבת בגאון (אם לא איסור ממש) ובזה צדק נוטה"ק לגמרי, שאין לך זיוף גדול מזה לעמוד על הפראנצעס ולהשתפך בשירת י'ה אכסוף שבת קודש וכו', ומצד שני בכלל לא להכנס לדון אם האור הנשקף מהנברשות הרהבתניות או כשר או חילול שבת.

אמאי זה בושה, וכי לא היה גדולי ישראל שהורו להקל, ואף עשו כן בעצמם?
כבר כתבתי שאם הולכים בדרך זה, אפשר גם לומר שהוי בושה גדולה שאלו ששבת כל כך חבוב להם שאי אפשר להם להשתמש בחשמל שנעשה על ידי מחלל שבת, עושה 'בעצמו' איסור תורה קודם זמן הר"ת
או אולי נאמר שיש בושה גדולה שיש כל כך הרבה שמדקדקים באתרוג מהדור, והולכים לבחר בבחירות שלפי דעת בעל דברי יואל נחשב בזה כשיש לו חלק מכל האיסורים שנעשה במדינה! [להוי יודע אין לי שום שייכות לסטמאר, ואני בעצמי הייתי משתתף בבחירות]

אלא מאי כל אחד עושה בזה כהוראות רבו, ובכל החוגים יש כאלו הסוברים שכל העולם צריכים לעשות כמותם! - ושלום על ישראל!

היימישער, מכבר רציתי לידע - היכן מבואר בפרוטרוט סדר ניתינת ט' קבין בדורנו? [למשל: האם אדם יכול לשפוך על עצמו, אף שידיו אינן נרטבות שהרי אוחז בהן בכלי? וכן - מה שיעור ט"ק לפי חזו"א וראח"נ (מסתמא אפשר להקל בזה כראח"נ)? האם מקילים בטוש (יודעני שזו מחלוקת, אך מה הנהוג)?].

ראה קובץ המצורף לעיל בעמ' ל"ג [דבר הלכה ל"ו] הרבה פרטים

[היימישער]

היימישער, מכבר רציתי לידע - היכן מבואר בפרוטרוט סדר ניתינת ט' קבין בדורנו? [למשל: האם אדם יכול לשפוך על עצמו, אף שידיו אינן נרטבות שהרי אוחז בהן בכלי? וכן - מה שיעור ט"ק לפי חזו"א וראח"נ (מסתמא אפשר להקל בזה כראח"נ)? האם מקילים בטוש (יודעני שזו מחלוקת, אך מה הנהוג)?].

הדברים נידונים בעיקר בספרי השו"ת שמחבריהם חסידים.
נהוג להקל במקלחת.
הראשון אותו מצטטים להתיר ט"ק ע"י מקלחת היה הצור יעקב מפרוביזנא.
במקלחת נפתרת גם הבעיה בשופך ע"ע מכלי שידיו אינם נרטבות (בעיה שמופיעה בספר חסידים).
את השיעור אני יודע רק לפי החזו"א - [בערך] 21.6 ליטר.
פעם המלצתי למי שהיה נצרך לכך לבדוק כמה זמן לוקח לו למלא במקלחת שלו ספל המכיל ליטר, וכשהתשובה היתה 6 שניות, סיכמנו שכדי לשפוך ע"ע ט"ק הוא צריך להשאיר את הברז פתוח שתי דקות ושש עשרה שניות.

[להבין]

עוד בענין - ג. טבילת עזרא לבני ליטא

ראה עלון המצורף שיוצא לפני כמה שנים - ובו מלקוט מכמעט כל גדולי ליטא שהקפידו על כך.
ובתוך הדברים הביא שהגאון ר' אהרן קוטלר שמע פעם שמישהו אמר שגדולי ליטא לא נהגו לטבול, ונענה "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק"
וכן כששאלו להגאון ר' יעקב קאמינצקי האם היה נזהרים בזה, 'הביט על השאול בתמהון, מה זו שאילה, בודאי היו נזהרים לעת הצורך'

טבילה בכל יום בין גדולי ליטא!!!
וראה עוד שם המבוא על כמה מגדולי ליטא שהלכו לטבול בכל יום [בצעירותם כשהיה להם הכח]. וביניהם: הגאון רעק"א, הסבא מנובהרדוק, הסטייפלר, הרב שך, הגרי"ש אלישיב!. - והגר"ח קנייבסקי שלי"א הביא מקור לכך מהגמ' [ברכות דף ט"ו] מדברי רבא!.

[חבל שכהיום בהרבה ישיבות חלק ניכר מהבחורים לא יודעים בכלל שיש דבר כזה של טבילת עזרא, וגם אלו שיודעים על כך, נמנעים מטבילה מטעמי בושה ואי נעימות]

[רך_בשנים]

תודה הרב להבין, לא ידעתי על גודל הענין גם אצל הליטאים

[רך_בשנים]

.

[מבקש לדעת ולהבין]

מעניין לעניין - האם ישנו איסור כל שהוא לחמם את המקווה בשבת קודש על ידי רדיאטור וכדומה. על ידי שעון שבת כמובן.
בשנים האחרונים קמו כמה חכמים ועשו רעש גדול ולדעתם אסור לחמם את המקווה בשבת על ידי שעון שבת - ואכן בהרבה מן המקוואות מי המקווה בשבת בבוקר הנם קרים ממש. - חכמים אלו טוענים שכך עולה להדיא מדברי הגמ' בשבת (מ,א) שאסור לחמם את המקווה בשבת - וזה לשון הגמ' שם: בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת, התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים: מערב שבת הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה. וכו'.
והם לא ידעו ולא הבינו שכוונת הגמ' לומר שאסור ליתן מתחת המרחץ גחלים מבערב שבת כדי שיוחמו המים בשבת גזירה שמא יחתה בגחלים – ותו לא!!! - וברגע שעושים שם גרופה וקטומה או שנוטלים את הברז מן הרדיאטור וכדומה. כלומר, שעושים תיקון כל שהוא הנחשב לגרוף וקטום אין כל איסור לחמם את המקווה ואת המרחץ בשבת.
ונעלם מעיניהם מה שכתבו הראשונים להסביר כוונת הגמ' התחילו הבלנים להחם בשבת. וז"ל הרשב"א שם: - התחילו הבלנין להחם חמין בשבת, תמיהא לי והלא לא נחשדו ישראל על השבתות וכדתנ' (גיטין נד,א) נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות, ומצאתי בירושלמי (ה"ג) שלא היו מחמין ממש בשבת אלא שלא היו פוקקין נקבים מבערב וממלאים עצים מבערב, ובלשון הזה שנו אותה שם בראשונה היו סותמין את החמין מערב שבת ונכנסין ורוחצין בשבת ונחשדו להיות ממלאין אותו עצים מערב שבת והיא דולקת והולכת בשבת אסרו להם רחיצה והתירו להם זיעה, אלא שעדיין קשה לי וכי מה איכפת להן אם היתה דולקת והולכת בשבת והתניא (לעיל יח,א) פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה ומתמלאת והולכת כל השבת כולה, ויש לומר דכיון שנקביו פתוחין והוא דולק והולך בעודו רוחץ בו ודאי אתי לחתויי ולפיכך אסרו בדולק בשבת והתירו בפוקק וחזרו ואסרו.

הרי להדיא מבואר מדבריו שמה שאסרו לחמם בשבת את המרחץ הוא משום גזירה שמא יחתה בגחלים וממילא בגרופה וקטומה שאין בה חשש שמא יחתה בגחלים אין כל איסור לחמם בשבת את המרחץ ואת המקווה. - ובלי גרופה וקטומה חיישינן שבשעה שהוא רוחץ הרי הוא בהול להשיג מים חמים ויבוא לידי חיתוי בגחלים.

[בברכה המשולשת]

יש גזירה כללית על רחיצה בחמים בשבת, אלא שלפי הק"נ היא אינה חלה על מקווה ונחלקו בכך רבותינו האחרונים (כמבואר לעיל באשכול)

[מבקש לדעת ולהבין]

ברור שיש גזירה על רחיצה בחמין בשבת השאלה היא אם אסרו לחמם מרחץ בשבת וכפי שמשמע מפשטות דברי הגמ' שם שגזרו על רחיצה בחמין מפני שחיממו את המרחץ בשבת. ראה היטב בגמ' שהבאתי לעיל.

בזה הלשון: בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים: מערב שבת הוחמו אסרו את החמין והתירו את הזיעה. וכו'.

[בברכה המשולשת]

השאלה היא רק מה גזרו- אם גזרו על רחיצה בחמין בשבת אז זה אסור בכל מקרה, ואם אסרו בשל חשש חיתוי (כחלק מהגדרת הגזירה עצמה) אז כדברי כתר"ה
(לגבי רחיצה רגילה. לגבי מקוה זה מגיע למחלוקת הק"נ ואחרונים אחרים, כאמור)

[מבקש לדעת ולהבין]

מדברי הרב בברכה למדתי שבמקווה שאין שם חשש של שמא יחתה אפשר שיהא מותר גם כן לרחוץ בו בחמין וכדבריו אכן מצאתי בכמה פוסקים.
וראה בקובץ המצורף.

ולגבי אם מותר לחמם את המקווה על ידי גרופה וקטומה דהיינו להוציא את ברזי הרדיאטור וכדומה – אכן יש מקצת מן הפוסקים שאסרו לעשות כן. אך רובם ככולם תפסו שמותר לחמם בשבת על ידי שעון את המקווה וגם במרחץ מועיל גרוף וקטום.

[אמסטרדם]

אני לא יודע אם כבר את זה - ונא לסלוח לי:
בשו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ט מביא בשם מהר"י ווייל שיש לטבול לפני התפילה כדי להתפלל בטהרה [ראיתי בספר של ר' יחיאל מיכל שטרן].

[מבקש לדעת ולהבין]

מה זאת אומרת להתפלל בטהרה אי משום טבילת עזרא והרי על זה מדבר השו"ע ואם משום תוספת קדושה אם אין לי טעות המושג הזה של תוספת קדושה מקורו בהאר"י הקדוש והבעש"ט זי"ע ולפני כן לא שמענו. יש טהור ויש טמא אך תוספת קדושה מלנן.

[אפרקסתא דעניא]

מה זאת אומרת להתפלל בטהרה אי משום טבילת עזרא והרי על זה מדבר השו"ע ואם משום תוספת קדושה אם אין לי טעות המושג הזה של תוספת קדושה מקורו בהאר"י הקדוש והבעש"ט זי"ע ולפני כן לא שמענו. יש טהור ויש טמא אך תוספת קדושה מלנן.

שמא נעלם ממך שהכהן הגדול טבל ביום הכיפורים חמש פעמים, אף שהיה טהור מטהור...

[מבקש לדעת ולהבין]

הקידוש ידיים והטבילות הנם חלק מן העבודה וכמו שהקידוש ידיים לא הוסיף לו קדושה אם לא הסיח דעתו הוא הדין הטבילות.
זהו פעם ראשונה שאני שומע שיש כזה דבר תוספת קדושה שלא לפי הקבלה והחסידות.
מעניין מדוע אצל חייב אדם להיטהר ברגל לא כתבו הפוסקים תוספת קדושה.
נו באמת הרב אפרסקתא.