"פר של יוה"כ ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולם ימותו דברי רבי יהודה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה לא תימא שאין חטאת צבור מתה".
זה שלא לצורך, ולהגהת החת"ס לא צריך לזה. כי גם על הצד שאין אחיו הכהנים מתכפרים בו כלל, מ"מ כיון דהוי זכר ס"ל לר"ש שאינה מתה."אבל לענין מיתה כיון שאחיו הכהנים מתכפרין בו מקופיא נפקע מדין חטאות המתות ובזה ס"ל כשיטת ר"ש"
מיללער כתב:מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?
מיללער כתב:מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?
והשנית, מהו הגדר של חטאת 'שאבדה' האם מי ששכח איזה מבהמותיו הפריש לחטאתו והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נזכר האם גם זה מיקרי חטאת שאבדה? האם יש איזהו גדר להחשיבו 'אבודה'?
גדרו של מעשה־טעות היא: מעשה שנעשה מתוך הנחה שגויה (סבר שהמצב הוא כך, ובאמת אין המצב כך), כגון הקדיש קרבנות נזירות על סמך שהוא נזיר, והוברר הדבר שאין הוא נזיר; קנה חבית־משקה על סמך שהוא יין, והוברר הדבר שאין הוא אלא חומץ, וכן כל כיוצא באלו.מיללער כתב:למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היה הקדש בטעות?
והא הכי, שהייאוש יאוש מדעת הוא (לאור מצב־אמת שהשור והעבד נדונו למיתה), ואפילו הכי אמר ריש לקיש: יאוש טעות הוא.שׁוֹר שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִסָּקֵל וְנִמְצְאוּ עֵדָיו זוֹמְמִין – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, יֵאוּשׁ טָעוּת הוּא. וְכֵן עֶבֶד הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג וְנִמְצְאוּ עֵדָיו זוֹמְמִין – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זָכָה עַצְמוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, יֵאוּשׁ טָעוּת הוּא.
ביקורת תהיה כתב:אמנם, בהבחנה זו שבין טעות לטעות נחלקו לכאורה רבי יוחנן וריש לקיש. דהכי איתא בתלמוד ירושלמי סוף פרק ארבעה וחמשה:והא הכי, שהייאוש יאוש מדעת הוא (לאור מצב־אמת שהשור והעבד נדונו למיתה), ואפילו הכי אמר ריש לקיש: יאוש טעות הוא.שׁוֹר שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִסָּקֵל וְנִמְצְאוּ עֵדָיו זוֹמְמִין – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, יֵאוּשׁ טָעוּת הוּא. וְכֵן עֶבֶד הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג וְנִמְצְאוּ עֵדָיו זוֹמְמִין – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זָכָה עַצְמוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, יֵאוּשׁ טָעוּת הוּא.
טעמו של ריש לקיש צריכה תלמוד, ובתלמוד שלנו (פרק המביא אשם תלוי) לא הובאה כי אם דעתו של רבי יוחנן בלבד, וכן הלכה.
ביקורת תהיה כתב:גדרו של מעשה־טעות היא: מעשה שנעשה מתוך הנחה שגויה (סבר שהמצב הוא כך, ובאמת אין המצב כך), כגון הקדיש קרבנות נזירות על סמך שהוא נזיר, והוברר הדבר שאין הוא נזיר; קנה חבית־משקה על סמך שהוא יין, והוברר הדבר שאין הוא אלא חומץ, וכן כל כיוצא באלו.מיללער כתב:למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היה הקדש בטעות?
אבל המקדיש קרבן חלופי בגלל שהקרבן המקורי אבד – הקדש בכוונה הוא, שהרי על סמך מצב־אמת הקדיש (אמת שהקרבן אבד), ואין כאן שום טעות כלל.
עזריאל ברגר כתב:א. מסברא: הוא ידע את המצב לאשורו, והפריש על דעת זה. ואם היה מתנה ואומר שאני מפריש על תנאי שלא תימצא הראשונה - אה"נ.
ב. גדרי אבדה נתבארו באריכות ברמב"ם פ"ד מהלכות פסולי המוקדשין.
מיללער כתב:מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?
פלתי כתב:מיללער כתב:מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?
בגמרא ב"ק ק"י ע"ב פריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתה דהכי לא אקדשה. פי' אדעתא דלא תהוי ליה כפרה. ומשני חטאת מתה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.
הרי דעל זה גופא ג"כ נאמרה ההלכה, דלא אמרינן בזה הקדש טעות. ואמנם קושיית הגמרא משמע דהיא על החטאת המתה גופא ולא על זו שהקדיש תחתיה, אבל לכאורה היינו הך.
תפוס לשון אחרון, שכן 'אדעתא דהכי לא אפרשה' אינו ענין להקדש בטעות, ואף לפי מסקנת הגמרא, אם הפריש אחרת בטעות, כגון סבר שאבדה חטאתו והפריש אחרת תחתיה והרי הראשונה ברפת – הקדש האחרת אינה הקדש, ויוצאה לחולין.מיללער כתב:בב"ק קי: הקשו 'אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה'. ומשני 'אמרי, חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה'. ונראה מזה שאפי' בחטאת שמתו בעליה, אם לא משום הלל"מ היינו אומרים שההקדש הוא בטעות, או שזה כמו-תנאי בהקדשו שכל שלא יתכפר בקרבנו אדעתא דהכי לא אפרשה.
מיללער כתב:פלתי כתב:מיללער כתב:מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?
בגמרא ב"ק ק"י ע"ב פריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתה דהכי לא אקדשה. פי' אדעתא דלא תהוי ליה כפרה. ומשני חטאת מתה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.
הרי דעל זה גופא ג"כ נאמרה ההלכה, דלא אמרינן בזה הקדש טעות. ואמנם קושיית הגמרא משמע דהיא על החטאת המתה גופא ולא על זו שהקדיש תחתיה, אבל לכאורה היינו הך.
תודה רבה - וכבר הבאתי דברי הגמרא לעיל שאכן משמע משם שזהו בכלל ההלל"מ.
וראה זה מצאתי עכשיו בתוס' פסחים צז: ד"ה הפריש ב' חטאות, שנתקשו בדברי רב אושעיא שאם הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה, והקשו בתוס' דלכאורה למה לא נאמר שהשניה תצא לחולין כמו כל תנאי שהרי לא הוקדשה אלא אם תצטרך לאחריות אבל אם לא נאבדה האחרת לא נתקדשה, וכתבו ע"ז: ונראה לר"י דכל כי האי גוונא גמירי לה דרועה. עכ"ל
ולולא דמיסתפינא הייתי אומר שמקור דברי הר"י הוא אכן בגמ' ב"ק ולזה רמז בדבריו 'דכל כי האי גוונא' דהיינו שכללא היא בהלכות קרבן חטאת הלל"מ שבכל אופן שמקדיש חטאת אינה יוצאה בחולין, אפי' אם נאמר שהוקדש על תנאי, אלא הקדושה חלה עליה מכ"מ, רק בדינה יש חילוק שיש מהם שהדין יהי' תרעה עד שתסתאב (כמו באחריות, או באבדה בלילה או נגנבה שאין בה הדין 'אבודה') ויש מהם שהחטאת למיתה אזלא (כמו בנאבדה או מתו בעליה).
(ויש לעיין אם זהו אכן הדין בכל מי שהקדיש חטאת על תנאי כגון שהתנה שאם ימצא אחרת נאה הימנה תצא זה לחולין, או כל תנאי אחר שלא לאחריות, אם לדברי הר"י ג"כ לא תצא לחולין אלא תרעה, או דלמא דוקא בהפריש לאחריות שהוא מעין חטאת שאבדה שבשורשה היא בכלל ההלל"מ מדין חמש חטאות המתות ומסתעפת ממנה לפרטים אחרים כנ"ל)
א. שש חטאות־העוף הן, חמש מהן קרבנות טהרה: זב וזבה, יולדת ומצורע, ונזיר שנטמא, ואך אחת מהן קרבן הבא על חטא.מיללער כתב:חטאת העוף הוא סוג אחר של קרבן חטאת או קרבן בפני עצמו, וכמו קרבן אשם לגבי קרבן חטאת כן הוא חטאת העוף לגבי חטאת בהמה?
אם מתו בעליה – תקרב חטאת ותכפר על המתים, ואם נתכפרו בעליה באחר – יקייצו בה המזבח.עזריאל ברגר כתב:אם לא תמות - מה יעשו בה?
א. מצאנו אף מצאנו, ראה לדוגמא בפ"ק דהוריות בענין החטאות שהקריבו הבאים מהשבי בימי עזרא.עזריאל ברגר כתב:א. לא מצאנו קרבן שמקריבים לכפר על מתים, מלבד קרבנות הבאים בנדר ונדבה.
ב. איך יקייצו בה את המזבח כשאינה יכולה להיפדות?
עזריאל ברגר כתב:לא מצאנו קרבן שמקריבים לכפר על מתים, מלבד קרבנות הבאים בנדר ונדבה.
ביקורת תהיה כתב:א. שש חטאות־העוף הן, חמש מהן קרבנות טהרה: זב וזבה, יולדת ומצורע, ונזיר שנטמא, ואך אחת מהן קרבן הבא על חטא.מיללער כתב:חטאת העוף הוא סוג אחר של קרבן חטאת או קרבן בפני עצמו, וכמו קרבן אשם לגבי קרבן חטאת כן הוא חטאת העוף לגבי חטאת בהמה?
ב. אחת היא חטאת העוף שאינה קָרְבַּן־אִשֶּׁה; אין בה אכילת מזבח, ואף אכילת הכהנים לא נתפרשה כלל בתורה.
הנראה מקופיא, כי נבדלת היא חטאת העוף מחטאת הבהמה יותר מן ההבדל שבין חטאת ואשם, אשר זיווג אותם הכתוב ואמר 'כחטאת כאשם תורה אחת להם'.
ביקורת תהיה כתב:א. מצאנו אף מצאנו, ראה לדוגמא בפ"ק דהוריות בענין החטאות שהקריבו הבאים מהשבי בימי עזרא.עזריאל ברגר כתב:א. לא מצאנו קרבן שמקריבים לכפר על מתים, מלבד קרבנות הבאים בנדר ונדבה.
ב. איך יקייצו בה את המזבח כשאינה יכולה להיפדות?
ב. ממדרשו של יהוידע כהן גדול ('שֶׁכָּל מוֹתַר חַטָּאת וְאָשָׁם לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ, חוּץ מֵחַטָּאוֹת מֵתוֹת שֶׁהֵן הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי' – רש"י), שכן הרעיה אינה אלא מדרבנן, ובעוף דלית ביה תקנתא דרעיה קרב הוא עצמו (שער המלך שם).
מיללער כתב:עזריאל ברגר כתב:לא מצאנו קרבן שמקריבים לכפר על מתים, מלבד קרבנות הבאים בנדר ונדבה.
התוס' בתמורה טו: מוכיח מגמ' ביומא בפרו של הכהן גדול שמת ביוה"כ אם לא שאמר הכתוב בפר ולא בדמו של פר היה הכהן העומד תחתיו יכול לזרוק את דם הפר של חברו הכה"ג המת, ומינה שבמקום שלא קיבלו הלל"מ שחטאת שמתו בעליה תמות, יכולה החטאת להיקרב אף שאין כפרה למתים.
עזריאל ברגר כתב:שם היא מכפרת על החיים - על כל אחיו הכהנים.
ביקורת תהיה כתב:בשיטה מקובצת שם מביא משם רבינו יחיאל בר יוסף, כי הלכת חטאות המתות לא נאמרה בעוף, ולפיכך, מת החוטא – יביאו יורשים חטאתו.
אדרבה! רבינו יחיאל סתמא קאמר: 'דלא אמרינן חמש חטאות מתות אלא בבהמה, אבל בעוף לא'. והיינו כשיטת הרי"ד משקרינטו"ן.מיללער כתב:שיטתו של רבינו יחיאל הוא, דרק אליבא דר"ש לא נאמרה ההלל"מ של חטאות המתות בעוף, משום דבחד מקום גמיר.
ביקורת תהיה כתב:אדרבה! רבינו יחיאל סתמא קאמר: 'דלא אמרינן חמש חטאות מתות אלא בבהמה, אבל בעוף לא'. והיינו כשיטת הרי"ד משקרינטו"ן.מיללער כתב:שיטתו של רבינו יחיאל הוא, דרק אליבא דר"ש לא נאמרה ההלל"מ של חטאות המתות בעוף, משום דבחד מקום גמיר.
מיללער כתב:שאלתי היא אי חטאת העוף הוא סוג אחר של קרבן חטאת או קרבן בפני עצמו, וכמו קרבן אשם לגבי קרבן חטאת כן הוא חטאת העוף לגבי חטאת בהמה?
מיללער כתב:מיללער כתב:שאלתי היא אי חטאת העוף הוא סוג אחר של קרבן חטאת או קרבן בפני עצמו, וכמו קרבן אשם לגבי קרבן חטאת כן הוא חטאת העוף לגבי חטאת בהמה?
מצאתי בנזר הקודש עמ"ס תמורה (דף יז: ד"ה גמ' דאיכא שם עולה על אמו) שדן בזה אם קרבן העוף הוא חלק מקרבן הבהמה (עולת העוף מקרבן עולה וחטאת העוף מקרבן חטאת) או שהוא סוג קרבן בפני עצמו. והסמיך לזה מחלוקת ראב"ע ורבנן (מנחות קה.) באומר הרי עלי עולה אי מצי פטר נפשיה בתור או בן יונה.
כי קאמינא, בחטאת קאמינא, דקרבן מן הבהמה וקרבן מן העוף - סוגי־קרבן נבדלים הם זה מזה.אִם־עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן־הַבָּקָר,
וְאִם מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְעֹלָה,
וְאִם מִן־הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 197 אורחים