לטבול טבילת עזרא באמבטי במים שאובין

[ברסלב]

עתה בשובבי"ם יש הרבה שמקפידים על טבילת עזרא ואני מבקש לדעת אם יש עניין בטבילת עזרה שיהיו מי גשמים והאם פוסל בהם זוחלין ועוד כהנה.
החברים שלי בכולל אינם מסכימים עם מה שהוכחתי להם שמותר לכתחילה לטבול לקיריו באמבטי במים שאובין וגם אין בזה פסול זוחלין ועוד כהנה.
הצדק עם מי.

[ברסלב]

אנא מכם הבטחתי לסכם את העניין עוד הלילה.
אם יש מי שיוכל לעזור לי אם זה במראה מקומות אם בסברא.
אנא.

[מיללער]

מה לזה עם משפחת סופרים?

[בן החבורה]

במשנ"ב סי' פח סק"ד מבואר בשם האחרונים (בשעה"צ ב"י ומג"א ושאר אחרונים) שארבעים סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו, וכ"כ במטה אפרים הל' עיוה"כ שארבעים סאה שאובים בקרקע כשרים אבל לא בכלי.

אגב, מי הם "הרבים" הנזהרים בטבילת עזרא בשובבי"ם? אם הם חסידים הלא יזהרו תמיד, ואם אינם חסידים הלא מעטים הם שאינם חסידים שבכלל מתייחסים לשובבי"ם, ומיעוטא דמיעוטא שכאלה שאינם נזהרים כל השנה בטבילת עזרא ומתייחסים לשובבי"ם.

[אוצר החכמה]

זה גמרא מפורשת בברכות כך שפלא ויכוח חברי ברסלב

[ברסלב]

הבוקר נקלעתי לוויכוח סוער במקווה בעניין הפילטרים כאשר רובם ככולם צעקו מדוע הכניסו לשם פילטר ויש בזה חשש של זוחלין ולדעתם הגריש"א ז"ל אסר לשים פילטר. וכמה שניסתי להסביר להם שהגריש"א ז"ל לא התכוון למקווה של גברים - הם הביטו עלי כקוקוריקו ושאיני יודע מה אני סח.
האמנם כולנו עדרים וכי הם אינם יודעים שטבילה לקריו אין צריך דיני מקווה.
והוא רק גדר כמבואר בברכות.

אמנם קצת קשיא לי מדוע כתב המ"ב שיש בזה בשבת חשש למיחזי כמתקן וכן הוא דעת הגר"א להלכה. והרי אינו מתקן כלום בטבילתו לקריו - ורק מסיר ממנו את האיסור להתפלל, אך אין כאן הוספת קדושה וכדו' עד שנאמר בזה מיחזי כמתקן, ואינו דומה לטבילת גר כלל.

[ברסלב]

טבילת עזרא בבריכת שחיה.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שע"פ סוד ודאי שצריך מקוה כשר (ואם איני טועה יש גם מרבותינו האחרונים שנקטו כן גם לפי נגלה)

[שלח]

יש פה לגבי מקלחת והגרי"ש אלישיב אומר שלא
http://www.otzar.org/aspcrops/105971_296_22674364789-26122013.asp

[איש_ספר]

כתב ע"כ הגרש"ד בי"ג מאמרות וגם בירר המציאות במקוואות של בני ברק
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?12709&&page=13

[ברסלב]

הרב א"ס – יישר כוחך.
הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי למצוא מי שעומד לדון בזה.
אבקש להוסיף בזה - והתעוררתי לזה בעקבות מה שהעיר לי הרב אוצה"ח.
א. האם הגר"א ז"ל אסר גם תשעה קבין בשבת קודש משום מחזי כמתקן.
ב. מה הפשט בדברי הביאור הלכה סימן שכ"ו שכתב שם בזה הלשון. - וקשה דלא דמי כלל דהתם שנטמאו בולד הטומאה מן התורה אינו טמא כלל משא"כ בזה דטמא מן התורה וע"י הטבילה נטהר זה גופא מחזי כמתקן. – על פניו נראים הדברים חלילה כטעות סופר - וכי יעלה על הדעת שהטובל לקריו במים שאובים מיטהר מן התורה. – או אפשר שמכאן ראיה שלא אסר הגר"א את הטבילה בשבת קודש אלא כאשר טובל במקווה כשירה או במעיין וכדומה, אך המקוואות שלנו וכפי שכותב הגרש"ד שליט"א שאינם מטהרים לקדשים גם הגר"א יודה שמותר לטבול בהם בשבת ואינו מיחזי כמתקן.
שהרי אינו מיטהר ולא חל כל שינוי בגופו, וטבילתו במים שאובים דומה לאחד הרוחץ עצמו מן הצואה וכדו' כדי שיוכל להתפלל ותו לא.
ואולי מכאן ראיה שסבר המשנה ברורה וכך הבין בדברי הגר"א שגם הטובל לקריו יש לו לכתחילה לחפש אחר מקווה כשירה. – וצריך עיון גדול.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שברוב המקומות בהם מובאת דעת אדוננו הגר"א החשש הוא מסחיטה וכדומה

[ברסלב]

שוב מצאתי בביאור הגר"א שכתב וז"ל אדם וכו' עיין במ"א והעיקר כמ"ש ב"י בשם כל בו ותה"ד שאוסרים וכ"כ המ"א בסימן קכ"ח ס"ק ע' עי"ש עכ"ל ונ"ל דכונתו הוא למה שכתבנו והוא דחולק על המ"א שכתב דמותר לטבול לקריו וזהו שכתב עיין במ"א ר"ל דכתב דלטבילת קרי מותר לכו"ע וסיים ע"ז הגר"א והעיקר כמש"כ הב"י וכו' ור"ל דלפי הטעם שכתב התה"ד דבזמנינו כיון דנהגו להחמיר ברחיצה מחזי כמתקן ע"י הטבילה שוב אין לחלק בין טומאת קרי לשאר טומאות כיון דסוף סוף נטהר ע"י הטבילה מחזי כמתקן וזהו שסיים הגר"א ע"ז וכ"כ המ"א בסימן קכ"ח ס"ק ע' ע"ש ר"ל דכתב שם בהדיא דלכך לא נהגו הכהנים ביו"ט לזקוק לנשותיהן כדי שיהיו יכולין למחר לישא כפיהם בטהרה משום דלא נהגו לטבול ביו"ט ע"ש הרי דאפילו לטבילת קרי אין לטבול.
מקור ביאור הלכה שכ"ו.
החשש של סחיטה נאמר כדי לפרש מדוע המהרי"ל אסר לרחוץ בצוננים.

[מ.ל.]

כתב ע"כ הגרש"ד בי"ג מאמרות וגם בירר המציאות במקוואות של בני ברק
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?12709&&page=13

חקירה מעניינית ומרתקת בהחלט.
ולא זכיתי להבין, שבתחילת הדברים מוזכר החילוק שיש שלושה עניינים: א] להיטהר מטומאת קרי. ב] עניין שלא יהיה ת"ח מצויין וכו'. ג] השגת מעלות בטהרה וקדושה. ואילו אח"כ מביא ראיה מדברי הרמב"ם [שמחלק בין טומאה וטהרה לבין שלא יהיו ת"ח מצויין וכו'], - ששניהם הם במובן ההלכתי, והרי החקירה היא על תוספת טהרה וקדושה, ענייני כוונות הטבילה וכיו"ב.

אגב, איה מקום דברי החזו"א בעניין הנקב של ההשקה? (מפני איזה טעם עושים אותו גבוה ולא נמוך).

[ברסלב]

על מה שכתבתי לומר שלא אסר הגר"א אלא כאשר טובל במקווה כשירה כתב לי חכם אחד.

אבל זה קשה לאסור באחד ולהתיר בשני. כי אז יש היתר גם במקווה כשר משום שנראה כמיקר דהיינו שנראה שטובל לתועלת שמספיק לה שאובים ולא ניכר שרוצה דווקא את התיקון (ואע"פ שאפשר לחלק ממיקר מכל מקום נראה לי שזה טענה טובה)

[ברסלב]

אגב, איה מקום דברי החזו"א בעניין הנקב של ההשקה? (מפני איזה טעם עושים אותו גבוה ולא נמוך).

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=412

[איש_ספר]

אגב, איה מקום דברי החזו"א בעניין הנקב של ההשקה? (מפני איזה טעם עושים אותו גבוה ולא נמוך).

"...הבאנו לעיל מדברי אחרונים שחששו שמקוה של זוחלין אינו מטהר שאובין, וראינו שגם החזו"א עומד בשיטה זו. אמנם מצינו שהחמירו יותר, והיינו שאפילו אם הבור של גשמים אינו זוחל, מ"מ כיון שבשעה שמכניסים אצלו מים שאובין מצד אחד, עי"ז המים מקלחין מיד לבור הטבילה, גם בזה באנו לחשש זוחלין. והנה היה מקום לחלק בין כשהזחילה היא בבור הגשמים המטהר, שאז אינו יכול לטהר השאובין דאין שם מקוה עליו, לבין כשהזחילה היא במים המיטהרים דבכה"ג לית לן בה , דאל"כ תיקשי לן ממשנה שלימה (שם פ"ו מ"ח): היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה. הרי שלא חשו לזוחלין בכה"ג . וכבר עמד בכ"ז מרן במקו"א וז"ל:
'פ"ו מ"ח. ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס - מכאן מוכח ג"כ כפירוש ר"ש ברישא דמתני' שהשאובין מתטהרין בזוחלין, דאל"כ כששופך לעליון בזמן שהוא מלא והן זוחלין אינן חיבור למקוה והוי כשופך על הארץ ויורד לתוך המקוה ולתנא דמתני' פ"ד מ"ד בעינן רבי' והמשכה ובכל המקוה לכו"ע בעינן רבי', והכא מכשרינן בכל המקוה, אלא ה"ט דשאובין מתטהרין בזוחלין כשהן מחוברין למקוה שלם, ואין לומר דהכא ה"ט דאיירי בשופך בזעם ואנו בטוחין דרוב השאובין יורדין לפנים ודוחין את מי המקוה לחוץ וכמש"כ לעיל סי' ב' סק"ח, דהכא משמע אף שאין בעליון רק מ"ס מצומצמות וא"כ תכף כשיוצאין המים כשרים לחוץ יפסלו השאובין את העליונה אלא ודאי שכבר נטהרו השאובין בהתחברן למקוה, ומיהו י"ל שכל טפה וטפה של השאובין מתטהרה בבאה לפנים קדם שנדחו מן המקוה לחוץ אף שנעשין ב' הפעולות בב"א , ואין לומר שכבר נטהרה הטפה קדם שבאו שאובין ג' לוגין ז"א שכיון שחסר טפה אחת מן המקוה אין השאובין משלימין שיעורה, וכשיבואו ג' לוגין יפסל, [אחרי כותבי ראיתי שהר"ש לא החליט הדבר ס"ל שאפשר לפרש מתנ' במעמיק הסילון עד שנעשה אשבורן ומיהו קשה לפ"ז למה נקט תחתון ועליון ליתני זה בצד זה, ועי' פ"ג מ"ב ויטהרו העליונים כו' ובר"ש שם דאתיא כר"מ ודוחק אבל אי זוחלין מטהרין שאובין א"ש]',
אכן סו"ס לדינא החמיר בזה מרן לחוש דאין הזוחלין מטהרין ואינן נטהרין. ולכך הציע כאן לפקוק בור הגשמים בשעה שנותנים לתוכו המים השאובין, ורק כשנתמלא הבור מן המים השאובין, אז פותחין אותו, והמים מקלחין לבור הטבילה. וכך היה תיקון מקוואות שבעיה"ק ירושלים, כמש"כ הגרימ"ט בקובץ המאסף (שנת תרס"ד חוברת ז' ועיין גם במכתבו של הג"ר יעקב לנדא הנדפס בספר טהרת המים להגר"נ טלושקין, מהדו"ד דף קפ"ד, הו"ד בספר מקוה מים ח"א דף כ"ט ) .
אבל בספרו (יור"ד קכ"ג סק"א, 'סדר עשיית מקוה') הציע מרן תיקון חדש באופן אחר וז"ל שם: 'והנקב המקלח למקוה צריך להיות גבוה מהנקב המקלח מי העיר לאוצר המים, כדי שיבואו מי העיר לאוצר המים במקום אשבורן. שאם נקב המקוה נמוך, נמצאו מי העיר זוחלין תיכף למקוה, ואין להקל בכולו שאוב ע"י זריעתן במים זוחלין. אף שהזוחלין צפין על מ' סאה אשבורן'. והיינו שיש לתקן שכניסת המים השאובין לבור מי הגשמים, תהיה למטה ממקום נקב יציאת המים לבור הטבילה, ששם המים באשבורן ואינם זוחלים. שאין המים זוחלים אלא אותם שמעל הנקב. וקי"ל (שו"ע שם סעיף ) כרא"ש, דזחילה מעל מ"ס אינה פוסלת את כל המקווה. ויש כאן ריוח בתרתי. שהמים מגיעים לאשבורן ולא למקוה של זוחלין, והמים עצמם נחים מזחילתן.
ויש שהעירו ע"ז (הגרצ"פ פראנק , הגר"י גרינוואלד מפאפא ) שכיון שהמים באים למטה בדוחק הרי הם דוחקים את המים לעלות למעלה, ונמצא שהמקוה כולו זוחל, גם המים שמתחת לנקב. ובזה לא יוכשר אפי' למ"ד דזחילה מעל מ"ס אינה פוסלת. אבל כל השגה זו אין לה קיום רק אם מקום כניסת המים השאובין הוא ברצפת בור הגשמים . אבל באמת תקנת החזו"א אינה אלא שיהיה נקב כניסת המים השאובין נמוך מנקב קילוח המים לבור הטבילה, ולעולם אפשר דעדין יש מ' סאה מתחת לנקב כניסת המים באופן שהמים השאובין מתחברים למ"ס שאינם זוחלים כלל, וא"כ בכה"ג אין מקום להשגה. בר מן דין לדעת החזו"א (בתשו' שלפנינו וש"נ לספריו) אין גדר זחילה אלא על המים היוצאים עתה מן הסדק. ראה לקמן, וא"כ לשיטתו אין כאן השגה כלל.
והנה, פשיטא שעצה זו שכתב מרן בספרו, לתקן שכניסת מים השאובין יהיו מתחת נקב היציאה, מציאות זו לא היתה שייכת במקוה שעליה נשאל כאן, ששם שפכו השאובין בכלים לתוך הבור (על גדותיו) ולא באו המים השאובין בצינור כלל. אכן ישל"ע מפני מה לא ניחא ליה לחזו"א בספרו, בתקנה זו של פקק. ואין לומר דהוא משום חששא דהוויתו בידי אדם (ראה ביאור הענין לקמן אות ד'), שכן בספרו לא החמיר בזה (כמו שהבאנו שם). ולקמן באות ה' העלנו השערה שמא החזו"א לשיטתו מיאן בפקק. עי"ש".

[אפרקסתא דעניא]

האם נכנסים באמבטיה ביתית 332 ליטר שהם אמה על אמה ברום שלוש אמות לפי שיטת הגרח"נ?

[גלילויני]

ברסלב הרי אתה כבן שבעים שנה ועד לפני רגע לא ידעת שזה גמרא מפורשת, וכעת אתה תמה על שהסתכלו עליך כקוקוריקו וקורא להם עדר, ונעלם מעיניך הבדולח מה שכתבו אחרונים שאמנם אין בטובל לקריו פסול שאובין אבל פסול זוחלין יש ויש, כנראה שעוד נשאר לך מה ללמוד לפני שאתה פוסל אחרים במומך.

[אוצר החכמה]

א. מי הם האחרונים שאומרים שזוחלים שייך במקווה אע"פ שאין פסול שאובין. ומה טעמם? משום שסוברים שהעיקר הוא ששאובין אינם דאורייתא?

ב. לא ברור מה אתה רוצה מברסלב ומנין לך שלא ידע את הגמרא (מסתמא ידע) ועל מה אתה מתנפל עליו.

[גם זו לטובה]

האם נכנסים באמבטיה ביתית 332 ליטר שהם אמה על אמה ברום שלוש אמות לפי שיטת הגרח"נ?

צריך הרבה יותר, להשאיר מקום לאדם הטובל.

[מצליח]

בענין מים שאובין לטבילת עזרא יש בזה בתש' מגדלות מרקחים אבל אין בידי להעלותו.
ובענין מקלחת נחלקו בריתחא דאורייתא הגאון האדיר מריסקווא ז"ל עם הגאון בעל משנה הלכות ז"ל וציינתי לתשו' אחד ועיי"ש עוד


http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=12

[מקורות]

ובענין מקלחת נחלקו בריתחא דאורייתא הגאון האדיר מריסקווא ז"ל עם הגאון בעל משנה הלכות ז"ל וציינתי לתשו' אחד ועיי"ש עוד

כבר דן בזה הרב ניסן טלושקין בספרו טהרת מים ח"ב סי' ע"ז

[עזריאל ברגר]

א. גמרא מפורשת שלא מועיל בכלי (וכפי שהביאו לעיל).
ב. אמבטיה עם חור בתחתיתה שנסתם ע"י פקק - כמדומני שדינה ככלי ולא כקרקע (לפני הרבה שנים למדתי מקוואות, וזכור לי שיש משהו על חור בתחתית האמבטי).

[מקורות]

ב. אמבטיה עם חור בתחתיתה שנסתם ע"י פקק - כמדומני שדינה ככלי ולא כקרקע (לפני הרבה שנים למדתי מקוואות, וזכור לי שיש משהו על חור בתחתית האמבטי).

כנראה הכוונה ליו"ד סי' ר"א סעיף ז': "הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו (וי"א דבעינן נקב כשפופרת הנוד (טור והרא"ש בתשובה) וכן יש להחמיר) וקבעו בארץ ועשהו מקוה, ה"ז כשר. וכן אם פקק הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוים בתוכו מקוה כשר. סתמו בסיד או בגפסית עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה. ואם הוליכו על גבי הארץ ועל גבי הסיד ומירח בטיט מן הצדדין ה"ז כשר. הגה: מותר לעשותו על הגג ובלבד שלא יהיה תוך כלי או אבן אחת שחקקו ולבסוף קבעו, אבל חבור אבנים הרבה לא מקרי כלי."

וברור שאמבטי שנסתם רק ע"י פקק בודאי אינו כשר. אבל לפני כמאה שנה באמריקה היה אחד בשם ר' דוד מילר שראה שנשים התרשלו מללכת למקוה, ומאחר שהיה גם ת"ח (עם סמיכה מההגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל) וגם מהנדס, הוא המציא דרך לעשות כלי עם חור ולסתמו ולחבר הסתימה לארץ, כדי שתהיה אפשרות לכל אחד לעשות מקוה בביתו בזול. אלא דא עקא, שלפי הצעתו הוא הציע שהמים של העיריה כשרים למקוה, והביא הוכחות לכך, וזה לא נתקבל ע"י הרבנים. והספר נכתב באנגלית ובלה"ק, (באנגלית הספר נקרא The Secret of the Jew). ובהיברו בוקס נמצא מהדורה ביידיש כאן http://www.hebrewbooks.org/41215 (שוב ראיתי שנמצא גם באוצר, תחת השם 'מקוה ישראל')

כאשר למדתי בישיבה דסטאטן איילנד, אני שאלתי את ראש הישיבה הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל אם נוכל לעשות מקוה בצורה כזאת עבור הבחורים (כי הישיבה היתה רחוקה מהשכונות של היהודים, והיו כמה בחורים מרקע חסידי שרצו לטבול בכל יום), מאחר שלגברים אפשר להשתמש בטבול בשאובים, והוא השיב שנכון שגברים יכולים לטבול בכל מים, אבל זה לא "גישמאק" לעשות מקוה שאינה כשרה לכתחילה לנשים, ואמר שמלבד הבעיה של המים, הוא גם השתמש בעוד הרבה קולות, ולכן אפילו אם נוכל להמציא דרך להשתמש במי גשמים (כמו להשתמש בשתי מקואות כאלו) עדיין אינו כדאי. אז שאלתי אותו "אם כן מה נעשה?" והוא ענה "מה זה 'מה נעשה'? דבר שאינו חוב, אם לא יכולים לא יכולים."

[ש. ספראי]

אשמח לדעת היכן הרמב"ם כתב באגרותיו שכל ימיו הקפיד על טבילת עזרא, והיכן זה מצוטט?
ישר כח

[מה שנכון נכון]

אשמח לדעת היכן הרמב"ם כתב באגרותיו שכל ימיו הקפיד על טבילת עזרא, והיכן זה מצוטט?
ישר כח

מובא בתר"י ברכות יג ע"ב מדה"ר.

[ש. ספראי]

אלפי תודות

[אפשר]

בענין זוחלין לטבילת עזרא
עיין במחצית השקל או"ח סי' קנ"ט על מג"א ס"ק כ"ז מבואר דאין בעל קרי טובל במים זוחלין, וכ"כ בספר עצי אלמוגים ס"ק כ"ה, והביא ראיה מהגמרא בברכות דף כ"ב עמוד ב שאומרת דטובלים טבילה זו בכל מקום, והגמרא שואלת לאתויי מאי, והגמרא מתרצת לאתויי שאובים, ומדאמרה שאובים, ולא אמרה זוחלין, ש"מ דזוחלין פסולין לטבילת עזרא, וסיים דצ"ע. ועיין בספר תורת חיים (או"ח שם אות מ) מעורר על ראיה זו. וע"ע בספר טל תורה להגר"מ אריק (סוף יומא) שכתב כעין דברי העצי אלמוגים. וכן עי בספר הויען יוסף אורח חיים סימן מו ובטהרת התורה ח"ב סי' ו.

[אבןטובה]

בענין חציצה בטבילת עזרא
יעוי' יומא פח. הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ומבערב ישפשף פרש"י משום חציצה. הרי מ' דבטבילת בעל קרי פוסל חציצה וראה צפנת פענח מהד"ת ה' יסודי התורה פ"ה ה"ח דנט. שכ' דהוא מח' רש"י והריף כאן. ובמנחת חינוך מצוה קפ חקר בזה ולא הביא ד' רש"י אלו וכ"ה ביבמות מז: כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה וברשב"א וריטב"א הוסיפו 'ובקרי' וראה שו"ת שם משמעון יו"ד סי' יח ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' נ אות ג ובשו"ת מצפה אריה יו"ד סי' נח כוכבי יצחק ח"ג סי' נה אות ח-יב קובץ קול תורה ירושלים חו' ט-י סי' פג ברכת יעקב להג"ר יעקב שור מקיטוב ז"ל עמ"ס ברכות כב. ד"ה מה טיבן

[אפשר]

בענין חציצה בטבילת עזרא
יעוי' יומא פח. הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ומבערב ישפשף פרש"י משום חציצה. הרי מ' דבטבילת בעל קרי פוסל חציצה וראה צפנת פענח מהד"ת ה' יסודי התורה פ"ה ה"ח דנט. שכ' דהוא מח' רש"י והריף כאן. ובמנחת חינוך מצוה קפ חקר בזה ולא הביא ד' רש"י אלו וכ"ה ביבמות מז: כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה וברשב"א וריטב"א הוסיפו 'ובקרי' וראה שו"ת שם משמעון יו"ד סי' יח ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' נ אות ג ובשו"ת מצפה אריה יו"ד סי' נח כוכבי יצחק ח"ג סי' נה אות ח-יב קובץ קול תורה ירושלים חו' ט-י סי' פג ברכת יעקב להג"ר יעקב שור מקיטוב ז"ל עמ"ס ברכות כב. ד"ה מה טיבן

יפה מאוד, אבל למה זה הושמט דעת הביאור הלכה [כמדומני בשם האשכול] בסימן פ"ח, דהיינו על אתר, והוא המקור ההלכתי הקובע ביותר מכל הנ"ל.