ברסלב כתב:ואין כאן המקום להאריך בגדרים אלו, אבל זאת אכתוב, מה שנלע״ד, שעצם הגדר של מצוה קיומית הוא צ״ב, שהרי כל שציותה תורה הוא ודאי חובה, ולא יתכן שהוא רשות, ואם לא נכלל הענין בציווי השי״ת, אינו מצוה כלל, ומאי משמע מצוה קיומית?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134
האתה בעל המחבר ויבינו במקרא?
למה אינו באוצר?עצם היסוד יש לסתור:
רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, בין מצוות חיוביות ובין מצוות קיומיות. מאן יימר שכל המצוות הם בכלל ציווי גמור, אפשר שיש מהם שהם הבעת רצונו כביכול, וכבר נצטוינו על מצות הדביקות, ועל מי שרוצה לדבוק בו ית' להשתדל בכל עוז לקיים עוד ועוד מצוות וחכם לב יקח מצוות.
יש לעיין האם במצוה קיומית יש את הענין של מצווה ועומד.
אמסטרדם כתב:אני כותב שלא בעיון ובקיאות הראוי: האם לא מפורש ברמב"ם החילוק בין מצוות קיומיות וחיוביות? האומר סלע זה לצדקה כשלא יודע משום עני בעולם - האין זה מצוה קיומית לכו"ע?