אתמול פורסם באתר NRG מאמר פרי-עטי שתיאר את חוויית השבת שלי באפרת בשבת האחרונה. החוויה תוארה בדרך סיפורית, והפרטים ההלכתיים הוזכרו אך לא נידונו בהרחבה. כתוצאה מכך קיבלתי תגובות רבות, חלקן אוהדות וחלקן לא. מעטים כעסו על פסק ההלכה עצמו, אך רבים כעסו גם על עצם פרסום הדברים וגם על הניסוח שממנו עלה כאילו נוחיותי ונוחיות משפחתי גברה על קדושת השבת, ושכך נאה וכך יפה לנו לפסוק. כאילו זוהי דרכה של הלכה.
היה זה יום קשה. לא ידעתי – אבל באמת לא ידעתי – שהמאמר יעורר כזה רעש ומהומה. הייתי בטוח שייבלע באתר החדשות. במקום זה, התרגשה עלי מלחמת עולם. מעולם לא הייתי "שיחת היום" של הציבור הדתי, ובאמת שלא רציתי בכך. לא חשבתי שהדברים יילקחו לקיצוניות כפי שקרה בחלק מאתרי החדשות – הייתי נאיבי. 24 שעות אחרי הפרסום, אני כבר הרבה פחות נאיבי. אני מבין בצורה ברורה יותר את פירוש האמרה "חכמים היזהרו בדבריכם". לא חפץ פרסום הייתי, ורצוני לא היה להתחבב או להתחנחן. ואף על פי כן, כך קראו חלק מהקוראים את דבריי.
בדיעבד, אני מבין שההתנסחות שלי הביאה לידי רושם מוטעה, ועל כן, חובה עלי לתקן רושם זה, שאין בינו ובין מה שבאמת קרה שום קשר. נתחיל עם שאלת ההלכה למעשה. אין פוסקים הלכה מתוך פוסט בפייסבוק, ולא מתוך אתר אינטרנט, וודאי וודאי שלא מתוך מעשה שכותב רב אלמוני. פסיקת הלכה הינה עניין רציני, ומי שרוצה לדעת הלכה חובה עליו לשאול רב, או ללמוד שנים רבות ולשמש תלמידי חכמים עד שיידע בעצמו כיצד לפסוק. ואם אי אפשר לפסוק הלכה מתוך כתבה באינטרנט, מה הייתה מטרת הכתיבה והפרסום של דבריי? אסביר בהמשך.
מדוע פסקתי אני כפי שפסקתי? התשובה ההלכתית הפשוטה הוזכרה במאמר: מדובר היה בעשיית מלאכה בשינוי שנועדה לשם צורכי חולה שאין בו סכנה. זה העיקר. האם יש מי שמתיר פעולות כאלו? מבדיקה חוזרת שלי בספרי ההלכה, ומשיחה שלי עם רבנים שונים בעניין, התשובה היא שכן. לא כולם מתירים – אבל כן, רבנים רבים היו מתירים פעולה כזו לו נשאלו. לכך הוספתי עוד סניפים להקל, אבל הם לא היו העיקר, אלא תוספת שלצערי גרעה מהעיקר, כיוון שלבסוף המבקרים נתפסו דווקא לנקודות הללו ושפטו את הפסיקה על פיהם.
יש שביקרו אותי על כך שפסק ההלכה שפורסם יביא לידי חילול שבת המוני ומביא חילול השם גדול. לעניות דעתי כאן נמצא לוז הדיון, ואותו אני רוצה לפרוש בצורה יותר רחבה. אין ספק שבפרסום פסק הלכה מעין זה ישנו רווח וישנו הפסד. ההפסד הוא שייתכן ויהיו אלו שיקחו את ההיתר למקומות שהפוסק לא התכוון. אכן, תופעות כאלו מתרחשות חדשים לבקרים, ועל כך נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם". אני מקטרג לא פעם על כך שרבנים ואנשי ציבור מפריחים אמירות כאלו ואחרות לאוויר העולם בלי לקחת אחריות על מה שיקרה כתוצאה מכך. והנה, נראה כי אף אני חטאתי בכך.
אמנם, הסיבה כי הסתכנתי בכך, היא כי יש בפרסום גם רווח. הרווח הוא שלעניות דעתי כשמדובר בדיני חולה שאין בו סכנה ושיש בו סכנה, יש חובה על הרבנים לעזור לציבור להבדיל בין עיקר לטפל, בין אסור למותר, ובין מצבים שבהם חייבים לקבל על עצמנו את עול ההלכה לבין מצבים שבהם ההלכה עצמה מתירה לאדם להקל על עצמו. סופת שלגים היא אירוע לא פשוט – במיוחד כאשר היא אורכת כמעט שלושה ימים רצופים. ובעניין זה ראיתי שתי מגמות: מגמה אחת שמתירה הכל, ללא שיקולים לכאן ולכאן, ומגמה אחרת שאוסרת הכל ואומרת שצריך לסבול תחת עולה של ההלכה. ואכן, לפעמים צריך, אבל לא תמיד, ולא בכל מצב. לפעמים יש פיתרון הלכתי מתקבל על הדעת, ולעניות דעתי תפקידו של הרב לדאוג לציבור ולומר לו כאשר יש אפשרות הלכתית גם לשמור שבת וגם לשמור על בריאותו.
נסעתי לאפרת והייתי בתוך סופת השלג, וראיתי שההתמודדות עם הקור הייתה לא פשוטה בשבילי – קל וחומר לאישתי וילדי. לו הייתי אני לבד בקור מן הסתם לא הייתי עושה דבר, אך יש הבדל בין דאגה לעצמי לבין דאגה לשלום ילדי. אדם מכיר את עצמו, ויכול לפעמים לקחת סיכונים על עצמו, וגם אפילו להקריב את עצמו על מזבח ההלכה. אבל לדעתי שגוי הדבר להקריב אחרים על מזבחה כאשר ישנה אופציה הלכתית אחרת. ועל כן, בתור תפקידי כרב חשבתי שיש רווח בפרסום הדברים כדי שיידע הציבור לשמור על בריאותו בתוך גבולות ההלכה. בכך מרוויחים איזון מסוים – כך רציתי ולכן פרסמתי מה שפרסמתי. רציתי להעיר את הציבור להיתכנות הזו.
לצערי, נכשלתי בלשוני, ובמקום שהמסר הזה יעבור, נדבקו רבים לקיצוניות – או שהאשימו אותי כאילו באתי לקעקע את חומת ההלכה, חס ושלום, או שמצד שני שיבחו אותי על אומץ ליבי להתיר איסורי שבת. ולא היא, לא לכאן ולא לכאן. השבת יקרה לליבי. שומר אני עליה מכל משמר. לעולם לא הייתי מחלל שבת אם לא במקום פיקוח נפש, ואף בסיפור זה של השלג אינני חושב שחיללתי שבת, שהרי אסור לחלל שבת שלא במקום פיקוח נפש; אלא שסמכתי על שיטות מסוימות ועל תנאים הלכתיים מסוימים שעל פיהם המעשה שנעשה כלל לא היה חילול שבת. זוהי מתודולוגיה הלכתית ידועה ומוכרת, ולא חידשתי כאן כלום. החידוש היה בהבאת הדברים לציבור, ואני מצטער שהדברים יצאו בצורה שבסופה הובנו שלא כהלכה.
ארי במסתרים כתב:האמת היא שאני לא יודע מה זה בדיוק האתר nrg אבל כפי איך שאני מבן זה אתר של חדשות ופנאי או משהו כזה (ותקנו אותי אם אני טועה)
וזה לדעתי הבעיה העיקרית עם הרוזנצוויג הזה! גם אם הוא חושב שהפסיקה הזו נכונה הלכתית הוא היה צריך לפרסם את הנידון באיזו במה הלכתית ולא באתר חדשות, במאמר ה"פובלציסטי" כדבריו הוא לא רוצה להלאות את הקוראים ולכן הוא לא מסביר בדיוק על מה הוא מסתמך אבל דחוף לו להעלות את המאמר לאתרי החדשות, לאיזה צורך למען השם? להראות איזה חברמן שהוא? איזה מטרה חינוכית יש לרב הזה שעוסק בחינוך בהעלאת המאמר הצומיסטי הזה? הרי הדבר מראה על אפס יראת שמים.
הדבר היחיד שמאמר כזה יכול לגרום זה שאם בעוד כמה חודשים או כמה שנים חגי או איתי מגבעת שמואל או ממבשרת נורא ירצה להדליק את הטלויזיה בליל שבת הוא יגרד במצחו ויאמר לעצמו "נראה לי ש... קראתי פעם ש... זה לא כזה פשוט שזה אסור בשבת, יש רבנים שמתירים את זה בשינוי... הנה זה כבר נלחץ לי".
הסיפור הזה מוביל אותי לשאלה שאני כבר חושב עליה זמן רב: האם אין בציבור הדת"ל אנשים הגונים עם עיניים פקוחות שיקלטו להיכן צורת החיים הזאת מובילה? כ 30% מהנוער שלהם מוריד את הכיפה בצבא, ורק לאחרונה המגזר הדת"ל סער בעקבות התופעה הרחבה של SMS בשבת. איך מדמיין לעצמו אדם כמו רוזנצוויג את נכדיו?
איש רגיל כתב:אוצר החכמה כתב:אבל השאלה העקרונית שהעלה איש רגיל היא האם צריך שמעשה חילול השבת יהיה בפרהסיא או שכל מי שמספר שחילל שבת בפרהסיא (אולי אפילו אם זה לא נכון) הופך מכוח סיפורו בלבד שמחלל שבת בפרהסיא.
לא אני שאלתי את השאלה, אלא הרב איש אחד.
ולגופו של עניין, מסברא נראה שנקרא מחלל שבת בפרהסיה, כיוון שהסברא שמחלל שבת בפרהסיה דינו כמומר לכל התורה, היא משום שמראה במעשיו שכופר במעשה בראשית, ומדוע המחלל שבת בצינעא דינו שונה? משום שאמרינן שצרו תוקפו, אך אם אינו מתבייש ומחלל ברבים, אות היא שהוא כופר במעשה בראשית.
א"כ אדם שמספר לכולם שחילל שבת, לכאו' גם מראה שהוא כופר במעשה בראשית.
ומאידך גיסא, יתכן שאותו ראביי אינו נידון כמחלל שבת בפרהסיה, כיון שאם הוא מורה היתר, אף אם יודע את האמת שזה היתר לא נכון, אך סו"ס אינו מראה במעשיו שהוא כופר במעשה בראשית.
סוקר כתב:ארי במסתרים כתב:האמת היא שאני לא יודע מה זה בדיוק האתר nrg אבל כפי איך שאני מבן זה אתר של חדשות ופנאי או משהו כזה (ותקנו אותי אם אני טועה)
וזה לדעתי הבעיה העיקרית עם הרוזנצוויג הזה! גם אם הוא חושב שהפסיקה הזו נכונה הלכתית הוא היה צריך לפרסם את הנידון באיזו במה הלכתית ולא באתר חדשות, במאמר ה"פובלציסטי" כדבריו הוא לא רוצה להלאות את הקוראים ולכן הוא לא מסביר בדיוק על מה הוא מסתמך אבל דחוף לו להעלות את המאמר לאתרי החדשות, לאיזה צורך למען השם? להראות איזה חברמן שהוא? איזה מטרה חינוכית יש לרב הזה שעוסק בחינוך בהעלאת המאמר הצומיסטי הזה? הרי הדבר מראה על אפס יראת שמים.
הדבר היחיד שמאמר כזה יכול לגרום זה שאם בעוד כמה חודשים או כמה שנים חגי או איתי מגבעת שמואל או ממבשרת נורא ירצה להדליק את הטלויזיה בליל שבת הוא יגרד במצחו ויאמר לעצמו "נראה לי ש... קראתי פעם ש... זה לא כזה פשוט שזה אסור בשבת, יש רבנים שמתירים את זה בשינוי... הנה זה כבר נלחץ לי".
הסיפור הזה מוביל אותי לשאלה שאני כבר חושב עליה זמן רב: האם אין בציבור הדת"ל אנשים הגונים עם עיניים פקוחות שיקלטו להיכן צורת החיים הזאת מובילה? כ 30% מהנוער שלהם מוריד את הכיפה בצבא, ורק לאחרונה המגזר הדת"ל סער בעקבות התופעה הרחבה של SMS בשבת. איך מדמיין לעצמו אדם כמו רוזנצוויג את נכדיו?
לדעתי הפורום מיועד לדיונים הצמודים למקורות ולא להבעות דעה וכל כיו"ב. ויש לשקול נעילת הדיון.
אבל כיון שעלה, כל השאלה שלך היא ילדותית ואופיינית. מי זה הציבור הדת"ל? מה זה צורת החיים הזו?
האם יש קשר לשמל בין ר' יעקב שפירא ממרכז הרב לבין אותו ריקא מישיבת שיח יצחק שבאפרת?
המרחק ביניהם הוא בדיוק כמו המרחק שבין תולדות אהרן לישיבת מערבא.
וזה הדדי, כלומר, אמירה של הרב דב ליאור למשל, שווה כקליפת השם בישיבת שיח יצחק.
וכן עזה"ד.
מחולת המחנים כתב:אבל הא קיי"ל אין אדם משים עצמו רשע, וא"כ איך נוכל לדונו כמחלל שבת בפרהסיא רק עפ"י דבריו.
יאיר כתב:אך לכאורה למעשה מדינא היה מותר:
שולחן ערוך סוף סי' רע"ו
הכל חולים אצל צינה בזמן שהקור גדול.
וקטנים חולים אצל צינה בכל גווני.
כל מלאכה בשבת לצורך חולה שאם היא איסור דאו' מותר רק ע"י גוי,
ובדרבנן מותר ע"י שינוי (שו"ע סי' שכ"ח סי"ז)
ורוב הפוסקים נקטו שאיסורו מדבריהם משום מוליד (עיין הר"ר יוסף משדי בקובץ אליבא דהלכתא).
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה שכתבת על מוליד, אנחנו מדברים בשבת ולא ביו"ט ומלאכה הנידונה כאן היא מבעיר בחוטי הלהט של התנורים.
קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אולי לשנות את שם האשכול? ('תורתו של גדליה' מגרה מאד, וזה לא הנושא בפועל...)
עתניאל בן קנז כתב:קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אולי לשנות את שם האשכול? ('תורתו של גדליה' מגרה מאד, וזה לא הנושא בפועל...)
כנראה שבכל זאת יש איזה קשר בין 'חידושיו' ופירושיו של ר' גדליה, לבין ה'חידושים' של 'בית הלל'...
יאיר כתב:אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה שכתבת על מוליד, אנחנו מדברים בשבת ולא ביו"ט ומלאכה הנידונה כאן היא מבעיר בחוטי הלהט של התנורים.
מדובר במזגן, מפזר חום ורדיאטור, אם ישנם שם חוטי להט הנני חוזר בי.
(וכן אם היו נורות להט אחרות).
סוקר כתב:יאיר, אל תעלב, אבל אולי תתמקד במה שאתה יודע?
יאיר כתב:צודק. קבלתי בפרטי:
"ברדיאטור יש נוזל המתבשל בכל הדלקה.
אא"כ נלך ע"פ שיטת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול גם בלח".
קולמוס הסופר כתב:סוקר כתב:יאיר, אל תעלב, אבל אולי תתמקד במה שאתה יודע?
מה זה מוסיף? וא"כ, למה לא בפרטי?
עתניאל בן קנז כתב:קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אולי לשנות את שם האשכול? ('תורתו של גדליה' מגרה מאד, וזה לא הנושא בפועל...)
כנראה שבכל זאת יש איזה קשר בין 'חידושיו' ופירושיו של ר' גדליה, לבין ה'חידושים' של 'בית הלל'...
יאיר כתב:צודק. קבלתי בפרטי:
"ברדיאטור יש נוזל המתבשל בכל הדלקה.
אא"כ נלך ע"פ שיטת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול גם בלח".
סוקר כתב:יאיר, אל תעלב, אבל אולי תתמקד במה שאתה יודע?
יאיר כתב:בשבט הלוי - ח סימן צג יש דבר מעניין וזו מסקנתו:
http://www.otzar.org/aspcrops/106855_81 ... 122013.asp
אוצר החכמה כתב:שלחו לי בפרטי שכן גם דעת הגרש"ז אויערבאך להתיר בשעת הצורך. (אולי יבא השולח ויבאר כאן באר היטב)
ידוע לי ממקור מוסמך על היתרים שקיבלו מהגרשז"א להדליק מכשירים חשמליים בשבת לצורך חולה שאב"ס, אבל הגרשז"א נמנע מפסיקה פומבית בזה מפני כבודו של החזו"א (אם כי דומני שבאחד התשובות במנחת שלמה יש קטע שהוא מתיר למעשה מנימוק זה.
לי יש מקור אישי מאדם שקיבל ממנו היתר להדליק מאוורר לצורך סבו הזקן, והגרש"ז אמר לו משהו בנוסח "אם החזו"א לא היה אוסר הייתי אומר שמותר"... דהיינו, הוא לא רצה לחלוק על החזו"א להדיא, אבל דעתו הייתה דלא כהחזו"א.
יאיר כתב:הוא כתב שעה שינוי. מפרק לא מספיק?..
אכן. וכן שעשה.אוצר החכמה כתב:אני משער שהתכוונת למרפק?
יאיר כתב:הוא כתב שעשה שינוי. מרפק לא מספיק?..
היימישער כתב:יאיר כתב:הוא כתב שעשה שינוי. מרפק לא מספיק?..
ובכל מקרה פרסום הדברים ובנוסח שהוא עשה את זה לא בא מעודף יראת שמיים בלשון המעטה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 560 אורחים