מעשה בנגיד ודלפון

[תוכן]

בירך הבורא את הנגיד בעשירות מופלגת, ובין מתנותיו שהעניק לו נמצא גם כתב יד שהגיע אליו בירושה מאבות אבותיו, חידושים על הש"ס להגאון א' מלפני מאות רבות. גאון א' הוא אחד הגאונים המפורסמים ביותר בישראל, ולכבוד ולתפארת יהיה לנגיד להוציא את כתביו. ועל כן ביקש מאברך דלפון שילמד הכתבים כראוי, ויכינם לדפוס. שמח הדלפון מאד, כי העניות בבית היתה קשה ביותר, וכך יהיה לו כסף לכלכל את בני ביתו. איך שהוא הגיעו הכתבים לחוקר (אמיתי, לא חס ושלום לחוקר מדושן השוכן בין כותלי האקדמיה), והוא גילה שכתבים אלו אינם לגאון א' מלפני מאות שנים אלא לרב ב' מלפני כמאה שנה. כשגילה הנגיד שהחוקר הביע דעה על הכתבים, אץ רץ לבקש ממנו אישור שאכן הכתבים הם לגאון א', כי אם לאו, כבר אין טעם לההדיר את החיבור. מה יעשה החוקר? האם יגלה את אוזן הנגיד על ספקותיו, ובכך יקפח פרנסת הדלפון, או מכיון שהדברים אינם ברורים לגמרי, כי הרי מלכודת הטעות לעולם פרושה לרגלי כל בר נש, עדיף לו לומר לנגיד שאכן הכתבים הם לגאון א', ובכך יוכל הדלפון לפרנס משפחתו לשנה או שתים. אין אפשרות לחוקר להתחמק, כי ברגע שהוא לא עונה תשובה ישירה, הנגיד כבר יבין מעצמו שהכתב יד אינו בדיוק מה שהוא חשב ובכך ימשוך ידו מכל הפרויקט.

הבו עצה הלום!

[איש רגיל]

ודאי שחייב לומר לו את דעתו, ובהסתייגות הנדרשת (תמיד!) שכל דבריו הם בהשקפה ראשונה, ואף לאחר בירור מעמיק, תיתכן טעות.
אך אם משקר עליו לצורך פרנסתו של הדלפון, הרי נתן לו עצה שאינה הוגנת ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול.

[תוכן]

האם שייך כאן כופין על הצדקה?

[איש רגיל]

האם שייך כאן כופין על הצדקה?

מה הקשר?
אולי גם נלך ונספר לכל נגידי העם, שמתחת ביתו של הדלפון מצוי מאגר נפט, כך שכדאי לקנות את הבית בפי עשרה משוויו? הלא כופין על הצדקה!

[תוכן]

קשה לקפח את פרנסתו של הדלפון... הוא באמת דלפון... איפה רבני בית הלל כשצריכים אותם...

[פנימי]

גם לי נראה שאסור לגמרי

[קולמוס הסופר]

בס"ד
שקר שנוגע לממון הוא לאו מדאורייתא, האם הותר לאו מדאורייתא בשביל מצות צדקה? לא תעשה נדחה מפני עשה? ובפרט שלא הוא המקיים העשה!
ועוד, יתכנו השלכות קשות מהשקר הצדקני הזה, א' לבסוף לאחר ההידור אולי יתוודע שהוא תחת שם מזויף ויגרם היזק גדול לנגיד.
ועוד, אם יצא הספר תחת השם המזויף שהוא "גאון א' הוא אחד הגאונים המפורסמים ביותר בישראל" בוודאי יאוצו ירוצו יקירי תורה אברכים דלפונים עלובי כיס לרכוש אור להחיות נפשם ולהביא ברכה אל ביתם, כשכל זה באמת אינו אלא תרמית ובדיה, ונמצאו דלפונים מקדישים אחרוני פרוטותיהם המדודים מפת לחמם עבור ספר שלא אוותה רוחם.

[איש רגיל]

בס"ד
שקר שנוגע לממון הוא לאו מדאורייתא.

אתה בטוח שכל שקר שנוגע לממון הוא דאורייתא? אני לשבתי שרק שקר שנועד להשיג ממון.

[אמסטרדם]

ומהו עם השקר גופיה?

[קולמוס הסופר]

בס"ד
שקר שנוגע לממון הוא לאו מדאורייתא.

אתה בטוח שכל שקר שנוגע לממון הוא דאורייתא? אני לשבתי שרק שקר שנועד להשיג ממון.

עיין ניב שפתיים להרב יברוב בתחילתו.
מהיראים שאם גורם היזק או רעה הוא מדאורייתא, ועי"ש מאורח מישרים שרק בנוגע לממון, לדברי שניהם (ורוב הפוסקים) בנוגע לממון הוא מדאורייתא.

[איש רגיל]

ומהו עם השקר גופיה?

שקר סתם אינו איסור דאו'.

בס"ד
שקר שנוגע לממון הוא לאו מדאורייתא.

אתה בטוח שכל שקר שנוגע לממון הוא דאורייתא? אני לשבתי שרק שקר שנועד להשיג ממון.

עיין ניב שפתיים להרב יברוב בתחילתו.

תמצית דבריו?

[קולמוס הסופר]

שקר סתם אינו איסור דאו'.

בס"ד
שקר שנוגע לממון הוא לאו מדאורייתא.

אתה בטוח שכל שקר שנוגע לממון הוא דאורייתא? אני לשבתי שרק שקר שנועד להשיג ממון.

עיין ניב שפתיים להרב יברוב בתחילתו.[/quote]
תמצית דבריו?[/quote]
ערכתי הודעתי הקודמת לפני שקפצה הודעתך ושם התמצית.

[פנימי]

ומהו עם השקר גופיה?

שקר סתם אינו איסור דאו'.

???
מדבר שקר תרחק!
והביא השו"ע את הפסוק הזה ביו"ד בהלכות אבילות לגבי לומר לאדם שאביו לא מת, אע"פ שהוא לתועלתו כדי שלא יצטרך לשבת שבעה!

[קולמוס הסופר]

מדבר שקר תרחק!
והביא השו"ע את הפסוק הזה ביו"ד בהלכות אבילות לגבי לומר לאדם שאביו לא מת, אע"פ שהוא לתועלתו כדי שלא יצטרך לשבת שבעה!

עיין בניב שפתיים הנ"ל שדעת כמה ראשונים ואחרונים ששקר סתם אינו מדאורייתא, וכמדומני שכך מוסכם אצל רוב הפוסקים.

[מאיר סובל]

לפני עוור לא דאורייתא? והמכזב באמונתו של חברו מה הוא?
ושולחני שהטעה בערך של מטבע חייב אח"כ אפילו שזה גרמא מאחר והוא אומן ועל דיבורו סמך, והמייעץ המשקר יהיה חייב אח"כ בכל ההוצאות אם יתברר שאין זה כדאי כמו כת"י קדמון.
מה היועץ הזה שייך לדין כופין על הצדקה? הוא בית דין דמתא? הוא יד עניים וגבאי צדקה??

[איש רגיל]

לפני עוור לא דאורייתא?

ודאי שחייב לומר לו את דעתו, ובהסתייגות הנדרשת (תמיד!) שכל דבריו הם בהשקפה ראשונה, ואף לאחר בירור מעמיק, תיתכן טעות.
אך אם משקר עליו לצורך פרנסתו של הדלפון, הרי נתן לו עצה שאינה הוגנת ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול.

[שמח]

אם האברך הדלפון הוא ירא שמים, אין ספק כי הוא בעצמו אינו רוצה להתפרנס באמצעים בלתי כשרים. החוקר יכול לדבר עם האברך עצמו ויסביר לו את הבעיה, ולאחר אישורו (כנ"ל כי הוא ירא שמים) יוכל לדווח על כך בלב שלם לנגיד.
אם האברך ח"ו אינו ירא שמים, בוודאי שאסור לתת לו עבודה מסוג זה שתהיה בכיה לדורות.

[מן השורה]

מדבר שקר תרחק!
והביא השו"ע את הפסוק הזה ביו"ד בהלכות אבילות לגבי לומר לאדם שאביו לא מת, אע"פ שהוא לתועלתו כדי שלא יצטרך לשבת שבעה!

עיין בניב שפתיים הנ"ל שדעת כמה ראשונים ואחרונים ששקר סתם אינו מדאורייתא, וכמדומני שכך מוסכם אצל רוב הפוסקים.

עיין גם דרך אמונה פ"ה ממע"ש ה"י בביאור ההלכה ובביאורו למסכת כותים סי' ל', שהוכיח במישור ששקר דאורייתא הוא רק כשבא לרווח ותועלת ולא סתם שקר. [כעת צ"ע לי שרש"י ב"מ מ"ח: כתב שמוכר שחוזר מדיבורו בעקבות עליית המחיר ה"ז בכלל שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולמה לא כתב שהוא דאורייתא]
ולעיקר הנידון האם שייך לומר בזה כופין על הצדקה, לא ידעתי איך שכחנו רש"י על התורה שמקורו ברוך מדברי חז"ל, ויקרא י"ט ט"ו לא תשא פני דל, שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא זה מתפרנס בנקיות.
-אמנם יש מקום לפלפל שזה איסור מיוחד בדין, ואדרבה למה הוצרכנו לציווי אם יש בזה איסור גזל פשוט, וי"ל. וצריך חיפוש.-

[איש רגיל]

כעת צ"ע לי שרש"י ב"מ מ"ח: כתב שמוכר שחוזר מדיבורו בעקבות עליית המחיר ה"ז בכלל שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולמה לא כתב שהוא דאורייתא

שם הוא לא מתכוון להרויח מהאדם שהוא משקר עליו.

ולעיקר הנידון האם שייך לומר בזה כופין על הצדקה, לא ידעתי איך שכחנו רש"י על התורה שמקורו ברוך מדברי חז"ל, ויקרא י"ט ט"ו לא תשא פני דל, שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא זה מתפרנס בנקיות.
-אמנם יש מקום לפלפל שזה איסור מיוחד בדין, ואדרבה למה הוצרכנו לציווי אם יש בזה איסור גזל פשוט, וי"ל.

איסור גזל אין כאן, אך הקושיה טובה מאד, שיש כאן איסור לפני עור.

וצריך חיפוש.-

זה הנוסח המעודכן ל"וצריך עיון"?

[פנימי]

אין לי את הספר הזה (ניב שפתיים)
וגם לא ראיתי את הדרך אמונה,
אבל ידעתי מראש את החילוק בין שקר לצורך רווח ממוני לבין "סתם" שקר,
ובגלל זה הבאתי את השולחן ערוך הלכות אבילות
שמדבר על לשקר לאבל ולומר לו שלא מת אביו כדי שלא יתחייב לשבת שבעה,
והשו"ע אוסר ומביא את הפסוק "מדבר שקר תרחק"
כך שגם אם יש ראשונים רבים שסוברים שאין איסור דאורייתא, אין הלכה כמותם.

[קולמוס הסופר]

ידעתי מראש את החילוק בין שקר לצורך רווח ממוני לבין "סתם" שקר,
ובגלל זה הבאתי את השולחן ערוך הלכות אבילות
שמדבר על לשקר לאבל ולומר לו שלא מת אביו כדי שלא יתחייב לשבת שבעה,
והשו"ע אוסר ומביא את הפסוק "מדבר שקר תרחק"
כך שגם אם יש ראשונים רבים שסוברים שאין איסור דאורייתא, אין הלכה כמותם.

אתה סותר את עצמך מיניה וביה, אתה מביא ראיה לעניין שקר "סתם" משו"ע שמדבר לעניין "כדי שלא יתחייב לשבת שבעה".

ארח מישרים ט.JPG (112.54 KiB) נצפה 4812 פעמים

ומחבר ספר ניב שפתיים (הג"ר נחום יברוב) במרפא לשון 30 באוצר.

מרפא לשון.JPG (16.4 KiB) נצפה 4805 פעמים

2.JPG (9.51 KiB) נצפה 4812 פעמים

ודעת הגרש"ז הגריש"א והגרי"י פישר זכר צדיקים לברכה שמותר לענות איני יודע.
ודברי הגרח"ק על מסכת כותים א' ל'.

ק.JPG (86.24 KiB) נצפה 4812 פעמים

[מן השורה]

כעת צ"ע לי שרש"י ב"מ מ"ח: כתב שמוכר שחוזר מדיבורו בעקבות עליית המחיר ה"ז בכלל שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולמה לא כתב שהוא דאורייתא

שם הוא לא מתכוון להרויח מהאדם שהוא משקר עליו.

הוא מרויח שהוא מבטל את המקח שהיה בזול. ולעצם הקושיה י"ל כיון שבשעה שאמר חשב באמת למכור אי"ז שקר, שקר זה כשאומר דבר לא נכון, אבל כאן כשאמר היה נכון מאוד.

ולעיקר הנידון האם שייך לומר בזה כופין על הצדקה, לא ידעתי איך שכחנו רש"י על התורה שמקורו ברוך מדברי חז"ל, ויקרא י"ט ט"ו לא תשא פני דל, שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא זה מתפרנס בנקיות.
-אמנם יש מקום לפלפל שזה איסור מיוחד בדין, ואדרבה למה הוצרכנו לציווי אם יש בזה איסור גזל פשוט, וי"ל.

איסור גזל אין כאן, אך הקושיה טובה מאד, שיש כאן איסור לפני עור.

י"ל שאם מותר ה"ז חוב צדקה ואיב"ז לפני עור אלא אדרבה עצה טובה היא, וכן משמע לשון רש"י 'והעשיר חייב לפרנסו', שכוונתו שא"כ נכוף אותו לקיים המצוה. [וצל"ע במזרחי ושאר מפרשי רש"י].

[איש רגיל]

ולעיקר הנידון האם שייך לומר בזה כופין על הצדקה, לא ידעתי איך שכחנו רש"י על התורה שמקורו ברוך מדברי חז"ל, ויקרא י"ט ט"ו לא תשא פני דל, שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא זה מתפרנס בנקיות.
-אמנם יש מקום לפלפל שזה איסור מיוחד בדין, ואדרבה למה הוצרכנו לציווי אם יש בזה איסור גזל פשוט, וי"ל.

איסור גזל אין כאן, אך הקושיה טובה מאד, שיש כאן איסור לפני עור.

י"ל שאם מותר ה"ז חוב צדקה ואיב"ז לפני עור אלא אדרבה עצה טובה היא, וכן משמע לשון רש"י 'והעשיר חייב לפרנסו', שכוונתו שא"כ נכוף אותו לקיים המצוה. [וצל"ע במזרחי ושאר מפרשי רש"י].

לולא הפסוק היה חיוב לכוף אותו על צדקה?
כפיה על צדקה היא לכאו' אחר שעשו חשבון כמה צורך יש לעניים, ולפי חשבון יחסי של הממון שיש לכל עשיר. אך לא בגלל שהעשיר נתקע בבית דין אם איזה עני שקרן, נכופו לפרנסו.

[שנת ישרים]

מה שהעירו לעיל שלפני עיור דאו'-
ק''ק מב''ב ל: "ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו אמר רבא דינא קאמר ליה", ואם איתא שהוא דאו', אמאי נאמן, והא אין אדם משים עצמו רשע.

ועוד ק''ק אמאי פשיטא דהכא הוי עצה שאינה הוגנת. דילמא כדאי לו להו''ל ספר זה, ודילמא כדאי לו לפרנס דלפון?

עוד דבר לא נתבאר באשכול כל הצורך, מהו כשהחוקר לא ישקר ויתן בידיים עצה, אלא יצליח להתחמק מלייעץ [וצריך למצוא תחבולה לזה]. וכמו שהעיר בקיצור הרב קולמוס הסופר שמותר לומר איני יודע. אמנם לא נתבאר באילו אופנים, ואם לפעמים נימא דאסור משום השבת אבידה, כרואה מים הבאים לסחוף שדה חבירו.

[איש רגיל]

מה שהעירו לעיל שלפני עיור דאו'-
ק''ק מב''ב ל: "ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו אמר רבא דינא קאמר ליה", ואם איתא שהוא דאו', אמאי נאמן, והא אין אדם משים עצמו רשע.

קושיה טובה.

ועוד ק''ק אמאי פשיטא דהכא הוי עצה שאינה הוגנת. דילמא כדאי לו להו''ל ספר זה, ודילמא כדאי לו לפרנס דלפון?

כבר כתבתי לעיל שכפיה על צדקה היא לכאו' אחר שעשו חשבון כמה צורך יש לעניים, ולפי חשבון יחסי של הממון שיש לכל עשיר. אך לא בגלל שהעשיר נתקע בבית דין אם איזה עני שקרן, נכופו לפרנסו. ומשכך הרי זו עצה שאינה הוגנת.