לייטנר כתב:ידידי, אני כלל לא דן בקשר בין פירושו של הנצי"ב לדברי הרב נאדל.
אפרקסתא דעניא כתב:התגובה שלך מעניינת. רק חבל שניכר שהתאמצת לכתוב כמה שיותר פעמים את שמו של רג"נ ללא 'הרב'. בפעם הבאה כדאי שתעשה זאת ביתר אלגנטיות.
איש-אחד כתב:גם הרמב"ם מכפיף את התורה לפילוסופיה, כגון בענין ההגשמה וניסים כבלעם והאתון ושלושת המלאכים ואברהם.
עתניאל בן קנז כתב:איש-אחד כתב:גם הרמב"ם מכפיף את התורה לפילוסופיה, כגון בענין ההגשמה וניסים כבלעם והאתון ושלושת המלאכים ואברהם.
הזכרתי את הרמב"ם בדברי... ראה לעיל
עתניאל בן קנז כתב:ישנם כאלו שמחמת הצורך להסביר את התורה לכאלו שדעתם המוקדמת לתורה היתה שלילית - ואשר השקפת הגוים היתה נר לרגלם - ומחמת צורך זה אכן מצאנו שניסו לפרש את המקראות באופן לא מקובל על פי חז"ל, כדי שיהיה מתקבל על ליבם של השומעים והקוראים.
זאת היתה דרכם של המלבי"ם, ורבני אשכנז מהדורות האחרונים, אשר ספריהם נועדו לאנשים מסגנון זה. וזאת היתה דרכו של הרמב"ם במורה נבוכים.
אולם מדבריו של ר' גדליה נאדל עולה, שהכרח שלו לפרש אחרת בפסוקים היתה פשוט משום שלפי הבנתו, שכלו, ידיעותיו המוקדמות במדעים ובמחקרים, המציאות היתה כפי שהם מתארים, ועל כרחך צריך להכפיף את הכתוב בתורה לגישתם.
אוצר החכמה כתב:מה שכתב הרמב"ם נגד ההגשמה ביד הוא לא משום שהכפיף את התורה לפילוסופיה אלא משום שזו קבלתינו, כפי שמנה את זה כאחד מי"ג עיקרים.
אחדהעם כתב:אעשה את זה לכבודך, זה לוקח זמן כמובן,
אוצר החכמה כתב:מה שכתב הרמב"ם נגד ההגשמה ביד הוא לא משום שהכפיף את התורה לפילוסופיה אלא משום שזו קבלתינו, כפי שמנה את זה כאחד מי"ג עיקרים.
ודאי שכך, עניייני אמונה נקבעים על פי הקבלה ולא על פי הבירור.אריסמנדי כתב:חבל על תלמידי חכמים מוכשרים באמת שמלאים בכ"כ הרבה דוגמטיות ומוסכמות מאוחרות. כל הלימוד והבירור ראויים רק לתחומים מסויימים ולא יותר? ואני אומר זאת בכאב ומתוך כבוד רב באמת
מי שאמר כתב:אאל"ט את הספרים שלו חידושי רב גדליה ערך מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
זבול כתב:איך זה שהשם "שמידל" לא נמצא באשכול הזה?
התראיין במשפחה ומסר בשם רבו המובהק זה, כי אין סיבת הימנעות מללכת לצבא בשביל ג' חששות תורניים, אלא בשביל שאין מכניסים חייל לערוך מלחמה עבור מדינה שאינו רוצה או אינו מעוניין במציאותה...
וקבלתי מחבר תלמיד כי התעקש לשמור במשמר הגבול והלך בתורו, אלא כשהטביעו הספינה נטש גבולו, ואפי' כשלקחו ממנו המנעליים עזב יחף את משמרתו והלך כך כברת דרך עד לביתו.
תוכן כתב:כהמשך לדברים הקודמים על ויטמן שהוא מרבני בית הלל, הנה עוד רב מבית הלל יונתן רוזנצוויג המחלל שבת בפרהסיא.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/531 ... 103&loc=20
יש לקוות שבקרוב ארגון בית הלל על רבניה ורבנותיה יעזבו את היהדות הדתית ויעברו לתנועה הקונסרבטיבית, כי הרי שם מקומם!
לא חשבתי שהמקום הנכון להלאות את הקורא בפלפולים הלכתיים היה במאמר פובלציסטי, אבל רציתי כאן להעלות את השיקולים בצורה מפורטת יותר. המהלך היה כזה:
(1) כבר נפסק שהכל חולים אצל צינה, ומפני זה התירו אמירה לנוכרי בשבת להדליק את החימום, אף שעל פי רוב אין מתירים אמירה ישירה. מכל מקום, בקור העז ששרר בחוץ הנחתי שאפשר לחשוב את בני ביתי כחולים שאין בהם סכנה, ובמיוחד בשלוש בבוקר שלהוציא אותם מהבית לא היה שייך.
(2) לחולה שאין בו סכנה נפסק הלכה למעשה שעושים מלאכות דרבנן בשינוי, וכך הוא הדין במצבים רגילים, אבל ישנן אף דעות אחרות בראשונים, ולפי הדעה המקילה יש מקום לעשות מלאכות דרבנן אף ללא שינוי (דעת הטור בשיטת הרמב"ם).
(3) בשבת מלאכה אינה נחשבת איסור תורה אלא אם כן היא מלאכת מחשבת. אם המלאכה איננה מלאכת מחשבת אין חייבים עליה מן התורה, אלא מדרבנן. מלאכה שנעשית שלא כדרך צורתה הרגילה, כלומר: בשינוי, איננה מלאכת מחשבת, וככזו היא יורדת בדרגת חומרתה מאיסור דאוריייתא לאיסור דרבנן.
(4) בנוסף לכל הנ"ל יש לצרף את העובדה שבחשמל ישנה מחלוקת אם הדלקתו נחשבת גרמא או פעולה ישירה. כיוון שהתוצאה הינה ישירה נוהגים להחשיב את הדלקת החשמל כפעולה ישירה. אמנם, אף שכך אנו נוהגים הלכה למעשה, מכל מקום ישנן אף דעות אחרות, וביניהן דעת סבא של שבתא שלי - הרב יהודה יודל רוזנברג - שכיוון שייצור החשמל לא נעשה אצל המשתמש בבית אלא נעשה במפעל, על כן המשתמש רק גורם למעבר החשמל ולא מייצר אותו, ואין כאן אלא גרמא.
ועתה, השקלול ההלכתי: אם נכון להגדיר את בני ביתי כחולים שאין בהם סכנה, הרי שמותר היה לעשות בשבילם איסור דרבנן בשינוי על פי הדעה הרגילה, אך בשעת דחק גדולה - כגון סופת השלגים שבה נמצאנו - נראה היה לי שאפשר היה לסמוך אף על שיטות שלרוב לא סומכים עליהם כשיטת הרמב"ם הנ"ל, וכיוון שמלאכה בשינוי הינה מלאכה דרבנן אפשר להתיר את הרמת המפסק בשינוי. לחילופין, אם נסמוך (שוב, רק בשעת הדחק) על השיטה שאומרת שמדובר בגרמא, אפשר להתיר גם כן להרים בשינוי.
גם אם נאמר שבני הבית לא היו מוגדרים כחולים שאין בהם סכנה, ואם כן אין היתר אפילו בדרבנן, מכל מקום עשיית המעשה בשינוי אינה אלא איסור דרבנן, וכיוון שאפשר להסתפק אם הלכה כרמב"ם יש מקום לומר שספק דרבנן להקל.
מלבד כל זאת, עדיין מצוי הספק השני אם להחשיב מלאכת שבת כגרמא, שאז אפילו במקום שיש איסור תורה יש להתיר בשעת הדחק.
מכל הצדדים הנ"ל החלטתי להקל. ישנן שיטות שונות בהלכה, והרב הפוסק צריך להכיר את מגוון הדעות בדיוק כדי שיוכל להתמודד עם מצבים שהם לא הנורמה. כל הפלפולים ההלכתיים הללו אין מטרתם לקעקע את ההלכה, חס ושלום, ובימים כתיקונם בוודאי שלא משתמשים בהם. אמנם, במקום הצורך ישנה חובה קדושה על הפוסק, לעניות דעתי, להקל במקום שאפשר.
יש לי שאלה להרב הגאון המלומד.איש-אחד כתב:במקום אחר אותו "רב" הסביר את השיקולים ההלכתיים למעשיו:
תוכן כתב:הפלפולים שלו מזכירים לי את הפלפולים של אמסלם להתיר גירות בלי קבלת עול מצוות. שורה תחתונה הוא מחלל שבת בפרהסיא ויינו יין נסך.
הרהרתי קצת אם באמת היה הדבר מותר, אך לא הייתה לי שום בעיה להירדם.
אוצר החכמה כתב:אבל השאלה העקרונית שהעלה איש רגיל היא האם צריך שמעשה חילול השבת יהיה בפרהסיא או שכל מי שמספר שחילל שבת בפרהסיא (אולי אפילו אם זה לא נכון) הופך מכוח סיפורו בלבד שמחלל שבת בפרהסיא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 428 אורחים