כהן בקברים שגילה האריז"ל

[חכם באשי]

אם כי רב אשי, הקבור בחרמון - מה יש שם שקברוהו דווקא שם? לא ידוע על שום יישוב יהודי שהיה שם, וגם אילו היה, מדוע לא נקבר ברקת או בצפת?]

לא ידענו אינו ראייה, ובמקרה שלפנינו קיימת הסתברות גדולה שכבר בימי האמוראים היה בחרמון ישוב יהודי, כי מהמאה התשיעית שמענו על יישוב יהודי שם. עי' מאמרו של רוזנסון על גידול גפנים בחרמון.

[בברכה המשולשת]

מאז ומתמיד תמהתי על קברי רבותינו שבגליל, ואפרש תמיהתי, שמא ירווח לי:

למשל, רבן יוחנן בן זכאי. חי רוב ימיו ביהודה ובירושלים (אף שהיה בערב תקופה מסוימת, וייתכן שהיא בגליל), ובאחרית ימיו ביבנה ובברור חיל, מרחק 200 ק"מ מטבריה. מדוע אפוא נקבר בטבריה? לשם מה נשאוהו משפלת יהודה עד למעמקי הגליל? מדוע לא נקבר שם באיזור, כרעהו רבן גמליאל דיבנה הקבור ביבנה?

או למשל הלל ושמאי, שמקום קבורתם מיוחס במירון. מדוע ולמה? הלא חיו בירושלים, בהיות הלל נשיא הסנהדרין ושמאי אב"ד. בית המקדש היה קיים, ושם חיו כל ימיהם (מעת שעלה הלל מבבל). מדוע להרחיקם מנחלת ה' לגליל?

בניהו בן יהוידע. ראש הסנהדרין. מקורב ביותר לדוד המלך. מדוע נישא עד צפת? המבלי אין קברים ביהודה ובירושלים לקחוהו להטמן על שפת נחל עמוד?!

ועוד ועוד, נביאים, תנאים ואמוראים, שחיו ביהודה ונקברו בגליל. מדוע?

[אכן, על אמוראי בבל הקבורים בגליל לק"מ, שכן מבואר שהיו מעלים וקוברים בטבריה ובגליל, ולכן אין תימה על אביי ורבא, למשל, הקבורים ליד ביריה. אם כי רב אשי, הקבור בחרמון - מה יש שם שקברוהו דווקא שם? לא ידוע על שום יישוב יהודי שהיה שם, וגם אילו היה, מדוע לא נקבר ברקת או בצפת?]

יש מאמר בתחומין (איני זוכר של מי) שתמה אף הוא את תמיהת כתר"ה.
ויישב שהכוונה היא לגילוי נר"ן דהצדיקים הנ"ל במקומות אלו, ולא לקבורה ממש, וכאמור לעיל באשכול.

[איש_ספר]

המאמר של יהודי בשם הרב רוטשטיין, לאחר זמן הוא הוציא את הדברים בספר (ב"כ כמדומני) יחד עם הרה"ג ישראל הרצברג שליט"א

[שמח]

אני מתפלא כיצד יתכן לפרש את דברי האריז"ל אחרת מכפי פשוטו שמדובר בקברים ממש.
זה לשונו של מהרח"ו בתחילת הקדמה ל"ז של שער הגלגולים:
"ועתה אכתוב מקום קברות הצדיקים, כפי אשר קבלתי ממורי זלה"ה, וכבר הודעתיך כי הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקים, בכל מקום ובכל זמן, ומכ"ש בהיותו על קבריהם, ששם נפשותיהם עומדות כנודע, גם מרחוק עיניו יביטו בנפש הצדיק העומד על הקבר שלו, ועי"ז היה יודע קבר כל צדיק וצדיק, והיה מדבר עמהם, ולומד מהם כמה סתרי תורה. וכבר נסיתי כמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות, ומצאתי דבריו כנים ואמתיים, ואין להאריך בזה עתה, כי הם דברים נוראים ונפלאים ולא יכלם ספר:"

[יורה_דעות]

הלשון שאתה מצטט היא היא המלמדת בדיוק להיפך ממה שרצית ללמוד ממנה, וקל להבין

[איש רגיל]

הלשון שאתה מצטט היא היא המלמדת בדיוק להיפך ממה שרצית ללמוד ממנה, וקל להבין

למה להיפך?

[שמח]

בלשון מהרח"ו יש 3 מסקנות ברורות:
א) מדובר בקברים ממש "על קבריהם" "הקבר שלו" "קבר כל צדיק וצדיק". מי שמכיר את לשון מהרח"ו יודע כי אם היה צד כלשהוא שמדובר בגילוי נר"נ בלבד וכדומה, אין ספק שהוא היה מציין זאת בפירוש.
ב) הקברים שגילה האריז"ל הם מוסמכים ביותר, אף יותר ממסורות עתיקות, משום שהאריז"ל היה גם מרחוק רואה את נפש הצדיק העומד על הקבר שלו, ואף מדבר עמו ולומד מהם סתרי תורה. כיהודים יראים ושלמים שאין לנו שום פקפוק ח"ו בגדולתו ואמיתותו של האר"י הקדוש, הרי זו ראיה חזקה ביותר ששם הוא קבר הצדיק הנכון. עד היום כל חוקרי הקברים המוסמכים, כמו קדמוננו והרב הרצברג, כאשר יש איזה ויכוח על מקום קבר מסויים, ויש גילוי מהאריז"ל על קבר זה, כולם מקבלים זאת כאמת יחידה וברורה ללא פקפוק ח"ו ובוודאי לא דברי ליצנות כאילו זה רק גילוי נר"נ וכדומה.
ג) מהרח"ו מעיד שניסה כמה נסיונות וחקר בתכלית החקירות, ומצא שדבריו כנים ואמיתיים, דהיינו שבדק את המקומות בצורות שונות וראה שאכן שם הם מקום הקברים.
לאור כל זאת ברור שכל מי שהאריז"ל קדוש בעיניו, לא יפקפק ח"ו על המקומות שגילה ששם ורק שם הם קברי הצדיקים הללו בפועל ממש.

[בברכה המשולשת]

לומר גילוי נר"נ זה ליצנות? למה?
אין כאן שום פקפוק בקדושת האר"י הקדוש אלא רק נסיון להבין את דבריו.
כתר"ה יכול לומר שיש כאן אי הבנה בפירוש דבריו, אך לא לקרוא לזה ליצנות.

[איש_ספר]

יש מאמר בתחומין (איני זוכר של מי) שתמה אף הוא את תמיהת כתר"ה.
ויישב שהכוונה היא לגילוי נר"ן דהצדיקים הנ"ל במקומות אלו, ולא לקבורה ממש, וכאמור לעיל באשכול.

המאמר של יהודי בשם הרב רוטשטיין, לאחר זמן הוא הוציא את הדברים בספר (ב"כ כמדומני) יחד עם הרה"ג ישראל הרצברג שליט"א

תיקון: המאמר הוא אכן של הרב חזקיהו רוטשטיין (תחומין טו עמ' 60 ואילך) ואין לזה קשר לספר הנזכר של הרב הרצברג שיצא יחד עם הרב י"מ גבאי. וטל"ח.

[איש_ספר]

שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן כ


בירור איסור חפירת הקברות ופינוי העצמות שבשטח קבר הרמב"ם בטבריא. ב"ה.

י"ח שבט תשט"ז, ירושלים עיה"ק תובב"א אל כבוד דודי היקר הרב הגאון המפורסם איש חמודות וכו' כש"ת מוהר"ר אשר זאב ורנר שליט"א אב"ד ור"מ דעיה"ק טבריא ת"ו.

(כא) כמו"כ מוזר מאד לפענ"ד הסברא שרוצה כתר"ה עפי"ז לומר בלימוד היתר לכניסת כהנים באהלי קברי צדיקים משום דכשבאים להלכה הולכים בתר רובא ואין שם קבר יהודי כלל, דבלי להכנס בסתירת דבר זה עפ"י ההלכה הרי יש כאן לכהן המבקר משום אונאה עצמית גרידא, דמצד אחד הוא נכנס מפני שעפ"י ההלכה אין שם קבר יהודי כלל, ומצד שני הוא שופך לפני הקבר הזה מרי שיחו ומתפלל לפני המת המונח שם שימליץ טוב עבורו לפני יושב מרום וכדומה, מה שסובר עפ"י ההלכה שאינו יהודי כלל.

מעניין שתשובה זו התפרסמה לראשונה בקונטרס הסירו מכשול מדרך עמי, ירושלים תשט"ז, ושם היא ממוענת ל"רב גדול אחד".

[ברקים רב]

לא ראיתי את התשו' הנ"ל בפנים, אבל לא הבנתי מש"כ שחוץ מסתירת הענין עפ"י הלכה יש כאן גם 'אונאה עצמית', ומה בכך, הרי לו יצוייר שאומרים 'לא בשמים היא' גם על גילוי מילתא בעלמא, א"כ כל מהות הענין הוא אונאה עצמית, למשל אם יצתה ב"ק שזה חלב ולא שומן, האם אין אנו מאמינים בב"ק? ודאי מאמינים אבל בכ"ז משום מה אין זה נאסר.

[מ.ל.]

חבל שאיש ספר לא טורח לעיין בהודעות למעלה. אינני מבין מה יש לדון בזה שוב ושוב אם זוהי אונאה או לא, אחר שכמובא למעלה שתשו' זו בטעות יסודה, ונכתבה על יסוד קול הברת דברים של קנאים ירושלמים בעלמא.

[בנימין אריה]

לכאורה תורה לא בשמים הוא נאמר כאשר ידיעת הפוסק הוא עפ"י רוה"ק, אך מסתבר שהאר"י הקדוש הרגיש לפי קדושת המקום (יתכן שעכ"פ ברוה"ק ראה מי הקדוש הטמון, אך בעצם שהמקום טמון צדיק בודאי היה עפ"י הרגשה, וכמדומני שבספר הגלגולים מספר תלמידו הרח"ו שפעם הלכו והאר"י הקדוש אמר להם לעצור כי מרגיש כאן...) ולא גרע מפסק הלכה עפ"י טעימה שבודאי בארץ הוא

[איש_ספר]

חבל שאיש ספר לא טורח לעיין בהודעות למעלה. אינני מבין מה יש לדון בזה שוב ושוב אם זוהי אונאה או לא, אחר שכמובא למעלה שתשו' זו בטעות יסודה, ונכתבה על יסוד קול הברת דברים של קנאים ירושלמים בעלמא.

ימחול מר ויקרא פתיחת דברי הרב וולדינברג

אחדשכתר"ה באהבה וכבוד. מכתבו היקר בצירוף חות דעתו בשאלה העומדת על הפרק על אודות החפירות ברחבת קבר הרמב"ם במח"ק, נתקבל לידי ביום ועש"ק העבר, עברתי בתשומת לב על דבריו ועיינתי מהנאמר בזה בספרי הפוסקים, והנני ממהר לכתוב לו הנלפענ"ד בזה כמבוקשו, ואם כי דעתי שונה בזה מדעתו, אבל כפי שכותב במכתבו אין שום קפידא חלילה כשת"ח מנגחים זל"ז בהלכה.

ועכשיו ינסה לבאר שמועתו עם המפורש כאן.

[מ.ל.]

כבר הבאתי לעיל

ולאחר מעשה שכבר חפרו, הוא כתב בדרך אפשר, שיש להסתפק בזה מכל מיני סיבות, והוא רצה שגדולי הדור יתכנסו ויישבו להכריע בדבר, והוא כתב זאת בצורת שאלה ולא תשובה או פסק הלכה.
חוסר אמצעי תקשורת נאותים בימים ההם, ומעשה קנאים פגעים רעים, הוביל לשמועות עקשניות ולא נכונות. זה ממש טענו חטים והודה לו בשעורים. היו לו הרבה ספיקות ולא היה שום הוראה להיתר.

[סוקר]

אני לא בקי בעניין בכלל, אבל מה שברור מתוך הכתוב כאן, שהרב וורנר העלה טיעון על הכתב, (בדרך אפשר/שעת הדחק/בדיעבד וכל כיו"ב) שקברים (אפילו שהם מגילוי האר"י, כמדובר במקרה ההוא) מותר לחפור משום סברא של רוב, וע"ז הפליא פלאות הציץ אליעזר.
יש ויכוח גם על זה?

[מ.ל.]

אני לא בקי בעניין בכלל, אבל מה שברור, שהרב וורנר העלה טיעון על הכתב, (בדרך אפשר/שעת הדחק/בדיעבד וכל כיו"ב) שקברים (אפילו שהם מגילוי האר"י, כמדובר במקרה ההוא) מותר לחפור משום סברא של רוב, וע"ז הפליא פלאות הציץ אליעזר.
יש ויכוח גם על זה?

גם מדבריך ניכר שאינך קורא הודעות קודמות, אז אחזור שוב על הדברים:

כאמור, ההשמצות שטפלו עליו הקנאים, היו שהוא התיר לחפור בקברים שברחבת קבר הרמב"ם, בעוד שהוא התעסק עם עצמות שנמצאו בשכונת המיימוניה, שכהנים היו הולכים שם בכל השנים ללא שום פקפוק, ועל זה היתה כוונתו כששאל לחוות דעת של הגאון בעל ציץ אליעזר זצ"ל. אך כנראה שהרב ורנר לא הסביר בדיוק על מה המדובר, ומודעות הרחוב בירושלים זעקו על פגיעה נוראה בקברי התנאים שסמוכים לציון הרמב"ם שהאריז"ל גילה ברוה"ק, ומהם גם ניזון בעל ציץ אליעזר, כשכתב את ה"ממך נפשך" והאונאה העצמית, שהוזכרה מקודם ע"י איש ספר.

[בנימין אריה]

כתבתי תשובה והיא נעלמה מענין למה?
אני חושב שגילוי האר"י אינו ע"י תורה בשמים כי אם הרגשה שהמקום הוא מקום קדוש, ויתכן שראה ברוח קדשו מי הוא הטמון כאן, אך בודאי היתה זו אחר הרגשתו על מקום הקדושה, ונ"ל שבספר הגלגולים אף מצטט תלמידו מהרח"ו על מקרה שהלכו והרגיש קדושה ואמר להם לעצור

[אוצר החכמה]

לא ברור מה אתה אומר. האריז"ל אמר שזה קבר או לא. אם לא מה הדיון. ואם כן האם טענתך היא שהוא טעה בזה ורק הרגיש קדושה וחשב שזה קבר אבל לדעתך זה מקום קדוש אבל לא קבר?

[ראש חכם]

כונת בנימין אריה היא, שהאר"י בק' הרגיש קדושה במקום מסויים ועפ"י הרגשה זו אמר שהוא קבר, ולדעת בנימין אריה אין זה בגדר 'תורה מן השמים' אלא כטעימת קפילא. ורק שרוה"ק ששרתה עליו זצ"ל היתה לציין מי מונח באותו קבר.

[איסתרא בלגינא]

אינני מבין מה הטעם לדיון הזה כל זמן שהטוענים על הקברים מסרבים לגלות את טענותיהם. קודם כל יראו איזה מהקברים שגילה האריז"ל ישנם ידיים מוכיחות שאינו קבר אותו צדיק, ואז יהיה מקום לדון אם כוונת האריז"ל לקבר ממש או כל מיני יישובים כיו"ב, אבל כל זמן שאין קושיה מה הטעם לחפש תירוץ??

[איש רגיל]

כתבתי תשובה והיא נעלמה מענין למה?
אני חושב שגילוי האר"י אינו ע"י תורה בשמים כי אם הרגשה שהמקום הוא מקום קדוש, ויתכן שראה ברוח קדשו מי הוא הטמון כאן, אך בודאי היתה זו אחר הרגשתו על מקום הקדושה, ונ"ל שבספר הגלגולים אף מצטט תלמידו מהרח"ו על מקרה שהלכו והרגיש קדושה ואמר להם לעצור

היא לא נעלמה. הנה היא: viewtopic.php?f=7&t=15828&start=40#p150455

[איש רגיל]

אינני מבין מה הטעם לדיון הזה כל זמן שהטוענים על הקברים מסרבים לגלות את טענותיהם. קודם כל יראו איזה מהקברים שגילה האריז"ל ישנם ידיים מוכיחות שאינו קבר אותו צדיק, ואז יהיה מקום לדון אם כוונת האריז"ל לקבר ממש או כל מיני יישובים כיו"ב, אבל כל זמן שאין קושיה מה הטעם לחפש תירוץ??

לעיל יורה דעות נשאל על כך, והתחמק בטענות מצחיקות.

[יורה_דעות]

לא הבנתי מה הצחיק אותך, כתבתי שאיני מעונין לדון בנושא כאן, כי יתפתח פולמוס בנושאים רגישים.

[אוצר החכמה]

כתבתי תשובה והיא נעלמה מענין למה?
אני חושב שגילוי האר"י אינו ע"י תורה בשמים כי אם הרגשה שהמקום הוא מקום קדוש, ויתכן שראה ברוח קדשו מי הוא הטמון כאן, אך בודאי היתה זו אחר הרגשתו על מקום הקדושה, ונ"ל שבספר הגלגולים אף מצטט תלמידו מהרח"ו על מקרה שהלכו והרגיש קדושה ואמר להם לעצור

היא לא נעלמה. הנה היא: viewtopic.php?f=7&t=15828&start=40#p150455

אכן כשרואים את דבריך שם, ברור שכוונתך היתה להיפך ממה שהבנתי בכוונתך.

[אחימעץ]

בעבר ראיתי בתשו' דבר יהושע (ארנברג) שמפלפל בדברי השואל שר"ל שמותר להכהן להטמא בקברים שגילה האריז"ל משום לא בשמים היא. וכל הנידון היה לפלא.
ועתה שמעתי שגם הרב קוק נדרש לשאלה זו במסע הרבנים הידוע. ולא מצאתי באלה מסעי. מישהוא שמע ע"כ?

עצם הנידון פלא (מלבד מש"כ שבגילוי מילתא כ' אחרונים של"א לא בשמים) שאוחזים החבל בשני ראשיו. ואולי פירשו שהאריז"ל דיבר על בחינה מסוימת של נר"נ ולא על עצמות וכו', ולא נראה שלזה התכוון בדבר יהושע שם.

ולא אמנע להביא דבר צחות ששמעתי: מצאו כהן אחד עומד ומוחה ב"בית הקברות ע"ש גולבנציץ", שאלוהו, מה לכהן בבית הקברות, נענה ואמר: בהלכה אני אוחז כמו הגרמ"ש, בהשקפה כמו הגר"ט וויס, ודפח"ח...

יש דיון דומה לגבי מי שמחמיר להשתמש בפסח במסננת מחשש חמץ, ועושה כן גם בשבת ולא חושש לאיסור בורר כיון שבאמת לא סביר שיש שם חמץ, ולכאורה גם כן אוחז החבל בשני ראשים.

ואולי יש לחלק שכלפי חמץ בפסח באמת היה מעדיף שלא יהיה חמץ בכלל ולא יסתנן, ורק לרווחא דמילתא שם המסננת שאם יש חמץ יסתנן, משא"כ כאן שהולך למקום הזה דווקא בגלל שסובר שיש שם צדיק קבור, ואעפ"כ לא חושש לאיסור טומאה, ועיין.