הוגד לי מפי מגידי אמת שהגאון החת״ס בעת היותו
בק״ק מט״ד הלך לקבל פני הגאון מו״ה משולם בפ״ב,
ויען נסתפק אם יברך עליו ברכת ת״ח לגודל חכמתו, לכן
פחח פיו הקדוש ואמר: איתא בגמ׳ הרואה חכמי ישראל
מברך ברוך אתה בשם ומלכות שהלק מחכמתו ליראיו למה
השמיט הרמב״ם דין זה, והשיב לו הגאון ר׳ משולם ע״פ
הנ״ל הן אמת שאף שהרי״ף אינו מביא מה שאינו נוהג
בזה״ז אבל הרמב״ם מביא גם זה, אבל רק מה שהוא עכ״פ
הלכתא למשיחא אבל לא מה שהי׳ נוהג לשעבר דמאי דהוי
הוי, ודין זה דברכת חכמי ישראל אינו נוהג בזה״ז שאין לנו
דין ת״ח ולעתיד יהי׳ מלאה הארץ דעה ולא יהי׳ דבר חדש
עד שיצטרך לברך, חזר הגאון ח״ס זצ״ל ואמר אם כן איפוא
יתיישב עוד במה שהשמיט הרמב״ם הא דמרחיקין אילן סרק
מן העיר נ׳ אמה והיינו משום דלשעבר מאי דהוי הוי. ועכשיו
בחורבנה הא אין כאן משום יישוב א״י ולעתיד לא יהיה
שייך כלל דין זה דהא אמרו בסוף מס׳ כתובות עתידין אילני
סרק שבא״י שיוציאו פירות, עכ״ד.
ומעיר הדברי ישראל:
וזה לשון מרן החת״ס בתשובותיו, אה״ע ח״ב סי׳ י״א:
אספרה כמו בשנת תקנ״ח בנסעי מק״ק דרעזניץ לישב
על כסא רבנות דק״ק מאטערסדארף קבלתי פני הגאון מה״ו
משולם טיסמענץ זצ״ל פה ק״ק [פרעשבורג. ומביא שם מה
שדיבר אתו בהלכה, עיי״ש].
והנה בשו"ת חת"ס הנ"ל לא נזכר השאלה של ברכת ברוך שחלק מחכמתו רק שאלה בהל' שמות גיטין, ושמעתי מפי הג"ר ישראל דוד שלעזינגער שליט"א נכד החת"ס שדבר זה פלא והפלא שהרי הרמב"ם בהל' ברכות סי' י' הל' י"א אכן מביא את הדין של ברכת ברוך שנתן מחכמתו ליריאיו על ראית חכמי ישראל וא"כ מה זה שהוקשה לו למרן החת"ס ומה תי' לו ר' משולם איגרא? והוסיף ששאל את פי הגר"ח קניבסקי שאולי בגירסא אחרת או בכת"י של הרמבם לא נמצא זה ההלכה, והגר"ח השיב שאינו יודע מגירסא אחרת, והוא פלאי.
ובספר 'זכרון למשה' דף ס"ז מביא כותב ר' אשר אנשיל ווייס אב"ד נאדיפאלי את הסיפור ג"כ משמו של ר' שמואל רז"ב מאונסדארף בשינו קצת:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 59&hilite=
אבל גם לגירסא הזה קשה אותה הקושיא.
אם יש מקור נוסף לסיפור הזה?