מצורף בזה קובץ וורד עם מאמר שערכתי על מכתבו של הרב שמידל בעניין הקברים בבית שמש
אשמח לשמוע תגובות מכל סוג שהוא
בברכה, אליהו
מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
-
אליהו סולובציק
- הודעות: 23
- הצטרף: ג' נובמבר 12, 2013 10:55 pm
מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
- קבצים מצורפים
-
- דברי הרב שמידל.docx
- (223.88 KiB) הורד 1017 פעמים
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
צודק ר' אליהו מש"כ להעיר בהערה 41 שהיה לו לרד"ש לדון אם ישנו חרדת הדין וכו' במידה ולא נשאר כלום מעצמות הנפטר כאשר לא ברור לנו אם ישנו שם קברים.
אך רד"ש תופס כדבר פשוט שיש שם קברים ולדעתו ברור הדבר שיש שם קברים, וכאשר יש שם קברים חיישינן מחרדת הדין וכו' גם כשלא נשאר מעצמות הנפטר ולא כלום – וכפי שהאריך בזה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה סימן כ יעו"ש.
אך רד"ש תופס כדבר פשוט שיש שם קברים ולדעתו ברור הדבר שיש שם קברים, וכאשר יש שם קברים חיישינן מחרדת הדין וכו' גם כשלא נשאר מעצמות הנפטר ולא כלום – וכפי שהאריך בזה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה סימן כ יעו"ש.
נערך לאחרונה על ידי מי שאמר ב ד' נובמבר 13, 2013 3:49 am, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
ר' אליהו, מאמר מאלף.
מי שאמר, זוכר את הכהן גדול ששימש שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי? מה לנו ולידיעת התורה של ר' דוד שמידל, כאשר עומד הראב"ד וצווח ששקר הוא. ובמיוחד, לאחר מאמרו של ר' אליהו הדברים אמורים.
מי שאמר, זוכר את הכהן גדול ששימש שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי? מה לנו ולידיעת התורה של ר' דוד שמידל, כאשר עומד הראב"ד וצווח ששקר הוא. ובמיוחד, לאחר מאמרו של ר' אליהו הדברים אמורים.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
עברתי על כל המאמר ועם כל הכבוד למר סולובייציק
הוא יצא מנקודת הנחה שהר"ד שמידל יש לו מטרה נסתרת בכל מילה ומילה והיא לבלבל ולטשטש את הקורא ולהכניס לו הנחות שאינם מוסכמות כבדרך אגב,
הנחה זו שהיא מוסכמת מראש אצלו מביאה אותו לפלפל בדבריו ולמצוא הם תילי תילין של דיוקים מגוחכים ולא רציניים.
לדוג':
הר"ד שמידל כותב והקב"ה ידריך בדרך האמת. כותב הרב המעיר מה זה, תפילה, אמונה? ואת מי ידריך, את כולנו, את התועים? עכל. מה קרה? מה מצאת כאן?!!
הרבה דיוקים יש לו על כך שהר"ד שמידל אינו נכנס להסביר כל מונח ומובאה ולהוכיח שהיא המוסכמת וכו' על אף שברור שמכתב זה לא נכתב ללמד את מי שאינו יודע דבר בענין אלא מכתב מקצועי המיועד ליודעים שאינם צריכים הקדמות ורקע.
כל הקורא יבחין שהמאמר אינו עניני ויש בו כביכול אופי מחקרי עמוד על דרכו הנכלולית כביכול של הר"ד שמידל, בלא חלילה נקיטת עמדה.
כדי להוכיח שכך הוא אהיה אני חייב גם לכתוב הערות להערותיו ואמצא מטופש שבעתיים, אבל האמת שכל קורא, ואף מי שהוא אינו בעל עמדה בפולמוס זה ואף מי שמתנגד להר"ד שמידל בחריפות, לא ימצא ידיו ורגליו נוכח גיבוב הדברים והדיוקים, ועל כולנה הנוסח כביכול מחקרי מלומד.
אבל האמת שהמאמר מאד לא אינטלגנטי, לא מקצועי ואף מטופש מה.
לשיאו מגיע הכותב שכאשר הר"ד שמידל כותב בהקשר מסויים שיש מידה של כ' אמה ומסבר אוזני הקורא וכותב כ12 מטר ועל כך מתפלא הכותב וז"ל לא זכיתי להבין מה רוצה המחבר ללמדנו בזה, לא חשתי במשהו בעייתי שמפניו יש להסיח דעתו של הקורא ואפשר שמדרכי לבו הוא להימשך אחר הפרטים הטכניים. נו באמת!!
דוקא במבוא עמד הכותב על הנקודה הנכוונה שהר"ד שמידל בא מנקודת מוצא שיש לאסור את החפירות כיון שהוא רואה בארכיאולגים מין רודפי הדת והאמונה, או שמא ברצונו לגדור גדרים רחוקים שההוא בלבד שיש לו את הסמכות לקבוע את היקפם, או כיון שהר"ד הנ"ל אינו כלל איש למשא ומתן אלא תקיף ועומד על דעתו.
הוא יצא מנקודת הנחה שהר"ד שמידל יש לו מטרה נסתרת בכל מילה ומילה והיא לבלבל ולטשטש את הקורא ולהכניס לו הנחות שאינם מוסכמות כבדרך אגב,
הנחה זו שהיא מוסכמת מראש אצלו מביאה אותו לפלפל בדבריו ולמצוא הם תילי תילין של דיוקים מגוחכים ולא רציניים.
לדוג':
הר"ד שמידל כותב והקב"ה ידריך בדרך האמת. כותב הרב המעיר מה זה, תפילה, אמונה? ואת מי ידריך, את כולנו, את התועים? עכל. מה קרה? מה מצאת כאן?!!
הרבה דיוקים יש לו על כך שהר"ד שמידל אינו נכנס להסביר כל מונח ומובאה ולהוכיח שהיא המוסכמת וכו' על אף שברור שמכתב זה לא נכתב ללמד את מי שאינו יודע דבר בענין אלא מכתב מקצועי המיועד ליודעים שאינם צריכים הקדמות ורקע.
כל הקורא יבחין שהמאמר אינו עניני ויש בו כביכול אופי מחקרי עמוד על דרכו הנכלולית כביכול של הר"ד שמידל, בלא חלילה נקיטת עמדה.
כדי להוכיח שכך הוא אהיה אני חייב גם לכתוב הערות להערותיו ואמצא מטופש שבעתיים, אבל האמת שכל קורא, ואף מי שהוא אינו בעל עמדה בפולמוס זה ואף מי שמתנגד להר"ד שמידל בחריפות, לא ימצא ידיו ורגליו נוכח גיבוב הדברים והדיוקים, ועל כולנה הנוסח כביכול מחקרי מלומד.
אבל האמת שהמאמר מאד לא אינטלגנטי, לא מקצועי ואף מטופש מה.
לשיאו מגיע הכותב שכאשר הר"ד שמידל כותב בהקשר מסויים שיש מידה של כ' אמה ומסבר אוזני הקורא וכותב כ12 מטר ועל כך מתפלא הכותב וז"ל לא זכיתי להבין מה רוצה המחבר ללמדנו בזה, לא חשתי במשהו בעייתי שמפניו יש להסיח דעתו של הקורא ואפשר שמדרכי לבו הוא להימשך אחר הפרטים הטכניים. נו באמת!!
דוקא במבוא עמד הכותב על הנקודה הנכוונה שהר"ד שמידל בא מנקודת מוצא שיש לאסור את החפירות כיון שהוא רואה בארכיאולגים מין רודפי הדת והאמונה, או שמא ברצונו לגדור גדרים רחוקים שההוא בלבד שיש לו את הסמכות לקבוע את היקפם, או כיון שהר"ד הנ"ל אינו כלל איש למשא ומתן אלא תקיף ועומד על דעתו.
-
מחולת המחנים
- הודעות: 3272
- הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
יענק'ל כתב:עברתי על כל המאמר ועם כל הכבוד למר סולובייציק
הוא יצא מנקודת הנחה שהר"ד שמידל יש לו מטרה נסתרת בכל מילה ומילה והיא לבלבל ולטשטש את הקורא ולהכניס לו הנחות שאינם מוסכמות כבדרך אגב,
הנחה זו שהיא מוסכמת מראש אצלו מביאה אותו לפלפל בדבריו ולמצוא הם תילי תילין של דיוקים מגוחכים ולא רציניים.
לדוג':
הר"ד שמידל כותב והקב"ה ידריך בדרך האמת. כותב הרב המעיר מה זה, תפילה, אמונה? ואת מי ידריך, את כולנו, את התועים? עכל. מה קרה? מה מצאת כאן?!!
הרבה דיוקים יש לו על כך שהר"ד שמידל אינו נכנס להסביר כל מונח ומובאה ולהוכיח שהיא המוסכמת וכו' על אף שברור שמכתב זה לא נכתב ללמד את מי שאינו יודע דבר בענין אלא מכתב מקצועי המיועד ליודעים שאינם צריכים הקדמות ורקע.
כל הקורא יבחין שהמאמר אינו עניני ויש בו כביכול אופי מחקרי עמוד על דרכו הנכלולית כביכול של הר"ד שמידל, בלא חלילה נקיטת עמדה.
כדי להוכיח שכך הוא אהיה אני חייב גם לכתוב הערות להערותיו ואמצא מטופש שבעתיים, אבל האמת שכל קורא, ואף מי שהוא אינו בעל עמדה בפולמוס זה ואף מי שמתנגד להר"ד שמידל בחריפות, לא ימצא ידיו ורגליו נוכח גיבוב הדברים והדיוקים, ועל כולנה הנוסח כביכול מחקרי מלומד.
אבל האמת שהמאמר מאד לא אינטלגנטי, לא מקצועי ואף מטופש מה.
לשיאו מגיע הכותב שכאשר הר"ד שמידל כותב בהקשר מסויים שיש מידה של כ' אמה ומסבר אוזני הקורא וכותב כ12 מטר ועל כך מתפלא הכותב וז"ל לא זכיתי להבין מה רוצה המחבר ללמדנו בזה, לא חשתי במשהו בעייתי שמפניו יש להסיח דעתו של הקורא ואפשר שמדרכי לבו הוא להימשך אחר הפרטים הטכניים. נו באמת!!
דוקא במבוא עמד הכותב על הנקודה הנכוונה שהר"ד שמידל בא מנקודת מוצא שיש לאסור את החפירות כיון שהוא רואה בארכיאולגים מין רודפי הדת והאמונה, או שמא ברצונו לגדור גדרים רחוקים שההוא בלבד שיש לו את הסמכות לקבוע את היקפם, או כיון שהר"ד הנ"ל אינו כלל איש למשא ומתן אלא תקיף ועומד על דעתו.
עשית בדבריך את מה שלדעתך עשה ר' אליהו במאמרו, גישה בלתי ענינית ותשובות שאינן ממין הטענה.
-----
ועכשיו לגבי מאמרו של ר' אליהו, קראתי בעיון רב את מאמרו, ולמרות דעתי בנושא שכבר היתה ברורה עוד מקודם לכן, התרשמתי מאוד ממאמרו השקול והמקצועי, מהטענות כבדות המשקל שהעלה, והבירור היסודי שערך בכל נבכי הענין.
אך עדיין נשארו כמה נקודות קטנות שגם אני הקטן אוכל להוסיף, ואכתוב איזה הארות בנושא.
א. ודאי שאין חולק על המקצועיות והמומחיות של הגר"ד שמידל בנושא הקברים וצורת המערות, וכבר קרוב לחמישים שנה שהוא שהוא עוסק בענין זה ללא לאות, אולם השאלה עודנה ניצבת, האם אנשים חשובים ומקצועיים הם אלו שיקבעו את פסקי ההלכה, מקובלים אנו בכלל ישראל מימות חורב כי מורי ההוראה המובהקים הם אלו שקובעים את חוקי תוה"ק, בגודל השגתם בתחום המציאות ובשטח ההלכה והסייעתא דשמיא המלווה אותם, הן אמנם ברור שלפני שפוסקים את דעתם בכל נושא וענין צריכים הם לשמוע את חות דעתם של אנשי המקצוע והמומחים, אך אל להם לאנשי המקצוע, חשובים ככל שיהיו, להתערב בפסיקת ההלכה, ענין זה נתון אך ורק לחכמי התורה מורי ההוראה המובהקים שעל פיהם ישק עם בני ישראל, בכל השאלות המתעוררות בכל ד' חלקי שו"ע, והם המוסמכים לפסוק בנושא.
ב. במאמרו כותב הרב סולוביציק שגם אם יימצאו באותן מערות מת המונח ראשו בין ברכיו, עדיין לפי דעתו של הגר"ד שמידל יהיה ניתן לטעון שאין המדובר בקברי עכו"ם, כי שמא המת הזה המונח ראשו בין ברכיו הינו באמת קבר של ישראל, אך נקבר שלא לפי כללי ההלכה, אבל מאידך גיסא מציאת כלי עבודה זרה וסימנים נכריים נוספים, מעידה לדעתו ביתר בירור על היות המקום קברי עכו"ם, ואני עומד ותמה הרי הסימן הכמעט יחיד שמצאנו בהלכה לקבורת מתי עכו"ם, הוא צורת הקבורה בתנוחה של ראשו בין ברכיו וכדומה, ואילו ענין מציאת כלי עבודה זרה ושאר כלים, לא מצאתי שמבחינת ההלכה תהוה עובדה זו להוכחה שנחשוב את המקום כקברי עכו"ם.
וז"ל הרמב"ם בהלכות טומאת מת פ"ט ה"א: מי שהיה חופר בשדה, ומצא מתים רבים בגומה אחת זה על גב זה או זה בצד זה, או שמצא הרוגים, או שמצא מת יושב או ראשו בין ברכיו, אינו חושש שמא מקום זה בית הקברות היה וכו', חזינן מדברי הרמב"ם שלא חיישינן לכל הלן, וכאשר מוצא מת המונח ראשו בין ברכיו, הרי ברור לן שאין זה בית הקברות של ישראל ומותר לפנותו.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
לתועלת העניין אני מעלה כאן את תשובתו של בעל הציץ אליעזר אשר טוחן את הסוגיא מכל צדדיו והרבה מן הדברים שנגע בזה הרב רבי דוד שמידל שליט"א עמד בזה הציץ אליעזר.
---
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן כ
בירור איסור חפירת הקברות ופינוי העצמות שבשטח קבר הרמב"ם בטבריא. ב"ה. י"ח שבט תשט"ז, ירושלים עיה"ק תובב"א אל כבוד דודי היקר הרב הגאון המפורסם איש חמודות וכו' כש"ת מוהר"ר אשר זאב ורנר שליט"א אב"ד ור"מ דעיה"ק טבריא ת"ו.
אחדשכתר"ה באהבה וכבוד. מכתבו היקר בצירוף חות דעתו בשאלה העומדת על הפרק על אודות החפירות ברחבת קבר הרמב"ם במח"ק, נתקבל לידי ביום ועש"ק העבר, עברתי בתשומת לב על דבריו ועיינתי מהנאמר בזה בספרי הפוסקים, והנני ממהר לכתוב לו הנלפענ"ד בזה כמבוקשו, ואם כי דעתי שונה בזה מדעתו, אבל כפי שכותב במכתבו אין שום קפידא חלילה כשת"ח מנגחים זל"ז בהלכה.
(א) ראשית נדהמתי מאד לקרוא בתחילת דבריו שכותב שהגם שמקברו של ר' יוחנן בן זכאי הנמצא ברחבת הרמב"ם עד קברו של רבי עקיבא שטח של כמה מילין הוא בית הקברות שבו קבורים תלמידי ר"ע וכמה גאונים וקדושים, בכל זאת רוב הבע"ב המוצאים במגרשיהם עצמות שורפין או זורקין העצמות לאשפה ורק להשואל פוסקין לו שיוציא העצמות ויקברם ע"כ. דאיך נהיה כדבר הזה לזלזל כ"כ ועד כדי כך בענין החמור של חיטוטי שכבי - ואולי עוד של קדושי עליון, אשר כפי שמבאר בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג יש בכך גם משום סכנות החיים בכמה חששות, ומי יודע אם כמה וכמה הרפתקי דעדו על מח"ק במשך הזמנים לא באו בגלל העון החמור הזה ואיש לא ידע לשים אל לבו בשל מה ובשל מי הרעה הזאת, אם כי יש לפענ"ד לדון גם על הוראת - הפינוי שהיו מורים ובאים, אבל בזה אינני בא להרהר ח"ו על פסקם של גדולי רבנים, ואולי נוכחו לדעת שאם יורו להשאיר העצמות קבורים במקומם אצל רשותם של אנשים פרטיים איכא למיחש שיוציאו העצמות או ינהגו בו מנהג בזיון, כפי שבאמת הרבה עשו כך כמפורט בדבריו, וכדמצינו שהורה בדומה לזה להתיר בכה"ג הפינוי בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג, אם כי שם היתה השאלה מפני שהמקום יעבור לרשות עכו"ם. [ועיין גם ביו"ד סי' שס"ד סעי' ה' ושו"ת רע"א סי' מ"ה ואכמ"ל].
ובזה אני עובר לדברי כתר"ה בביסוס היתר פינוי העצמות בין בקבלה ובין בהלכה.
(ב) והנה בנוגע לדבריו עפ"י קבלה, אינני מתיימר להתמודד עמו בזה כי לצערי אין לי יד ושם בחכמה זאת, אבל יודע אנכי כי כלל גדול יש לנו תמיד שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכשמדברים על בשר גידין ועצמות המכוון הפשוט הוא על בשר גידין ועצמות ממש ולא רק על עצמיות - הדעת, ובכלל זה גם עצמות יהודה שמוזכר בנו"ב שם ועוד, וכן מה שמצינו בקרא מעצמות יוסף. וקורא אני בסה"ק מעבר יבוק ואני רואה בכמה מקומות מדבריו שמבאר שנפש מתיישבת תוך הגוף בקבר וכל עת שהעצמות נמצאים תוך הקבר נפש זו נמצאת שם, מבלי לתת זמן של מאה ועשרים שנה, וכי מתראים בדיוקן שהיו בעה"ז ושלכן צריך ליזהר שיהיו כל אבריו עמו בקברו ובפרט אותן שאין להן חליפין, עוד מבאר שם וכן בעוד ספרי קדש שהאמונה השלימה והאמיתית שראוי לכל בר ישראל להאמינה הוא כי בלי ספק ידיעה נשארה באותו הגוף בסבת הנפש הנשארת בו, זולתי שחסר משם כח התעוררות הרוח, שאם לא כן אלא שהמות הוא העדר גמור לגמרי מהו זה שארז"ל שהשינה אחד מששים מן המות, הראית מי שמעריך בין הקנין לההעדר אם לא שיש ביניהם איזה שיתוף אפי' שיהיה קטן מאד, אלא ודאי איזה ידיעה נשארה שם, כי הנפש הנשארת היא סוף הגוף בבנינו ובהתקוררות /ובהתקררות/ הדם בשעת המיתה נאספת הנפש אל משמר ונבלעת באיברים לדקות אותיות הגוף, פי' לעצם אחד שיש באדם הנקרא לוז שכל כח הזרע יש בו והוא יסוד אותיות כל הגוף, ונשארת שם הנפש ואין מי שידענה כי בהתעלם הרוח העולה למעלה כך הנפש נעלמת ונסתרת בסוף שורש בנינה ולזה אע"פ שהגוף יכלה ויבלה בעפר ככתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, הנה כח יסודו הנזכר שהוא הנפש הנאספת ונבלעת באותו עצם הנקרא לוז לא נאבד משם לעולם, ועל אותו עצם יתייסד ויבנה לעתיד לבא בתחיית המתים עצמות וגידים ובשר ורוח ונשמה. ועיין גם בכף החיים סי' שי"א סק"ח בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל ואכמ"ל.
(ג) ומכאן הנני ממשמש ובא אל מקוריות ההלכה בדבר פינוי עצמות. ולא אבוא לפרט פרטיות הדברים הנאמרים בזה בתלמודים ורמב"ם ושו"ע שידועים בטח גם לכתר"ה, ואבוא רק בדבר שמתחדש ומתברר מדברי רבותינו הפוסקים ז"ל.
הן אמנם הגאון בעל נו"ב ז"ל במהדו"ק חיו"ד סי' פ"ט נטה קו לומר דבעצמות - אם לא נשאר רק עצם בלי בשר, לא שייך בלבול דאך בשרו עליו יכאב כתיב אבל אחר כלות הבשר אין חשש.
אבל מלבד מה שמי שמעיין היטב בדברי הנו"ב רואה שלא תקע מסמרות להתיר עפי"ז בשופי, והתיר משום כך רק עפ"י הדחק אם יש חשש שאח"כ לא יתנו רשות לפנותם וישארו בקרקע נכרי לחרוש ולזרוע עליהם, ובליכא חשש שכזה כתב שם לאסור הפינוי בפשיטות מטעמא דמהיכא תיתי להתיר לפנות עתה ופן ואולי בריבוי הזמן אולי יחיו המתים או יוכלו לקנות הקרקע לחלוטין וגם אם לא יוכלו לקנות קודם הזמן יעשו זה בסוף הזמן (אחרי עבור הק"נ שנה שקנו למשך הזמן הזה הקרקע לקברות בנידונו שם). ואם סבר הנו"ב שליכא שום איסור בפינוי עצמות מדוע חרד כ"כ החרדה הגדולה בהתנאת תנאי הפינוי, ועוד זאת גם ביש החששא כנ"ל שאח"כ לא יתנו רשות לפנותם שהתיר שם לפנות נימק הנו"ב שם בסוף דבריו טעם ההיתר העיקרי שמותר לפנות כמו שמותר לפנות מקברי נכרים לקברי ישראל או כדי להניחו למקום שלו. מכל זה מוכח שהגאון הנו"ב בעצמו לא סמך דעתו להתיר הפינוי בגלל חידוש סברתו בלבד לומר דבעצמות ליכא בילבול, אלא כתב זה לצירוף סניף בעלמא ליתר טעמים עיקריים.
(ד) חוץ מזה מצינו כבר לגדולי הפוסקים שהשיגו על הגאון בעל נו"ב בזה. בראשונה השיג עליו בנו הגאון ז"ל בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג, סתר ראיותיו והקשה עליו מדברי הירושלמי בספ"ב דמ"ק שהביא הטור וב"י ביו"ד ריש סי' שס"ג דמפורש דגם העצמות אין מפנין ממקום למקום, והעלה לאסור פינוי עצמות אף כשקבורים שם הרבה יותר מק"נ שנה (כנידונו שם על בי"ק ישן נושן אשר לא נקבר בו אדם זה יותר ממאה שנים) מתרי טעמי (א) משום ניוול כדאיתא בב"ב ד' קנ"ה ע"א (ב) משום חרדת דין כמבואר בב"י בטור יו"ד שם בשם הכל בו שאין מפנין המת ממקום למקום משום הבלבול קשה למתים שמתייראין מפני יום הדין ע"ש באריכות. ובנוגע לאיסור ניוול סוברים כמה מהפוסקים שהוא איסור דאורייתא עיין בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ח ובספר דעת כהן סי ר"ה ושו"ת רב"ז חיו"ד סי' פ"ד עיי"ש.
(ה) וכך משמע דס"ל נמי להט"ז והש"ך ביו"ד שם סק"א, כי הרי בשו"ע שם כתוב לא רק שאין מפנין המת אלא גם שאין מפנין העצמות, ועל הני תרי דיני מסבירים הט"ז והש"ך שם דהטעם הוא משום דהבלבול קשה להם שמתייראין מיום הדין וזכר לדבר ישנתי אז ינוח לי ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני לעלות וגו'. א"כ הרי מוכח דס"ל דגם בעצמות שייך טעמא דחרדת הדין [ועיין מ"ש בדברי הנו"ב בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ג ומה שמשיג עליו בנו בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ה עיי"ש].
(ו) אלא שלכאורה יש סתירה לכך מדברי הט"ז בסק"ג שם שמסביר טעם הדין של הרמ"א שם דמותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר משום שנאמר בשרו עליו יכאב כל זמן שבשרו עליו יכאב אינו נוח מן הדין ע"ש, הרי דס"ל להט"ז דחרדת דין איכא רק כל זמן שבשרו עליו יכאב, וכך הוכיח באמת כן מדברי הט"ז השיבת ציון שם.
אבל חוץ שעפ"י מה שמבאר השיבת ציון שם שהנידון ברמ"א שם שאני דהוי כהתנה מתחילה בשעת קבורה ע"מ לפנות דאין בכה"ג איסור משום בלבול ע"ש, יש גם ליישב בפשיטות ולומר דהמדובר בט"ז סק"ג הוא ממציאות הדבר דכשבשרו כבר לא יכאב עליו הוא נח כבר למעשה מן הדין, אבל זה י"ל שפיר דבילבול מיהא איכא למת גם בפינוי עצמות, דחושש אולי תובעים אותו עי"ז לדין, ואע"פ שבמציאות הוא כבר נח, אבל חרדה מיהת איכא גבי' וע"ז הוא המדובר בט"ז סק"א. [ועמ"ש בדברי הרשב"א שברמ"א שם בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ד ושו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ד עיי"ש, ואי אפשר לקרוץ מחומר שיהא לו מושג מעונשי הדין לאחר המות ואכמ"ל].
(ז) ועפי"ז היה נלפענ"ד לומר שגם הנו"ב ס"ל שפיר דחרדה למת מיהא איכא, ומשום כך מתיישב שפיר למה שלא התיר עפ"י טעמו שם בפשיטות והתנה תנאים כנ"ל, ורק דס"ל דבמציאות הוא כבר נח מן הדין ולכן קל כבר יותר הפינוי מאילו עוד היה עליו בשר והסתייע לזה מדברי רב האי שחשש בעיקר להא דחיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים. וזהו שמדגיש הנו"ב שם לכתוב בלשון דאז כבר פסק הדין ור"ל. דכבר פסק במציאות, אבל זה מודה שפיר גם הנו"ב דחרדת דין מיהא איכא למת עם הפינוי כעין שמצינו גבי שמואל שאמר למה הרגזתני ועי"כ איכא גם סכנה לחיים ח"ו כדברי השבו"י. ומשו"כ לא התיר הנו"ב כ"א עפ"י הנ"ל. ויתיישב עפי"ז בפשיטות גם מה שמשיג השיבת ציון שם על הנו"ב מדברי הירושלמי שבטור וב"י בריש סי' שס"ג הנ"ל, מכיון דלזה גם הנו"ב מודה שפיר דחרדת דין מיהא איכא וכנ"ל.
(ח) מטעם זה של השיבת ציון דע"מ לפנותו שאני, אין גם להביא ראיה דבעצמות ליכא חרדת דין ממה דאיתא בירושלמי פ"ק דמו"ק ה"ה: בראשונה היו קוברין אותו במהמורות נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמח לומר שינוחו אבותיו מן הדין, כדמרומז על כך בשיבת ציון שם דהוי זה כמו שהתנו מתחילה לפנות העצמות אחר עיכול הבשר, ובדומה לזה מבאר דברי הירושלמי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג, שלכן לא הביאו הפוסקים דברי הירושלמי לזה"ז משום די"ל דזה היה בימיהם שמתחלה קברו במהמורות ע"ד כן שיתעכל הבשר וינצל מהדין ואח"כ ליקטו עצמות להביא לקברות אבותיו או לא"י וע"ד כן נקבר שם ועתה נתקיימה מחשבתו הראשונה שנודע לו שמעתה פסק דין מקרוביו וע"כ שמח בזה וגם לא היה לו צער טלטול ונדנוד להמת בליקוט עצמותיו כיון שע"ד כן נקבר שם מעיקרא לא הורגש על ידי ליקוט משא"כ עכשיו בזמנינו פסק המנהג הזה לגמרי ולא נקבר ע"ד ללקוט עצמותיו והמת נרגז עיי"ש, ונוסף לזה יש לחלק כדברינו הנ"ל בין עצם הדין שנפסק למעשה לבין חרדת הדין שיש מיהת למת בליקוט עצמותיו.
(ט) בדומה להשגותיו של הבעל שיבת ציון על הנו"ב משיג גם בשו"ת פרשת מרדכי להגר"מ בנעט ז"ל חיו"ד סי' כ"ד והעלה העיקר דאותו איסור הפינוי ישנו גם בעצמות. גם הגאון רי"א ז"ל מקאוונא בספרו שו"ת עין יצחק חיו"ד סי' ל"ד הרבה להשיב על הנו"ב והעלה דלא כוותיה. עיי"ש, וכן סובר נמי בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ע"א ועוד.
ואגב פלא הדבר דדבר שנצטער אותו צדיק הגאון הבעל פרשת מרדכי הוצרכו לדון בו גופא לאחר מותו, כידוע מהמשא ומתן הגדול שהיה בנוגע לו אצל הגאונים רע"א הח"ס ועוד שקברוהו בליכטענשטאדט ורצו לפנותו להעבירו לפראג או לנ"ש, עיין בקשר לכך בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' ל"ז [ועיין בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קכ"א ושו"ת מחנה חיים חאו"ח ח"ג בקו' גבעת פנחס וחיו"ד ח"ג סי' מ"ה עיי"ש ואכמ"ל].
(י) כן מצינו כבר בספרי השו"ת שכתבו להשיג על השו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ד שרצה להוסיף לומר דלאחר י"ב חדש אין לחוש כבר לחרדת הדין, והזכירו מהמוזכר במדרשים וספרים על עונשים לאחר הפלגת זמן מי"ב חדש בדרגות שונות. עיין בזה בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ע"א עיי"ש.
ומאידך מצינו בשו"ת מהר"ם שיק שם בסימנים שנ"ד שנ"ה טעם חדש לאיסור פינוי מתים, והוא מטעם חזקת מקום דומה למה דאמרינן דקרש שזכה להיות בצפון לעולם בצפון עיי"ש.
(יא) ואציין לחרדת - הדיון שמצינו בשו"ת לבוש מרדכי להגאון הגרמ"מ עפשטיין ז"ל סי' ל"ח שדן בקשר לגזירת פינוי בית עלמין ישן נושן זה כאלף וחמש מאות שנה אשר ינוחו בו צדיקי עולם כבעלי התוס' וגדולי הראשונים. ובדומה לזה בשו"ת עולת אי"ש חיו"ד סי' ט' בגזירת פינוי קברי הריב"ש והרשב"ץ וכו' אשר עבר עליהם כמעט חמש מאות שנה שחרוד חרד לקראת השאלה ואסיק דגם בעצמות איכא חרדת הדין עיי"ש.
(יב) ובקשר למה שהעלה השיבת ציון לאסור פינוי העצמות גם מטעמא דניוול, יש להוסיף לציין לזה מהנפסק ביו"ד סי' ת"ג סעי' ט' י' שמתבאר דחיוב קבורת עצמות דאורייתא ואיכא איסורא לנהוג בהם מנהג בזיון, וכן מה שמצינו גם בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג שמוסיף לבאר דה"ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלקים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלקים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצרו ואין חילוק בין ס"ת שלם לאות א' ממנו, והה"נ עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלקים אסור לנהוג בהן מנהג בזיון עיי"ש [עיין בקשר לכך גם בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' של"ו בסופו].
(יג) ועוד זאת נלמד מדברי שו"ת ח"ס חיו"ד סי' שנ"ג הנ"ל דס"ל נמי דבלא קברוהו ע"ד כן לפנותו, הרי המת נרמז גם בליקוט עצמותיו אחר עיכול הבשר, אך מכיון שבנידונו היתה שאלת הפינוי כדי להצילם מבזיון חטוטי שכבי ושטף מים רבים דשכיחי התם, העלה דאך טוב לו למת רגז ההוא מלהתבזות במים העצומים ממים רבים ומים הזדונים השוטפים ובוחרים הרע במיעוטו עיי"ש. ועיין בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ה שכותב להסביר דברי הח"ס עפ"י מה שמבאר דתרי ענינים הוי, דיש דין שזורקין הנשמה בגוף ונידונים יחד וזה בודאי רק כל זמן שבשרו עליו אז יכאב גם הבשר, ויש דין אף שגופם כלה ובלה לגמרי מ"מ הנשמה נידונת ולזה גם אם מטלטלין עצמות יש חרדת הדין שירא שנקרא לדין עיי"ש.
(יד) גם זאת נמצאנו למדים מתוך דברי הח"ס בח"ו סי' ל"ז הנ"ז שצריכים לחוש מאד בפעולת פינויי מתים לבל יתחלל ש"ש =שם שמים= וישראל בין או"ה =אומות העולם= ומשום כך כותב שם דגם במקום דמותר לפנות מדינא יש לשקול הרבה פן יאמרו או"ה התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון (בעל פרשת מרדכי) פינוי /פינו/ מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים, ואם כן הוא כבודו להיות במקומו מונח עיי"ש, וכן העלו לחוש לכזאת בספר שו"ת ויען אברהם סי' כ"ח, בהטעימו דאיככה נוכל להמציא היתר לחטוט אפי' עצם א' של מת ישראל, כי יודע לעיני הכל בגוים לעינינו כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ופרצה קוראה להוציא מחשבתם לפנות מתים ממקום למקום לפועל בסיבתנו ח"ו ע"ש בדבריו הנוקבים בזה. ודון מהם לכגון נידוננו לחוש לחילול שם שמים וישראל בין או"ה וחששה להוראת היתר לגרימת חילולי קברות מתים ע"י או"ה ובפרט בארצות האויב. וד"ל.
(טו) כמו"כ מצינו בזה בשו"ת חיים ביד חיו"ד סי' צ"ח שהעלה בנוגע לפינוי דאין להורות בזה דבר התמוה לרבים גם אם יהיו טעמים רבים לפנותו עיי"ש. והעלה כזאת גם בספר דעת כהן להגראי"ה קוק ז"ל בסי' ר"ד דאף שנטה להתיר הפינוי בנידונו שם שלא נקבר באופן המתאים, בכל זאת הסיק דאבל מפני שהדבר מעורר תמהון וחז"ל הגדילו בענין של חטוטי שכבי כביבמות ס"ג ואולי הטלטול אפי' בארון נחשב לבזיון ע"כ שוא"ת =שב ואל תעשה= עדיף ע"ש.
(טז) כאמור יש בפתיחת קברים והעברת עצמות גם משום איסור ניוול שלכמה מהפוסקים הוא איסור דאורייתא וממילא אסור לחפור אפילו בספק אם ימצא קבר מטעם דיש לחוש לשמא ימצא קבר וינוול בחנם ע"ש בשו"ת רב"ז, ומינה במכ"ש כשהמקום כבר הוחזק במציאת כמה וכמה קברים במקומות שונים מהשטח. והניוול נוגע גם בכבוד החיים שרואין סוף אדם לניוול כזה, כדמבאר בשו"ת נו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קס"ד. ועיין גם בשו"ת ויען אברהם שם מה שמבאר לומר דבפתיחת קבר גם אם לא ימצאו מאומה אין לך בזיון גדול מזה דהרי אמרו חז"ל ע"פ ורקב עצמות קנאה דמי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין עיי"ש. ויש סמוכין לזה מדברי רש"י בסנהדרין ד' מ"ו ע"ב שכותב דהניוול הוא זה כשלעצמו שנרקב ונקבע ע"ש ועיין גם בשו"ת חכם צבי סי' נ' ושו"ת רע"א מהדו"ת סי' י"ז ושו"ת תשורת שי סי' תקנ"ד עיי"ש. ומהח"צ שם ניתן לדייק שעצם הבלבול כשלעצמו קשה למתים ע"ש.
(יז) כמו"כ ישנו בחפירה, ובפרט כשזה נעשה ע"י דחפור כאשר קרה במח"ק, מלבד הבזיון היותר גדול שישנו עי"כ בעצם חפירה כזאת, נוסף על כך יש גם חשש של עירבוב עצמות מתים זב"ז, שחשש לזה מאד רב האי גאון בדברי תשובתו המובאת בטור יו"ד בסי' שס"ג שם, ועיין בזה גם בפרישה בטור /יו"ד/ בסי' ת"ג, ואסברא לן מילתא בטעמא של דבר זה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג דהוא משום צער גלגול תחיית המתים שנקרב עצם על עצמו ויהיה להם צער כשמעורבים אלו עם אלו, כדכתיב גבי מתי יחזקאל והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכו' ע"ש, ועיין גם מ"ש בזה בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש ח"ב סימנים מ"ד מ"ה, ושו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ו עיי"ש.
(יח) עוד זאת הרי בירושלמי פ"ב דמו"ק אמרו דערב הוא לאדם שיהא נח אצל אבותיו, ונפסק כן בטור ויו"ד סי' שס"ג, וא"כ מי ידוע כבר פירורים בין הדבקים גורמים ע"י חפירות ופינויי עצמות שנעשים בכגון נידוננו מבלי לדעת כמה שמפנים ואת מי מפנים.
(יט) גם עיין בשו"ת חיים ביד סי' צ"ח שמביא בשם ספר טור יהלום שמבאר דכשמפנין מקבר לקבר המת הו"ל יום קבורה מחדש והמת הקבור שם חוזר ונידון ע"ש, ויוצא שגורמים בחפירות ופינוים לעורר דינים על נוחי - הנפש.
(כ) ועל אודות מה שמטיל כתר"ה ספק לומר דאולי הוא של עכו"ם ועפי"ז רו"ל ס"ס =ספק ספיקא= ספק נמצא שם קבר ואם נמצא שם קבר ספק זה קבר של גוי, ולהתיר מתוך כך החפירה, לפענ"ד שתי הספיקות אינם מכיון שכידוע הוחזק כל השטח למקום קברות והוחזק גם למקום קברות יהודי וגדולה חזקה שאפילו סוקלין ושורפין עליה. ואיך יכול בכלל לעלות על דעת מי שהוא לומר שקבר הרמב"ם ויתר קדושי עליון שמסביבו הידועים והמוחזקים לנו נכרו ונקברו בסמוך ונראה לקברי עכו"ם ח"ו, בזמן שידוע לנו כמה חרדו חז"ל אפילו בקבירת צדיק אצל רשע מבני ברית, עיין סנהדרין ד' מ"ז ויו"ד סי' שס"ב, לכן אין לפענ"ד שום מקום של הוראת היתר בגלל ספיקות אלה.
(כא) כמו"כ מוזר מאד לפענ"ד הסברא שרוצה כתר"ה עפי"ז לומר בלימוד היתר לכניסת כהנים באהלי קברי צדיקים משום דכשבאים להלכה הולכים בתר רובא ואין שם קבר יהודי כלל, דבלי להכנס בסתירת דבר זה עפ"י ההלכה הרי יש כאן לכהן המבקר משום אונאה עצמית גרידא, דמצד אחד הוא נכנס מפני שעפ"י ההלכה אין שם קבר יהודי כלל, ומצד שני הוא שופך לפני הקבר הזה מרי שיחו ומתפלל לפני המת המונח שם שימליץ טוב עבורו לפני יושב מרום וכדומה, מה שסובר עפ"י ההלכה שאינו יהודי כלל. ואכמ"ל יותר בזה ובמה שמדברים הפוסקים בעיקרו של דבר זה בביקור כהנים בקברי צדיקים קדמונים [אציין רק לעיין מ"ש בזה בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' רל"א ודברי שאול על יו"ד סי' שע"ג, וכן מה שמובא בזה בספר ארץ חיים על יו"ד שם, ופאת השלחן ה' א"י סי' בי סעי' י"ח ובית ישראל שם ובספר זית רענן ח"ב סי' כ"ו ע"ש].
(כב) ולבסוף נזכיר בקצרה החרדה הגדולה שישנם בדברי הפוסקים כאשר קרה רח"ל מקרה של חטוטי שכבי אשר חז"ל ביבמות ד' ס"ג ע"ב קראו ע"ז המקרא של והיתה יד ד' וגו'.
כבר הזכרנו דברי השבות יעקב שכותב דאיכא בכך משום סכנתא דחיים מכמה חששות, ולכן פסק בנידונו שם דראוי לבני העיר לשוב בתשובה שלימה על עבירה כזו, אף אם ידעו שלא נכשלו בעבירה זו ממש, מ"מ אין הקב"ה עכיד /עביד/ דינא בלא דינא, וקבע להם סדר תעניות, והליכה על הקברים לבקשת מחילה ונתינת כופר נפש ע"ש.
גם בשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב חיו"ד סי' קל"ז העלה דבזיון אחר מיתה דומה לס"ת שנתבזה ויש לגזור תענית על כל בני העיר דכל בני העיר גורמין דבעון חיי חטטי שכבי כביבמות ס"ג הנ"ל, ע"ש סדרי התענית ונדירת צדקה עבור הנשמות והליכה לביה"ק של ראשי וטובי העיר ות"ח לבקש מהם מחילה.
דברי שבות יעקב הנ"ל הובאו כיסוד מוסד בדברי הפוסקים.
כן חשוב להביא בזה דברי הדעת כהן סי' ר"ג שנשאל אם מותר למכור בית הקברות עתיק בשביל ריוח ממון לבנות בית קהל ובית ספר ועוד ועי"כ יבא הדבר שהמתים יתחטטו מקברותיהם, והשיב שחלילה וחלילה לעשות כדבר הזה שאין בו שום היתר ע"פ תורה, וחכמינו ז"ל במס' יבמות ד' ס"ג ב' שהצרה מהיותר גדולה שאפשר להיות באה לעולם היא חטוטי שכבי ודרשו ע"ז את הפסוק והיתה יד ד' בכם ובאבותיכם, ואיך יתכן שתתרצה איזה קהלה בישראל לשלוח יד ברצונה בכבודם של אבותיה שוכני עפר, לא תהי' כזאת בישראל עיי"ש.
ולכן צדק בזה בספר שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קמ"א בכתבו על כגון זה של שאלת פינוי, דפירוקא לסכנתא לא עבדינן, ומשום סברא בעלמא לא מתירין, דוכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כ"ש במקום סכנה ע"ש.
(כג) ומה דאיתא אגדה בירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב דמפרשת הפסוק של והיו ימיו מאה ועשרים שנה שזה מוסב על לאחר המות דלק"כ שנה הוא חוזר למלוא התרבד, שכתר"ה רוצה להסתייע משם לדבריו, נראה פשוט דהמכוון הוא בנוגע לבשר ולא בנוגע לעצמות, וכדמבאר כן בפשיטות השירי קרבן שם דכוונת הירושלמי דזהו פירושא דקרא לא ידון רוחי באדם לעלם שבשקם בו הרוח הנה הוא עדיין בשר ואין זה רצוני אלא הבשר יתקיים עד ק"כ שנה ואח"כ יחזור למוצאו הראשון שהוא תרווד מלא רקב ע"ש, אבל העצמות שפיר נשארים קיימים. ועיין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' של"ז שמוכיח בראיות חותכות ממתי יחזקאל ועוד על קיום עצמות יותר מתתק"כ שנה, וס"ל לאוקמא כל מת בחזקת כשרות ואין עצמותיו מרקיבים עד שעה אחת קודם התחיה ע"ש היטב. ומזה נקח ללמוד כי גם עצמות כאלה המונחים כבר בקבר זה מאות בשנים ויותר אשר עולה לכאורה על הדעת לחשוב כי יבשו ונגזרו ואבדה תקותם, הנה בבא עת התחיה יועלה עליהם גידים ובשר ויורקם עליהם עור מלמעלה ויופח בהם רוח ויחיו ויעלו מקברותיהם ויובאו מכל מקומות פזוריהם אל אדמת ישראל, ולכן יש לחלוק להם כל הדרת כבוד, ועל אחת כמה שלא לזלזל בהם חלילה.
(כד) מהאמור עד כה נלפענ"ד דאין שום מקום להתיר החפירות שמסביב לרחבת קבר הרמב"ם שנתברר כבר שהיא בית - קברות זרועה וגדושה קברים מנוחי נפש, עבור מגמה של הקמת יד או איזה בנין לקבר הרמב"ם, ועיין בערוך השלחן יו"ד סי' שס"ד סעי' ו' שכותב בנוגע לבנין שמקימים מסביב לקבר שזה אינו בכלל הקבר וזה אינו שייך להמת כלל ומשום כבוד החיים עושים כן ואם אומר מפורש שעושה לכבוד המת אולי חמיר יותר ממצבה שהוא רק לציון, אך שטות גדול הוא אם עושין לכבוד המת ולא לכבוד הוא לפניו בעולם האמת וכמה מהגדולים שצוו שלא יעשו להם כן וגם לא מצבה יקרה עיי"ש. ובכלל אין דוחין כבוד מת זה מפני כבודו של מת אחר [עיין בש"ך יו"ד סי' שס"ג סק"ד ושו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג ומ"ש מעצמות יוסף עיי"ש ואכמ"ל].
ועפ"י מה שהתברר עד כה יוצא לנו שישנן בחפירת ופינויים בכאלה אשר לפנינו משום איסורים אלה: (א) ניוול ובזיון המתים (ב) חרדת - דין ובלבול למתים (ג) גוזל את המתים בנישולם מחזקת מקומם (ד) עירבוב עצמות מתים זב"ז (ה) גזילת מנוחת המתים מעריבותם לשכב אצל אבותם (ו) גרמא לעורר דינים על נוחי נפש (ז) גרמא לגרימת סכנתא דחיים מכמה חששות רח"ל (ח) גרמת חילול שם שמים וישראל בין או"ה, וחששא לגרימת חילולי קברות מתים בתפוצות ע"י או"ה.
הרחמן הוא יצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות ויקיצו וירננו שוכני עפר וישלח לנו גואל צדק בב"א. ידידו דוש"ת באה"ר ח"א אליעזר יהודה וולדינברג.
(כה) מיותר להזכיר ולציין כי אין לנידוננו כל שייכות למה שמובא בספר ארץ חיים יו"ד סי' שס"ד בשם הזרע אברהם אשר העובדא היתה שמספר קברות הסמוכים לביב השופכים מזיקים ליתר הקברות ע"י אי היכלת להרחיב את הביב בגללן ועי"ז הביב מתבקע והשופכין עולין ע"ג הקברות האחרות והוי בזיון וצער של ריבוי המתים שבקברות האחרות וגם לדידהו גופייהו איכא צער דאי אפשר שלא יכנסו השופכין לתוכן עיי"ש [וגם אפי' בגוונא דא יעץ הזרע אברהם שם מקודם על חיפוש דרכים אחרים לתיקון הביב אופן שלא יצטרכו לפנות עיי"ש]. וכן גם לא שייכות לנידונים שהובאו בברכי יוסף יו"ד סי' שס"ג אשר היו שקברו ברשות אחר שלא מדעת, וכמו שיראה ויוכח המעיין בדבריהם שם. מה שכל זה לא שייך כלל וכלל לנידוננו כמובן ופשוט. ועיין בדין שכונת קברות שקנו מקומן ואסור לפנותן באהלות פט"ז מ"ג ונזיר ד' ס"ד ע"ב וב"ב ד' ק"ב ע"א ורמב"ם פ"ט מה' טומאת מת, וכן מה שמבאר בזה באריכות הגאון ר"ד אופנהיים ז"ל בתשובתו הארוכה שנדפסה בסוף ספר שו"ת חות יאיר עיי"ש. והדברים ארוכים.
(כו) כמו כן ברור הדבר שאין כל מקום כלל לקבוע זהות לאומיותם של הנפטרים ע"פ סוגי הארונות אשר עצמות הנפטרים מונחים בהם וטיבם, כי אין אתנו יודע עד מה באיזה אופן בדיוק היה מקובל לקבור בזמן הקדום של לפני כאלפיים שנה, וכן על נסיבות קבורתם, וכידוע היו מובילים ארונות מתים מחו"ל ע"מ לקוברם בא"י ובמיוחד בערי הקודש ובמקומות מושב הסנהדרין אז כבטבריא ובית שערים וכדומה, כנזכר מזה בחז"ל בכמה מקומות, והיו גם מייחדים עבורם בתי קברות מיוחדים כאשר הראו כבר על כך התגליות השונות בכמה מקומות עתיקים, ובכזה הרי ברור שהיו צריכים לשים את הנפטרים בארונות מעולים ומבוצרים כנהוג גם עתה במקרים כאלה, ואלו שקבלו עליהם משימה כזאת היו בודאי נשיאי ועשירי עם, כי היה דרוש לכך הוצאות גדולות, וממילא היו אלה קוברים מתיהם בכבוד גדול בארונות משובחים וכדומה. וכן אין לקבוע מצימצום ודחיקת הארונות זע"ז. דמלבד דזה כשלעצמו אין בו עוד עד בכדי לקבוע עי"ז הזהות, הרי כידוע היו בטבריא הרבה הרוגי מלחמה שהיו נקברים במהירות בשעת החירום, וכן גם הביאו לתוכה לקבורה הרוגים ממקומות אחרים (עיין מגילה דף ו' ע"ב), באופן שלא יכלו לדקדק הרבה באופן קבורת הארונות מדוחק השעה וממגור האויב שמסביב, ועיין סמוכים לכל זה עפ"י ההלכה ביו"ד סי' שס"ב סעי' ד' וש"ך סק"ד ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ג וכתב סופר חיו"ד סי' קפ"ד עיי"ש.
(כז) גם מיותר הדבר מלבאר שאין גם כל מקום לקבוע הזהות עפ"י סיפורי מעשיות של יחידים ועפ"י דמיוני - השערות בעלמא שאין להם כל בסיס של קיימא, וכן בכל בכדומה לזה, ומה שעלינו לקבוע הוא על פי המוחזק והמקובל ביד כל מדור דור, אם ע"י מסורת אבות, ואם ע"י מחקרים ברורים ע"י המומחים לאותו דבר המוחזקים בנאמנותם, או ע"י תגליות ברורות בסימנא מילתא, ובנידוננו כידוע סמכו כל גורמים אלה את ידיהם והחליטו בבטחה כי כל השטח שמסביבת קבר הרמב"ם ועל ידו קברי ר' יוחנן בן זכאי ור' אמי ור' אסי, רב כהנא, ר' חננאל תלמיד רב, ר' מיימון ז"ל והשל"ה ז"ל. ועוד, הוא כולו בית קברות יהודי וקבורים בו קדושים וגאונים החל מתקופת הגאונים ואילך, [וכמה מוזר הדבר לבוא לדמות הנידון לדין שוקי ירושלים עשויין להתכבד כל יום, ולומר שהעצמות שמזמן הקדום כבר נרקבו והנמצאים הם של גויים, דכאשר כבר הוכחנו מתקיימות עצמות אלפי שנים, וחזקת קברים שאינם מתפנים, ונוסף לזה אין כל הוכחה ברורה לומר שעל מקום זה נקברו במאוחר עכו"ם, ולכן אין כל מקום להשערות כוזבות כאלה, או לומר שישנו בכאן בית קברות של כמה קומות ולקבוע שהתחתונים של יהודים והעליונים המה של עכו"ם, שממש מעוררות גיחוך ותימא בלבד].
וברור גם עפ"י הידוע והמקובל כי במשך הזמנים גרו בטבריא יהודים יותר מגוים וצריכים ללכת בתר רובא כדכבר הוקבע עליהם בזמנם, עיין רמ"א יו"ד סי' שע"ד סעי' ג' וש"ך שם, ואפי' בקבוע דכמחצה על מחצה דמי, ע"ש ברמ"א וש"ך, פוסק נמי החתם סופר חיו"ד סי' שמ"א דאסור לחטוטי שכבי מספיקא, ושם בנידונו היו גם כמעט סימנים מוכיחים וגלוים לתלות ולומר שהוא אינו יהודי ובכל זאת לא התיר לחטוטי עיי"ש. דוק מינה במכש"כ בכגון נידוננו שאין לעשות מזה אפילו ספיקא ולו אפילו היה מתברר בודאות ממציאות קבר עכו"ם בשטח ג"כ י"ל בכגון זה סלק זה כמי שאינו והיתר העמד על החזקה ועל הרוב שהמה יהודים, עיין בדומה לזה בשו"ת עצי חיים חיו"ד סי' ל"ז ע"ש, ובנידוננו עדיפא עוד בהרבה מנידוננו שם באשר יש לנו נוסף להרוב גם חזקה, וגדולה חזקה.
(כח) עוד זאת אוסיף להודיע בזה כי בהמשך כתיבת קונטרסי הנ"ל נתעוררה אצלי גם הבעיא של דין בית קברות אסורין בהנאה, עיין ברמב"ם בפי"ד מאבל הי"ג, וכן בנוגע לדין קבר האסור בהנאה וחילוקי דיניו, וראיתי גם מ"ש בזה בדעת כהן סי' ר"א וכן בסוף סי' ר"ב עיי"ש.
וכעת אסתייען בידן ומצאתי בע"ה בספר שו"ת שאילת דוד להגאון ר"ד פרידמן ז"ל מקארלין בקונטרס החידושים שדן בקשר לכך, הוא מבאר דעת ההג"א במו"ק סי' קכ"ו דהקבר כעין שלנו נאסר בהנאה אף במחובר דהוי כמו חפר בו בורות שיחין ומערות לע"ז דקיי"ל בע"ז ד' נ"ד ב' דבאופן זה נאסר קרקע עולם, ואחרי דיונו בבירורו של דבר זה מוסיף וכותב דכל זה איירי דוקא בפינוהו בהיתר או שפינוהו גוים באיסור ונשתקע שם בעליו מן הקבר ר"ל שכבר נמסרה הקרקע לגוים או בדינא דמלכותא או בגזילה ונתייאשו שוב להוציא מהם הקרקע אז מותר להשתמש במקום הקבר לדעת החולקים על ההג"א, אבל אם עוד ידוע שם בעליה ר"ל שזה עתה פונה הקבר שלא כדין אזי מקומו אסור בהנאה דהא הקרקע שייכה להמת ובמה יוכל זה לגזול קרקעו של זה המת, ומחמת כי עניני המת חמורים בודאי אסור בהנאה עכ"פ מדרבנן, ואם באנו לחוש לדעת ההג"א שכבר תירצתי דעתו יכול להיות שיש בזה גם איסור תורה. ע"כ.
ועפי"ז מוסיף השאילת דוד שם במעשה - רב של הוראה למעשה וז"ל: לכן נראה לי אשר בענין אשר נעשה בעירנו מאהליעוו שפינה אחד עצמות מתים במקום דאיתחזק בה"ק ישראל בודאי ובנה ע"ז המקום בית בודאי מחויב עפ"י הדין להסיר הבית מלבד אשר מחויב לקבל תשובה אשר פגע בכבוד המת ואם אפשר מחויב הנהו לחפש אחר אלו העצמות ולקוברם במקומם כי זה גוזל קרקע שקנה בדמים או בתורת מת מצוה הנ"ל בזה כתבתי, ואל יהי' זה קל בעיניך ומה גם בזמננו אשר עפ"י הרוב קונים קרקע לצורך קבורה בכסף מלא דודאי הוי גזל גמור ואין תקנה כ"א כמו שכתבתי עכ"ל.
למדנו מהנ"ל כי נוסף על כל האיסורים שפורטו בקונטרסי הנ"ז, ישנו גם איסור מוסיף וכולל של איסור הנאה ממקום הקבר, אם איסור תורה, ואם עכ"פ איסור מדרבנן, מלבד מה שיש בזה גם איסור גזל מהמתים אשר כבר הזכרנו מזה בקונטרסנו בשם המהר"ם שיק, ובבין השיטין של דברי השאילת דוד דוד /המלה: דוד כפולה/ הוזהרנו גם על האיסור החמור של פינוי קברות אפילו עצמות בלבד, ועל החיוב של קבלת תשובה על כך עם החזרת הגזילה ותיקון המעוות בהחזרת העצמות למקומם, ועד כדי כך שאפילו אם כבר עברו ובנו על המקום איזה בית מחויבים עפ"י הדין להסיר הבית, כי עניני מתים חמורים. יה"ר ויעלה כבר לרצון לפני יושב מרום להחיות מתים ברחמים רבים ויבולע המות לנצח, אמן.
---
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן כ
בירור איסור חפירת הקברות ופינוי העצמות שבשטח קבר הרמב"ם בטבריא. ב"ה. י"ח שבט תשט"ז, ירושלים עיה"ק תובב"א אל כבוד דודי היקר הרב הגאון המפורסם איש חמודות וכו' כש"ת מוהר"ר אשר זאב ורנר שליט"א אב"ד ור"מ דעיה"ק טבריא ת"ו.
אחדשכתר"ה באהבה וכבוד. מכתבו היקר בצירוף חות דעתו בשאלה העומדת על הפרק על אודות החפירות ברחבת קבר הרמב"ם במח"ק, נתקבל לידי ביום ועש"ק העבר, עברתי בתשומת לב על דבריו ועיינתי מהנאמר בזה בספרי הפוסקים, והנני ממהר לכתוב לו הנלפענ"ד בזה כמבוקשו, ואם כי דעתי שונה בזה מדעתו, אבל כפי שכותב במכתבו אין שום קפידא חלילה כשת"ח מנגחים זל"ז בהלכה.
(א) ראשית נדהמתי מאד לקרוא בתחילת דבריו שכותב שהגם שמקברו של ר' יוחנן בן זכאי הנמצא ברחבת הרמב"ם עד קברו של רבי עקיבא שטח של כמה מילין הוא בית הקברות שבו קבורים תלמידי ר"ע וכמה גאונים וקדושים, בכל זאת רוב הבע"ב המוצאים במגרשיהם עצמות שורפין או זורקין העצמות לאשפה ורק להשואל פוסקין לו שיוציא העצמות ויקברם ע"כ. דאיך נהיה כדבר הזה לזלזל כ"כ ועד כדי כך בענין החמור של חיטוטי שכבי - ואולי עוד של קדושי עליון, אשר כפי שמבאר בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג יש בכך גם משום סכנות החיים בכמה חששות, ומי יודע אם כמה וכמה הרפתקי דעדו על מח"ק במשך הזמנים לא באו בגלל העון החמור הזה ואיש לא ידע לשים אל לבו בשל מה ובשל מי הרעה הזאת, אם כי יש לפענ"ד לדון גם על הוראת - הפינוי שהיו מורים ובאים, אבל בזה אינני בא להרהר ח"ו על פסקם של גדולי רבנים, ואולי נוכחו לדעת שאם יורו להשאיר העצמות קבורים במקומם אצל רשותם של אנשים פרטיים איכא למיחש שיוציאו העצמות או ינהגו בו מנהג בזיון, כפי שבאמת הרבה עשו כך כמפורט בדבריו, וכדמצינו שהורה בדומה לזה להתיר בכה"ג הפינוי בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג, אם כי שם היתה השאלה מפני שהמקום יעבור לרשות עכו"ם. [ועיין גם ביו"ד סי' שס"ד סעי' ה' ושו"ת רע"א סי' מ"ה ואכמ"ל].
ובזה אני עובר לדברי כתר"ה בביסוס היתר פינוי העצמות בין בקבלה ובין בהלכה.
(ב) והנה בנוגע לדבריו עפ"י קבלה, אינני מתיימר להתמודד עמו בזה כי לצערי אין לי יד ושם בחכמה זאת, אבל יודע אנכי כי כלל גדול יש לנו תמיד שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכשמדברים על בשר גידין ועצמות המכוון הפשוט הוא על בשר גידין ועצמות ממש ולא רק על עצמיות - הדעת, ובכלל זה גם עצמות יהודה שמוזכר בנו"ב שם ועוד, וכן מה שמצינו בקרא מעצמות יוסף. וקורא אני בסה"ק מעבר יבוק ואני רואה בכמה מקומות מדבריו שמבאר שנפש מתיישבת תוך הגוף בקבר וכל עת שהעצמות נמצאים תוך הקבר נפש זו נמצאת שם, מבלי לתת זמן של מאה ועשרים שנה, וכי מתראים בדיוקן שהיו בעה"ז ושלכן צריך ליזהר שיהיו כל אבריו עמו בקברו ובפרט אותן שאין להן חליפין, עוד מבאר שם וכן בעוד ספרי קדש שהאמונה השלימה והאמיתית שראוי לכל בר ישראל להאמינה הוא כי בלי ספק ידיעה נשארה באותו הגוף בסבת הנפש הנשארת בו, זולתי שחסר משם כח התעוררות הרוח, שאם לא כן אלא שהמות הוא העדר גמור לגמרי מהו זה שארז"ל שהשינה אחד מששים מן המות, הראית מי שמעריך בין הקנין לההעדר אם לא שיש ביניהם איזה שיתוף אפי' שיהיה קטן מאד, אלא ודאי איזה ידיעה נשארה שם, כי הנפש הנשארת היא סוף הגוף בבנינו ובהתקוררות /ובהתקררות/ הדם בשעת המיתה נאספת הנפש אל משמר ונבלעת באיברים לדקות אותיות הגוף, פי' לעצם אחד שיש באדם הנקרא לוז שכל כח הזרע יש בו והוא יסוד אותיות כל הגוף, ונשארת שם הנפש ואין מי שידענה כי בהתעלם הרוח העולה למעלה כך הנפש נעלמת ונסתרת בסוף שורש בנינה ולזה אע"פ שהגוף יכלה ויבלה בעפר ככתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, הנה כח יסודו הנזכר שהוא הנפש הנאספת ונבלעת באותו עצם הנקרא לוז לא נאבד משם לעולם, ועל אותו עצם יתייסד ויבנה לעתיד לבא בתחיית המתים עצמות וגידים ובשר ורוח ונשמה. ועיין גם בכף החיים סי' שי"א סק"ח בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל ואכמ"ל.
(ג) ומכאן הנני ממשמש ובא אל מקוריות ההלכה בדבר פינוי עצמות. ולא אבוא לפרט פרטיות הדברים הנאמרים בזה בתלמודים ורמב"ם ושו"ע שידועים בטח גם לכתר"ה, ואבוא רק בדבר שמתחדש ומתברר מדברי רבותינו הפוסקים ז"ל.
הן אמנם הגאון בעל נו"ב ז"ל במהדו"ק חיו"ד סי' פ"ט נטה קו לומר דבעצמות - אם לא נשאר רק עצם בלי בשר, לא שייך בלבול דאך בשרו עליו יכאב כתיב אבל אחר כלות הבשר אין חשש.
אבל מלבד מה שמי שמעיין היטב בדברי הנו"ב רואה שלא תקע מסמרות להתיר עפי"ז בשופי, והתיר משום כך רק עפ"י הדחק אם יש חשש שאח"כ לא יתנו רשות לפנותם וישארו בקרקע נכרי לחרוש ולזרוע עליהם, ובליכא חשש שכזה כתב שם לאסור הפינוי בפשיטות מטעמא דמהיכא תיתי להתיר לפנות עתה ופן ואולי בריבוי הזמן אולי יחיו המתים או יוכלו לקנות הקרקע לחלוטין וגם אם לא יוכלו לקנות קודם הזמן יעשו זה בסוף הזמן (אחרי עבור הק"נ שנה שקנו למשך הזמן הזה הקרקע לקברות בנידונו שם). ואם סבר הנו"ב שליכא שום איסור בפינוי עצמות מדוע חרד כ"כ החרדה הגדולה בהתנאת תנאי הפינוי, ועוד זאת גם ביש החששא כנ"ל שאח"כ לא יתנו רשות לפנותם שהתיר שם לפנות נימק הנו"ב שם בסוף דבריו טעם ההיתר העיקרי שמותר לפנות כמו שמותר לפנות מקברי נכרים לקברי ישראל או כדי להניחו למקום שלו. מכל זה מוכח שהגאון הנו"ב בעצמו לא סמך דעתו להתיר הפינוי בגלל חידוש סברתו בלבד לומר דבעצמות ליכא בילבול, אלא כתב זה לצירוף סניף בעלמא ליתר טעמים עיקריים.
(ד) חוץ מזה מצינו כבר לגדולי הפוסקים שהשיגו על הגאון בעל נו"ב בזה. בראשונה השיג עליו בנו הגאון ז"ל בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג, סתר ראיותיו והקשה עליו מדברי הירושלמי בספ"ב דמ"ק שהביא הטור וב"י ביו"ד ריש סי' שס"ג דמפורש דגם העצמות אין מפנין ממקום למקום, והעלה לאסור פינוי עצמות אף כשקבורים שם הרבה יותר מק"נ שנה (כנידונו שם על בי"ק ישן נושן אשר לא נקבר בו אדם זה יותר ממאה שנים) מתרי טעמי (א) משום ניוול כדאיתא בב"ב ד' קנ"ה ע"א (ב) משום חרדת דין כמבואר בב"י בטור יו"ד שם בשם הכל בו שאין מפנין המת ממקום למקום משום הבלבול קשה למתים שמתייראין מפני יום הדין ע"ש באריכות. ובנוגע לאיסור ניוול סוברים כמה מהפוסקים שהוא איסור דאורייתא עיין בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ח ובספר דעת כהן סי ר"ה ושו"ת רב"ז חיו"ד סי' פ"ד עיי"ש.
(ה) וכך משמע דס"ל נמי להט"ז והש"ך ביו"ד שם סק"א, כי הרי בשו"ע שם כתוב לא רק שאין מפנין המת אלא גם שאין מפנין העצמות, ועל הני תרי דיני מסבירים הט"ז והש"ך שם דהטעם הוא משום דהבלבול קשה להם שמתייראין מיום הדין וזכר לדבר ישנתי אז ינוח לי ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני לעלות וגו'. א"כ הרי מוכח דס"ל דגם בעצמות שייך טעמא דחרדת הדין [ועיין מ"ש בדברי הנו"ב בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ג ומה שמשיג עליו בנו בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ה עיי"ש].
(ו) אלא שלכאורה יש סתירה לכך מדברי הט"ז בסק"ג שם שמסביר טעם הדין של הרמ"א שם דמותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר משום שנאמר בשרו עליו יכאב כל זמן שבשרו עליו יכאב אינו נוח מן הדין ע"ש, הרי דס"ל להט"ז דחרדת דין איכא רק כל זמן שבשרו עליו יכאב, וכך הוכיח באמת כן מדברי הט"ז השיבת ציון שם.
אבל חוץ שעפ"י מה שמבאר השיבת ציון שם שהנידון ברמ"א שם שאני דהוי כהתנה מתחילה בשעת קבורה ע"מ לפנות דאין בכה"ג איסור משום בלבול ע"ש, יש גם ליישב בפשיטות ולומר דהמדובר בט"ז סק"ג הוא ממציאות הדבר דכשבשרו כבר לא יכאב עליו הוא נח כבר למעשה מן הדין, אבל זה י"ל שפיר דבילבול מיהא איכא למת גם בפינוי עצמות, דחושש אולי תובעים אותו עי"ז לדין, ואע"פ שבמציאות הוא כבר נח, אבל חרדה מיהת איכא גבי' וע"ז הוא המדובר בט"ז סק"א. [ועמ"ש בדברי הרשב"א שברמ"א שם בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ד ושו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ד עיי"ש, ואי אפשר לקרוץ מחומר שיהא לו מושג מעונשי הדין לאחר המות ואכמ"ל].
(ז) ועפי"ז היה נלפענ"ד לומר שגם הנו"ב ס"ל שפיר דחרדה למת מיהא איכא, ומשום כך מתיישב שפיר למה שלא התיר עפ"י טעמו שם בפשיטות והתנה תנאים כנ"ל, ורק דס"ל דבמציאות הוא כבר נח מן הדין ולכן קל כבר יותר הפינוי מאילו עוד היה עליו בשר והסתייע לזה מדברי רב האי שחשש בעיקר להא דחיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים. וזהו שמדגיש הנו"ב שם לכתוב בלשון דאז כבר פסק הדין ור"ל. דכבר פסק במציאות, אבל זה מודה שפיר גם הנו"ב דחרדת דין מיהא איכא למת עם הפינוי כעין שמצינו גבי שמואל שאמר למה הרגזתני ועי"כ איכא גם סכנה לחיים ח"ו כדברי השבו"י. ומשו"כ לא התיר הנו"ב כ"א עפ"י הנ"ל. ויתיישב עפי"ז בפשיטות גם מה שמשיג השיבת ציון שם על הנו"ב מדברי הירושלמי שבטור וב"י בריש סי' שס"ג הנ"ל, מכיון דלזה גם הנו"ב מודה שפיר דחרדת דין מיהא איכא וכנ"ל.
(ח) מטעם זה של השיבת ציון דע"מ לפנותו שאני, אין גם להביא ראיה דבעצמות ליכא חרדת דין ממה דאיתא בירושלמי פ"ק דמו"ק ה"ה: בראשונה היו קוברין אותו במהמורות נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמח לומר שינוחו אבותיו מן הדין, כדמרומז על כך בשיבת ציון שם דהוי זה כמו שהתנו מתחילה לפנות העצמות אחר עיכול הבשר, ובדומה לזה מבאר דברי הירושלמי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג, שלכן לא הביאו הפוסקים דברי הירושלמי לזה"ז משום די"ל דזה היה בימיהם שמתחלה קברו במהמורות ע"ד כן שיתעכל הבשר וינצל מהדין ואח"כ ליקטו עצמות להביא לקברות אבותיו או לא"י וע"ד כן נקבר שם ועתה נתקיימה מחשבתו הראשונה שנודע לו שמעתה פסק דין מקרוביו וע"כ שמח בזה וגם לא היה לו צער טלטול ונדנוד להמת בליקוט עצמותיו כיון שע"ד כן נקבר שם מעיקרא לא הורגש על ידי ליקוט משא"כ עכשיו בזמנינו פסק המנהג הזה לגמרי ולא נקבר ע"ד ללקוט עצמותיו והמת נרגז עיי"ש, ונוסף לזה יש לחלק כדברינו הנ"ל בין עצם הדין שנפסק למעשה לבין חרדת הדין שיש מיהת למת בליקוט עצמותיו.
(ט) בדומה להשגותיו של הבעל שיבת ציון על הנו"ב משיג גם בשו"ת פרשת מרדכי להגר"מ בנעט ז"ל חיו"ד סי' כ"ד והעלה העיקר דאותו איסור הפינוי ישנו גם בעצמות. גם הגאון רי"א ז"ל מקאוונא בספרו שו"ת עין יצחק חיו"ד סי' ל"ד הרבה להשיב על הנו"ב והעלה דלא כוותיה. עיי"ש, וכן סובר נמי בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ע"א ועוד.
ואגב פלא הדבר דדבר שנצטער אותו צדיק הגאון הבעל פרשת מרדכי הוצרכו לדון בו גופא לאחר מותו, כידוע מהמשא ומתן הגדול שהיה בנוגע לו אצל הגאונים רע"א הח"ס ועוד שקברוהו בליכטענשטאדט ורצו לפנותו להעבירו לפראג או לנ"ש, עיין בקשר לכך בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' ל"ז [ועיין בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קכ"א ושו"ת מחנה חיים חאו"ח ח"ג בקו' גבעת פנחס וחיו"ד ח"ג סי' מ"ה עיי"ש ואכמ"ל].
(י) כן מצינו כבר בספרי השו"ת שכתבו להשיג על השו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ד שרצה להוסיף לומר דלאחר י"ב חדש אין לחוש כבר לחרדת הדין, והזכירו מהמוזכר במדרשים וספרים על עונשים לאחר הפלגת זמן מי"ב חדש בדרגות שונות. עיין בזה בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ע"א עיי"ש.
ומאידך מצינו בשו"ת מהר"ם שיק שם בסימנים שנ"ד שנ"ה טעם חדש לאיסור פינוי מתים, והוא מטעם חזקת מקום דומה למה דאמרינן דקרש שזכה להיות בצפון לעולם בצפון עיי"ש.
(יא) ואציין לחרדת - הדיון שמצינו בשו"ת לבוש מרדכי להגאון הגרמ"מ עפשטיין ז"ל סי' ל"ח שדן בקשר לגזירת פינוי בית עלמין ישן נושן זה כאלף וחמש מאות שנה אשר ינוחו בו צדיקי עולם כבעלי התוס' וגדולי הראשונים. ובדומה לזה בשו"ת עולת אי"ש חיו"ד סי' ט' בגזירת פינוי קברי הריב"ש והרשב"ץ וכו' אשר עבר עליהם כמעט חמש מאות שנה שחרוד חרד לקראת השאלה ואסיק דגם בעצמות איכא חרדת הדין עיי"ש.
(יב) ובקשר למה שהעלה השיבת ציון לאסור פינוי העצמות גם מטעמא דניוול, יש להוסיף לציין לזה מהנפסק ביו"ד סי' ת"ג סעי' ט' י' שמתבאר דחיוב קבורת עצמות דאורייתא ואיכא איסורא לנהוג בהם מנהג בזיון, וכן מה שמצינו גם בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג שמוסיף לבאר דה"ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלקים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלקים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצרו ואין חילוק בין ס"ת שלם לאות א' ממנו, והה"נ עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלקים אסור לנהוג בהן מנהג בזיון עיי"ש [עיין בקשר לכך גם בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' של"ו בסופו].
(יג) ועוד זאת נלמד מדברי שו"ת ח"ס חיו"ד סי' שנ"ג הנ"ל דס"ל נמי דבלא קברוהו ע"ד כן לפנותו, הרי המת נרמז גם בליקוט עצמותיו אחר עיכול הבשר, אך מכיון שבנידונו היתה שאלת הפינוי כדי להצילם מבזיון חטוטי שכבי ושטף מים רבים דשכיחי התם, העלה דאך טוב לו למת רגז ההוא מלהתבזות במים העצומים ממים רבים ומים הזדונים השוטפים ובוחרים הרע במיעוטו עיי"ש. ועיין בשו"ת שבט סופר חיו"ד סי' ק"ה שכותב להסביר דברי הח"ס עפ"י מה שמבאר דתרי ענינים הוי, דיש דין שזורקין הנשמה בגוף ונידונים יחד וזה בודאי רק כל זמן שבשרו עליו אז יכאב גם הבשר, ויש דין אף שגופם כלה ובלה לגמרי מ"מ הנשמה נידונת ולזה גם אם מטלטלין עצמות יש חרדת הדין שירא שנקרא לדין עיי"ש.
(יד) גם זאת נמצאנו למדים מתוך דברי הח"ס בח"ו סי' ל"ז הנ"ז שצריכים לחוש מאד בפעולת פינויי מתים לבל יתחלל ש"ש =שם שמים= וישראל בין או"ה =אומות העולם= ומשום כך כותב שם דגם במקום דמותר לפנות מדינא יש לשקול הרבה פן יאמרו או"ה התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון (בעל פרשת מרדכי) פינוי /פינו/ מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים, ואם כן הוא כבודו להיות במקומו מונח עיי"ש, וכן העלו לחוש לכזאת בספר שו"ת ויען אברהם סי' כ"ח, בהטעימו דאיככה נוכל להמציא היתר לחטוט אפי' עצם א' של מת ישראל, כי יודע לעיני הכל בגוים לעינינו כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ופרצה קוראה להוציא מחשבתם לפנות מתים ממקום למקום לפועל בסיבתנו ח"ו ע"ש בדבריו הנוקבים בזה. ודון מהם לכגון נידוננו לחוש לחילול שם שמים וישראל בין או"ה וחששה להוראת היתר לגרימת חילולי קברות מתים ע"י או"ה ובפרט בארצות האויב. וד"ל.
(טו) כמו"כ מצינו בזה בשו"ת חיים ביד חיו"ד סי' צ"ח שהעלה בנוגע לפינוי דאין להורות בזה דבר התמוה לרבים גם אם יהיו טעמים רבים לפנותו עיי"ש. והעלה כזאת גם בספר דעת כהן להגראי"ה קוק ז"ל בסי' ר"ד דאף שנטה להתיר הפינוי בנידונו שם שלא נקבר באופן המתאים, בכל זאת הסיק דאבל מפני שהדבר מעורר תמהון וחז"ל הגדילו בענין של חטוטי שכבי כביבמות ס"ג ואולי הטלטול אפי' בארון נחשב לבזיון ע"כ שוא"ת =שב ואל תעשה= עדיף ע"ש.
(טז) כאמור יש בפתיחת קברים והעברת עצמות גם משום איסור ניוול שלכמה מהפוסקים הוא איסור דאורייתא וממילא אסור לחפור אפילו בספק אם ימצא קבר מטעם דיש לחוש לשמא ימצא קבר וינוול בחנם ע"ש בשו"ת רב"ז, ומינה במכ"ש כשהמקום כבר הוחזק במציאת כמה וכמה קברים במקומות שונים מהשטח. והניוול נוגע גם בכבוד החיים שרואין סוף אדם לניוול כזה, כדמבאר בשו"ת נו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קס"ד. ועיין גם בשו"ת ויען אברהם שם מה שמבאר לומר דבפתיחת קבר גם אם לא ימצאו מאומה אין לך בזיון גדול מזה דהרי אמרו חז"ל ע"פ ורקב עצמות קנאה דמי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין עיי"ש. ויש סמוכין לזה מדברי רש"י בסנהדרין ד' מ"ו ע"ב שכותב דהניוול הוא זה כשלעצמו שנרקב ונקבע ע"ש ועיין גם בשו"ת חכם צבי סי' נ' ושו"ת רע"א מהדו"ת סי' י"ז ושו"ת תשורת שי סי' תקנ"ד עיי"ש. ומהח"צ שם ניתן לדייק שעצם הבלבול כשלעצמו קשה למתים ע"ש.
(יז) כמו"כ ישנו בחפירה, ובפרט כשזה נעשה ע"י דחפור כאשר קרה במח"ק, מלבד הבזיון היותר גדול שישנו עי"כ בעצם חפירה כזאת, נוסף על כך יש גם חשש של עירבוב עצמות מתים זב"ז, שחשש לזה מאד רב האי גאון בדברי תשובתו המובאת בטור יו"ד בסי' שס"ג שם, ועיין בזה גם בפרישה בטור /יו"ד/ בסי' ת"ג, ואסברא לן מילתא בטעמא של דבר זה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ג דהוא משום צער גלגול תחיית המתים שנקרב עצם על עצמו ויהיה להם צער כשמעורבים אלו עם אלו, כדכתיב גבי מתי יחזקאל והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכו' ע"ש, ועיין גם מ"ש בזה בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש ח"ב סימנים מ"ד מ"ה, ושו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ו עיי"ש.
(יח) עוד זאת הרי בירושלמי פ"ב דמו"ק אמרו דערב הוא לאדם שיהא נח אצל אבותיו, ונפסק כן בטור ויו"ד סי' שס"ג, וא"כ מי ידוע כבר פירורים בין הדבקים גורמים ע"י חפירות ופינויי עצמות שנעשים בכגון נידוננו מבלי לדעת כמה שמפנים ואת מי מפנים.
(יט) גם עיין בשו"ת חיים ביד סי' צ"ח שמביא בשם ספר טור יהלום שמבאר דכשמפנין מקבר לקבר המת הו"ל יום קבורה מחדש והמת הקבור שם חוזר ונידון ע"ש, ויוצא שגורמים בחפירות ופינוים לעורר דינים על נוחי - הנפש.
(כ) ועל אודות מה שמטיל כתר"ה ספק לומר דאולי הוא של עכו"ם ועפי"ז רו"ל ס"ס =ספק ספיקא= ספק נמצא שם קבר ואם נמצא שם קבר ספק זה קבר של גוי, ולהתיר מתוך כך החפירה, לפענ"ד שתי הספיקות אינם מכיון שכידוע הוחזק כל השטח למקום קברות והוחזק גם למקום קברות יהודי וגדולה חזקה שאפילו סוקלין ושורפין עליה. ואיך יכול בכלל לעלות על דעת מי שהוא לומר שקבר הרמב"ם ויתר קדושי עליון שמסביבו הידועים והמוחזקים לנו נכרו ונקברו בסמוך ונראה לקברי עכו"ם ח"ו, בזמן שידוע לנו כמה חרדו חז"ל אפילו בקבירת צדיק אצל רשע מבני ברית, עיין סנהדרין ד' מ"ז ויו"ד סי' שס"ב, לכן אין לפענ"ד שום מקום של הוראת היתר בגלל ספיקות אלה.
(כא) כמו"כ מוזר מאד לפענ"ד הסברא שרוצה כתר"ה עפי"ז לומר בלימוד היתר לכניסת כהנים באהלי קברי צדיקים משום דכשבאים להלכה הולכים בתר רובא ואין שם קבר יהודי כלל, דבלי להכנס בסתירת דבר זה עפ"י ההלכה הרי יש כאן לכהן המבקר משום אונאה עצמית גרידא, דמצד אחד הוא נכנס מפני שעפ"י ההלכה אין שם קבר יהודי כלל, ומצד שני הוא שופך לפני הקבר הזה מרי שיחו ומתפלל לפני המת המונח שם שימליץ טוב עבורו לפני יושב מרום וכדומה, מה שסובר עפ"י ההלכה שאינו יהודי כלל. ואכמ"ל יותר בזה ובמה שמדברים הפוסקים בעיקרו של דבר זה בביקור כהנים בקברי צדיקים קדמונים [אציין רק לעיין מ"ש בזה בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' רל"א ודברי שאול על יו"ד סי' שע"ג, וכן מה שמובא בזה בספר ארץ חיים על יו"ד שם, ופאת השלחן ה' א"י סי' בי סעי' י"ח ובית ישראל שם ובספר זית רענן ח"ב סי' כ"ו ע"ש].
(כב) ולבסוף נזכיר בקצרה החרדה הגדולה שישנם בדברי הפוסקים כאשר קרה רח"ל מקרה של חטוטי שכבי אשר חז"ל ביבמות ד' ס"ג ע"ב קראו ע"ז המקרא של והיתה יד ד' וגו'.
כבר הזכרנו דברי השבות יעקב שכותב דאיכא בכך משום סכנתא דחיים מכמה חששות, ולכן פסק בנידונו שם דראוי לבני העיר לשוב בתשובה שלימה על עבירה כזו, אף אם ידעו שלא נכשלו בעבירה זו ממש, מ"מ אין הקב"ה עכיד /עביד/ דינא בלא דינא, וקבע להם סדר תעניות, והליכה על הקברים לבקשת מחילה ונתינת כופר נפש ע"ש.
גם בשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב חיו"ד סי' קל"ז העלה דבזיון אחר מיתה דומה לס"ת שנתבזה ויש לגזור תענית על כל בני העיר דכל בני העיר גורמין דבעון חיי חטטי שכבי כביבמות ס"ג הנ"ל, ע"ש סדרי התענית ונדירת צדקה עבור הנשמות והליכה לביה"ק של ראשי וטובי העיר ות"ח לבקש מהם מחילה.
דברי שבות יעקב הנ"ל הובאו כיסוד מוסד בדברי הפוסקים.
כן חשוב להביא בזה דברי הדעת כהן סי' ר"ג שנשאל אם מותר למכור בית הקברות עתיק בשביל ריוח ממון לבנות בית קהל ובית ספר ועוד ועי"כ יבא הדבר שהמתים יתחטטו מקברותיהם, והשיב שחלילה וחלילה לעשות כדבר הזה שאין בו שום היתר ע"פ תורה, וחכמינו ז"ל במס' יבמות ד' ס"ג ב' שהצרה מהיותר גדולה שאפשר להיות באה לעולם היא חטוטי שכבי ודרשו ע"ז את הפסוק והיתה יד ד' בכם ובאבותיכם, ואיך יתכן שתתרצה איזה קהלה בישראל לשלוח יד ברצונה בכבודם של אבותיה שוכני עפר, לא תהי' כזאת בישראל עיי"ש.
ולכן צדק בזה בספר שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קמ"א בכתבו על כגון זה של שאלת פינוי, דפירוקא לסכנתא לא עבדינן, ומשום סברא בעלמא לא מתירין, דוכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כ"ש במקום סכנה ע"ש.
(כג) ומה דאיתא אגדה בירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב דמפרשת הפסוק של והיו ימיו מאה ועשרים שנה שזה מוסב על לאחר המות דלק"כ שנה הוא חוזר למלוא התרבד, שכתר"ה רוצה להסתייע משם לדבריו, נראה פשוט דהמכוון הוא בנוגע לבשר ולא בנוגע לעצמות, וכדמבאר כן בפשיטות השירי קרבן שם דכוונת הירושלמי דזהו פירושא דקרא לא ידון רוחי באדם לעלם שבשקם בו הרוח הנה הוא עדיין בשר ואין זה רצוני אלא הבשר יתקיים עד ק"כ שנה ואח"כ יחזור למוצאו הראשון שהוא תרווד מלא רקב ע"ש, אבל העצמות שפיר נשארים קיימים. ועיין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' של"ז שמוכיח בראיות חותכות ממתי יחזקאל ועוד על קיום עצמות יותר מתתק"כ שנה, וס"ל לאוקמא כל מת בחזקת כשרות ואין עצמותיו מרקיבים עד שעה אחת קודם התחיה ע"ש היטב. ומזה נקח ללמוד כי גם עצמות כאלה המונחים כבר בקבר זה מאות בשנים ויותר אשר עולה לכאורה על הדעת לחשוב כי יבשו ונגזרו ואבדה תקותם, הנה בבא עת התחיה יועלה עליהם גידים ובשר ויורקם עליהם עור מלמעלה ויופח בהם רוח ויחיו ויעלו מקברותיהם ויובאו מכל מקומות פזוריהם אל אדמת ישראל, ולכן יש לחלוק להם כל הדרת כבוד, ועל אחת כמה שלא לזלזל בהם חלילה.
(כד) מהאמור עד כה נלפענ"ד דאין שום מקום להתיר החפירות שמסביב לרחבת קבר הרמב"ם שנתברר כבר שהיא בית - קברות זרועה וגדושה קברים מנוחי נפש, עבור מגמה של הקמת יד או איזה בנין לקבר הרמב"ם, ועיין בערוך השלחן יו"ד סי' שס"ד סעי' ו' שכותב בנוגע לבנין שמקימים מסביב לקבר שזה אינו בכלל הקבר וזה אינו שייך להמת כלל ומשום כבוד החיים עושים כן ואם אומר מפורש שעושה לכבוד המת אולי חמיר יותר ממצבה שהוא רק לציון, אך שטות גדול הוא אם עושין לכבוד המת ולא לכבוד הוא לפניו בעולם האמת וכמה מהגדולים שצוו שלא יעשו להם כן וגם לא מצבה יקרה עיי"ש. ובכלל אין דוחין כבוד מת זה מפני כבודו של מת אחר [עיין בש"ך יו"ד סי' שס"ג סק"ד ושו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג ומ"ש מעצמות יוסף עיי"ש ואכמ"ל].
ועפ"י מה שהתברר עד כה יוצא לנו שישנן בחפירת ופינויים בכאלה אשר לפנינו משום איסורים אלה: (א) ניוול ובזיון המתים (ב) חרדת - דין ובלבול למתים (ג) גוזל את המתים בנישולם מחזקת מקומם (ד) עירבוב עצמות מתים זב"ז (ה) גזילת מנוחת המתים מעריבותם לשכב אצל אבותם (ו) גרמא לעורר דינים על נוחי נפש (ז) גרמא לגרימת סכנתא דחיים מכמה חששות רח"ל (ח) גרמת חילול שם שמים וישראל בין או"ה, וחששא לגרימת חילולי קברות מתים בתפוצות ע"י או"ה.
הרחמן הוא יצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות ויקיצו וירננו שוכני עפר וישלח לנו גואל צדק בב"א. ידידו דוש"ת באה"ר ח"א אליעזר יהודה וולדינברג.
(כה) מיותר להזכיר ולציין כי אין לנידוננו כל שייכות למה שמובא בספר ארץ חיים יו"ד סי' שס"ד בשם הזרע אברהם אשר העובדא היתה שמספר קברות הסמוכים לביב השופכים מזיקים ליתר הקברות ע"י אי היכלת להרחיב את הביב בגללן ועי"ז הביב מתבקע והשופכין עולין ע"ג הקברות האחרות והוי בזיון וצער של ריבוי המתים שבקברות האחרות וגם לדידהו גופייהו איכא צער דאי אפשר שלא יכנסו השופכין לתוכן עיי"ש [וגם אפי' בגוונא דא יעץ הזרע אברהם שם מקודם על חיפוש דרכים אחרים לתיקון הביב אופן שלא יצטרכו לפנות עיי"ש]. וכן גם לא שייכות לנידונים שהובאו בברכי יוסף יו"ד סי' שס"ג אשר היו שקברו ברשות אחר שלא מדעת, וכמו שיראה ויוכח המעיין בדבריהם שם. מה שכל זה לא שייך כלל וכלל לנידוננו כמובן ופשוט. ועיין בדין שכונת קברות שקנו מקומן ואסור לפנותן באהלות פט"ז מ"ג ונזיר ד' ס"ד ע"ב וב"ב ד' ק"ב ע"א ורמב"ם פ"ט מה' טומאת מת, וכן מה שמבאר בזה באריכות הגאון ר"ד אופנהיים ז"ל בתשובתו הארוכה שנדפסה בסוף ספר שו"ת חות יאיר עיי"ש. והדברים ארוכים.
(כו) כמו כן ברור הדבר שאין כל מקום כלל לקבוע זהות לאומיותם של הנפטרים ע"פ סוגי הארונות אשר עצמות הנפטרים מונחים בהם וטיבם, כי אין אתנו יודע עד מה באיזה אופן בדיוק היה מקובל לקבור בזמן הקדום של לפני כאלפיים שנה, וכן על נסיבות קבורתם, וכידוע היו מובילים ארונות מתים מחו"ל ע"מ לקוברם בא"י ובמיוחד בערי הקודש ובמקומות מושב הסנהדרין אז כבטבריא ובית שערים וכדומה, כנזכר מזה בחז"ל בכמה מקומות, והיו גם מייחדים עבורם בתי קברות מיוחדים כאשר הראו כבר על כך התגליות השונות בכמה מקומות עתיקים, ובכזה הרי ברור שהיו צריכים לשים את הנפטרים בארונות מעולים ומבוצרים כנהוג גם עתה במקרים כאלה, ואלו שקבלו עליהם משימה כזאת היו בודאי נשיאי ועשירי עם, כי היה דרוש לכך הוצאות גדולות, וממילא היו אלה קוברים מתיהם בכבוד גדול בארונות משובחים וכדומה. וכן אין לקבוע מצימצום ודחיקת הארונות זע"ז. דמלבד דזה כשלעצמו אין בו עוד עד בכדי לקבוע עי"ז הזהות, הרי כידוע היו בטבריא הרבה הרוגי מלחמה שהיו נקברים במהירות בשעת החירום, וכן גם הביאו לתוכה לקבורה הרוגים ממקומות אחרים (עיין מגילה דף ו' ע"ב), באופן שלא יכלו לדקדק הרבה באופן קבורת הארונות מדוחק השעה וממגור האויב שמסביב, ועיין סמוכים לכל זה עפ"י ההלכה ביו"ד סי' שס"ב סעי' ד' וש"ך סק"ד ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ג וכתב סופר חיו"ד סי' קפ"ד עיי"ש.
(כז) גם מיותר הדבר מלבאר שאין גם כל מקום לקבוע הזהות עפ"י סיפורי מעשיות של יחידים ועפ"י דמיוני - השערות בעלמא שאין להם כל בסיס של קיימא, וכן בכל בכדומה לזה, ומה שעלינו לקבוע הוא על פי המוחזק והמקובל ביד כל מדור דור, אם ע"י מסורת אבות, ואם ע"י מחקרים ברורים ע"י המומחים לאותו דבר המוחזקים בנאמנותם, או ע"י תגליות ברורות בסימנא מילתא, ובנידוננו כידוע סמכו כל גורמים אלה את ידיהם והחליטו בבטחה כי כל השטח שמסביבת קבר הרמב"ם ועל ידו קברי ר' יוחנן בן זכאי ור' אמי ור' אסי, רב כהנא, ר' חננאל תלמיד רב, ר' מיימון ז"ל והשל"ה ז"ל. ועוד, הוא כולו בית קברות יהודי וקבורים בו קדושים וגאונים החל מתקופת הגאונים ואילך, [וכמה מוזר הדבר לבוא לדמות הנידון לדין שוקי ירושלים עשויין להתכבד כל יום, ולומר שהעצמות שמזמן הקדום כבר נרקבו והנמצאים הם של גויים, דכאשר כבר הוכחנו מתקיימות עצמות אלפי שנים, וחזקת קברים שאינם מתפנים, ונוסף לזה אין כל הוכחה ברורה לומר שעל מקום זה נקברו במאוחר עכו"ם, ולכן אין כל מקום להשערות כוזבות כאלה, או לומר שישנו בכאן בית קברות של כמה קומות ולקבוע שהתחתונים של יהודים והעליונים המה של עכו"ם, שממש מעוררות גיחוך ותימא בלבד].
וברור גם עפ"י הידוע והמקובל כי במשך הזמנים גרו בטבריא יהודים יותר מגוים וצריכים ללכת בתר רובא כדכבר הוקבע עליהם בזמנם, עיין רמ"א יו"ד סי' שע"ד סעי' ג' וש"ך שם, ואפי' בקבוע דכמחצה על מחצה דמי, ע"ש ברמ"א וש"ך, פוסק נמי החתם סופר חיו"ד סי' שמ"א דאסור לחטוטי שכבי מספיקא, ושם בנידונו היו גם כמעט סימנים מוכיחים וגלוים לתלות ולומר שהוא אינו יהודי ובכל זאת לא התיר לחטוטי עיי"ש. דוק מינה במכש"כ בכגון נידוננו שאין לעשות מזה אפילו ספיקא ולו אפילו היה מתברר בודאות ממציאות קבר עכו"ם בשטח ג"כ י"ל בכגון זה סלק זה כמי שאינו והיתר העמד על החזקה ועל הרוב שהמה יהודים, עיין בדומה לזה בשו"ת עצי חיים חיו"ד סי' ל"ז ע"ש, ובנידוננו עדיפא עוד בהרבה מנידוננו שם באשר יש לנו נוסף להרוב גם חזקה, וגדולה חזקה.
(כח) עוד זאת אוסיף להודיע בזה כי בהמשך כתיבת קונטרסי הנ"ל נתעוררה אצלי גם הבעיא של דין בית קברות אסורין בהנאה, עיין ברמב"ם בפי"ד מאבל הי"ג, וכן בנוגע לדין קבר האסור בהנאה וחילוקי דיניו, וראיתי גם מ"ש בזה בדעת כהן סי' ר"א וכן בסוף סי' ר"ב עיי"ש.
וכעת אסתייען בידן ומצאתי בע"ה בספר שו"ת שאילת דוד להגאון ר"ד פרידמן ז"ל מקארלין בקונטרס החידושים שדן בקשר לכך, הוא מבאר דעת ההג"א במו"ק סי' קכ"ו דהקבר כעין שלנו נאסר בהנאה אף במחובר דהוי כמו חפר בו בורות שיחין ומערות לע"ז דקיי"ל בע"ז ד' נ"ד ב' דבאופן זה נאסר קרקע עולם, ואחרי דיונו בבירורו של דבר זה מוסיף וכותב דכל זה איירי דוקא בפינוהו בהיתר או שפינוהו גוים באיסור ונשתקע שם בעליו מן הקבר ר"ל שכבר נמסרה הקרקע לגוים או בדינא דמלכותא או בגזילה ונתייאשו שוב להוציא מהם הקרקע אז מותר להשתמש במקום הקבר לדעת החולקים על ההג"א, אבל אם עוד ידוע שם בעליה ר"ל שזה עתה פונה הקבר שלא כדין אזי מקומו אסור בהנאה דהא הקרקע שייכה להמת ובמה יוכל זה לגזול קרקעו של זה המת, ומחמת כי עניני המת חמורים בודאי אסור בהנאה עכ"פ מדרבנן, ואם באנו לחוש לדעת ההג"א שכבר תירצתי דעתו יכול להיות שיש בזה גם איסור תורה. ע"כ.
ועפי"ז מוסיף השאילת דוד שם במעשה - רב של הוראה למעשה וז"ל: לכן נראה לי אשר בענין אשר נעשה בעירנו מאהליעוו שפינה אחד עצמות מתים במקום דאיתחזק בה"ק ישראל בודאי ובנה ע"ז המקום בית בודאי מחויב עפ"י הדין להסיר הבית מלבד אשר מחויב לקבל תשובה אשר פגע בכבוד המת ואם אפשר מחויב הנהו לחפש אחר אלו העצמות ולקוברם במקומם כי זה גוזל קרקע שקנה בדמים או בתורת מת מצוה הנ"ל בזה כתבתי, ואל יהי' זה קל בעיניך ומה גם בזמננו אשר עפ"י הרוב קונים קרקע לצורך קבורה בכסף מלא דודאי הוי גזל גמור ואין תקנה כ"א כמו שכתבתי עכ"ל.
למדנו מהנ"ל כי נוסף על כל האיסורים שפורטו בקונטרסי הנ"ז, ישנו גם איסור מוסיף וכולל של איסור הנאה ממקום הקבר, אם איסור תורה, ואם עכ"פ איסור מדרבנן, מלבד מה שיש בזה גם איסור גזל מהמתים אשר כבר הזכרנו מזה בקונטרסנו בשם המהר"ם שיק, ובבין השיטין של דברי השאילת דוד דוד /המלה: דוד כפולה/ הוזהרנו גם על האיסור החמור של פינוי קברות אפילו עצמות בלבד, ועל החיוב של קבלת תשובה על כך עם החזרת הגזילה ותיקון המעוות בהחזרת העצמות למקומם, ועד כדי כך שאפילו אם כבר עברו ובנו על המקום איזה בית מחויבים עפ"י הדין להסיר הבית, כי עניני מתים חמורים. יה"ר ויעלה כבר לרצון לפני יושב מרום להחיות מתים ברחמים רבים ויבולע המות לנצח, אמן.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
לגופו של דבר.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
כל אחד רוצה לנצח.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
כל אחד רוצה לנצח.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
יענק'ל כתב:עברתי על כל המאמר ועם כל הכבוד למר סולובייציק
הוא יצא מנקודת הנחה שהר"ד שמידל יש לו מטרה נסתרת בכל מילה ומילה והיא לבלבל ולטשטש את הקורא ולהכניס לו הנחות שאינם מוסכמות כבדרך אגב,
הנחה זו שהיא מוסכמת מראש אצלו מביאה אותו לפלפל בדבריו ולמצוא הם תילי תילין של דיוקים מגוחכים ולא רציניים.
לדוג':
הר"ד שמידל כותב והקב"ה ידריך בדרך האמת. כותב הרב המעיר מה זה, תפילה, אמונה? ואת מי ידריך, את כולנו, את התועים? עכל. מה קרה? מה מצאת כאן?!!
הרבה דיוקים יש לו על כך שהר"ד שמידל אינו נכנס להסביר כל מונח ומובאה ולהוכיח שהיא המוסכמת וכו' על אף שברור שמכתב זה לא נכתב ללמד את מי שאינו יודע דבר בענין אלא מכתב מקצועי המיועד ליודעים שאינם צריכים הקדמות ורקע.
כל הקורא יבחין שהמאמר אינו עניני ויש בו כביכול אופי מחקרי עמוד על דרכו הנכלולית כביכול של הר"ד שמידל, בלא חלילה נקיטת עמדה.
כדי להוכיח שכך הוא אהיה אני חייב גם לכתוב הערות להערותיו ואמצא מטופש שבעתיים, אבל האמת שכל קורא, ואף מי שהוא אינו בעל עמדה בפולמוס זה ואף מי שמתנגד להר"ד שמידל בחריפות, לא ימצא ידיו ורגליו נוכח גיבוב הדברים והדיוקים, ועל כולנה הנוסח כביכול מחקרי מלומד.
אבל האמת שהמאמר מאד לא אינטלגנטי, לא מקצועי ואף מטופש מה.
לשיאו מגיע הכותב שכאשר הר"ד שמידל כותב בהקשר מסויים שיש מידה של כ' אמה ומסבר אוזני הקורא וכותב כ12 מטר ועל כך מתפלא הכותב וז"ל לא זכיתי להבין מה רוצה המחבר ללמדנו בזה, לא חשתי במשהו בעייתי שמפניו יש להסיח דעתו של הקורא ואפשר שמדרכי לבו הוא להימשך אחר הפרטים הטכניים. נו באמת!!
דוקא במבוא עמד הכותב על הנקודה הנכוונה שהר"ד שמידל בא מנקודת מוצא שיש לאסור את החפירות כיון שהוא רואה בארכיאולגים מין רודפי הדת והאמונה, או שמא ברצונו לגדור גדרים רחוקים שההוא בלבד שיש לו את הסמכות לקבוע את היקפם, או כיון שהר"ד הנ"ל אינו כלל איש למשא ומתן אלא תקיף ועומד על דעתו.
[color=#FF0000]הסובייקטיביות של יענקל מעוררת בחילה.
ראשית כל, 'מר' יענקל, אתה היית יכול לפרגם להרב סולובייציק לפחות את התואר ר', ולא לכנותו 'מר'.
הלוא רק ממאמר זה אתה יכול לראות שהוא בר אוריין ומבקש אמת.
ניתן לנחש שלהרב סולובייציק אין שום עמדה או אינטרס בנושא, בשונה מגורמים אחרים - שאיני אומר מיהם אבל נסחטי ה'פרוטקשן' יודעים היטב את זהותם - שמעוניינים שההסדרים יהיו בדווקא תחת חסותם.
למעשה, מה שמתבקש זה שבויכוח כזה יאמר מר יענקלה את השגותיו כדרכה של תורה, מתוך כבוד מינימלי וידע מקסימלי בעניין זה. אך לצערנו מה שקרה כאן זה הפוך, וזה לא סוד שמרבית הצועקים והצווחים באתר הבנייה הנ"ל אינם יודעים בין ימינם לשמאלם,
ואף הת"ח שבהם - עינינו הרואות לאיזה סילופים הם מגיעים בציטוטים - ראה מה שהביא מהחת"ס ומהשגת הרב פיליפ - ולאיזה רמה הם מגיעים בנכלוליהם.
אני מציע לך יענקלה, אדרבה - עמוד עמוד וכתוב לנו בדברים ברורים היכן אתה חולק עם הרב סולובייציק. היכן לדעתך הוא טעה ומה אתה לוק עליו בשיקול הדעת.
תתייחס כמובן רק לגוף הדברים, שהרי אתה לא רוצה לבלבל ולטשטש, ונשמח לראות את רמת ידיעותיך בתורה.
אם כבר אז כבר, יואיל יענקלה גם לסבר את אוזנינו מהיכי תיתי משועבדים כל כלל ישרראל שלא לציית לפסק הגאון ר"מ שטרנבוך ולשמוע בדווקא את מה שהגה הרב [olor/c]שמידל ברוחו הקשה ביום קדים. אנחנו מאוד מכבדים אותו, והוא כמובן יכול לבנות את ביתו בטבריה או בקוממיות כיפין על גבי כיפין וכו', אך ברגע שהרוב באסיפת הרוכשים קבע את מה שקבע על רכושו, וזה בהנחיית גדולי ישראל, הרי שיתכבדו כל האחרים וישובו למאורתם.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
רבותי, כל הטענות ומענות פה הם שלא ממין הטענה. ר' דוד שמידל סבור, וטעמו ונימוקו עמו, שכיום יש להחמיר בנושא הקברים כמה שיותר, כעין מה שאמרו חז"ל ב"ד מכין וסוקלין שלא מן התורה אלא שהשעה צריכה לכך. כל ניסיון לדון פה דיון ענייני הלכתי, מחטיא את המטרה.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
רבותי!!
ראיתי את כל התגובות לדברי ונוכחתי לדעת את מה שאני יודע מזה זמן רב ובתמימותי נוטה לשכוח כל הזמן
אין דרך ואין אפשרות במחוזותינו לנהל דיון עניני ומלומד בשום תחום ובשום נושא
בכל ענין מיד מחפשים מניעים ו"לשיטתו" של האומר והכותב
כל דיון נפתח ונגמר ב: הרי הוא כזה והוא כזה הרי גיסו והרי הוא אחיינו והרי הוא עובד שם והרי והרי והרי וכו' וכו' וכו'
לגופו של דבר אפילו שזה כלל ללא רלוונטי דעתי הנחרצת והברורה בענין הקברים היא שלא כד' הר"ד שמידל
לכשעצמי אין בזה כלל ענין לגופו של דיון אבל ראיתי בדברי הכותבים לעיל שמבחינתם זו הנקודה מה אתה אוחז עם מי אתה ואיך אורחות חייך ואמונתך משפיעים על כל זה. ואלו הכלים היחידים שיש להם לדון בנושא זה ומן הסתם בכל הנושאים שעל הפרק וד"ל.
ובכל זאת אנסה לבאר את דברי. הרב סולובייציק שליט"א [!, סליחה אני לתומי כתבתי מר על מי שאיני יודעו ולא מכירו כלל], כתב מאמר שעיקרו היא להראות את דרכו של הרב שמידל בהנחלת הוראותיו בדרך מתוחכמת לציבור, זו היא מטרתו ואף הוא מקדים לדבריו שלכך נתכנסנו, לדעתי הוא ישמח בהגדרה זו כיון שזו מוכיחה שאכן קראתי והבנתי דבריו מזוית של עיון ולא של צד בענין. כמובן שלא ניתן לדון בזה בלא להכנס אגב הדיון לגופו של ענין, ולכן יש בדבריו הרבה אף לגופו של ענין ולא לגופו של אדם.
זה כמובן לגיטימי ואף ראוי לדון בענין זה וודאי מחקרי ומתקבל, כ"ז שאין בזה משום איסור לשה"ר.
[וכי אם מישהו היה מוכיח שהחפץ חיים נהג בתחכום כדי להנחיל לכלל ישאל את איסור לשה"ר או הגרי"ס את שיטת המוסר יהיה בכך משום חסרון אתמהה].
אמנם מאותו הטעם יש גם מקום להגיב על דבריו ולנתח אותם, וזה מה שאני עשיתי.
בכל מקרה אבקש את סליחתו של הרב סולבייציק אם לא הקפדתי בכבודו כראוי ופלט קולמוסי ביטוים שאין דרכם בין החכמים.
לצערי אין לפורום כאן מבחני כניסה ואין אתה יכול לבחור את חבירך.
אני מקוה שהדברים של כל דובר כאן מדברים בעד עצמם, וכל אחד ישפוט לפי מה שחננו ה' חכמה בינה ודעת.
ראיתי את כל התגובות לדברי ונוכחתי לדעת את מה שאני יודע מזה זמן רב ובתמימותי נוטה לשכוח כל הזמן
אין דרך ואין אפשרות במחוזותינו לנהל דיון עניני ומלומד בשום תחום ובשום נושא
בכל ענין מיד מחפשים מניעים ו"לשיטתו" של האומר והכותב
כל דיון נפתח ונגמר ב: הרי הוא כזה והוא כזה הרי גיסו והרי הוא אחיינו והרי הוא עובד שם והרי והרי והרי וכו' וכו' וכו'
לגופו של דבר אפילו שזה כלל ללא רלוונטי דעתי הנחרצת והברורה בענין הקברים היא שלא כד' הר"ד שמידל
לכשעצמי אין בזה כלל ענין לגופו של דיון אבל ראיתי בדברי הכותבים לעיל שמבחינתם זו הנקודה מה אתה אוחז עם מי אתה ואיך אורחות חייך ואמונתך משפיעים על כל זה. ואלו הכלים היחידים שיש להם לדון בנושא זה ומן הסתם בכל הנושאים שעל הפרק וד"ל.
ובכל זאת אנסה לבאר את דברי. הרב סולובייציק שליט"א [!, סליחה אני לתומי כתבתי מר על מי שאיני יודעו ולא מכירו כלל], כתב מאמר שעיקרו היא להראות את דרכו של הרב שמידל בהנחלת הוראותיו בדרך מתוחכמת לציבור, זו היא מטרתו ואף הוא מקדים לדבריו שלכך נתכנסנו, לדעתי הוא ישמח בהגדרה זו כיון שזו מוכיחה שאכן קראתי והבנתי דבריו מזוית של עיון ולא של צד בענין. כמובן שלא ניתן לדון בזה בלא להכנס אגב הדיון לגופו של ענין, ולכן יש בדבריו הרבה אף לגופו של ענין ולא לגופו של אדם.
זה כמובן לגיטימי ואף ראוי לדון בענין זה וודאי מחקרי ומתקבל, כ"ז שאין בזה משום איסור לשה"ר.
[וכי אם מישהו היה מוכיח שהחפץ חיים נהג בתחכום כדי להנחיל לכלל ישאל את איסור לשה"ר או הגרי"ס את שיטת המוסר יהיה בכך משום חסרון אתמהה].
אמנם מאותו הטעם יש גם מקום להגיב על דבריו ולנתח אותם, וזה מה שאני עשיתי.
בכל מקרה אבקש את סליחתו של הרב סולבייציק אם לא הקפדתי בכבודו כראוי ופלט קולמוסי ביטוים שאין דרכם בין החכמים.
לצערי אין לפורום כאן מבחני כניסה ואין אתה יכול לבחור את חבירך.
אני מקוה שהדברים של כל דובר כאן מדברים בעד עצמם, וכל אחד ישפוט לפי מה שחננו ה' חכמה בינה ודעת.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:לגופו של דבר.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
כל אחד רוצה לנצח.
רעיון מתוחכם!!
הגון?? ישר דרך???
יש לפלפל יבואו החכמים ויחכימונו!!
-
חיים שמעון
- הודעות: 138
- הצטרף: ה' דצמבר 22, 2011 1:56 am
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
אהבתי את דברי יענק'ל והגדרתו מה בא הרב סולובייצ'יק לדון
ושוב שמתי לב שהכותרת של הרב סולובייצ'יק היא
מאמר תורני פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
הרי הדברים מוכיחים את עצמם.
לגופו של ענין כמדומני שהרב סולובייצ'יק החמיר עם הרב שמידל יותר מן המדה ודקדק בדבריו כאחד מן הראשונים ותפסו על דברים של מה בכך ועל דברים של כלום.
בפרט במה שתפסו שהיה לו להסביר ולהראות שיש חולקים והרי זה ברור שהמכתב נכתב למבינים ויודעים ולא דף הסברה לציבור שאינו בענין כלל וכולי האי וכו'
מכל מקום הרב הנ"ל צודק בנקודה אחת
הרב שמידל סימן את המטרה וזאת מכח אמונתו ושיטתו, וזאת בלי שנדון כלל אם היא לגיטימית או לאו.
ושוב שמתי לב שהכותרת של הרב סולובייצ'יק היא
מאמר תורני פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
הרי הדברים מוכיחים את עצמם.
לגופו של ענין כמדומני שהרב סולובייצ'יק החמיר עם הרב שמידל יותר מן המדה ודקדק בדבריו כאחד מן הראשונים ותפסו על דברים של מה בכך ועל דברים של כלום.
בפרט במה שתפסו שהיה לו להסביר ולהראות שיש חולקים והרי זה ברור שהמכתב נכתב למבינים ויודעים ולא דף הסברה לציבור שאינו בענין כלל וכולי האי וכו'
מכל מקום הרב הנ"ל צודק בנקודה אחת
הרב שמידל סימן את המטרה וזאת מכח אמונתו ושיטתו, וזאת בלי שנדון כלל אם היא לגיטימית או לאו.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
יענק'ל כתב:מי שאמר כתב:לגופו של דבר.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
כל אחד רוצה לנצח.
רעיון מתוחכם!!
הגון?? ישר דרך???
יש לפלפל יבואו החכמים ויחכימונו!!
למה זה לא הגון ומה בעיה יש בזה, הצעתי את זה עוד כשפרשה התחילה להתגלגל ואין בזה כל בעיה, ואם לא שאנשים הולכים עם הראש בקיר והעיקר לנצח את רבי דוד שמידל שליט"א מזמן היו יוצאים מהצרה הזאת.
-
אוצר החכמה
- מנהל האתר
- הודעות: 17371
- הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
הקבלנים אינם יהודים?
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
וליתר פירוט: שיטת ר' דוד שמידל הוא כשיטת ר' גדליה ועוד תלמידי החזו"א שכל מטרת המדינה, היא להרוס ולקלקל את היהדות בכל דרך אפשרית. בהתאם לכך, כל מה שאפשר לגנוב מהם מצוה לגנוב, כי בכך שאתה גונב מהם כסף, אתה מונע מהם מלחטוא עוד. מכיון שכל מטרת הציונים היא עקירת היהדות בכל דרך אפשרית, הרי שמחוייבים לבחון את נושא חפירת הקברים במשקפת של ניסיון נוסף של הציונים לילחם ביהדות. כתוצאה משני הנתונים הקודמים (היינו שהציונים שואפים לעקור את היהדות ושמצוה להוציא מהם כמה כסף שרק אפשר), נטל ר' דוד שמידל על עצמו המלחמה נגד מגמת עקירת הדת של הציונים שבאה לידי בטוי בחפירת קברים, ובזה הוא מוצא שותפים נאמנים בחסידי סטמר ודומיהם שגם הם תומכים נלהבים במלחמה נגד הציונים, ובנוסף, ררי שאין לו לר' דוד שום בעיה לתבוע מהמדינה על צד קל שבקלים הוצאות של מליוני שקלים, כי לדעתו בזה הוא מציל מיד הארי ומיד הברדלס. בהתאם להנ"ל הוא סבור, שגם במגזר הפרטי הוא צריך להחמיר עד הסוף, בכדי שיהיה לו סכוי יותר טוב במלחמות שלו עם הציונים גם במגזר הציבורי. זהו פחות או יותר מה שקורה פה. ואידך זיל גמור.
נערך לאחרונה על ידי תוכן ב ד' נובמבר 13, 2013 8:01 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
אוצר החכמה כתב:הקבלנים אינם יהודים?
בגדול אמרתי כן להציל את אלו שלקחו משכנתאות מהבנקים וקיבלו ערבות. - ובנוגע לקבלים ידוע לי שהם לקחו משכנתא מבנק באמריקה.
גם איני יודע מה קורה במידה והקבלנים נתנו ערבויות מטעם בנק כל שהוא כאן בארץ האם יש עילה כל שהיא לבנק לתבוע אותם כאשר עשו כן בתום לב.
מאי שנא מצב שלא ניתן לבנות שם מפשיטת רגל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:לגופו של דבר.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
מה זה ניסית לארגן? עם מי דיברת? כל עו"ד מתחיל היה אומר לך שחוק המכר חל רק כשאדם חותם חוזה רכישה עם קבלן, והקבלן הגיע להקפאת הליכים.
פה זה שונה, כיון שמדובר בקבוצת רכישה ולא חתמו חוזה עם אף אדם, קנו קרקע ורוצים לבנות. אסור לך? בעיה שלך! אף אחד לא התחייב לבנות לך שם דירה.
ואף אם כן היה חל חוק המכר, הבנק לא מחוייב להשיב את כספך, הוא יכול פשוט לבנות במקום הקבלן, ואז מה תעשה? תסביר לו שאין דעתו של ר' דוד שמידל נוחה מזה?
-
מחולת המחנים
- הודעות: 3272
- הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
חיים שמעון כתב:אהבתי את דברי יענק'ל והגדרתו מה בא הרב סולובייצ'יק לדון
ושוב שמתי לב שהכותרת של הרב סולובייצ'יק היא
מאמר תורני פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
הרי הדברים מוכיחים את עצמם.
לגופו של ענין כמדומני שהרב סולובייצ'יק החמיר עם הרב שמידל יותר מן המדה ודקדק בדבריו כאחד מן הראשונים ותפסו על דברים של מה בכך ועל דברים של כלום.
בפרט במה שתפסו שהיה לו להסביר ולהראות שיש חולקים והרי זה ברור שהמכתב נכתב למבינים ויודעים ולא דף הסברה לציבור שאינו בענין כלל וכולי האי וכו'
מכל מקום הרב הנ"ל צודק בנקודה אחת
הרב שמידל סימן את המטרה וזאת מכח אמונתו ושיטתו, וזאת בלי שנדון כלל אם היא לגיטימית או לאו.
האם סילופים בחת"ס והבאת חצאי דברים מהחזו"א, הם דברים של מה בכך?
ובנוסף לזה הרב סולובייציק מוכיח היטב במאמרו שהגר"ד שמידל מסתמך בצורה ניכרת על דברי הארכיאולוגים, ולדבר זה יש השלכות רבות על כל המסתעף.
שמעתי בשם הרה"ג ר' זלמן קורן שביאר את דעתו בענין, והיא, שלפי ידיעתנו מדברי חז"ל והפוסקים מערות אלו אינן בגדר מערות קבורה, אלא מאי, על פי המדע והאריאולוגיה הוכח שמערות אלו משמשות גם לקבורת מתים, והתשובה לכך שהרי הוברר הדבר עפ"י הארכיאולוגים בעצמם שבחפירות במערות שכאלו שנמצאו ביריחו ובעוד מקומות, היו כולם קברי עכו"ם.
ישנה עוד נקודה שראוי לתת עליה את הדעת, האם דעת הגר"ד שמידל לומר שגם קברי עכו"ם אסור לפנות, ופי שראינו בכמה מקומות שנמצאו קברי עכו"ם ללא עוררין (בתי קברות מוסלמיים), ולמרות זאת השתדל הגר"ד שמידל שלא יחפרו באותם בתי קברות, האם יש לזה מקור ונימוק הלכתי?
הרב תוכן, אם טענותיו של הגר"ד שמידל לאסור את המקום אינן מהצד ההלכתי, א"כ מדוע הוא מאריך להביא במכתבו מדברי הפוסקים, בשעה שלדעתו אין לכך שום מקור הלכתי.
לא נראה לי שרבי גדליה נאדל נהג בדרך הזו.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
כמו שכבר אמרו, הר' שמידל כבר סימן את המטרה. הטיעון ההלכתי זה רק הביסוס ההלכתי להשקפת עולם שלו.
באשר לדעת ר' גדליה, אני יודע שבציבורים מסויימים העניקו לו איזו שהיא הילה של אדם רציונלי ומתקדם, ובהתאם לכך קשה לך להאמין שהוא שנא את הציונות. ברם, אנשים אלו משתמשים בר' גדליה כקולב בכדי לתלות עליו את דעותיהם, אבל האמת היא, שהוא היה אחד מהמתנגדים הכי חריפים לציונות ולכל בטוי שלה.
באשר לדעת ר' גדליה, אני יודע שבציבורים מסויימים העניקו לו איזו שהיא הילה של אדם רציונלי ומתקדם, ובהתאם לכך קשה לך להאמין שהוא שנא את הציונות. ברם, אנשים אלו משתמשים בר' גדליה כקולב בכדי לתלות עליו את דעותיהם, אבל האמת היא, שהוא היה אחד מהמתנגדים הכי חריפים לציונות ולכל בטוי שלה.
-
מחולת המחנים
- הודעות: 3272
- הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מחולת המחנים כתב:לא נראה לי שרבי גדליה נאדל נהג בדרך הזו.
התכוונתי לזה
תוכן כתב:כמו שכבר אמרו, הר' שמידל כבר סימן את המטרה. הטיעון ההלכתי זה רק הביסוס ההלכתי להשקפת עולם שלו.
נערך לאחרונה על ידי מחולת המחנים ב ד' נובמבר 13, 2013 8:38 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
אם כך, ר' גדליה בכלל לא היה זקוק לביסוס הלכתי לתמוך בהשקפת עולם שלו. הוא היה סבור שמצוה לגנוב מהציונים בכל צורה אפשרית, ואמר כן ללא נימוק הלכתי, רק בגלל שזה הדבר הנכון לעשות.
-
מחולת המחנים
- הודעות: 3272
- הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
לדעתי רבי גדליה אחז כך גם מצד ההלכה וגם מצד ההשקפה, ההיתר לגנוב מכספי המדינה החל אצלו בצד ההשקפתי בדעתו נגד הציונים, ולכן אמר שעפ"י הלכה אין איסור לגנוב אותם מצד מוכס העומד מאליו.
משא"כ בענין הקברים אני לא רואה שבשום מצב יהיה אסור עפ"י ההלכה לפנות קברי עכו"ם.
משא"כ בענין הקברים אני לא רואה שבשום מצב יהיה אסור עפ"י ההלכה לפנות קברי עכו"ם.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
תוכן כתב:ר' דוד שמידל סבור, וטעמו ונימוקו עמו, שכיום יש להחמיר בנושא הקברים כמה שיותר, כעין מה שאמרו חז"ל ב"ד מכין וסוקלין שלא מן התורה אלא שהשעה צריכה לכך.
על חשבון מי הוא סובר כך?
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:לגופו של דבר.
ביקשתי לארגן שכולם ללא יוצא מן הכלל יכריזו על הקרקע שאסור לבנות שם, ואילו כך, היה אפשר להשתמש עם חוק המכר והערבות, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעו שם, אם זה מהבנקים אם זה מהקבלנים.
אך לא מצאתי אוזן קשבת.
ואין עם מי לדבר.
כל אחד רוצה לנצח.
אם ר"מ שטרנבוך, לדוגמא, סבור שמותר לבנות שם, אין לו שום היתר שבעולם להכריז שאסור!
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
ארזי ביתר כתב:תוכן כתב:ר' דוד שמידל סבור, וטעמו ונימוקו עמו, שכיום יש להחמיר בנושא הקברים כמה שיותר, כעין מה שאמרו חז"ל ב"ד מכין וסוקלין שלא מן התורה אלא שהשעה צריכה לכך.
על חשבון מי הוא סובר כך?
הוא סבור שבעיקר הוא נלחם בזה נגד הציונים, וגם שומרי תורה ומצוות צריכים להצטרף למלחמה זו.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
תוכן כתב:וליתר פירוט: שיטת ר' דוד שמידל הוא כשיטת ר' גדליה ועוד תלמידי החזו"א שכל מטרת המדינה, היא להרוס ולקלקל את היהדות בכל דרך אפשרית. בהתאם לכך, כל מה שאפשר לגנוב מהם מצוה לגנוב, כי בכך שאתה גונב מהם כסף, אתה מונע מהם מלחטוא עוד. מכיון שכל מטרת הציונים היא עקירת היהדות בכל דרך אפשרית, הרי שמחוייבים לבחון את נושא חפירת הקברים במשקפת של ניסיון נוסף של הציונים לילחם ביהדות. כתוצאה משני הנתונים הקודמים (היינו שהציונים שואפים לעקור את היהדות ושמצוה להוציא מהם כמה כסף שרק אפשר), נטל ר' דוד שמידל על עצמו המלחמה נגד מגמת עקירת הדת של הציונים שבאה לידי בטוי בחפירת קברים, ובזה הוא מוצא שותפים נאמנים בחסידי סטמר ודומיהם שגם הם תומכים נלהבים במלחמה נגד הציונים, ובנוסף, ררי שאין לו לר' דוד שום בעיה לתבוע מהמדינה על צד קל שבקלים הוצאות של מליוני שקלים, כי לדעתו בזה הוא מציל מיד הארי ומיד הברדלס. בהתאם להנ"ל הוא סבור, שגם במגזר הפרטי הוא צריך להחמיר עד הסוף, בכדי שיהיה לו סכוי יותר טוב במלחמות שלו עם הציונים גם במגזר הציבורי. זהו פחות או יותר מה שקורה פה. ואידך זיל גמור.
אכן מקרקעי ישראל סוחט הרבה מכל מגרש שנותנים למכרז, וכסף של מקרקעי ישראל הולך לגוש שמצער שומרי תורה ומצוות, ועל כן מן הדין להוציא גם לטובת יהודים שומרי תורה ומצוות, וכמובן מדלת אחורית...
והשאלה היא כאן שהקונים הם שומרי תורה ומצוות אז הם רוצים להחזיק הכסף לעצמם...
ובזה אפ"ל תלוי מחלוקת ממשיכי מורשת התנאים.
-
מחולת המחנים
- הודעות: 3272
- הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
אתה רוצה להוציא כספים ממנהל מקרקעי ישראל, בסדר גמור, אבל מה עם איסור הנאה מהמתים?
-
אליהו סולובציק
- הודעות: 23
- הצטרף: ג' נובמבר 12, 2013 10:55 pm
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
תודה למגיבים, הלא זוהי הסיבה שהעליתי את המאמר לכאן.
למי שאמר
הנושא בהע' 41 הוא העובדה שהמחבר מעמיד את הדיון על הקבר, ובאופן זה הניסוח של הדיון הוא האם "פקעו הדינים". אילו היה מעמיד את השאלה על הרקב, השאלה הייתה האם יש או אין.
ליענקל:
אכן נקודת ההנחה שלי הייתה והיא עדיין כך, שהכתיבה של הגרד"ש היא מחושבת להפליא. הוא לא זורם בכתיבתו.
גם הביטוי "ידריך בדרך האמת" הכוונה לדעתי, ידריך לאחרים, כי אני כבר שם.
גם ההתייחסות ל12 מטר, היא חשובה בעיני, כי מפליטות קולמוס אפשר ללמוד הרבה על אופיו של אדם. הידיעה על אדם שהוא טיפוס שמתמקד בפרטים, יש לו חשיבות גדולה כדי לדעת דרכי חשיבה שלו בכלל. זה נושא ארוך ויש לנקוט בו זהירות יתירה ולא רציתי להיכנס לזה.
מחולת המחניים:
כוונתי הייתה שהמחבר לא מוכן להסתכן ולהכריז שאם ימצאו מת ראשו בין ברכיו, תותר החפירה. בגלל שיש בזה הרבה שטח אפור. והמחבר לשיטתו שלא אוהב שטח אפור, אם בגלל אופיו, ואם בגלל השקפתו במאבק הציבורי.
יענקל:
על מטרת הכתיבה שלי קשה לי לענות, כי זה שאלה פסיכולוגית אישית.
אוכל לדבר על מה המאמר מטיף, וזה על שקיפות בויכוח תורני-הלכתי-השקפתי- ציבורי.
תוכן:
יש חשיבות גדולה להעלות על הכתב את שיטת תלמידי חזו"א, כי בעוד דור או שנים הכל יישכח ויתחילו ויכוחים אין סופיים על מה שהיה.
ושוב תודה לכולם
אליהו
למי שאמר
הנושא בהע' 41 הוא העובדה שהמחבר מעמיד את הדיון על הקבר, ובאופן זה הניסוח של הדיון הוא האם "פקעו הדינים". אילו היה מעמיד את השאלה על הרקב, השאלה הייתה האם יש או אין.
ליענקל:
אכן נקודת ההנחה שלי הייתה והיא עדיין כך, שהכתיבה של הגרד"ש היא מחושבת להפליא. הוא לא זורם בכתיבתו.
גם הביטוי "ידריך בדרך האמת" הכוונה לדעתי, ידריך לאחרים, כי אני כבר שם.
גם ההתייחסות ל12 מטר, היא חשובה בעיני, כי מפליטות קולמוס אפשר ללמוד הרבה על אופיו של אדם. הידיעה על אדם שהוא טיפוס שמתמקד בפרטים, יש לו חשיבות גדולה כדי לדעת דרכי חשיבה שלו בכלל. זה נושא ארוך ויש לנקוט בו זהירות יתירה ולא רציתי להיכנס לזה.
מחולת המחניים:
כוונתי הייתה שהמחבר לא מוכן להסתכן ולהכריז שאם ימצאו מת ראשו בין ברכיו, תותר החפירה. בגלל שיש בזה הרבה שטח אפור. והמחבר לשיטתו שלא אוהב שטח אפור, אם בגלל אופיו, ואם בגלל השקפתו במאבק הציבורי.
יענקל:
על מטרת הכתיבה שלי קשה לי לענות, כי זה שאלה פסיכולוגית אישית.
אוכל לדבר על מה המאמר מטיף, וזה על שקיפות בויכוח תורני-הלכתי-השקפתי- ציבורי.
תוכן:
יש חשיבות גדולה להעלות על הכתב את שיטת תלמידי חזו"א, כי בעוד דור או שנים הכל יישכח ויתחילו ויכוחים אין סופיים על מה שהיה.
ושוב תודה לכולם
אליהו
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
שמחה עולה בליבי (כוונתי להרגשה המבוטאת בד"כ בלשון המדינה המושחתת ב"אני גאה") להיות חבר בפורום הנפלא הזה שבו אפשר להתפלמס בנושאים רגישים וטעונים תוך שמירה על כבוד הדדי ועל רמה בוגרת רצינית ואחראית.
עם זאת, אינני יכול להתאפק מלהביא כאן את הבדיחה שעשתה לה כנפיים בענין הזה, כי כוונתי ל'נקודה' שבה ולא למצחיק שבה.
אחד ראה את חברו הכהן משתתף בהפגנה בבית שמש. שאלו "מה לכהן בבית הקברות? הלא ממה נפשך וכו'". ענהו הכהן: הלכה'דיג הצדק עם הראב"ד אבל השקפה'דיג הצדק עם ר' דוד שמידל....
עם זאת, אינני יכול להתאפק מלהביא כאן את הבדיחה שעשתה לה כנפיים בענין הזה, כי כוונתי ל'נקודה' שבה ולא למצחיק שבה.
אחד ראה את חברו הכהן משתתף בהפגנה בבית שמש. שאלו "מה לכהן בבית הקברות? הלא ממה נפשך וכו'". ענהו הכהן: הלכה'דיג הצדק עם הראב"ד אבל השקפה'דיג הצדק עם ר' דוד שמידל....
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
בן החבורה כתב:שמחה עולה בליבי (כוונתי להרגשה המבוטאת בד"כ בלשון המדינה המושחתת ב"אני גאה") להיות חבר בפורום הנפלא הזה שבו אפשר להתפלמס בנושאים רגישים וטעונים תוך שמירה על כבוד הדדי ועל רמה בוגרת רצינית ואחראית.
עם זאת, אינני יכול להתאפק מלהביא כאן את הבדיחה שעשתה לה כנפיים בענין הזה, כי כוונתי ל'נקודה' שבה ולא למצחיק שבה.
אחד ראה את חברו הכהן משתתף בהפגנה בבית שמש. שאלו "מה לכהן בבית הקברות? הלא ממה נפשך וכו'". ענהו הכהן: הלכה'דיג הצדק עם הראב"ד אבל השקפה'דיג הצדק עם ר' דוד שמידל....
viewtopic.php?f=7&t=15828#p148754
כבר קדמך א"ס
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
ממש מצחיק שזה הטענה של סולובייצ'יק נגד רד"ש שהוא מתלמידי החזון איש
אלו שלוקחים כסף מהמדינה אין להם שום היתר הלכתי וזה רק פוליטי וזה בדיוק כמו שרד"ש לא מתחשב בכסף של הרוכשים? מדהים!
אלו שלוקחים כסף מהמדינה אין להם שום היתר הלכתי וזה רק פוליטי וזה בדיוק כמו שרד"ש לא מתחשב בכסף של הרוכשים? מדהים!
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מחולת המחנים כתב:ישנה עוד נקודה שראוי לתת עליה את הדעת, האם דעת הגר"ד שמידל לומר שגם קברי עכו"ם אסור לפנות, וכפי שראינו בכמה מקומות שנמצאו קברי עכו"ם ללא עוררין (בתי קברות מוסלמיים), ולמרות זאת השתדל הגר"ד שמידל שלא יחפרו באותם בתי קברות, האם יש לזה מקור ונימוק הלכתי?
[/size]
מחולת המחנים כתב:משא"כ בענין הקברים אני לא רואה שבשום מצב יהיה אסור עפ"י ההלכה לפנות קברי עכו"ם.
לא הבנתי, למה חייב להיות שהטיעון הוא רק סביב נקודת ההלכה? האם אין מקום להבין שכאשר יחפרו קברי עכו"ם ואין פוצה פה, יבואו מחר לחפור את קברי אבותינו? יש כאלו שכשאר הדבר מגיע אליהם הם מיד נזעקים שע"פ הלכה וכו', ישנם עוד שיקולים ענייניים שחייבים לדון בהם ולראות את העתיד כענין איזהו חכם וכו' וזאת מעבר לנקודת ההלכה, וזה בכל תחום וענין בפרט בנושאים שבציבור וענייני עמידה מול הממשל וכו', ופה פתאום כולם נעשו למדנים על גבו של הגרד"ש? הוא נולד היום? פתאום כל אלו יודעים הלכה? ולא מגיעים לקרסוליו של הגאון שליט"א בדקדוק הלכה (אני לא מדבר על רבנים שפסקו אחרת, וזה ענין שלהם גרידא לדון בנושא ולהכריע כ"א לפי דעתו), אך חשוב לדעת שהנושא כאן אינו שייך אך ורק לנקודת ההלכה בדוקא, ויש לשקול אותו בכל צדדיו והשלכותיו העתדיות, וכל זאת גם בזמן שישנם פתרונות לבעיות הספצפיות שבמתחם המדובר.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
אם זה לא הלכה נטו, שזה שייך רק לפוסקי הדור, א"כ זה שייך לכל מנהיגי הדור ואכמ"ל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
בן החבורה כתב:אם זה לא הלכה נטו, שזה שייך רק לפוסקי הדור, א"כ זה שייך לכל מנהיגי הדור ואכמ"ל.
שום ענין ציבורי ככל שיהיה אינו שייך אלא למנהיגי הדור וגדולי הפוסקים, שאם לנגד עיניהם עומד רק נקודת ההלכה ללא שיקולים נוספים שכמובן אינם נוגדים את ההלכה! (עוד מעט יגידו שכתבתי שלא להתייחס להלכה...), אז א"א להנהיג את הציבור כלל, בכל הכרעה חייב לבוא בשיקול דעת כל ההשלכות!
הדברים מחודשים?
אני לא נכנס לדון לגופו של ענין מה הם השיקולים וההשלכות בנידון דידן, ולא מביע שום צד בענין, רק כואב לי הזלזול המחפיר בהגרד"ש כאילו מדובר בעוד איזה סיקריק (מקוה שכתבתי נכון) שחובב אקשן, כפי שנובע מהשורות של המאוכזבים ממנו הנ"ל. צריך להבין שהמניעים אינם 'קנאות עיוורת' כפי שתולים בו ח"ו ועפ"ל! יש עוד שיקולים, וכל אלו עומדים למולם של החכמים יושבי על מדין, ובכללם הגרד"ש שהוסמך לכך ע"י רבים מגדולי הדור, בלי לפגוע בסמכותם של אחרים שישבו על המדוכה, כ"א לפי שיקולי דעתו יורה וידין.
ביטויים כמו כה"ג שהגיע ל80 ועוד כיו"ב, היו צריכים להמחק אל אתר מהאשכול, כולל הניק שמאחוריהם.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
איש רגיל כתב:מה זה ניסית לארגן? עם מי דיברת? כל עו"ד מתחיל היה אומר לך שחוק המכר חל רק כשאדם חותם חוזה רכישה עם קבלן, והקבלן הגיע להקפאת הליכים.
פה זה שונה, כיון שמדובר בקבוצת רכישה ולא חתמו חוזה עם אף אדם, קנו קרקע ורוצים לבנות. אסור לך? בעיה שלך! אף אחד לא התחייב לבנות לך שם דירה.
ואף אם כן היה חל חוק המכר, הבנק לא מחוייב להשיב את כספך, הוא יכול פשוט לבנות במקום הקבלן, ואז מה תעשה? תסביר לו שאין דעתו של ר' דוד שמידל נוחה מזה?
דיברתי בעיקר על אלו שנטלו משכנתא לרכישת המגרש, כאשר בדרך כלל יש בה מרכיב של ביטוח מבנה. - אמנם אין (עדיין) בקבוצת רכישה חוק מכר, אך חובה על הבנק המלווה לבדוק פרמטרים שונים לעומק ולא לשחרר כסף ללא כל פיקוח. – עליהם לבדוק מצב זכויות הקרקע, זהות קבלני הביצוע, וותק וניסיון של המארגנים ועוד. - והדברים מפורסמים שהייתה רשומה בטאבו הערת אזהרה לטובת רשות העתיקות. וכנראה משהו התרשל או שהיה כאן שיטת הסמוך.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:איש רגיל כתב:מה זה ניסית לארגן? עם מי דיברת? כל עו"ד מתחיל היה אומר לך שחוק המכר חל רק כשאדם חותם חוזה רכישה עם קבלן, והקבלן הגיע להקפאת הליכים.
פה זה שונה, כיון שמדובר בקבוצת רכישה ולא חתמו חוזה עם אף אדם, קנו קרקע ורוצים לבנות. אסור לך? בעיה שלך! אף אחד לא התחייב לבנות לך שם דירה.
ואף אם כן היה חל חוק המכר, הבנק לא מחוייב להשיב את כספך, הוא יכול פשוט לבנות במקום הקבלן, ואז מה תעשה? תסביר לו שאין דעתו של ר' דוד שמידל נוחה מזה?
דיברתי בעיקר על אלו שנטלו משכנתא לרכישת המגרש, כאשר בדרך כלל יש בה מרכיב של ביטוח מבנה. - אמנם אין (עדיין) בקבוצת רכישה חוק מכר, אך חובה על הבנק המלווה לבדוק פרמטרים שונים לעומק ולא לשחרר כסף ללא כל פיקוח. – עליהם לבדוק מצב זכויות הקרקע, זהות קבלני הביצוע, וותק וניסיון של המארגנים ועוד. - והדברים מפורסמים שהייתה רשומה בטאבו הערת אזהרה לטובת רשות העתיקות. וכנראה משהו התרשל או שהיה כאן שיטת הסמוך.
דיברת על חוק המכר, אולי התכוונת על משכנתא של המגרש....
אך שוב אתה טועה, אין משכנתאות על קניית מגרשים, יש משכנתאות לבניה על מגרש שהוא כבר בבעלותך, אך את המגרש קונים בהון עצמי. אמנם ניתן ללוות מהבנק לצורך ההון העצמי, אך אין זה משכנתא ואין לה ביטוח מבנה.
ובכלל, ביטוח מבנה מכסה רעידות אדמה וכד', ולא איסור דתי על בניה במקום.
אף אם מישהו התרשל בבדיקת המצב קודם הרכישה [וכנראה שכך היה], אין לזה קשר לרעיון ההזוי שהעלית שיפסקו לאיסור את המותר ועי"כ יקבלו ממישהו את הכסף.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
איש רגיל חבל שאתה מקשקש בדברים שאין לך בהם כל מושג – אמנם אין עדיין חוק מכר בקבוצת רכישה, אך בתי המשפט מחמירים מאוד עם בנקים שהתרשלו, כאשר כבר בשנת 2010 ביקשו שר השיכון והמפקח על הבנקים לסדר חוק מכר גם לגבי קבוצת רכישה וראה קישור.
בתוך עמי אנוכי יושבת ורובם ככולם לקחו משכנתא גם על רכישת המגרש. על רכישת המגרש ישנו ביטוח דירה. ומה כלול בביטוח דירה יקבע בית המשפט ולא איש רגיל. – במידה ולא עשו ביטוח דירה אשר בהחלט יתכן ומכסה גם סיפור כזה בית המשפט יקבע על מי לשאת בנטל.
יש כאן המון כייסים מדוע ניתן לתבוע את הבנקים ואם אמרתי שביררתי את העניין אז ביררתי.
הזוי זה מה שכתבת אצל העימוד של שלמת חיים וחבל שאתה מרגיז אותי על הבוקר.
הפרת התחייבות הבנק להעמדת אשראי במסגרת ליווי בנקאי
http://www.blog.lawguide.co.il/showarticle.asp?a=6225
אחריות בנק מלווה פרויקט בניה כלפי הרוכשים
http://www.mabakara.co.il/artical_9029.htm
אטיאס נסדיר את תחום קבוצת הרכישה.
http://www.calcalist.co.il/real_estate/ ... 40,00.html
---
ואני אומר לך חד משמעי הסיפור הזה ייגמר בבית המשפט. ולא במאמר כזה ואחר - אני דוחף לכך בגיבוי הרבנים - ואתה עוד כנראה ילדון
הייתי מביא לך עוד קישורים שבית המשפט פסק לטובת הרוכשים בקבוצת רכישה כעין במקרה דינן אך לא מדובר באתרים נקיים.
---
קצת היגיון. איך זה ששילמו מחיר באדמה עבור הקרקע, ומה חשבו הבנקים כאשר ראו הערת הזהרה מטעם רשות העתיקות ומדוע כל זה לא הדליק להם נורה אדומה - הייתה כאן כאן הפקרות מצד הבנקים כלפי הרוכשים, העלמת עין מכוונת, והם עלולים לתת על כך את הדין.
אין כאן שום מגמה לתבוע אנשים חרדים וכבר דובר גם איתם אנו חותרים לתבוע את הבנקים ותו לא.
ואקווה שבזה סיימתי.
---
לא הייתי מאריך כל כך - אך שמתי לב שאתה שש עלי קרב ואינך מרפה ולכן גיליתי לך טפח מהנעשה מאחורי הקלעים.
בתוך עמי אנוכי יושבת ורובם ככולם לקחו משכנתא גם על רכישת המגרש. על רכישת המגרש ישנו ביטוח דירה. ומה כלול בביטוח דירה יקבע בית המשפט ולא איש רגיל. – במידה ולא עשו ביטוח דירה אשר בהחלט יתכן ומכסה גם סיפור כזה בית המשפט יקבע על מי לשאת בנטל.
יש כאן המון כייסים מדוע ניתן לתבוע את הבנקים ואם אמרתי שביררתי את העניין אז ביררתי.
הזוי זה מה שכתבת אצל העימוד של שלמת חיים וחבל שאתה מרגיז אותי על הבוקר.
הפרת התחייבות הבנק להעמדת אשראי במסגרת ליווי בנקאי
http://www.blog.lawguide.co.il/showarticle.asp?a=6225
אחריות בנק מלווה פרויקט בניה כלפי הרוכשים
http://www.mabakara.co.il/artical_9029.htm
אטיאס נסדיר את תחום קבוצת הרכישה.
http://www.calcalist.co.il/real_estate/ ... 40,00.html
---
ואני אומר לך חד משמעי הסיפור הזה ייגמר בבית המשפט. ולא במאמר כזה ואחר - אני דוחף לכך בגיבוי הרבנים - ואתה עוד כנראה ילדון
הייתי מביא לך עוד קישורים שבית המשפט פסק לטובת הרוכשים בקבוצת רכישה כעין במקרה דינן אך לא מדובר באתרים נקיים.
---
קצת היגיון. איך זה ששילמו מחיר באדמה עבור הקרקע, ומה חשבו הבנקים כאשר ראו הערת הזהרה מטעם רשות העתיקות ומדוע כל זה לא הדליק להם נורה אדומה - הייתה כאן כאן הפקרות מצד הבנקים כלפי הרוכשים, העלמת עין מכוונת, והם עלולים לתת על כך את הדין.
אין כאן שום מגמה לתבוע אנשים חרדים וכבר דובר גם איתם אנו חותרים לתבוע את הבנקים ותו לא.
ואקווה שבזה סיימתי.
---
לא הייתי מאריך כל כך - אך שמתי לב שאתה שש עלי קרב ואינך מרפה ולכן גיליתי לך טפח מהנעשה מאחורי הקלעים.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
לתשומת לבך גם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מתיר רק מפני הפסד הרוכשים.
וראה בקטע זה מה שכתב בעל הציץ אליעזר שאינו חשוד בעיני כקנאי.
---
(יד) גם זאת נמצאנו למדים מתוך דברי הח"ס בח"ו סי' ל"ז הנ"ז שצריכים לחוש מאד בפעולת פינויי מתים לבל יתחלל שם שמים וישראל בין או"ה ומשום כך כותב שם דגם במקום דמותר לפנות מדינא יש לשקול הרבה פן יאמרו או"ה התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון (בעל פרשת מרדכי) פינו מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים, ואם כן הוא כבודו להיות במקומו מונח עיי"ש, וכן העלו לחוש לכזאת בספר שו"ת ויען אברהם סי' כ"ח, בהטעימו דאיככה נוכל להמציא היתר לחטוט אפי' עצם א' של מת ישראל, כי יודע לעיני הכל בגוים לעינינו כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ופרצה קוראה להוציא מחשבתם לפנות מתים ממקום למקום לפועל בסיבתנו ח"ו ע"ש בדבריו הנוקבים בזה. ודון מהם לכגון נידוננו לחוש לחילול שם שמים וישראל בין או"ה וחששה להוראת היתר לגרימת חילולי קברות מתים ע"י או"ה ובפרט בארצות האויב. וד"ל.
---
איך נפצח פה לטעון טענה כל שהוא במידה ויתבצע בשום מקום חיטוטי שכבי כאשר החרדים לדבר השם אינם חוששים.
וראה בקטע זה מה שכתב בעל הציץ אליעזר שאינו חשוד בעיני כקנאי.
---
(יד) גם זאת נמצאנו למדים מתוך דברי הח"ס בח"ו סי' ל"ז הנ"ז שצריכים לחוש מאד בפעולת פינויי מתים לבל יתחלל שם שמים וישראל בין או"ה ומשום כך כותב שם דגם במקום דמותר לפנות מדינא יש לשקול הרבה פן יאמרו או"ה התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון (בעל פרשת מרדכי) פינו מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים, ואם כן הוא כבודו להיות במקומו מונח עיי"ש, וכן העלו לחוש לכזאת בספר שו"ת ויען אברהם סי' כ"ח, בהטעימו דאיככה נוכל להמציא היתר לחטוט אפי' עצם א' של מת ישראל, כי יודע לעיני הכל בגוים לעינינו כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ופרצה קוראה להוציא מחשבתם לפנות מתים ממקום למקום לפועל בסיבתנו ח"ו ע"ש בדבריו הנוקבים בזה. ודון מהם לכגון נידוננו לחוש לחילול שם שמים וישראל בין או"ה וחששה להוראת היתר לגרימת חילולי קברות מתים ע"י או"ה ובפרט בארצות האויב. וד"ל.
---
איך נפצח פה לטעון טענה כל שהוא במידה ויתבצע בשום מקום חיטוטי שכבי כאשר החרדים לדבר השם אינם חוששים.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:איש רגיל חבל שאתה מקשקש בדברים שאין לך בהם כל מושג – אמנם אין עדיין חוק מכר בקבוצת רכישה, אך בתי המשפט מחמירים מאוד עם בנקים שהתרשלו, כאשר כבר בשנת 2010 ביקשו שר השיכון והמפקח על הבנקים לסדר חוק מכר גם לגבי קבוצת רכישה וראה קישור.
בתוך עמי אנוכי יושבת ורובם ככולם לקחו משכנתא גם על רכישת המגרש. על רכישת המגרש ישנו ביטוח דירה. ומה כלול בביטוח דירה יקבע בית המשפט ולא איש רגיל. – במידה ולא עשו ביטוח דירה אשר בהחלט יתכן ומכסה גם סיפור כזה בית המשפט יקבע על מי לשאת בנטל.
יש כאן המון כייסים מדוע ניתן לתבוע את הבנקים ואם אמרתי שביררתי את העניין אז ביררתי.
הזוי זה מה שכתבת אצל העימוד של שלמת חיים וחבל שאתה מרגיז אותי על הבוקר.
הפרת התחייבות הבנק להעמדת אשראי במסגרת ליווי בנקאי
http://www.blog.lawguide.co.il/showarticle.asp?a=6225
אחריות בנק מלווה פרויקט בניה כלפי הרוכשים
http://www.mabakara.co.il/artical_9029.htm
אטיאס נסדיר את תחום קבוצת הרכישה.
http://www.calcalist.co.il/real_estate/ ... 40,00.html
---
ואני אומר לך חד משמעי הסיפור הזה ייגמר בבית המשפט. ולא במאמר כזה ואחר - אני דוחף לכך בגיבוי הרבנים - ואתה עוד כנראה ילדון
הייתי מביא לך עוד קישורים שבית המשפט פסק לטובת הרוכשים בקבוצת רכישה כעין במקרה דינן אך לא מדובר באתרים נקיים.
ראשית, בוקר טוב, תודה על המחמאות, ואני מתנצל שגרמתי לך להתרגז על הבוקר.
יש לי הרגשה שיש כאן איזה בלבול. מה שנקרא בנק מלווה אינו נגזר מלשון 'הלוואה', אלא מלשון 'ליווי', הוא אינו נותן את המשכנתאות*, אלא שומר על כספי הרוכשים ומעמיד אשראי לקבלן. כל זה לא קיים בקבוצת רכישה, כיון שחוק המכר לא חל על מקרה כזה. ואכן ישנם קריאות להרחיב את החוק, אך כל עוד הוא לא הורחב הוא נשאר רזה. משכך, אין עילה לתבוע שום בנק, כיון שאין בנק מלווה בפרוייקט זה.
אולי מה שאתה טוען, זה לתבוע את ביטוח המשכנתא, אך גם בזה נפלה שגגה, כיון שכפי שכבר כתבתי, אין משכנתא על רכישת מגרש למגורים, ובודאי שלא קודם קבלת היתר בניה, ואם לקחו הלוואות זה לא היה בגדר משכנתא אלא הלואה רגילה, ובה אין כידוע ביטוח מבנה, כיון שאין שום קשר למבנה ספציפי.
נניח שאתה צודק והיתה משכנתא. בביטוח מבנה שאני עשיתי לצורך המשכנתא חישבו רק את ערך הכינון, היינו כמה יעלה לבנות את הבנין מחדש במקרה של רעידת אדמה וכד', אך לא את ערך הקרקע. על קרקע אין ביטוח כיון שאינה יכולה להינזק, כך שלא ברור את מה ביטחו בביטוח המבנה אף אם היתה משכנתא.
כל הקישורים מהאתרים חסומים לי, אך מהכותרות נראה שלא דקת מספיק, והעתקת את כל התוצאות מגוגל, הקשורות יותר והקשורות פחות. א. "הפרת התחייבות הבנק להעמדת אשראי במסגרת ליווי בנקאי", זה כמובן באופן שהיה ליווי בנקאי (משום שחוק המכר חייב), והיתה התחייבות של הבנק כלפי הקבלן להעמיד לו אשראי. פה גם אתה מודה שאין ליווי בנקאי, אלא שאת רוצה לתבוע את הביטוח משכנתא [אם ישנו], לא כ"כ קשור. ב. "אחריות בנק מלווה פרויקט בניה כלפי הרוכשים", שוב מדובר במקרה בו יש ליווי בנקאי, משא"כ אצלנו שרק ישנם קריאות להרחיב את חוק המכר גם על קבוצות רכישה. ג. "אטיאס נסדיר את תחום קבוצת הרכישה", מול קישור זה נסתתמו טענותי, אם שר השיכון לשעבר אמר בעצמו שהוא יסדיר את תחום קבוצות הרכישה, אכן צודק כבודו שר' משה שטרנבוך ור' מנדל שפרן [המלווה את גבעת ירושלים] צריכים להכריז שהדבר אסור, על אף שלדעתם הדבר מותר. ומה לגבי הכסף? מה הבעיה, שילכו לבנק/ביטוח ויראו להם שאטיאס כבר מזמן אמר שצריך להסדיר את תחום קבוצות הרכישה.
* אם כי עדיף לקחת משכנתא מאותו בנק שנתן את הליווי מטעמים אחרים. ואכמ"ל.
Re: מאמר תורני-פולמוסי על הגאון רבי דוד שמידל
מי שאמר כתב:לתשומת לבך גם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מתיר רק מפני הפסד הרוכשים.
וראה בקטע זה מה שכתב בעל הציץ אליעזר שאינו חשוד בעיני כקנאי.
---
(יד) גם זאת נמצאנו למדים מתוך דברי הח"ס בח"ו סי' ל"ז הנ"ז שצריכים לחוש מאד בפעולת פינויי מתים לבל יתחלל שם שמים וישראל בין או"ה ומשום כך כותב שם דגם במקום דמותר לפנות מדינא יש לשקול הרבה פן יאמרו או"ה התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון (בעל פרשת מרדכי) פינו מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים, ואם כן הוא כבודו להיות במקומו מונח עיי"ש, וכן העלו לחוש לכזאת בספר שו"ת ויען אברהם סי' כ"ח, בהטעימו דאיככה נוכל להמציא היתר לחטוט אפי' עצם א' של מת ישראל, כי יודע לעיני הכל בגוים לעינינו כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ופרצה קוראה להוציא מחשבתם לפנות מתים ממקום למקום לפועל בסיבתנו ח"ו ע"ש בדבריו הנוקבים בזה. ודון מהם לכגון נידוננו לחוש לחילול שם שמים וישראל בין או"ה וחששה להוראת היתר לגרימת חילולי קברות מתים ע"י או"ה ובפרט בארצות האויב. וד"ל.
---
איך נפצח פה לטעון טענה כל שהוא במידה ויתבצע בשום מקום חיטוטי שכבי כאשר החרדים לדבר השם אינם חוששים.
א. הציץ אליעזר מדבר על קברי ישראל. לדעת ר' משה שטרנבוך פה מדובר על קברי עכו"ם.
ב. אתה מצפה מכל אחד מהרוכשים שיפסיד כ300,000 ש"ח בשביל החשש מפני הגויים, זה צריך להיות עניין ציבורי, ולא עניין פרטי שלהם.
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 506 אורחים