נס השמן דחנוכה התחיל אצל יעקב אבינו

[שבטיישראל]

הכין (במדרש ?) מובא שפך השמן הטהור שמצאו בביהמ"ק בימי החשמונאים הוא מאותן פכין קטנים שיעקב אבינו שכח וחזר עליהם ?

[יאיר]

ילקוט ראובני

[שבטיישראל]

ייש"כ

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/51891_244 ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/85094_86_ ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/153035_42 ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/153035_42 ... 122011.asp
אך בילקוט עצמו מצאתי רק זה:
http://www.otzar.org/aspcrops/17455_294 ... 122011.asp
ועדיין צריך מקור דאתה ביקשת על פכין קטנים ולא על השמן שיצק על המצבה.


וממה שכתב החכם השלם ר' דב קוק שליט"א "הובא בספרים" משמע דאינו מדרש (וכן לא נמצא בחיפוש).
http://www.otzar.org/aspcrops/22896_48_ ... 122011.asp
ונראה שזה המקור:
http://www.otzar.org/aspcrops/102305_36 ... 122011.asp
עוד:
["אמר הקב"ה ליעקב אתה נתת נפשך על פכים קטנים בשבילי, חייך אשלם לבניך בפך קטן של חשמונאי. וזו פליאה גדולה, הקשר בין פכו של יעקב לפך השמן בבית שני.
ופך שמן זה מוזכר פעם נוספת בשייכות לחשמונאים, בהקדמה לספר התלמוד, הביא בשם הש"ך על התורה, שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו הוא אותו פך שמן שנתגלה לבני החשמונאים, והדברים מופלאים"].

צידה לדרך בראשית לב כה בשם המהרש"ל:
"א"נ לכך אמר פכים קטנים לפי שמצינו שהקב"ה אמר לו ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך אשלם לבניך לבני חשמונאי שנעשה נס ע"י פך קטן והיכן מצינו שיעקב מסר נפשו על פך קטן, אלא ודאי הכא לפי שנאמר כבר "ויעבר את כל אשר לו" ולמה "ויותר יעקב לבדו" כיון פך קטן של שמן שהיה רוצה לנסך גבי המצבה בבית אל וזה שהיה שכוח וחזר עליו לפי שאינו שלו אלא של הקב"ה לנסך עכ"ל".

[אברהם]

אך בילקוט עצמו מצאתי רק זה:
http://www.otzar.org/aspcrops/17455_294 ... 122011.asp
ועדיין צריך מקור דאתה ביקשת על פכין קטנים ולא על השמן שיצק על המצבה.

ר' יאיר

בילקוט שם כותב דבריו על הכתוב ויותר יעקב לבדו ודרשי' לכדו, ומהיכן היה לו זה הכד וכו'.
זהו בעצם אותה דרשת פכים קטנים, שחזר בשביל כדו שנשאר שם.

[יאיר]

אבל לא מוזכר שם פך השמן שהיה בימי החשמונאים.

הכין מובא שפך השמן הטהור שמצאו בביהמ"ק בימי החשמונאים הוא מאותן פכין קטנים שיעקב אבינו שכח וחזר עליהם ?

דמה שמופיע שם הוא שהפכים קטנים היינו הכד שמצא מתחת לראשותיו שיצק שמנו על המצבה.

[יורם נ.]

בשפתי כהן (מתלמידי האר"י) על התורה פרשת וישלח, מביא דבר חידוש: "ויותר יעקב לבדו. אז"ל אל תקרי לבדו אלא לכדו. מאין בא לו זה הכד. כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי להניחו כאן, והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז"ל זה לי לדורותיכם. והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה, והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא, כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד להיות בו סכן עצמו והביאו, כך מצאתי".

וראיתי לכמה, ובראשם שו"ת שואל ומשיב א חלק ג' סוף סימן מ"ב שמביא בשם הש"ך הנ"ל (כנראה) דבימי חשמונאי מצאו לשמן זה שחזר ונתמלא ובו היה הנס.

האם הדברים ידועים? וא"כ מדוע נס דחנוכה אינו מופיע במקור הדברים בש"ך?

[ברקים רב]

אני הק' חיפשתי בעבר מקור לדברים אלו ולא מצאתי. האם תוכל להעתיק את לשון השו"מ?
אגב, זה כן מובא, שהדרשה 'לבדו - לכדו' היא רמז לפך שמן של נס חנוכה, [ועפ"י המבואר בקבלה שנ"ח הוא תיקון ירך יעקב].

[יורם נ.]

וזה לשונו: "אמנם נראה דהנה הש"ך על התורה מביא דבימי חשמונאי מצאו השמן המשחה".

גם בקב הישר סי' צו מביא כהאי לישנא: "ואח"כ באו בני חשמונאי לבית המקדש ולא מצאו כי אם צלוחית אחת של שמן אשר היתה חתומה בטבעת של כהן הגדול אשר באותו צלוחית היו מושחין מלכי ישראל וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה והיה בו רק כשיעור הדלקת יום אחד".

[עשוי לנחת]

ראיתי מביאים כן אף מבעלי התוס' עה"ת, ולא ראיתי בפנים

[יורם נ.]

מצאתי. מבעל הקב הישר יש ספר ברכת שמואל על התורה ושם מביא כהאי לישנא: "והנה פשוט הוא בעיני שגם אותו הפך נתגלה ג"כ לבני חשמונאי שהיו חתום בחותמו של כהן גדול של אהרן הכהן דכתיב גביה זה לי לדורותיכם לעולם הבא, ובו הדליקו ח' ימים לפי צרכם".
דברים מופלאים!
אני מצרף כאן את הקטע הנ"ל:

[צוות האוצר]

אם אני לא טועה, [אבל בודאי לא זוכר היכן...] יש מי שפירש שהשמן היה לו במקלו, והוא המטה/השמן שהיה למשה.

[ברקים רב]

מצאתי. מבעל הקב הישר יש ספר ברכת שמואל על התורה ושם מביא כהאי לישנא: "והנה פשוט הוא בעיני שגם אותו הפך נתגלה ג"כ לבני חשמונאי שהיו חתום בחותמו של כהן גדול של אהרן הכהן דכתיב גביה זה לי לדורותיכם לעולם הבא, ובו הדליקו ח' ימים לפי צרכם".
דברים מופלאים!
אני מצרף כאן את הקטע הנ"ל:

בעל קב הישר הוא בנו של מוהרא"ש קאיידנובר בעל 'ברכת שמואל'.

[אבן זועקת]

בעל קב הישר הוא בנו של מוהרא"ש קאיידנובר בעל 'ברכת שמואל'.

והוא הדפיס את הברכת שמואל

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש דיון על האפשרות ליישב מדרש זה עם מחלוקת התנאים לגבי שמן המשחה

[שיף]

לרגל פרשת השבוע
ועיין כאן viewtopic.php?f=17&t=15878&p=199320#p149185

ויעויין דבר נחמד במהר"ם שיף בדרושים נחמדים
שכיון ששכח הפך שהוא הנר , א"כ נמצא יחידי בלילה ולולי ששכחו אז הדין אבוקה כשנים, וזהו ויאב"ק איש עמו. [תמצית דבריו ועיין בפנים]

[אשי ישראל]

הנה סיכום הדברים שערכתי לעצמי [את ההפניה לקב הישר ולשואל ומשיב הוספתי בעקבות המובא כאן]:

זו לשון המהרש"ל (יריעות שלמה, בראשית לב, כד, נפטר בשנת ה'של"ד): "שכח פכים קטנים... פכים קטנים עם שמן ליצוק על האבן אשר נדר... ו'פכים קטנים' לאו דוקא קאמר אלא פך קטן, ואולי רמז בזה: בעבור שנשא את נפשו לקיים נדרו בפך קטן – נעשה נס לבניו חשמונאי על ידי פך קטן...",
וב'מגלה עמוקות' (למקובל ר' נתן נטע שפירא, נפטר ה'שצ"ג) אופן ס"ו: "ראה משה מה שיהיה בימי חשמונאי... שאז נתקן הוד מדת ירך יעקב בפך של שמן שהם סוד פכים קטנים של יעקב" (וכן ב'מגלה עמוקות' על התורה, פרשת וישלח, ד"ה 'ויבן לו בית': "ויותר יעקב לבדו – על פך שמן של חנוכה"),
ובשל"ה הקדוש (תורה שבכתב, דרוש 'צאן יוסף' לפרשת וישב, אות יב במהדורת 'עוז והדר' ה'תשנ"ג, נפטר בשנת ה'ש"צ): "ותקע כף ירך יעקב... על שנשאר יחידי כי שכח פכים קטנים והלך אחריהם, ובודאי יש דברים גדולים רמוזים ב'פכים קטנים', ואז תבין גם כן סוד פח שמן של חנוכה... 'ויגע בכף ירכו' הם הדורות היוצאים מירך יעקב, דהיינו הגזירות שגוזרים האומות, וכשגברו על היוונים נתהפך הכף לפך, והוא פך שמן...", עי"ש עוד (וראה גם שו"ת 'גנזי יוסף' לר' יהוסף שוורץ ריש סימן עט),
וב'שפתי כהן' על התורה למקובל ר' מרדכי הכהן (תלמיד ר' ישראל די קוריאל, נדפס בחיי המחבר בשנת ה'שס"ה, פרשת וישלח, ד"ה "ויותר יעקב לבדו") כתב: "אמרו רז"ל:"אל תקרי 'לבדו' אלא 'לכדו' (דרשה זאת הובאה גם ברב"ח בראשית לב, כה בשם חז"ל, וב'דעת זקנים מבעלי התוספות' ועוד), מהיכן בא לו זה הכד? כשיעקב שם האבנים מראשותיו, והשכים בבקר ומצאן אבן אחת, ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה של האבן... והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרון ובניו והמלכים... והוא כד השמן של הצרפתית שאמר לה אליהו "כד השמן לא תכלה" והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא..., כן מצאתי", ובספר 'ברכת שמואל' הביא דברי ה'שפתי כהן' הללו והוסיף שמאותו שמן גם הדליקו בני חשמונאי ('ברכת שמואל', לר' אהרן שמואל קוידאנובר, בעל 'תפארת שמואל' ו'ברכת הזבח', אביו של בעל 'קב הישר', נפטר בשנת ה'תל"ו. פרשת מקץ, דף כה, הובא בחיד"א בספרו 'דברים אחדים' דרוש ל"ב, וכעי"ז ב'שואל ומשיב' א, ח"ג, סו"ס מב, וראה ב'קב הישר' סימן צו שכתב שהחשמונאים מצאו את שמן המשחה).

[בקרו טלה]

מצאתי. מבעל הקב הישר יש ספר ברכת שמואל על התורה ושם מביא כהאי לישנא: "והנה פשוט הוא בעיני שגם אותו הפך נתגלה ג"כ לבני חשמונאי שהיו חתום בחותמו של כהן גדול של אהרן הכהן דכתיב גביה זה לי לדורותיכם לעולם הבא, ובו הדליקו ח' ימים לפי צרכם".

עי' בדברים אחדים לחיד"א שהובא לעיל [ד"ה ועוד כתב הרב ברכת שמואל]

אם אני לא טועה, [אבל בודאי לא זוכר היכן...] יש מי שפירש שהשמן היה לו במקלו, והוא המטה/השמן שהיה למשה.

לגבי החלק הראשון עי' בפענח רזא, לגבי שמטה יעקב [ללא קשר לשמן] הי' מטהו של משה כ"ה בפרדר"א פ"מ.

זו לשון המהרש"ל (יריעות שלמה, בראשית לב, כד, נפטר בשנת ה'של"ד): "שכח פכים קטנים... פכים קטנים עם שמן ליצוק על האבן אשר נדר... ו'פכים קטנים' לאו דוקא קאמר אלא פך קטן, ואולי רמז בזה: בעבור שנשא את נפשו לקיים נדרו בפך קטן – נעשה נס לבניו חשמונאי על ידי פך קטן..."

באשכול אחר הביא הרב יאיר
צידה לדרך בראשית לב כה בשם המהרש"ל:
"א"נ לכך אמר פכים קטנים לפי שמצינו שהקב"ה אמר לו ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך קטן, לבני חשמונאי שנעשה נס ע"י פך קטן והיכן מצינו שיעקב מסר נפשו על פך קטן, אלא ודאי הכא לפי שנאמר כבר "ויעבר את כל אשר לו" ולמה "ויותר יעקב לבדו" כיון פך קטן של שמן שהיה רוצה לנסך גבי המצבה בבית אל וזה שהיה שכוח וחזר עליו לפי שאינו שלו אלא של הקב"ה לנסך עכ"ל".

[דמשק]

אם אני לא טועה, [אבל בודאי לא זוכר היכן...] יש מי שפירש שהשמן היה לו במקלו, והוא המטה/השמן שהיה למשה.

מספר אבני נחל

[מיכאל1]

לפי המדרש שהביא מהר"א אזולאי שאליפז נטל את כל בגדיו של יעקב אבינו ולבש יעקב אבינו את בגדי הפרש ואז הלך ללמוד בביהמ"ד של שם ועבר, לכאורה גם המקל לא נשאר תחת ידו.

[דמשק]

לפי המדרש שהביא מהר"א אזולאי שאליפז נטל את כל בגדיו של יעקב אבינו ולבש יעקב אבינו את בגדי הפרש ואז הלך ללמוד בביהמ"ד של שם ועבר, לכאורה גם המקל לא נשאר תחת ידו.

כי במקלי עברתי את הירדן הזה

[מיכאל1]

לפי המדרש שהביא מהר"א אזולאי שאליפז נטל את כל בגדיו של יעקב אבינו ולבש יעקב אבינו את בגדי הפרש ואז הלך ללמוד בביהמ"ד של שם ועבר, לכאורה גם המקל לא נשאר תחת ידו.

כי במקלי עברתי את הירדן הזה

אודה ולא אבוש נשמט ממני.
אך הקושיא תיסוב על המעשה עם הפרש.

[אנא עבדא]

לפי המדרש שהביא מהר"א אזולאי שאליפז נטל את כל בגדיו של יעקב אבינו ולבש יעקב אבינו את בגדי הפרש ואז הלך ללמוד בביהמ"ד של שם ועבר, לכאורה גם המקל לא נשאר תחת ידו.

כי במקלי עברתי את הירדן הזה

איך הולך הנוטריקון הידוע בפרשת ויצא? אל תתמה כי לא הבאתי דבר... רק המקל נשאר בידי.
(לא זוכר בדיוק, כתבתי מזכרון. אדרבה מי שיודע - ישלים)

[בקרו טלה]

איך הולך הנוטריקון הידוע בפרשת ויצא? אל תתמה כי לא הבאתי דבר... רק המקל נשאר בידי.
(לא זוכר בדיוק, כתבתי מזכרון. אדרבה מי שיודע - ישלים)

[מיכאל1]

יש לציין שגם נס פורים מתחיל אצל יעקב אבינו
בפרשת וישלח כ' בעל הטורים

הצילני נא מיד ר"ת המן שיצא להכות אם על בנים כדכתיב טף ונשים

וגם יש גימטריא עדר = מרדכי, כמדומה שברוקח.

[הא לחמא עניא]

אם אני לא טועה, [אבל בודאי לא זוכר היכן...] יש מי שפירש שהשמן היה לו במקלו, והוא המטה/השמן שהיה למשה.

מספר אבני נחל

הפענח רזא הינו בפרשת ויצא.

[מיללער]

הנה סיכום הדברים שערכתי לעצמי [את ההפניה לקב הישר ולשואל ומשיב הוספתי בעקבות המובא כאן]:

א. זו לשון המהרש"ל (יריעות שלמה, בראשית לב, כד, נפטר בשנת ה'של"ד): "שכח פכים קטנים... פכים קטנים עם שמן ליצוק על האבן אשר נדר... ו'פכים קטנים' לאו דוקא קאמר אלא פך קטן, ואולי רמז בזה: בעבור שנשא את נפשו לקיים נדרו בפך קטן – נעשה נס לבניו חשמונאי על ידי פך קטן...".

ב. וב'מגלה עמוקות' (למקובל ר' נתן נטע שפירא, נפטר ה'שצ"ג) אופן ס"ו: "ראה משה מה שיהיה בימי חשמונאי... שאז נתקן הוד מדת ירך יעקב בפך של שמן שהם סוד פכים קטנים של יעקב" (וכן ב'מגלה עמוקות' על התורה, פרשת וישלח, ד"ה 'ויבן לו בית': "ויותר יעקב לבדו – על פך שמן של חנוכה").

ג. ובשל"ה הקדוש (תורה שבכתב, דרוש 'צאן יוסף' לפרשת וישב, אות יב במהדורת 'עוז והדר' ה'תשנ"ג, נפטר בשנת ה'ש"צ): "ותקע כף ירך יעקב... על שנשאר יחידי כי שכח פכים קטנים והלך אחריהם, ובודאי יש דברים גדולים רמוזים ב'פכים קטנים', ואז תבין גם כן סוד פח שמן של חנוכה... 'ויגע בכף ירכו' הם הדורות היוצאים מירך יעקב, דהיינו הגזירות שגוזרים האומות, וכשגברו על היוונים נתהפך הכף לפך, והוא פך שמן...", עי"ש עוד (וראה גם שו"ת 'גנזי יוסף' לר' יהוסף שוורץ ריש סימן עט).

ד. וב'שפתי כהן' על התורה למקובל ר' מרדכי הכהן (תלמיד ר' ישראל די קוריאל, נדפס בחיי המחבר בשנת ה'שס"ה, פרשת וישלח, ד"ה "ויותר יעקב לבדו") כתב: "אמרו רז"ל:"אל תקרי 'לבדו' אלא 'לכדו' (דרשה זאת הובאה גם ברב"ח בראשית לב, כה בשם חז"ל, וב'דעת זקנים מבעלי התוספות' ועוד), מהיכן בא לו זה הכד? כשיעקב שם האבנים מראשותיו, והשכים בבקר ומצאן אבן אחת, ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה של האבן... והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרון ובניו והמלכים... והוא כד השמן של הצרפתית שאמר לה אליהו "כד השמן לא תכלה" והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא..., כן מצאתי"

ה. ובספר 'ברכת שמואל' הביא דברי ה'שפתי כהן' הללו והוסיף שמאותו שמן גם הדליקו בני חשמונאי ('ברכת שמואל', לר' אהרן שמואל קוידאנובר, בעל 'תפארת שמואל' ו'ברכת הזבח', אביו של בעל 'קב הישר', נפטר בשנת ה'תל"ו. פרשת מקץ, דף כה, הובא בחיד"א בספרו 'דברים אחדים' דרוש ל"ב, וכעי"ז ב'שואל ומשיב' א, ח"ג, סו"ס מב.

ו.וראה ב'קב הישר' סימן צו שכתב שהחשמונאים מצאו את שמן המשחה).

סיכום יפה - תודה רבה

להוסיף מדברי הבן איש חי בדרשות לפרשת ויצא - הגם שאינו משלב מציאת הפך של יעקב לפך שמן של חנוכה, יש בדבריו הוספה קטנה על מאין בא לו ליעקב הפך שמן, וז"ל: דארז"ל שחזר על פכים קטנים והיינו כי בשכבו בהר המוריה מצא שם פך שמן טמון מששת ימי בראשית ואז ויצוק שמן על ראש המצבה והיה הפך הזה חביב ובכל מקום שהיה הולך היה נושאו עמו.

-

כעת לא מצאתי מי שישלב את הפכים קטנים של יעקב עם השמן לדברי הגמרא בחולין שלכן חזר "אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" - לכאורה אם חזר להפכים משום השמן שבהן שנדר עליהן, הרי לא חזר בשביל ממון אלא לקיים נדרו והאיך מסיק מכאן הענין של אין פושטים ידיהן בגזל.

(ובדרך צחות אמרתי שזה מדה כנגד מדה, מה שכתב הרמב"ם שמלכי יון גזרו גזרות וכו ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם וכו' - ומדה כנגד מדה בעת שגברו ידי מלכי בית חשמונאי מצאו פך של שמן שזכו בה מיעקב אבינו 'שלא פשט ידו בממון שאינו שלו' כנ"ל

עי כאן על דברי הרמב"ם:
viewtopic.php?p=322718#p322718 )

[מיללער]

לכבוד חנוכה אעלה כאן הרהורי לבבי בענין הזה - פכים קטנים - אולי ימצא א' בהם דברים של טעם