יהודי אתיופיה שמרו על מסורת יהודית ייחודית בניתוק מוחלט מיתר קהילות ישראל. ניתוקם מיתר העם היהודי ומורשתם הדתית הייחודית, שלא ידעה את מסורת חז"ל ואת ההלכה הרבנית, הביאו לדיונים באשר לזהותם היהודית ולשאלות יוחסין וחיתון עִמם. למן אמצע המאה ה־19, כשהתחילה התעוררות מסוימת בקרב יהודי מערב אירופה וארץ ישראל לסייע לשבט ה"פלאשים" (כינויים הבלעדי של יהודי אתיופיה עד עלייתם לישראל), ריחפו מעל ההתעניינות והפעולות השונות סימני שאלה באשר ליהדותם.
גם לאחר קום המדינה לא נכללו יהודי אתיופיה בין תפוצות ישראל המיועדות לעלייה. בשנים 1958־1954 פעלו שליחי המחלקה לחינוך ותרבות תורניים של הסוכנות היהודית באתיופיה. פעילותם זכתה לעידודו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליווה מקרוב את פעילותם. פעילות הסוכנות היהודית הופסקה משום שלא הייתה הכרעה באשר ליהדותם וממילא באשר לאפשרות עלייתם לישראל.
שאלות אלו הוכרעו, למעשה, עם פרסום חוות דעתו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף ביום ז' באדר א' תשל"ג (3.2.1973). את חוות דעתו הוא כתב לחזי עובדיה, שהיה באותו זמן מראשי הפעילים לעלייתם. בהסתמך על פוסקים מדורות קודמים, הרדב"ז בתשובותיו ותלמידו המהריק"ש, וכן על רבנים שחיוו דעתם בנושא – הרב עזריאל הילדסהיימר, שעמד במרכזה של ההתעוררות במחצית השנייה של המאה ה־19, הרב קוק שסייע בעניין בראשית המאה ה־20 והרב הרצוג בשנות ה־50, קבע הרב יוסף: "הפלאשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש… הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה, ולשתפם בבנין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם…".
הרב יוסף ציין בחוות דעתו באשר למוצאם היהודי את חקירותיו שלו: "…וגם אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בעניניהם, לאחר שמנהיגי הפלשים פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ללא כל סייג…". הוא אכן פגש בבני העדה ובשליחים דתיים שהיו באתיופיה ובירר על אודות יהודי אתיופיה.
חוות דעתו של הרב יוסף הביאה לשינוי היסטורי ביחס מדינת ישראל ולמעשה ביחס העם היהודי אל יהודי אתיופיה. אמנם הייתה פעילות למענם והיו רבנים שעמדו בראש הפעילות וגילו יחס חיובי אולם כל אלו לא הבשילו להכרה מעשית של מדינת ישראל בשבט ה"פלאשים" כחלק מהעם היהודי. פסיקתו של הרב יוסף סללה את הדרך להכרת מדינת ישראל בבני העדה כיהודים לעניין חוק השבות ומרשם האוכלוסין ובעקבותיו הגיעו גלי העלייה.
אציין שני היבטים באשר להכרעתו, כמדומני שהיבטים אלו מייחדים ומאפיינים את דרכו ההלכתית בכלל. ההיבט הראשון קשור ברקע הציבורי של פסיקתו. לכאורה אין חידוש תורני בפסיקתו, שהרי הרדב"ז כבר קבע שיהודי אתיופיה "הם משבט דן בלי ספק" (שו"ת רדב"ז, חלק ז', סימן ה) והרב יוסף הסתמך, כפי שכתב, על הרבנים שקבעו שה"פלאשים" הם יהודים. אולם אי אפשר לעמוד על אומץ לבו ההלכתי בלא הכרת האווירה השלילית שרווחה בציבור ובמִמסד ביחס ליהודי אתיופיה.
שנים רבות שלטה בקרב הממסד הישראלי ואצל אנשי מפתח בציבוריות הישראלית (ולפני קום המדינה גם בקרב ארגונים ואישים יהודיים לא מעטים) גישה המבדלת את שבט ה"פלאשים" מהעם היהודי. אמנם יש שסמכו את דעתם על רבנים שפקפקו מסיבות שונות ביהדותם אולם בדרך כלל התבססה גישה זו באופן עצמאי על זרותם ושונותם של בני העדה. יתרה מכך, בעלי העמדה השלילית ביחס ליהדותם התפלמסו עם הרבנים והדעות שמקורן בהלכה שדווקא ראו בהם חלק מעם ישראל.
דוגמה מוחשית הנה דו"ח מקיף שנכתב במשרד הקליטה על "הפלאשים". הדו"ח קובע שה"פלאשים" זרים לעם היהודי ואין לפעול כלל להגברת זיקתם למדינת ישראל. ציטוט קצר מהדברים: "מבחינה לאומית־תרבותית זרים הפלשים לגמרי לעם ישראל. מעולם לא הייתה להם זיקה כלשהי לעם היהודי…" (יוסף ליטבק, הפלשים). דו"ח זה הנו רק דוגמה אחת מני רבות לשלל ההתייחסויות השליליות ביחס לשבט שנדמה שאיננו שייך לעם היהודי. הדו"ח נכתב כחודש בלבד לפני חוות דעתו של הרב יוסף ונגנז מיד, כנראה בעקבות פרסום חוות הדעת. לאחר שהרב יוסף חקר ודרש בנושא והגיע למסקנתו ההלכתית הוא יצא כנגד חומה של התנגדות ויחס שלילי שאפיינו את הציבוריות הישראלית וקרא לממשלת ישראל ולסוכנות היהודית לפעול לעלייתם כ"משימה קדושה".
ההיבט השני הנו יחסו אל דעות של חוקרים ואנשי מדע שהתייחסו לשאלת מוצאם של יהודי אתיופיה ובדרך כלל לא ראו בהם יהודים "אותנטיים", אלא קבוצה מהעם האתיופי שאימצה לעצמה זהות יהודית. בשיחתי עמו בשנת תשמ"ג ציינתי בפניו שהרב הרצוג, שעליו הסתמך בחוות דעתו לפני עשר שנים, קיבל את עמדת החוקרים. הרב יוסף ביטל מכול וכול את דעות החוקרים ותמך את יתדותיו בדברי הפוסקים ובראשם הרדב"ז. דברים אלה כתב כעבור מספר שנים בתשובה, בהתייחסו לדברי הרב הרצוג: "ונוראות נפלאתי מה ראה על ככה לדחות דברי גאוני עולם שקובעים בודאות שאין ספק שהם משבט דן, מפני דבריהם של חוקרים שמטילים ספק ביהדותם, ומי נדחה מפני מי, אתמהה" (שו"ת יביע אומר, חלק שמיני, חלק אבן העזר, סימן י"א). יש לציין שגישה זו, המבטלת את דעות החוקרים למול דעת הרדב"ז, לא הייתה מקובלת על ידי פוסקים גדולים בדור האחרון ובהם הרב משה פיינשטיין, הרבי מלובביץ' ועוד.
יש לציין שאף שבחוות הדעת לא הוזכר הליך של גיור הנדרש מיהודי אתיופיה הרי שהרב יוסף, עוד בהיותו רב ראשי בתל־אביב ובכל שנותיו כראשון לציון, פסק הלכה למעשה שהעולים מאתיופיה יעברו הליך של "גיור לחומרא" בשל חשש שמא נתערבו בהם גויים. הליך שכזה נעשה בראשית המאה ה־20 לצעירים מיהודי אתיופיה שנשלחו ללימודים במוסדות חינוך יהודיים בארץ ישראל ובאירופה, וכן לקבוצות הצעירים שהגיעו ללימודים בישראל בכפר הנוער הדתי "כפר בתיה" בשנות ה־50 של המאה ה־20.
בשנים תשמ"א־תשמ"ה (1984־1981) הגיעו כ־7,000 עולים מאתיופיה בדרכים חשאיות. רובם עברו הליכי "גיור לחומרא", שגם נקראו "חידוש הברית". כוהני העדה (ה"קסים") שעלו באותן שנים, ברובם ממחוז טִיגְרַאי, הסכימו להליך הגיור. ההליך נעשה בהיותם במרכזי הקליטה של הסוכנות היהודית ונמשך שעות ספורות: ניתן לעולים הסבר על חידוש הברית עם ההלכה והמצוות שלא היו ידועות ליהודי אתיופיה. לאחר מכן התקיימה טבילה במקווה לשם יהדות (בלא ברכה). לגברים הוטף דם ברית קודם הטבילה.
ב"מבצע משה" הגיעו לישראל כ־6,700 עולים במשך כחודש וחצי (חשוון־טבת תשמ"ה, נובמבר 1984 – ינואר 1985). במסגרת ההכנות למבצע ובעקבות תסיסה שהייתה כנגד הליך הגיור, קיימה מועצת הרבנות הראשית בראשות הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו ישיבה בי' בחשוון תשמ"ה (5.11.1984), ובה הוחלט להקל בהליכי הגיור לחומרא ולהסתפק בקבלת מצוות וטבילה בלא הטפת דם ברית, בהתחשב עם ברית המילה הנהוגה בקרב יהודי אתיופיה. כמו כן חזרה המועצה על עמדתה שיש לראות ביהודי אתיופיה חלק מעם ישראל, ללא עוררין, וקראה לעם היהודי ולכל מוסדות החינוך והתורה להירתם למשימה הקדושה של קליטתם.
בי' באדר א' תשמ"ד (13.2.1983), כעשרה חודשים לפני "מבצע שלמה", נשאל הרב עובדיה יוסף על ידי מר אהרן כהן שהיה חבר במועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה באשר לעמדתו ביחס לחיוב הטבילה והטפת דם הברית. הרב בתשובתו הבהיר את אשר כתב בחוות דעתו המפורסמת וכתב דברים נחרצים באשר לצורך להמשיך את הנהוג מזה שנים רבות לעשות גיור לחומרא: "וחלילה לבטל התקנה של הגיור לחומרא, בבחינת 'ואל תסג גבול עולים אשר גבלו ראשונים', שעל ידי כך יחלק העם למחנות, לענין נישואין עם הפלשים…".
בעצם ימי המבצע, וביתר שאת לאחריו, נפתחה מערכה ציבורית כנגד הרבנות הראשית באשר לדרישת הגיור לחומרא. רבים מבני העדה חשו פגועים מעצם הספק שהוטל ביהדותם ויצאו למאבק ציבורי ולהפגנות ממושכות מול בניין הרבנות הראשית בירושלים. המאבק, שנמשך לסירוגין במהלך השנים תשמ"ה־תשמ"ו (1986־1985), היה לאחת הפרשיות הסוערות שידעו מדינת ישראל והרבנות הראשית בתחום יחסי הדת והמדינה. הגיעו הדברים עד כדי כך שהיו בקרב העולים מי שאיימו לשוב לאתיופיה, או להיבדל מן העדה היהודית במערכת מצוות ונישואין נפרדת. המאבק לווה בגילויי דעת ועצומות בעד עמדת הרבנות הראשית ונגדה. במהלכו ובעקבותיו נכתבו חוות דעת הלכתיות על מעמדם של יהודי אתיופיה.
הרב עובדיה יוסף פרסם את דעתו שמעתה אין צורך בגיור העולים. את דבריו נימק בקצרה בכתב והיא מתיישבת עם תפיסתו ההלכתית: הוא סמך תמיד ובאופן מוחלט על דברי הרדב"ז והמהריק"ש שקבעו את יהדותם ללא ספק. קבלתו בעבר את הגיור לחומרא הייתה לא מעיקר הדין אלא מתוך רצון שלא לשנות ולחלוק על הנוהג שהיה קיים ובפרט שלא הייתה התנגדות לכך מצד העולים. לאחר שפרצה ההתנגדות בכל תוקפה וכדי לקרב את העולים שחשו פגיעה כה קשה במעמדם ובזהותם חזר הרב יוסף ופסק כשיטתו.
תוכן כתב:כיום, לאחר כל מה שאנו יודעים על האתיופים, אין ספק שהם גוים גמורים.
בברכה המשולשת כתב:תוכן כתב:כיום, לאחר כל מה שאנו יודעים על האתיופים, אין ספק שהם גוים גמורים.
וכת"ר גדול מגדול המשיבים, עמוד ההוראה, הרדב"ז?
תוכן כתב:א. אין ראיה מן הגנטיקה, אבל סמך לדבר יש.
ב. מי אומר שמדובר באותו שבט שמזמן הרדב"ז?
ג. האנוסים אנו יודעים שהשתמדו באונס, ואה"נ גם היום לא נקבל אותם להיות יהודים בלי גיור מעיקר הדין. וכל אחד שטעון שהוא אנוס ולא התגייר עדיין נחשב לגוי גמור. מה עוד שהכא, אין לנו שום ידיעה שנאנסו, ולמה לא נחשוב אותם לגוים גמורים?
ד. אם היה להם תרגום יווני, הרי שהיה להם קשר עם אגן הים התיכון, ואם כן הם לא משבט דן או משאר שבטים, שניתק הקשר עמם טוטאלית כדאיתא בגמרא.
ה. מחלוקת גדולי דורינו הניח שאפשר לדון אם הם צאצאים של עשרת השבטים, אבל מכיון שידעינן בבירור שאין להם שום קשר עם עשרת השבטים, אז מחלוקת זה כבר לא רלוונטית לענייננו.
ו. אתה באמת רציני? אתה יודע שיש עשרות מליונים הודים עם מנהגים יהודים, וכולם רוצים להגיע לארץ? אתה יודע שהיום בימינו יש המון קבוצות נוצריות שמאמצות להם מנהגים יהודים, גם אותם תחשיב יהודים?
תוכן כתב:1. התורה שלהם הוא שונה בהרבה מהתורה שלנו ואינו אלא תרגום השבעים שתורגם לאתיופית עם תיקונים מדורות מאוחרים בהרבה. מכיון שתרגום השבעים נעשה הרבה אחרי התגבשות תורה שבעל פה, ומכיון שאין אצלם שום זכר לתורה שבעל פה, הרי ע"כ שאינם צאצאי יהודים כלל.
תוכן כתב:א. להלן ההוכחות שהאתיופים גוים גמורים.
1. התורה שלהם הוא שונה בהרבה מהתורה שלנו ואינו אלא תרגום השבעים שתורגם לאתיופית עם תיקונים מדורות מאוחרים בהרבה. מכיון שתרגום השבעים נעשה הרבה אחרי התגבשות תורה שבעל פה, ומכיון שאין אצלם שום זכר לתורה שבעל פה, הרי ע"כ שאינם צאצאי יהודים כלל.
פנימי כתב:התגבשות תורה שבעל פה?
מה זה?
סליחה שזה נשמע לי כפירה!!!
סגי נהור כתב:זה לא מדויק שאין להם שום זכר מהתורה שבע"פ. לדוגמא, הם חוגגים את חג השבועות כחג מתן תורה, דבר שאינו מופיע בתורה שבכתב כידוע.
טעותאיש.dot כתב:אך מפורש הדבר שביום החמישים נתנה התורה
פנימי כתב:תוכן כתב:1. התורה שלהם הוא שונה בהרבה מהתורה שלנו ואינו אלא תרגום השבעים שתורגם לאתיופית עם תיקונים מדורות מאוחרים בהרבה. מכיון שתרגום השבעים נעשה הרבה אחרי התגבשות תורה שבעל פה, ומכיון שאין אצלם שום זכר לתורה שבעל פה, הרי ע"כ שאינם צאצאי יהודים כלל.
התגבשות תורה שבעל פה?
מה זה?
סליחה שזה נשמע לי כפירה!!!
בברכה המשולשת כתב: בספר של הרב שרון שלום, אם כי איני מסכים בדווקא עם כל הנאמר שם)
איש_ספר כתב:בברכה המשולשת כתב: בספר של הרב שרון שלום, אם כי איני מסכים בדווקא עם כל הנאמר שם)
האם זה לא המחבר שכתב להתיר לבני השבט איסור לא תקרבו?
בברכה המשולשת כתב:הקשר שלהם ליהדות הוא המסורת הרצופה אצלם, וחלק מהמסורת זה התורה שבכתב (ואגב היו להם גם הרבה מסורות בע"פ- ויעויין כעת בספר של הרב שרון שלום, אם כי איני מסכים בדווקא עם כל הנאמר שם)
ספר הלכה חדשני לבני העדה האתיופית שכתב הרב שרון שלום חולל סערה בקהילה בארץ ובעולם. רבני העדה החרימו אותו, הרב הראשי לישראל אסר עליו לערוך חופה וקידושין, ומנגד רבנים בציונות הדתית דווקא משבחים אותו בטענה שהוא משמר מסורת אבות
לפני קרוב לשנה יצא הספר "מסיני לאתיופיה". הספר הנחשב לראשון מסוגו הוא מעין קיצור שולחן ערוך של מסורת יהודי אתיופיה: ספר הלכה מתומצת המחולק לפי נושאים. אלא שמאז שהמסה הגיחה לאוויר העולם היא מסעירה את הקהילה האתיופית בארץ ובחו"ל. נגד מחבר הספר, הרב שרון שלום, מתנהל מסע השמצות בטענה שחיבורו מגדף ומחרף את קודשי ישראל ומתיר איסורים הלכתיים כמו איסור נגיעה ולחיצת יד לאישה, ביטול דיני מוקצה בשבת, ביטול חלק מהלכות נידה, כלי זמר ביום הכיפורים וטלטול כסף בשבת.
לפני כמה חודשים שיגרה קבוצה של רבנים אתיופים שהתקרבו לזרם החרדי מכתב חריף לכל המועצות הדתיות, ובו הם מאשימים בכפירה את יוצר החיבור התורני. למכתב הזה צורף סרטון שבו מדבר הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, התוקף את המחבר.
מנגד, רבים בקהילה האתיופית מברכים על הספר ורואים בו פריצת דרך ומקור לגאווה, חיבור מכונן שמעלה על הכתב לראשונה באופן מסודר ונגיש את מסורת אתיופיה והלכותיה. לא מעט רבנים אורתודוקסים ואנשי מחקר מעלים על נס את הספר כאחת היצירות התורניות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות. רק לאחרונה המועמד למשרת הרב הראשי לישראל, הרב דוד סתיו, ביקר את הרבנות הראשית, שלדבריו איימה לשלול את ההסמכה לרבנות של מחבר הספר: "הבן אדם מקבל מכתב מהרבנות הראשית ששוללים ממנו את ההסמכה, הוא בסך הכל הביא מנהגים של יהדות אתיופיה של אלף שנה, אלפיים שנה", הזדעק הרב סתיו באחת מהרצאותיו לאחרונה.
הרב שרון שלום, לשעבר זאודה טספאי, הוא תלמיד חכם במובן הרחב של המילה: בוגר ישיבת ההסדר בגוש עציון, סר"ן במילואים ודוקטורנט לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. הוא רב בארגון רבני צהר, בעל הסמכה לרבנות ומתפקד כרב בית הכנסת האשכנזי "קודשי ישראל" של ניצולי השואה בקריית גת. עד לא מזמן היה הרב שלום מחתן ועורך חופות בישראל, אלא שבעקבות המכתב שנשלח למועצות הדתיות נאסר עליו לחתן בחלק מהמקומות, אף שהוא מחזיק בתעודת הסמכה מטעם הרבנות המאשרת לו לערוך חופה וקידושין.
מה יש במסמך ההלכתי שחיבר שמפצל את הקהילה למחנות של חסידים ומתנגדים? מדוע הרב הראשי הספרדי מגבה רבנים אתיופים שקוראים להוקיע את המחבר, כשרבנים אחרים, תלמידי חכמים, מהללים את הספר ויוצרו? מבחינת הרב שלום מדובר בניסיון ראשון להכניס את המסורת של יהדות אתיופיה כזרם לגיטימי ומוכר לעולם מנהגי ומסורות העדות בישראל (העולם האורתודוקסי). ממש כמו יהודי תימן, גרמניה או מרוקו - העדה האתיופית מבקשת להיות מוכרת כעדה עם מסורת וכללי פסיקה והלכה מקובלים, ולא להתאים את עצמה לתפיסה הלכתית מסוימת. ייתכן, מעריך שלום, שזו הסיבה שהוא קומם על עצמו את ממסד הרבנות בחתרנות ההלכתית שלו. מתנגדי הספר טוענים מנגד כי מדובר במסמך הפורץ את גדר ההלכה ועלול להדביק לקהילה האתיופית תווית של כת נבדלת...
....למרות ניסיונותיו להסביר למשפחתו שמדובר באיסור ויש להפסיק את המנהג של לחיצות הידיים והנשיקות, הוא לא הרגיש שלם עם כך. "זה היה מתנשא מצדי. מאוד מתנשא. אני זוכר המון פעמים שהרב עמיטל היה אומר בישיבה קודם כל שיהיה לכם 'מענטשקיט', תהיו אנושיים, ואני הרגשתי שזה מלאכותי, שזה לא אמיתי. קרובות משפחה שלי, שהן צדיקות באמת, מאוד נעלבו. הרגשתי סתירה פנימית וזה הטריד אותי מאוד".
כשחלק את הדילמה עם המשגיח הרוחני של הישיבה, הרב יעקב פישר, התיר לו האחרון ללחוץ ידי נשים "בתנאי שהוא יודע בראש שזה אסור". הנקודה הזו של שמירת נגיעה היא אחת מאבני המחלוקת בין הרב שרון שלום למתנגדיו: בעוד שהוא מתיר ללחוץ ידיים לנשים, מתנגדיו סבורים שמדובר באיסור חמור.
קונפליקט נוסף שנתקל בו תלמיד הישיבה הצעיר היה האוכל בבית, ההכשרים לבשר וכשרות הכלים. במשך שנתיים אכל הרב שלום בבית הוריו בכלים חד-פעמיים, וסירב לאכול בשר מטעמי כשרות. "זה מאוד הטריד אותי, הנושא הזה. לאמא שלי, מה לעשות, יש כיור אחד. היא לא מבינה מה אני רוצה. כך, במשך שנתיים, אכלתי בכלים חד-פעמיים, ובעיקר אכלתי עוף ולא בשר".
ומה אמרו ההורים על הסירוב שלך לאכול בבית שלהם? "הם אפשרו לי לעשות מה שאני רוצה. יש לא מעט מקרים שההורים יצאו נגד הילדים והרצון שלהם לשמור על כשרות. אצלי הם קיבלו את זה בהבנה. נקודת המוצא שלהם הייתה שהם רצו שאני אצליח בישיבה, והם אמרו לעצמם שאם הם יטיפו לי על המסורת שהם גדלו עליה הם יעכבו את ההצלחה שלי בישיבה"........
.... עם פרסום הספר חצי הביקורת שנשלחו אל עבר שלום היו חדים וכואבים. הביקורת המרכזית והקשה מכולן הגיעה מתוך הבית – רבני הקהילה האתיופית. היו שטענו כי הוא כופר, מסלף ואף מבייש את העדה. שיא המחלוקת הגיע בדמות המכתב שנשלח לפני כמה חודשים לכל המועצות הדתיות והזהיר אותן מחיבורו של הרב שלום. כך כתבו הרבנים שהשמיטו במכוון את תואר "הרב" משמו: "תחת אשר יעודד את אחינו בני הקהילה לשוב לכור מחצבתם, ולשמור ולקיים כל מצוות התורה ולהתאחד באהבה ושלום עם שאר אחינו בית ישראל הנמצאים בארץ הקודש, הינו מחרף ומגדף ומרים יד בתורת משה ומפלג את כל בני העדה בפילוג שאין כמותו, ובכך עלול לגרום להרחקת הקהילה משאר העם ולעשותה ככת הנבדלת מעם ישראל".
במכתבם מפרטים הכותבים שבעה נושאים שבהם לטענתם חצה הרב שלום את הגבול: "ביטול דיני שבעה נקיים, התיר נגיעה בנשים בלחיצת יד ונישוק, ביטל דיני מוקצה, התיר להביא כסף לבית כנסת בשבת, התיר אכילת עוף וחלב בצנעה, ביטל דיני קידוש על היין בשבת, התיר ללכת עם מטרייה בשבת, התיר לנגן בכלי שיר ביום כיפור". הרבנים מסיימים בדרישה להוקיע את הרב המחבר. "וכן על זה הדין עוד עשרות רבות של סילופים, חירופים וגידופים וקעקע את יסודות התורה והאמונה אשר כל בית ישראל שמרו עליהם בחירוף נפש. אשר על כן יש להוקיע מעל כל במה את הספר ומחברו וכן איסור מוחלט לנהוג על פי ספר זה. 'וכל ישראל ישמעו וייראו'".
מתנגדים מבפנים ומבחוץ
עדיין לא ברור מי עומד מאחורי המכתב: האם זו הרבנות הראשית או שמא מדובר ברבנים מסוימים מהקהילה האתיופית. למכתב צורף סרטון בו נראה הרב הראשי לישראל, הרב עמאר, תוקף את הרב שלום. לטענת הרב שלום, למכתב ולסרטון הייתה השפעה מיידית, ובמועצות הדתיות הסבירו לזוגות המעוניינים שהרב שלום יחתן אותם כי נאסר עליו לערוך חופות. כך קרה, לדבריו, בעירו בקריית גת. עם זאת, רב העיר משה הבלין מספר שהוא אינו יודע על סנקציה כזו, אך הוא מאשר שהיה סרטון שבו הרב עמאר יוצא נגד הרב שלום.
גדול המתנגדים לרב שלום הוא הרב בנימין זערו, רב העדה האתיופית בקריית גת, המקורב לש"ס. דבריו של זערו חריפים. "נאמרו בספר דברים שסותרים דברים הלכתיים", חורץ הרב זערו, "לא רק למדנים יוצאים נגד הספר, אלא גם בני הקהילה. אנשים מבוגרים באתיופיה אומרים שהוא כתב דברים לא מבוררים, דברים שהם המצאות שלו. הוא נהיה פוסק פתאום. הוא לא קיבל סמכות להיות פוסק והוא מכתיב לאנשים מה לעשות. חלק מהאנשים טוענים שהוא גרם להם בושה והוא הכתים את שם הקהילה בעיני הציבור. הוא ממליץ לתת כסף בשבת. הוא רוצה להחזיר אותנו למנהגים שנוצרו בגלל אי הבנה, כשפירשו את הפסוקים בצורה מוטעית, ונותן את הגושפנקה שאפשר להמשיך ושיש שולחן ערוך אתיופי. כל מי שמכיר את הקהילה יודע שבגלל הגלות הארוכה הרבה דברים נשתכחו מאיתנו. הרב עמאר אמר את דעתו שזה ספר שנוגד את ההלכה. הספר הזה פסול, מסלף ומבייש אותנו", טוען הרב זערו, שבעבר גר בשכנות לרב שלום. בכנס שהתקיים לאחרונה בנושא המסורת האתיופית, ונגע גם בספר של הרב שרון שלום, קם הרב זערו ואמר שהרב שלום הוא כופר ויש לשלול לו את תעודת הרבנות.
הביקורת מגיעה גם מפי רבנים המזוהים עם הציונות הדתית כמו הרב מברטו סלומון, המלמד במדרשת נשמת ועוסק בגיור. לדעת הרב סלומון, הספר "מסיני לאתיופיה" מעודד בדלנות. "אני חושב שהמסר מהספר מבלבל. החיבור לא נותן לבני העדה לבנות את עצמם והם נשארים תלושים משני הצדדים. אני לא אומר שצריך להתנתק מהמסורת האתיופית חלילה, אבל אי אפשר לקחת את המסורת הזאת ולהשוות אותה למסורות אחרות. המסורת התימנית, שהיא שונה מהמסורת הספרדית או האשכנזית, יש לה מעמד הלכתי כי היא מתבססת על אותם יסודות של התלמוד, המשניות והפוסקים. אנחנו לא התבססנו עליהם. יש לנו מסורת משלנו, אבל אי אפשר להביא פסיקת הלכה לבני העדה ממה שלא היה. אנחנו לא דומים למסורות אחרות, ולכן הוא מנסה לשלב במקום שאין בסיס לשילוב", מבהיר הרב סלומון.
לדבריו, על הקהילה להשתלב בכלל ישראל. "כך חיינו בגלות יחסית, מנותקת מהמסורת המקובלת בתולדות ישראל בגלויות אחרות. היינו מנותקים, ועכשיו אנחנו כבר שלושים שנה בארץ. אנשים נכנסו לכאן, מתמודדים עם הרבה בעיות, אבל החלו למצוא את הדרך ואת הפינה שלהם. אני מסכים שאנחנו לא צריכים לזנוח את המסורת שלנו, ולשלב בין המסורות לבין המסורת הקיימת, אבל אנחנו באנו לארץ ישראל וחלמנו להגיע לכאן כדי שנחיה בארץ ישראל ולא באתיופיה, וצריך להבין שיש דברים שמוציאים אותנו מכלל ישראל".
למה אתה מתכוון ב"הוצאה מכלל ישראל"? אילו הלכות יהפכו את הקהילה האתיופית לכת מתבדלת? "אני לא מדבר על הלכה כמו שאנחנו עושים את הקידוש לכיוון ירושלים. זה בסדר גמור, אין שום בעיה לשלב את זה כי זה לא מביא לידי בלבול או סתירה, אבל יש דברים שאי אפשר לשלב, למשל התפיסה שלו לגבי חג השבועות. בקהילה האתיופית היה נהוג לקיים את חג השבועות במועד אחר ממה שנהוג היום, והרב שלום מציע לחוג בשני המועדים. כל עם ישראל חוגג בתאריך ו' בסיוון, למה אנחנו צריכים להיות שונים?"
לא מספיק שחור
למרות הביקורות הקשות, ישנם כמה מצדדים. הרב פרופ' נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים ומחשובי רבני הציונות הדתית, הוא בין נותני ההסכמה לספרו של שלום. הרב רבינוביץ' תמה על הביקורת שמוטחת במחבר הספר. "מדובר בקהילה שיש לה מסורת הלכתית משלה, שאמנם היא חסרה בעיני שאר ישראל. הם היו מובדלים משאר ישראל לכל הפחות אלפיים שנה, אז ברור שבכל מה שקשור לדינים שלהם הם נוהגים אחרת מאיתנו. אחרי הכל באו חכמים ותקנו תקנות. אי אפשר לבוא ליהודי ששומר את מסורת אבותיו בקפדנות ולומר לו שכל מה שאבא וסבא רבא עשו זה כולו גויי לחלוטין, אי אפשר להתנהג כך. הגמרא מספרת על מחלוקות קשות בין חכמים ושבמקומות מסוימים נהגו אחרת לחלוטין מהמנהג המקובל. למשל במקומו של רבי אליעזר, כשהייתה ברית בשבת, כרתו עצים והדליקו אש ופחמים, אף ששאר החכמים חלקו על זה. האם אצל האשכנזים והספרדים הכל שווה? אם הספרדים לא אוכלים קטניות בפסח, זה אומר שהם לא יהודים? איפה שמענו את הדברים הללו? צריך למצוא פתרונות יצירתיים עם העדה האתיופית, לטובתם ולטובתנו".
יש אמנם מנהגים שצריך לשנות, טוען הרב רבינוביץ', אך בתמונה הכללית הספר של הרב שלום יוצר מסגרת הלכתית שהולכת יד ביד עם ההלכה ומסורת יהדות אתיופיה. "אני לא מבין מה הבעיה ועל מה הבהלה. האלטרנטיבה היא לגרום לרבים מהם דאבון לב, ושבסופו של יום הם יעזבו את המסורת שלהם וגם את המסורת שלנו", פוסק רבינוביץ'.
גם בתוך הקהילה האתיופית ישנם הרואים בספר פריצת דרך היסטורית שמחזירה את המסורת של יהודי אתיופיה לשיח היהודי ישראלי. הרב ראובן יאסו, רב באגף הגיור במשרד ראש הממשלה, סבור כי זו הפעם הראשונה שהעולם ההלכתי והמשפטי נתקל בספר הלכתי מסודר עם מקורות ונימוקים של יהדות אתיופיה. "עד הספר הזה אף אחד לא הציג את המסורת שלנו בשפת הארץ. מהבחינה הזו אין פה רק פריצת דרך הלכתית אלא היסטורית. אף אחד לא עשה זאת לפניו".
בעקבות התקרית במועצה הדתית פנה הרב שלום לאקדמיה, והיום הוא בדרך לסיום הדוקטורט שלו, שעוסק בהוכחה שהרב סולביצ'יק היה אתיופי. "זה יהיה מעניין", הוא מבטיח.
לגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי.
בברכה המשולשת כתב:א. למען הסר ספק, אני הפניתי לספר הנ"ל בקשר למקורות על המסורת של זהו העדה- לא לגבי ה-"פסקים" (ולזה התכוונתי במה שכתבתי בסוגריים)
ב. לגבי החרפות שנאמרו כאן לגבי הגרנ"א רבינוביץ שליט"א- נראה לי שאקיים כשם שמצוה וכו'
איש רגיל כתב:עוד מדבריו של שרון שלום בכתבה על ספרולגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי.
מישהו מכיר כזה מדרש?
איש רגיל כתב:עוד מדבריו של שרון שלום בכתבה על ספרולגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי.
מישהו מכיר כזה מדרש?
איש רגיל כתב:עוד מדבריו של שרון שלום בכתבה על ספרולגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי.
מישהו מכיר כזה מדרש?
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 552 אורחים