מגלה פנים בתורה - תורת הדילוגים פרפראות ורמזים התלויים בשערה

[בן באג באג]

התורה נדרשת בכללים מוגדרים, ולהפך הינו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה
האם כלי הלימוד הינם רק בחלק הפשט, או כמו שמסתבר שישנם כללים בכל חלקי הפרד"ס,
אם כך, האם תאוריית צופן הדילוגים, שאינה מסורה לנו מקדמת דנא אלא נתגלתה ע"י הר' ויסמנדל, יתכן ואסור לעסוק בה?
ומגלה פנים מסתבר שאינו רק לפוסק ומוציא הלכה, אלא גם ללימוד לצורך לימוד,
וכן מהו המקור לכמויות הפרפראות שאנשים דורשין מדעתן ללא מתודיקה ברורה על דרך דרשתן.
ומהו המקור לרמזים החסידיים שגדולי האדמורים זיע"א דרשו על דרך המליצה, הפילולוגיה, ושאר דרכים, שנראים כהררים התלויים בשערה?
או הקיצוני מכולם, היושבים ומחפשים גימטריאות מהתנ"ך שיותאם לצרכים אטרקטיביים מוזרים, (כגון "סאדאם ימות")

[בצלאל]

התורה נדרשת בכללים מוגדרים, ולהפך הינו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה
האם כלי הלימוד הינם רק בחלק הפשט, או כמו שמסתבר שישנם כללים בכל חלקי הפרד"ס,
אם כך, האם תאוריית צופן הדילוגים, שאינה מסורה לנו מקדמת דנא אלא נתגלתה ע"י הר' ויסמנדל, יתכן ואסור לעסוק בה?
ומגלה פנים מסתבר שאינו רק לפוסק ומוציא הלכה, אלא גם ללימוד לצורך לימוד,
וכן מהו המקור לכמויות הפרפראות שאנשים דורשין מדעתן ללא מתודיקה ברורה על דרך דרשתן.
ומהו המקור לרמזים החסידיים שגדולי האדמורים זיע"א דרשו על דרך המליצה, הפילולוגיה, ושאר דרכים, שנראים כהררים התלויים בשערה?
או הקיצוני מכולם, היושבים ומחפשים גימטריאות מהתנ"ך שיותאם לצרכים אטרקטיביים מוזרים, (כגון "סאדאם ימות")

פשוט וברור שאיסור גילוי פנים בתורה שלא כהלכה הוא רק בדבר הנוגע הלכה למעשה. כל מה שנשאר במסגרת הדרש והפרפרת, גם אם הוא חסר טעם ותפל וגסות הרוח, אינו בכלל האיסור. והרי מדרשים רבים יש שאינם לפי פשוטו של מקרא ולא עלה על דעת אדם לומר שהם אמת, ועדיין אינם אסורים.

[שפיפון בן ליש]

פשוט וברור שאיסור גילוי פנים בתורה שלא כהלכה הוא רק בדבר הנוגע הלכה למעשה. כל מה שנשאר במסגרת הדרש והפרפרת, גם אם הוא חסר טעם ותפל וגסות הרוח, אינו בכלל האיסור. והרי מדרשים רבים יש שאינם לפי פשוטו של מקרא ולא עלה על דעת אדם לומר שהם אמת, ועדיין אינם אסורים.

??? אולי אתה מתכוין לא עלתה ע"ד שהם פשוטו של מקרא, אבל לפשוט אינם אמת? רח"ל מהאי דעתא משבשתא. ואיך בכלל אפשר להשוות מדרשי חז"ל להגיונות דרשנים ומטיפים, ואיך אפשר להזכיר דברי חז"ל בשורה אחת עם 'חסר טעם ותפל וגסות הרוח'? בקיצור, תעשה טובה לכולנו ותרסן את גסות רוחך המבצבצת מרבות מהודעותיך.

ובכלל נושא האשכול הוא בחינת למדני כל התורה על רגל אחת, שזה דבר בלתי אפשרי.

[אוצר החכמה]

והרי מדרשים רבים יש שאינם לפי פשוטו של מקרא ולא עלה על דעת אדם לומר שהם אמת, ועדיין אינם אסורים.

אם כוונתך למדרשי חז"ל אז הריני להודיע בזה שלא רק שעלה על דעתי אלא אני מאמין שכל דברי חז"ל אמת לאמיתה אין בהם נפתול ועקש ואע"פ שלפעמים אין הבנת דבריהם כפי פשוטם הרי זה כי הסתירו דבריהם אבל כוונתם האמיתית אמת היא ואין אמת יותר מדברי חז"ל ובדבר הזה מאמינים כל אחינו שלומי אמוני ישראל


ומש"כ הראשונים לפעמים שאין אנו מחוייבים למדרשים היינו לפרשם כפשוטם (כי זה מה שהיה בד"כ הויכוחים ע"פ רוב עם הנוצרים) כי לפעמים הם מתפרשים בעניין אחר ובצד אחד כפי שביאר רבינו הרמח"ל במאמר על ההגדות)או שיש בזה מחלוקת וכדומה


אבל אני מקווה שטעות קולמוס היא וכוונתך לומר שלא עלה על דעת איש שזהו פשוטו של מקרא אבל גם זה הרבה פעמים מתברר שמה שנראה רחוק מן הפשט אחר העיון זהו פשוטו.

[שפיפון בן ליש]

אוצר, לא ראית את תגובתי?

[אוצר החכמה]

ראיתי אבל חשבתי שדבר זה מחייב כל אחד להגיב בבירור (גם רציתי לכתוב תגובה שאינה מתיחסת לגופו של כותב אלא לגופם של דברים!)

[חכם באשי]

פשוט וברור שאיסור גילוי פנים בתורה שלא כהלכה הוא רק בדבר הנוגע הלכה למעשה. כל מה שנשאר במסגרת הדרש והפרפרת, גם אם הוא חסר טעם ותפל וגסות הרוח, אינו בכלל האיסור. והרי מדרשים רבים יש שאינם לפי פשוטו של מקרא ולא עלה על דעת אדם לומר שהם אמת, ועדיין אינם אסורים.

אבל כל המדרשים נדרשו ע"פ שלושים ושתים הכללים (המיוחסים לבנו של ר' יוסי הגלילי), וכפי שרגיל מהרז"ו להראות בפירושיו למדרש. וממילא, אין לדבריך, בצלאל, שום קשר לשאלת פותח האשכול. ודוק.

[בצלאל]

אבל אני מקווה שטעות קולמוס היא וכוונתך לומר שלא עלה על דעת איש שזהו פשוטו של מקרא.

אין כאן מקום לטעות קולמוס, וזו היתה כוונתי, ואתה כשם שדנתני לכף זכות כך ידין אותך המקום לכף זכות. ואותו כסיל (עי' רש"י משלי יד לג) שקופתו ריקה ומטבעותיו מועטות והוא מקשקש כאיסתרא בלגינא ומצפצף כקטן בנחשים שדרכו לילך יחידי ולהמית הרבים, יתקיים בו במהרה: הוא ישופך ראש. כאשר נכתב במדרש פירוש שלא יעלה על דעת אדם להולמו לפשוטו של מקרא, ברור לכל בר דעת שגם אם הדברים אמת לעצמם, כל עוד אין אנו אומרים שהוא פשוטו של מקרא, אין כוונת המקרא לפירוש זה, ובמילים אחרות: אין זהו אמיתו של מקרא.
וכדאתינן להכא, ראוי לעורר שדרך בני דורנו השפל להראות צדקות ואדיקות מן השפה ולחוץ בעיקר בהוכחת אפיקורסתו של הזולת, ועל כן ראוי להזכיר את דברי קדשו של מרנא החתם סופר (שו"ת ח"א אורח חיים סימן טז): "וכבר כתב רמב"ן בספרו מלחמות חובה כל מה שלא נמצא בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשיהם אין אדם מחוייב להאמינו והמאמין יאמין".

[בן באג באג]

נכנסתי בדיצה לאחר שהמונה שליט"א הראני בחדוה על 7 תגובות שלימות, אך שומו שמיים, "גניבת אשכול" לפסים צדדיים\אחרים חזיתי...
יה"ר שיתורצו קושיות ואבעיות דאשכול זה במהרה דידן ממש:)

[זקן ששכח]

ומהו המקור לרמזים החסידיים שגדולי האדמורים זיע"א דרשו על דרך המליצה, הפילולוגיה, ושאר דרכים, שנראים כהררים התלויים בשערה?

מדאמר גברא רבא הוא עצמו מקור. וכבר האור החיים הקדוש כתב כן בספרו.

[סענדער]

ומהו המקור לרמזים החסידיים שגדולי האדמורים זיע"א דרשו על דרך המליצה, הפילולוגיה, ושאר דרכים, שנראים כהררים התלויים בשערה?
או הקיצוני מכולם, היושבים ומחפשים גימטריאות מהתנ"ך שיותאם לצרכים אטרקטיביים מוזרים, (כגון "סאדאם ימות")

לא רק מהאדמורים חסידיים אלא גם מהאדמורים הליטאיים והספרדים,

וברור שאין כוונתם לומר שפרפראה זו או מליצה זו היא פשט הפסוק, וגם לא רמזו או דרושו,

אלא כוונתם היא להעברת המסר המוסרי , ותלאוהו במקרא, מפני שנקטו כדרך מדרשי חז''ל שמשלו משלים ודרשו דרשות ומוסרים , ותלאום בפסוקים,

ומן הסתם אין מצוות תלמוד תורה ליושב וממשמש בגימטריאות להנאתו וגם עוון ביטול תורה יש בידו,

וגם הרב הנזכר לא עסק בחכמה זו אלא כדי להראות את האינטלקטואליים שמאחינו התועים ,

שגם באלו עשירה תורתינו הקדושה, וכדי למשוך לבבם למאור שבה שיחזירם למוטב.

[אוצר החכמה]

מן הסתם אין מצוות תלמוד תורה ליושב וממשמש בגימטריאות להנאתו וגם עוון ביטול תורה יש בידו,

אם מדובר בגימטריאות ראויות כדרך רבותינו מדור דור ובייחוד עם פירוש המתווסף אליהם הרי הן פרפראות לחכמה כמבואר במשנה ואין בהם עוון אלא מצווה
כמובן הכל לפי הזמן שמקדיש והיכולת שלו לעסוק בנגעים וטהרות.

[סענדער]

מן הסתם אין מצוות תלמוד תורה ליושב וממשמש בגימטריאות להנאתו וגם עוון ביטול תורה יש בידו,

אם מדובר בגימטריאות ראויות כדרך רבותינו מדור דור ובייחוד עם פירוש המתווסף אליהם הרי הן פרפראות לחכמה כמבואר במשנה ואין בהם עוון אלא מצווה
כמובן הכל לפי הזמן שמקדיש והיכולת שלו לעסוק בנגעים וטהרות.

בשו''ת בית אפריים סוף חלק או''ח כותב שהיכול ללמוד לעומק ובעיון ולומד בשטחיות עוון ביטול תורה.

כתב זאת כדי ליישב את ההלכה 'מבטלין תורה למקרא מגילה' ומדוע מקרא מגילה נחשב 'ביטול'.

[אוצר החכמה]

אכן לזה התכוונתי בסוף דברי (ייש"כ על הציון לבית אפרים אני הכרתי את זה מפי השמועה בשם ר' חיים) אבל זה אינו דבר המיוחד לגימטריאות וכהא דהבית אפרים
ובאופן זה אם צריך לפוש מעט מעמלו זה הזמן המתאים וכהא דברכות שישב לקום לפני ת"ח

[שמואל ברמה]

מן הסתם אין מצוות תלמוד תורה ליושב וממשמש בגימטריאות להנאתו וגם עוון ביטול תורה יש בידו,

אם מדובר בגימטריאות ראויות כדרך רבותינו מדור דור ובייחוד עם פירוש המתווסף אליהם הרי הן פרפראות לחכמה כמבואר במשנה ואין בהם עוון אלא מצווה
כמובן הכל לפי הזמן שמקדיש והיכולת שלו לעסוק בנגעים וטהרות.

בשו''ת בית אפריים סוף חלק או''ח כותב שהיכול ללמוד לעומק ובעיון ולומד בשטחיות עוון ביטול תורה.

כתב זאת כדי ליישב את ההלכה 'מבטלין תורה למקרא מגילה' ומדוע מקרא מגילה נחשב 'ביטול'.

גם אם יכולתו לעסוק בנגעים וטהרות לא בטל העניין הראשון, "כמובן הכל לפי הזמן שמקדיש".

ומהו המקור לרמזים החסידיים שגדולי האדמורים זיע"א דרשו על דרך המליצה, הפילולוגיה, ושאר דרכים, שנראים כהררים התלויים בשערה?

מקור למה? אם הם אמרו זאת במליצה למה להאמין להם, וכבר כתב בצלאל בשם החתם סופר (שלא היה אדמו"ר חסידי) שאין צורך להאמין.

ראיתי אבל חשבתי שדבר זה מחייב כל אחד להגיב בבירור (גם רציתי לכתוב תגובה שאינה מתיחסת לגופו של כותב אלא לגופם של דברים!)

למה בסוגריים? חשבתי שאתם מתנגדים לזה בתוקף. 

[טוביה א]

לשאלה הפותחת, כבר ציינו רבים מקור לה'דילוגים' בפרדס רמונים להרמ"ק, (אין לי כעת המ"מ המדוייק)
ובעצם הנידון, זה פשוט שאמנם יש כללים גם באגדה וכפי שהזכירו כאן הל"ב מידות דברייתא, אכן בהחלט ניתן להגדיר את תורת הדילוגים כסוג של גימטריא או נוטריקון, שהם מהל"ב מידות, והרי בגימטריא עצמה מצינו כל מיני אופנים וסוגים של גימטריא במספר קטן ובמספר גדול א"ת ב"ש וכו' וכו' ווכמדומה שגם הדילוגים יכולים להיכלל בזה, ופשוט.
עוד נקודה, וכבר הזכירו זאת כאן אך אפרש יותר, כל הגימטריאות שנכתבו בספה"ק וכן הפרפראות של רחמ"ד בדילוגים לעולם אינם משמשות בתור מקור, כלומר שלעולם לא חידשו ענין באגדה ולא כ"ש בהלכה שהמקור שלו ויסודו זה גימטריא או כל סוג רמז אחר, תמיד באה הגימטריא/הרמז כפרפרת להטעים ולהוסיף נופך על ענין קיים שיסודו מפשוטי הכתובים או מדרשות חז"ל, ואשר לכן פשוט שאין לזה שום שייכות לענין של גילוי פנים בתורה, ולא שייך כלל לדון על ענין כזה איסור או היתר, הרי אם רמז יש כאן אז מה על החכם לחסום את פיו ולא להגידו? אתמהה