המנהג המוזר שבחורים אינם נוטלים ד' מינים

[סוקר]

מי שיצא לו להתפלל בבתי כנסיות של חסידים בודאי התוודע לתופעה המשונה.
בחורים, ולא משנה גילם, אין להם ד' מינם משלהם! הם פשוט לא חלק מהענין.
כמובן לא מתרוצצים לפני החג לטרוח להשיג ד' מינים מהודרים
[b] ואף בחג הם נוטלים לברכה חפוזה מהוריהם או משכניהם, ואם הללו נדיבים הם מזכים אותם גם בנענועים בהלל, ואם אז לא.
והכל נגד דינא דגמרא, קטן היודע לנענע אביו קונה לו וכו'.

מי יחכימנו?

ראוי לציין כי פה ושם רואים חסידים שקונים גם לבניהם הקטנים.

[ירושלמי]

מסופקני אם יש הצדקה על הקצף על החסידים דייקא. התופעה מצויה בהחלט אצל מתנגדים ג"כ, ואם במקרה נפלת על שטיבל שבו היה אחוז הבחורים החסידיים נטולי ד"מ יתר על המתנגדים, אודיעך כי בשטיבל שבו אני התפללתי הבוקר היה מספרם שווה לערך. בזכרוני, שכמעט תמיד בזמן ההושענות, הבחור שעומד עם סה"ת ביד, חובש בורזלינו ובגיר.

ולגופו של ענין, סביר יותר להניח ששורש הסיבה היא כלכלית גרידא: סט טוב עולה לכה"פ 150 שקלים, ולאברך רגיל (חסיד/מתנגד) שלו 3 ישיבעבוחרים בבית, מדובר בנטל של עוד 450 ש"ח לחג, בו בזמן שהם יכולים לצאת לכו"ע יד"ח המצוה בלא לרכוש סט משלהם.

רק אגלה, כי אני מתנגד גמור, ומיום שהייתי הולך עם אבי להתפלל (עוד קודם בר מצוה) רכש הוא עבורי סט בפנ"ע, ויעזור ה' שאוכל אף אני לרכוש לילדי. כ"ז לא מונע ממני מלהבין את אלו שידם לא מגיעה לזאת.

[סוקר]

אני לא יודע איפה אתה חי, תמיד רואים את הבחור הקלטער בלי הד' מינים, אבל 95 אחוז מהבחורים יש להם ד' מינים אצל הליטאים.
והסנגוריה שלך על הבחור ההוא אין לה שום מקום, לרוב מדובר בבחור שמעשן סיגריות תוצרת חוץ וחבוש וחמוש במיטב המותגים. אז הלאה בכיינות על 150 שקל.
בקיצור המציאות שתיארת אין לה בסיס והסנגוריה שהעלית אין לה מקום. בא נשאיר את הזירה לאחרים שמכירים את הפרטים אותם תיארתי.
חג שמח.

[הוגה ומעיין]

מי שיצא לו להתפלל בבתי כנסיות של חסידים בודאי התוודע לתופעה המבישה.
בחורים, ולא משנה גילם, אין להם ד' מינם משלהם! הם פשוט לא חלק מהענין.
כמובן לא מתרוצצים לפני החג לטרוח להשיג ד' מינים מהודרים
ואף בחג הם נוטלים לברכה חפוזה מהוריהם או משכניהם, ואם הללו נדיבים הם מזכים אותם גם בנענועים בהלל, ואם אז לא.
והכל נגד דינא דגמרא, קטן היודע לנענע אביו קונה לו וכו'.

כמו כל מנהג חסידי של בדיעבד (הדלקת נר חנוכה מאחורי סורג ובריח) מן הסתם כבר יש לו הסברים ע"פ קבלה וע"פ סוד וע"פ רמז.

מי יחכימנו?

ראוי לציין כי פה ושם רואים חסידים יראים ושלמים שקונים גם לבניהם הקטנים.

בדפוסים שלנו איתא קטן היודע לנענע חייב בלולב. באיזה כת"י מצאת הנוסח "אביו קונה לו" וכו'?

[איש_ספר]

בדפוסים שלנו איתא קטן היודע לנענע חייב בלולב. באיזה כת"י מצאת הנוסח "אביו קונה לו" וכו'?

כנראה סבירא ליה כתירוץ השני של תוס' ערכין ב, ב עי"ש

[הוגה ומעיין]

בדפוסים שלנו איתא קטן היודע לנענע חייב בלולב. באיזה כת"י מצאת הנוסח "אביו קונה לו" וכו'?

כנראה סבירא ליה כתירוץ השני של תוס' ערכין ב, ב עי"ש

מקור נאה. עם שיש לדון לפי דרך זו דניידי התוס' מתירוץ קמא, מה טעם לא ניחא להם בו. ואת"ל דדנו אם נענועים שבהלל מצוה לענין חינוך, יתחדש דשיעור קטן היודע לנענע לביאור הגרי"ז שם ודעימיה (דכולל כל פרטי הנענועים וגם מוליך ומביא) הוא דווקא ביודע גם נענועים שעל פי סדר הלל, והוא מחודש.

[הוד_והדר]

מי שיצא לו להתפלל בבתי כנסיות של חסידים בודאי התוודע לתופעה המבישה.
בחורים, ולא משנה גילם, אין להם ד' מינם משלהם! הם פשוט לא חלק מהענין.
כמובן לא מתרוצצים לפני החג לטרוח להשיג ד' מינים מהודרים
ואף בחג הם נוטלים לברכה חפוזה מהוריהם או משכניהם, ואם הללו נדיבים הם מזכים אותם גם בנענועים בהלל, ואם אז לא.
והכל נגד דינא דגמרא, קטן היודע לנענע אביו קונה לו וכו'.

כמו כל מנהג חסידי של בדיעבד (הדלקת נר חנוכה מאחורי סורג ובריח) מן הסתם כבר יש לו הסברים ע"פ קבלה וע"פ סוד וע"פ רמז.

מי יחכימנו?

ראוי לציין כי פה ושם רואים חסידים יראים ושלמים שקונים גם לבניהם הקטנים.

אני חושב שהמנהג המביש פה בזה שאתה תוקף בחוצפה ובעזות ציבורים שלימים של יהודים יראים ושלימים ס"ה מפני שהם חסידים

[בראנסוויל]

למה להתקיף עדות שלימות ערב הושענא רבא?

גם בין החסידים יש אדמורים ופוסקים שדעתם שיש גם לבחורים לקנות ד' מינים מהודרים לעצמם, ואי"ה כשבני יגדלו בעז"ה אתן להם לקנות בעצמם ואגב יבלו הבין הזמנים בלימוד הלכות ובקניית ד' מינים. 

[חסיד חבד]

בליובאוויטש ישנו ה"לולב דרבים" שנקנה עבור הרבי וממילא בחורים שנמצאים בחצרות קדשנו לא קונים אלא מברכים על הנ"ל ובהלל מקיימים בעצמם שאלת בעה"ב.

[אליהוא]

אצלי בשו"ע סי' תרנ"ז כתוב אביו חייב לקנות לו לולב.
ובהשגות הראב"ד הל' שופר נראה שגרס כן בגמ'.
ומ"מ הטענה כאן היא על גדולים ולא על קטנים.

[מזמור שיר]

בפסקי תשובות [שנכתב ע"י ת"ח חסידי] כותב בחריפות נגד המנהג הזה שלא קונים לבחורים ד' מינים. והביא שאף הבד"ץ כתבו כרוז נגד זה, בחתימתו של המנחת יצחק, בשנת תשמ"ו.

[עשוי לנחת]

מי שיצא לו להתפלל בבתי כנסיות של חסידים בודאי התוודע לתופעה המבישה.
בחורים, ולא משנה גילם, אין להם ד' מינם משלהם! הם פשוט לא חלק מהענין.
כמובן לא מתרוצצים לפני החג לטרוח להשיג ד' מינים מהודרים
ואף בחג הם נוטלים לברכה חפוזה מהוריהם או משכניהם, ואם הללו נדיבים הם מזכים אותם גם בנענועים בהלל, ואם אז לא.
והכל נגד דינא דגמרא, קטן היודע לנענע אביו קונה לו וכו'.

כמו כל מנהג חסידי של בדיעבד (הדלקת נר חנוכה מאחורי סורג ובריח) מן הסתם כבר יש לו הסברים ע"פ קבלה וע"פ סוד וע"פ רמז.
מי יחכימנו?

ראוי לציין כי פה ושם רואים חסידים יראים ושלמים שקונים גם לבניהם הקטנים.

הייתי מציע לכבודו לפתוח אשכול גם על 'המנהג המביש שבחורים אינם מתעטפים בטלית גדול'

[כוונתי ש'מביש' או 'לא מביש' זה לא הנושא, אם יש מקור למנהג זה, הר"ז קודש קדשים, כך שיש לדון לגופו של מקור המנהג ולא לכתוב בכזו עזות]

[איש_ספר]

הלשון אם יש מקור וכו' מיותרת, כי אין שום מקור. ומיותר להטיל עמימות בענין.
אמנם לא צריך להשתמש בלשון בוטה אבל זו באמת בושה גדולה.

[גאולה בקרוב]

והמקור כנראה, מכך שבחו"ל לא היו מספיק ארבעת המינים, והורגלו כך גם בארץ ישראל.
וכנ"ל השינה בסוכה, מחמת הקור בחו"ל.
וכנ"ל נרות חנוכה בבית.

[עוד בבית של הורי, ב"ה כאן בארץ ישראל, היו אוכלים בליל ר"ה מכל הסימנים רק דגים ותפוח בדבש. זה מה שראו בבית הוריהם].

[גאולה בקרוב]

ובזמנו שמעתי שהיתה תקנה/ הדרכה של האדמו"ר מגור לא לקנות לכל הילדים, כשהמחירים היו גבוהים,
מישהו יודע מזה?
אולי השמועה לא היתה נאמנת, אני לצערי לא חסיד גור.

[היימישער]

שמא תסבירו מה הבושה הגדולה? וכי יש בזה בעיה הלכתית כל שהיא?
ואגב לאלו שמוכנים להתבייש נוסיף להם גם את המנהג הנהוג בהרבה מקומות שבחורים גם לא מדליקים נרות חנוכה בפנ"ע.
ואגב, קידוש בשבת ויו"ט בלילה וביום אתם גם מקפידים שכל אחד יעשה בנפרד? והבדלה?

(ולא נראה לי שכדאי לערוך על גבי הפורום מאזן בושה למי יש להתבייש יותר ובמה, וזאת הן מחמת קדושת הימים והן משום שזה יביא למחיקת האשכול מה שאולי מומלץ לעשות מלכתחילה)

[גאולה בקרוב]

ואולי הכל תלוי בגישה ובכוונה,
שמי שמזלזל אכן אינו בסדר,
אך מי שמחשיב ומייקר ומחבב את המצוה, אלא שלחסוך כסף מסתפק בשל אחרים, וכמובן חוסך גם במילי דעלמא ובמילי דרשות, הרי מסתבר שגם במילי דמצוה אין "עבירה" בידו אם ינענע לפחות חלק מהנענועים שבהלל.

[אוצר החכמה]

שמא תסבירו מה הבושה הגדולה? וכי יש בזה בעיה הלכתית כל שהיא?
ואגב לאלו שמוכנים להתבייש נוסיף להם גם את המנהג הנהוג בהרבה מקומות שבחורים גם לא מדליקים נרות חנוכה בפנ"ע.
ואגב, קידוש בשבת ויו"ט בלילה וביום אתם גם מקפידים שכל אחד יעשה בנפרד? והבדלה?

מאן הוא האי גברא דלא חש לקימחיה

בקידוש והבדלה המעלה היא דווקא להוציא משום ברוב עם, ונרות חנוכה, אני לא יודע לאיזה מנהג אתה מתכוון אבל אני מכיר מנהג להחמיר שלא ידליק כ"א בפנ"ע בגלל דעת התוספות.

וכן מה שהביאו למעלה בט"ג לא צריך להסביר שאין לזה קשר כלל, בפרט שלובשים ט"ק.

אפשר לטעון שאין בזה חיסרון הלכתי לצאת כמה אנשים בלולב אחד, (וזה באמת עניין שצריך עיון האם ההוכחה של סוקר מקטן היודע לנענע קיימת, שהיינו שק"ו לכל אדם שחייב לדאוג לעצמו שיהיה לו לולב לנענע, או דלמא שכל אדם יכול לשאול מחבירו, אבל בקטן החמירו משום חינוך) אבל לא להביא דוגמאות שאינן ממין העניין.

[איש_ספר]

שמא תסבירו מה הבושה הגדולה? וכי יש בזה בעיה הלכתית כל שהיא?
ואגב לאלו שמוכנים להתבייש נוסיף להם גם את המנהג הנהוג בהרבה מקומות שבחורים גם לא מדליקים נרות חנוכה בפנ"ע.
ואגב, קידוש בשבת ויו"ט בלילה וביום אתם גם מקפידים שכל אחד יעשה בנפרד? והבדלה?

מאן הוא האי גברא דלא חש לקימחיה

בקידוש והבדלה המעלה היא דווקא להוציא משום ברוב עם, ונרות חנוכה, אני לא יודע לאיזה מנהג אתה מתכוון אבל אני מכיר מנהג להחמיר שלא ידליק כ"א בפנ"ע בגלל דעת התוספות.

וכן מה שהביאו למעלה בט"ג לא צריך להסביר שאין לזה קשר כלל, בפרט שלובשים ט"ק.

אפשר לטעון שאין בזה חיסרון הלכתי לצאת כמה אנשים בלולב אחד, (וזה באמת עניין שצריך עיון האם ההוכחה של סוקר מקטן היודע לנענע קיימת, שהיינו שק"ו לכל אדם שחייב לדאוג לעצמו שיהיה לו לולב לנענע, או דלמא שכל אדם יכול לשאול מחבירו, אבל בקטן החמירו משום חינוך) אבל לא להביא דוגמאות שאינן ממין העניין.

ויותר מזה: באותן הקהילות שבחורים לא נוטלים ד' מינים משלהם, שם יש את התופעה המוזרה שכל אחד מקדש לעצמו.
אכלתי פעם אצל משפחה שכזו, אפילו הילדים קידשו ועל כוסית!

[היימישער]

ט"ז אורח חיים סימן תרנ"ז ס"ק א': חייב לקנות לו לולב. - רש"ל כ' ע"ז ול"נ דהא בהדיא שנינו חייב בלולב ולא נא' שם שצריך לקנו' לו לולב כמ"ש גבי תפילין היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכן למקצת גאונים גבי ציצית גורסין אביו לוקח לו ציצית אבל בלולב תנן חייב בלולב והטעם פשוט שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאח' שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו משא"כ תפילין עכ"ל. ואיני יודע מה קשיא ליה דזה מיירי ממי שידו משגת לקנות לבנו לולב א' יעשה כן כדי שגם בנו יכול לברך בשע' שהצבור אומרים הלל שזהו יותר טוב ממה שיברך אח"כ ובסעיף ו' משמע שאפי' קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות מברך על לולב היינו שלא מצד החיוב לחנכו אלא אם ירצה לעשות כן:

משנה ברורה סימן תרנז ס"ק ד': לקנות לו לולב וכו' - המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו וכ"כ התוספות בערכין (דף ב') דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור וי"א דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הצבור שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ:

ביאור הלכה סימן תרנז שם: אביו חייב לקנות לו - עיין בט"ז שיעשה כן מי שביכולתו כדי שגם בנו יוכל לברך בשעה שהצבור אומרים הלל וכו' הנה הוא פירש כן למדה טובה בעלמא אבל פשטיות הגמרא שאמר קטן היודע לנענע חייב בלולב היינו שלא בשעת הלל ואפילו אינו יודע לקרות ההלל כלל כדאיתא ברא"ש פ"ג אות כ"ו עי"ש:

ואכן לשון הטור והמחבר איכא, אבל מכאן ועד בושה הדרך רחוקה.

אני לא יודע לאיזה מנהג אתה מתכוון

ישנם מקומות שבהם הבחורים יוצאים יד"ח מאחרים ולא משום דעת התוס' כ"א משום ברוב עם, ובזה אתה צודק שהסברא הישרה אומרת שבלולב ליכא ברוב עם כשכל אחד מברך לעצמו על אותו לולב.

(אגב, בפסוק (משלי י"ד כ"ח) מופיע ברָב (קמץ מתחת לר') עם הדרת מלך, ואיפה שהוא במהלך הדורות זה השתבש לברוב עם עם וו וחולם, וכך זה מופיע בהרבה מספרי האחרונים)

ואם כבר אתינן להכי אולי יסביר מישהו למה כשנפגשים אנשים נשואים יחדיו וכגון בשבת שבע ברכות עושה כל נשוי לעצמו קידוש, ואילו הבדלה עושה אחד לכולם.

ויותר מזה: באותן הקהילות שבחורים לא נוטלים ד' מינים משלהם, שם יש את התופעה המוזרה שכל אחד מקדש לעצמו.
אכלתי פעם אצל משפחה שכזו, אפילו הילדים קידשו ועל כוסית!

מדובר כנראה במנהג שהנהיג לעצמו יחיד.

[היימישער]

(אגב, בפסוק (משלי י"ד כ"ח) מופיע ברָב (קמץ מתחת לר') עם הדרת מלך, ואיפה שהוא במהלך הדורות זה השתבש לברוב עם עם וו וחולם, וכך זה מופיע בהרבה מספרי האחרונים)

וא"כ לכאו' צ"ב מה שכתב הרוקח (פירושי סידור התפילה לרוקח [ט] לפיכך אנו חייבים עמוד כ"א), וז"ל: בא"י מקדש את שמך ברבים כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה, וכתיב ברב עם הדרת מלך, ברו"ב בגמ' עשרה בני אדם.
וכן הוא בספר גימטריאות פרשת לך לך, וז"ל וזהו: "ברוב עם הדרת מלך" (משלי י"ד כ"ח). ברוב באתב"ש בגימטריא עשרה בני אדם, א' חסר.

[לייטנר]

(אגב, בפסוק (משלי י"ד כ"ח) מופיע ברָב (קמץ מתחת לר') עם הדרת מלך, ואיפה שהוא במהלך הדורות זה השתבש לברוב עם עם וו וחולם, וכך זה מופיע בהרבה מספרי האחרונים)

וא"כ לכאו' צ"ב מה שכתב הרוקח (פירושי סידור התפילה לרוקח [ט] לפיכך אנו חייבים עמוד כ"א), וז"ל: בא"י מקדש את שמך ברבים כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה, וכתיב ברב עם הדרת מלך, ברו"ב בגמ' עשרה בני אדם.
וכן הוא בספר גימטריאות פרשת לך לך, וז"ל וזהו: "ברוב עם הדרת מלך" (משלי י"ד כ"ח). ברוב באתב"ש בגימטריא עשרה בני אדם, א' חסר.

כיון שצורת הקריאה בין קמץ (קטן) לחולם אינה שונה, לא יפלא שרבים כתבו בצורה הנשמעת ולא בצורת הכתיבה המקורית.
לגבי הרוקח, נראה לי שחכם באשי כבר כתב בעבר על הצורה האשכנזית לדרוש מפסוקים, ויבואו המלנקקים וילנקקו.

[עוקר הרים]

מספר פרי עץ הדר:

[מזמור שיר]

היימישער כתב: ט"ז אורח חיים סימן תרנ"ז ס"ק א': חייב לקנות לו לולב. - רש"ל כ' ע"ז ול"נ דהא בהדיא שנינו חייב בלולב ולא נא' שם שצריך לקנו' לו לולב כמ"ש גבי תפילין היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכן למקצת גאונים גבי ציצית גורסין אביו לוקח לו ציצית אבל בלולב תנן חייב בלולב והטעם פשוט שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאח' שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו משא"כ תפילין עכ"ל. ואיני יודע מה קשיא ליה דזה מיירי ממי שידו משגת לקנות לבנו לולב א' יעשה כן כדי שגם בנו יכול לברך בשע' שהצבור אומרים הלל שזהו יותר טוב ממה שיברך אח"כ ובסעיף ו' משמע שאפי' קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות מברך על לולב היינו שלא מצד החיוב לחנכו אלא אם ירצה לעשות כן:

משנה ברורה סימן תרנז ס"ק ד': לקנות לו לולב וכו' - המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו וכ"כ התוספות בערכין (דף ב') דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור וי"א דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הצבור שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ:

ביאור הלכה סימן תרנז שם: אביו חייב לקנות לו - עיין בט"ז שיעשה כן מי שביכולתו כדי שגם בנו יוכל לברך בשעה שהצבור אומרים הלל וכו' הנה הוא פירש כן למדה טובה בעלמא אבל פשטיות הגמרא שאמר קטן היודע לנענע חייב בלולב היינו שלא בשעת הלל ואפילו אינו יודע לקרות ההלל כלל כדאיתא ברא"ש פ"ג אות כ"ו עי"ש:

ואכן לשון הטור והמחבר איכא, אבל מכאן ועד בושה הדרך רחוקה.

זו טעות גמורה להביא לכאן את הנדון בסי' תרנ"ז, שם מדובר בדין חינוך, עד כמה הוא, והחידוש של הי"א שם שלא מספיק שהקטן ינענע אלא צריך גם שיהא לו לולב ל"הלל".
אבל כאן מדברים על בחורים גדולים, שחייבים מדינא בלולב גם לנענע וגם לנענע בהלל, ובזה אין מי שיפטור אותם!! ועיין שם בפסקי תשובות מה שמחה שם בחריפות נגד זה, ומה שהביא שם מהבד"ץ דהעה"ח והמנחת יצחק, ומה שהביאו כאן מהאדמו"ר מסאטמר.

[היימישער]

זו טעות גמורה להביא לכאן את הנדון בסי' תרנ"ז, שם מדובר בדין חינוך, עד כמה הוא, והחידוש של הי"א שם שלא מספיק שהקטן ינענע אלא צריך גם שיהא לו לולב ל"הלל".
אבל כאן מדברים על בחורים גדולים, שחייבים מדינא בלולב גם לנענע וגם לנענע בהלל, ובזה אין מי שיפטור אותם!!

מה שהבאתי את סימן תרנ"ז היה כדי לענות למי שכתב שיש חיוב על האב לקנות לבנו ד' מינים, ומאחר ושם מופיע לשון כזה הבאתי את הנ"ל.
ובקשר לבחורים הגדולים - האם מי שנענע בד' מינים של אביו או של שכנו ולא נענע בהלל לא יצא יד"ח?

[מזמור שיר]

זו טעות גמורה להביא לכאן את הנדון בסי' תרנ"ז, שם מדובר בדין חינוך, עד כמה הוא, והחידוש של הי"א שם שלא מספיק שהקטן ינענע אלא צריך גם שיהא לו לולב ל"הלל".
אבל כאן מדברים על בחורים גדולים, שחייבים מדינא בלולב גם לנענע וגם לנענע בהלל, ובזה אין מי שיפטור אותם!!

מה שהבאתי את סימן תרנ"ז היה כדי לענות למי שכתב שיש חיוב על האב לקנות לבנו ד' מינים, ומאחר ושם מופיע לשון כזה הבאתי את הנ"ל.
ובקשר לבחורים הגדולים - האם מי שנענע בד' מינים של אביו או של שכנו ולא נענע בהלל לא יצא יד"ח?

יצא ידי חובת נטילת לולב, אבל הוא לא יצא ידי חובת נענועים בהלל, חובה שמקורה במשנה בסוכה בפ"ג, ומבוארת בגמרא שם, ונפסקה בשו"ע סי' תרנ"א ס"ח. ואין מי שיפטור מחובה זו.

[איש_ספר]

וכל אדם ישתדל ויהיה זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב לבד כדי לקיים המצוה כתקנה - רמ"א סו"ס תרנ"ח.

[יוסףלוי]

אני במקום לתקוף בדין זה של קניית לולב לבנו שאינו אלא מדברי רבותינו, הייתי מעדיף לתקוף חסידות אחרת, שאינה נוהגת לישון בסוכה, לא מפאת הקור ולא מטעם מנהג קדמון, ומבטלים מצוות עשה דאורייתא. [נ.ב לרוצים לדעת את טעמם: אחר שבדורנו התגלו האורות שיש בסוכה [...] היה רבם מצטער לישון בה, ופטור מדין מצטער. וכל חסידיו של גילו את שלל האורות, מצטערים לישון כשרבם לא יושן, והרי גם הם פטורים מדין מצטער].

[מזמור שיר]

אני במקום לתקוף בדין זה של קניית לולב לבנו שאינו אלא מדברי רבותינו, הייתי מעדיף לתקוף חסידות אחרת, שאינה נוהגת לישון בסוכה, לא מפאת הקור ולא מטעם מנהג קדמון, ומבטלים מצוות עשה דאורייתא. [נ.ב לרוצים לדעת את טעמם: אחר שבדורנו התגלו האורות שיש בסוכה [...] היה רבם מצטער לישון בה, ופטור מדין מצטער. וכל חסידיו של גילו את שלל האורות, מצטערים לישון כשרבם לא יושן, והרי גם הם פטורים מדין מצטער].

נושא זה נדון כבר באשכול אודות הגר"צ כהנא זצ"ל:
viewtopic.php?f=19&t=4746&p=37599&hilit=

[גוראריה]

ואני הזאטוט הייתי תוקף את המנהג המוזר והמביש והמגונה שהשתרש כאן, של תקיפת חוגים מסויימים על מנהגים מסויימים שנהגו בהם.
לא משנה איזה חוג ולא משנה איזה מנהג.

אם כך נהגו, ולא מדובר באיזה כת שיושבת בהרי יהודה, הרי יש לדברים שורש וענף. גם אם אינם ידועים לנו ואפילו אם אינם מופיעים באוצר...
ואם לערער עליהם באנו, יש עוד כמה מנהגים נכבדים שאפשר לערער על שכן מקיימים אותם. והדברים ידועים.


ובפרט, שהמזדעזעים למיניהם, לא כ"כ נראה שיר"ש טהורה ומזוקקת יוקדת בין שיטי מקלדתם, ה"גיוואלד" שלהם לא פורץ דווקא משלהבת היצר הטוב שלהם, ועיתים שהשנאה הכבושה המבצבצת מבין הדברים אף אינה כבושה כל כך.
ודי בכך.
תרתי משמע.

[אברהם]

וכדי להפיס דעתך
אכתוב מה שנסתפקתי להוסיף צידוד לצד זכות על חסידי ליובאויטש שאינם ישנים בסוכה,

דלאחר שהורה להם רבם כך, שוב אף אם נניח לצורך העניין שטעה בזה, הרי כיון שגם בכל השנה היו יוצאים מבתיהם לצורך קיום מצוותו ה"ה מותר להם גם לצאת מן הסוכה משום כך.

או דילמא, דדוקא בצער ממש אמרו ולא בשאר טעמים וסיבות הגורמות לאדם לצאת מביתו.
וכגון, אם מצוה עליו השר לצאת מן הסוכה ואם לאו יניחנו בבית הסוהר (לאחר החג..) האם מותר לו לצאת מן הסוכה כדרך שהיה נוהג בביתו או דכיון שאינו מצטער בישיבתו בסוכה אין שייך היתר זה.

ולכאו' זהו שורש ספיקו דהפמ"ג האם חייב להוציא על הסוכה עד חומש מנכסיו, או דתשבו כעין תדורו ואינו צריך להוציא אלא כפי שהיה מוציא בשביל מקום מגורים לשבוע ימים.
ואי נימא דאינו צריך לשלם כ"כ, ה"ה שאינו צריך להמרות פי רבו או פי השר וכדו'.

מאידך ראיתי בשם הגרש"ז דמי שמתבייש לישב בסוכה מפני המלעיגים עליו, שמזלזלים במצוה זו, אינו פטור מדין מצטער, כיון שחייב הוא להעיז פניו כנמר והתגבר כארי לעשות רצון אביו שבשמיים.
וא"כ אפשר דגם בזה, אם מחוייב הוא לישון בסוכה אין שייך לפוטרו מפני שכך אמר לו רבו לבטל המצוה, שהרי כבוד שמיים עדיף וכו''.

אף שכמובן כל זה אינו נפק"מ למעשה לחסיד עצמו, כי לאחר שכך הורה לו רבו שוב יש לו להכריע כמותו שמותר לו לישון חוץ לסוכה, יהיה מה שיהיה הטעם, וכל הנידון כאן הוא על הסוברים שיש כאן טעות בדבר משנה ולא יתכן כדבר הזה כו' כו', האם צריכים להמנע מלסייע לחסיד לישון בביתו וכדו' או דאף לשיטתם פטור החסיד משום הוראת רבו לצאת מן הסוכה וכמוש"נ.

[אוצר החכמה]

בעיני זה רעיון מוזר שאם מצווים על האדם לצאת מן הסוכה משום תשבו כעין תדורו יהיה מותר לצאת, בפרט במקום שהציווי הוא דווקא לצאת מהסוכה אבל אפשר לשבת בבית (ולא כשמצווים לישון שלא בבית אלא בחוץ)

אני חשבתי השנה על דבר מעין זה ששם כן יש סברא, מה הדין במי שאוהב לאכול תחת כיפת השמים, וכל השנה יוצא לעשות "מנגל" בחצירו, האם בסוכות יכול לומר שכיוון שיוצא תמיד מביתו לצורך זה יכול גם לצאת מסוכתו. וחשבתי שאפשר לומר שזו מחלוקת אביי ורבא לגבי שומרי פירות (סוכה כו א) , שאביי ס"ל שמשום תשבו כעין תדורו לבד מותר להם לא לשבת בסוכה והיינו משום שכל השנה יוצאים מבתיהם לצורך השמירה, אבל רבא ס"ל שלא די בכך וצריכים לסברא של פרצה קוראה לגנב, והיינו שגם לרבא יסוד הדין הוא משום תשבו כעין תדורו, (דאם לא כן האם משום הפסד ממון תדחה המצווה), רק שאין תשבו כעין תדורו מחדש רק לפטור מצטער ודומיו. (ועיין בבכורי יעקב שהוציא מזה שהולכי דרכים שיש להם סוכה מזומנת צריכים להיות בה והיינו נמי משום כך), ולפי זה יהיה הדין שאסור לאכול בחצירו שהרי הלכה כרבא.

לעניין מה שכתבתי שרבא יסודו הוא מדין תשבו כעין תדורו צ"ע קצת מתוספות שם ד"ה פרצה.

[היימישער]

ואני הזאטוט הייתי תוקף את המנהג המוזר והמביש והמגונה שהשתרש כאן, של תקיפת חוגים מסויימים על מנהגים מסויימים שנהגו בהם.
לא משנה איזה חוג ולא משנה איזה מנהג.

אם כך נהגו, ולא מדובר באיזה כת שיושבת בהרי יהודה, הרי יש לדברים שורש וענף. גם אם אינם ידועים לנו ואפילו אם אינם מופיעים באוצר...
ואם לערער עליהם באנו, יש עוד כמה מנהגים נכבדים שאפשר לערער על שכן מקיימים אותם. והדברים ידועים.


ובפרט, שהמזדעזעים למיניהם, לא כ"כ נראה שיר"ש טהורה ומזוקקת יוקדת בין שיטי מקלדתם, ה"גיוואלד" שלהם לא פורץ דווקא משלהבת היצר הטוב שלהם, ועיתים שהשנאה הכבושה המבצבצת מבין הדברים אף אינה כבושה כל כך.
ודי בכך.
תרתי משמע.

ובפרט כשעל טול קיסם מבין שיניך אפשר לענות בטול קורה מבין עיניך.

[לייטנר]

בעיני זה רעיון מוזר שאם מצווים על האדם לצאת מן הסוכה משום תשבו כעין תדורו יהיה מותר לצאת, בפרט במקום שהציווי הוא דווקא לצאת מהסוכה אבל אפשר לשבת בבית (ולא כשמצווים לישון שלא בבית אלא בחוץ)

אני חשבתי השנה על דבר מעין זה ששם כן יש סברא, מה הדין במי שאוהב לאכול תחת כיפת השמים, וכל השנה יוצא לעשות "מנגל" בחצירו, האם בסוכות יכול לומר שכיוון שיוצא תמיד מביתו לצורך זה יכול גם לצאת מסוכתו. וחשבתי שאפשר לומר שזו מחלוקת אביי ורבא לגבי שומרי פירות (סוכה כו א) , שאביי ס"ל שמשום תשבו כעין תדורו לבד מותר להם לא לשבת בסוכה והיינו משום שכל השנה יוצאים מבתיהם לצורך השמירה, אבל רבא ס"ל שלא די בכך וצריכים לסברא של פרצה קוראה לגנב, והיינו שגם לרבא יסוד הדין הוא משום תשבו כעין תדורו, (דאם לא כן האם משום הפסד ממון תדחה המצווה), רק שאין תשבו כעין תדורו מחדש רק לפטור מצטער ודומיו. (ועיין בבכורי יעקב שהוציא מזה שהולכי דרכים שיש להם סוכה מזומנת צריכים להיות בה והיינו נמי משום כך), ולפי זה יהיה הדין שאסור לאכול בחצירו שהרי הלכה כרבא.

לעניין מה שכתבתי שרבא יסודו הוא מדין תשבו כעין תדורו צ"ע קצת מתוספות שם ד"ה פרצה.

הגר"א ליכטנשטיין כתב לפטור מסוכה את המטיילים בחג הסוכות, מהפן ההלכתי. אך מהפן העקרוני יצא נגד הרעיון של עזיבת הסוכה בחג.

[למאי_נמ?]

לעניין קניית ד' מינים, הרב בן ציון מוצפי שליט"א השנה עורר שעקב הפקעת מחירים ע"י הסוחרים, צריך הציבור להתארגן ולקנות רק אתרוג אחד לביהכנ"ס וכד', עד שיוזילו המחירים (כמש"כ הפוס' גבי דגים לשבת וכיו"ב), מפני שאין חיוב לקנות ד' מינים לכאו"א, ובעבר שהיו האתרוגים נדירים נהגו כן ברבים מתפוצות ישראל.

להלן ככמה לינקים לתשובותיו: http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101423 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101656 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101612 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101401 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101221 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101979 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... aid=101459 ; http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAns ... qaid=63384 ; ועוד.

אני חשבתי השנה על דבר מעין זה ששם כן יש סברא, מה הדין במי שאוהב לאכול תחת כיפת השמים, וכל השנה יוצא לעשות "מנגל" בחצירו, האם בסוכות יכול לומר שכיוון שיוצא תמיד מביתו לצורך זה יכול גם לצאת מסוכתו.
וחשבתי שאפשר לומר שזו מחלוקת אביי ורבא לגבי שומרי פירות (סוכה כו א) , שאביי ס"ל שמשום תשבו כעין תדורו לבד מותר להם לא לשבת בסוכה והיינו משום שכל השנה יוצאים מבתיהם לצורך השמירה, אבל רבא ס"ל שלא די בכך וצריכים לסברא של פרצה קוראה לגנב, והיינו שגם לרבא יסוד הדין הוא משום תשבו כעין תדורו, (דאם לא כן האם משום הפסד ממון תדחה המצווה), רק שאין תשבו כעין תדורו מחדש רק לפטור מצטער ודומיו. (ועיין בבכורי יעקב שהוציא מזה שהולכי דרכים שיש להם סוכה מזומנת צריכים להיות בה והיינו נמי משום כך), ולפי זה יהיה הדין שאסור לאכול בחצירו שהרי הלכה כרבא.
לעניין מה שכתבתי שרבא יסודו הוא מדין תשבו כעין תדורו צ"ע קצת מתוספות שם ד"ה פרצה.

א. שמעתי ממו"ר הרב מרדכי שטרנברג שליט"א על האוכל במסעדה וכד', שהוא כאדם המתגורר ברחוב, שוודאי חייב בסוכה, ופטור "הולכי דרכים" (סוכה כו.) הוא רק מחמת שאינם מתכוונים לאכול במקום שהם נמצאים בו (רק 'נתקעו' שם). ומטעם זה הנרדם לאונסו בביהכנ"ס בליל הו"ר לא מבטל מצות סוכה (ודלא כמש"כ בלוח א"י).
ב. לעניין מח' אביי ורבא, לכאורה הוא עניין אחר, ששם גם אם לא יישן בסוכה - אין לו כרים וכסתות, ומה יעזור לו לישון בסוכה? (ובזה יישב מה שהרמ"א או"ח תרלט, ב, הביא הפטור מערכין ג: "מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו", והרי זה הס"ד שם ולא כן המסקנה, אלא ששם אפילו אם נמצא בבית א"א לו להיות עם אשתו, ולכך אי"ז פטור, משא"כ בנידון הרמ"א, ודו"ק).

תוקנו הלינקים עפ"י הדרכת הרב יאיר הי"ו, ותשו"ח לו.

[אוצר החכמה]

זה ביאור יפה בדברי רבא, אבל נדמה לי שהבכורי יעקב הבין ברבא כמו שכתבתי.

את עניין הנתקעו לא הבנתי, הלא גם אם היו באפר כל הסוכות ורעו את צאנם פטורים, כמו שמבואר בריש לולב וערבה.

היה יקר במיוחד השנה להשיג אתרוג כשר?

[יאיר]

להלן ככמה לינקים לתשובותיו:

הלינקים לא עובדים וצריך להוריד את ה- ; בסוף כל לינק כדי שיעבוד.

[בברכה המשולשת]

בעיני זה רעיון מוזר שאם מצווים על האדם לצאת מן הסוכה משום תשבו כעין תדורו יהיה מותר לצאת, בפרט במקום שהציווי הוא דווקא לצאת מהסוכה אבל אפשר לשבת בבית (ולא כשמצווים לישון שלא בבית אלא בחוץ)

אני חשבתי השנה על דבר מעין זה ששם כן יש סברא, מה הדין במי שאוהב לאכול תחת כיפת השמים, וכל השנה יוצא לעשות "מנגל" בחצירו, האם בסוכות יכול לומר שכיוון שיוצא תמיד מביתו לצורך זה יכול גם לצאת מסוכתו. וחשבתי שאפשר לומר שזו מחלוקת אביי ורבא לגבי שומרי פירות (סוכה כו א) , שאביי ס"ל שמשום תשבו כעין תדורו לבד מותר להם לא לשבת בסוכה והיינו משום שכל השנה יוצאים מבתיהם לצורך השמירה, אבל רבא ס"ל שלא די בכך וצריכים לסברא של פרצה קוראה לגנב, והיינו שגם לרבא יסוד הדין הוא משום תשבו כעין תדורו, (דאם לא כן האם משום הפסד ממון תדחה המצווה), רק שאין תשבו כעין תדורו מחדש רק לפטור מצטער ודומיו. (ועיין בבכורי יעקב שהוציא מזה שהולכי דרכים שיש להם סוכה מזומנת צריכים להיות בה והיינו נמי משום כך), ולפי זה יהיה הדין שאסור לאכול בחצירו שהרי הלכה כרבא.

לעניין מה שכתבתי שרבא יסודו הוא מדין תשבו כעין תדורו צ"ע קצת מתוספות שם ד"ה פרצה.

הגר"א ליכטנשטיין כתב לפטור מסוכה את המטיילים בחג הסוכות, מהפן ההלכתי. אך מהפן העקרוני יצא נגד הרעיון של עזיבת הסוכה בחג.

יעויין בהרחבה בספר מקראי קדש סוכות (לרה"ג משה הררי שליט"א) את השיטות השונות לגבי מטיילים וסוכות.
ועוד האריך בזה מע"כ ידידי הרב שלמה גילקסברג שליט"א באחת מהתשובות בשו"ת ניצני ארץ.

[לולי דמיסתפינא]

כסברת אוצר החכמה כתב הכלי חמדה על מה שלא נתחייבו לאכול בבית המקדש, כנודע הדיון בזה שא"א לבנות שם סוכה מצד הכל בכתב ה' עלי השכיל או מצד איסור הוספה על הבנין, וקשה היכן אכלו קדשים. וביאר הכלי חמדה דכיון שמעיקרא נתחייבו באכילה בבית המקדש מקום שאינו 'ביתו' לא נתחייבו מעיקרא בסוכה, וכעין סברא זו ראיתי גם במועדים וזמנים.

ולפי זה חשבתי פעם מה הדין באברכי כולל אשר נוהגים מדי יום לאכול ארוחת בוקר וכדומה בכולל, וכי תמצי לומר שלא נתחייבו בסוכה, מאחר שאין אכילתם בגדר תשבו כעין תדורו

[הכהן]

ראיתי מישהו שטען, שטעם הדחקות שהובא לעיל, הוא הטעם לאי לבישת קיטל וטלית על ידי בחורים!