וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי (כט מג)
כתב במנחת שי:
ונקדש: במקצת ספרי ספרד הדל"ת בקמץ ומסור עליו לית קמץ וכן ראיתי בדפוס ישן.
נראה שנטייתו לקרוא ונקדָש בד' קמוצה.
על כך יש לתמוה שתי תמיהות:
א. לפי הדקדוק, ונקדש בקמ"ץ הוא בהווה, ואילו ונקדש בפתח הוא בעבר, ועל ידי ו' ההיפוך נהפך לעתיד. כאן הרי מדובר על העתיד כמו שמשמע בתחילת הפסוק "ונועדתי" כלומר ואוועד.
ב. אין לצערנו כתר אר"ץ על רוב התורה, אבל בכל כתבי היד העתיקים שבידינו נכתב ונקדש בפת"ח. כך בכת"י לנינגרד, בכת"י דמשק וגם בדפוס ונציה הראשון (מקראות גדולות). גם בכת"י ששון אף שממבט ראשון נראה שמנוקד קמץ, אבל לדעתי זה פתח, והקו זה הטפחא. (הוכחות: הקמצים בד"כ נקודה וכאן זה קו. הטפחא בד"כ קו מעט אלכסוני, וכאן בגלל הל' של המילה אהל שמתחת המילה ונקדש אין מקום לטפחא והוסטה ימינה).
בתנ"ך קורן אכן מנוקד בקמ"ץ, אך לא ברור לי על מי הסתמכו (ועוד מקום להאריך בנושא דיוק מהדורתם).
מה דעתכם?