ספרו של חיים גראדה מלא בדברים המאוסים, לכן חסד עשו עמנו וצנזרו את ספרו, כדי שיהא ראוי לבוא בקהל.
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.as ... 4F365A593D
איש רגיל כתב:האם כשכתב את הספר היה ירא שמים? אני מקפיד לא לקרוא את שכתבו מי שאינם יר"ש, במיוחד לא בענייני תורה, מצוה ואמונה.
גם זו לטובה כתב:ספרו של חיים גראדה מלא בדברים המאוסים.
החזן כתב:איש רגיל כתב:האם כשכתב את הספר היה ירא שמים? אני מקפיד לא לקרוא את שכתבו מי שאינם יר"ש, במיוחד לא בענייני תורה, מצוה ואמונה.
אולי בשל קפידתך שלא לקרוא את מה שכתבו מי שאינם יר"ש, לא קראת את דבריו של פותח האשכול.גם זו לטובה כתב:ספרו של חיים גראדה מלא בדברים המאוסים.
אלא אם כן אתה מניח שאפשר להיות יר"ש ועדיין לכתוב דברים המאוסים (ולאמיתו של דבר, הנחה זו יכולה לפשר כמה תמיהות).
אפרקסתא דעניא כתב:חסום לאתרוגים. יש מצב מישהו עושה משהו?
שש משזר כתב:תודה רבה באמת.
יד לפה כתב:יישר כח על הקישור.
נודע לי על ספריו רק מכאן וקראתי בשקיקה ממש
לא כ"כ קשה לאכול תוכו ולזרוק קליפתו..
מי יגלה את בעל ההערות ?
שימען כתב:האם מישהו יכול להעלות שוב את הספר הלא מצונזר.
תודה רבה.
אני עושה מחאה בשם גם זו לטובה שכולם מטריחים אותו שוב ושוב להעלות ולשלוח, ואין אחד מאלו שכבר הורידו שמוכן לשאת בנטל
עקביה כתב:מישהו יודע האם הדמות הספרותית "צמח אטלס" מכוונת לאדם אמיתי כלשהו?
יקנה כתב:אשמח אם מישהו יכול להעלותו שוב! [כמובן במידה שאין בו חשש גזל].
שעת הכושר כתב:
צדיקים כבני אדם
בעל התניא כותב שבינוני הוא מי שאינו חוטא אבל עדיין יש לו יצר רע, וצדיק הוא מי ששחט לגמרי את יצרו הרע. זוהי הסתכלות על אדם אוטופי שכנראה לא באמת קיים. אני רוצה לטעון שגם אדם שיש לו יצר רע יכול להיות צדיק, ואולי רק הוא יכול להיות צדיק (כי לאנשים באשר הם לעולם יש יצר), אבל יותר מכך גם אדם שנכשל יכול להיות צדיק. צדקות היא מצב של בני אדם, ואלו לעולם בעלי יצר ולעולם גם נכשלים (אפילו משה רבנו נכשל) ... הזכרתי שם את אמירתו של מתמטיקאי שווייצרי ששוחחתי איתו ואמר לי שהוא מאד אוהב ומעריך את יחס התנ”ך לגיבוריו, שמציג אותם כאנשים בשר ודם שנכשלים וקמים, ולא כמו מיתוסים עתיקים אחרים שמציגים את הגיבורים שלהם כמלאכים. לא תמיד חשוב לשאול אם לאדם כלשהו יש יצרים, או אם הוא נכשל, ואפילו לא אם הוא עשה תשובה. שאלה לא פחות חשובה היא למה הוא נכשל, איך הוא עשה את זה ואיך הוא מתמודד עם זה.
בספריו של חיים גראדה, צמח אטלס ומלחמת היצר, הוא מעמיד זו מול זו את הדמויות של ראש הישיבה הנובהרדוקאית הצעיר והסוער, צמח אטלס, ומולו את בעל המחזה אברהם (שכידוע הוא שם ספרותי לחזון איש). כדי להבין את הסיפור צריך להכיר את הרקע לדברים. תנועת ההשכלה פגעה בצעירים רבים שנטשו את אמונתם ואת מחויבותם הדתית. הסבא מנובהרדוק שרצה להתמודד עם התופעה הזאת שלח את בחוריו להקים ישיבות לנוער צעיר בכפרים. ראש ישיבה כזה היה בחור צעיר כבן עשרים, שאסף סביבו ילדים ונערים צעירים, ולימד וחינך אותם לאמונה ומחויבות תורנית. נובהרדוק נתנה לחניכיה חינוך מאד פרוע ולא קונוונציונלי שהעמיד בראש את הכנות והיושר, וחינך לזלזול בדעת בני אדם כדי לא לתת להם השפעה על החלטותיי. כשבחור צעיר שקיבל חינוך כזה נעשה אחראי על ילדים ונוער אין פלא שיכולים להתרחש דברים בעייתיים.
צמח אטלס דנן, הקים ישיבה כזאת בכפר וולקניק. הוא מתואר בספר כאדם שאכול בספיקות וביצרים. הדרך שלו להתמודד איתם היא לחנך את תלמידיו בצורה קיצונית וסוערת ולא להתפשר עם שום הרהור כפירה או ספק, ועם שום יצר. הוא יוצא לג’יהאד על כל בצבוץ של ספק או הרהור אסור. על רקע זה הוא זורק מישיבתו את חיימקה (זהו המחבר, חיים גראדה), שנקלע בעקבות כך לבקתתו של בעל המחזה אברהם שנפש באותו כפר. המחזה אברהם, לפי תיאורו, הוא האנטי תזה של צמח אטלס, הרמוני ומיושב בדעתו. מוכן לשמוע כל שאלה וכל דעה ומתמודד עמן ביישוב הדעת ובשלווה. התיאור של החזון איש בספרו של גראדה (שלאחר מכן נטש את מחויבותו הדתית ואת העולם הדתי) הוא ספר מוסר מרשים ביותר, הרבה יותר מכל ספרי ההגיוגרפיה שקראתי עליו.
מאז קריאת הספרים הללו מלווה אותי התחושה שקיצוניות של אדם בדרך כלל משקפת מלחמה שלו עם עצמו, כלומר עם דברים שמציקים לו ומטרידים אותו בתוכו פנימה. אנשים ששלמים עם עצמם ועם דרכם מתנהלים בדרך כלל בשלווה. הם יכולים להיות קיצוניים בתפיסת עולמם (והחזו”א בהחלט היה כזה), אבל יחסם לבריות ולדעות אחרות הוא שליו ולא סוער.
אבל כאן ברצוני להצביע על היבט אחר, ואולי הפוך. אותו צמח אטלס שהיה מוטרד מהרהורים ויצרים אינו אשם בכך. הוא אדם ככל אדם, ומטבע הדברים מלווים אותו הרהורים ויצרים. אין לשפוט אותו על כך שיש לו ספיקות או הרהורים, שכן זה טבע האדם. לשבחו ייאמר שהוא מנסה להתמודד עמם. נכון שהוא עושה זאת בצורה בעייתית, ולפעמים גם פוגע בתלמידיו, אבל זה מה שבאמת נראה לו נכון. הוא פועל לפי מיטב הבנתו ולמען ערכים שהוא באמת מאמין בהם. האם הוא לא ראוי להערכה על כך? הוא בחור צעיר שנשלח לשדה קרב מורכב בלי שהיו לו כלים של ממש להתמודד שם, וזה המיטב שהוא יכול היה לעשות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 658 אורחים