הרהור

[מאן מלכי]

שמעתי שניים דנים, אסור לקרוא ק"ש מול ערוה, היינו כל מקום שגורם הרהור [לשון החזו"א "ולמאי דמבואר לעיל דכל הני אינה ערוה בעיקרו אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא"] היינו אין קוראים במקום שהוא יכול להגיע שם להרהור, וזה בעצם פירוש וביאור בקרא שלא יראה בך ערות דבר שמשם למדו איסור קריאת ק"ש מול ערוה
השאלה, אדם שנמצא במצב הרהור בלי שיהיה מול ערוה, האם אסור אז בק"ש, דזיל בתר טעמא. היה נראה לי פשוט יותר להיתר אבל אשאל פה גם לחכמים

[מאיר סובל]

זכורני לאסור, ולא את המקור.

[מאן דהו]

אינו דומה, דערוה לפניו הגם שיסודו מצד הרהור אבל הלא באמת כשקורא אין ספק שההרהור בטל וכמאמרם ז"ל שאם עלה בו הרהור עבירה ימשוך לבו בד"ת וכו', אלא דכשערוה לפניו איכא איסור חפצא שבמצב זה אין לקרות ואין ראוי להזכיר השם כנגדה, אבל כשיש רק הרהור לבד ודאי יקרא וההרהור יפוג כמובן.

[אויצרניק]

ועוד נראה לומר, דבסתם יסיט את מחשבתו ויכוון בקריאת שמע, לפחות בפרשה ראשונה שהוא ודאי אפשרי; אבל בערוה מולו הרי גם אם יכוון מחשבתו סו"ס יראנה בשעה שקורא ושוב יעלה לו הרהור באמצע קריאתו.

[איש רגיל]

עיין רשב"א (ברכות כד. ד"ה והא איכא) בשם הראב"ד שאסור לקרוא כשערותו מגולה אף אם אין עיניו או ליבו רואין את הערוה. ודעת רוב האחרונים [ט"ז (יו"ד סי' ר סק"ג), ש"ך (שם סק"א), פר"ח (סי' עה סק"ו), פמ"ג (סי' עד משב"ז סק"א), שועה"ר (סי' עד ס"ב) וחי"א (כלל ד ס"ג)] שהאיסור הוא מטעם 'ולא יראה בך ערות דבר'.ודעת הדרישה (יו"ד סי' ר) שהסיבה שצריך שיהיה מכוסה ממתניו ולמטה אינו משום ערוה, אלא מפני שצריך לקרוא קריאת שמע באימה וביראה.
ולכאו' לדעת רוב האחרונים הנ"ל שאף שאינו יכול לבוא לידי הרהור אסור מדאו' לקרוא כשערותו מגולה, א"כ מוכח שאין יסוד האיסור משום הרהור. אך עדיין יתכן שאסרוהו מדרבנן
ואילו לדעת הדרישה יתכן לומר שיסוד איסור ולא יראה בך ערות דבר הוא משום הרהור.