שמעתי שניים דנים, אסור לקרוא ק"ש מול ערוה, היינו כל מקום שגורם הרהור [לשון החזו"א "ולמאי דמבואר לעיל דכל הני אינה ערוה בעיקרו אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא"] היינו אין קוראים במקום שהוא יכול להגיע שם להרהור, וזה בעצם פירוש וביאור בקרא שלא יראה בך ערות דבר שמשם למדו איסור קריאת ק"ש מול ערוה
השאלה, אדם שנמצא במצב הרהור בלי שיהיה מול ערוה, האם אסור אז בק"ש, דזיל בתר טעמא. היה נראה לי פשוט יותר להיתר אבל אשאל פה גם לחכמים