פסחים ל"ג

[מיללער]

ומתקיף לה רב פפא ממאי דרבי כרבנן סבירא ליה דילמא כאבא שאול סבירא ליה דאמר יש בה שוה פרוטה אע"ג דלית בה כזית

אולי אבא שאול סובב דוקא לענין תשלומין בשוגג שחייב בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית, כי הרי יש בו דין ממון, משא"כ לגבי מיתה צריך אכילה וממילא צריך להיות כזית?

[בברכה המשולשת]

כך גם הערתי אני הקטן בשיעור- ולא מצאתי תירוץ

[מיללער]

כך גם הערתי אני הקטן בשיעור- ולא מצאתי תירוץ

אם קטן אתה בעיניך.....

אתפלא אם לא נמצא מי שיעורר בזה, גם לא במתיבתא גם לא בשוטנשטיין?

[מיללער]

להלן בהמשך הגמרא בענין מלאכת מחשבת - מתעסק, מדברי רש"י נראה שיש לימוד מיוחד לגבי שבת שדוקא מלאכת מחשבת חייב וממילא מתעסק פטור, למה לא מספיק הפסוק 'אשר חטא בה' פרט למתעסק.

בכלל הסתבכתי בין דברי מר בריה דרבנא לדברי ר' נחמן בר יצחק, זה שבמעילה חייב אם בטעות נשלחה ידו בגיזי עולה, מנין זה? ואם אחד רצה לאכול שומן, ובטעות אכל חלב (גם בחתיכה נפרדת - לא דוקא שהחתיכה בעצמה היתה חלב) חייב מטעם שכן נהנה, אז מה העדיפות של מעילה?

[בברכה המשולשת]

כמדומני שזו עיקר הסיבה שתוס' כאן חולקים על פירוש רש"י כאן בגדרי אינו מתכוון ומתעסק

[הכהן]

ומתקיף לה רב פפא ממאי דרבי כרבנן סבירא ליה דילמא כאבא שאול סבירא ליה דאמר יש בה שוה פרוטה אע"ג דלית בה כזית

אולי אבא שאול סובב דוקא לענין תשלומין בשוגג שחייב בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית, כי הרי יש בו דין ממון, משא"כ לגבי מיתה צריך אכילה וממילא צריך להיות כזית?

גם לאבא שאול, תשלומי אוכל תרומה בשוגג אינם מדין ממון אלא מדין האיסור שבהן, שהרי צריך 'דבר הראוי להיות קודש', אלא ששיעורם בפרוטה כדיליף מ'ונתן', אם כן ה"ה במיתה שהיא מחמת האיסור, דאין לחלק בשיעור בין מזיד לשוגג.

[מיללער]

ומתקיף לה רב פפא ממאי דרבי כרבנן סבירא ליה דילמא כאבא שאול סבירא ליה דאמר יש בה שוה פרוטה אע"ג דלית בה כזית

אולי אבא שאול סובב דוקא לענין תשלומין בשוגג שחייב בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית, כי הרי יש בו דין ממון, משא"כ לגבי מיתה צריך אכילה וממילא צריך להיות כזית?

גם לאבא שאול, תשלומי אוכל תרומה בשוגג אינם מדין ממון אלא מדין האיסור שבהן, שהרי צריך 'דבר הראוי להיות קודש', אלא ששיעורם בפרוטה כדיליף מ'ונתן', אם כן ה"ה במיתה שהיא מחמת האיסור, דאין לחלק בשיעור בין מזיד לשוגג.

למה אין לחלק, אפי' לשיטתכם, הרי ונתן לא כתבה התורה רק לגבי חיוב התשלומין, עונש מיתה נלמד מפסוק בפני עצמו 'וכל זר לא יאכל קודש - ומתו בו כי יחללוהו' ושם אכילה כתיב, ואכילה בכה"ת כולה הוא בכזית.

[הכהן]

אולי אפ"ל דכיון דבאוכל תרומה בשוגג כתיב אכילה ומיעטו הכתוב ב'ונתן' שאיירי בש"פ ולא בכזית כשאר אכילות, אף במזיד שיעורו בש"פ.

[מיללער]

אולי אפ"ל דכיון דבאוכל תרומה בשוגג כתיב אכילה ומיעטו הכתוב ב'ונתן' שאיירי בש"פ ולא בכזית כשאר אכילות, אף במזיד שיעורו בש"פ.

מסכים, ואני מניח שכבודו גדול, אבל רציתי לשמוע זה מדברי הראשונים או לכה"פ מגדולי האחרונים

[שמחה]

ומתקיף לה רב פפא ממאי דרבי כרבנן סבירא ליה דילמא כאבא שאול סבירא ליה דאמר יש בה שוה פרוטה אע"ג דלית בה כזית

אולי אבא שאול סובב דוקא לענין תשלומין בשוגג שחייב בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית, כי הרי יש בו דין ממון, משא"כ לגבי מיתה צריך אכילה וממילא צריך להיות כזית?

כיוונת להשפת אמת וזה לשון קדשו בחידושיו על הש"ס

וזה תימה מנ"ל הא דילמא דוקא לענין תשלומין ס"ל לאבא שאול דשיעורו בשוה פרוטה כיון דכתיב ונתן וכו' אבל האיסור והעונש שפיר י"ל דשיעורו כמו בכל אכילה של תורה דהוא בכזית

ועעין שם מה שהקשה עוד ומה שתירץ
והשפת אמת ציין עוד להרי"ט אלגזי הלכות חלה שיש שם אריכות בענין זה. והוא באות ז' בדיבור המתחיל "והנה בס' קהלת יעקב וכו' "

[מיללער]

תודה רבה כהר"ר שמחה, שמחה לאיש במענה פיו, ברוך שכיוונתי

[דניאל]

להלן בהמשך הגמרא בענין מלאכת מחשבת - מתעסק, מדברי רש"י נראה שיש לימוד מיוחד לגבי שבת שדוקא מלאכת מחשבת חייב וממילא מתעסק פטור, למה לא מספיק הפסוק 'אשר חטא בה' פרט למתעסק.

עיי' שו"ת הגרעק"א קמא סי' ח'

[מיללער]

להלן בהמשך הגמרא בענין מלאכת מחשבת - מתעסק, מדברי רש"י נראה שיש לימוד מיוחד לגבי שבת שדוקא מלאכת מחשבת חייב וממילא מתעסק פטור, למה לא מספיק הפסוק 'אשר חטא בה' פרט למתעסק.

עיי' שו"ת הגרעק"א קמא סי' ח'

תודה רבה

הנה לינק לדבריו הק':
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 1&pgnum=15