הגהמ כתב:... מאידך, ידוע לי על ת"ח ומרביץ תורה מפורסם בארה"ב (מתלמידים המובהקים של ר' בער'ל בריסקער) שכל פעם שנזקק לפיה"מ היה מתאמץ לברר הנוסח דוקא מתוך מהד' קאפח. 'זה לעומת זה עשה אלדים'.
אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?
החזן כתב: בנדון ריה"ח הדברים באמת מסובכים הרבה יותר. הרי לא ידוע על שום חיבור של ריה"ח עצמו. גם ספר חסידים מיוחס אליו בכדי, וברור שלא הוא כתב אותו. למעשה אין לנו יכולת אינדיקציה לבדוק מה ממנו ומה יוחס לו ע"י בני "חוגו". .
החזן כתב:אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?
כמובן גם על תקופות קדומות. וששאלת אלו ספרים מוסמכים בעיניי בלא פקפוק, אשיב לך על פי דבריו של הגרמ"פ שקנה המידה לסמכותם של ספרים הוא תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית. זו האפשרות היחידה של הגרמ"פ (שאינו חוקר ואינו יכול לתור אחרי אוטוגרף) לדון על קטע אם הוא אותנטי אם לאו. כך לגבי ספרים שלמים, והוא הדין לקטעים מוזרים בתוך ספרים סמכותיים, כמו הרמב"ן. אין הוא אומר שכל הספר "מזויף", אלא שמדובר בדעה זרה שהשתרבבה לספר באחת ההעתקות.
אברהם כתב:אם הבנתי אותך השבת לי שגם על תקופות קדומות כמו תקופת הגאונים, אם מצינו 'קטעים מוזרים' בתוך 'ספרים סמכותיים' (היינו לדידך שהופצו בישראל והתקבלו כדעת מכרעת ומרכזית) נתלה הדבר בדעה זרה שהשתרבבה לספר.
וכעת שאלתי היא, מה בנוגע לתקופות קדומות לתקופת הגאונים? האם גם בזה אתה סבור שאם נמצא קטע מוזר בתוך ספר סמכותי נתלה בזיוף?
החזן כתב:אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?
כמובן גם על תקופות קדומות. וששאלת אלו ספרים מוסמכים בעיניי בלא פקפוק, אשיב לך על פי דבריו של הגרמ"פ שקנה המידה לסמכותם של ספרים הוא תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית. זו האפשרות היחידה של הגרמ"פ (שאינו חוקר ואינו יכול לתור אחרי אוטוגרף) לדון על קטע אם הוא אותנטי אם לאו. כך לגבי ספרים שלמים, והוא הדין לקטעים מוזרים בתוך ספרים סמכותיים, כמו הרמב"ן. אין הוא אומר שכל הספר "מזויף", אלא שמדובר בדעה זרה שהשתרבבה לספר באחת ההעתקות. היפותטית אין הדבר מופרך כלל, והלוא דווקא המחקר רגיל על לשונו להאשים בכל קושי את המעתיק השוגה שהוא אחראי לנוסחאות שאינן מוצאות חן בעיניו, ומה לנו להלין על מי שמאשים את התלמיד הטועה?
אברהם כתב:היום אתה אומר שאי אפשר לגבות 'כל שטות' בדברי הגאונים, ולכן חייבים לייחסם לטועה וכו', ומחר יאמר אחר על תקופה מוקדמת במאתיים שנה, אז לא היו תלמידים טועים?!
אני מסכים איתך לגבי הקביעה שיש ספרים מוסמכים יותר כלפינו, כלומר אלו שהתקבלו עלינו כמכריעים וכו', אבל אי אפשר לקבל שבתוך אותם ספרים מוסמכים אפשר לברור מה מקובל עלינו ומה לא. אין לדבר סוף.
החזן כתב:חכם מחוכם הבקי בתורת ריה"ח פנה אליי בזעם ושאל מניין לי שריה"ח לא חיבר את ספר חסידים, וטען שאלו דברים שאסור להעלותם על הדעת. לכך אני מוצא מקום להודיע כדי שלא יכשלו אחרים אחריי, שאינני בקי בתורת חסידי אשכנז ואף לא בספר חסידים גופו, אלא שבמיעוט ידיעתי לא מצאתי עד עתה את המקור להנחה שזהו ספרו של ריה"ח ולכאורה דבר זה צריך בירור. אדרבה, מי שיודע מקור לדבר זה, בין מכת"י ובין מספרי ראשונים, ראוי לו שיודיע על כך וישיב את האבידה לבעליה.
הגהמ כתב:מפורסמת מסקנת החוקרים שספר חסידים הרגיל יש בו תוספת רבות מדברי בנו ר' שמואל ואחרים. (וכבר העיר הגריח"ס בא' מכרכי ישורון על דברי גדול א' שחרץ משפטו בתקיפות שאין בס' חסידים שום תערובות והכל ממנו וכו'.) ופעם העלתי השערה ששמו 'ספר (ה)חסידים' מעיד עליו שנתחבר ע"י 'חבורת החסידים' שבראשית ריה"ח.
החזן כתב:ר"א אפשטיין הוא חוקר מיושן מדי, כלומר הוא שייך לתקופה שגם סברות הכרס נחשבו מספיקות כדי לקבוע מסקנות. אפציר להפנות לדבריו של הגריח"ס באחד מכרכי ישורון, כדבריך.
הגאון רבי אברהם דוד ז"ל מבוטשאטש בהגהות מילי דחסידותא כתב: 'מקובל ביד עדת בני ישראל שספר חסידים כולו קודש, והוא על פי רבן של בני הגולה רבינו יהודה החסיד, בלי תערובת מזולתו, והוא היה בקי בכל דברי חז"ל יותר מהבאים אחריו ומה נדע ולא ידע הוא'.
הרגיל בדברי ספר חסידים שלפנינו יראה שיש שם הרבה דברים מועתקים מזולתו כגון מדברי רב סעדיה גאון, ומדברי הרמב"ם, ומדברי ספר מבחר הפנינים, ועיין לגאון חיד"א ז"ל בהגהות ברית עולם לס"ח (סימן יט), והאריכות בזה אך למותר. ואם כן מה הלשון אומרת "כולו קודש דברי רבי יהודה החסיד בלי תערובת מזולתו". וצ"ב.
וצריך לדחוק דאחר דריה"ח העתיק דברי זולתו בחיבורו נראה שסמך על דברים אלו וכדבריו דידיה נחשבו. או אולי רצונו לומר שבס"ח אין הוספות ממחברים ומגיהים אחרים והכל חתום מחותמו ובטבעתו של ריה"ח ז"ל. וצע"ע.
ורבינו הגדול הגר"א ז"ל סובר שמחבר ס"ח הוא רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל בעל הרוקח, ועיין בזה בחיבורי כנסת יעקב (קונטרס ו' סוף או י' דף קמ"ו) ואכמ"ל.
בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.
החזן כתב:בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.
אכן אין תימה שכך נהג ריה"ח, אם אמנם יתברר שזהו חיבורו, אבל השאלה הנשאלת כאן היא מה המקור ליסוד המוסד שספר חסידים הוא חיבורו של ריה"ח. כפי שראינו מדברי הגריח"ס דלעיל, אין הדברים פשוטים כל עיקר. ושמעתי שהגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח סאלאווייטשיק טוען במאמר בשפת לועז שפשוט שהספר מורכב משני מחברים שונים.
החזן כתב:בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.
אכן אין תימה שכך נהג ריה"ח, אם אמנם יתברר שזהו חיבורו, אבל השאלה הנשאלת כאן היא מה המקור ליסוד המוסד שספר חסידים הוא חיבורו של ריה"ח. כפי שראינו מדברי הגריח"ס דלעיל, אין הדברים פשוטים כל עיקר. ושמעתי שהגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח סאלאווייטשיק טוען במאמר בשפת לועז שפשוט שהספר מורכב משני מחברים שונים.
החזן כתב:ובזאת תדע, אם תספק לי מקור אחד כנ"ל המייחס את ספר החסידים שבידינו לריה"ח, אסוג מיד מכל דבריי ואתנצל על בורותי קבל עם ועדה.
ומ"ש בצמח דוד בשם ש"ק (=שלשלת הקבלה?) שרבינו שמואל חיבר ספר החסידים, ואח"כ כתב שר"י החסיד חיבר הצוואות, ליתא שרבינו יהודה חיבר הצוואות וספר החסידים ואין רצוני להשיג על צמח דוד שצריך להאריך הרבה.
ומ"ש בס' חסידים סי' כ' הוא לשון הרמב"ם פ"א ופ"ב מהלכות תשובה.
הגהמ כתב:הרי שהוא ז"ל לא למד מכך "עד כמה רעועה היא האקסיומה שריה"ח חתום על ספר חסידים".
היימישער כתב:אינני רוצה לנקוט צד בענין משום שגדולי הדורות קבלו קביעה זו שריה"ח חיבר את ספר חסידים, ורק להבין באתי.
ס' חסידים כן הוא נקרא בתוך הספר סי' א' וקס"ב אבל בסי' ל"ח נקרא "ספר החסידות והחכמה" ובכת"י רד"א נקרא ס' החסידות וכן נקרא גם בס' חסידים שחבר א' שהרא"ש הי' דודו (דף ח' ע"ב) . וספרו זה כמו שהוא לפנינו בלי ספק לא יצא כן מידי ריה"ח בעצמו. כי אם תחלה לקטו ויסדו מכתביו תלמידו בעל הרוקח והכניס בו גם מס' הכבוד שחבר ריה"ח בעצמו (כעדות מהרי"ל) וגם משאר ספריו ואחר כך באו שאר תלמידיו וסדרו אותו לעצמם באופנים שונים. כפי אשר עלה על רוחם. ולכן נמצא לפנינו היום כת"י שונות מספר חסידים ושום אחד מהם אינו משתוה לחברו לא בסדורו ולא בסגנון לשונו. כמו ס' חסידים כת"י פארמא כ"י אקספארד . והבאים אחריהם הוסיפו בו עוד גם מדברי הרמב"ם ומס' סודי רזיא (שבס' רזיאל) המיוחס לבעל הרוקח ומס' מבחר הפנינים להברדשי ומפאת המעתיקים הרבים באו בו שגיאות רבות בלשונו וסדורו. ובאו בו כמה סימנים שלמים כפולים ובלי ספק לא יצא כן מעטו של ריה"ח שהי' בקי בצחות הלשון והמליצה.
הספר הזה נדפס לראשונה בבולוניא שנת יפר"ח ע"פ כת"י הבא מירושלם ליד הר"ר אברהם בכמהר"ר משה הכהן בבולוניא. והוא הי' המגיה הספר הזה בדפוס הנ"ל. ועשה מפתחות עליו בראשו. אשר יכילו כ"ז דפים. בם יבאר באריכות תוכן ענין כל סימן וסימן מס"ח. והמפתחות שבס"ח בדפוסים שאחריו נתקצרו מהם. אבל כמה פעמים לא ירד המגיה הנ"ל במחילת כבודו לדעת המחבר. ולדוגמא במפתח לסי' ר"ז כתב מענישים בזמן הזה למי שאינו מכבד את התורה כו' ואשר יתלוצץ באדם חשוב יפשפש באותה מדה שמא חטא בשום אדם או כי אחרים מתלוצצים באחד והוא לא הרגיש בדבר. ובאמת בסי' ר"ז אין זכר שמענישין למי שאינו מכבד התורה. רק שמענישין למי שמשתמש בשמות. וראש הסימן הלז שייך לסי' הקודם. גם מ"ש או כי אחרים מתלוצצים באחד והוא לא הרגיש בדבר. אינו מובן. ובאמת בס"ח שם דפוס בולוניא יש טעות סופר ובמקום או שהיו מתלוצצים ולא נראה. צ"ל או הי' מתלוצץ ולא נראה. ובדפוסים האחרים כבר תקנו זאת.
בדפוס הנ"ל מחזיק הספר תתשע"ח סימנים. ובשאר הדפוסים מחזיק רק תתשע"ב סימנים. כי בדפוס בולוניא נוסף סי' תרפ"א "כתיב ותאבד את כל זרע הממלכה (צ"ל המלוכה) לבני יהודה אחת רצתה לקחת בעל ואמר האיש כיון שיש לה רוב בנים כו'" ובשאר הדפוסים נשמט הסימן הזה (אולי בעבור שכבר כתוב בסי' תי"ב). גם סי' תשכ"ה נחלק בו לב' סימנים. - סי' תשס"א-ס"ב הוא שם סי' תשס"ד-ס"ה וסי' תשס"ג חסר בו. וסימן תשס"ח אין כתוב בו דבר רק ציון ששייך לעיל. סימן תש"פ נחלק לב' סימנים תשפ"ב-פ"ג. סי' תתפ"ח נחלק לב' תתצ"ב-צ"ג (סי' תתקכ"א-כ"ב הוא שם סי' אחד תתקכ"ו) ונוסף בו סי' תתקנ"ד "ת"ח שאינו יכול להתאפק בד"ת כשהוא בבה"כ אם יש לו בנים קטנים יביאם שם ויהא עסוק עמהם. ולא יהרהר בד"ת ולא הרהורים רעים. ואם ירא פן ירגילם אצלו ויבטלוהו כשיעסוק בתורה. או מי שאין לו בנים. אם צריך לשום חשבון במעות האיך נשא ונתן לחשוב או שום דבר שבבית אל יחשוב אותם אלא בבה"כ כדי שלא יהרהר אחר ד"ת. הרי כשהוא במקום טהור יעסוק בתורה נמצא שהוא מרויח שעה לתורה וניצל מעבירה". - סי' תתקפ"ד-פ"ה הוא בו סי' אחד. ואחר סי' תתשכ"ח נוסף שם סי' אחד (הוא בו סי' תתשל"ה) ואהבת את ה' אלדיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדיך עמקי מחשבתיך שנ' מאד עמקו מחשבתיך כי רבנו יקיר הי' מכבד בזקנו לפני ארון הק' וכשהיו הקהל הולכים לפני המלך כו' והמעשה הזאת כתובה בס"ח סי' קכ"ח. סי' תתשל"ד-של"ה הוא בו סי' א'.
במקום שכתוב בד' בולוניא מלת "כומר" העתיקו בדפוסים אחרים "ארמאי" מפני הצענזור. כמו בסי' רע"א ר"פ וכדומה. וכ"כ השמיטו בדפוסים האחרים עוד דברים אחרים מטעם הנ"ל כמו שהוא בסי' קצ"א קצ"ב רע"ז. וכבר תקנתי אותם במקומם בס' לשון חסידים חלק א'.
בהשגיאות הרבות שנפלו בהעתקות הספר חסידים לקח גם הדפוס הראשון הזה חבל גדול (והעירותי על רובם בס' לשון חסידים) וכבר התנצל על זה המדפיס בסוף הספר. אבל נגד זה נמצא בו פעמים רבות גרסאות ישרות לעומת שאר הדפוסים הבאים אחריו. שכל אחד מהם הרבה והוסיף טעיות על שלפניו. ורוב התיקונים הנחוצים הבאתי בס' לשון חסידים כל אחד על מקומם.
בשנת תע"ג נדפס ס' חסידים בפפד"מ עם קצת ביאורים באיזה מקומות מהרב המקובל מו"ה דוד גרינהוט ועליו הסכמה מהגאון אבד"ק פפד"מ מו"ה שמואל כהן שאטין. ובראשו רמזי כללי הספר בקצור והוא הנדפס אח"כ בשאר הדפוסים האחרונים. ונראה שלא הי' לפני הרב המו"ל הנ"ל ס"ח דפוס בולוניא ולכן השאיר בו השבושים ששם המה מתוקנים. ובשנת תפ"ד נדפס הס"ח עוד הפעם בפפד"מ עם פירוש רחב. ממחבר שהעלים שמו אמנם נודע שחברו הרב ר' דוד אפטרוד (זקנו של הרב ר' יוסף זינצהיים מחבר ס' יד דוד) אביו של המדפיס ה"ר שלמה זלמן אפטרוד (עי' אוצה"ס) ועם צוואת ריה"ח ע"פ כת"י ישן. ונראה שגם הוא לא ראו ס"ח דפוס בולוניא. ואחר הדפוס הזה נדפס הס"ח עוד פעמים רבות עם פירוש אחר קצר (בהעלם שם המחברו) שהי' לו לעינים הפירוש מד' פפד"מ. ואח"כ גם עם ס' ברית עולם הגהות ובאורים על ס"ח מהגאון חיד"א ז"ל הנדפס לראשונה ע"י מחברו בספרו לב דוד בליוארנא שנת תקמ"ט.
בשנת תרנ"א הדפיסו חברת "מקיצי נרדמים" בברלין את הס"ח ע"פ כ"י שבבית הספרים בעיר פארמא. עם הערות ומראה מקומות מהרב החכם ר"י וויסטינעצקי נ"י מסובאלק. בכת"י זה משונה הס"ח בסדרו ובו נוספות רבות סימנים שלמים (בערך שליש מהספר) וגם גרסאות ישרות רבות נמצאות בו. ורק שיבושים מעטים נמצאו בו ותקנתי אותם בהחלק הב' מס' לשון חסידים.
אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. לעניין טענתו של ר' משה פיינשטיין מה נפ"מ אם זה לר"י החסיד או לתלמידו הרוקח.
בברכה המשולשת כתב:הואיל ואני בעווה"ר כן קורא שפת לועז אז אבהיר קצת מה כתב פרופ' חיים סולובייצ'יק-
א. כל ספר חסידים (כ"י פארמה- הוצאת מק"נ) הוא לריה"ח.
ב. יש ספר חסידים אחר, שנתחבר בצרפת על-פי ספר חסידים אך תוך שינוי הרבה מתכניו האמוניים והחסידיים.
ג. ספר החסידים הצרפתי כולל את קנב הסימנים הראשונים בספר חסידים דפוס בולוניה. המשך דפוס בולוניה מבוסס ברובו על ספר חסידים הישן
אפרקסתא דעניא כתב:רוב התגובות כאן מתעלמות מן העובדה שהגרמ"פ טען אפילו בקשר לתוס' בנידה הקובע שאין לא תרצח בהריגת עובר, שהוא טעות סופר. כלומר, אין מדובר ב"מישהו שחי בתקופת הראשונים", וגם לא ב"אחד הראשונים שדעתם לא נתקבלה", אלא בעמוד התווך של הראשונים - בעלי התוס'.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 103 אורחים