השלטו ידי זרים בפי' ראשונים עה"ת? - פירוש רשב"ם לפר' בראשית

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ג' יוני 25, 2013 12:15 am

ומה מס' הטלפון של ר' חיים הקטן?

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ג' יוני 25, 2013 4:15 am

הגהמ כתב:... מאידך, ידוע לי על ת"ח ומרביץ תורה מפורסם בארה"ב (מתלמידים המובהקים של ר' בער'ל בריסקער) שכל פעם שנזקק לפיה"מ היה מתאמץ לברר הנוסח דוקא מתוך מהד' קאפח. 'זה לעומת זה עשה אלדים'.

נזכרתי שבאחד מההסכמות (אולי מהרב גנס ממ"ד) לס' שו"ת הריב"ד (= ר' י'וסף ב'ן ד'וד קאפח), נאמר שלפעמים היה הגרי"ז שולח מישהו להר"י קאפח לבדוק אצלו בנוסחאותיו השונות שבהרמב"ם. (לא שזה המקום הכי מתאים אבל כיון דעל על.)

מחולת המחנים

בתחילת תגובתי אקדים ואומר כי עיקרי ותוכן הדברים שברצוני לכתוב הובעו כבר למעלה ע"י הכותבים הנכבדים הי"ו, אך ברצוני קצת להאריך בענין זה ולפרטו, ואשתדל לתת תשובה לגופן של דברים, ולא לפנות לנקודות צדדיות.

ראשית כל אנו רואים שדעת מרן הגר"מ פיינשטיין בענין כת"י מרבותינו הראשונים הנדפסים מחדש איננה בהכרח כדעת מרן החזו"א הידועה, וזאת באשר הוא דבר מוכח כי כאשר הגר"מ פיינשטיין חזה קשות בדברי איזה ספר, הוכרח לומר "תלמיד טועה כתבו" וכדלהלן, אפילו אם היה זה מספרי הראשנים המקובלים והמסורים בידינו מדור דור, ואכן לדוגמא קטנה אנו מוצאים שאמר כך באגרות משה (חלק אהע"ז ד' סימן ס"ט) על תשובות מהרי"ט, וכן (חלק אהע"ז ב' סימן י"א) לגבי דברי הרמב"ן עה"ת.

בהסבר הדברים חושב אני הדל והקטן הנאחז בשיפולי גלימתו הגדולה של מרן זצוק"ל, כי דרכו בעת אשר בדרך לימודו נתקל באיזה ענין קשה לפניו אשר לא היתה לו שום אפשרות לתרצו באיזה פנים, אזי הוכרח לומר שתלמיד טועה כתבו או לפסוק עליו מזויף, וזה כפי שכבר הזכירו על דרך כד ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתא, ולא היתה בכוונתו לפקפק באמיתות הדברים הנכתבים, אלא שהוכרח לומר כן מעוצם הקושיא וכמשנ"ל.
ומצאנו גם פוסקים אחרים בני זמננו ולשפניו שחרצו במפורש על פסקים ידועים כי תלמיד טועה כתבם, וכדוגמת אודות היתר גילוח הזקן שבתשובת החת"ס, והיתר גילוח בחוה"מ בתשובתו הנודעת של הנודע ביהודה, והטעם בזה ג"כ כמו שכתבתי למעלה.

למעשה לא היה הגר"מ פיינשטיין הראשון שהתבטא כך, וכי רבותינו האחרונים לא כתבו לשונות "תלמיד טועה כתבו" במקומות שהיו מוקשים בעיניהם דברי רבותינו הראשונים, וכל מתבונן יראה ויבין שכדוגמת זו מצאנו באמת גם קודם לכן, שכאשר היה מוקשה בפניהם מאד ענין אחד או שחששו שתיפוק תקלה ממנו החליטו במפורש כי תלמיד טועה כתבם, אף במקום שברור הוא שאין כך.
והנה יש מקומות שכבר נכתבו כדברים הללו ממש בעוד ראשונים באותו זמן, וכי שייך לומר על כך שאכן הכוונה בפשטות שתלמיד טועה כתבו, אלא בודאי שהוא על דרך ישתקע הדבר ולא יאמר.
(ולהערה בעלמא ראה בענין רבית ע"י שליח בשיטת המרדכי בשם רש"י, ומחלוקתם של הב"י והרמ"א בשו"ע יו"ד סימן סעיף ט"ז והנו"כ שם).

ואמנם ירא אני מאד לומר כזאת, אך למען כבודו של מרן הגרמ"פ שהיה מאדירי איומה בדורנו זה והנחילנו דרך ההוראה נלך בה, עלינו כפי שכלנו הקט לפרש ולבאר את דרכו הנשגבה ולא להיות ח"ו מן התולים בו בוקי סריקי.

מחולת המחנים

אגב ענין "תלמיד טועה כתבו", אכתוב כאן נקודה קטנה שמצאתי בזיופיו של ר"ח בלאך הידוע.
ידועים דברי המהר"ט בתשובה על דברי רבי חיים כהן בתוס' כתובות (דף ק"י ע"ב ד"ה הוא) "והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י", כי תלמיד טועה כתבו.
והנה ר"ח בלאך פרסם בערך בשנת תשי"א בכמה מקומות מכתב כאילו בשם רבי יעקב מליסא נגד רעיונותיו של רצ"ה קלישר, ובין הדברים שם בפיו בזה"ל: "בושתי וגם נכלמתי לשמוע בשם מהרי"ט כי דברי ר"ח בתוס' כתובות ק"י ד"ה הוא איזה תלמיד טועה כתבם, ואני בחלישת זכרוני לא ידעתי באיזה תשובה כתב מהרי"ט דבר זר זה, חי נפשך שאיזה תלמיד טועה המגשש בצהרים חשך כתב הדברים בשם מהרי"ט, ולא תעלה לתלמיד רשע זה תעלה וארוכה".

הנה לנו זיוף מושלם, תלמיד טועה על תלמיד טועה על תלמיד טועה, ממש חד גדיא.

אך בזאת לא אמר ר"ח בלאך די, המכתב המזויף בשם רבי יעקב מליסא נדפס גם בקובץ 'הפוסק' (כסלו תשי"ב, אות תתתרסא),לאחר מכן הדפיס שם עוד מכתב בשם המהר"ץ חיות בו באו כדברים האלו, ובגליון 'הפוסק' שבט תשי"ב (בסוף אות תתתרעח) נדפסה "הערה והשמטה חשובה" מר"ח בלאך בה הוא מכביר במילים על תשובת המהרי"ט ותלמיד טועה כתבו, ומוסיף לא פחות ולא יותר כי כבר בשו"ת מעיל צדקה כתב שאיזה תלמיד טועה כתב זה בשם מהרי"ט, בו בזמן שכל אחד יכול לראות בשו"ת מעיל צדקה סימן כ"ו מפורש יוצא "והנה מ"ש בשם הר"ח, כבר כתב הרב הרי"ט בתשובה חלק י"ד סי' כ"ח בנעים שכלו הוכיח דאיזה תלמיד טועה כתבו ע"ש", ראה כאן
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 68&hilite=

והדברים מדברים בעד עצמם.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 9:25 am

אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?

כמובן גם על תקופות קדומות. וששאלת אלו ספרים מוסמכים בעיניי בלא פקפוק, אשיב לך על פי דבריו של הגרמ"פ שקנה המידה לסמכותם של ספרים הוא תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית. זו האפשרות היחידה של הגרמ"פ (שאינו חוקר ואינו יכול לתור אחרי אוטוגרף) לדון על קטע אם הוא אותנטי אם לאו. כך לגבי ספרים שלמים, והוא הדין לקטעים מוזרים בתוך ספרים סמכותיים, כמו הרמב"ן. אין הוא אומר שכל הספר "מזויף", אלא שמדובר בדעה זרה שהשתרבבה לספר באחת ההעתקות. היפותטית אין הדבר מופרך כלל, והלוא דווקא המחקר רגיל על לשונו להאשים בכל קושי את המעתיק השוגה שהוא אחראי לנוסחאות שאינן מוצאות חן בעיניו, ומה לנו להלין על מי שמאשים את התלמיד הטועה?

אתנסח בצורה אחרת: לדידו של הגרמ"פ, דהיינו הלומד שעוסק בתכני הדברים ובפנימיותם ולא במאפיינים החיצונים שלהם, המסורת צריכה להיות קוהרנטית (ברמה מינימלית) ולא לסתור את עצמה. הוא מבחינתו אינו יכול לקבל פירוש ברמב"ן הסותר את עמדתו של הרמב"ן בשאר רחבי פירושו. גם היום מכריע המחקר בנוגע לקטעים מסוימים, בנוגע לספרות שבכל הדורות, על פי סתירות ועמדות זרות למחבר, שמדובר בשרבוב ובעריכה מאוחרת. צא ולמד. המחקר משתמש בדיוק באותם כלים של הגרמ"פ (במקומות שאין הפילולוגיה יכולה לסייע). כאמור, הגרמ"פ אינו יכול לקבל את הפירוש הזר, ויהי מה. מעתה, משום שבאופן היפותטי (כל עוד אין אוטוגרף) ניתן לומר שתלמיד טועה כתבו ולא יצאו הדברים מפי המחבר, לכן נוח לו להתבטא כך ולא לחלוק על ראשונים באופן גלוי ומפורש (ואין הכוונה שנוח לו רק כלפי חוץ, אלא גם כלפי תודעתו שלו עצמו). במלים אחרות, הוא משתמש במוצהר באוקימתא היכולה להיות אמת (כלשון התוס' בדין יחלוקו) כדי לדחות דבר שצריך להידחות, ולא משום שמבחינה היסטורית האוקימתא הזו נכונה, אלא משום שכך ראוי שיהיה, וכפי שפירושו רבותינו האחרונים ז"ל על אוקימתות רבות שאין הכוונה שזו היתה כוונת הדברים מלכתחילה, אלא שהשימוש באוקימתא זו האפשרות הנוחה לדחות את הדברים.

בנדון ריה"ח הדברים באמת מסובכים הרבה יותר. הרי לא ידוע על שום חיבור של ריה"ח עצמו. גם ספר חסידים מיוחס אליו בכדי, וברור שלא הוא כתב אותו. למעשה אין לנו יכולת אינדיקציה לבדוק מה ממנו ומה יוחס לו ע"י בני "חוגו". והנה במאה העשרים נמצא ספר בשני עותקים בכת"י שמביא מפירושיו לתורה, שיש בהם זרויות האופייניות אמנם לחוג חסידי אשכנז, אבל מי יתקע לידינו ומי יערוב לנו שמר בר רב אשי אמנם חתום עליהן? אין חולק על כך שמדובר בספר שנכתב במאה הי"ג, אבל גישה ביקורתית פשוטה יכולה להרהר ש"זייפן" או "תלמיד טועה" או "מעתיק רשלן" בן התקופה ההיא כתב את הדברים בשם ריה"ח, כשם שייחסו לו במהלך הדורות בלי סוף שמועות, ולא יצאו הדברים מפיו. כך נראה לי לפרש בדבריו.

בברכה המשולשת

החזן כתב: בנדון ריה"ח הדברים באמת מסובכים הרבה יותר. הרי לא ידוע על שום חיבור של ריה"ח עצמו. גם ספר חסידים מיוחס אליו בכדי, וברור שלא הוא כתב אותו. למעשה אין לנו יכולת אינדיקציה לבדוק מה ממנו ומה יוחס לו ע"י בני "חוגו". .

?????????????

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 25, 2013 10:10 am

החזן כתב:אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?

כמובן גם על תקופות קדומות. וששאלת אלו ספרים מוסמכים בעיניי בלא פקפוק, אשיב לך על פי דבריו של הגרמ"פ שקנה המידה לסמכותם של ספרים הוא תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית. זו האפשרות היחידה של הגרמ"פ (שאינו חוקר ואינו יכול לתור אחרי אוטוגרף) לדון על קטע אם הוא אותנטי אם לאו. כך לגבי ספרים שלמים, והוא הדין לקטעים מוזרים בתוך ספרים סמכותיים, כמו הרמב"ן. אין הוא אומר שכל הספר "מזויף", אלא שמדובר בדעה זרה שהשתרבבה לספר באחת ההעתקות.

אם הבנתי אותך השבת לי שגם על תקופות קדומות כמו תקופת הגאונים, אם מצינו 'קטעים מוזרים' בתוך 'ספרים סמכותיים' (היינו לדידך שהופצו בישראל והתקבלו כדעת מכרעת ומרכזית) נתלה הדבר בדעה זרה שהשתרבבה לספר.

וכעת שאלתי היא,
מה בנוגע לתקופות קדומות לתקופת הגאונים? האם גם בזה אתה סבור שאם נמצא קטע מוזר בתוך ספר סמכותי נתלה בזיוף?

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 10:19 am

אברהם כתב:אם הבנתי אותך השבת לי שגם על תקופות קדומות כמו תקופת הגאונים, אם מצינו 'קטעים מוזרים' בתוך 'ספרים סמכותיים' (היינו לדידך שהופצו בישראל והתקבלו כדעת מכרעת ומרכזית) נתלה הדבר בדעה זרה שהשתרבבה לספר.

וכעת שאלתי היא, מה בנוגע לתקופות קדומות לתקופת הגאונים? האם גם בזה אתה סבור שאם נמצא קטע מוזר בתוך ספר סמכותי נתלה בזיוף?

פנטסטי. אתה מבקש לנצל את החרדה לנוסח המקרא והתלמוד כדי לגבות כל שטות בספרים מאוחרים יותר. מבריק!

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 25, 2013 10:42 am

היום אתה אומר שאי אפשר לגבות 'כל שטות' בדברי הגאונים, ולכן חייבים לייחסם לטועה וכו', ומחר יאמר אחר על תקופה מוקדמת במאתיים שנה, אז לא היו תלמידים טועים?!
אני מסכים איתך לגבי הקביעה שיש ספרים מוסמכים יותר כלפינו, כלומר אלו שהתקבלו עלינו כמכריעים וכו', אבל אי אפשר לקבל שבתוך אותם ספרים מוסמכים אפשר לברור מה מקובל עלינו ומה לא. אין לדבר סוף.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ג' יוני 25, 2013 11:11 am

בין "לגבות כל שטות" ובין לשרוף יש גם פתרונות ביניים

ארי שבחבורה

החזן כתב:
אברהם כתב:החזן, האם דבריך נסובים רק על תקופת הראשונים או גם על תקופות קודמות כמו תקופת הגאונים למשל. ואם כן, היכן עובר הגבול ואלו ספרים מוסמכים בעיניך ללא פקפוק? אם הרמב"ן שבידינו מזוייף מה אותנטי?

כמובן גם על תקופות קדומות. וששאלת אלו ספרים מוסמכים בעיניי בלא פקפוק, אשיב לך על פי דבריו של הגרמ"פ שקנה המידה לסמכותם של ספרים הוא תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית. זו האפשרות היחידה של הגרמ"פ (שאינו חוקר ואינו יכול לתור אחרי אוטוגרף) לדון על קטע אם הוא אותנטי אם לאו. כך לגבי ספרים שלמים, והוא הדין לקטעים מוזרים בתוך ספרים סמכותיים, כמו הרמב"ן. אין הוא אומר שכל הספר "מזויף", אלא שמדובר בדעה זרה שהשתרבבה לספר באחת ההעתקות. היפותטית אין הדבר מופרך כלל, והלוא דווקא המחקר רגיל על לשונו להאשים בכל קושי את המעתיק השוגה שהוא אחראי לנוסחאות שאינן מוצאות חן בעיניו, ומה לנו להלין על מי שמאשים את התלמיד הטועה?

כל זה טוב ויפה אולם הא גופא יש לדון מהו קנה המידה למדידת "תפוצתם בישראל והתקבלותם כדעה מכרעת ומרכזית" של כל אותם "קטעים מוזרים" כלשונך.
האם העובדה שענק כמו ה'טור' אשר כל בית ישראל נשען על פסקיו מצטט בפירושו על התורה את כל אותם "קטעים מוזרים" בפירוש הרמב"ן אשר עליהם יצא קצפו של הגרמ"פ לפי עדותו של הספר הנ"ל כמעט ללא כל הסתייגות (וכוונתי ב"כמעט" לדברי הרמב"ן בריש פרשת לך-לך אודות ירידת אברהם למצרים שאותם מצטט ה'טור' במלואם ובהסתייגות אחת בלבד, והיא - שאמירת אברהם על שרה "אחותי היא" לא היתה חטא כדברי הרמב"ן, ומכלל זה אתה שומע שמיתר דברי הרמב"ן שם לא היתה לו כל הסתייגות) איננה "קנה מידה" להעריך דבר זה? והאם העובדה שישנם "קטעים מוזרים" אשר הם בבחינת תפיסה רווחת ממש אצל ראשונים רבים אשר את מימיהם אנו שותים - וכגון דברי הרמב"ן בפרשת קורח כפי שהראיתי בהודעתי הקודמת - אף היא איננה "קנה מידה" להעריך דבר זה?

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 11:56 am

אברהם כתב:היום אתה אומר שאי אפשר לגבות 'כל שטות' בדברי הגאונים, ולכן חייבים לייחסם לטועה וכו', ומחר יאמר אחר על תקופה מוקדמת במאתיים שנה, אז לא היו תלמידים טועים?!
אני מסכים איתך לגבי הקביעה שיש ספרים מוסמכים יותר כלפינו, כלומר אלו שהתקבלו עלינו כמכריעים וכו', אבל אי אפשר לקבל שבתוך אותם ספרים מוסמכים אפשר לברור מה מקובל עלינו ומה לא. אין לדבר סוף.

על כך נאמר: "יאבד עולמו מפני השוטים?" אם אלה שעולמם פשטני ומורכב מצבעי שחור-לבן בלבד ואין להם חוש ביקורת יקומו מחר ויאמרו וכו' לכן נקבל שיטות דחויות ומוזרות?
יתר על כן, ענינו הרואות כי השימוש המרובה בטענת "היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה" והכחדת כל ביקורתיות בגלל טענה זו, הוא עצמו יכול להוביל לעבודה זרה ממש. הגע עצמך, עיקר הטענה של הגרמ"פ על ספרו של ריה"ח הוא מפני הפירושים שבו המשתמשים במוצהר בביקורת המקרא. ובא אתה וטוען כלפי הגרמ"פ, שאם נלך בשיטתו ונפסול כל דבר שאינו מוצא חן בעיניו מספרי הראשונים והגאונים, אולי נבוא לבסוף לביקורת התלמוד והמקרא! אבל, ידידי, מטעם זה עצמו שלל הגרמ"פ את ספרו של ריה"ח על התורה!

לעצם הענין, הגרמ"פ התבטא בהמשך הדברים המובאים, שלא כל אחד שחי בתקופת הראשונים נחשב "ראשון". אינני סבור שיש מי שחולק על הדברים, אך יש לחדד נקודה זו שהיא רעה חולה בדורנו. עדת החוקרים מגלה דביקות והערצה יוצאת דופן בכל שריד של כת"י, שהרי היא מחפשת איזוטריה ופיקנטריה (לדוגמה, אורי ארליך הדפיס עכשיו ספר מקיף עצום ורב על נוסח שמו"ע על פי כל קטעי הגניזה הקאהירית, ואילו כל הנוסחים הקדומים שבדפוסים וכת"י עדיין ממתינים לעדנה). בדומה לכך, כיום אנחנו רגילים להיבהל ולהיאחז חלישות הדעת מכל פיסה שנדפסה לפני מאתיים ושלוש מאות וארבע מאות שנה, מבלי להפעיל כל ביקורתיות. הגרמ"פ, כמי שהתחנך על ברכי הדורות הקודמים (הגרח"ע התבטא עליו ועל אביו, שהם לומדים כמו לפני 300 שנה), ידע והבין שלא כל ספר שנדפס - ק"ו לא כל כת"י שנכתב - הוא בבחינת הלכה למשה מסיני שאין להרהר אחריו, וגם לא כל אדם שחי בתקופה קדומה הוא חלק מהמסורת. לא ראי הרמב"ן כראי בן דורו ר"א אבועלפיה, ולא ראי ספר 'שולחן ערוך' (1565) כראי 'מאור עינים' (1573) שנדפס אף הוא באותן שנים ממש. כדי שמשהו יוכל להיות חלק מהמסורת, הוא צריך להתאים ברמה בסיסית עם מאפייניה המהותיים של המסורת. אותה המסורת שמרחיקה כל שמץ של ביקורת המקרא אינה יכולה לסבול סתירה פנימית כזו ולקבל כחלק ממנה גילויי דעת שעיקרם ביקורת המקרא. כאשר מתגלית סתירה כזו, יאמר איש המסורת (הגרמ"פ) שהפירוש הסותר את המסורת הוא "מזויף", ואני משוכנע שאפילו אם תצליח להוכיח לו שהוא אינו "מזויף", עדיין יסבור שדינו שריפה. וכאמור, נוח לו יותר ליישב ולומר אוקימתא ולא לערער על סמכותו של אחד הראשונים.
קיצורו של דבר, אין הגיון לאחוז בקרנות מזבח הדפוס ולזעוק מקודש מקודש ושאין בודקים מן המזבח ולמעלה על כל ספר שירד מכבש הדפוס.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 3:47 pm

חכם מחוכם הבקי בתורת ריה"ח פנה אליי בזעם ושאל מניין לי שריה"ח לא חיבר את ספר חסידים, וטען שאלו דברים שאסור להעלותם על הדעת. לכך אני מוצא מקום להודיע כדי שלא יכשלו אחרים אחריי, שאינני בקי בתורת חסידי אשכנז ואף לא בספר חסידים גופו, אלא שבמיעוט ידיעתי לא מצאתי עד עתה את המקור להנחה שזהו ספרו של ריה"ח ולכאורה דבר זה צריך בירור. אדרבה, מי שיודע מקור לדבר זה, בין מכת"י ובין מספרי ראשונים, ראוי לו שיודיע על כך וישיב את האבידה לבעליה.

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ג' יוני 25, 2013 7:15 pm

החזן כתב:חכם מחוכם הבקי בתורת ריה"ח פנה אליי בזעם ושאל מניין לי שריה"ח לא חיבר את ספר חסידים, וטען שאלו דברים שאסור להעלותם על הדעת. לכך אני מוצא מקום להודיע כדי שלא יכשלו אחרים אחריי, שאינני בקי בתורת חסידי אשכנז ואף לא בספר חסידים גופו, אלא שבמיעוט ידיעתי לא מצאתי עד עתה את המקור להנחה שזהו ספרו של ריה"ח ולכאורה דבר זה צריך בירור. אדרבה, מי שיודע מקור לדבר זה, בין מכת"י ובין מספרי ראשונים, ראוי לו שיודיע על כך וישיב את האבידה לבעליה.

כאן כבר לא מספיקה לך 'תפוצתו בישראל והתקבלותו' של יחוס זה?...

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ג' יוני 25, 2013 8:04 pm

מפורסמת מסקנת החוקרים שספר חסידים הרגיל יש בו תוספת רבות מדברי בנו ר' שמואל ואחרים. (וכבר העיר הגריח"ס בא' מכרכי ישורון על דברי גדול א' שחרץ משפטו בתקיפות שאין בס' חסידים שום תערובות והכל ממנו וכו'.) ופעם העלתי השערה ששמו 'ספר (ה)חסידים' מעיד עליו שנתחבר ע"י 'חבורת החסידים' שבראשית ריה"ח.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 8:29 pm

הגהמ כתב:מפורסמת מסקנת החוקרים שספר חסידים הרגיל יש בו תוספת רבות מדברי בנו ר' שמואל ואחרים. (וכבר העיר הגריח"ס בא' מכרכי ישורון על דברי גדול א' שחרץ משפטו בתקיפות שאין בס' חסידים שום תערובות והכל ממנו וכו'.) ופעם העלתי השערה ששמו 'ספר (ה)חסידים' מעיד עליו שנתחבר ע"י 'חבורת החסידים' שבראשית ריה"ח.

נשמח לקבל הפניות מדויקות יותר. מכל מקום, מסקנת החוקרים לכשעצמה אינה מעניינת. מה הראיות המנחות את המסקנה?
נ.ב. אביו של ריה"ח הוא ר' שמואל, בנו של ריה"ח הוא ר' זלטמן.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ג' יוני 25, 2013 9:06 pm

ראה כאן: http://seforim.blogspot.com/2007/05/rev ... sidim.html שם ציין ר"א בראדט לכתבי ר"א עפשטיין ח"א עמ' רנח והלאה שבו הגיע למסקנא שמלבד מריה"ח ואביו (כן, תודה) עוד נמצא בו מדברי בעל הרוקח. (וראה גם ישורון ד' שבו הובאו דברי ר"א בן הגר"א שסה"ח חובר ע"י בעל הרוקח).

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 9:09 pm

ר"א אפשטיין הוא חוקר מיושן מדי, כלומר הוא שייך לתקופה שגם סברות הכרס נחשבו מספיקות כדי לקבוע מסקנות. אפציר להפנות לדבריו של הגריח"ס באחד מכרכי ישורון, כדבריך.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ג' יוני 25, 2013 9:18 pm

החזן כתב:ר"א אפשטיין הוא חוקר מיושן מדי, כלומר הוא שייך לתקופה שגם סברות הכרס נחשבו מספיקות כדי לקבוע מסקנות. אפציר להפנות לדבריו של הגריח"ס באחד מכרכי ישורון, כדבריך.

כרך יט עמ' תרצו

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 9:30 pm

מחמת חביבותם של דברי הרי"ח סופר והואיל והם נוגעים לענייננו, אעתיקם כאן:

הגאון רבי אברהם דוד ז"ל מבוטשאטש בהגהות מילי דחסידותא כתב: 'מקובל ביד עדת בני ישראל שספר חסידים כולו קודש, והוא על פי רבן של בני הגולה רבינו יהודה החסיד, בלי תערובת מזולתו, והוא היה בקי בכל דברי חז"ל יותר מהבאים אחריו ומה נדע ולא ידע הוא'.
הרגיל בדברי ספר חסידים שלפנינו יראה שיש שם הרבה דברים מועתקים מזולתו כגון מדברי רב סעדיה גאון, ומדברי הרמב"ם, ומדברי ספר מבחר הפנינים, ועיין לגאון חיד"א ז"ל בהגהות ברית עולם לס"ח (סימן יט), והאריכות בזה אך למותר. ואם כן מה הלשון אומרת "כולו קודש דברי רבי יהודה החסיד בלי תערובת מזולתו". וצ"ב.
וצריך לדחוק דאחר דריה"ח העתיק דברי זולתו בחיבורו נראה שסמך על דברים אלו וכדבריו דידיה נחשבו. או אולי רצונו לומר שבס"ח אין הוספות ממחברים ומגיהים אחרים והכל חתום מחותמו ובטבעתו של ריה"ח ז"ל. וצע"ע.
ורבינו הגדול הגר"א ז"ל סובר שמחבר ס"ח הוא רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל בעל הרוקח, ועיין בזה בחיבורי כנסת יעקב (קונטרס ו' סוף או י' דף קמ"ו) ואכמ"ל.

גם מכאן אני למד עד כמה רעועה היא האקסיומה שריה"ח חתום על ספר חסידים.

בברכה המשולשת

גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 11:01 pm

בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.

אכן אין תימה שכך נהג ריה"ח, אם אמנם יתברר שזהו חיבורו, אבל השאלה הנשאלת כאן היא מה המקור ליסוד המוסד שספר חסידים הוא חיבורו של ריה"ח. כפי שראינו מדברי הגריח"ס דלעיל, אין הדברים פשוטים כל עיקר. ושמעתי שהגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח סאלאווייטשיק טוען במאמר בשפת לועז שפשוט שהספר מורכב משני מחברים שונים.

ר_חיים_הקטן · הודעהעל ידי **ר_חיים_הקטן** » ג' יוני 25, 2013 11:09 pm

החזן כתב:
בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.

אכן אין תימה שכך נהג ריה"ח, אם אמנם יתברר שזהו חיבורו, אבל השאלה הנשאלת כאן היא מה המקור ליסוד המוסד שספר חסידים הוא חיבורו של ריה"ח. כפי שראינו מדברי הגריח"ס דלעיל, אין הדברים פשוטים כל עיקר. ושמעתי שהגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח סאלאווייטשיק טוען במאמר בשפת לועז שפשוט שהספר מורכב משני מחברים שונים.

לינק למאמרו של ד"ר גר"ח: http://www.jstor.org/discover/10.2307/1 ... 2369847761

ארי שבחבורה

החזן כתב:
בברכה המשולשת כתב:גם בחיבורים שהם ודאים מרבינו אלעזר מגרמייזא יש העתקות ארוכות מדבריהם של חכמים אחרים, כידוע לכל, כך שאין כל תימה שכך נהג גם רבינו יהודה החסיד.

אכן אין תימה שכך נהג ריה"ח, אם אמנם יתברר שזהו חיבורו, אבל השאלה הנשאלת כאן היא מה המקור ליסוד המוסד שספר חסידים הוא חיבורו של ריה"ח. כפי שראינו מדברי הגריח"ס דלעיל, אין הדברים פשוטים כל עיקר. ושמעתי שהגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח סאלאווייטשיק טוען במאמר בשפת לועז שפשוט שהספר מורכב משני מחברים שונים.

מסופקני אם תארים אלו היו מוצאים חן בעיני פרופ' חיים סולובייצ'יק - לו היה יודע על כך כמובן...

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ג' יוני 25, 2013 11:31 pm

החזן,
אתה זורה חול בעיני רואך.
כדומני, וכך ניכר מבין ריסי עיניך, שאינך קורא שפת לועז, אז לא קראת את מאמרו של פרופ' ח' סולובייציק.
גם אני לא קראתיו, כי גם אני איני יודע שפת לועז, אך מכיוון שאני כן מתעניין בכתבי ריה"ח ובית מדרשו (בשונה ממך, שאין לך שום שיג ושיח עמהם, כהצהרתך דלעיל), דאגתי שאחד מחבריי יעביר לי את תמצית המידע העולה ממאמרו של סולובייציק. ואם אני זוכר היטב, הוא כותב שכמה עשרות הסימנים הראשונים של הספר (במהדורת מק"נ, המקורית יותר!) הם של ר' שמואל בר' קלונימוס החסיד, אביו של ריה"ח, וחלק זה הוא מכנה 'ספר התשובה', משהו כזה. ומשם ואילך, הוא חיבורו של ר' יהודה החסיד עצמו.
בקיצור, גם לפי סולובייציק, מרביתו ככולו של החיבור הוא של ריה"ח.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 11:37 pm

תודה רבה על המענה.
אם אתה זוכר את הצהרתי דלעיל, אתה בוודאי זוכר הצהרה נוספת: מסקנת החוקרים לכשעצמה אינה מעניינת. מה הראיות המנחות את המסקנה?
כאחד שבקי בהשתלשלות חוג חסידי אשכנז, האם תוכל להפנות למקור אחד מדורות הראשונים שמייחס את החיבור הלז לריה"ח?

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ג' יוני 25, 2013 11:45 pm

אין לחוקרים שום ראיות. בכלל לא.
החוקרים הרי נמנים על שלומי אמוני ישראל ורוצים לבסס את המקובל מאז ומתמיד, ולפיכך הם נתאספו בחשכת ליל במקום מסתור (אסור לי לגלות פרטים נוספים) והחליטו לעשות כל טצדקי כדי לחזור ולחזור על הקביעה שר' יהודה החסיד הוא מחברו המרכזי של ספר חסידים.
מזימתם היתה צולחת בידם אילולא נתעורר חזננו המבריק וגילה, שאין כל אסמכתא לייחוס!
אשרנו!!

ואגב (ועכשיו ברצינות),
אתה הרי יודע שפרופ' חיים סולובייציק הוא 'עוף חריג' באקדמיה, והוא אוהב ומחבב לנתץ כל מיני תפיסות הרווחות בעולם האקדמי.
זה ידוע לך, כנראה.
אך עם כל זאת סולובייציק לא הצליח לנתץ את ייחוס ספר חסידים לריה"ח. תן לבך לכך!
ואם הרב (המכיר מעט את ספר חסידים) לא הצליח, תלמיד תלמידו (שאינו מכיר את הספר בכלל) יצליח?!...

אפרקסתא דעניא

רוב התגובות כאן מתעלמות מן העובדה שהגרמ"פ טען אפילו בקשר לתוס' בנידה הקובע שאין לא תרצח בהריגת עובר, שהוא טעות סופר. כלומר, אין מדובר ב"מישהו שחי בתקופת הראשונים", וגם לא ב"אחד הראשונים שדעתם לא נתקבלה", אלא בעמוד התווך של הראשונים - בעלי התוס'.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' יוני 25, 2013 11:54 pm

ועכשיו באמת ברצינות. אני לא עוסק בתחום, כפי שהדגשתי, ואתה תולה בי את מה שאין בי; אין לי שום תאווה לנתץ את התפיסה הרווחת בענין ייחוס הספר לריה"ח. כל רצוני הוא לברר את ההנחה הנ"ל, שהרי זהו לכאורה יתרון המחקר על המסורת: לא לקבל בעיניים עצומות הנחות יסוד שאין להן בסיס איתן.
מתוך חוסר היכרות עם התחום התרשמתי שאין מקור מהימן לייחוס זה, ולפיכך באתי בשאלה תמימה לבקיאים בתחום שבמקום לסובב במלים ולהכביר דברים הלצות משלים וחידות, יגלו לי ברחמיהם הרבים מקור אחד בלבד מתקופת הראשונים המייחס את ספר לריה"ח. אינני יודע מה היו שיקוליו של הגר"ח בהגרי"ד בהגר"מ בהגר"ח בקביעתו הנ"ל, ולמען האמת שאלת תולדות המחקר אינה מטרידה אותי יתר על המידה. ובזאת תדע, אם תספק לי מקור אחד כנ"ל המייחס את ספר החסידים שבידינו לריה"ח, אסוג מיד מכל דבריי ואתנצל על בורותי קבל עם ועדה.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ד' יוני 26, 2013 12:21 am

החזן כתב:ובזאת תדע, אם תספק לי מקור אחד כנ"ל המייחס את ספר החסידים שבידינו לריה"ח, אסוג מיד מכל דבריי ואתנצל על בורותי קבל עם ועדה.

בורות זה אולי לא המלה המתבקשת...
הא לך דברי הרחיד"א בענין בשם הגדולים:

ומ"ש בצמח דוד בשם ש"ק (=שלשלת הקבלה?) שרבינו שמואל חיבר ספר החסידים, ואח"כ כתב שר"י החסיד חיבר הצוואות, ליתא שרבינו יהודה חיבר הצוואות וספר החסידים ואין רצוני להשיג על צמח דוד שצריך להאריך הרבה.

ושים לב שמיד אחר קביעה זו כתב:

ומ"ש בס' חסידים סי' כ' הוא לשון הרמב"ם פ"א ופ"ב מהלכות תשובה.

הרי שהוא ז"ל לא למד מכך "עד כמה רעועה היא האקסיומה שריה"ח חתום על ספר חסידים".

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ד' יוני 26, 2013 12:33 am

הגהמ כתב:הרי שהוא ז"ל לא למד מכך "עד כמה רעועה היא האקסיומה שריה"ח חתום על ספר חסידים".

ומה אעשה אם אינני רוצה ליחנק ולהיתלות באילן גבוה ג"ע החיד"א ז"ל?!
דברי החיד"א עדיין אינם מקור מתקופת הראשונים, אלא הם מבחינתנו התרשמותו האישית שמותר לחלוק עליה (אף שמבחינתו היא היתה עובדה שאין עליה עוררין). כמדומה לי כי לא תוכל לאנוס אותי ב"מקור" זה כדי להתנצל על בורותי. אצטרך מעט יותר מכך.

+O+O+O+

התנצחות זו לא היתה להכעיס גרידא. היא הדגמה עד כמה החומר האשכנזי - ובפרט של חוג חסידי אשכנז - אינו מושתת על יסודות איתנים, והמחקר עדיין בחיתוליו בעניינו, ומכאן רציתי להוכיח את טענתי הראשונה שבמקרה של ריה"ח כלל לא מופרכת טענת מזויף של הגרמ"פ, היפותטית לפחות.

היימישער · הודעהעל ידי **היימישער** » ד' יוני 26, 2013 12:43 am

אינני רוצה לנקוט צד בענין משום שגדולי הדורות קבלו קביעה זו שריה"ח חיבר את ספר חסידים, ורק להבין באתי.
ביש"ש מצאתי שהזכיר ספר חסידים שיסד הרוק"ח (יש"ש ב"ק פ"ו אות כ"ו ד"ה והא דאמרינן כנס) האם כוונתו לספר זה או שיש עוד ספר חסידים?
ובעוד מקום ביש"ש (יש"ש גיטין פ"ד אות מ) הזכיר דברים בשם ריה"ח כשהמקור הוא שו"ת מהר"ם מינץ כשאח"כ הוא מביא עוד מקור והוא ספר חסידים,
וז"ל: פסק, נדר בעת צרה, קבלה בידינו שאין להתיר, וכן נמצא כתוב בשם הגאון ר' יהודא חסיד (שו"ת מהר"ם מינץ סימן ע"ט), ונראה בעיני שאין זו מן הדין, אלא משום סכנה שלא יחזור עליו הצרה, וכן נמצא בספר חסידים, וכו'.

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ד' יוני 26, 2013 1:00 am

היימישער כתב:אינני רוצה לנקוט צד בענין משום שגדולי הדורות קבלו קביעה זו שריה"ח חיבר את ספר חסידים, ורק להבין באתי.

תמיהני עליך, אתה מביא רשימה שלמה של גדולי הדורות שלא קיבלו קביעה זו, ואתה מקדים ומתנצל שאינך בא לנקוט צד אלא להבין, משום שגדולי הדורות קיבלו קביעה זו. אתמהא.

יש להוסיף על מקורותיך תשו' מהרי"ל סי' נ' (במהדורת מכון ירושלים סימן מא): 'וכן מוכח בספר חסידים שיסד הרוקח', והוא בס"ח מק"נ סימן שעב. (http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147446&&page=88)
וכן ברבינו ירוחם באיזהו מקומן שמביא בשם הרי"ח ומוסיף שכן הוא בס"ח. ועי' כרם יעקב (להגריח"ס) עמ' קז.

ולהשלמת הענין אעתיק את סקירתו של החכם הירושלמי רש"א וורטהיימר ברשימתו על הרי"ח (בלי ההערות):

ס' חסידים כן הוא נקרא בתוך הספר סי' א' וקס"ב אבל בסי' ל"ח נקרא "ספר החסידות והחכמה" ובכת"י רד"א נקרא ס' החסידות וכן נקרא גם בס' חסידים שחבר א' שהרא"ש הי' דודו (דף ח' ע"ב) . וספרו זה כמו שהוא לפנינו בלי ספק לא יצא כן מידי ריה"ח בעצמו. כי אם תחלה לקטו ויסדו מכתביו תלמידו בעל הרוקח והכניס בו גם מס' הכבוד שחבר ריה"ח בעצמו (כעדות מהרי"ל) וגם משאר ספריו ואחר כך באו שאר תלמידיו וסדרו אותו לעצמם באופנים שונים. כפי אשר עלה על רוחם. ולכן נמצא לפנינו היום כת"י שונות מספר חסידים ושום אחד מהם אינו משתוה לחברו לא בסדורו ולא בסגנון לשונו. כמו ס' חסידים כת"י פארמא כ"י אקספארד . והבאים אחריהם הוסיפו בו עוד גם מדברי הרמב"ם ומס' סודי רזיא (שבס' רזיאל) המיוחס לבעל הרוקח ומס' מבחר הפנינים להברדשי ומפאת המעתיקים הרבים באו בו שגיאות רבות בלשונו וסדורו. ובאו בו כמה סימנים שלמים כפולים ובלי ספק לא יצא כן מעטו של ריה"ח שהי' בקי בצחות הלשון והמליצה.
הספר הזה נדפס לראשונה בבולוניא שנת יפר"ח ע"פ כת"י הבא מירושלם ליד הר"ר אברהם בכמהר"ר משה הכהן בבולוניא. והוא הי' המגיה הספר הזה בדפוס הנ"ל. ועשה מפתחות עליו בראשו. אשר יכילו כ"ז דפים. בם יבאר באריכות תוכן ענין כל סימן וסימן מס"ח. והמפתחות שבס"ח בדפוסים שאחריו נתקצרו מהם. אבל כמה פעמים לא ירד המגיה הנ"ל במחילת כבודו לדעת המחבר. ולדוגמא במפתח לסי' ר"ז כתב מענישים בזמן הזה למי שאינו מכבד את התורה כו' ואשר יתלוצץ באדם חשוב יפשפש באותה מדה שמא חטא בשום אדם או כי אחרים מתלוצצים באחד והוא לא הרגיש בדבר. ובאמת בסי' ר"ז אין זכר שמענישין למי שאינו מכבד התורה. רק שמענישין למי שמשתמש בשמות. וראש הסימן הלז שייך לסי' הקודם. גם מ"ש או כי אחרים מתלוצצים באחד והוא לא הרגיש בדבר. אינו מובן. ובאמת בס"ח שם דפוס בולוניא יש טעות סופר ובמקום או שהיו מתלוצצים ולא נראה. צ"ל או הי' מתלוצץ ולא נראה. ובדפוסים האחרים כבר תקנו זאת.
בדפוס הנ"ל מחזיק הספר תתשע"ח סימנים. ובשאר הדפוסים מחזיק רק תתשע"ב סימנים. כי בדפוס בולוניא נוסף סי' תרפ"א "כתיב ותאבד את כל זרע הממלכה (צ"ל המלוכה) לבני יהודה אחת רצתה לקחת בעל ואמר האיש כיון שיש לה רוב בנים כו'" ובשאר הדפוסים נשמט הסימן הזה (אולי בעבור שכבר כתוב בסי' תי"ב). גם סי' תשכ"ה נחלק בו לב' סימנים. - סי' תשס"א-ס"ב הוא שם סי' תשס"ד-ס"ה וסי' תשס"ג חסר בו. וסימן תשס"ח אין כתוב בו דבר רק ציון ששייך לעיל. סימן תש"פ נחלק לב' סימנים תשפ"ב-פ"ג. סי' תתפ"ח נחלק לב' תתצ"ב-צ"ג (סי' תתקכ"א-כ"ב הוא שם סי' אחד תתקכ"ו) ונוסף בו סי' תתקנ"ד "ת"ח שאינו יכול להתאפק בד"ת כשהוא בבה"כ אם יש לו בנים קטנים יביאם שם ויהא עסוק עמהם. ולא יהרהר בד"ת ולא הרהורים רעים. ואם ירא פן ירגילם אצלו ויבטלוהו כשיעסוק בתורה. או מי שאין לו בנים. אם צריך לשום חשבון במעות האיך נשא ונתן לחשוב או שום דבר שבבית אל יחשוב אותם אלא בבה"כ כדי שלא יהרהר אחר ד"ת. הרי כשהוא במקום טהור יעסוק בתורה נמצא שהוא מרויח שעה לתורה וניצל מעבירה". - סי' תתקפ"ד-פ"ה הוא בו סי' אחד. ואחר סי' תתשכ"ח נוסף שם סי' אחד (הוא בו סי' תתשל"ה) ואהבת את ה' אלדיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדיך עמקי מחשבתיך שנ' מאד עמקו מחשבתיך כי רבנו יקיר הי' מכבד בזקנו לפני ארון הק' וכשהיו הקהל הולכים לפני המלך כו' והמעשה הזאת כתובה בס"ח סי' קכ"ח. סי' תתשל"ד-של"ה הוא בו סי' א'.
במקום שכתוב בד' בולוניא מלת "כומר" העתיקו בדפוסים אחרים "ארמאי" מפני הצענזור. כמו בסי' רע"א ר"פ וכדומה. וכ"כ השמיטו בדפוסים האחרים עוד דברים אחרים מטעם הנ"ל כמו שהוא בסי' קצ"א קצ"ב רע"ז. וכבר תקנתי אותם במקומם בס' לשון חסידים חלק א'.
בהשגיאות הרבות שנפלו בהעתקות הספר חסידים לקח גם הדפוס הראשון הזה חבל גדול (והעירותי על רובם בס' לשון חסידים) וכבר התנצל על זה המדפיס בסוף הספר. אבל נגד זה נמצא בו פעמים רבות גרסאות ישרות לעומת שאר הדפוסים הבאים אחריו. שכל אחד מהם הרבה והוסיף טעיות על שלפניו. ורוב התיקונים הנחוצים הבאתי בס' לשון חסידים כל אחד על מקומם.
בשנת תע"ג נדפס ס' חסידים בפפד"מ עם קצת ביאורים באיזה מקומות מהרב המקובל מו"ה דוד גרינהוט ועליו הסכמה מהגאון אבד"ק פפד"מ מו"ה שמואל כהן שאטין. ובראשו רמזי כללי הספר בקצור והוא הנדפס אח"כ בשאר הדפוסים האחרונים. ונראה שלא הי' לפני הרב המו"ל הנ"ל ס"ח דפוס בולוניא ולכן השאיר בו השבושים ששם המה מתוקנים. ובשנת תפ"ד נדפס הס"ח עוד הפעם בפפד"מ עם פירוש רחב. ממחבר שהעלים שמו אמנם נודע שחברו הרב ר' דוד אפטרוד (זקנו של הרב ר' יוסף זינצהיים מחבר ס' יד דוד) אביו של המדפיס ה"ר שלמה זלמן אפטרוד (עי' אוצה"ס) ועם צוואת ריה"ח ע"פ כת"י ישן. ונראה שגם הוא לא ראו ס"ח דפוס בולוניא. ואחר הדפוס הזה נדפס הס"ח עוד פעמים רבות עם פירוש אחר קצר (בהעלם שם המחברו) שהי' לו לעינים הפירוש מד' פפד"מ. ואח"כ גם עם ס' ברית עולם הגהות ובאורים על ס"ח מהגאון חיד"א ז"ל הנדפס לראשונה ע"י מחברו בספרו לב דוד בליוארנא שנת תקמ"ט.
בשנת תרנ"א הדפיסו חברת "מקיצי נרדמים" בברלין את הס"ח ע"פ כ"י שבבית הספרים בעיר פארמא. עם הערות ומראה מקומות מהרב החכם ר"י וויסטינעצקי נ"י מסובאלק. בכת"י זה משונה הס"ח בסדרו ובו נוספות רבות סימנים שלמים (בערך שליש מהספר) וגם גרסאות ישרות רבות נמצאות בו. ורק שיבושים מעטים נמצאו בו ותקנתי אותם בהחלק הב' מס' לשון חסידים.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' יוני 26, 2013 8:02 am

סתם שאלת תם. לעניין טענתו של ר' משה פיינשטיין מה נפ"מ אם זה לר"י החסיד או לתלמידו הרוקח.

הסרפד · הודעהעל ידי **הסרפד** » ד' יוני 26, 2013 8:15 am

אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. לעניין טענתו של ר' משה פיינשטיין מה נפ"מ אם זה לר"י החסיד או לתלמידו הרוקח.

אגב, זכור לי שפי' הרוקח על התורה (כך שמה?) יש דברים על שירת הבאר המזכירים את הפי' המיוחס לר' יהודה החסיד.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' יוני 26, 2013 8:23 am

שניים מתוך שלושת קטעי ביקורת המקרא שבפירוש ריה"ח מצויים גם בפירוש המיוחס לרוקח (שהוא באמת לתלמידו של הרוקח).
כתבה על כך מרים וייטמן במאמרה שציינתי לעיל.

בברכה המשולשת

הואיל ואני בעווה"ר כן קורא שפת לועז אז אבהיר קצת מה כתב פרופ' חיים סולובייצ'יק-
א. כל ספר חסידים (כ"י פארמה- הוצאת מק"נ) הוא לריה"ח.
ב. יש ספר חסידים אחר, שנתחבר בצרפת על-פי ספר חסידים אך תוך שינוי הרבה מתכניו האמוניים והחסידיים.
ג. ספר החסידים הצרפתי כולל את קנב הסימנים הראשונים בספר חסידים דפוס בולוניה. המשך דפוס בולוניה מבוסס ברובו על ספר חסידים הישן

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ד' יוני 26, 2013 9:18 am

בברכה המשולשת כתב:הואיל ואני בעווה"ר כן קורא שפת לועז אז אבהיר קצת מה כתב פרופ' חיים סולובייצ'יק-
א. כל ספר חסידים (כ"י פארמה- הוצאת מק"נ) הוא לריה"ח.
ב. יש ספר חסידים אחר, שנתחבר בצרפת על-פי ספר חסידים אך תוך שינוי הרבה מתכניו האמוניים והחסידיים.
ג. ספר החסידים הצרפתי כולל את קנב הסימנים הראשונים בספר חסידים דפוס בולוניה. המשך דפוס בולוניה מבוסס ברובו על ספר חסידים הישן

מסתבר אם כן שהידיד של 'חכם באשי' גם כן אינו מבין כל כך בשפת לועז...

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ד' יוני 26, 2013 9:22 am

אפרקסתא דעניא כתב:רוב התגובות כאן מתעלמות מן העובדה שהגרמ"פ טען אפילו בקשר לתוס' בנידה הקובע שאין לא תרצח בהריגת עובר, שהוא טעות סופר. כלומר, אין מדובר ב"מישהו שחי בתקופת הראשונים", וגם לא ב"אחד הראשונים שדעתם לא נתקבלה", אלא בעמוד התווך של הראשונים - בעלי התוס'.

לא הבנתי מה אתה רוצה.
במה שונה טענתו של הגרמ"פ כלפי קטע מסוים בתוספות מטענתו כלפי קטעים מסוימים בפירוש הרמב"ן על התורה שהם הנושא של האשכול? וכי הרמב"ן איננו מעמודי התווך של הראשונים?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר