האם נשים יכולות להיות משגיחי כשרות, להגיד קדיש,לזמן ב3

[שלח]

האם מעיקר הדין יכולים, ורק משום בעית צניעות יש בעיה?

[ממרומי היער]

כידוע להרב שרגא פייבל פראנק זצ"ל (חותנם של ר' איסר זלמן מצלצר זצ"ל והגרמ"מ אפשטיין זצ"ל) היו רק בנות, והם אמרו עליו קדיש.

[אוצר החכמה]

איך אתה שם 3 שאלות כאלה בבת אחת
עכ"פ לעניין קדיש יש מ"ב במקומו.
ולעניין זימון רשות לנשים יש גמרא במקומו.

[איש-אחד]

ר"מ פיינשטיין פסק בסיפור עם אשה אלמנת משגיח כשרות, שיכולה לעבוד כמשגיחת כשרות. בהסתמך על רוב הראשונים החולקים על הרמב"ם שאסר למנות אשה למינוי כלשהו.

לגבי זימון בשלשה, רוב הפוסקים פסקו שרשות בידן, והגר"א פסק שהן חייבות לזמן.

[מאיר סובל]

זימון וכשרות ודאי שראויות לזה וחייבות, ונאמנות.
אם לא כך איך תאכל? רק ממה שגבר מבשל? הרי הנאמנות לכשרות היא לא על החותמת אלא לכל מי שהוא עד אחד נאמן באיסורים, וגם אחרי שקנית מוצר בהשגחה אתה זקוק להמשך עד אחד עד אחרי הבישול. ופשוט שאשה נאמנת.

בנוגע לקדיש,
רוב הרבנים בדורות הקודמים היו נגד זה, וממילא לדבריהם אין בזה עילוי נשמה.
אבל היו מיעוט שפסקו שתאמר קדיש דרך העזרת נשים או בביתה.

[בברכה המשולשת]

על משגיחת כשרות יש גם תשובה של הגר"מ קליין זצ"ל במשנ"ה והוא אסר (והסביר גם למה זה חולק על מרן הגרמ"פ)

[ערבי פסחים]

שוע יו"ד קכז ג

כ] כג עד אחד נאמן באיסורים, להתיר, כא] אבל (י) לא להחמיר. הגה: כד (יא) כב] מיהו יש אומרים דבדבר דאיכא לברורי, כגון שאמר לו אחד: <ה> בא ואראך עובד כוכבים מנסך יינך, צריך לחוש לדבריו (ב"י בשם התוספות). כג] וכל דבר שלא אתחזק לא להיתר ולא לאיסור, כה עד אחד נאמן עליו כו אפילו לאסרו (אשירי פרק הניזקין ומרדכי פ' האשה רבה). כד] וכל היכא (יב) דאתחזק דבר באיסור, כגון טבל <ו> או חתיכת בשר שאינה מנוקרת, אין העד נאמן עליו להתירו כה] אלא א"כ בידו לתקנו (ג"ז שם). ואם היו בכאן (יג) ב' חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר, נאמן העד לומר: כז זה היתר וזה איסור (הר"ן שם). ואדם נאמן על שלו, כח ואפילו היכא דאתחזק איסורא (שם באשירי). וע"ל סי' קי"ט דין החשוד על הדבר, אם מעיד עליו. כו] וע"ל סימן קפ"ה מי שאומר: (יד) <ז> פלוני חכם (טו) הכשיר לי זה, והחכם כופר. כז] ועיין באבן העזר סימן קנ"ב אם אמרינן לגבי עדות שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. כט כח] ואשה נאמנת בדבר איסור לומר: תקנתיו (ר"ן פרק האומר וריש חולין), ודוקא בודאי איסור, כגון ניקור בשר וכדומה לו, אבל בספק שמא אין כאן איסור, כגון שצריכה לברר דגים טמאים מטהורים (א"ו הארוך), ל או איסור שיש בו צדדים להקל (שם בר"ן), אין אשה נאמנת, דאשה דעתה קלה להקל. לא כט] קטן אין לו דין עד להיות נאמן באיסורין (ריב"ש סימן רמ"ה); לב ל] מ"מ בקטן חריף ובקי בדבר, ואיכא רגלים לדבריו, יש להחמיר אם מעיד על דבר איסור (רשב"א סימן כ"ד /ר"ד/). לא] ואם מעיד על איסור דרבנן להקל, ולא אתחזק איסורא, (טז) כגון בדיקת חמץ, נאמן, דהימנוהו רבנן בדרבנן (שם בריב"ש); לב] אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל.

[גם זה יעבור]

להרב דוב לנדאו יש שיעור ארוך בנושא 'נשים, האם הן נאמנות לכשרות'?
עד כמה שזכור לי, לדברים בסיסיים הוא מתיר, אך אוסר לדברים יותר אחראיים.
נמצא ב'שונה הלכות' טל - 0722666666 ואז 15

[בשער המלך]

בספר ניצוצי צבי מאיר [להגרצ"מ גינזבערג]
עמוד קמ"א מובא ששאלו להגר"א קוטלר במשגיח כשרות שנפטר אם האלמנה יכולה להמשיך עם ההכשר וענה שלא מסכים בשום אופן, על אף שהיה גדול אחר שהתיר, אמר הגר"א קוטלר שהגדול ההוא צודק ביו"ד אבל אני באבן העזר. עי"ש