פני החוקר כפני הכלב

[סתם]

מידע ביבליוגרפי


כותרת לתולדות המושג ״מחלל שבת בפרהסיא״ בספרות התלמודית והקשרו הדתי והחברתי
מאת Mordechai Arad, Jewish Theological Seminary of America. Graduate School
הוצאה Jewish Theological Seminary of America. Graduate School, 2000
אורך 388 עמודים

ייצא ציטוט ביביליוגרפי BiBTeX EndNote RefMan

[סתם]

http://www.schechter.ac.il/.upload/lect ... ad-HEB.pdf

לפרטים נוספים...

[IRU]

ואני תקוה שכלבו לא ראוי לישוך ולא לשרוט ולא לנבוח, שהמגדלו לא עובר עליו משום לא תשים דמים בביתך, (ראה ב"ק טו:; ושם עט: וברש"י שם, ובטור ושו"ע חו"מ סי' תט, ובשו"ע הרב חו"מ שמירת הגוף ס"ג).

[מזמור שיר]

יאפי המנוח לא האמין בחלומות הורודים ביותר שלו שהוא יזכה לשני עמודים בפורום המכובד של אוצר החכמה.
בכל אופן, זה גם הוכח כמקדם מכירות, שהרי אם יאפי לא היה מוזכר בהקדמה, איך היינו שומעים על הספר?

[אדג]

והנה מענהו של בעל הספר, ככתבם וכלשונם והמשכיל ידום בעת ההיא:

אשר לאלה שעסקו בי ובכלבי - לימדוני רבותי להיות מהנעלבים ואינם עולבים. יותר מכל רגש אחר שיש לי כלפי המזעיפים יש בי חמלה וצער על כך שהתרבות הרבנית לא השכילה לטפח יחס של חמלה ורכות כלפי כל מי שאינו למדן, יהא זה הגוי, האשה והבור (כך בתוספתא ברכות בדברי ר' יהודה, וראה ב' מנחות, מה בין עבד ובור ואשה), אלה שסבבו ופרנסו את הלומד...

...היו בין המתדיינים גם אחדים שעדיין הרגש פועם בלבם, וניסו למצוא ערך גם בכלבים. לא ארחיק עד לתורה שכבר הזכירו בעניין "לכלב תשליכוהו", אבל יצויין שהמכילתא מדבי רבי ישמעאל יש בה באופן שיטתי יחס מפתיע לטובה לא רק לכלבים בסיפור יציאת מצרים, כפי שציין אחד הכותבים, אלא גם למצרים עצמם. על כך כתבתי פעם לצורכי הוראה מאמר שאינו מוגמר מבחינה מחקרית אבל נכנס לעובי הקורה בעניין שבישיבות לא מרבים לעסוק בו - מחלוקת דבי רבי עקיבא ורבי ישמעאל בעניין סיפור יציאת מצרים, כפי שמשתקף במכילתא דר"י ובמכילתא דרשב"י. איני דוחף עצמי ללמד איש, אבל אם תרצה ותשאל אשלח לך.

לבסוף, יש לשים לב ללקח שיש בקטע שבוודאי מוכר לך מבבא בתרא ח ע"א:
"רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי, פרנסני! אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. שנית? א"ל: לאו. אם כן, במה אפרנסך? [א"ל:] פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה." המשך הסוגיא הוא מדברי סתם התלמוד ואינו מאפיין את המקבילות בספרות התנאים לדברי רבי יונתן בן עמרם. חשוב לראות לעומת זאת את הירושלמי על רבי והנהגתו עם בעלי חיים, ואמונתו שכאביו נבעו מכך שאמר לעגל המובל לשחיטה, "מה לך גועה הרי לכך נוצרת". ושוב, באופן כולל יותר, אף כי מקובל עלינו שמשנת רבי היא משנת רבי מאיר, מבית מדרשו של רבי עקיבא, הרי פעמים רבות סוטה הוא מקו זה ומאמץ דוקא את שיטת רבי ישמעאל, וגם בכך עסקתי במחקר שעתיד להתפרסם אי"ה, ואתי בכתובים.

עוד ביקש לתקן ולומר כי אין זו הקדמת הספר כי אם פתח-דבר, ואילו ההקדמה עסקה כנהוג בדברי תורה.

[עשוי לנחת]

עוד ביקש לתקן ולומר כי אין זו הקדמת הספר כי אם פתח-דבר, ואילו ההקדמה עסקה כנהוג בדברי תורה.

זה כבר משהו אחר. אם אכן כך, מסור נא את התנצלות חברי הפורום...

[כרם]

והנה מענהו של בעל הספר, ככתבם וכלשונם והמשכיל ידום בעת ההיא:

אשר לאלה שעסקו בי ובכלבי - לימדוני רבותי להיות מהנעלבים ואינם עולבים. יותר מכל רגש אחר שיש לי כלפי המזעיפים יש בי חמלה וצער על כך שהתרבות הרבנית לא השכילה לטפח יחס של חמלה ורכות כלפי כל מי שאינו למדן, יהא זה הגוי, האשה והבור (כך בתוספתא ברכות בדברי ר' יהודה, וראה ב' מנחות, מה בין עבד ובור ואשה), אלה שסבבו ופרנסו את הלומד...

...היו בין המתדיינים גם אחדים שעדיין הרגש פועם בלבם, וניסו למצוא ערך גם בכלבים. לא ארחיק עד לתורה שכבר הזכירו בעניין "לכלב תשליכוהו", אבל יצויין שהמכילתא מדבי רבי ישמעאל יש בה באופן שיטתי יחס מפתיע לטובה לא רק לכלבים בסיפור יציאת מצרים, כפי שציין אחד הכותבים, אלא גם למצרים עצמם. על כך כתבתי פעם לצורכי הוראה מאמר שאינו מוגמר מבחינה מחקרית אבל נכנס לעובי הקורה בעניין שבישיבות לא מרבים לעסוק בו - מחלוקת דבי רבי עקיבא ורבי ישמעאל בעניין סיפור יציאת מצרים, כפי שמשתקף במכילתא דר"י ובמכילתא דרשב"י. איני דוחף עצמי ללמד איש, אבל אם תרצה ותשאל אשלח לך.

לבסוף, יש לשים לב ללקח שיש בקטע שבוודאי מוכר לך מבבא בתרא ח ע"א:
"רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי, פרנסני! אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. שנית? א"ל: לאו. אם כן, במה אפרנסך? [א"ל:] פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה." המשך הסוגיא הוא מדברי סתם התלמוד ואינו מאפיין את המקבילות בספרות התנאים לדברי רבי יונתן בן עמרם. חשוב לראות לעומת זאת את הירושלמי על רבי והנהגתו עם בעלי חיים, ואמונתו שכאביו נבעו מכך שאמר לעגל המובל לשחיטה, "מה לך גועה הרי לכך נוצרת". ושוב, באופן כולל יותר, אף כי מקובל עלינו שמשנת רבי היא משנת רבי מאיר, מבית מדרשו של רבי עקיבא, הרי פעמים רבות סוטה הוא מקו זה ומאמץ דוקא את שיטת רבי ישמעאל, וגם בכך עסקתי במחקר שעתיד להתפרסם אי"ה, ואתי בכתובים.

עוד ביקש לתקן ולומר כי אין זו הקדמת הספר כי אם פתח-דבר, ואילו ההקדמה עסקה כנהוג בדברי תורה.

לא ידעתי למה כינה רבי אדג ואמר "והמשכיל בעת ההיא ידום". ואני אחוכי קא מחכינא מהתגובה יותר מן ההקדמה.
כי מי שאינו מבחין בין רכות וחמלה למעשה, לבין כבוד וחשיבות, נראה לענ"ד כמי שלא ביקש דיו בברכה רביעית.

[סתם]

"ההקדמה עסקה כנהוג בד"ת"...
ברברי תורא

כנהוג אצל בעלי ואתא כלבא חשובים קונסרבטיבים דפה?

עיין אבן עזרא הידוע ואין לך חבר לשור אלא בן זוטא לבדו

ואין לך חבר ליאפי אלא...

אין אדם מת אלא לאשתו וגו'

וכפי שאמר הרהמ"ח, זר לא יבין את זאת

ולמי שרוצה להתנצל מצו"ב קובץ

[אדג]

במילים פשוטות וברורות: גם אם מותר לדון ולפלפל על כלבים ובעליהם, להעליבם ולהלבין את פניהם מי התיר?

[סתם]

במילים פשוטות וברורות: גם אם מותר לדון ולפלפל על כלבים ובעליהם, להעליבם ולהלבין את פניהם מי התיר?

ושהוא מעליב את כל ציבור הרבנים ש"לא מבינים לנפשם של בעלי הכלבים ועזרתם להבנת סוגיות התלמוד"
זה בסדר?

[איש_ספר]

הנושא באמת תפח למימדים מביכים ויש לשקול ברצינות את נעילתו.
ובכלל אני לא חושב שיש כאן מקום להתנצלות משום שהכותב בודאי ידע שהקדשה לכלבו בראש ספרו (אותו הוא מגדיר כמחקר תלמודי) היא פרובוקציה/סנסציה שעלולה לגרור תגובות שונות. ואת שלו הוא נוטל. ותא חזי מה בין חוקרי התלמוד הראשונים (עפשטיין, ליברמן וכו') לבין הנושאים תואר זה בימינו. בושה וכלימה.
בר מן דין, לא קראתי את הספר שנכתב ע"י חניך התנועה הקונסרבטיבית ועוד בנושא של תפיסת מחלל שבת בפרהסיא וכו'. ולא צריך להיות חכם גדול כדי לשער שהמסקנה/ תחושה העולה מתוכו בסופו של דבר, תתאים יותר ליחס תנועת החוטאים ומחטיאים הנ"ל, אל מחללי שבת, ולא ליחס הנשקף בשו"ע ובמ"ב...
באופן שההתאמצות של אד"ג להגן על כבודו לא בטוח שעומדת בכללי הח"ח בדבר היחס הראוי לרשעים.

[אדג]

התאמצות להגן על כבודו, תהיה הגדרה קצת מוגזמת.
אפילו אם יהיה כדבריך, ובכנות שאינני מכיר את האיש שיחו ושיגו (ואני הורגלתי ב"הוי דן כו'", ולא ב"דן ידין"), הרי עלינו לפחות, כמי שזכו לילך לאורה של תורה, להשמר חלילה לא להיות ממשניאי שם שמים אלא ממכבדיו, ולמשוך אפילו את הבריות בחבלי עבותות אהבה אל ה' ומצותיו, ולא לדחותם ח"ו בשתי ידים.

(ומילתא אגב אורחא, מה שהזכיר ר' יונתן בע"ח אלו דוקא, הוא מפני שמידותיהם רעות: עורב אכזרי על בניו וכלב עז שבחיות, ואעפ"כ לא מנעה התורה שכרן בזכות איזה צד טוב שעשו - העורבים על ששימשו את אליהו [עיי' פרדר"א פכ"א] והכלבים שלא חרצו את לשונם, ומכאן נלמד שלא לקפח אף שכר ברי', אפי' מי שמעשיו מקולקלין).

[הוגה ומעיין]

היום נתקלתי בסוף הקדמה של חוקרת אחרת, קבלה ולא תלמוד, הקדשה, שעל פניה מגמתה הפוכה עד שיש לומר להבדיל וכו', אך גם בה הרגשתי משהו המזכיר קשר לאשכול זה. ואולי מהרהורי לבי אני רואה ואתי תלין משוגתי.

ללא שם.jpg (19.33 KiB) נצפה 5813 פעמים

[קלונימוס הזקן]

שמחתי לראות את האשכול, לאחר היעדרות ממושכה שלי מהפורום.
הריני לצרף מידע רלוונטי, מתוך פרק בספר החדש 'מנחת תודה' מהגר"ח קניבסקי העוסק בחידות שחד הגרח"ק לחידודי מילתא בכמה הזדמנויות

אמר לאחד הנכדים: תוכיח מהגמ' שלשמואל היה כלב.

ואמר: זה פעמיים בש"ס, חולין קי"ב א' שמואל שדי ליה לכלביה. וכן עירובין פ"א א'. וכנראה שגידל בשביל שמירה דבזה שרי

[אביאסף]

כבר היו דברים מעולם:
"חד בר נש זמין חד רבן ואייתיב כלבא גביה א"ל ביזיון אנא חייב לך א"ל ר' טיבו אנא משלם ליה שביין עלון לקרתא עאל חד מינהון בעא מינסב איתתי ואכל ביציו"
ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג

[צונאמי]

חכם אחד הפנני לקטע המשעשע הזה, המופיע בסוף הקדמתו של אחד מחוקרי התלמוד:

הקובץ המצורף יאפי.jpg לא זמין יותר.

ויש לעיין, האם יאפי הכלב ג"כ קיים מצוות תלמוד תורה (בהנחה, שרבו, כותב הספר, כן קיים...) ואם זכה לבוא בשערי גן עדן...

עוד כלב...

מתוך העטיפה הפנימית:
קניוק הוא חתן פרס ברנר , פרס ביאליק, ופרס זאב לספרות ילדים, זכה... בפרס מטעם יונסקו,
הוא מתגורר גם היום בתל אביב, עם אשתו מירנדה וכלבו אדם.
מספריו" אדם בן כלב...

[מהספר "תשח" של י. קניוק]

[איש.dot]

כמה נפלאים ועמוקים הדברים הכתובים על לוח זכרון זה. כשמגיעים לתחילת הסיפא (ספריו של יורם קניוק), נתקלים בספר הראשון - אדם בן כלב. ונשאלת השאלה: תנא אהיכא קאי דתני אדם בן כלב? אמנם, אחרי העיון המתאים, רואים מיד שבסוף הרישא נקרא כלבו של המחבר אדם, ושוב לק"מ - דהוא אדם הכלב, והוא אדם בן הכלב.
ואוי להם לבריות שאדם הוא כלבם וכלבם הוא אדם.

[יורה_דעות]

שמחתי לראות את האשכול, לאחר היעדרות ממושכה שלי מהפורום.
הריני לצרף מידע רלוונטי, מתוך פרק בספר החדש 'מנחת תודה' מהגר"ח קניבסקי העוסק בחידות שחד הגרח"ק לחידודי מילתא בכמה הזדמנויות

אמר לאחד הנכדים: תוכיח מהגמ' שלשמואל היה כלב.

ואמר: זה פעמיים בש"ס, חולין קי"ב א' שמואל שדי ליה לכלביה. וכן עירובין פ"א א'. וכנראה שגידל בשביל שמירה דבזה שרי

והרי לדוד המלך היה כלבים כדאי' בשבת, ולרבא היה חתול כדאמרי' עוד בשבת

[צונאמי]

שמחתי לראות את האשכול, לאחר היעדרות ממושכה שלי מהפורום.
הריני לצרף מידע רלוונטי, מתוך פרק בספר החדש 'מנחת תודה' מהגר"ח קניבסקי העוסק בחידות שחד הגרח"ק לחידודי מילתא בכמה הזדמנויות

אמר לאחד הנכדים: תוכיח מהגמ' שלשמואל היה כלב.

ואמר: זה פעמיים בש"ס, חולין קי"ב א' שמואל שדי ליה לכלביה. וכן עירובין פ"א א'. וכנראה שגידל בשביל שמירה דבזה שרי

והרי לדוד המלך היה כלבים כדאי' בשבת, ולרבא היה חתול כדאמרי' עוד בשבת

נ"ל שאין ראיה מכאן לאדם רגיל, דהא דוד היה מלך [וכמו שהיה לשלמה קופים ותוכיים]
וכן שמואל היה רופא.

מאידך נאמר בגמ' לא תדור בעיר שאין בה כלב, אך לא כתוב מי צריך להחזיק בו, [אולי שומר העיר.]

[יאיר]

אשכול בנושא:
viewtopic.php?f=7&t=7693

[יורה_דעות]

מפני מה צריך הרופא כלב, ילמדנו רבנו?

[צונאמי]

מפני מה צריך הרופא כלב, ילמדנו רבנו?

בהתחלה חשבתי בגלל
"מי שנשכו כלב שוטה מאכילין מחצר כבד שלו.", אך לא קשור לכאן.

מיהו יעויין בסוגיות הרפואות\סגולות בגמרא [שבת ופרק מי שאחזו] שהשתמשו בין היתר בכלב...

[פלגינן]

[על החידוש שהביאה הכלבה ע"ה: דוד פלוסר, "חיי עולם נטעה בתוכנו", יהדות בית שני: חכמיה וספרותה, ירושלים תשס"ב, עמ' 191, ושם הפניה למאמר המקורי.]

[פלוריש]

הקדשה מעניינת בהקדמת ספרו של חוקר (הפעם לשבח ולא פרובוקציה) נמצאת בספר "ילדים והוריהם: מחקר תרבותי-הלכתי" של יעקב שפירא

IMG_20240731_211508.jpg (83.7 KiB) נצפה 407 פעמים