עושה חדשות כתב:ז"ל היראים סי' קצא -
...ואפילו על עסקי חברו וממונו אסור להוציא דבה כגון שרוצה לתת מתנה לחבירו ובא אחר וגינה אותו על שקר ונמצא מוציא דבה. כדאמרינן בערכין פ' יש בערכין להקל [ט"ו א'] לא נחתם גזר דינם של אבותינו אלא בשביל שהוציאו דבה על הארץ. ואמר ר' שמעון בן לקיש וימותו מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' על דבת הארץ מתו. ותניא ר' אליעזר [בן] פרטא אומר בא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה מוציא שם רע על העצים ועל האבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.
ולכאו', הלשה"ר הוא על נותן המתנה, ובחטא המרגלים היינו על הקב"ה. וצ"ע אז למה חשיב על עצים ואבנים, וצ"ל דסו"ס זה לא לשה"ר ישיר רק בעקיפין. ועצ"ע.
עכ"פ, הרי פשיטא שהמספר לחבירו על אפרסק שהוא לא טעים ועל רומניה שהיא לא יפה וכן הלאה, לא עבר על כלום.
מראי מקומות
הגרנ"ק (חו"ש לה"ר עמ שנו') לה"ר על עץ ואבן אסור רק שנגרם נזק לאדם.
וראיתי מביאים דבש לפי (חיד"א) שיחות הסבא א,רסד - שנראה שהבינו כפשוטו
זכרון גבריאל עמ' תרמא הגרי"ד סיפר על ח"ח שנזהר מלספר לה"ר על לחם שחור
וע"ע אילת השחר במדבר יג,ב