מזמור שיר כתב:אני באופן אישי מכיר כמה שמפרישים חומש, והם מספרים שראו מכך ישועות גדולות בעניני ממון.
זכור לי, שבדרך אמונה כתוב, או במקום אחר, שהגם שיש הבטחה, מ"מ לפעמים יש דברים שמעכבים את הברכה מלחול.
יאיר כתב:שמעתי (ואשמח למקור) שאם נותן 'מעשר' לא יפסיד ואם נותן 'חומש' ירוויח-יעשיר.
יאיר כתב:שמעתי (ואשמח למקור) שאם נותן 'מעשר' לא יפסיד ואם נותן 'חומש' ירוויח-יעשיר.
מזמור שיר כתב:חפשתי קלות בדרך אמונה ולא מצאתי מש"כ בשמו לעיל, אבל מצאתי בציון ההלכה שמביא בשם המטה משה, שאם לא נתעשר, כנראה שטוב לו יותר לא להיות עשיר..
משה בן עמרם כתב:אני זוכר שבספר אעלה בתמר מראש הישיבה הרב שטיינמן שליט"א
הביא שכיום יש הסתר ולא רואים עשירות אם נותנים מעשר
איש-אחד כתב:עדיין צ"ע, דא"כ איך שייך "ובחנוני נא בזאת" אם ניתן תמיד לפרש את זה בסיבות אחרות?
איש יהודה כתב:סח לי איזה גביר אחד, שאם דבר זה היה מתקיים, אין לו בעיה להפריש מעשר או חומש, וממילא יהיה יותר עשיר, אבל לא ראה מי שמתעשר, וצ"ע דהרי בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רמז סעיף ד כתב הרמ"א ואסור לנסות הקדוש ברוך הוא כי אם בדבר זה, שנאמר: ובחנוני נא בזאת וגו' (מלאכי ג, י). (טור מגמרא פ"ק דתענית). וי"א דוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקדוש ברוך הוא, אבל לא בשאר צדקה (ב"י דכך משמע מש"ס שם). וחשבתי אולי שבזה"ז שיש הסתר פנים אז גם זה לא זוכים לראות,דבר זה שמתעשרים ע"י המעשרות,
האם יש למאן דהוא ידיעה בעניין, אשמח מאוד, או שמעולם אף אחד מהעשירים לא נתנו מעשר, אבל האברכים הרי באמת חלקם נותנים ולא ראינו שמתעשרים אתמהה?
פולסברג כתב:איש-אחד כתב:עדיין צ"ע, דא"כ איך שייך "ובחנוני נא בזאת" אם ניתן תמיד לפרש את זה בסיבות אחרות?
שאלת בהמה שנמצאת יתרת אבר באותן אברים שהיא נטרפת בהן ובמקום שנטרפת בו. ונתברר שעברו עליה שנים עשר חודש. מי נימא כיון שעברו עליה י"ב חודש בודאי אינה נטרפת ונכשירנה דטרפה אינה חיה שנים עשר חודש /חולין נ"ח/ ואף על פי שראיתי ושמעתי מי שמכשיר ומיקל בדבר אני רוצה לעמוד על דעתך.
תשובה אם ראית ושמעת מי שמיקל ומכשיר ביתרת או בכל מה שמנו חכמים מכלל הטרפיות אל תשמע לו ולא תאבה אליו ולא תהיה כזאת בישראל. וכל מי שמכשיר זה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים. והריני מאריך עמך בדבר זה כדי שיהא לך ולכל ירא וחרד בדבר השם גדר בנויה. ולא יעשו דברי חכמי ישראל המקודשים כגדר הדחויה ועלה שועל ופרץ.
………..
וכיון שכן אפילו יצאו כמה ויאמרו כך ראינו אנו מכחישין אותן. כדי שיהא דברי חכמים קיימים ולא נוציא לעז על דברי חכמים ונקיים דברים של אלו. וכיוצא בדברים אלו אמרו בההיא אתתא דאמרה ליה לרב אסי אני שהיתי לאחר בעלי עשר שנים וילדתי. אמר לה בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים וחזרה ואמרה היא רבי לגוי נבעלתי. וכן בכרות שפכה שנקבו ביציו שאמרו שהוליד. ואמר להם רב צא וחזר על בניו מאין הם ולומר שאי אפשר שיהיו דברי חכמים בטלים. וכיוצא באלו אני אומר כאן בבקשה מכם אל תוציאו לעז על דברי חכמים. בכל מה שמנו חכמים בטרפיות הודאין ולא עשאום ספק טריפה. ואם יש מי שלבו נוקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב. ורוב בעלי חיים שנטרפו באחד מן הטרפיות שמנו חכמים אינן חיין. אבל אפשר שמקצתן חיין חזק גופם וטבעם. אם כן כבר בטלת כלל משנתנו שאמרה שאין כמוה חיה. שכל מה שמנו חכמים לדעת תנא דמתניתין אי אפשר לחיות שכן אמרו דרך כלל טריפה אינה חיה. ואם כן זה שראינוה שחיתה מעידה שאין זה טרפות. ולא על עצמה לבד היא מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרת חברותיה.
………..
וכן בכאן אנו שואלין אותו שמעיד מאין אתה יודע ששהתה זו. שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך בזמן או שמא נתחלפה לך בהמה זו באחרת. שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל שנים עשר חודש. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך. נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר. ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני.
………………
וסוף דבר מוטב נחזור אחר הטענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם המקודשים האמתיים המקויימים ונעמד ונקיים דברים בטלים של אלו. וכמה צריכים בעלי הנפש והחיל אשר נגע אלהים בלבם להשמר ולהתרחק מן המקילין מתוך הפטפוטין. שאין הכל בקיאין בתשובות השאלות והדברים שעוקרין את התחומין אשר גבלו ראשונים. אלא צריכין הכל לשמור העיקרין המסורים בידן של ישראל. ואפילו באין כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקומם. ואין מן הראוי לשמוע ממי שבא להורות במה אשר לא שערום האבות הראשונים והמכשלה את הרבים. וכל שכן אם לא היה המתיר חכם גדול וירא אלהים ושאין לבו גס בהוראה.
כולל יונגערמאן כתב:מי שעובד לפרנסתו אצל בעה"ב עם סכום קצוב הרי זה כדבר המנוי והמדוד שא"א לברכה שתחול
בכלל כל המדובר בכאן זה בבחינת לא תוסיפו בשביל שלא תגרעו. במקור זה נאמר על מעשר של תורה שחייבים ליתן, ואם יש ראשונים או מחברים שהוסיפו שזה שייך גם על מעשר כספים הזה שלא נזכר בש"ס ולפי רוב השיטות אינו אלא מנהג, אז ניתן להקשות עליהם מהמציאות, לא על הכתוב. מסתבר שלא קאי על תרו"מ דרבנן וכמו שההבטחה של וציויתי את ברכתי לא נאמר בזמן שכל עיקרה של שביעית אינו אלא מדרבנן, ומי שמתעקש שנאמר גם על זה ושוב יש לו קשיות על הפסוקים גם זה בבחינה הנ"ל של לא תוסיפו בשביל שלא תגרעו
כולל יונגערמאן כתב:אני חולק על התנסחות המקשן
הקושיא - אם יש - זה לא קושיא יסודית ב"אמונה", זה לא איזה סתירה שהמאמין חייב לטפל עמה. זה קושי בשיטת הראשונים / אחרונים שנקטו שההבטחה קאי גם על מעשר כספים, מהמציאות דהרי חזינן דלאו הכי, והקושיא באמת מרפסין איגרא שהרי הכתוב עומד וצווח ובחנוני נא בזאת דחייב להיות באופן מוחשי
כולל יונגערמאן כתב:אני חולק על התנסחות המקשן
הקושיא - אם יש - זה לא קושיא יסודית ב"אמונה", זה לא איזה סתירה שהמאמין חייב לטפל עמה. זה קושי בשיטת הראשונים / אחרונים שנקטו שההבטחה קאי גם על מעשר כספים, מהמציאות דהרי חזינן דלאו הכי, והקושיא באמת מרפסין איגרא שהרי הכתוב עומד וצווח ובחנוני נא בזאת דחייב להיות באופן מוחשי
חיימשה כתב:כולל יונגערמאן כתב:אני חולק על התנסחות המקשן
הקושיא - אם יש - זה לא קושיא יסודית ב"אמונה", זה לא איזה סתירה שהמאמין חייב לטפל עמה. זה קושי בשיטת הראשונים / אחרונים שנקטו שההבטחה קאי גם על מעשר כספים, מהמציאות דהרי חזינן דלאו הכי, והקושיא באמת מרפסין איגרא שהרי הכתוב עומד וצווח ובחנוני נא בזאת דחייב להיות באופן מוחשי
ומכיון שזו אינה שיטת יחידאה, אלא המהלך הפשוט המקובל אצל הראשונים והאחרונים, אזי זה בהחלט כן 'איזה סתירה שהמאמין חייב לטפל עמה'.
כולל יונגערמאן כתב:המהלך הפשוט והמקובל הוא שמעשר כספים אינו אלא מנהג.
מקדש מלך כתב:מה נקרא עשירות? בגמרא יש דעות שמי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו נקרא עשיר. ולעניננו, לכאורה פשוט שאין הכוונה להיות אילון מאסק. בפרט שעל פי המקראות כסף מיותר אינו דבר מבורך.
מקדש מלך כתב:התירוץ שלך לדברי הגמרא הנ"ל אינו סביר בעיני (לפו"ר, ולא עיינתי).
ומה תגיד על "איזהו עשיר השמח בחלקו" ?
ובכלל, הרי צרכי האדם תלויים לפי יצר התחרותיות שלו. לפי הזמן והמקום, וכי לפני 70 שנה היתה ברכה אחרת? איזו מן ברכה היא שכל ענינה שיהיה לו יותר מאחרים במקומו ובזמנו לפי קנאת איש מרעהו (ואיך תוכל הברכה להתקיים אם כולם ישמרו את המצווה)? ואם התנ"ך וחז"ל מגנים עשירות (מסוג מסוים) בהרבה מקומות, איך יתכן שהקב"ה יבטיח על כך.
ועל כרחך לפום ריהטא העניין הוא שפע וברכה, שמחה והרווחה, די מחסורו אשר יחסר לו, ולא בהכרח מרצדס ווילה שלוש קומות, או סכומים מיותרים בבנק.
וא"כ אולי זה בדיוק הניסיון שלו (שיתן לו את הברכה) שלא הכיר שום אדם שהתעשר מחומש.איש יהודה כתב:סח לי איזה גביר אחד, שאם דבר זה היה מתקיים, אין לו בעיה להפריש מעשר או חומש, וממילא יהיה יותר עשיר, אבל לא ראה מי שמתעשר,
למנצח כתב:
ג. לגבי "איזהו עשיר השמח בחלקו" אולי יש איזו סברא שתאמר שכיון שנותן חומש מגיע לשמוח בחלקו (אני חשבתי שאולי שכיוןשנותן מתחיל להבין שכל הממון שייך להקב"ה ואין לו מה לרדוף אחר ממון ובהכרח מגיע לשמוח בחלקו. אולי יש למישהו סברא בענין)
למנצח כתב:
א. ... לפי"ז אולי כן במעשרות שאע"פ שקיבל עשירות אך כבר נגזר עליו עניות (מובא בספרים כמה וכמה דברים המביאים לידי עניות)וא"כ סגולת העשירות גורמת שלא יהיה עני אך לא גורם שיתעשר. ומסתמא זה כוונת האחרונים "מפני שמעשיו מעכבין".
למנצח כתב:ג. לגבי "איזהו עשיר השמח בחלקו" אולי יש איזו סברא שתאמר שכיון שנותן חומש מגיע לשמוח בחלקו
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:נתעוררתי מדברי ההפטרה, דהנה מלאכי חי אחרי עידן סנחירב, ואז לא היו רוב יושביה על ארץ ישראל, ואין תרומות ומעשרות אלא מדרבנן. והנה ברד"ק כתב על הפסוק 'וקרבתי אליכם למשפט' שהמשפט יהיה עם אלו שיחיו בעת הגאולה, ואלו שימותו כבר ידונו בעוה"ב, ועל הדין ההוא אמרינן היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי, דהיינו שידון אותם על מה שלא הפרישו תרומות ומעשרות, וע"ז כתיב הברכה של ובחנוני. נמצא שמהנביא יש לנו ראיה לאחד משני דברים, א. קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, או ב. שהברכה וההבטחה קיימת אף בתרו"מ מדרבנן.
אמנם זה ברור שהדבר הוא דבר הניתן לבחינה, ואם היינו צריכים להאמין ש'לא צריכים עשירות' וכדו', לא היה בזה שום בחינה. לכן לא הבנתי כל התירוצים שנאמרו בענין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: שמואל דוד ו־ 141 אורחים