ונהי בעינינו כחגבים

[דניאל]

הגמרא במסכת סוטה מקשה מנא ידעי המרגלים לומר וכן היינו בעיניהם ומספרת שהאמוריים היו מברים את מיתיהם תחת הארזים וכשראו אותם המרגלים טיפסו וישבו באילנות ושמעו אותם אומרים ראינו אנשים שדומים לחגבים באילנות.
ויש לתמוה:
א. מה בא כל הסיפור ללמדנו הרי להסביר את הפסוק די שנאמר ששמעו אותם אומרים שהם נראים כחגבים, ומה כל הסיפור איפה היו האמוריים מברים את אבליהם ומה עשו המרגלים כדי להתחבא?
ב. יש לדקדק מהו שינוי הלשון שבהחלה כתוב שהיו מברים תחת הארזים ואח"כ כתוב שהמרגלים עלו וישבו באילנות?

[דמאי]

לשון רש"י:

וכן היינו בעיניהם - שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים:


א. נמלים כאנשים (ולא אנשים כנמלים)

ב. כרמים ולא ארזים..

(ויל"ע למה רש"י שינה הלשון מחגבים לנמלים)

[שיבר]

(ויל"ע למה רש"י שינה הלשון מחגבים לנמלים)

בקדושת לוי עה"פ כתב על זה שני הסברים.

[דניאל]

.

[הכהן]

(ויל"ע למה רש"י שינה הלשון מחגבים לנמלים)

שלח לי ידידי:

פ' שלח י"ג ל"ג, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, ועי' סוטה דל"ה ע"א, אמר רב משרשיא, מרגלים שקרי הוו, בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי, אלא וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי, ולא היא, כי הוו מברי אבילי, תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילני, שמעי דקאמרי, קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני, והובא ברש"י כאן, וכן היינו בעיניהם, שמענו אומרים זה לזה, נמלים יש בכרמים כאנשים. והנה לפום רהיטת הגמ' לכאורה קמצי היינו חגבים, וכן משמע מרש"י שם שכ', ולא היו שקרנים בזאת, דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן חגבים.
אכן מדברי רש"י כאן שכתב נמלים, נראה שפירש שקמצי היינו נמלים, וכ"ה ברש"י ברכות דנ"ד ע"ב, קמצי נמלים, ולכך כתב רש"י כאן נמלים. איברא דצ"ע רב דבשבת דק"י ע"ב, פי' רש"י קמצי חגבים, ובתענית דכ"א ע"ב, פי' רש"י קמצי ארבה, שזה חגבים, ובפסחים דט"ז ע"א, פי' רש"י קמצא מין חגב, ובע"ז דל"ז ע"א, פי' רש"י קמצא מין חגב. וא"כ צ"ע האיך המילה קמצי מתפרשת לשני דברים, גם לחגבים וגם לנמלים, ועי' רש"י שבת דע"ז ע"ב ד"ה קמצא, ארבה ול"נ נמלה. (ואין לומר שזה אותו דבר, דהא חגב הוא דבר שמותר באכילה, ונמלה אסורה באכילה). ולחומר הקושיא ע"כ צ"ל בדוחק שקמצי זה רמשים קטנים, וכל פעם מתפרש לפי הענין. (וכגון בברכות הנ"ל, שא"א לפרש חגבים, שאין דרכם לחפור מחילות בהר, רק דרך הנמלים כן). וראה ברש"י יבמות דקכ"א ע"ב, קמצא חגב או נמלה.
עכ"פ איך שלא יהיה, שקמצי מתפרש גם חגבים וגם נמלים, א"כ צע"ג למה כאן רש"י נטה מלשון הכתוב, שכתוב בפסוק חגבים, ופירש נמלים וצע"ג. [ובדוחק היה מי שרצה לומר שכאן רצו להקטין עצמם, לכך פי' נמלים, שזה קטן מחגבים ועי']. שו"ר שהרא"ם (ועוד ספרים) תיקן הגירסא ברש"י לחגבים, או לחנמלים, שזה סוג של חגבים ע"ש.
[ולהנ"ל שקמצי היינו לשון של קטנוניות, יש לפרש אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים, שעל הקטנוניות שלהם, שהיא השנאת חינם והמחלוקת חרוב ירושלים, (וגם בר קמצא בכלל, כמו שכתבו הספרים, שהוא היה במחנה אחד עם בעל השמחה), שעל המחנאות והמחלוקת והקטנוניות נחרב ירושלים ודו"ק].

[טור תלגא]

מלבים ונתינה לגר פירשו שמלת כן הוא לשון יחיד של כינים וה"ק בעינינו היינו כחגבים ובעיניהם היינו קטנים יותר ככן

[בקרו טלה]

מלבים ונתינה לגר פירשו שמלת כן הוא לשון יחיד של כינים וה"ק בעינינו היינו כחגבים ובעיניהם היינו קטנים יותר ככן

viewtopic.php?f=46&t=34430&p=375101#p373496

[גבול ים]

(ויל"ע למה רש"י שינה הלשון מחגבים לנמלים)

עי' בביאורי מהרא"י לרבן של ישראל בעל תרוה"ד.

[עליך עיננו]

עי' בגו"א כאן שביאר היטב את דברי רש"י למה כ' נמלים (ולא כדברי הרא"מ שיש כאן טעות סופר)

[שאראש-פאטאק]

ויש לתמוה:
א. מה בא כל הסיפור ללמדנו הרי להסביר את הפסוק די שנאמר ששמעו אותם אומרים שהם נראים כחגבים, ומה כל הסיפור איפה היו האמוריים מברים את אבליהם ומה עשו המרגלים כדי להתחבא?

עיין כאן בשפת אמת שנת תר''מ
בפסוק כי לחמנו הם דאיתא ברש"י וכן היינו בעיניהם שהיו אומרים נמלים יש בכרמים כו'. ובמד' איתא החטא שלהם כי מי הגיד להם שמא היו אצלם כמלאכים ע"ש. אבל הכל אמת כי ע"י שהיו שפלים בעצמם כחגבים לכן כן היו בעיניהם כי הכל תלוי בעבודת האדם כמ"ש במ"א בפסוק ולאום מלאום יאמץ. וז"ש כי כל כחות הסט"א רק כדי שיהי' לישראל במי להלחם וכדי שיהי' בזכותם כמ"ש בספרים שהכל מרוב טובות הבורא. ואיתא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן עשה השי"ת שיזכו בנ"י בכח מעשיהם ונק' לחמנו שלנו. ובודאי הי' בידו ית' לתת מיד א"י לבנ"י רק נתנו מקודם לכנען כדי שיקחו בנ"י בכח מעשיהם ומעשה אבותיהם. לכך נק' ארץ ישראל על שמם כי זכו במעשיהם לכך. וז"ש לחמנו הם רומז גם על המלחמה שכל כחם רק שיהי' לנו להלחם עמהם. סר צלם פי' שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים כמ"ש במ"א מזה. וי"ל עוד בפסוק וכן היינו בעיניהם. כי כל זה הרגישו המרגלים וגם זה לא הוטב בעיניהם שעל ידי קצת שפלות שהי' להם והיינו כחגבים מיד וכן היינו בעיניהם וגם ע"ז הוציאו דבה. אבל באמת כך הוא המדה וכמ"ש בדברי קדשו של אא"ז מו"ר ז"ל בפרשה זו בענין והתחזקתם כו':