איש_ספר כתב:בודאי שהוא ראה את הזוהר, אבל מענין שהוא מדבר על מנהג קיים.
שוב שלח לי מישהו קישור למאמרו של מאיר בר אילן על מקורותיו הקדומים של תיקון ליל שבועות. הכותב פותח בזוהר ומביא גם מדברי רבי משה די ליאון, שחי בתקופה ההיא, שכתב דברים דומים עד להפליא בחיבורו שבכת"י:
סוד חג שבועות... נהגו הקדמונים ז"ל עמודי עולם אותם אשר יודעים להמשיך חן ממרומים שלא לישן בשתי לילות הללו של שבועות. וכל הלילה קורי' בתורה בנביאים ובכתובים, ומשם מדלגין בתלמוד והגדות, וקורין בחכמות בסתרי התורה עד אור הבקר, וקבלת אבותיהן בידיהן. אותם היחידים השרידים אשר י"י קורא, והענין הזה הוא טוב ונכון וישר, ואשריהם ואשרי עם שלו ככה... ובהם (=ימי ספירת העומר) הכלה מתקשטת ונכנסת אצל רום מעלה, וליל החמישים הוא הלילה הזה לי"י להתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ובניה המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופה, והם רשומים ונכתבין בספר הזכרונות, כי הם מרננים רנה וצהלה של תורה בליל שמחת הכלה... על כן אין להם לתת דמי לנפשם ברנת התורה, כי הם לפני השם רשומים... אזי ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפני' בצהלה
דברי ר' משה די ליאון מצויים בכתב-יד שוקן (קבלה 14), דף פז ע"א וע"ב, והועתקו מתוך: י"ד וילהלם, 'סדרי תיקונים', עלי עי"ן, מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן אחרי מלאות לו שבעים שנה, ירושלים תש"ח - תשי"ב, עמ' 146-125 (במיוחד: 126 בטעויות קלות). הנוסח המובא כאן הושווה עם תצלום כתב היד (תצלום 13161).
אמנם לא ראה ר' מאיר בר אילן את דברי האור זרוע. ויש לבדוק במבוא לאו"ז אם המהדיר עמד על הקשר שבין החיבורים.
מבדיקה חוזרת של הדברים -
יש עוד הקבלות של דברים הנמצאים ב"קובץ סודות" זה של רמד"ל, כ"י שוקן 13161 דף 70ב-98א, לדברי רבי דוד בר"י החסיד באור זרוע:
א. ה"סוד" הראשון (דף 79ב–80א) הוא סוד עשרת הדברות, ו"מרבית דבריו של רמד"ל בהקדמה לשו"ת אלה נעתקו בספר 'אור זרוע' לר' דוד בן יהודה החסיד, שטרף את סדרם, ערכם מעט, והציבם כלשונם כפתיחה לפירוש למסכת אבות, ובהמשך לאגד פירושים למועדים, שחלקם הועתק גם כן מ'סודות' רמד"ל שלאחר השו"ת, ראו: אור זרוע עמ' 218–219 ,232–2" (אבישי בר אשר, 'פירוש של מאור הקדש', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כד (תשע"ה), עמ' 125 הערה 12).
ב. סוד שתי ככרות (דף 89א) מקביל, בעריכה כלשהי, לאור זרוע, עמ' 197.
ג. סוד ספירת העומר (דף 84ב) מקביל, בעריכה כלשהי, לאור זרוע, עמ' 194.
אלא שכל עיקר זיהויו של "קובץ סודות" זה עם רמד"ל טעון בדיקה מחודשת. ברור שחלק מסודותיו משל רמד"ל כיון שהם מקבילים לדבריו בחיבוריו האחרים, אך אין כל הכרח להניח שכל הסודות משל מחבר אחד הן, כיון שהעתקת הקובץ מאוחרת למדי - המאה הי"ז. זיהויו עם רמד"ל נעשה ע"י ג"ש, 'הכרת פנים וסדרי שרטוטין', מ"ד קאסוטו, י' קלוזנר וי' גוטמן (עורכים), ספר אסף, ירושלים תשי"ג, עמ' 467, הערה 34 (נדפס שוב: הנ"ל, שדים רוחות, עמ' 258, הערה 47.) "ואולם דווקא זיהוי מחבר הקטע שנדון שם, 'סוד הכרת הפנים', מסופק הוא. בעמ' 459 העיר שלום על ההקבלה בין קטע זה ובין סימן קכב ב'שערי תשובה', ובתוך כך קיבל את המסקנה שהתשובה מקורית, להוציא שינוי אחד או שניים בנוסח" (אבישי בר אשר, 'קבלה ומנהג: תשובות הגאונים ומדרשות ה'קדמונים'
בפולמוס המנהגים ב'זוהר' ובסביבתו הספרותית', תרביץ, שנה פד, חוברת א־ב (תשע"ו), עמ' 203 הערה 31).
ואם כן ניתן בשופי לומר שארבעת הסודות המקבילים הללו - של רבי דוד בר"י החסיד הם, ולא של רמד"ל. והדבר טעון בדיקה.
